זה באמת לא מדאיג, כל עוד זה לא ממשיך.

טוב מאד שאת שותה המון, אולי את גם צריכה פחות להתאמץ ולהתכופף,

אבל לא צריך לדאוג, וחייבים חייבים לעקוב. אם זה התקשות פעם ב... או אפילו כמה קטנות וזהו - זה בסדר גמור.

הרחם מכין את עצמו ללידה.

אם זה מתגבר, או ממשיך ולא מפסיק - זה בהחלט עלול להיות מסוכן.

אני כבר 3 הריונות עם התקשויות, בערך מהזמן שלך, וילדתי בזמן ואפילו אחרי...

 בהצלחה!

בעניין התנועות אין לי מושג, אבל נראה לי שבהריון ראשון בשבוע 22 זה עוד נורמלי, ובהחלט אולי מה שאת מרגישה זה תנועות...

בין 20-22

ואת אומרת שרק מחר 22

יש לך זמן בנחת 

עוד תרגישי אותו בועט מספיק

בשבוע 24 הרופאה שלי התלבטה אם לבדוק, עשתה אולטרסאונד וראתה שהכל בסדר...

ורק בשבוע 25 הרגשתי ממש ואז הבנתי שכל מיני התקשויות ומעין גזים שהרגשתי קודם היו בעצם תנועות...

אז אם הרופא עשה לך אולטרסאונד עכשיו, תחכי עוד קצת ובסוף תרגישי...

יכול להיות שזה מהסיבה שיש לך המון גזים, אז קשה לך להבחין, כך היה לי...

הרגעתן אותי לגמרי בנוגע לתנועות..

לוקחת את הדברים שלכן (אורית וזוהר הרקיע) בנוגע להתקשויות. 

למישהי יש אולי עוד תובנות בעניין???

גם אני הרגשתי בערך מהשבוע הזה התקשויות. ממש לא סדירות, אלא פה ושם.

צוואר הרחם היה בסדר.

אבל... עכשיו אני בשבוע 30+ ומסתבר שעכשיו צוואר הרחם מקוצר... בגלל ההתקשויות...

אז... פשוט להיות עם היד על הדופק ולבקש מהרופא לבדוק את צוואר הרחם מידי פעם.

אגב, ממש במקרה ביקשתי מהרופאה שתבדוק לי את צוואר הרחם, רק כי היה לי את זה בהיריון הקודם וחששתי שזה אולי עלול לקרות שוב... בכל זאת - אצלי זה לא הריונות ראשונים, הגוף נחלש ומזדקן...

תינוק עד גיל שנה יכול להיות עם ההורים בחדר בזמן יחסים, זה אני מכירה כהלכה.

גוזרת מזה שבתור תינוק ממש קטן- הכל אפשרי לידו.

אצלי ראיתי ש'החלטות' פחות עבדו. המציאות עבד.

מה הכוונה? שעם השנים אני יותר שמה לב, בעיקר בתחושה פנימית לא לפי איזה פסק ברור.

הילדים רואים אותי בלי כסרש כשנכנסים לי לחדר בבוקר, כי המטפחת נופלת. אני לא יוצאת מהחדר בלי לשים מטפחת בזמן שהן ערים/בבית 

עכשיו אני בחלד אז לפעמים ישנה עד שיוצאים ואז מסתובבת בבית בלי כסרש.

כנל לגבי מכנסי פיזמה (שזה לא טייץ צמוד) משתדלת לא לצאת ככה מהחדר. מי שנכנס לי לחדר בבוקר כן רואה.

תינוקות עד גיל שנה וחצי נניח קורה שמכניסה איתי לשירותים או ישנים איתי וממילא רואים עוד דברים..

זה משנה גם בנים/בנות רמת החפרנות שלהם (אמא מה זההההה)

הילדים שלנו בהחלט רואים מגע ביננו, וגם הסטה של המיטות, ומבחינתי תמיד יראו. זה חשוב מבחינתי.

נשיקה/חיבוק- פעם כן, היום כבר לא נעים לי.. (הגדול בן שש) אז בפועל לא עושים. לא יודעת אם יש פסק כזה.

דיבורי אהבה כן! וזה חשוב מאד! לא דיבורים מיניים כמובן כמובן.

יש פסק של הרב פיינשטיין שאשה בבית פחות צנועה מבחוץ. אז יתכן ובבית אלך עם חולצה קצת יותר חשופה בצוואר/חולצת פיז'מה, נניח ליד גיסים שלי לא אסתובב ככה.

כנל גרביים. בבית לא מקפידה בחוץ כן. (או כשיש בבית אורחים)

סליחה על הנצלוש

לזוגיות טובה בין ההורים, כולל מגע אוהב ביניהם. בטח שלא מיני

בבית אני לא מקפידה על כיסוי ראש ולובשת פיגמה- חולצה קצרה בקיץ ומכנס... 

כשיש אנשים אחרים או חברים של הילדים, אני כן מקפידה כמו מחוץ לבית

עכשיו ראיתי שהגבתי לתגובה, הכוונה לפותחת

א. רואים מגע. מגע לא של חיבה כמו אם כל אחד (כמו שאגע בחברה) וגם מגע של חיבה שהוא לא מוגזם- חיבוק קצר, נשיקה על הלחי, ליטוף עדין, החזקת ידיים

ב. כן, אבל גם לא מוגזמים.. אני אוהב/ת אותך, את יפה.. בעלי גם הרבה אומר לילדים  תראו איזה אמא יפה יש לכם, ועוד מחמאות על לבוש, אוכל. את הדברים העמוקים יותר אז כמובן שרק שנינו נמצאים.

ג. כן, הולכת עם פיג'מה בבית (חולצת פיג'מה,טייץ ארוך) בלי כיסוי ראש..

ד. הגדולות שלי הן בנות, מניחה שכשהבן קצת יותר יגדל אז פחות אלך עם פיג'מה,כיסוי ראש אני לא יודעת להגיד כי ממש לא נוח לי להסתובב איתו כל היום.

ה. לגבי המגע- זה ממש משהו שראיתי בבית של ההורים שלי. זה היה לי מיוחד (ועדיין מיוחד) מאוד לראות את האהבה ביניהם בצורה עדינה מאוד. לא חושפנית ומוגזמת..

לבוש

הם רואים אותי בלי כיסוי ראש/ מכנסיים/ חולצה קצרה

לא כי אני מסתובבת ככה

אלא שאני בחדר אני לא בהכרח סוגרת את הדלת והם יכולים לראות/ להיכנס

בכל הגילאים

לא עושה כפי שראיתי אצל ההורים ולא לפי פוסק

אלא כפי ראות עיניי

רואים חיבוק(לא מוגזם אבל בהחלט יש חיבוק כזה לכמה שניות וכו')

לטיפה/על הגב וכו' רואים.

נשיקה מהירה גם יכולים להגניב ככה כשהם בדיוק במחשב.

זותומרת זה קיים ובסביבה אבל לא במוחצנות מולם

לחיצת ידיים .

דיבורי אהבה לא מיניים כן.. תגידו לאמא ש.. (לגבי מראה/לבוש וכו')

תודה לאמא על העוגות וכו'

דיבורים בשיתוף הילדים .

או הביא נגיד איזה משו טעים ויגיד זה בשביל אמא . רק לאמא. וכו'

לבוש שונה:

אם נכנסים לי לחדר בבוקר והמטפחת נפלה אז רואים את השיער כן.

או אם אני מחליפה מהפאה למטפחת וכו'

אני לא נועלת את הדלת ויוצא שהם רואים. בכללי להסתובב בבית לא מסתובבת אפםם בלי מטפחת.

פיגמה הם רואים אותי בבוקר (מכנס ארוך רחב חולצה רחבה. ותמיד עם גוזיה שאני שמה כשאני קמה. לא מסתובבת מולם בלי. גילאי עשר ומטה)

כשהם היום מגיל 3-4 ומטה לא הקפדתי על החזיה למשל. זה בעיקר נה שהשתנה נראלי  

שאר הדברים היו גם בעבר  

וכמובן בגיל תינוקות עד גיל שנה/שנה וחצי הם יכולים לראותו אותי מתלבשת וכל זה.

מההורים לא ראיתי שום שום מגיע  אפס.

אבל ראיתי את האהבה בלי המגע.

אם זה הכבדו לאמא שעבדה על הארוחה

אםא זה משו שאבא קנה דווקא לאמא כי היא אוהבת את זה וכו'. מספיק המבט.

שיער של אמא  יצא לראות כנל שהמטפחת נפלה בבוקר וכל זה...

אבל אצלנו עניין המגע כמו שאמרתי זה אחרת והם כן רואים קצת יותר.

מניחה שככל שיגדלו עוד והבן שיגיע לבר מצווה וכו' כנראה כן יהיו שינויים כמו שאשים חצאית מעל המכנס פיגמה ואולי עוד. נראה..

לגבי פסק, לא הולכים לפי משהו אלא כמו שמרגיש לנו🤷🏻‍♀️

כן לא הולכת בלי כיסוי ראש בבית כי ככה חונכתי.. ולא ביגוד קצר/חשוף

קודם כל זה טוב שאת חושבת על זה עכשיו למרות שליד תינוק מותר כמעט הכל, כי הם גדלים לאט לאט בהדרגה ולא יום אחד פתאום בום התינוק הופך לילד, אז ממש כדאי לחשוב על הקו שמוביל אתכם ושניכם מסכימים עליו ולאט לאט לחשוב מה מתאים בשלב שהילד שלנו נמצא בו כרגע.

א. הילדים רואים מגע, כולל מגע של חיבה כמו חיבוקים. אנחנו נמנעים מנשיקות וגם נמנעים ממגע באזורים מוצנעים, בכללי נמנעים מכל מגע שהוא מיני שלא היינו רוצים שהילד יחקה אותנו אבל כל מגע שהוא לא מיני ונוגעים ככה גם בילד בינתיים הוא רואה, מניחה שבגיל גדול יותר גם זה ירד.

ב. שומעים דיבורי אהבה, לא מיניים.

ג. הגדול שלי בן ארבע וחצי, בינתיים הם רואים אותי בלי כסר"ש ועם מכנסי פיג'מה, גם רואים אותי מניקה.

ד. בוודאי שתלוי בגיל ליד תינוקות עושים הכל חוץ מיחסים (שזה מגיל 0, אנחנו מוציאים מהחדר, תמיד). עד גיל שתניים בערך פחות נזהרנו. כשהילד יגדל יותר כמות המגע שהוא יראה ביננו תרד וגם אני אהיה יותר צנועה לידו.

?

תמיד חשבתי שכיסוי ראש גם בבית, וחצאית וכו, זה קטע של האוכלוסיה החרדית.

(כמובן מדברת על פורום משפחתי, לא כשיש אנשים זרים בבית)

כאילו, ההתלבטויות ששמעתי סביבי על זה היו ביחס לאחיינים שכבר גדולים (נוער) וכו. ומדובר על נשים עם כסרש מלא, חולצה אחרי המרפק וכו. 

אני ככה ברצון אבל במעשה ממש קשה לי.

בדיוק דיברנו על זה בשבת בעלי ואני.

הבן הגדול שלנו כבר גדול.. בן 8.5. מבחינתי הייתי רוצה שלא יראה אותי בלי כסרש.

מדובר על כשקמה בבוקר ומארגנת את הילדים, הרבה פעמים בלי כיסוי ועם מכנסיים.

אני זוכרת ממש הזדמנויות נדירות שראיתי אותה בלי כסר''ש.

אבל אני לא.

בבית מסתובבת חופשי בלי כסר''ש ועם מכנסיים, או חולצת סוף מסלול עם שרוול קצר ופתוחה שלא אצא איתה החוצה. האמת, גם כשיש לי בן בוגר.

לפעמים אני מתבאסת שהוא מביא הביתה חברים בגלל הסיבה הזאת.

בעיני ללכת בלי כיסוי ראש זה לא "לא צנוע"

כמו שרווקה בת 20 הולכת בלי כיבוי ראש וכמו שאני אעשה אם לא אהיה נשואה.

גם מכנסיים שהם צנועות אין לי בעיה ללכת עם זה בבית ליד בנים גדולים.

זה שלפי גדרי ההלכה אי אפשר לצאת עם זה החוצה, לא הופך את זה ללא צנוע ולכן אין בעיה ללכת ככה בבית.

לעומת זאת טייצ צמוד או ביגוד שהוא באמת לא צנוע, לא אסתובב עם זה בבית.

ואני משתדלת לא ללבוש בגדים שהם במהותם לא צנועים.

גם בחדר כושר משתדלת שזה יהיה עם חצאית קצרה נוחה וחולצה רחבה מעל הבגדי ספורט.

ואני משתדלת להקפיד על לבוש מלא ליד הילדים.

כן ארשה למטפחת לזוז קצת ולחצאית להתרומם קצת, וגם אלך לידם בכתונת לילה (ארוכה אבל נצמדת), אבל בגדול משתדלת לשמור על צניעות.

אהיה בלי כיסוי ראש רק ליד תינוק שעדיין יונק בלילות.

א. חשוב לי מאד שהילדים יראו זוגיות חמה ואוהבת! הרבה פעמים יוצא להתווכח לידם כי אלו החיים ואם הם רואים את זה חשוב שגם יראו את הצד השני. שלא יחשבו שאבא ואמא רק מתווכחים (כמובן שמשתדלים כמה שפחות וויכוחים, ושיהיו מכבדים וכו'). איזה סוג מגע? חיבוק, הנחת יד, ישיבה קרובה, חיבוק משפחתי כולנו יחד

ב. לא עולה לי עכשיו מה הם שומעים אבל אנחנו מקפידים מאד להודות אחד לשניה על דברים בפניהם. גם על דברים שקשורים אליהם וגם על כאלה שלא.

ג. כן. הבנות שלי גם נכנסות לחדר כשאני מתלבשת.. לא שזה אידיאלי ככ..

כרגע הבנות הן הגדולות שלי (4.5, 2.5) אז פחות חושבת על זה. מקווה שכשיהיו גם בנים גדולים אצליח יותר להקפיד.. (כרגע הנסיך עוד קטן). זה עונה גם על ד' תכלס

ה. זה מאד הפוך מההורים, אמא שלי הצדיקה ישנה עם כסרש וכותנת.. מעולם לא ראיתי את השיער שלה. אבל לא חושבת שאני עושה בכוונה הפוך ממנה. סתם מתוך נוחות שלי.

ו. זכור לי משהו מההדרכת כלות על העניין של כסרש בבית, אבל מודה שלא ביררתי לעומק ובאמת עושה יותר לפי הנוחות שלי כל עוד הילדים קטנים

יש לי בנים בגילאי עשרה, משתדלת מאד להסתובב עם כיסוי ראש וחצאית. אפילו בתקופות של אזעקות ישנתי עם חצאית מעל המכנסיים בשביל זה. עם הצעירים ביסודי פחות איכות לי.

מגע- כמעט ולא רואים, לעיתים רחוקות משהו כמו יד על הכתף.

דיבור- שומעים הרבה דיבור שמראה על אהבה- איזה כיף שיש לנו אבא כזה, תודה לאמא היקרה שלנו, בא לי להכין משהו שישמח את וכו..

יחסית דומה לאיך שאצל ההורים שלי.

לא זוכרת מקור מסויים אבל זה רוח הדברים שראינו בכל מיני מקומות וגם הרגשה אישית שלנו שזה מה שמתאים..

א. כן,

חיבוק, נשיקה על הלחי, יושבים יחד על הספה.

לי זה חשוב.

ב. כן, אבל רק אני אוהב/ת אותך או מחמאות שמתאים שגם הם יגידו לנו.

ג. לא, אבל גם באופן כללי אני לא מסתובבת שונה בבית.

בעצם, ההבדל בין הבית לבחוץ זה הגרביים.

כיסוי ראש שמה תמיד, וגם הבגדים צנועים כמו בחוץ.

ד. לא נראה לי שישתנה בהמשך

לא יודעת מה הפסק ההלכתי, זה מה שמרגיש לנו נכון וטוב

לק"י

גם יהודיות...

אבל כן מקפידים על שעות הביקור, אז רוב היום לא הומה מבקרים.

והמחלקה לא מפריעה לי, יותר חשוב לי צוות טוב ואנושי.

הם דווקא לא עשו איזה רעש מרהיב היתה איתי בחדר במחלקה מישהי מהפזורה והיא היתה בין השקטות שנתקלתי

אני לא יודעת מי עכשיו בחדרי לידה אבל אם השתנה משהו זה בטוח לטובה כי אני זוכרת שהמיילדות שהיו לי (הייתי 20 שעות החדר לידה)

לא היו משהו

השאלה מה חשוב לך?

(והתכוונת שהחברה לא פנטסטית?).

לק"י

יצא לי להיות עם יהודיה, שאמא שלה והיא חפרו *לי* כל הזמן, לא רק דיברו ביניהן (אבל היה נראה שלשתיהן יש בעיה).

ואחר כך נכנסה בדואית. והיה שקט רוב הזמן.

באשפוז האחרון, שנמשך 5 ימים, הייתי רק עם יהודיות.

יש מצב שמנסים להפריד מראש.

הייתי מנסה לברר על הצד המקצועי, איך הם בלידה תאומים וכו'.

(ותחשבי גם על אשפוז רחוק מהבית, כשיש ילדים. והאם זה שווה במקרה הזה).

אבל פגשתי שם 2 רופאות, איריס שוהם ואפרת שפיגל, והן היו נשמעות ממש מקצועיות ונחמדות, קראתי שיש שם רופאה מומחית לתאומים, גלי פריינטה.

מה בדיוק היית מבררת? 

לק"י

אולי רופאת הנשים שלך תוכל לעזור לך? אולי היא מכירה?

או תדע להגיד לך מה חשוב?

(אני אגיד לך מה, ניקיון ושקט תלוי בעיקר במי שאיתך בחדר... בעיני זה פחות מה שחשוב).

או בני מיעוטים.

זה יהיה קשה, אבל זה שווה!!!!!!!!

תנסו לבדוק לפני במה תוכל להקל על עצמכם:

נקיון, עזרה עם הגדולים

לי למשל הכי עזר שהביאו לי אוכל, ארוחות צהריים ואוכל בשבילי למהלך היום כי לא הייתי מספיקה להכנס למטבח....

אוף אני לא יודעת מאיפה זה נפל עלי הדבר הזה...

האמת שאין הרבה תמיכה... אנחנו גרים רחוק מהמשפחה, ההורים שלי לא עוזרים, חמי וחמותי מבוגרים, למרות שהם הציעו לבוא לגור אצלנו זמן מה... אבל חמותי אוהבת להכין אוכל, אולי באמת אבקש ממנה להכין לי מלא להקפיא... 

מה שעלול לקרות בתאומים, אז חשוב לקחת בחשבון את עניין הפגיה-האם יש שם פגיה טובה או לא.

אני לא מכירה את סורוקה. אבל שווה לברר.

הבנתי שהפגיה בתל השומר כן מומלצת.

למרות שבירושלים אוכל לישון אצל ההורים

לא שזה כזה נחמד... מעדיפה בית

לא מבחינת יחס וממש לא מבחינת מקצועיות

ומכירה עוד הרבה הרבה הרבה הרבה שלא .בקיצור לא ממליצה בכלל...

לעומת זה על הדסה אני ממש ממליצה וגם הפגייה שם מצויינת!

מוקדמת... בכלל לא בטוח שתגיעי לזירוז.

ואם היא מוקדמת וצריך פגייה, ממש לא הייתי נוסעת לבית חולים רחוק מדי מהבית כי גם ככה פגיה זה קשוח.

אלא א"כ, מדובר בפגות צעירה ממש שאז יש משמעות גדולה למומחיות של הפגייה. ואז מומלץ להרחיק- אם אכן יש אופציה מבחינת זמנים.

אם אכן תלדי בזמן/בזירוז

אם הלידות שלך הן לידות יחסית מהירות- לא הייתי מתרחקת. לידת תאומים חייבת להיות בפיקוח.

ותמיד לידת תאומים מזמנת אליה את כל הצוות המומחה כך שבטוח תרגישי עטופה יותר.

סיטואציה. לקחנו רופא פרטי בהדסה ללידה של התאומות. הגענו אליו לפגישת ייעוץ לפני הלידה, שילמנו כסף רב, תיאמנו איתו.

בסוף הייתי צריכה זירוז ביוםX והוא לא יכל. אמר שיש לו כנס רפואי שנחפש רופא אחר.

נתקענו....

הלכנו לרופא פרטי אחר בבית חולים אחר

היתה לנו חוויה מושלמת

רופא מעולה

צוות מעולה

פגייה מס' 1

הכל היה פשוט מדויק עבורנו.

אז ממש מסכימה עם @יעל מהדרום 

לפני הכל ואחרי הכל- רק להתפלל שנזכה לשליחים טובים

שיהיה בבריאות, שבמחה ובידיים מלאותתתתת

אין כמו תאומים בעולם!!!!!!!!!!

הלוואי שאזכה לעוד

מאז המלחמה עם איראן שנהרס שם מבנה, לא הכל אותו דבר. לא יודעת פרטים מדויקים, אבל כדאי לראות בעיניים.

קחי בחשבון אולי אם תצטרכו פגייה אז עדיף קרוב לבית.

לגבי הנסיעות, יש מישהו אחר שיוכל לתמוך בך אחרי הלידה במקומו במהלך האשפוז?

או לקחת בחשבון מראש נסיעות במונית שיוכל לישון בדרך?

כי עם כל ההבנה לקושי של המרחק, את צריכה להרגיש שאת בידיים טובות במהלך הלידה כי זה הכי חשוב אמא בריאה ותינוקות בריאים.

אם יש לך קרובי משפחה בירושלים או במרכז אולי אפשר שבעלך יהה שם עם הילדים בזמן האשפוז?

ילדתי שם לפני אחרי, לא זוכרת הבדל.

אבל יש בית ספר, גן, מי יישאר איתם במהלך היום

העלתי את האופציה שהוא פשוט לא יבקר אותי והוא אמר שאני משוגעת, שגם הוא ירצה לראות אותם

להיות איתך...ככה נראה לי

לגבי סורוקה

ילדתי שם, היתה איתי בחדר באמת בדואית עם הרגלי ניקיון מזעזעים. ממש. לא נעים לי לפרט אבל זה היה נורא.

אם את אסרטיבית לבקש לעבור חדר - אז נראה לי שהכל פתיר.

חוץ מזה, סך הכל היה לי אחלה שם במחלקה..אני תמיד לא אוהבת להיות בבית חולים ומתה לעוף הביתה, אבל סך הכל היה בסדר די דומה לשערי צדק

אני לפחות לא נתקלתי בזה.

90% היו דתיות

אני הולכת עם נייד במסגרת תפקיד והשבת יצאתי איתו בכיס של הסוודר, שהיה קטן יחסית והנייד נראה לי הציץ (לרוב לובשת מעיל, אבל לא היה קר מספיק) וזה ממש הטריד אותי מה חושבים עליי. בעלי טען, כמוכן, שכל מי שרואה יודע שיש לי תפקיד שמחייב וזה לא כי אני מחללת שבת

כמו שלגברים יש כזה את הנרתיק של האקדח

ואז זה הרבה יותר ברור שזה פה כי יש לו תפקיד.

ובטח, יש גם בבית כנסת אנשים עם פלאפון בגלל תפקידם. 

מיילדת, רופאה, צוותי חירום וכו

או אפילו דולה שיש לה יולדת על הכוונת..

ומשתדלת ממש לשים אותו מראש בתיק של העגלה.

לפעמים זה קצת מוזר שאני איתו בכל מקום (נגיד- יצאתי לשיעור נשים בלי הילדים ואני עם התיק של העגלה...), אבל לי זה יותר נעים מאשר רק הטלפון כמו שהוא.

נותן לי יותר לשכוח שהוא שם ומרגישה לי יותר 'שבתי'.

היום יש אפליקציות שמודדות את מד הסוכר דרך הפלאפון.

חובה לשאת בשבת.

בעבר הייתי גרה בבני ברק ותמיד הצחיק אותי המבטים המתפלאים

אבל אני תמיד הולכת עם מדים אז קצת שונה 

גרמתן לי להרגיש נעים יותר

לק"י

אני ילדתי את הגדול בקיסרי חירום בגלל מצוקה עוברית, ואחריו ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות ב"ה.

לא עשיתי כלום מיוחד.

זה כן משפיע על זה, שלפני לידות אני חושבת שמחתימים על טופס שאת מודעת לסיכונים, שיש ניטור רציף במשך כל הלידה, שאם צריך זירוז- לא נותנים כל זירוז (יש לזה גם פלוסים, שלא יזרזו "סתם").

בטח יש עוד דברים.

בעז"ה שיילך בקלות, בריאות ובידיים מלאות ובריאות!!

מהפורום פה קיבלתי המלצות מאוד חמות לקחת דולה.

ואצלי היא באמת מאוד מאוד עזרה לי וקידמה את הלידה.

אז לדעתי כן כדאי לקחת דולה, במיוחד בלידה כזאת שהיא בכל זאת קצת יותר מורכבת.

אני קראתי הרבה סיפורי לידת ויב"ק באתר קיסר נולד אני חושבת

זה נתן לי כח להבין מה זה לידת ויב"ק, מה שונה בה.

ולקחת מזה המלצות וטיפים ללידה שלי.

יכולה לשתף בשתי החלטות שלקחתי לעצמי לקראת הלידה השניה שלי:

1. לא רציתי לדעת מה הפתיחה לכל אורך הלידה. כדי לא להילחץ ולא להיתקע.

2. רציתי להיכנס לחדר לידה כמה שיותר מאוחר,

הפרוטוקול הרפואי בלידת ויב"ק היא ניטור רצוף בחדר לידה.

ואצלי מכיוון שעברו לניתוח עקב ירידות בדופק יש לי קצת טראומה מהניטור

אז בחרתי להיכנס לחדר לידה מאוד מאוחר, את מרבית הלידה העברתי במחלקה (הגעתי בתחילת הלידה עקב דימום והציעו להתאשפז ולחכות שהלידה תתפתח, אחרת הייתי מתעכבת בבית)

לק"י

מהזמן (לפני הניטור הרציף). אלו היו 2 הלידות הראשונות שאחרי הקיסרי. 

אבל אני לא יודעת במה זה היה תלוי... אולי בפתיחה, אולי במיילדת.

(בלידה אחת לא הרגשתי שזה מיקל, בשניה ממש כן).

(וכל הארבע לידות היו באותו בית חולים).

אז תמיד שווה לשאול אם זה אפשרי.

כל הזמן עד הלידה עצמה

לק"י

אולי באחת שהייתי במקלחת המיילדת עוד לא נכנסה לחדר לידה, אז בזמן שחיכיתי לה נכנסתי לשם ופשוט לא יצאתי.

באחת אחרת, זוכרת שהמיילדת הציעה לי להכנס למקלחת. נראה לי אחרי מוניטור.

ילדת יותר מלידה אחת אחרי הקיסרי?

יכול להיות שבלידה הראשונה שאחרי הקיסרי מקפידים יותר?

(למרות שבשתי האחרונות שלי דוקא ניטרו מההתחלה. אבל אני לא אחת ששואלת הרבה או מנסה לבקש משהו אחר).

הבנתי שזו הלידה היותר רגישה.

גם לידות שמגיעות אחרי קיסרי ואחרי לידה רגילה (שהייתה אחרי קסרי) נחשבות ויב"ק

אבל הבנתי שהלידה הראשונה אחרי קיסרי יותר קריטית

כי הפחד הוא מהצלקת ברחם.

אחרי שיש לידה רגילה יש כביכול הוכחה שהצלקת עומדת בלחץ של הרחם בלידה.

ככה הבנתי, כמובן הסבר של הדיוטית, אני לא רופאה ולא מומחית.

הייתה לי לידה קיסרית ראשונה ואחכ ילדתי 3 טבעי,  לא לקחתי דולה.

בלידה החמישית היה סיבוך ושוב היה קיסרי.

אחר כך לקחתי דולה וילעתי בחסדי ה' עוד 3 טבעי.

היום במבט לאחור- הצטערתי שלפני כן לא לקחתי דולה, כי הפער בין הטבעי שהתמודדתי לבד לבין הטבעי עם דולה היה שמיים וטרץ. זה הפך מלידות סבל ללידות חלומיות ומדהימות. (למרות שאת 2 הקיסרי אף דולה לא יכלה למנוע..( 

ממליצה בחום על דולה,  לא כי אי אפשר ללדת לבד אלא גם זו חוויה אחרת לגמרי

ויש המלצות לדולות מסויימות שיש להן התמחות בויבאק? 

אני לא קיבלתי הנחיה להגיע מוקדם יותר לבית חולים.

צריך לשאול רופא.

כמובן שיש לי המלצה לדולה מושלמת!!! שליוותה אותי.

מוזמנת לפרטי אם רלוונטי לך דולה שמלווה בלניאדו.

שמתמחה בויבק.

ילדתי לראשונה 10 שנים אחרי הקיסרי לידת ויבק בזירוז, אמנם לידה ארוכה אבל ב"ה מדהימה, כן התעקשו על מוניטור רציף למרות שעברו מלא שנים מהקיסרי

לאחר שנה הגעתי שוב ללדת שם הרופאה התעקשה על מוניטור רציף עוד מהמיון כי כבר היו צירים חזקים, בסוף סיימתי בחדר ניתוח עם קרע ברחם שמה שהדליק נורה אדומה היו האטות במוניטור, אז בעצם הרופאה הזאת הצילה אותי ואת התינוקת

כן לקחתי דולה אבל לא היה משנה כי מה שקרה לא קשור אליה.

באה להגיד שלפעמים הניטור הזה כן מציל חיים ולא צריך לזלזל גם אם זה סיבוך נדיר

בהצלחה ובידיים מלאות!! 🙏

אם תרצי המלצה, אפשר בפרטי.

זה מאוד עזר לי לפרוק ולפרק את הטראומה, להבין מה אני מרגישה ומה קורה בתוכי. עזר לי גם שזה מישהו חיצוני.

עם בעלי למשל דיברתי על זה אין ספור פעמים וגם זה עזר, אבל הרגשתי שצריך עוד מישהי עם הסתכלות מבחוץ וניסיון טיפולי.

חוץ מזה ממליצה מאוד לקחת דולה. כמובן שזה אישי וגם תלוי איזו דולה אבל מבחינתי זה היה שווה כל שקל שחסכנו עבור זה. עזר מאוד מאוד תודה לה'.

בשעה טובה בעזרת ה'

האמת שאני לא מרגישה בטראומה.י צאתי ממש בהכרת הטוב גדולה שיצאנו שנינו בריאים ושלמים מהלידה הזו. ובסהכ ההתאוששות היתה ממש בסדר ולא טראומתית מדי. 

כן זה מחשבות האם יקרה שוב.. בגלל שכל התהליך ככ מעורפל לי אז קשה לי לחשוב מה הייתי רוצה שיקרה הפעם ומה אני יכוךה לעשות בשביל זה. בלידה הקודמת לא היה לי תרחיש של ניתוח בשום אופציה בראש, ופתאום זה קרה..  

מלפפונים ירוקים עם גבינה

כל אלו מורידים את החומציות והצריבה.

ולמה לא טאמס? יש כשר

גם לי הרוקח המליץ לא לקחת אומפרדקס בהיריון אם לא חייבת.

כי זה מתערב בחומציות של הקיבה, אמר שעדיף טאמס אם אפשר

אולי הוא עדיף?

כי אותי רק אומפרדוקס הציל. והגעתי למיון בגלל צרבות.. שהוא כאבי תופת והתקפים הזויים..

דברים נלווים

לקחתי שנים בצעירותי ואני גם לא ששה לקחת אותו האמת

ולי עזר יותר מטאמס

כן לקחתי אומפרדקס בימים קשים וזו הייתה הצלה

אבל כשלא, מאלוקס עזר לי.

יש תמיסה(דוחה) ויש בטבליות שיותר סביר

יהיו היא לא חייבת לך תנשמי תתקדמי ותשלמי את

אבל תדמיינו סיטואציה שיש לכן ארון בחדר

שהוא אומנם שבור .. אבל יש ארון שעושה את העבודה והיא מתעקשת שהוא כבר מתפרק ולא מתאים אז תלך תזמין לכם חדש ותגיד שזאת המתנה שלה

מקדמה שולמה ועכשיו צריך את כל היתרה

זה שלא שמדובר במליונים אבל עדיין.. היה ארון וזה לא שדחוף להחליף אז למה????? זאת דוגמה אחת מתוך כמה לצעריייייי

הייתי מסכימה איתך.

ומה זה הדבר הזה שומרים על אמא שלא תשלם, למה אתם גנבים ונוכלים שבאים לשנורר ממנה כסף?

הייתי מתפוצצת, רותחת ובהחלט שהייתי פותחת את זה עם האחים או לכל הפחות איתה.

היא לא יכולה מצד אחד להיות איתך ביחסים ומצד שני להרוז מאחורי הגב.

לא ולא.

והאמת שלא הבנתי את החלק שהייתם בשיחת ועידה ושמעתם, אבל את העיקרון הבנתי.

הייתי כותבת דוגרי בקבוצת המשפחה

א. שהיא החליטה שהיא רוצה להזמין את הדברים האלו,  אתם לא ביקשתם

ב. זה ממש פוגע כל ההתנהלות שלהם

והייתי מנתקת איתה (עם הגיסה) ואיתם (האחים המגעילים של בעלך שמתערבים לאמא שלהם ולא מציעים עזרה בעצמם גם) קשר או לפחות מתרחקת מאוד

מה זה עניינם?

אל תעדכני אותם יותר בכלום ואל תעני להם

וגם אומרת לה שזה הכסף שלה והיא הבטיחה אז הא לקיים

בהחלט הייתי רבה על זה

אמא שלי עוזרת לאחים שלי בכל מיני דברים

בטח שמעצבן אותי לפעמים שזה בא על חשבונה אבל בחיים לא אמרתי ולא אגיד מילה, זכותה.

זה באמת מעצבן ממש ממש והייתי מעלה את זה בפני האחים 

אבל היא בריאה

מתפקדת ניידת צלולה

מה שכן ככה או ככה בעלי אפוטרופס של ההורים במרפאה בבתי מרקחת ובאופן כללי

לא באופן רשמי בחשבונות שלהם. וזה לא משהו שהוא יקח על עצמו לבד יתן לשאר להתעסק עם זה

היא בקשה לקנות למרות שאני אמרתי לה מליון פעם שאין צורך מבחינתי כל עוד יש נוכחות של ארון מפתפרק ככל שיהיה אין צורך לקנות ארון

בטח לא שאני עוברת מדירת שכירות אחת לשנייה כל תקופה קצרה

לפעמים קשר צמוד מידי לא בריא.

איזה שמתקשרת מליון פעם בשעה לא ממש תקין מבחינתי.

התנהגות שתלטנית.

שמרו מרחק, רחוק- מתוק. 

אבל אני אישית, לאור מה שסיפרת הייתי אומרת שהיא תסגור את הנושא עם הספקים. שתיקח אחריות עם מה שהיא התחילה, זה לא עניין שלך וזה לא באחריותך גם אם היא הזמינה כל כך הרבה. את לא צריכה לשלם על זה. היא התעקשה לקנות לכם ושהיא תישא בתוצאות.

הייתי אומרת לאחים שתבטל את זה ושלא ביקשנו ולא קניתם כי אין לכם את היכולת כרגע. 

זה לא "סיפורי גיסות"

זה סיפור מאד לא תקין. מה זאת אומרת אוסרים על אמא שלהם לשלם ? מה זה ללות אותה לכספומט? זו התנהלות אלימה במידה מסויימת. ממתי הילדים מחליטים על ההורים? (כל עוד לא מדובר במצב שההורים כבר לא מתפקדים )

זה חתיכת סיפור

אני אמרתי לאיש- אם הם רוצים לעזור, אני אשמח.

אם הם רוצים לא לתת שקל- הכל טוב. משפחה זה משפחה, לא בשביל כסף. הרי ברור לי שעזרה כלכלית זה אקסטרה ולא איזו חובה.

אבל אם הם *מציעים*, ובגלל זה אנחנו לוקחים משהו שלא היינו לוקחים כלכלית אם זה לא היה קיים, כלומר אנחנו מסתמכים על מה שהציעו ואמרו שיתנו, אז כן, אני מצפה שבאמת יתנו.

אז או שנסרב בנימוס בכל הפעמים הבאות, או שתדבר איתם לפני שדבר כזה קורה ותסביר את העניין.

אני הכי מבינה אותך.

באמת לא חושבת שחייבים לי שקל. אבל אם אני מסתמכת על משהו שבאמת אתם הצעתם (ולרוב גם התעקשתם), אז… זה לא יפה לתקוע אותי עם זה.

הרי לא הייתי לוקחת את זה אם לא. הייתי מסתדרת לבד בלי אנשי מקצוע…

או שהאיש שלי ידבר איתם כי זה הצד שלו.

הסכומים האלו לא שווים לי פגיעה ביחסים המשפחתיים.

ולפעם הבאה לא להיכנס לזה בכלל, אם את יודעת שזה נושא נפיץ… (לא שמאשימה אותך, אומרת מה אני הייתי עושה)

יש את "פיית המגירות " שעושה כאלה דברים

בעבר צפיתי בכמה סרטונים שלה ביוטיוב , אני אוהבת את הגישה שלה. והבית שלי עוד שואף להגיע לשם ;)

ממליצה לקנות סלסלאות ולשים בכל סלסלה ערמת בגדים.

לקחת לפני זה מידות של המדף- עומק,רוחב וגובה

ולקנות בהתאם שיהיו מספר סלסלאות לפי הצורך והמקום.

זה לא פותר את הבלגן של הבגדים, אבל הוא נשאר בתוך הסלסלה ולא נשפך מהארון .

פני אלי בפרטי. מ

זה לתלות כל מה שאפשר על קולבים

זה כמעט ולא מתבלגן

וגם אפשר לתלות ככה לייבוש וזה חוסך תליה וקיפול

בגד רטוב ישר מהכביסה בתוך הארון?

זה לא מסריח ככה?

אני תולה על קולב

ואת הקולב על מתלה (שמתאים לקולבים)

וכשהבגד יבש דוך לארון עם הקולב