שביתי תתעורר שמחה ובריאה!

אני משכיבה על הבטן כי רק ככה היא ישנה.. על הגב היא בקושי נרדמת..

ומשתדלת לעקוב עד כמה שאני יכולה..

זו תנוחה שקרובה הרבה יותר לתנוחה עוברית מאשר שכיבה על הגב, משהו שזר וחדש להם....

בעולם טוענים כיום ששינה על הבטן מעלה את הסיכון למוות עריסה.

התינוק ישן עמוק מידי ופשוט שוכח לנשום.

שנפטרו בדיוק בגלל  שהם נחנקו תוך כדי הנקה,

עם אף לחוץ לתוך השד...

כבר היו מקרים שנחנקו, לפעמים כי האמא נרדמה בהנקה וחסמה את דרכי האויר.

גם אני משכיבה על הבטן, אחרת הם ישנים כמה דקות ומתעוררים

בירושלים. וחנקה את בנה למוות כשחסמה לו את האף באמצע ההנקה. (הוא היה מכוסה מעיניה בשביל הצניעות והיא לא הבחינה שזה מה שקורה )

היה עדיף שתרד בתחנה ותחפש פינה להניק, ואח"כ לעלות לאוטובוס ולהמשיך בנסיעה... אם הנסיעה עוד ארוכה ולא ניתן להתמין עם האוכל.

לי אישית יצא להניק באוטובוס ובערך בכל מקום בארץ ... אפשר להניק בצניעות בלי לחנוק את הילד. צריך לראות שיש לו פתח לנשום אויר.

היא פשוט לא ראתה אותו בעיניים בגלל הצניעות - ולכן היא לא ראתה שהיא חונקת אותו עם השד.

אני באמת לא מסתירה מעיני תינוקות קטנים שיונקים כי אכן אפשר לקרב אותם מדי לשד ולחנוק אותם - אם עושים את זה בעצימת עיניים.

שאין פעולת אכילה של התינוק, מסתכלים מה קורה, הרי תינוק מת לא ממשיך בפעולות אכילה.

מפסיק מדי פעם דקה שתיים בהנקה - ומבחינת המוח שלו אובדן נשימה לדקה שתיים - הוא קריטי.

אני כותבת את זה פה בפירוש לעורר- יש לראות בעיניים את התינוק גם את המחיר של זה - להסגר בחדר בגלל הצניעות.

ומלבד זאת, בהנקה התינוק ער ולכן יכול להפסיק ולעזור לעצמו, מה שאין כן מתוך שינה. והאימא ערה ויכולה לשים לב.

אגב, אחיין שלי השחיר לגמרי תוך כדי הנקה.... ב"ה שאימא שלו שמה לב וצרחה לעזרה... 

הפסקת הנשימה.

וכשישנים על הבטן ישנים עמוק יותר.

שלא ברור עד היום מה בדיוק גורם למוות בעריסה ל"ע.

אז עולות השערות שאחת מהן זה שינה על הבטן, כי ברגע שהוא במצב של סכנה, הרבה יותר קשה לו לצאת ממנה במצב כזה..

אגב, אני שמעתי מקרה על מישהי שהתינוק שלה נפטר בעריסה כשהוא שכוב על הגב, והשמיכה כיסתה לו את הפנים..

ששוכב על הגב, יכול גם לפלוט כלפי מעלה, ולהחנק בפליטה של עצמו, שלא נדע,

והנה סיפור רק מהיום... 

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/268032

קורה תוך כדי שינה עמוקה - ואין הסבר משמעותי למה - מונעים מהתינוק לישון עמוק.

שינה על הגב מפריעה לתינוקות לישון - היא לא נוחה להם ולכן הם מתעוררים כל הזמן ולא ישנים עמוק. אם ישנים בקושי הסיכון פוחת בהמון.

לפי הוראות רופא הילדים (הקונבנציונלי לגמרי ) שלי - שמודע לזה שהרבה אמהות חייבות לישון קצת וכן משכיבות את התינוק על הבטן - יש למנוע את כל שאר גורמי הסיכון.

ואמא שמשכיבה על הבטן תקפיד להשכיב על מזרון קשיח וסדין מתוח (בלי חיתול בד או דברים שעלולים להסתבך סביב התינוק) להרחיק כל אביזר מהמיטה. מגן ראש לא מומלץ. להקפיד מאד לא לחמם את החדר והילד יותר מדי. לתת לילד מוצץ בזמן השינה. ולא לעשן בקרבתו או בבית או קרוב לזמן ההתקרבות אליו...

הראשונה ישנה רק על הגב, וזה היה סיוט, היא התעוררה כל הזמן...

בשני חששתי יותר לסיכונים של אמא לא מתפקדת מחוסר שינה מאשר לסיכון (המאוד מאוד נמוך למוות בעריסה)

הקפדתי להרחיק אותו מעישון, הוא היה נרדם עם מוצץ, יונק, מזרן קשה בלי שום דבר מסביב, תמיד לידי (בעריסה ליד, או באמבטיה של העגלה)

וישן על הבטן.

ב"ה הוא ישן טוב הרבה יותר מאחותו, וזה נתן הרבה כוח ופניות לטפל בשניהם.

אני מכירה כמה תינוקות שישנים על הגב ומסתדרים מצויין, כך ששווה לנסות קודם על הגב...

אחרי כמה לילות מסוייטים ללא שינה מחליטה שהרבה יותר בטיחותי אמא ערנית ותינוק רגוע מאשר אמא שנרדמת מעייפות עם התינוק על הידיים.... ועוברת להשכיב על הבטן ופתאום- הם ישנים וגם אני!!!

גיסתי יועצת הנקה, ולהלן מה שהיא אמרה לי, לאחר שביררה קצת בנושא:              

נערך מחקר מאוד גדול על מוות בעריסה ל"ע. מצאו שיש כמה גורמים שהעלו את הסיכון לזה. בתור ניסוח סופי זה ככה: רוב מקרי המוות קרו אצל ילדים עד גיל שנה, בין השעות 12 בלילה ל7 בבוקר, אצל ילדים שלא ינקו אלא הוזנו בתמ"ל, ושישנו בחדר נפרד ולא בחדר ההורים וששכבו על הבטן.

כלומר- יש כמה גורמים. בגדול, כך נראה לי- כל מה שגורם לילד לישון יותר עמוק הוא מסכן אותו. ילד יונק מתעורר לעיתים יותר תכופות מילד תמ"ל בגלל שחלב אם מתעכל מהר יותר. ילד ליד אמא שלו מתעורר יותר, וגם אמא מתעוררת יותר מכל "פיפס".

לא נראה לי שבטיפת חלב מזהירים אמהות שבחרו לא להניק שזה מסוכן לתינוק ושזה מעלה סיכון לאסון כזה.

גם לא מנחים אמהות להשאיר תינוק לידן בחדר עד גיל שנה.

איכשהוא "נדבקו" לתנוחת ההשכבה. אמת, זה מוכיח את עצמו במידה מסוימת. הבנתי משרשור אחר שהיה פה שאכן מאז שהתחילו להזהיר על הענין, באמת המקרים פחתו.

ובכל זאת- אני אישית לא ממש חוששת מהענין. הייתי חוששת הרבה יותר להשכיב ילד בן 9 חודשים במיטה בחדר השני, שלא מתחת לעיני ואזני הפקוחות. הייתי גם חוששת להרגיל תינוק לישון לילה שלם לפני גיל שנה. (אם הוא עושה את זה מעצמו-זה דבר אחר..).

בכל מקרה, בגיל חצי שנה בערך ממילא הם מתהפכים בעצמם ואז ההתלבטות נגמרת.

גילוי נאות- לפעמים, בחודשים הראשונים, באמצע הלילה גם אני נתקפת חששות והופכת בעדינות על הגב...אבל אז הן בדר"כ מתעוררות. אוף, למה עשיתי את זה...

הוא היה על הבטן (זה היה אצל המטפלת)..

מה אני רוצה להגיד? לא בטוחה כי מצד אחד לא בגלל שהוא היה על הבטן זה קרה, אלא בגלל גזרה שנגזרה למעלה זה קרה, מצד שני אנחנו חיים בעולם שבו הקב"ה טבע במציאות דרכים שדרכם כל מיני גזרות יוצאות לפעול וכנראה שההשכבה על הבטן מעלה משמעותית את הסיכוי שזה יתרחש.

האחות בטיפת חלב אמרה לי שכל המחקרים מראים בצורה שלא משתמעת לשני פנים שהמקרים של מוות בעריסה עולים בצורה ממש ממש משמעותית כשמשכיבים על הבטן.

בעתיד בע"ה לא אשכיב על הבטן. והעיקר להתפלל שלא יהיו גזרות קשות על אף אחד, וה' יעשה הטוב בעיניו ובע"ה גם בעיניינו.

בשורות טובות לכולן.

השם ימלא חסרונכם!!!

זה הסיוט שכל הורה פוחד ממנו. כשאני רואה על הצג טלפון של המעון נופל לי הלב.

אני יודעת שבכל מקום ה' ישמור יכול להיות אסונות, גם בבית , גם במעון וגם במטפלת.

אבל אני אישית לא שולחת למטפלת כי אני פוחדת שמטפלת יכולה כשהתינוקות נרדמים לעזוב את החדר למשך שעה ולעשות את עניינה הפרטים. מה שבמעון לא קורה כנראה כי אסור למטפלת לעזוב את החדר,

נכון שה' ישמור מוות יכול לקרות ברגע,אבל אני מאמינה שאם עומדת המטפלת ליד ורואה ניתן להציל, זה לא כמו אחרי שעה.

ואת האמונה גם יחד...וצמרמורת ענקית

מי יתן שזה צערך האחרון בעולם הזה ולחיי נצח

לך ומשפחתך בהתרחבות גדולה מהרה לחיים טובים ומתוקים

לרווח והצלחה..

כפי שציינת, מדיניות משתנה כל שני וחמישי.

תלכי אחרי האינטואיציה שלך ואחרי מה שנראה לך שטוב יותר לתינוק שלך. יש  תינוקות שתסתדרים על הגב, יש כאלה שממש לא מצליחים לישון ככה. יש כלה שלא טוב להם על הגב, אבל מסתדרים יפה מאד על הצד, שזה מין פשרה... בקיצור - תהיה קשובה לתינוק שלך. הוא יודע מה טוב לו יותר טוב ממשרד זה או אחר.

ואין בזה הבעת דעה שלי בעד או נגד להשכיב על הבטן - זה נושא רגיש.

לי היתה בעיה כשההמלצה עוד היתה להשכיב על הבטן - התינוקות שלי העדיפו על הגב.

כי  תמיד השכבתי על הגב מפחד,

הקטן פשוט התהפך, ולא עזר כמה שהפכתי אותו, הוא חזר לבטן!

כשהבנתי שאין לי מה לעשות, הבנתי שזה הנס פה!!!!אלוקים רוצה שאני אשן בלי דאגה, ואז התחלתי לישון בשקט כי זה כבר לא היה בשליטתי.

בפינת המיטה כשהגב לדופן המיטה ולגלגל שמיכה ולהניח בקדמת הבטן למטה

זה ממש מעולה ולמדתי את זה ממטפלת בחדר תינוקות של בית רפואה!! (עד כמה שזכור לי ... יש לי כמה פיצקלך..)

ואז אין את הענין של פחד לכאן או לכאן!!

להשכיב על הגב, אבל לעטוף קודם טוב טוב עם חיתול, כמו מומיה.

ככה הידיים והרגליים לא זזות כמעט תוך כדי שינה, והשינה הרבה יותר רגועה.

יש סרטונים ביוטיוב שמסבירים איך לעטוף. לי הסבירה האחות בבית חולים.

וכמובן שגם להשכיב על הצד זאת פשרה לא רעה...

כאבי בטן ה"קשירה" הזאת...

תינוק עד גיל שנה יכול להיות עם ההורים בחדר בזמן יחסים, זה אני מכירה כהלכה.

גוזרת מזה שבתור תינוק ממש קטן- הכל אפשרי לידו.

אצלי ראיתי ש'החלטות' פחות עבדו. המציאות עבד.

מה הכוונה? שעם השנים אני יותר שמה לב, בעיקר בתחושה פנימית לא לפי איזה פסק ברור.

הילדים רואים אותי בלי כסרש כשנכנסים לי לחדר בבוקר, כי המטפחת נופלת. אני לא יוצאת מהחדר בלי לשים מטפחת בזמן שהן ערים/בבית 

עכשיו אני בחלד אז לפעמים ישנה עד שיוצאים ואז מסתובבת בבית בלי כסרש.

כנל לגבי מכנסי פיזמה (שזה לא טייץ צמוד) משתדלת לא לצאת ככה מהחדר. מי שנכנס לי לחדר בבוקר כן רואה.

תינוקות עד גיל שנה וחצי נניח קורה שמכניסה איתי לשירותים או ישנים איתי וממילא רואים עוד דברים..

זה משנה גם בנים/בנות רמת החפרנות שלהם (אמא מה זההההה)

הילדים שלנו בהחלט רואים מגע ביננו, וגם הסטה של המיטות, ומבחינתי תמיד יראו. זה חשוב מבחינתי.

נשיקה/חיבוק- פעם כן, היום כבר לא נעים לי.. (הגדול בן שש) אז בפועל לא עושים. לא יודעת אם יש פסק כזה.

דיבורי אהבה כן! וזה חשוב מאד! לא דיבורים מיניים כמובן כמובן.

יש פסק של הרב פיינשטיין שאשה בבית פחות צנועה מבחוץ. אז יתכן ובבית אלך עם חולצה קצת יותר חשופה בצוואר/חולצת פיז'מה, נניח ליד גיסים שלי לא אסתובב ככה.

כנל גרביים. בבית לא מקפידה בחוץ כן. (או כשיש בבית אורחים)

סליחה על הנצלוש

ילד שלא יודע להגיד 'שמע ישראל' 

או בגיל שלא יכול לדעת.

אני מוציאה ילדים מהחדר מוקדם יחסית כי ממילא קמה להניק בישיבה

והחדר מאד צפוף

אז לא כל כך רלוונטי לי

הבת שלי בת שנה וחצי

עוד לא מדברת

ישנה איתנו עדיין בחדר

קורה שהיא פתאום מתעוררת כשאנחנו ביחד

גם לי היה ילד שינק בגיל שנתיים וקצת.

הוא ראה אותי בזמן ההנקה אבל כן היחס היה שונה

לא הייתי משאירה אותו בחדר בזמן יחסים.

לא היה לי נעים...

לזוגיות טובה בין ההורים, כולל מגע אוהב ביניהם. בטח שלא מיני

בבית אני לא מקפידה על כיסוי ראש ולובשת פיגמה- חולצה קצרה בקיץ ומכנס... 

כשיש אנשים אחרים או חברים של הילדים, אני כן מקפידה כמו מחוץ לבית

עכשיו ראיתי שהגבתי לתגובה, הכוונה לפותחת

א. רואים מגע. מגע לא של חיבה כמו אם כל אחד (כמו שאגע בחברה) וגם מגע של חיבה שהוא לא מוגזם- חיבוק קצר, נשיקה על הלחי, ליטוף עדין, החזקת ידיים

ב. כן, אבל גם לא מוגזמים.. אני אוהב/ת אותך, את יפה.. בעלי גם הרבה אומר לילדים  תראו איזה אמא יפה יש לכם, ועוד מחמאות על לבוש, אוכל. את הדברים העמוקים יותר אז כמובן שרק שנינו נמצאים.

ג. כן, הולכת עם פיג'מה בבית (חולצת פיג'מה,טייץ ארוך) בלי כיסוי ראש..

ד. הגדולות שלי הן בנות, מניחה שכשהבן קצת יותר יגדל אז פחות אלך עם פיג'מה,כיסוי ראש אני לא יודעת להגיד כי ממש לא נוח לי להסתובב איתו כל היום.

ה. לגבי המגע- זה ממש משהו שראיתי בבית של ההורים שלי. זה היה לי מיוחד (ועדיין מיוחד) מאוד לראות את האהבה ביניהם בצורה עדינה מאוד. לא חושפנית ומוגזמת..

לבוש

הם רואים אותי בלי כיסוי ראש/ מכנסיים/ חולצה קצרה

לא כי אני מסתובבת ככה

אלא שאני בחדר אני לא בהכרח סוגרת את הדלת והם יכולים לראות/ להיכנס

בכל הגילאים

לא עושה כפי שראיתי אצל ההורים ולא לפי פוסק

אלא כפי ראות עיניי

רואים חיבוק(לא מוגזם אבל בהחלט יש חיבוק כזה לכמה שניות וכו')

לטיפה/על הגב וכו' רואים.

נשיקה מהירה גם יכולים להגניב ככה כשהם בדיוק במחשב.

זותומרת זה קיים ובסביבה אבל לא במוחצנות מולם

לחיצת ידיים .

דיבורי אהבה לא מיניים כן.. תגידו לאמא ש.. (לגבי מראה/לבוש וכו')

תודה לאמא על העוגות וכו'

דיבורים בשיתוף הילדים .

או הביא נגיד איזה משו טעים ויגיד זה בשביל אמא . רק לאמא. וכו'

לבוש שונה:

אם נכנסים לי לחדר בבוקר והמטפחת נפלה אז רואים את השיער כן.

או אם אני מחליפה מהפאה למטפחת וכו'

אני לא נועלת את הדלת ויוצא שהם רואים. בכללי להסתובב בבית לא מסתובבת אפםם בלי מטפחת.

פיגמה הם רואים אותי בבוקר (מכנס ארוך רחב חולצה רחבה. ותמיד עם גוזיה שאני שמה כשאני קמה. לא מסתובבת מולם בלי. גילאי עשר ומטה)

כשהם היום מגיל 3-4 ומטה לא הקפדתי על החזיה למשל. זה בעיקר נה שהשתנה נראלי  

שאר הדברים היו גם בעבר  

וכמובן בגיל תינוקות עד גיל שנה/שנה וחצי הם יכולים לראותו אותי מתלבשת וכל זה.

מההורים לא ראיתי שום שום מגיע  אפס.

אבל ראיתי את האהבה בלי המגע.

אם זה הכבדו לאמא שעבדה על הארוחה

אםא זה משו שאבא קנה דווקא לאמא כי היא אוהבת את זה וכו'. מספיק המבט.

שיער של אמא  יצא לראות כנל שהמטפחת נפלה בבוקר וכל זה...

אבל אצלנו עניין המגע כמו שאמרתי זה אחרת והם כן רואים קצת יותר.

מניחה שככל שיגדלו עוד והבן שיגיע לבר מצווה וכו' כנראה כן יהיו שינויים כמו שאשים חצאית מעל המכנס פיגמה ואולי עוד. נראה..

לגבי פסק, לא הולכים לפי משהו אלא כמו שמרגיש לנו🤷🏻‍♀️

כן לא הולכת בלי כיסוי ראש בבית כי ככה חונכתי.. ולא ביגוד קצר/חשוף

קודם כל זה טוב שאת חושבת על זה עכשיו למרות שליד תינוק מותר כמעט הכל, כי הם גדלים לאט לאט בהדרגה ולא יום אחד פתאום בום התינוק הופך לילד, אז ממש כדאי לחשוב על הקו שמוביל אתכם ושניכם מסכימים עליו ולאט לאט לחשוב מה מתאים בשלב שהילד שלנו נמצא בו כרגע.

א. הילדים רואים מגע, כולל מגע של חיבה כמו חיבוקים. אנחנו נמנעים מנשיקות וגם נמנעים ממגע באזורים מוצנעים, בכללי נמנעים מכל מגע שהוא מיני שלא היינו רוצים שהילד יחקה אותנו אבל כל מגע שהוא לא מיני ונוגעים ככה גם בילד בינתיים הוא רואה, מניחה שבגיל גדול יותר גם זה ירד.

ב. שומעים דיבורי אהבה, לא מיניים.

ג. הגדול שלי בן ארבע וחצי, בינתיים הם רואים אותי בלי כסר"ש ועם מכנסי פיג'מה, גם רואים אותי מניקה.

ד. בוודאי שתלוי בגיל ליד תינוקות עושים הכל חוץ מיחסים (שזה מגיל 0, אנחנו מוציאים מהחדר, תמיד). עד גיל שתניים בערך פחות נזהרנו. כשהילד יגדל יותר כמות המגע שהוא יראה ביננו תרד וגם אני אהיה יותר צנועה לידו.

?

תמיד חשבתי שכיסוי ראש גם בבית, וחצאית וכו, זה קטע של האוכלוסיה החרדית.

(כמובן מדברת על פורום משפחתי, לא כשיש אנשים זרים בבית)

כאילו, ההתלבטויות ששמעתי סביבי על זה היו ביחס לאחיינים שכבר גדולים (נוער) וכו. ומדובר על נשים עם כסרש מלא, חולצה אחרי המרפק וכו. 

אני ככה ברצון אבל במעשה ממש קשה לי.

בדיוק דיברנו על זה בשבת בעלי ואני.

הבן הגדול שלנו כבר גדול.. בן 8.5. מבחינתי הייתי רוצה שלא יראה אותי בלי כסרש.

מדובר על כשקמה בבוקר ומארגנת את הילדים, הרבה פעמים בלי כיסוי ועם מכנסיים.

אני זוכרת ממש הזדמנויות נדירות שראיתי אותה בלי כסר''ש.

אבל אני לא.

בבית מסתובבת חופשי בלי כסר''ש ועם מכנסיים, או חולצת סוף מסלול עם שרוול קצר ופתוחה שלא אצא איתה החוצה. האמת, גם כשיש לי בן בוגר.

לפעמים אני מתבאסת שהוא מביא הביתה חברים בגלל הסיבה הזאת.

בעיני ללכת בלי כיסוי ראש זה לא "לא צנוע"

כמו שרווקה בת 20 הולכת בלי כיבוי ראש וכמו שאני אעשה אם לא אהיה נשואה.

גם מכנסיים שהם צנועות אין לי בעיה ללכת עם זה בבית ליד בנים גדולים.

זה שלפי גדרי ההלכה אי אפשר לצאת עם זה החוצה, לא הופך את זה ללא צנוע ולכן אין בעיה ללכת ככה בבית.

לעומת זאת טייצ צמוד או ביגוד שהוא באמת לא צנוע, לא אסתובב עם זה בבית.

ואני משתדלת לא ללבוש בגדים שהם במהותם לא צנועים.

גם בחדר כושר משתדלת שזה יהיה עם חצאית קצרה נוחה וחולצה רחבה מעל הבגדי ספורט.

ואני משתדלת להקפיד על לבוש מלא ליד הילדים.

כן ארשה למטפחת לזוז קצת ולחצאית להתרומם קצת, וגם אלך לידם בכתונת לילה (ארוכה אבל נצמדת), אבל בגדול משתדלת לשמור על צניעות.

אהיה בלי כיסוי ראש רק ליד תינוק שעדיין יונק בלילות.

א. חשוב לי מאד שהילדים יראו זוגיות חמה ואוהבת! הרבה פעמים יוצא להתווכח לידם כי אלו החיים ואם הם רואים את זה חשוב שגם יראו את הצד השני. שלא יחשבו שאבא ואמא רק מתווכחים (כמובן שמשתדלים כמה שפחות וויכוחים, ושיהיו מכבדים וכו'). איזה סוג מגע? חיבוק, הנחת יד, ישיבה קרובה, חיבוק משפחתי כולנו יחד

ב. לא עולה לי עכשיו מה הם שומעים אבל אנחנו מקפידים מאד להודות אחד לשניה על דברים בפניהם. גם על דברים שקשורים אליהם וגם על כאלה שלא.

ג. כן. הבנות שלי גם נכנסות לחדר כשאני מתלבשת.. לא שזה אידיאלי ככ..

כרגע הבנות הן הגדולות שלי (4.5, 2.5) אז פחות חושבת על זה. מקווה שכשיהיו גם בנים גדולים אצליח יותר להקפיד.. (כרגע הנסיך עוד קטן). זה עונה גם על ד' תכלס

ה. זה מאד הפוך מההורים, אמא שלי הצדיקה ישנה עם כסרש וכותנת.. מעולם לא ראיתי את השיער שלה. אבל לא חושבת שאני עושה בכוונה הפוך ממנה. סתם מתוך נוחות שלי.

ו. זכור לי משהו מההדרכת כלות על העניין של כסרש בבית, אבל מודה שלא ביררתי לעומק ובאמת עושה יותר לפי הנוחות שלי כל עוד הילדים קטנים

יש לי בנים בגילאי עשרה, משתדלת מאד להסתובב עם כיסוי ראש וחצאית. אפילו בתקופות של אזעקות ישנתי עם חצאית מעל המכנסיים בשביל זה. עם הצעירים ביסודי פחות איכות לי.

מגע- כמעט ולא רואים, לעיתים רחוקות משהו כמו יד על הכתף.

דיבור- שומעים הרבה דיבור שמראה על אהבה- איזה כיף שיש לנו אבא כזה, תודה לאמא היקרה שלנו, בא לי להכין משהו שישמח את וכו..

יחסית דומה לאיך שאצל ההורים שלי.

לא זוכרת מקור מסויים אבל זה רוח הדברים שראינו בכל מיני מקומות וגם הרגשה אישית שלנו שזה מה שמתאים..

א. כן,

חיבוק, נשיקה על הלחי, יושבים יחד על הספה.

לי זה חשוב.

ב. כן, אבל רק אני אוהב/ת אותך או מחמאות שמתאים שגם הם יגידו לנו.

ג. לא, אבל גם באופן כללי אני לא מסתובבת שונה בבית.

בעצם, ההבדל בין הבית לבחוץ זה הגרביים.

כיסוי ראש שמה תמיד, וגם הבגדים צנועים כמו בחוץ.

ד. לא נראה לי שישתנה בהמשך

לא יודעת מה הפסק ההלכתי, זה מה שמרגיש לנו נכון וטוב

אני רואה שזה לא הכיוון כאן אז אציג עוד עמדה, אני בבית רק עם חצאית וכיסוי ראש, אבל קורה שיראו אותי כמה דקות בלי כיסוי ראש בזמני התארגנות למשל. משפחה תורנית מאוד.

אבל הילדים רואים מגע, חיבוקים ונשיקות (קצרות, על הלחי נגיד), יושבים קרוב על הספה וכאלה. גילאי 18 ומטה.

אנחנו מרגישים שזה טבעי ובריא לנו ולהם

אני פעם התייעצתי עם הרבנית לבנון על זה (כי אצל בעלי נהגו שלא בפני הילדים ואצלי שכן).

היא אמרה לי שהיא ממליצה שלא בפני הילדים.

אבל אנחנו כן נניח ניתן ידיים בסעודת שבת. 

כמובן. שיש פה הטיית הפורום שרק אלה שמקפידות יענו

אני בבית הולכת בלי מטפחת וגם פותחת ככה את הדלת. בהחלט לובשת פיגמות עם מיכנסיים

בפני הילדים מחבקים ונ ותנים נשיקה על הלחי, כמו שאנחנו. עושים להם

מה שמראה אהבה, לא מיניוות

מלפפונים ירוקים עם גבינה

כל אלו מורידים את החומציות והצריבה.

ולמה לא טאמס? יש כשר

גם לי הרוקח המליץ לא לקחת אומפרדקס בהיריון אם לא חייבת.

כי זה מתערב בחומציות של הקיבה, אמר שעדיף טאמס אם אפשר

לא זוכרת אם 4 או 8, תלוי במינון.

לקחתי בחצאים....

לדעתי שווה להתייעץ עם רופא או רוקח איזו תרופה עדיפה. ואם כדאי לקחת מעל המינון כדי לא לקחת תרופה חריפה יותר

אולי הוא עדיף?

כי אותי רק אומפרדוקס הציל. והגעתי למיון בגלל צרבות.. שהוא כאבי תופת והתקפים הזויים..

דברים נלווים

לקחתי שנים בצעירותי ואני גם לא ששה לקחת אותו האמת

ולי עזר יותר מטאמס

כן לקחתי אומפרדקס בימים קשים וזו הייתה הצלה

אבל כשלא, מאלוקס עזר לי.

יש תמיסה(דוחה) ויש בטבליות שיותר סביר

אני הולכת עם נייד במסגרת תפקיד והשבת יצאתי איתו בכיס של הסוודר, שהיה קטן יחסית והנייד נראה לי הציץ (לרוב לובשת מעיל, אבל לא היה קר מספיק) וזה ממש הטריד אותי מה חושבים עליי. בעלי טען, כמוכן, שכל מי שרואה יודע שיש לי תפקיד שמחייב וזה לא כי אני מחללת שבת

כמו שלגברים יש כזה את הנרתיק של האקדח

ואז זה הרבה יותר ברור שזה פה כי יש לו תפקיד.

ובטח, יש גם בבית כנסת אנשים עם פלאפון בגלל תפקידם. 

מיילדת, רופאה, צוותי חירום וכו

או אפילו דולה שיש לה יולדת על הכוונת..

ומשתדלת ממש לשים אותו מראש בתיק של העגלה.

לפעמים זה קצת מוזר שאני איתו בכל מקום (נגיד- יצאתי לשיעור נשים בלי הילדים ואני עם התיק של העגלה...), אבל לי זה יותר נעים מאשר רק הטלפון כמו שהוא.

נותן לי יותר לשכוח שהוא שם ומרגישה לי יותר 'שבתי'.

היום יש אפליקציות שמודדות את מד הסוכר דרך הפלאפון.

חובה לשאת בשבת.

ממש משוכללות, שישר מזריקות לאחר ניתור

בעבר הייתי גרה בבני ברק ותמיד הצחיק אותי המבטים המתפלאים

אבל אני תמיד הולכת עם מדים אז קצת שונה 

גרמתן לי להרגיש נעים יותר

לק"י

אני ילדתי את הגדול בקיסרי חירום בגלל מצוקה עוברית, ואחריו ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות ב"ה.

לא עשיתי כלום מיוחד.

זה כן משפיע על זה, שלפני לידות אני חושבת שמחתימים על טופס שאת מודעת לסיכונים, שיש ניטור רציף במשך כל הלידה, שאם צריך זירוז- לא נותנים כל זירוז (יש לזה גם פלוסים, שלא יזרזו "סתם").

בטח יש עוד דברים.

בעז"ה שיילך בקלות, בריאות ובידיים מלאות ובריאות!!

מהפורום פה קיבלתי המלצות מאוד חמות לקחת דולה.

ואצלי היא באמת מאוד מאוד עזרה לי וקידמה את הלידה.

אז לדעתי כן כדאי לקחת דולה, במיוחד בלידה כזאת שהיא בכל זאת קצת יותר מורכבת.

אני קראתי הרבה סיפורי לידת ויב"ק באתר קיסר נולד אני חושבת

זה נתן לי כח להבין מה זה לידת ויב"ק, מה שונה בה.

ולקחת מזה המלצות וטיפים ללידה שלי.

יכולה לשתף בשתי החלטות שלקחתי לעצמי לקראת הלידה השניה שלי:

1. לא רציתי לדעת מה הפתיחה לכל אורך הלידה. כדי לא להילחץ ולא להיתקע.

2. רציתי להיכנס לחדר לידה כמה שיותר מאוחר,

הפרוטוקול הרפואי בלידת ויב"ק היא ניטור רצוף בחדר לידה.

ואצלי מכיוון שעברו לניתוח עקב ירידות בדופק יש לי קצת טראומה מהניטור

אז בחרתי להיכנס לחדר לידה מאוד מאוחר, את מרבית הלידה העברתי במחלקה (הגעתי בתחילת הלידה עקב דימום והציעו להתאשפז ולחכות שהלידה תתפתח, אחרת הייתי מתעכבת בבית)

לק"י

מהזמן (לפני הניטור הרציף). אלו היו 2 הלידות הראשונות שאחרי הקיסרי. 

אבל אני לא יודעת במה זה היה תלוי... אולי בפתיחה, אולי במיילדת.

(בלידה אחת לא הרגשתי שזה מיקל, בשניה ממש כן).

(וכל הארבע לידות היו באותו בית חולים).

אז תמיד שווה לשאול אם זה אפשרי.

כל הזמן עד הלידה עצמה

לק"י

אולי באחת שהייתי במקלחת המיילדת עוד לא נכנסה לחדר לידה, אז בזמן שחיכיתי לה נכנסתי לשם ופשוט לא יצאתי.

באחת אחרת, זוכרת שהמיילדת הציעה לי להכנס למקלחת. נראה לי אחרי מוניטור.

ילדת יותר מלידה אחת אחרי הקיסרי?

יכול להיות שבלידה הראשונה שאחרי הקיסרי מקפידים יותר?

(למרות שבשתי האחרונות שלי דוקא ניטרו מההתחלה. אבל אני לא אחת ששואלת הרבה או מנסה לבקש משהו אחר).

הבנתי שזו הלידה היותר רגישה.

גם לידות שמגיעות אחרי קיסרי ואחרי לידה רגילה (שהייתה אחרי קסרי) נחשבות ויב"ק

אבל הבנתי שהלידה הראשונה אחרי קיסרי יותר קריטית

כי הפחד הוא מהצלקת ברחם.

אחרי שיש לידה רגילה יש כביכול הוכחה שהצלקת עומדת בלחץ של הרחם בלידה.

ככה הבנתי, כמובן הסבר של הדיוטית, אני לא רופאה ולא מומחית.

ולגבי ויב"ק-

עברתי את זה עכשיו ממש

האמת שהיה חויה מתקנת מדהימה!!!

למרות כל החששות.

הייתחי עם בעלי

אחרי הניתוח חירום האחרון.

מבחינת הלידה בפועל ההבדל היה הניטור (והזירוז כמו שאמרו אצלי בפועל רק פקעו מים)

ובזה שווה ממש ללכת למקום עם מונטיור אלחוטי כי אחרת קשה לזוז וזה ממש מקשה!!

הייתה לי לידה קיסרית ראשונה ואחכ ילדתי 3 טבעי,  לא לקחתי דולה.

בלידה החמישית היה סיבוך ושוב היה קיסרי.

אחר כך לקחתי דולה וילעתי בחסדי ה' עוד 3 טבעי.

היום במבט לאחור- הצטערתי שלפני כן לא לקחתי דולה, כי הפער בין הטבעי שהתמודדתי לבד לבין הטבעי עם דולה היה שמיים וטרץ. זה הפך מלידות סבל ללידות חלומיות ומדהימות. (למרות שאת 2 הקיסרי אף דולה לא יכלה למנוע..( 

ממליצה בחום על דולה,  לא כי אי אפשר ללדת לבד אלא גם זו חוויה אחרת לגמרי

ויש המלצות לדולות מסויימות שיש להן התמחות בויבאק? 

אני לא קיבלתי הנחיה להגיע מוקדם יותר לבית חולים.

צריך לשאול רופא.

כמובן שיש לי המלצה לדולה מושלמת!!! שליוותה אותי.

מוזמנת לפרטי אם רלוונטי לך דולה שמלווה בלניאדו.

שמתמחה בויבק.

ילדתי לראשונה 10 שנים אחרי הקיסרי לידת ויבק בזירוז, אמנם לידה ארוכה אבל ב"ה מדהימה, כן התעקשו על מוניטור רציף למרות שעברו מלא שנים מהקיסרי

לאחר שנה הגעתי שוב ללדת שם הרופאה התעקשה על מוניטור רציף עוד מהמיון כי כבר היו צירים חזקים, בסוף סיימתי בחדר ניתוח עם קרע ברחם שמה שהדליק נורה אדומה היו האטות במוניטור, אז בעצם הרופאה הזאת הצילה אותי ואת התינוקת

כן לקחתי דולה אבל לא היה משנה כי מה שקרה לא קשור אליה.

באה להגיד שלפעמים הניטור הזה כן מציל חיים ולא צריך לזלזל גם אם זה סיבוך נדיר

בהצלחה ובידיים מלאות!! 🙏

לק"י

אין ניטור רציף?

או שיש משלב מסויים?

(אצלי זה בהחלט הראה על בעיה: כשעמדתי- הדופק ירד. וכשחזרתי לשכב זה הסתדר).

אם תרצי המלצה, אפשר בפרטי.

זה מאוד עזר לי לפרוק ולפרק את הטראומה, להבין מה אני מרגישה ומה קורה בתוכי. עזר לי גם שזה מישהו חיצוני.

עם בעלי למשל דיברתי על זה אין ספור פעמים וגם זה עזר, אבל הרגשתי שצריך עוד מישהי עם הסתכלות מבחוץ וניסיון טיפולי.

חוץ מזה ממליצה מאוד לקחת דולה. כמובן שזה אישי וגם תלוי איזו דולה אבל מבחינתי זה היה שווה כל שקל שחסכנו עבור זה. עזר מאוד מאוד תודה לה'.

בשעה טובה בעזרת ה'

האמת שאני לא מרגישה בטראומה.י צאתי ממש בהכרת הטוב גדולה שיצאנו שנינו בריאים ושלמים מהלידה הזו. ובסהכ ההתאוששות היתה ממש בסדר ולא טראומתית מדי. 

כן זה מחשבות האם יקרה שוב.. בגלל שכל התהליך ככ מעורפל לי אז קשה לי לחשוב מה הייתי רוצה שיקרה הפעם ומה אני יכוךה לעשות בשביל זה. בלידה הקודמת לא היה לי תרחיש של ניתוח בשום אופציה בראש, ופתאום זה קרה..  

יהיו היא לא חייבת לך תנשמי תתקדמי ותשלמי את

אבל תדמיינו סיטואציה שיש לכן ארון בחדר

שהוא אומנם שבור .. אבל יש ארון שעושה את העבודה והיא מתעקשת שהוא כבר מתפרק ולא מתאים אז תלך תזמין לכם חדש ותגיד שזאת המתנה שלה

מקדמה שולמה ועכשיו צריך את כל היתרה

זה שלא שמדובר במליונים אבל עדיין.. היה ארון וזה לא שדחוף להחליף אז למה????? זאת דוגמה אחת מתוך כמה לצעריייייי

הייתי מסכימה איתך.

ומה זה הדבר הזה שומרים על אמא שלא תשלם, למה אתם גנבים ונוכלים שבאים לשנורר ממנה כסף?

הייתי מתפוצצת, רותחת ובהחלט שהייתי פותחת את זה עם האחים או לכל הפחות איתה.

היא לא יכולה מצד אחד להיות איתך ביחסים ומצד שני להרוז מאחורי הגב.

לא ולא.

והאמת שלא הבנתי את החלק שהייתם בשיחת ועידה ושמעתם, אבל את העיקרון הבנתי.

הייתי כותבת דוגרי בקבוצת המשפחה

א. שהיא החליטה שהיא רוצה להזמין את הדברים האלו,  אתם לא ביקשתם

ב. זה ממש פוגע כל ההתנהלות שלהם

והייתי מנתקת איתה (עם הגיסה) ואיתם (האחים המגעילים של בעלך שמתערבים לאמא שלהם ולא מציעים עזרה בעצמם גם) קשר או לפחות מתרחקת מאוד

מה זה עניינם?

אל תעדכני אותם יותר בכלום ואל תעני להם

וגם אומרת לה שזה הכסף שלה והיא הבטיחה אז הא לקיים

בהחלט הייתי רבה על זה

אמא שלי עוזרת לאחים שלי בכל מיני דברים

בטח שמעצבן אותי לפעמים שזה בא על חשבונה אבל בחיים לא אמרתי ולא אגיד מילה, זכותה.

זה באמת מעצבן ממש ממש והייתי מעלה את זה בפני האחים 

אבל היא בריאה

מתפקדת ניידת צלולה

מה שכן ככה או ככה בעלי אפוטרופס של ההורים במרפאה בבתי מרקחת ובאופן כללי

לא באופן רשמי בחשבונות שלהם. וזה לא משהו שהוא יקח על עצמו לבד יתן לשאר להתעסק עם זה

היא בקשה לקנות למרות שאני אמרתי לה מליון פעם שאין צורך מבחינתי כל עוד יש נוכחות של ארון מפתפרק ככל שיהיה אין צורך לקנות ארון

בטח לא שאני עוברת מדירת שכירות אחת לשנייה כל תקופה קצרה

לפעמים קשר צמוד מידי לא בריא.

איזה שמתקשרת מליון פעם בשעה לא ממש תקין מבחינתי.

התנהגות שתלטנית.

שמרו מרחק, רחוק- מתוק. 

אבל אני אישית, לאור מה שסיפרת הייתי אומרת שהיא תסגור את הנושא עם הספקים. שתיקח אחריות עם מה שהיא התחילה, זה לא עניין שלך וזה לא באחריותך גם אם היא הזמינה כל כך הרבה. את לא צריכה לשלם על זה. היא התעקשה לקנות לכם ושהיא תישא בתוצאות.

הייתי אומרת לאחים שתבטל את זה ושלא ביקשנו ולא קניתם כי אין לכם את היכולת כרגע. 

זה לא "סיפורי גיסות"

זה סיפור מאד לא תקין. מה זאת אומרת אוסרים על אמא שלהם לשלם ? מה זה ללות אותה לכספומט? זו התנהלות אלימה במידה מסויימת. ממתי הילדים מחליטים על ההורים? (כל עוד לא מדובר במצב שההורים כבר לא מתפקדים )

זה חתיכת סיפור

אני אמרתי לאיש- אם הם רוצים לעזור, אני אשמח.

אם הם רוצים לא לתת שקל- הכל טוב. משפחה זה משפחה, לא בשביל כסף. הרי ברור לי שעזרה כלכלית זה אקסטרה ולא איזו חובה.

אבל אם הם *מציעים*, ובגלל זה אנחנו לוקחים משהו שלא היינו לוקחים כלכלית אם זה לא היה קיים, כלומר אנחנו מסתמכים על מה שהציעו ואמרו שיתנו, אז כן, אני מצפה שבאמת יתנו.

אז או שנסרב בנימוס בכל הפעמים הבאות, או שתדבר איתם לפני שדבר כזה קורה ותסביר את העניין.

אני הכי מבינה אותך.

באמת לא חושבת שחייבים לי שקל. אבל אם אני מסתמכת על משהו שבאמת אתם הצעתם (ולרוב גם התעקשתם), אז… זה לא יפה לתקוע אותי עם זה.

הרי לא הייתי לוקחת את זה אם לא. הייתי מסתדרת לבד בלי אנשי מקצוע…

או שהאיש שלי ידבר איתם כי זה הצד שלו.

הסכומים האלו לא שווים לי פגיעה ביחסים המשפחתיים.

ולפעם הבאה לא להיכנס לזה בכלל, אם את יודעת שזה נושא נפיץ… (לא שמאשימה אותך, אומרת מה אני הייתי עושה)

יש את "פיית המגירות " שעושה כאלה דברים

בעבר צפיתי בכמה סרטונים שלה ביוטיוב , אני אוהבת את הגישה שלה. והבית שלי עוד שואף להגיע לשם ;)

ממליצה לקנות סלסלאות ולשים בכל סלסלה ערמת בגדים.

לקחת לפני זה מידות של המדף- עומק,רוחב וגובה

ולקנות בהתאם שיהיו מספר סלסלאות לפי הצורך והמקום.

זה לא פותר את הבלגן של הבגדים, אבל הוא נשאר בתוך הסלסלה ולא נשפך מהארון .

פני אלי בפרטי. מ

זה לתלות כל מה שאפשר על קולבים

זה כמעט ולא מתבלגן

וגם אפשר לתלות ככה לייבוש וזה חוסך תליה וקיפול

בגד רטוב ישר מהכביסה בתוך הארון?

זה לא מסריח ככה?

אני תולה על קולב

ואת הקולב על מתלה (שמתאים לקולבים)

וכשהבגד יבש דוך לארון עם הקולב