(מנחשת)

אחרת, בעוד כמה שנים מישהו מאיתנו יגיע למיון עם צורך דחוף ברופא שמבין באיטמולומשמו,

אבל הרופאה התורנית בדיוק לא קמה לשיעור הרלוונטי ההוא... כי ככה ייעצו לה בפורום!

בהצלחה...

זה לא באמת משהו שצריך לדעת באמת...

#עדיין_מתלבטת

(אין אצלנו נוכחות חובה)

בכל מקרה הלכתי, מקסימום אם ארגיש שזה לא מועיל אפרוש ללמוד אנדוקרינולוגיה בספרייה

ואנדוקרינולוגיה זה מענין ומשעמם גם יחד...

שמספיק להבין אותם והבנת את כל המחלות הקשורות והסימפטומים.

ורוב השיעור לא לגמרי הקשבתי, ויותר למדתי אנדוקרינולוגיה תוך כדי...

ואז בשעה האחרונה (מתוך שלוש) של אפדמיולוגיה היא התחילה לספר לנו על המאבק המרשים והמוצלח שהיא מקדמת נגד לידת שלישיות... 

ואני הייתי כזה  ו- ו-...

בשורה התחתונה, בזכותה מדינת ישראל נמצאת בשפל של לידת שלישיות מאז 1995!

הלימודים האלה מתחילים לשגע אותי...

למה היא נאבקת בזה?

לק"י

אני הייתי חוטפת עצבים

לידת רביעיה נחשבת סכנת נפשות ליולדת, לידת תאומים נחשבת אפשרית, ושלישיה נמצאת בתחום האפור הלא ברור...

או לדלל, לפי מה שהבנתי מהדיבורים כאן. ושאנשים מדללים כדי שההריון יהיה פחות מסוכן. ועל זה המרצה דיברה (מאבק בלידות שלישיה, כלומר - עידוד דילול).

לק"י

זה מצב מסוכן שאנשים מחליטים על דעת עצמם!

חייבים להתייעץ עם רופא ורב- יש מקרים שזה בסדר ב"ה.

שיש לו שני זוגות תאומים

שהדבר היחיד שטוב בתאומים זה שהם לא שלישיה

(זה היה שנים לפני שנולדות התאומות שלי)

הוא היה מסתובב עם אקמול לכל מקום מכאבי ראש.

ואני מכיר מישהו עם שלישיה. והוא אומר שהיה "קשה אבל כיף"

(היום הם גדולות כך שזה כמו כל 3 ילדות)

הסביר כשהיה בהרצאה אצלנו למה זה היה בעייתי...

הבאתי אותו כי הוא רב, אבל כמובן עוד הרבה מרצים דיברו על הבעייתיות.

בד"כ בנשים קטנות זה יותר בעייתי אפילו.. בכללי הבעיה שזה גורם ללידות מוקדמות והרבה בעיות... לכן כמובן ההמלצה היא דילול.

הרב אמר כשצריך אז כמובן שיותר חשוב שהילדים יהיו בריאים וההריון יהיה תקין... 

זה לא מספיק מסוכן להתיר הפלה 

יש הרבה מקרים שזה מאוד מסוכן

[כאמור הכל תלוי ההריון, המלצות וכו' וכו']

הוא הביא לנו בהרצאה דג' למקרים שמותר, ואגב זה יותר מסוכן ממה שנדמה לך... 

אתה צודק שברביעייה יותר מתירים ואפילו ממליצים לדלל.

שלישייה זה אכן תחום שתלוי הריון, ועדיין יש סיכוי שלא כל ילד בשלישייה יחזור בריא, וצריך להפעיל שיקולים.

אני מבינה לגמרי את הלך החשיבה שלה, למרות שהוא כזה קר...

בכלל, אפידמיולוגים הם אנשים קרים! כל אחת שיכול להעביר לי שיעור על מדדי תמותה וחולי בקור-רוח הוא לא כ"כ אנושי בעיניי...

ולעניינו,

השיעור באפידמיולוגיה עסק היום באפידמיולוגיה של מנגנון בריאות, ובין השאר, במניעה של מחלות...

אז יש כל מיני סוגי מניעות:

יש מניעה ראשונית- שהיא לגמרי פותרת את הבעיה. למשל - אנשים שלא נחשפים לשמש לא יפתחו סרטן עור.
יש מניעה שניונית- שהיא סיקור מוקדם (למשל ממוגרפיה או בדיקת פוליפים במעי הגס).
ויש מניעה שלישונית- שהיא למעשה לא לחלוטין מניעה, אלא טיפול בחולים.

אז בין השאר, היא דיברה על שלישיות.
שלישיות זה מאוד-מאוד מסוכן! לא לכל הנשים יש רחם מספיק גדול בשביל לשאת שלושה עוברים. העוברים שגדלים בצמצום יכולים להיוולד עם מומים התפתחותיים וכן יכולים גם לא להיוולד בכלל (הפלות וכדו').
גם לאחר הולדת שלישייה - הרבה פעמים זה לידה מוקדמת והתינוקות עדיין מאוד-מאוד קטנים, ואז צריך שבועות ואפילו חודשים של אינקובטור וטיפולים ולא הרבה שורדים..

יש המון המון סיכונים בשלישיה וזה לגמרי ברור לי!

אז מה שהמרצה הזו מקדמת זה למעשה מניעה ראשונית של היווצרות שלישיות. היא אומרת ככה: לאחר שנוצרה שלישייה, יש סכנה מאוד גדולה בדילול - גם לשאר העוברים וגם לאם, ומצד שני ההשארה שלהם ברחם היא גם מסוכנת - גם לעוברים וגם לאם.

אז בואו נלך צעד אחד אחורה - בואו נמנע ככל הניתן היווצרות בכלל של עוברים ברחם!

מסתבר שלידת שלישיה טבעית (כמונו) היא מאוד נדירה, ואמורה להתרחש אחת לשנתיים וחצי (!) במדינת ישראל.

לעומת זאת, רוב הלידות של שלישיות מקורן בהפריות חוץ-גופיות (IVF)

אז מבחינתה, מניעה ראשונית של שלישיות זה החוק שהיא עזרה לקדם - שהיום בהפריות מחדירים לרחם לכל היותר 2 עוברים (יש גם יוצאים מהכלל).

בצורה כזאת ירדה כמות השלישיות שנולדו והגענו לשפל של עשרים שנה!

אז לא מדובר על דילול (שזה מניעה שניונית ולא יעילה כ"כ), אלא על מניעת ייצור שזה מניעה ראשונית והרבה יותר מוקדמת.

(וחברה שלי מאחורה: "רבקה, אני במקומך הייתי קמה ויוצאת במחאה" )
 

שמראש היו מכניסים יותר היא שלא כל מה שמכניסים מתפתח ורצו להגדיל את הסיכוי להריון?

מכניסים הרבה כי אם כבר עושים את התהליך (שהוא לא סמפטי ולא חיובי) רצוי שיקלט לפחות אחד.

אם יש לך 100% תאי רבייה,

ואת מנסה לעשות הפריית מבחנה - את מצליחה לעשות 70% הפריות במבחנה.

מתוך זה - רק 20% מצליחים להשתרש ברחם ולהמשיך הריון תקין...

אז בעבר חשבו שככל שמכניסים יותר עוברים, הסיכוי שלפחות אחד מהם ישתרש עולה..

אז במחקר האפדמיולוגי של המרצה שלי התגלה שזה נכון ולא נכון:

אין הבדל משמעותי בין החדרה של שלושה עוברים לרחם לבין החדרה של שניים מבחינת אחוזי ההצלחה,

אבל יש הבדל משמעותי בין החדרה של שני עוברים להחדרה של עובר יחיד.

וזה מה שעזר לקדם את החוק

(גאה בעצמי שאני זוכרת את כל זה )

מעניין. (נזכרת בפינה הרפואית שהתחלת פעם לפרסם...)

(אני לא שואלת אם יש לה גם תיאוריה למה זה כך כי אני לא אבין כנראה כלום מחוסר רקע)

וגם פינת העשרה לפשוטי הגולשים  |מצדיעה לך|

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

זו הפעם השניה כאן שאת כותבת בלשון רבים... פספסתי משהו?)

מגניב

אני מכירה אישית שלישייה (שתי בנות ובן)

אני שמעתי את זה בזמנו ממרצה שעשתה שיעור שלם בקידום בריאות כשכל המניעות התרכזו באיידס כולל סרטונים.

מזל שלמדתי את זה לפני ולא הייתי צריכה באמת להקשיב(למרות שבתכל'ס בחומר הזה מספיק לקרוא מצגת).

ורק לפשט מניעה שלישונית היא כמובן מניעת הסיבוכים במי שכבר חולה. לדג' סכרת שמירה איזון ומניעת רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה ושאר הסיבוכים...

במיוחד בהיבטים הומניים... אפשר לחשוב שכל הדילמות האתיות ברפואה מתנקזות סביב HIV...

בכל מקרה, זה לא מפתיע - זה המחלות שהכי קל לעשות עליהן מחקר אפדמיולוגי....

עם היבטים הומניים הייתי מסתדרת...

היא אמרה שדילול הוא שניוני?[כשאני חושבת על זה כמו כל התחום הזה זה תלוי איך נגדיר זאת, את המטרה וכו' וזה כן יכול להיחשב גם שלישוני, אבל תכל'ס- חפירה גדולה אחת]

לק"י

אי אפשר לפסוק ככה סתם!

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.