אפשר עם הערה עדינה או בהומור ואפילו להתעצבן קצת זה בטווח הנורמלי אבל להתחיל לקרוא בכינויי גנאי בגלל זה ??? לא בא בחשבון!
מכל מה שכתבת בשרשור הקודם זה נשמע שמבחינתך עשית הרבה מאד אם לא מיצית את האפשרויות. לי נראה שגם אם הוא רוצה להתקדם לקראתך בנושא הזוגיות אין לו את הכלים לעשות זאת והוא חייב חייב חייב הדרכה ממישהו מקצועי!. לפי מה שתיארת הבית ממנו הוא הגיע גם כן איננו דוגמה טובה לאיך בית אמור להתנהל. אז אין לו את ההבחנה שיש משהו בעייתי בצורת ההתנהלות הזו. הוא צריך מישהו שילך איתו יד ביד ויעזור לו להבחין איפה צריך לתקן פגמים באישיותו שמדרדרים את הזוגיות.
עוד משהו- כל אחד ירגיש מושפל בצורה כזאת או אחרת אם מישהו באופן קבוע היה יורד עליו ומכנה אותו כל הזמו בכינויים משפילים ומעליבים. את נורמלית לחלוטין! ואת מוכרחה להכניס את העובדה הזאת טוב טוב לראש
כי עצם זה שהוא מצליח לתת לך את ההרגשה שהבעיה היא בך והוא בסדר גמור- זאת בעיה בפני עצמה.
ועוד משהו קטן-
כוכב לכתאמנם לא כתבת כלום עליהם אבל פשוט הנחתי שאם היתה לו דוגמה טובה בבית הוריו של זוגיות בריאה- הוא לפחות היה שם לב שאצלכם משהו לא תקין....
אבל יש לי שאלה: הוא מעריך מישהו? יש לו חבר טוב או שהוא זאב בודד? כי לפעמים בלית ברירה צריך דרכים עוקפות לטפל כי במידות רעות, במיוחד כשיש לאדם הרגשה של "אני ואפסי עוד"- אגו גבוה ותחושה שהוא זקוק לכבוד יותר מאשר חמצן.
אם יש לו חברותא או סתם חבר שלומד איתו מדי פעם (או אפילו שניכם יחד! אבל זו אופציה שכדאי לשקול בזהירות רבה כיוון שאין לדעת איך יגיב כאשר עניין כזה יעלה ורוב הסיכויים שיסרב לדבר כזה) תנסי לדבר עם השני שיעלה הצעה "בכאילו" ספונטנית ללמוד ספר מוסר כלשהו שמדבר על מידת הכעס ואיך להתגבר עליה (בלי להעלות את עניין הכעס כמובן).
אלא לצערי- יש לו תלמידים.
יש לו גם רב, שמודע לבעיה הזאת, אבל הם חושבים שהיא נפתרה פחות או יותר ולערב אותם מבחינתי זה אוטומטית אומר תגובה קיצונית מצידו.
לפנות למנהל שיערכו נניח מבצע על מידות וכל כיתה תקבל "לחרוש" (מבצעים, ללמוד גמרות שנוגעות במידה ספציפית וכו') על מידה מסוימת והכיתה של בעלך (בהפתעה גמורה כמובן 
) תקבל את מידת הכעס או הכבוד לכל ברייה...
אגב, אם הם מודעים לבעיה יהיה להם יותר קל לנהל דברים ב"ספונטניות" כלפי בעלך...
חוץ מזה- את רגילה להלך מסוים. ציטוט "לערב אותם מבחינתי זה אוטומטית אומר תגובה קיצונית מצידו." את פוחדת מאד מצעד חריף שלו והפחד הזה משתק את היכולת לחשוב.
נניח שזה קורה והוא באמת מגלה שפנית למנהל והוא כועס עכשיו ברמה קיצונית. מה הוא יעשה? יאיים שוב בגירושין? תאזרי כוחות לעמוד מולו ולומר בנחישות " אתה לא רוצה להתקדם לקראתי אז רציתי לעזור לך ולנו! מה רע בזה?! אם אתה לא יכול לשאת את זה- אני לא יכולה לשאת את כל ההתנהגות שלך אלי! אז כנראה שנצטרך באמת להגיע לצערי למצב שלא רציתי ולהיפגש ברבנות"
אם חס וחלילה המצב מגיע לאלימות- תחזיקי מראש את הטלפון ותגידי לו בנחישות " אני לא מוכנה שוב להפוך לאישה מוכה! עוד צעד אחד ואתקשר למשטרה. יהיה לך תיק פלילי ולא תוכל להמשיך לעבוד כדי לשלם מזונות כי אני במצב הזה לא יכולה להמשיך ואני גם לא מוכנה שהילדים יגדלו לתוך מציאות של אב אלים!"
הייתי משתוללת אם בעלי היה מערב לי את הבוס!!
די עם העצות הדפוקות!!
1. כנראה לא קראת את השרשור הקודם שפתחה צמר אחרת היית מבינה שהמצב אצלם רחוק מלהיות מוגדר נורמלי.
2. גם אני אישה שמוגדרת נורמלית ואני מסכימה שלערב את הבוס בזוגיות זה באמת קיצוני ובמצב שאין ברירה אחרת.
ומה שהצעתי היה עם אזהרות של הסתייגות רצינית מצעד כזה. הסיבה היחידה שהייתי מעלה רעיון כ"כ מופרך ביסודו היא כי בעלה לא מוכן לשמוע בשום דרך אחרת!!! לא ממנה ולא מאנשי ייעוץ מקצועיים!
3. אם יש לך רעיונות את מוזמנת להציע במקום לתקוף את אלה שמנסים כן לעזור ואם היית עוקבת אחרי ההודעות היית שמה לב כמה פעמים הדגשתי שאינני אשת מקצוע אלא רק בעלת רצון לעזור ולתמוך!
בתקווה שהובנתי...
היא ציינה גם באחת ההודעות שהם מודעים כבר לבעיה. את בטח מבינה שאני לא מציעה לה פה להתחיל לפתוח פה תיק ייעוץ עם מנהל ביה"ס! אני פשוט חושבת שאם אם אם צריך אז עדיף כאלה שכבר יודעים ולא מישהו חדש שזה יותר בעייתי לפי מה שהבנתי.
לא הייתי צריכה לתקוף ככה, אלא שהדברים צרמו לי - לא רק את אלא עוד כמה תגובות שנשמעות קלילות ביחס לבעיה שעלתה פה, ושחושבים שיש פה מקום ליצירתיות ולרעיונות מעניינים..
באמת ניסית לעזור וזה יפה מצידך - אני לא.
לא מחווה דעה אם לא התנסיתי בדבר דומה ואני לא יכולה לדמיין מה הייתי עושה.
אז מעבר ללעודד לפנות לייעוץ ולא לפחד אין לי הרבה מה להוסיף.
כוכב לכתב"ה לא נפגעתי ואני גם קצת התעצבנתי על עצות "קלילות" ו"יצירתיות" כהגדרתך (דוגמה-"תתעלמי ממנו לחלוטין עד שיקלוט..." בן אדם אלים לא יקבל את זה שמתעלמים ממנו בצורה שמוגדרת נורמלית! זה רק ילהיט אותו עוד יותר ויסלים את האווירה שבלאו הכי כבר מתוחה מספיק) אבל פה היא ביקשה תמיכה וייעוץ למרות שהיא יודעת שכאן זה פורום ולאו דווקא מקצועי. פשוט אין לה אפשרויות אחרות כ"כ לכן אני מחווה את דעתי האנושית/נשית/רגשית/לא מקצועית כלל (הוסיפי כיד הדמיון) בידיעה שהיא תסנן את מה שלא מתאים לה באופן אישי כי רק היא מכירה את כל התמונה. 
הוא לוקח קיצוני מידי..
אפשר להעיר וכו',
לא לכנות כך. בוודאי לא בקביעות.
הוא צריך הירגעות ו"איפוס".
מסתבר, שיש אצלי ספר מספרייה מלפני כמעט שנתיים
פשוט עזבתי את מוסד הלימודים ושכחתי להחזיר
ומסתבר שהקנס על זה עומד על בערך 7 אלף
על חוב דומה קודם של 100 ש"ח זה היה סרט שחבל על הזמן
מתה מפחד לספר לו את זה (עוד אין טעם כי אני לא יודעת על כמה בדיוק עומד החוב)
אני ממש צריכה הרגעה ממישהו עכשיו..
'אני לא מסוגלת להתמודד עם התגובה שלו. כסף זה נושא רגיש. בא לי לא לספר לו על זה בכלל.
תשתפי אולי את אמא שלך אבל לא אותו.
תנסי לפתור את הבעיה. האם לפי החוק את חייבת לשלם סכום כזה גדול?
האם לפי ההלכה את חייבת לשלם סכום כזה גדול?
מה יקרה אם לא תשלמי?
בקשר לבעלך, ברור ש"חוצפנית" זה לא שייך,
אם זה חד פעמי את יכולה לסלוח,
אבל אם זה משהו שקורה לפעמים,
את חייבת להביא את עצמכם לבירור מעמיק,
ואם אתם לא מסוגלים לבד, קחו עזרה, ייעוץ
אבל אי אפשר לחיות ככה.
כמו שאת חייבת לכבד אותו הוא חייב לכבד אותך.
וזה לא חובה שאפשר לוותר עליה.
לא חייבים לספר
דברי עם הספרייה שם
מי יעיז לחייב אותך בסכום כזה.
מעבר לכך...
הרגשתי חוסר אחריות להגיב עד-כה
אבל ההודעה עכשיו תפסה אותי חזק.
תקשיבי
למרות העבודה הגדולה שהוא עשה וזה באמת לא מובן מאליו,
אי-אפשר לזלזל בחששות ובפחדים שלך ממנו, הם נובעים ממקום אמיתי,
זה פשוט מפחיד.
לדעתי, עלייך לפנות מיידית ובדיסקרטיות לייעוץ.
ציינת שאת חוששת שהוא יגלה וזה באמת מפחיד
אבל האנשים האלה חיים על-כך שאף אחד לא יודע
זה מעניק להם ביטחון להמשיך במעשיהם.
את פשוט גיבורה שעוברת ועוברת ומבליגה,
תאזרי עוד טיפה אומץ,
פני לייעוץ עשי זאת חכם אסור שהוא יגלה.
יש לי המון מה לומר, אני פשוט מזועזע מאז שקראתי זאת לראשונה.
בע"ה יהיה בסדר, מתפלל עלייך שתיזכי לחיים טובים ומאושרים
כפי שמגיע לך.
זה דבר ראשון.
מספיק עם הדברים האלה.
את לא "שפוטה" של אף אחד.
וגם אם עשית טעות - עד התחום של הערה, אפילו "אוי", בסדר. משם ואילך - אינך "נידונת". תכניסי את זה טוב לראש ופשוט אל תפחדי, אל תתייחסי. נקודה.
כעת - אין צורך "לספר" יותר מידי. קודם תתקשרי למוסד, תסבירי שזו טעות, בקשַת סליחה - ולבקש להסתפק בקנס סמלי.
אכן כך, תופעה מוכרת,
שמח שפנית לייעוץ
מקווה שתצאי מהמקום הקשה הזה.
חזקי ואמצי
בע"ה הסיוט הזה יגמר ומהר.
בס"ד
צריך לעזוב את הבעיה הספציפית מולו וללכת ליעוץ, לאו דוקא זוגי.
שניכם בתפקוד לא טוב וצריכים עזרה- כל אחד עם הבעיה שלו.
וטבמקביל או אחר כך- ללמוד בעזרת גורם מקצועי איך לתקשר ולדבר. זה לא כל כך מסובך ויש לכם לפי דעתי סיכוי אבל רק אם לא תזניחו.
עצתי- תניחי את העניינים איתו ותעשי בדיקה מעמיקה עם גורם מקצועי לגבי מה שקורה איתך.
אם תעשי עבודה מעמיקה ומדוייקת תוכלי לעבור למצב של התקדמות איתו
יש לי הרגשה שאתם יכולים להצליח. אז בהצלחה
יש דברים שלומדים במהלך חיי הנישואין.
בין השאר זה צורת ההתבטאות, יכול להיות הבעל הגיע עם מקום שצורת ההתבטאות שונה ולכן דברים שנראה לך חריג אצלו זה דבר הכי נורמלי שיכול להיות.
בקיצור זה נקודה שאפשר לפתוח על זה דיון בלי קשר לביטוי הספציפי הזה ואז להגיע אילו.
שלא זרק את הזבל באופן שיטתי וזה פוגע בבן הזוג השני זה אלימות... חייב להיות גבול אובייקטיבי כלשהו..
בכל אופן- אחרי שבשבת זה קרה שוב, הוא אמר שהוא מאוד מצטער ובלנ"ד זה לא יקרה יותר והוא מבין שזה לא בסדר.
אני רוצה להאמין שזה יחזיק ואני מאמינה שהוא אכן מתכוון לכך (לא לקרוא לי טיפשה), אבל השאלה היא מה בפעם הבאה שאעשה משהו שלדעתו מצדיק זאת..
מה שאמר בשבת.
יש בכך שכר לאמונך בבחירתו.
אם יקרה שוב - נקוה שלא - אפשר לחזור למה שהוצע לעיל.
יתכן שעצם התפיסה שלך לגבי זה, שקיבלה אישוש, גרמה לו לחוש עוד יותר שזה לא שייך.
אם גם פרצוף זועף, אמירה שאינה במקומה, או אי הסכמה לזרוק את הזבל נחשבים "אלימות",
אז כולנו חיים בזוגיות אלימה.
ואז זה נחשב למצב שגרתי, אצל חלק מהזוגות אפילו יום-יומי- שכבר מצטייר כלא כזה נורא..
לכן הייתי מציע שלא להפריז במונח הזה. כבודו במקומו מונח.
מה זה שייך אליהם? ענין של השקפת עולם..
הכי "נחמד" - הביטוח האופייני שהם עשו לנשים: "תקופות של מצבי רוח בעקבות הורמונים"... אשה שכל חודש תתפרץ על בעלה בגלל "מצבי רוח בעקבות הורמונים".. זה לא בחשבון. אין "בחירה".. ההיפך - נו, נו..
קלאסי לתרבות מסויימת היום.
מענין איך מתנהגים "אנשי המקצוע" הללו בביתם..
האמירה הזו עצמה, היא לטעמי אלימה. זו אמירה שמשדרת חוסר סבלנות בוטה. אי הבנה בסיסית של יחס בין בני אדם. יש דרכי התבטאות שונים לאנשים. אשה ש"פוגע בה" שבעלה אומר משהו, למרות שאצלו זה חלק מאופיו (למשל: פעם בשבוע "איזה יפה את".... "אני לא סובלת מחמאות. די כבר..."), והיא לא מסוגלת להתגמש - שתשקול אם להתחתן. אולי עדיף לה להיות "בעלת מקצוע"..
אנשים שמתחתנים צריכים להסתגל אחד לשני. כמו שצריך להשתדל לא לעשות/לומר מה שלא מוצא חן - כך גם צריך להשתדל לא להיתקל עם מה שלא מוצא חן. אני רוצה לראות את האשה שבעלה יגיד לה ש"פוגע בו" שהיא אומרת לו מידי פעם שהוא לא מתענין בה מספיק, או שהיא פורקת את "צרותיה" מהיום, כשהוא חוזר הביתה - והוא יגיד לה שבהיות שהדפוס חוזר, היא "אלימה"...
ממש יופי: יעשו "תחרות האלימות".. כל אחד ימצא "דפוסים חוזרים" (אצל מי אין..) וה"יועצים" הנ"ל ירוויחו סכומים נאים..
אז אני חושב שהדרך הנכונה היא אחרת: אכן, להשתדל להגיע למצב שאם משהו "פוגע" אז לא לחזור עליו; ולאידך להשתדל לא "להיפגע" מידי. שלא יחזור אף "דפוס", זו מידת חסידות. לכל אחד יש הרגלים ואופי משלו. בין בהתנהגות ובין בקבלת התנהגויות. מוטב יעסוק כל אחד בשכלול עצמו, מאשר בשיפוט זולתו.
זו דוגמה קלאסית לאיך "אנשי מקצוע" הורסים. נכון שגם באלימות "רצינית" ל"ע יכולים להיות "דפוסים חוזרים", אבל זה לא הופך כל "דפוס חוזר" לאלימות...
חשוב שאדם יוכל לומר למי שחי איתו בשקט ובזמן אמת "זה פוגע בי". כי הרי באמת אין הגדרה אוביקטיבית!
אבל בין אנשים שחיים ביחד צריכה להיות התחשבות כך שאם הזולת נפגע עליו לומר זאת לא בטון של "אני צודק" אלא בטון של "תבין אותי ותנסה להימנע מפגיעה" ועל הפוגע להתנצל, כי הרי גם כשמישהו דורך על הרגל של זולתו בלי כוונה ומכאיב לו הוא מתנצל..
מכאן, מהמקום הרגוע והנעים הזה אפשר להמשיך ולראות איך ממזערים את הפגיעות ומגבירים את הביחד הרצוי והנינוח שאינו מתכונן כל הזמן לפגיעה הבאה ולריחוק שיבוא בעקבותיה
כל מקרה לגופו.
יש "נפגעים" סתם; ויש "פוגעים" סתם..
צריך להשתדל להיטיב.
בס"ד
פגיעה היא פגיעה באשר היא נתפשת כפגיעה.
ואפילו - דוגמא קיצונית הזויה-אם אדם נפגע מזה שאני נושמת אני אומר לו שצר לי שנפגע (כי באמת אינני רוצה לפגוע באיש אף פעם) אך אינני יכולה או רוצה להימנע מלנשום, ולכן יהיה עליו להחליט אם ברצונו לשהות במחיצתי או לא, כי אני אמשיך לנשום.
מותר להיפגע וחשוב להתנצל. לגיטימציה לתחושת הפגיעה היא חשובה מאוד.
ובמקביל- לראות אם אפשר לצמצם למינימום את כמות הפגיעות כי ה' באמת רוצה יותר מכל שנהיה ביחד באהבה ואחווה ושלום ורעות- וכן, זה באמת הנסיון הקשה ביותר בחיבור, וה' נמצא שם כל הזמן לסייע לחבר, כל עוד שאפשר.
הרי היא שאלה על מקרה שה"פוגע" טוען שבעיה אינה שלו ולכן אינו מבקש סליחה.
יש פעמים שזה לא נכון - ואפילו מרושע - והיה עליו להתנצל בכנות.
אבל כאשר אכן הוא נפגע "סתם" (ואין הכוונה לדבר שמבחינתו פוגע בו וסביר; בוודאי שבאופן רגיל הולכים אחר הנפגע. מה שלא נעים לו, בתחומי הסביר, משתדלים לא לעשות), כלומר: עושה מהומה מכל דבר, מחפש ממה להיפגע - אז לא נכון. לא כל דבר ש"נתפש כפגיעה" הוא פגיעה.
דוגמה טובה הבאת - שרק ממחישה את האבסורד.
אם אדם אומר שהוא נפגע מכך שאת נושמת, אז לא אומרים ש"צר לנו" שהוא נפגע. אלא שולחים אותו לפסיכיאטר או לכל הרוחות.
ואם, להבדיל, אויבינו אומרים לנו שהם נפגעים מכך שאנו פה, נושמים או כל דבר אחר - אז אנחנו לא מתנצלים לרגע על צערם - אלא דואגים שהם יצטערו על מחשבתם..
איננו נוצרים, שעם "כביכול-מוסר" כזה הביאו רעות ורשע רב.
מי ש"נפגע" סתם, זה עצמו סוג של פגיעה בזולת. הצקה. כל מה שתעשה - פוגע.. יש לו בעיה - שיטפל בה. אין כל צורך להרגיש ש"צר לי". אין כל ענין לנפח את בעייתו ע"י מתן "לגיטימציה להיפגעות.. זה רק מעוד "אלימות" מוסווה. רק צר לי על המחלה שלו שגורמת לו להצטער משטויות ולצער בכך גם את זולתו..
והשאלה אינה "מי קובע" שזה סתם.. דיברנו עקרונית. כל אחד שיבדוק את עצמו.
אלא שבוודאי זה ציור קיצוני. בדרך-כלל צריך פשוט לשים לב אחד לשני ולא לצער איש את זולתו במה שהוא רגיש לו.
וגם טיפש או רשע או שניהם יחד.
אדם שחי בזוגיות עם אישה צריך להיות רגיש כלפיה נקודה. זה לא משנה שהוא 'גבר' ושהיא הסכימה להתחתן איתו. הרי גם הוא הסכים להתחתן איתה! אז למה היא חייבת להסתגל לכל העצבים שלו שהוא מפניה אליה?
אני למדתי שאם יש ביקורת על עניין כלשהו כלפי בת הזוג, אז צריך למקד אותה לעניין עצמו ובשום אופן לא לבת הזוג באופן כללי וכמובן מתוך כבוד ונימוס.
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
נשואים חמש שנים
לא יודעים איך מחפשים מטפל/ת זוגית
נשמח להמלצות מנסיון
