לא לעשות מזה ענין. תברכו על ידו, בנחת.

את "תגידי" במקומו.. עד שיתעורר לכך.

ב. לגבי גיל חינוך - אכן 5-6. אמנם מזמן שהילד יודע לדבר אביו מלמדו "תורה ציוה לנו ומשה" והמשך מעט פסוקים נוספים. כך גם ברכות, אותיות.

ויש מי שחילק בין "הרגל" לחינוך. יודע להחזיק את  הציציות, ציצית. וכו'. זה הרגלים. עוד לא חינוך לחיוב.

"קטן היודע לנענע לולב" - אביו נותן לו לולב וכו'.

אבל הוא לא מוכן, הוא צועק עלי "אל תגידי!! לא רוצה!!"

מה, אבא עובד זה רע? אבא עובד זה אבא שרחוק מה'??? חס ושלום.

מה, אבא עובד זה אבא שלא לומד תורה? זה אבא שלא חשובות לו הברכות והשמחה שבעבודת ה'?  חס וחלילה!!

אני כמובן לא יודעת לומר לך מה גורם לילד להגיב ככה, אבל ברור שזה לא קשור למה שאבא שלו עושה ביומיום.

נשמע לי הכי נכון מצידך פשוט להרפות ממנו בכל הענין. ואולי במקביל לנסות להתבונן בזה ולהבין למה הוא מגיב ככה. אולי משהו שקשור למסגרת שבו הוא נמצא? אולי חוויה חד פעמית לא טובה שהתקשרה לו עם אמירת ברכות?

ועוד דבר אחד- הדבר הכי חשוב זה מה שאת עושה. הדוגמה האישית שהוא מפנים ממך ומבעלך.

לא קשור לאבא שנהנה מיגיע כפיו וגם ירא שמיים.

גם לא לאמא הצדיקה.

זה כבר זמן מה שזה ככה.. אני מקווה שזה סתם יחלוף..
לגבי קריאת שמע אני חושבת שזה קרה מאז שצירפתי את הקטנה להגיד איתנו.. כשאני אומרת רק איתו (לעתים רחוקות) אז הוא משתף פעולה... אולי אני אפריד אותם וזהו.. אגיד עם כל אחד לבד.. למרות שזה קצת חבל לי....

שאר הדברים - אין לי מושג מה יכל לגרום להם.. מתפללת על זה... הלוואי שההלהבות תחזור..

תודה לכולכם על העצות, אני אנסה..

אחותו עוד לא מדברת, אבל היא קופצת בהתלהבות כשאני למשל אומרת איתה מודה אני.. אבל לאחרונה היא התחילה לראות איך הוא מתנגד וכועס, אז גם היא כבר לא כ"כ חיובית על זה..... =/

כל מה שכתבו מעלי נכון ויפה, אני רוצה להוסיף שתי נקודות:

1. זה מאוד מפתה, אבל תשתדלי לא להסתכל על הילדים הצדיקים של השכנים. הרי תמיד הדשא יהיה יותר ירוק שם... אי אפשר לדעת מה קורה בתוככי הבית וזה גם לא רלבנטי. תתמקדי בפעולות שלך.

2. מנסיון (בני הבכור בן 23), ומנסיון של ילדי השכנים הצדיקים, אי אפשר לדעת כלום לגבי עתידו הרוחני של הילד בגיל כה צעיר!!!!

הדברים עוד ישתנו כל כך הרבה פעמים, יתהפכו ויחזרו ושוב יתהפכו...

ראיתי ילדי שכנים צדיקים שגידלו פאות ארוכות בגיל העשרה, והתנדנדו בתפילה בצורה צדיקה מאוד, ובילדות ברכו בהתלהבות ובקול רם, ובשנות העשרים לחייהם הם שונים לגמרי...

ראיתי את בני בכורי שהיה ממש צדיק כשהיה קטן, ועכשיו אפשר להגדיר אותו "לייט", אבל גם זה לא סוף פסוק! אנשים עוברים תהליכים כל חייהם.

ראיתי את בני השני שהיה מתבגר ארוך שער, עתיר צמידים לידיו ולרגליו, ועוד כהנה וכהנה, ועכשיו הוא בחור בשיעור ד' עטור ציציות ארוכות.

ראיתי עוד הרבה דברים.

כמו שכתבה בת 30, הדוגמא האישית שלך חשובה, וכן תנסי להרפות קצת.

והכי חשוב, תפילות, תפילות ועוד פעם תפילות.

את תעשי את שלך, ותתפללי לקב"ה שיעשה את שלו... 

את באמת צודקת.. אסור להשוות לאחרים... אפילו לא שמתי לב. זו עבודה קשה בשבילי.. אבל אין ספק שזה נכון. תודה!!

וגם תודה על השיתוף מהילדים שלך.. מאחלת לך רק נחת מהם

אולי באמת אנסה קצת להרפות.. (אני לא לוחצת יותר מדי, כן? אבל מנסה כל פעם.. מי יודע מתי יתחשק לו...)

זו עבודה קשה לא להשוות לאחרים, זה מאוד טבעי.

אני מרגישה שאת צריכה להרפות בעיקר מהלחץ של עצמך. קבלי את העצה הטובה של הפרדת הילדים בקריאת שמע ותזרמי.

את מצידך אומרת איתו כל ערב קריאת שמע, והוא משתף פעולה או לא. אל תילחצי מכל תגובה שלילית שלו, תמשיכי בשלך ברוגע ובנעימות. אני בטוחה שזה יעשה את שלו בסופו של דבר. בהצלחה והרבה נחת!!

בוודאי שתנסי לגמרי בנפרד עם כל אחד מהם.

יתכן שהוא פשוט מקנא, מרגיש את ההתפעלות ממנה.

או שסתם היה רגיל שזה "שלו" עם אמא לבד.

וגם לה זה לא טוב.

תנסי אולי זמן-מה שממש לא יראו האחד את השני בענין הזה. שעה שונה או כד'.

[ולא קשור ה"התלהבות".. זה עדיין לא התלהבות מקדושה, הוא לא מבין מה זה. ההתלהבות היתה ממשהו שאומרים עם אמא, מרגישים שזה חשוב, סדר כזה.. חשים משהו.  לאט-לאט, יש עוד קצת זמן לתפיסה מעבר לכך..]

כי לא ממש חשבתי על הפרט הזה... כנראה הדחקתי אותו, כי כשאני נזכרת בזה יש לי מצפון...

אני מאוד אוהבת שהם עושים הכל יחד... אוכלים יחד, מתארגנים יחד לשינה, קוראים יחד סיפור.. אומרים קריאת שמע..
ואז אחרי הסיפור, מאז שהיא ממש פיצית, אני מושיבה כל אחד על רגל אחת שלי, ויחד אנחנו אומרים קריאת שמע... אבל אז זה הציק לה שהוא "תופס" לה מקום.. אז היא הייתה בוכה ובועטת עם הרגליים.. אז נמאס לו לשבת עלי והוא בחר לשבת לידי... אותה לא יכולתי להוריד מהידיים כי אז היא הייתה "בורחת"
אז הוא היה יושב לידי ואני מחבקת אותו ואותה...
מסתבר כנראה שזו באמת הייתה טעות...
הוא היה יושב לידי ואומר כ"כ יפה קריאת שמע.. עד שלאט לאט ירד לו מזה.......

אוי, המצפון אצלי עובד שעות נוספות.

הרבה פעמים אנחנו אוהבים לעשות מה שנראה לנו אידילי ומשפחתי, בצדק; שניהם ביחד וכו'...

אבל לפעמים צריך לראות מה כל אחד מהם מרגיש בתוך העסק הזה.

לא נורא, תנסי ממש לתת לו "לבד". כמו שהיה לפני שהיא התחילה "להפריע" לו.

ואם זה יצליח - מצוין. יהיה עוד מספיק זמן לביחד לא זה על חשבון זה..

מיזה שלא בא לילד בן 3 להגיד ברכות

לא מתפתחת מרדות, ואת לא צריכה לפתח פחדים.

"אני רואה ילדים קטנים וצדיקים של כל מני (מיני ) משפחות טובות, ואיך הם אוהבים כל כך את הברכות והכל... וההורים שלהם באמת צדיקים ... ילדים להורים שהקדישו את חייהם ללימוד התורה וכו' ... אז אצלנו מראש הילדים פחות יתלהבו? כי אבא עובד ביום יום ? " 

הילדים שלך לא פחות צדיקים, ואת לא יודעת איך הילדים האלה מתנהגים בבית עם אבא ואמא.

ההורים שלהם באמת צדיקים : מה הופך אותם ליותר צדיקים? אל תהיי עם תסביך נחיתות, גם לי היה ותודה לאל התגברתי.

ילדים להורים שהקדישו את חייהם ללימוד התורה וכ'ו : ילדים להורים שבחרו באורח חיים מסויים, לא יותר טוב משלכם.

אצלנו מראש הילדים פחות ילהבו כי אבא עובד ביום יום? אין קשר בין אבא עובד ביום יום לבין

מדד החשק של הילד לברך ולהתפלל. הוא בן שלוש, ופשוט לא בא לו עכשיו לברך, אז תציעי לו בשמחה ובנועם,

בלי לחץ, ואם הוא עדיין מסרב, אז יהיה לו את כל החיים לעבוד את ה' בדבקות. הוא ילד ממש קטן. זה לא טינאייג'ר בן 15 שרוצה לישון עד 12 בצהריים בשבת ועושה בלגן. 

זה שאבא עובד ביום יום ומביא אוכל לילדים ולאישתו זו זכות גדולה וזו מצווה לא פחות גדולה מלהיות אברך שלומד באמת

ומצווה הרבה יותר גדולה מלהיות עם הארץ שיושב ומחמם את הכיסא בכולל וגם כאלה יש בציבור האברכים.

אין לך מה להיות מוטרדת, את עושה הכל בסדר, זה לא תלוי בך , אל תהיי בסרטים ותלחיצי את עצמך,

הילדים שלך צדיקים לא פחות אם לא יותר, ואת אמא טובה, אני אומרת את זה בלי להכיר, אבל ככה אני מרגישה.

אולי הוא רואה שאת ממש רוצה שהוא יגיד, ועושה לך דווקא. 

הבת שלי בגיל שנה ושלושה חודשים אמרה יחד איתי שמע ישראל ( השלמות של סופי מילים) בשנה וחצי היא כבר אמרה לבד + פרשה ראשונה ברור ויפה, בשמחה רבה. עכשיו היא בת שנתיים וחמישה חודשים, ובחודש האחרון נמאס לה, אז אני לא מכריחה אותה. אני מציעה לה בלי לחץ "רוצה להגיד עם אמא שמע ישראל" היא בדרך כלל עונה "לא" אז אני אומרת לה לילה טוב, ושלום... לפני גיל 5 לדעתי אין מה לשכנע אותם יותר מידי. וגם בן 5 לא הייתי מכריחה לומר אם הוא לא מעוניין. 

מי שמלחיצים אותו עם מצוות לפעמים יהיה גם מי שכמה שנים אחר כך ישנא את הכל. על סמך מקרים שהכרתי. לא הכללה גורפת. 

בהצלחה, את ממש אמא טובה ושלא תחשבי אחרת.

ואל תהיי עם רגשי נחיתות, זה סתם עושה רע. 

יישר כח והרבה שמחה ונחת!!!

קנאה הילד פשוט רואה איך את נהנית מהקטנה ופשוט רוצה גם את תשומת ליבך היחידה אך ורק לו

תנסי להגיד איתו שמע אחרי שהילדה במיטה או נרדמה לאט לאט יהיה מאושר ונינוח שאמא רק "שלו"

אפילו הרגילי אותו כמו מקודם לשבת על אמא לבד לבד והוא יפתח בחזרה בעזרת ה'!!

ילד בגיל שלוש עוד אין לו סכמות כמו של גדולים הוא ילד תמים וטהור וקדוש ותמיד אפשר להחזיר אותו למסלול כל עוד לאמאוחר יקרה!!

הרבה הצלחה יקרה אשמח להתעדכן מה קורה בהמשך!!

התחלתי להגיד איתם בנפרד, ובאמת יש שיפור.. הוא אפילו אומר יחד איתי חלק מהפסוקים... אז זה לא כמו פעם, אבל זה בכיוון ממש תודה!! בזכותכם ירדתי לשורש העניין!!

לגבי שאר הברכות - אני ממש מרפה... רק מציעה לו או מברכת במקומו... תודה לכולכם

ילד רציני וחכם - 

בוחן את האמינות...

ותודה על העדכון!!

היום כשבאתי להגיד איתו קריאת שמע הוא אמר: "לא רוצה לא רוצה!!!"
אז לא ניסיתי לשכנע, ואפילו לא אמרתי "חבל".. רק כיסיתי אותו ואמרתי לו שהוא לא חייב..
ואז הוא אמר: "אני רוצה אני רוצה.."
והתחלתי להגיד איתו, והוא ביקש להגיד לבד לבד... ואמר הכל לבד מההתחלה ועד הסוף

הקטן הזה מלמד אותי כל כך הרבה 

הוא אמר איתי היום את ברכת "אשר יצר" בלי שהצעתי לו...

וטוב מאד שעידכנת...

זה יכול לעזור לעוד כמה,

הן בענין לימוד הצורך של ילד ב"רשות היחיד",

והן בענין זהירות מ"ללחץ "דתי" כביכול, ועם זה חינוך בכיוון הנכון..

זה היה קצת נוקב, אבל מעולה בשבילי 

באמת תודה! ואת בהחלט צודקת..

נכון שיש מושג "גיל חינוך" שיש לו תוקף הלכתי לכמה דברים, אך ככלל ההתפתחות היא אישית ומשתנה בין מצוות שונות.

לא בכדי נקבע שגיל קבלת עול מצוות הוא 12/13. עד אז הילד באמת לא חייב. אמנם יש להרגיל אותו, אבל זה צריך להיות מותאם לקצב שלו וליכולת האישית הרגשית והשכלית שלו.

אתן דוגמא - ילד אחד שלי לא רצה להתפלל מעבר לתפילה הקצרה שבגן/בית ספר, ולא רצה ללכת לבית כנסת עד כיתה ה-ו, לא הלחצתי אך ניסיתי בכל מיני דרכים. יום אחד נפל האסימון ומאז הוא ב"ה לא מפסיד אף תפילה (כבר עברו איזה עשר שנים) 

ילד אחד דווקא התחבר מגיל צעיר הרבה יותר.

ולא רק בענייני תפילה - בכל ענין חינוכי זה אותו עקרון. צריך לתת לזמן לעשות את שלו, ואז העבודה החינוכית תבשיל.

(ואגב לשים לב גם לדברים שלא יהפכו חלילה ל"העקה". למשל ברכת אשר יצר שהיא לא קצרה אחרי כל שירותים, נראה לי עוד לא מתאים לגיל 3 - אבל כמובן גם זה עשוי להשתנות לפי הילד)

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.