לא לעשות מזה ענין. תברכו על ידו, בנחת.

את "תגידי" במקומו.. עד שיתעורר לכך.

ב. לגבי גיל חינוך - אכן 5-6. אמנם מזמן שהילד יודע לדבר אביו מלמדו "תורה ציוה לנו ומשה" והמשך מעט פסוקים נוספים. כך גם ברכות, אותיות.

ויש מי שחילק בין "הרגל" לחינוך. יודע להחזיק את  הציציות, ציצית. וכו'. זה הרגלים. עוד לא חינוך לחיוב.

"קטן היודע לנענע לולב" - אביו נותן לו לולב וכו'.

אבל הוא לא מוכן, הוא צועק עלי "אל תגידי!! לא רוצה!!"

מה, אבא עובד זה רע? אבא עובד זה אבא שרחוק מה'??? חס ושלום.

מה, אבא עובד זה אבא שלא לומד תורה? זה אבא שלא חשובות לו הברכות והשמחה שבעבודת ה'?  חס וחלילה!!

אני כמובן לא יודעת לומר לך מה גורם לילד להגיב ככה, אבל ברור שזה לא קשור למה שאבא שלו עושה ביומיום.

נשמע לי הכי נכון מצידך פשוט להרפות ממנו בכל הענין. ואולי במקביל לנסות להתבונן בזה ולהבין למה הוא מגיב ככה. אולי משהו שקשור למסגרת שבו הוא נמצא? אולי חוויה חד פעמית לא טובה שהתקשרה לו עם אמירת ברכות?

ועוד דבר אחד- הדבר הכי חשוב זה מה שאת עושה. הדוגמה האישית שהוא מפנים ממך ומבעלך.

לא קשור לאבא שנהנה מיגיע כפיו וגם ירא שמיים.

גם לא לאמא הצדיקה.

זה כבר זמן מה שזה ככה.. אני מקווה שזה סתם יחלוף..
לגבי קריאת שמע אני חושבת שזה קרה מאז שצירפתי את הקטנה להגיד איתנו.. כשאני אומרת רק איתו (לעתים רחוקות) אז הוא משתף פעולה... אולי אני אפריד אותם וזהו.. אגיד עם כל אחד לבד.. למרות שזה קצת חבל לי....

שאר הדברים - אין לי מושג מה יכל לגרום להם.. מתפללת על זה... הלוואי שההלהבות תחזור..

תודה לכולכם על העצות, אני אנסה..

אחותו עוד לא מדברת, אבל היא קופצת בהתלהבות כשאני למשל אומרת איתה מודה אני.. אבל לאחרונה היא התחילה לראות איך הוא מתנגד וכועס, אז גם היא כבר לא כ"כ חיובית על זה..... =/

כל מה שכתבו מעלי נכון ויפה, אני רוצה להוסיף שתי נקודות:

1. זה מאוד מפתה, אבל תשתדלי לא להסתכל על הילדים הצדיקים של השכנים. הרי תמיד הדשא יהיה יותר ירוק שם... אי אפשר לדעת מה קורה בתוככי הבית וזה גם לא רלבנטי. תתמקדי בפעולות שלך.

2. מנסיון (בני הבכור בן 23), ומנסיון של ילדי השכנים הצדיקים, אי אפשר לדעת כלום לגבי עתידו הרוחני של הילד בגיל כה צעיר!!!!

הדברים עוד ישתנו כל כך הרבה פעמים, יתהפכו ויחזרו ושוב יתהפכו...

ראיתי ילדי שכנים צדיקים שגידלו פאות ארוכות בגיל העשרה, והתנדנדו בתפילה בצורה צדיקה מאוד, ובילדות ברכו בהתלהבות ובקול רם, ובשנות העשרים לחייהם הם שונים לגמרי...

ראיתי את בני בכורי שהיה ממש צדיק כשהיה קטן, ועכשיו אפשר להגדיר אותו "לייט", אבל גם זה לא סוף פסוק! אנשים עוברים תהליכים כל חייהם.

ראיתי את בני השני שהיה מתבגר ארוך שער, עתיר צמידים לידיו ולרגליו, ועוד כהנה וכהנה, ועכשיו הוא בחור בשיעור ד' עטור ציציות ארוכות.

ראיתי עוד הרבה דברים.

כמו שכתבה בת 30, הדוגמא האישית שלך חשובה, וכן תנסי להרפות קצת.

והכי חשוב, תפילות, תפילות ועוד פעם תפילות.

את תעשי את שלך, ותתפללי לקב"ה שיעשה את שלו... 

את באמת צודקת.. אסור להשוות לאחרים... אפילו לא שמתי לב. זו עבודה קשה בשבילי.. אבל אין ספק שזה נכון. תודה!!

וגם תודה על השיתוף מהילדים שלך.. מאחלת לך רק נחת מהם

אולי באמת אנסה קצת להרפות.. (אני לא לוחצת יותר מדי, כן? אבל מנסה כל פעם.. מי יודע מתי יתחשק לו...)

זו עבודה קשה לא להשוות לאחרים, זה מאוד טבעי.

אני מרגישה שאת צריכה להרפות בעיקר מהלחץ של עצמך. קבלי את העצה הטובה של הפרדת הילדים בקריאת שמע ותזרמי.

את מצידך אומרת איתו כל ערב קריאת שמע, והוא משתף פעולה או לא. אל תילחצי מכל תגובה שלילית שלו, תמשיכי בשלך ברוגע ובנעימות. אני בטוחה שזה יעשה את שלו בסופו של דבר. בהצלחה והרבה נחת!!

בוודאי שתנסי לגמרי בנפרד עם כל אחד מהם.

יתכן שהוא פשוט מקנא, מרגיש את ההתפעלות ממנה.

או שסתם היה רגיל שזה "שלו" עם אמא לבד.

וגם לה זה לא טוב.

תנסי אולי זמן-מה שממש לא יראו האחד את השני בענין הזה. שעה שונה או כד'.

[ולא קשור ה"התלהבות".. זה עדיין לא התלהבות מקדושה, הוא לא מבין מה זה. ההתלהבות היתה ממשהו שאומרים עם אמא, מרגישים שזה חשוב, סדר כזה.. חשים משהו.  לאט-לאט, יש עוד קצת זמן לתפיסה מעבר לכך..]

כי לא ממש חשבתי על הפרט הזה... כנראה הדחקתי אותו, כי כשאני נזכרת בזה יש לי מצפון...

אני מאוד אוהבת שהם עושים הכל יחד... אוכלים יחד, מתארגנים יחד לשינה, קוראים יחד סיפור.. אומרים קריאת שמע..
ואז אחרי הסיפור, מאז שהיא ממש פיצית, אני מושיבה כל אחד על רגל אחת שלי, ויחד אנחנו אומרים קריאת שמע... אבל אז זה הציק לה שהוא "תופס" לה מקום.. אז היא הייתה בוכה ובועטת עם הרגליים.. אז נמאס לו לשבת עלי והוא בחר לשבת לידי... אותה לא יכולתי להוריד מהידיים כי אז היא הייתה "בורחת"
אז הוא היה יושב לידי ואני מחבקת אותו ואותה...
מסתבר כנראה שזו באמת הייתה טעות...
הוא היה יושב לידי ואומר כ"כ יפה קריאת שמע.. עד שלאט לאט ירד לו מזה.......

אוי, המצפון אצלי עובד שעות נוספות.

הרבה פעמים אנחנו אוהבים לעשות מה שנראה לנו אידילי ומשפחתי, בצדק; שניהם ביחד וכו'...

אבל לפעמים צריך לראות מה כל אחד מהם מרגיש בתוך העסק הזה.

לא נורא, תנסי ממש לתת לו "לבד". כמו שהיה לפני שהיא התחילה "להפריע" לו.

ואם זה יצליח - מצוין. יהיה עוד מספיק זמן לביחד לא זה על חשבון זה..

מיזה שלא בא לילד בן 3 להגיד ברכות

לא מתפתחת מרדות, ואת לא צריכה לפתח פחדים.

"אני רואה ילדים קטנים וצדיקים של כל מני (מיני ) משפחות טובות, ואיך הם אוהבים כל כך את הברכות והכל... וההורים שלהם באמת צדיקים ... ילדים להורים שהקדישו את חייהם ללימוד התורה וכו' ... אז אצלנו מראש הילדים פחות יתלהבו? כי אבא עובד ביום יום ? " 

הילדים שלך לא פחות צדיקים, ואת לא יודעת איך הילדים האלה מתנהגים בבית עם אבא ואמא.

ההורים שלהם באמת צדיקים : מה הופך אותם ליותר צדיקים? אל תהיי עם תסביך נחיתות, גם לי היה ותודה לאל התגברתי.

ילדים להורים שהקדישו את חייהם ללימוד התורה וכ'ו : ילדים להורים שבחרו באורח חיים מסויים, לא יותר טוב משלכם.

אצלנו מראש הילדים פחות ילהבו כי אבא עובד ביום יום? אין קשר בין אבא עובד ביום יום לבין

מדד החשק של הילד לברך ולהתפלל. הוא בן שלוש, ופשוט לא בא לו עכשיו לברך, אז תציעי לו בשמחה ובנועם,

בלי לחץ, ואם הוא עדיין מסרב, אז יהיה לו את כל החיים לעבוד את ה' בדבקות. הוא ילד ממש קטן. זה לא טינאייג'ר בן 15 שרוצה לישון עד 12 בצהריים בשבת ועושה בלגן. 

זה שאבא עובד ביום יום ומביא אוכל לילדים ולאישתו זו זכות גדולה וזו מצווה לא פחות גדולה מלהיות אברך שלומד באמת

ומצווה הרבה יותר גדולה מלהיות עם הארץ שיושב ומחמם את הכיסא בכולל וגם כאלה יש בציבור האברכים.

אין לך מה להיות מוטרדת, את עושה הכל בסדר, זה לא תלוי בך , אל תהיי בסרטים ותלחיצי את עצמך,

הילדים שלך צדיקים לא פחות אם לא יותר, ואת אמא טובה, אני אומרת את זה בלי להכיר, אבל ככה אני מרגישה.

אולי הוא רואה שאת ממש רוצה שהוא יגיד, ועושה לך דווקא. 

הבת שלי בגיל שנה ושלושה חודשים אמרה יחד איתי שמע ישראל ( השלמות של סופי מילים) בשנה וחצי היא כבר אמרה לבד + פרשה ראשונה ברור ויפה, בשמחה רבה. עכשיו היא בת שנתיים וחמישה חודשים, ובחודש האחרון נמאס לה, אז אני לא מכריחה אותה. אני מציעה לה בלי לחץ "רוצה להגיד עם אמא שמע ישראל" היא בדרך כלל עונה "לא" אז אני אומרת לה לילה טוב, ושלום... לפני גיל 5 לדעתי אין מה לשכנע אותם יותר מידי. וגם בן 5 לא הייתי מכריחה לומר אם הוא לא מעוניין. 

מי שמלחיצים אותו עם מצוות לפעמים יהיה גם מי שכמה שנים אחר כך ישנא את הכל. על סמך מקרים שהכרתי. לא הכללה גורפת. 

בהצלחה, את ממש אמא טובה ושלא תחשבי אחרת.

ואל תהיי עם רגשי נחיתות, זה סתם עושה רע. 

יישר כח והרבה שמחה ונחת!!!

קנאה הילד פשוט רואה איך את נהנית מהקטנה ופשוט רוצה גם את תשומת ליבך היחידה אך ורק לו

תנסי להגיד איתו שמע אחרי שהילדה במיטה או נרדמה לאט לאט יהיה מאושר ונינוח שאמא רק "שלו"

אפילו הרגילי אותו כמו מקודם לשבת על אמא לבד לבד והוא יפתח בחזרה בעזרת ה'!!

ילד בגיל שלוש עוד אין לו סכמות כמו של גדולים הוא ילד תמים וטהור וקדוש ותמיד אפשר להחזיר אותו למסלול כל עוד לאמאוחר יקרה!!

הרבה הצלחה יקרה אשמח להתעדכן מה קורה בהמשך!!

התחלתי להגיד איתם בנפרד, ובאמת יש שיפור.. הוא אפילו אומר יחד איתי חלק מהפסוקים... אז זה לא כמו פעם, אבל זה בכיוון ממש תודה!! בזכותכם ירדתי לשורש העניין!!

לגבי שאר הברכות - אני ממש מרפה... רק מציעה לו או מברכת במקומו... תודה לכולכם

ילד רציני וחכם - 

בוחן את האמינות...

ותודה על העדכון!!

היום כשבאתי להגיד איתו קריאת שמע הוא אמר: "לא רוצה לא רוצה!!!"
אז לא ניסיתי לשכנע, ואפילו לא אמרתי "חבל".. רק כיסיתי אותו ואמרתי לו שהוא לא חייב..
ואז הוא אמר: "אני רוצה אני רוצה.."
והתחלתי להגיד איתו, והוא ביקש להגיד לבד לבד... ואמר הכל לבד מההתחלה ועד הסוף

הקטן הזה מלמד אותי כל כך הרבה 

הוא אמר איתי היום את ברכת "אשר יצר" בלי שהצעתי לו...

וטוב מאד שעידכנת...

זה יכול לעזור לעוד כמה,

הן בענין לימוד הצורך של ילד ב"רשות היחיד",

והן בענין זהירות מ"ללחץ "דתי" כביכול, ועם זה חינוך בכיוון הנכון..

זה היה קצת נוקב, אבל מעולה בשבילי 

באמת תודה! ואת בהחלט צודקת..

נכון שיש מושג "גיל חינוך" שיש לו תוקף הלכתי לכמה דברים, אך ככלל ההתפתחות היא אישית ומשתנה בין מצוות שונות.

לא בכדי נקבע שגיל קבלת עול מצוות הוא 12/13. עד אז הילד באמת לא חייב. אמנם יש להרגיל אותו, אבל זה צריך להיות מותאם לקצב שלו וליכולת האישית הרגשית והשכלית שלו.

אתן דוגמא - ילד אחד שלי לא רצה להתפלל מעבר לתפילה הקצרה שבגן/בית ספר, ולא רצה ללכת לבית כנסת עד כיתה ה-ו, לא הלחצתי אך ניסיתי בכל מיני דרכים. יום אחד נפל האסימון ומאז הוא ב"ה לא מפסיד אף תפילה (כבר עברו איזה עשר שנים) 

ילד אחד דווקא התחבר מגיל צעיר הרבה יותר.

ולא רק בענייני תפילה - בכל ענין חינוכי זה אותו עקרון. צריך לתת לזמן לעשות את שלו, ואז העבודה החינוכית תבשיל.

(ואגב לשים לב גם לדברים שלא יהפכו חלילה ל"העקה". למשל ברכת אשר יצר שהיא לא קצרה אחרי כל שירותים, נראה לי עוד לא מתאים לגיל 3 - אבל כמובן גם זה עשוי להשתנות לפי הילד)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....