אפשר עם הערה עדינה או בהומור ואפילו להתעצבן קצת זה בטווח הנורמלי אבל להתחיל לקרוא בכינויי גנאי בגלל זה ??? לא בא בחשבון!

מכל מה שכתבת בשרשור הקודם זה נשמע שמבחינתך עשית הרבה מאד אם לא מיצית את האפשרויות. לי נראה שגם אם הוא רוצה להתקדם לקראתך בנושא הזוגיות אין לו את הכלים לעשות זאת והוא חייב חייב חייב הדרכה ממישהו מקצועי!. לפי מה שתיארת הבית ממנו הוא הגיע גם כן איננו דוגמה טובה לאיך בית אמור להתנהל. אז אין לו את ההבחנה שיש משהו בעייתי בצורת ההתנהלות הזו. הוא צריך מישהו שילך איתו יד ביד ויעזור לו להבחין איפה צריך לתקן פגמים באישיותו שמדרדרים את הזוגיות.

עוד משהו- כל אחד ירגיש מושפל בצורה כזאת או אחרת אם מישהו באופן קבוע היה יורד עליו ומכנה אותו כל הזמו בכינויים משפילים ומעליבים. את נורמלית לחלוטין! ואת מוכרחה להכניס את העובדה הזאת טוב טוב לראש כי עצם זה שהוא מצליח לתת לך את ההרגשה שהבעיה היא בך והוא בסדר גמור- זאת בעיה בפני עצמה.

ועוד משהו קטן-

אמנם לא כתבת כלום עליהם אבל פשוט הנחתי שאם היתה לו דוגמה טובה בבית הוריו של זוגיות בריאה- הוא לפחות היה שם לב שאצלכם משהו לא תקין....

אבל יש לי שאלה: הוא מעריך מישהו? יש לו חבר טוב או שהוא זאב בודד? כי לפעמים בלית ברירה צריך דרכים עוקפות לטפל כי במידות רעות, במיוחד כשיש לאדם הרגשה של "אני ואפסי עוד"- אגו גבוה ותחושה שהוא זקוק לכבוד יותר מאשר חמצן.

אם יש לו חברותא או סתם חבר שלומד איתו מדי פעם (או אפילו שניכם יחד! אבל זו אופציה שכדאי לשקול בזהירות רבה כיוון שאין לדעת איך יגיב כאשר עניין כזה יעלה ורוב הסיכויים שיסרב לדבר כזה) תנסי לדבר עם השני שיעלה הצעה "בכאילו" ספונטנית ללמוד ספר מוסר כלשהו שמדבר על מידת הכעס ואיך להתגבר עליה (בלי להעלות את עניין הכעס כמובן). 

אלא לצערי- יש לו תלמידים. 

יש לו גם רב, שמודע לבעיה הזאת, אבל הם חושבים שהיא נפתרה פחות או יותר ולערב אותם מבחינתי זה אוטומטית אומר תגובה קיצונית מצידו.

לפנות למנהל שיערכו נניח מבצע על מידות וכל כיתה תקבל "לחרוש" (מבצעים, ללמוד גמרות שנוגעות במידה ספציפית וכו') על מידה מסוימת והכיתה של בעלך (בהפתעה גמורה כמובן ) תקבל את מידת הכעס או הכבוד לכל ברייה...

אגב, אם הם מודעים לבעיה יהיה להם יותר קל לנהל דברים ב"ספונטניות" כלפי בעלך...

חוץ מזה- את רגילה להלך מסוים. ציטוט "לערב אותם מבחינתי זה אוטומטית אומר תגובה קיצונית מצידו."  את פוחדת מאד מצעד חריף שלו והפחד הזה משתק את היכולת לחשוב.

נניח שזה קורה והוא באמת מגלה שפנית למנהל והוא כועס עכשיו ברמה קיצונית. מה הוא יעשה? יאיים שוב בגירושין? תאזרי כוחות לעמוד מולו ולומר בנחישות " אתה לא רוצה להתקדם לקראתי אז רציתי לעזור לך ולנו! מה רע בזה?! אם אתה לא יכול לשאת את זה- אני לא יכולה לשאת את כל ההתנהגות שלך אלי! אז כנראה שנצטרך באמת להגיע לצערי למצב שלא רציתי ולהיפגש ברבנות"   

אם חס וחלילה המצב מגיע לאלימות- תחזיקי מראש את הטלפון ותגידי לו בנחישות " אני לא מוכנה שוב להפוך לאישה מוכה! עוד צעד אחד ואתקשר למשטרה. יהיה לך תיק פלילי ולא תוכל להמשיך לעבוד כדי לשלם מזונות כי אני במצב הזה לא יכולה להמשיך ואני גם לא מוכנה שהילדים יגדלו לתוך מציאות של אב אלים!" 

הייתי משתוללת אם בעלי היה מערב לי את הבוס!!

די עם העצות הדפוקות!!

1. כנראה לא קראת את השרשור הקודם שפתחה צמר אחרת היית מבינה שהמצב אצלם רחוק מלהיות מוגדר נורמלי.

2. גם אני אישה שמוגדרת נורמלית ואני מסכימה שלערב את הבוס בזוגיות זה באמת קיצוני ובמצב שאין ברירה אחרת.

 ומה שהצעתי היה עם אזהרות של הסתייגות רצינית מצעד כזה. הסיבה היחידה שהייתי מעלה רעיון כ"כ מופרך ביסודו היא כי בעלה לא מוכן לשמוע בשום דרך אחרת!!! לא ממנה ולא מאנשי ייעוץ מקצועיים! 

3. אם יש לך רעיונות את מוזמנת להציע במקום לתקוף את אלה שמנסים כן לעזור ואם היית עוקבת אחרי ההודעות היית שמה לב כמה פעמים הדגשתי שאינני אשת מקצוע אלא רק בעלת רצון לעזור ולתמוך! 

בתקווה שהובנתי...

היא ציינה גם באחת ההודעות שהם מודעים כבר לבעיה.  את בטח מבינה שאני לא מציעה לה פה להתחיל לפתוח פה תיק ייעוץ עם מנהל ביה"ס! אני פשוט חושבת שאם אם אם צריך אז עדיף כאלה שכבר יודעים ולא מישהו חדש שזה יותר בעייתי לפי מה שהבנתי.

לא הייתי צריכה לתקוף ככה, אלא שהדברים צרמו לי - לא רק את אלא עוד כמה תגובות שנשמעות קלילות ביחס לבעיה שעלתה פה, ושחושבים שיש פה מקום ליצירתיות ולרעיונות מעניינים.. 

באמת ניסית לעזור וזה יפה מצידך - אני לא.

לא מחווה דעה אם לא התנסיתי בדבר דומה ואני לא יכולה לדמיין מה הייתי עושה.

אז מעבר ללעודד לפנות לייעוץ ולא לפחד אין לי הרבה מה להוסיף.

ב"ה לא נפגעתי ואני גם קצת התעצבנתי על עצות "קלילות" ו"יצירתיות" כהגדרתך (דוגמה-"תתעלמי ממנו לחלוטין עד שיקלוט..." בן אדם אלים לא יקבל את זה שמתעלמים ממנו בצורה שמוגדרת נורמלית! זה רק ילהיט אותו עוד יותר ויסלים את האווירה שבלאו הכי כבר מתוחה מספיק) אבל פה היא ביקשה תמיכה וייעוץ למרות שהיא יודעת שכאן זה פורום ולאו דווקא מקצועי. פשוט אין לה אפשרויות אחרות  כ"כ לכן אני מחווה את דעתי האנושית/נשית/רגשית/לא מקצועית כלל (הוסיפי כיד הדמיון) בידיעה שהיא תסנן את מה שלא מתאים לה באופן אישי כי רק היא מכירה את כל התמונה. 

הוא לוקח קיצוני מידי..

אפשר להעיר וכו',

לא לכנות כך. בוודאי לא בקביעות.

הוא צריך הירגעות ו"איפוס".

מסתבר, שיש אצלי ספר מספרייה מלפני כמעט שנתיים

פשוט עזבתי את מוסד הלימודים ושכחתי להחזיר

ומסתבר שהקנס על זה עומד על בערך 7 אלף

על חוב דומה קודם של 100 ש"ח זה היה סרט שחבל על הזמן

מתה מפחד לספר לו את זה (עוד אין טעם כי אני לא יודעת על כמה בדיוק עומד החוב)

אני ממש צריכה הרגעה ממישהו עכשיו.. 

'אני לא מסוגלת להתמודד עם התגובה שלו. כסף זה נושא רגיש. בא לי לא לספר לו על זה בכלל.

תשתפי אולי את אמא שלך אבל לא אותו. 

תנסי לפתור את הבעיה. האם לפי החוק את חייבת לשלם סכום כזה גדול?

האם לפי ההלכה את חייבת לשלם סכום כזה גדול?

מה יקרה אם לא תשלמי? 

בקשר לבעלך, ברור ש"חוצפנית" זה לא שייך,

אם זה חד פעמי את יכולה לסלוח, 

אבל אם זה משהו שקורה לפעמים, 

את חייבת להביא את עצמכם לבירור מעמיק, 

ואם אתם לא מסוגלים לבד, קחו עזרה, ייעוץ

אבל אי אפשר לחיות ככה. 

כמו שאת חייבת לכבד אותו הוא חייב לכבד אותך. 

וזה לא חובה שאפשר לוותר עליה. 

לא חייבים לספר

דברי עם הספרייה שם

מי יעיז לחייב אותך בסכום כזה.

מעבר לכך...

הרגשתי חוסר אחריות להגיב עד-כה

אבל ההודעה עכשיו תפסה אותי חזק.

תקשיבי

למרות העבודה הגדולה שהוא עשה וזה באמת לא מובן מאליו,

 אי-אפשר לזלזל בחששות ובפחדים שלך ממנו, הם נובעים ממקום אמיתי,

זה פשוט מפחיד.

לדעתי, עלייך לפנות מיידית ובדיסקרטיות לייעוץ.

ציינת שאת חוששת שהוא יגלה וזה באמת מפחיד

אבל האנשים האלה חיים על-כך שאף אחד לא יודע 

זה מעניק להם ביטחון להמשיך במעשיהם.

את פשוט גיבורה שעוברת ועוברת ומבליגה,

תאזרי עוד טיפה אומץ,

פני לייעוץ עשי זאת חכם אסור שהוא יגלה.

יש לי המון מה לומר, אני פשוט מזועזע מאז שקראתי זאת לראשונה.

בע"ה יהיה בסדר, מתפלל עלייך שתיזכי לחיים טובים ומאושרים

כפי שמגיע לך.

זה דבר ראשון.

מספיק עם הדברים האלה.

את לא "שפוטה" של אף אחד.

וגם אם עשית טעות - עד התחום של הערה, אפילו "אוי", בסדר. משם ואילך - אינך "נידונת". תכניסי את זה טוב לראש ופשוט אל תפחדי, אל תתייחסי. נקודה.

כעת - אין צורך "לספר" יותר מידי. קודם תתקשרי למוסד, תסבירי שזו טעות, בקשַת סליחה - ולבקש להסתפק בקנס סמלי.

אכן כך, תופעה מוכרת,

שמח שפנית לייעוץ 

מקווה שתצאי מהמקום הקשה הזה.

חזקי ואמצי

בע"ה הסיוט הזה יגמר ומהר.

בס"ד

צריך לעזוב את הבעיה הספציפית מולו וללכת ליעוץ, לאו דוקא זוגי.

שניכם בתפקוד לא טוב וצריכים עזרה- כל אחד עם הבעיה שלו.

וטבמקביל או אחר כך- ללמוד בעזרת גורם מקצועי איך לתקשר ולדבר. זה לא כל כך מסובך ויש לכם לפי דעתי סיכוי אבל רק אם לא תזניחו.

עצתי- תניחי את העניינים איתו ותעשי בדיקה מעמיקה עם גורם מקצועי לגבי מה שקורה איתך.

אם תעשי עבודה מעמיקה ומדוייקת תוכלי לעבור למצב של התקדמות איתו

יש לי הרגשה שאתם יכולים להצליח. אז בהצלחה

יש דברים שלומדים במהלך חיי הנישואין.

בין השאר זה צורת ההתבטאות, יכול להיות הבעל הגיע עם מקום שצורת ההתבטאות שונה ולכן דברים שנראה לך חריג אצלו זה דבר הכי נורמלי שיכול להיות.

בקיצור זה נקודה שאפשר לפתוח על זה דיון בלי קשר לביטוי הספציפי הזה ואז להגיע אילו.

שלא זרק את הזבל באופן שיטתי וזה פוגע בבן הזוג השני זה אלימות... חייב להיות גבול אובייקטיבי כלשהו..

בכל אופן- אחרי שבשבת זה קרה שוב, הוא אמר שהוא מאוד מצטער ובלנ"ד זה לא יקרה יותר והוא מבין שזה לא בסדר.

אני רוצה להאמין שזה יחזיק ואני מאמינה שהוא אכן מתכוון לכך (לא לקרוא לי טיפשה), אבל השאלה היא מה בפעם הבאה שאעשה משהו שלדעתו מצדיק זאת..

מה שאמר בשבת.

יש בכך שכר לאמונך בבחירתו.

אם יקרה שוב - נקוה שלא - אפשר לחזור למה שהוצע לעיל.

יתכן שעצם התפיסה שלך לגבי זה, שקיבלה אישוש, גרמה לו לחוש עוד יותר שזה לא שייך.

אם גם פרצוף זועף, אמירה שאינה במקומה, או אי הסכמה לזרוק את הזבל נחשבים "אלימות",

אז כולנו חיים בזוגיות אלימה.

ואז זה נחשב למצב שגרתי, אצל חלק מהזוגות אפילו יום-יומי- שכבר מצטייר כלא כזה נורא..

לכן הייתי מציע שלא להפריז במונח הזה. כבודו במקומו מונח.

מה זה שייך אליהם? ענין של השקפת עולם..

הכי "נחמד" - הביטוח האופייני שהם עשו לנשים: "תקופות של מצבי רוח בעקבות הורמונים"... אשה שכל חודש תתפרץ על בעלה בגלל "מצבי רוח בעקבות הורמונים".. זה לא בחשבון. אין "בחירה"..  ההיפך - נו, נו..

קלאסי לתרבות מסויימת היום.

מענין איך מתנהגים "אנשי המקצוע" הללו בביתם..

האמירה הזו עצמה, היא לטעמי אלימה. זו אמירה שמשדרת חוסר סבלנות בוטה. אי הבנה בסיסית של יחס בין בני אדם. יש דרכי התבטאות שונים לאנשים. אשה ש"פוגע בה" שבעלה אומר משהו, למרות שאצלו זה חלק מאופיו (למשל: פעם בשבוע "איזה יפה את"....  "אני לא סובלת מחמאות. די כבר..."), והיא לא מסוגלת להתגמש - שתשקול אם להתחתן. אולי עדיף לה להיות "בעלת מקצוע"..

אנשים שמתחתנים צריכים להסתגל אחד לשני. כמו שצריך להשתדל לא לעשות/לומר מה שלא מוצא חן - כך גם צריך להשתדל לא להיתקל עם מה שלא מוצא חן.  אני רוצה לראות את האשה שבעלה יגיד לה ש"פוגע בו" שהיא אומרת לו מידי פעם שהוא לא מתענין בה מספיק, או שהיא פורקת את "צרותיה" מהיום, כשהוא חוזר הביתה  - והוא יגיד לה שבהיות שהדפוס חוזר, היא "אלימה"...

ממש יופי: יעשו "תחרות האלימות".. כל אחד ימצא "דפוסים חוזרים" (אצל מי אין..) וה"יועצים" הנ"ל ירוויחו סכומים נאים..

אז אני חושב שהדרך הנכונה היא אחרת: אכן, להשתדל להגיע למצב שאם משהו "פוגע" אז לא לחזור עליו; ולאידך להשתדל לא "להיפגע" מידי. שלא יחזור אף "דפוס", זו מידת חסידות. לכל אחד יש הרגלים ואופי משלו. בין בהתנהגות ובין בקבלת התנהגויות. מוטב יעסוק כל אחד בשכלול עצמו, מאשר בשיפוט זולתו.

זו דוגמה קלאסית לאיך "אנשי מקצוע" הורסים. נכון שגם באלימות "רצינית" ל"ע יכולים להיות "דפוסים חוזרים", אבל זה לא הופך כל "דפוס חוזר" לאלימות...

חשוב שאדם יוכל לומר למי שחי איתו בשקט ובזמן אמת "זה פוגע בי". כי הרי באמת אין הגדרה אוביקטיבית!

אבל בין אנשים שחיים ביחד צריכה להיות התחשבות כך שאם הזולת נפגע עליו לומר זאת לא בטון של "אני צודק" אלא בטון של "תבין אותי ותנסה להימנע מפגיעה" ועל הפוגע להתנצל, כי הרי גם כשמישהו דורך על הרגל של זולתו בלי כוונה ומכאיב לו הוא מתנצל..

מכאן, מהמקום הרגוע והנעים הזה אפשר להמשיך ולראות איך ממזערים את הפגיעות ומגבירים את הביחד הרצוי והנינוח שאינו מתכונן כל הזמן לפגיעה הבאה ולריחוק שיבוא בעקבותיה

כל מקרה לגופו.

יש "נפגעים" סתם; ויש "פוגעים" סתם..

צריך להשתדל להיטיב.

בס"ד

פגיעה היא פגיעה באשר היא נתפשת כפגיעה.

ואפילו - דוגמא קיצונית הזויה-אם אדם נפגע מזה שאני נושמת אני אומר לו שצר לי שנפגע (כי באמת אינני רוצה לפגוע באיש אף פעם) אך אינני יכולה או רוצה להימנע מלנשום, ולכן יהיה עליו להחליט אם ברצונו לשהות במחיצתי או לא, כי אני אמשיך לנשום.

מותר להיפגע וחשוב להתנצל. לגיטימציה לתחושת הפגיעה היא חשובה מאוד.

ובמקביל- לראות אם אפשר לצמצם למינימום את כמות הפגיעות כי ה' באמת רוצה יותר מכל שנהיה ביחד באהבה ואחווה ושלום ורעות- וכן, זה באמת הנסיון הקשה ביותר בחיבור, וה' נמצא שם כל הזמן לסייע לחבר, כל עוד שאפשר.

הרי היא שאלה על מקרה שה"פוגע" טוען שבעיה אינה שלו ולכן אינו מבקש סליחה.

יש פעמים שזה לא נכון - ואפילו מרושע - והיה עליו להתנצל בכנות.

אבל כאשר אכן הוא נפגע "סתם" (ואין הכוונה לדבר שמבחינתו פוגע בו וסביר; בוודאי שבאופן רגיל הולכים אחר הנפגע. מה שלא נעים לו, בתחומי הסביר, משתדלים לא לעשות), כלומר: עושה מהומה מכל דבר, מחפש ממה להיפגע - אז לא נכון. לא כל דבר ש"נתפש כפגיעה" הוא פגיעה.

דוגמה טובה הבאת - שרק ממחישה את האבסורד.

אם אדם אומר שהוא נפגע מכך שאת נושמת, אז לא אומרים ש"צר לנו" שהוא נפגע. אלא שולחים אותו לפסיכיאטר או לכל הרוחות.

ואם, להבדיל, אויבינו אומרים לנו שהם נפגעים מכך שאנו פה, נושמים או כל דבר אחר - אז אנחנו לא מתנצלים לרגע על צערם - אלא דואגים שהם יצטערו על מחשבתם..

איננו נוצרים, שעם "כביכול-מוסר" כזה הביאו רעות ורשע רב.

מי ש"נפגע" סתם, זה עצמו סוג של פגיעה בזולת. הצקה. כל מה שתעשה - פוגע.. יש לו בעיה - שיטפל בה. אין כל צורך להרגיש ש"צר לי". אין כל ענין לנפח את בעייתו ע"י מתן "לגיטימציה להיפגעות.. זה רק מעוד "אלימות" מוסווה. רק צר לי על המחלה שלו שגורמת לו להצטער משטויות ולצער בכך גם את זולתו..

והשאלה אינה "מי קובע" שזה סתם..  דיברנו עקרונית. כל אחד שיבדוק את עצמו.

אלא שבוודאי זה ציור קיצוני. בדרך-כלל צריך פשוט לשים לב אחד לשני ולא לצער איש את זולתו במה שהוא רגיש לו.

וגם טיפש או רשע או שניהם יחד.

אדם שחי בזוגיות עם אישה צריך להיות רגיש כלפיה נקודה. זה לא משנה שהוא 'גבר' ושהיא הסכימה להתחתן איתו. הרי גם הוא הסכים להתחתן איתה! אז למה היא חייבת להסתגל לכל העצבים שלו שהוא מפניה אליה?

אני למדתי שאם יש ביקורת על עניין כלשהו כלפי בת הזוג, אז צריך למקד אותה לעניין עצמו ובשום אופן לא לבת הזוג באופן כללי וכמובן מתוך כבוד ונימוס.

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

אשתדל להתייחס יותר בפרוטרוט כשאתפנה. ככלל הייתה לי חוויה כזו גם כן.

רק אשאל: זה משהו חדש או מאז שהתחתנתם? היה איזה שינוי שהשפיע לטוב או לרע על המצב שלכם?

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.