אתמול הייתי עם חבר שלי ו..בעיקרון אנחנו שומרים נגיעה, אבל פתאום באמצע שדיברתי הוא שאל אותי אם אני מרשה לו לתת לי .. חיבוק.כי הוא כל כך אוהב אותי.. שזה ממש קשה לו כבר שלא. וסליחה אם זה קצת בוטה לפורום הזה
הייתי בהלם. אנחנו מאוד חברים, מדברים הכי קרוב שיש ואנחנו גם לא ילדים מתבגרים,שנינו אחרי תיכון.. סתם שתבינו את הרקע,אבל לנגיעה אף פעם לא הגענו.
כן היו פעמים שישבנו ממש קרוב זה לזה אבל דברים ממש קטנים שיכולים לקרות לכולם. ואנחנו דוסים,אין לי כוח להיכנס לעד כמה אנחנו באמת מקפידים על קלה כבחמורה . בוא נגדיר את זה - בני עקיבא כזה..
אז אחרי שממש הייתי בהלם ואמרתי לו שהוא מגזים וזה לא פסדר הוא אמר לי את די צודקת,אבל אני חושב שיש פעמים שחיבוק פשוט זה כן בסדר . זה בדיוק כמו שלא על הכל אנחנו מקפידים נכון? לדעתי זה גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה...את לא חושבת?
לא ידעתי מה לומר, ברור שזה קשה אבל אם ה' ציווה אותנו כנראה זה מספיק חשוב והוא כנראה ידע מה הוא עושה. זה מה שאמרתי. ואז אמרתי לו שאני איתו,וכן. הוא נתן לי חיבוק אמיתי. צר לי להגיד.. זה האיסור הכי קשה שיש, אוף.
לפחות הבטחנו אחד לשני שזה לא יקרה לנו יותר.
סתם רציתי לפרוק. בבקשה אל תגידו לי שזה לא בסדר כי כמו שאומרים אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו.
עידודים יתקבלו בברכה בכל מקרה...
תודה למי שקראה!
אנחנו חברים צעירים. אני רק בת 18 וחצי ועוד לא ממש יודעים מה התוכניות.. תנו לנו לגדול. ואל תדאגו לנו. רק ביקשתי עידוד ומה יצא מזה
)