רציתי לשתף במחשבות על שירי ערש.
עד כמה שידוע לי, שירי ערש של יהודים (אלה שלא נלקחו מהגויים) היו בדרך כלל שירים ששרו לילד ואמרו לו כמה ה' אוהב אותו, וכמה הוא יגדל ויהיה יהודי צדיק, כך שהילד יונק עם החלב של אמא את הקשר להקב"ה.
היה לי תקופה ארוכה שהייתי צריך לטפל שתאומות שלי לבד (אשתי התאשפזה כשהן היו בנות חצי שנה)
וחשבתי שיש מקום לחבר שירי ערש שיחזקו את ההורים ולא ידברו על הילד.
אז נזכרתי שיש חובות הלבבות ששלבי הביטחון של אדם הם שבהתחלה הוא בוטח בהנקה, ואח"כ הוא מבין שיש אמא שמטפלת בו והוא סומך עליה, ואח"כ הוא מבין שאמא תלויה באב אז הוא סומך עליו, ואח"כ הוא גודל והוא סומך על עצמו, ואח"כ הוא עוד יותר גודל ומבין שצריך לסמוך על אלוקים.
ודו המלך בתהילים כתב פסוקים על ביטחון בה' שהוא סומך על הקב"ה כמו הביטחון של ילד בכל שלבי ההתפתחות שלו.
ואחד מהפסוקים שהוא מביא הוא "כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי" דהיינו כמו שהתינוק סומך על אמו, כל אני רגוע מחמת שאני סומך על ה'.
ולקחתי שיר ערש גוי, ששרים במשפחה שלו כבר 3 דורות לפחות, והחלפתי את המילים שלו במילים של הפסוק, בשביל לזכור תמיד שכמו שהתינוק עכשיו תלוי בי, והוא סומך עלי לחלוטין (אני עכשיו במקום אמא שלו), כך אני יכול לסמוך על ה'
תודה שהייתם אתי עד כאן.
)
