ולנסות להעביר את הבוקר בנחת?

ואולי קודם כל, תשתי משהו לפני שאת מטפלת בהם, אפילו תאכלי משהו קטן..

ואז את יותר רגועה איתם

ניסיתי..

שלא זזים מתחילה להאיץ לבקש -לא זז

מתחילה לצרוח

הורסת לעצמי ומן הסתם גם להם - חתיכה רצינית מהיום שיכל להיות יפה ורגוע

ולוקח זמן להירגע. זמן לחזור לעצמי

מבאס ברמות . פשוט נורא!

אני משתדלת הכל בשמחה, קודם כל בוקר טוב בחיוך ענק לילדים ומודה אני אפילו שאני בהיסטריה בלחץ, תוך כדי שאני הולכת ונשיקה כמובן לילדים.

אח"כ בצורת חיזוקים טובה, אני מתחילה לספור, בא נראה תוך כמה זמן אתה מוכן, ואני מתחילה בקול 1, 2, 3, מיד מיד מתחילים להתלבש כי רוצים בכמה שפחות כבר להיות לבושים.

או בא נראה מי ישיג ויהיה מוכן יותר מהר, ופה ושם אני עוזרת, להוריד חולצה, להביא נעלים וכו. במקום לצרוח למה הם חולמים אני לפעמים עוזרת קצת אבל לא מלבישה הכל.

אין בכיות בבוקר על בגדים שלא רוצים, אם יש בכיות, אני מביאה מיד משהוא אחר ואני אומרת נדבר על זה אחרי הצהרים, ואז  אחה"צ ,מוציאים את כל הבגדים ואני אומרת שפריט אחד מכל הבגדי חורף למשל אני מרשה לא לרצות, כל אחרי הצהרים הילד מחליט מה הוא מוריד מהקולקציה, וזהו מאותו היום אין ויכוחים! כי אני מזכירה שסיכמנו על בגד אחד מסוים שעליו אני מוותרת.

מידי פעם זה חוזר בקיץ ובחורף וכו.

לדבר אל הקיר.דבר שני- אולי כדאי שיצטרכו כמה שפחות דברים לעשות בבוקר- אני מכינה להם כריכים ערב לפני, והם ישנים, לא עלינו, עם הבגדים שלמחרת, (שהם בגדים נוחים) וככה בבוקר רק שירותים, נטילת ידיים, לנעול נעליים, לאכול ולשתות, ויאללה- החוצה, 

ככה זה חוסך זמן ו"מאבקים" מיותרים.

אפשר גם לשים שירים נעימים, זה משפיע על כל האווירה, וכמובן, לאתגר אותם, מדבקות, פרסים...

בהצלחה!!

עם בגדי טריקו ופוטר לגן, שזה עד גיל שנה בערך,

ילדים בני 5-6 כו' ובית ספר לא ניתן לשלוח עם בגד טריקו שנראים כמו פיז'מה.

וחוץ מיזה יש ילדים שבגמילה אז אין טעם להלביש אותם בבגדי הגן כשיש מצב שזה יתרטב עד הבוקר...

אני גם רואה בגן ילדים בני 2-3 כבר מתלבשים בגי'נס וכ'ו, לא נעים מהגננת לשלוח עם פוטר והוא הילד היחיד המוזנח.

גם אני מלבישה בבגדים ואפילו ילדים בגיל בית הספר. רק דואגת לפריט לבוש אחד חיצוני ייצוגי.... כזה שלא התקמט בשינה.

הרבה פעמים הילדים הלא מרוכזים/ איטיים ואפילו סרבנים לא מסוגלים ללבוש פריטי לבוש שעשויים ממרקמים פחות רכים מטריקו ופוטר.

לא יודעת, יש לי בן 9 והוא הולך לבי"ס עם מכנסי פוטר וחולצת טריקו וממש לא נראה מוזנח לדעתי.

זה הבגדים שנוחים לו לשחק והם נקיים ומכובסים ולא קרועים.

נראה לי מוזר שאת חושבת שאם יש ילד בלי ג'ינס הגננת תחשוב שהוא מוזנח.

עניין אחר זה שילד בגיל בי"ס לא הייתי שולחת עם הבגדים שישן איתם, סתם כי בלילה לפעמים מזיעים קצת או סתם קמים מכווצ'צ'ים כאלה ועדיף ללבוש משהו נקי ולצאת רעננים ונקיים.

תורה מתחיל מגיל 3, ומגיל 3 אף ילד לא בא עם פוטר או טריקו!

אולי בזרם הדתי לאומי מקובל לבוא עם פוטר.

ובקשר למעון, עד גיל שנה הייתי שולחת בפוטר. אח"כ ראיתי שכל הילדים לבושים מאוד יפה, זה כנראה קשור לאיזור המגורים. אני לא רוצה להיות האמא היחידה ששולחת עם פוטר כשכל הגן יש לו קולקצית בגדים מאוד יפה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....