יש לנשים כח בלתי מוסבר.

אני רוצה לראות גבר שככה סובל מאישתו.

הסבל של הגברים המסכנים, שהאישה לא מספיק מבשלת, מנקה, מכבסת,עיפה , לא דברים שהם כ"כ קריטיים.

איפה יש את הגברים שהאישה מרביצה להם?שעוברים מסכת יסוריים מהאישה על בסיס יומי של השפלות?

אלימות מילולית ופיזית? מזמן הם כבר היו בורחים ומוציאים מישהיא חדשה, היו מורחים אותה עם כמה מילים יפות וחוזרים שוב על כל הטעויות.

יש גם גברים שסובלים. לא פחות. וצער נפשי שאינו פחות מפיזי. והמחשבה ש"היו בורחים.. ומוצאים מישהי חדשה.. וחוזרים שוב על כל הטעויות" (גם כשלפי הציור הדמיוני הזה, הרי "ברחו" כי הרעו להם..) - היא מחשבה שלקוחה מדמיונות הרחוב. יש לא מעט גברים שאינם "בורחים" לשום מקום בגלל האחריות על משפחתם, ילדיהם ולפעמים גם האשה בעצמה...

האמירה הזאת אינה עוזרת כלום. ולא מובן מאיפה בא היחס החולני הזה ל"גברים"..

כשיש מישהו שנפגע, סיפור מזעזע, בן אדם, לא משנה איש או אשה - צריך  פשוט לחשוב איך לעזור לו. נקודה.

היא צודקת!

להכיר במציאות שאין מה להשוון בין התמודדויות שיש הרבה פעמים לנשים בזוגיות לבין זו של הגברים לא נקרא "יחס חולני לגברים".

תקרא את השרשורים ותשווה!

..!?מאיפה את יודעת

..?ואיזו "הוכחה" היא מהשרשורים

 ,"גברים אינם נוטים לכתוב דברים כאלה ב"שרשורים

כידוע לכל מי שטיפה מצוי בכך

צריך לעזור לכל מי שנמצא בבעיה, לפי עניינו. יש דברים אופייניים יותר לכך, ויש יותר לכך

להראות כמה יש כל כך הרבה נשים שסובלות!!!!!!!!!!!!!!!

והם נשארות וממשיכות לסבול בחוסר בררה, אני לא מדברת פה על הדברים המזעזעים שנשים משתפות בפורום, אני גם שומעת סביב,

מה זה ההפקרות הזאת? גבר מעז לדבר אל אישתו לא יפה??? להפעיל עליה אלימות מילולית ופיזית?

ועולם כמנהגו נוהג!!!

אישה עוברת הריון, לידה, גידול ילדים, שזה קשה, שואב המון כוחות פיזים נפשיים כל הטיפול בבית,

ויש בעלים חצופים!!!! שאין להם את הבושה עוד לעשות צרות לנשים שלהם במקום לכרוע להם ברך!!

כל ההשואה לגברים סובלים זה היה רק בצחוק, אני רוצה לראות שהם היו מוכנים גם לשאת את כל העול של הבית, לידות הריון הנקה וכו, וגם לסבול אלימות נפשית ופיזית ועוד להשאר עם האישה, ולתת לה הרבה חום ואהבה ולהתחשב בה. כמו שהגברים האלימים דורשים מהנשים עוד יחס יפה וכבוד אחרי התנהגות הגועלית שלהם.

מאז שאני בהיריון- בוודאות: בעלי סובל יותר ממני

עם הבחילות אני לא מצליח לקום בבוקר, והוא אחראי העיר את הילדים ולקחת אותם לגן, הוא נאלץ לאחר לבסיס ולספוג את המבטים של המפקדים שלו. הוא יודע שאין ברירה וזו תקופה שהוא חייב לתת מעצמו יותר. אני בטוחה שהוא היה מעדיף לשכב במיטה עם בחילה ולא לאחר לבסיס.

שלא לדבר על לספוג את כל ההורמונים שלי, את הבית הלא מאורגן...

תאמיני לי שקשה לי מאד, אבל אני בטוחה שלו יותר. אני ממש לא מצפה ממנו לכרוע לי ברך, להיפך.

חבל לכתוב ככה, זה קצת נשמע כמו שנאת גברים (ואני בטוחה שאת לא כזאת)

שזה מגעיל להתנהג באלימות מילולית או פיזית - מכל צד.

ה"הפקרות" שגבר "מעיז" לדבר אל אשתו לא יפה - היא אותה הפקרות שאשה "מעיזה" לדבר אל בעלה לא יפה (אה, כן, זה "הורמונים".. ב"ה...).

עדיף שכל אחד ינסה לתקן את עצמו ולהבין את השני.

כמובן, במצבים חריגים צריך לטפל כראוי.

אשה עוברת הריון, לידה וכו' - שזה קשה וגם עצום; וגם איש עובר לפעמים עבודה קשה מחוץ לבית, לפעמים לנהל בסבלנות משפחה שיש בה אשה בהריון וילדים מסביב, שגם זה לעיתים קשה וגם עצום ונפלא..

וגם לא חייב להיות קשה - לא זה ולא זה.

ואני מציע לרדת מהחלומות שמישהו/י צריך/ה לכרוע ברך בפני השני/ה. זה בדיוק אחד הדברים שגורמים להתייחסות אלימה, מכאן ומכאן..

לא הצלחתי לזהות שום ב"צחוק" בדברייך, אולי לא הבנתים..

אף אחד לא צריך לסבול אלימות, פיזית או נפשית - בין אם זה בצד "עול" (של בית, לידות וכו', כפי שציינת; או של עבודה בחוץ וטיפול בילדים בבית, כפי שהרבה גברים עושים גם כן), ובין בלי "עול". בין אם זה עם סבלנות לתת אח"כ "הרבה חום ואהבה" כלשונך (כמו שאת טוענת שגברים אלימים ל"ע "דורשים מהנשים" - וכפי שנשים לא אלימות, כמובן, רק עם "מצבי רוח" כפי שנכתב פה לא-פעם, דורשות מגברים..), ובין בלי זה.

"התנהגות גועלית" היא גועלית מכל צד. והיכן שנפגשים בה, היא באמת מקוממת.

ובקשר אלי למי שמודאג.

אז אני לא שונאת גברים, אחרת לא הייתי נשארת נשואה.

ואצלי אישית ,אף אחד לא מרגיש שצריך לכרוע ברך, לא אני לבעלי ולא בעלי לי, כי אני לא הייתי נשארת במצב/ וגם לא בעלי אם היה ח"ו מדרדר, עד כדי שמה שכתבה פותחת השירשור.....

סתם אני מאוד רגישה .

אנחנו מידי פעם עושים תאום ציפיות, כל אחד מה יכול לעשות, מה מוכן לעשות, וכמה יכול להשתדל לעשות מעבר לכוחות, גם אם נראה לבעלי שאני מתאמצת 10 אחוז ממה שצריך, אני מסבירה לו שמבחינתי זה 200 אחוז, סתם עצה שהייתי נותנת, שתיאום ציפיות מידי כמה זמן מאוד יעיל, במקום שכל אחד סוחב כעסים איתו ותסכולים.

כתבתי במפורש שאני בטוחה שאת לא כזאת.

נשארו לי הגיהוצים, הא גם נשאר לי לאפות עוד עוגה שאני מתכננת..............

[נציג "זכויות הגבר במשפחה"]

היתי עושה כלום!!

הוא אומר שהעוגות שלי מאוד טעימות, וזה נכון האמת....

אני מבינה שצילמת את עצמך והעלאת את התמונה.

כי בעלי הרבה יותר חתיך מהתמונה הזאת.

מה קרה לך- אני כבר מזמן לא מתלבש ככה..

את הבית, והיא אוחזת בעוגה.

נראה לך????????

אני בעבודה. הבית של על גלגלים......... חחחחחחחחחחחחחחחחחחח

"אני בעד מעמד האשה וזכויותיה"...

כאילו מישהו דיבר נגד...

הגזימה לחלוטין.

וכעת אני רואה מה הגיבה על דברייך... היא תפתח לכל הנשים את העיניים"...

טירוף.. אין מילה אחרת...

דוגמה קלאסית לאלימות המילולית עליה דיברתי..

למה זה כ"כ מפריע לך

חשבתי שכולנו עברנו את הגיל הזה "הבנים על הבנות!" עוד ביסודי

מה זה שייך כאן מי סובל יותר? אנחנו בקרב עם בני זוגנו מי מסכן יותר??

אני סמוך ובטוח שכאשר רבש"ע ברא את אדם וחוה הוא דאג שהם יקבלו את הנסיונות שלהם ע"פ היכולות שלהם, ולא סתם הקשה על אחד מהם את החיים.

ולחיות רחוק ממנו

את בטח אישה צעירה ותצליחי להשתקם עם הזמן

אם ילדים גדלו קצת אז חשוב מאוד למצוא עבודה קבועה

שהרב שלו והורים שלו יטפלו בו

סליחה

אבל  אני  לא  חושבת  אני  בטוחה  שבמקרה  שבעל  מכה  לא  משנה  באיזו  תדירות  וגם  לא  משנה  מה  היה  לפני  כן  ואיזו  התרפסות היה  אחר-כך  צריך לעשות  דבר  אחד.  להתגרש!

אני  בטוחה  שאם  היית  קוראת  את  הדברים  שלך  מן  בתור  משהוא  אובייקטיבי  גם את  היית  מגיעה  בדיוק לאותה מסקנה.

סליחה  שאני  כותבת  קצת  נחרץ וקשה.  אבל  בגלל  שאת  נמצאת  כבר  עמוק  בבוץ  הזה.  ואין  לך  כבר אמון  בעצמך.  את  לא  חושבת  שמגיע  לך  את  הזכות  האלמנטרית  הזאת.  אבל  היא  מגיעה  לך  ביותר  נשמתי, תאמיני  לי.  אל  תעבדי  לתת בו  אמון  כי  הוא  לא  ראוי  לו  יקירה.  הדבר  הנכון  הוא באמת ללכת  לטיפול  אבל  אחרי  שתתגרשי, לשקם  את  הפצעים  שיש  לך  בנפש.  מה  את  רוצה  לחכות  עד  שתתמוטטי  לגמרי  ואז  כבר  לא  יהיה  לך  כוחות  לאסוף  את  עצמך  ולהתגרש.  מה  את  דואגת  עכשיו  לשידוכי  הילדים,  זה  מה  שה'  רוצה  מימך  עכשיו  הוא  יסדר  לך  את העניינים  אז.  עכשיו  תדאגי  לעצמך  ולילדים  כן  לילדים נראה  לך  שהם  יגיעו  טוב  לשידוכים  עם  אבא  כזה  ברקע,  שאני  מאמינה  שגם  לילדים הוא לא  חביב  במיחד  ועם אמא  ממוטטת  נפשית?  הכי  הכי  הרבה  הם  יקחו  בן  להורים  גרושים.  אז  מה?  תסתכלי  מסביבך  יש  הרבה  אנשים  שיש  להם  "תיקים" (למי  אגב  אין  איזה  תיק   שהוא  נושא  אתו  גלוי  או  מוסתר)   וחיים  באושר.  עכשיו  תדאגי  למה   שאת  צריכה לעשות!  לא  למה שאולי יקרה. ואל  תשכחי  חמודה את  הקב"ה  תספרי  לו  הכל,  את  מה  שאת  עוברת  הוא  אוהב אותך  מאוד  מאוד   הכי  חזק  שרק  יכול  להיות!

שיהיה   לך הרבה סיעתא  דשמיא  בכל  דרך שבה  תבחרי!

ואני  שוב מסייגת   את  דברי  זה נאמר  רק לגבי  בעל  מכה,  ושלא  יקחו  הגולשים חלילה את  דברי  למקרים  אחרים,  כל  מקרה לגופו.

אין כמו אמא - לצערנו המון נשים חוות בצורה כזו או אחרת מזל שיש נשים שיכולות לתמוך להבין ולעודד תודה לך

l666 - צודקת שיש גם גברים אבל די נדר והלוואי ולא היה אף מגדר שסובל.. צעירה אני לא כ"כ אני מעל 30 הילדים שלי עדיין בגדר פעוטות רק להתגרש ? לא חושבת שיש טעם לשקם או שאני משלה את עצמי הוא השתנה מקצה לקצה לא יודעת אם זה יחזיק מעמד לנצח כולי תקווה

אנונימי - מורגש שהשקעת מכל הלב בכתיבה ממש מודה לך על הנכונות. עם הילדים תמיד הוא היה אבא מושלם מקלח מאכיל מטפל גם בבית עוזר אין לי ולו רגע אחד של תלונה אלא רק על העבר השחור שלנו שהוא היה מאבד שליטה

צוצלית - אמן וכן לאמור

אם יש כאן זוגות או נשים שעברו טיפול במסגרת חרדתית אשמח לשמוע המלצות או הכוון והשאלה אם מישהו יודע אם זה מצויין איפה שהוא בתור רקע היסטורי כמו שאצלו יראו ר.פ

לגבר שאינה מכירה,

ולא יודעת עליו כלום?...

מי עוד תרצה אותו אחרי כל מה שהוא עשה?

שלושים פלוס נחשב יחסית צעיר בזמננו

בעקרון גם אם תעבדי חצי משרה אם להוסיף לזה קצבה של חד-הורית ועזרה מבעל אז אפשר איכשהו להסתדר

איך אפשר לדעת שהוא השתנה אם את לא בקשר איתו? אולי לא

אם הילדים עדיין קטנים אז יש איזה 15 שנה עד גיל השידוכים ואולי היחס כבר ישתנה או שיתחתנו גם עם בני גרושים

אני מניחה שאם שכן או מעסיק היה מתנהג אליך בצורה כזאת אז היית מתרחקת בלי להתלבט. אז למה לבעל מותר?

מה אומרים במשפחה שלך על זה?

קראתי בעתון על בת מלך- מקלט לנשים דתיות וחרדיות

הביתה עם תנאים כמובן אנו חיים יחד כבר שנה וחצי את השינוי אני רואה  בחיי היום יום 

במשפחה שלי חוץ מאחי הרווק אף אחד לא יודע 

לגבי מקלט אני לא אצא מהבית אני והילדים נמשיך לחיות במסגרת ובשגרה שלנו

(במידה ואני אחליט להתגרש או גם אם הוא ימעד שוב )

היה מצב גרוע, הרחקת אותו לתקופה ועכשיו אתם שוב חיים יחד והוא השתנה לטובה. הבנתי נכון?

אם ככה ואת רוצה לשמור על מסגרת משפחתית טובה, הייתי ממליצה להיות בקשר עם יועץ זוגי, מישהו\י מקצועי טוב שיכול לעזור לכם לשמור על מצב תקין בבית, ואף לעלות למעלה ולהתקדם.

לפי מה שאני יודעת מצבים של בעל אלים (פיזי ומילולי) זה לא פשוט לפתור לבד, וגם כשמצליחים יש סיכון גדול להדרדרות.

הרבה הצלחה!!

זכרי לעמוד על שלך ולא לוותר!!! לאף אחד אין זכות לפגוע בך פיזית ונפשית

וודאי ש"מכה" זה נורא. אבל היא כותבת שזה פעם ולא היום ושעם הילדים הוא בסדר מתמיד, ואין לדעת מה בליבה אליו; בני אדם זה דבר עדין. אי אפשר לומר "להתגרש" וזהו

לא מאמינה שאתה היית חוזר לאישה אם הייתה מתיחסת אליך ככה

איך אפשר לבנות משפחה בלי אימון הדדי ועוד כמה דברים שפורטו שחסרים?

ברור שזאת בחירה שלה אבל למה לעודד?

מה זה- בעל יתעולל ויתן מכות ואחר כך יעבור איזה טיפול וכאילו לא היה כלום?

מה ילדים אמורים ללמוד מזה- איך לא בונים בית ועם מי לא מתחתנים? זה כמובן שיעור חשוב

איך הם יכבדו את הורה שמרשה יחס כזה אל עצמו?

ועוד היה קשור לאיזה אישיות בעייתית! בן אדם בוגר אמור להחליט החלטות לבד והוא כנראה לא יכול. אז מחר יקשר לעוד איזה מישהו מאיזה כת שיכניס לו לראש עוד כל מיני דברים

אתה יכול לקחת אחריות על תוצאות?

וגם אם יש אהבה אז מתבגרים על זה ואם איננה אז קל וחומר

כן, יש נשים שנהנות להיות קורבן ומוכנות להקריב את עצמן לבעל או ילדים אז סליחה אבל אף אחד לא יגיד להן תודה על זה 

יש דקויות בין אנשים.

אם אשה אומרת שמדובר בדבר (חמור) שהיה לפני זמן לא-מועט ונפסק, ויש שם משפחה, וכנראה יש קשר רגשי, ויש ילדים שיש אליהם יחס טוב משני ההורים - 

אז זה לא רק ענין של תחושת ה"צדק" (כמו שכתבת, "מה זה - בעל... ואח"כ יעבור טיפול וכאילו לא היה כלום"..). נישואין זה מורכב. לפעמים עצות של "בעלי צדק" (מובן ואמיתי) גורמות אח"כ לשאת סבל לכל החיים. החיים זה לא שחור-לבן. צריך לכבד את תחושת האשה, את הכרתה את המצב (כמובן, לא מדובר במשהו "חולני" כמו שהזכרת בסוף על מישהו שנהנה מלהיות קורבן. על אף שכמובן מי שסתם יש לה מסירות נפש עבור ילדיה או בעלה שאינו אלים, זה ראוי להערכה ולא "קורבן").

לפעמים, אכן, אם עובר טיפול ונשאר עם הטוב ללא הרע - אז אכן עוברים הלאה.. בלי כל הסכמה, חלילה, למה שהיה בעבר. כבר היו כאן דוגמאות הפוכות על נשים שעברו טיפול מיחס קשה שלהן, והמשיכו הלאה.

והילדים, אם יראו הורה שחזר בתשובה - ואולי בקטנותם לא הבחינו כלל במה שהיה בעבר - יוכלו לכבד את שני הוריהם. ויכבדו את האמא על סבלנותה ויכולתה לבנות מחדש.

לגבי האישיות שלו כיום - לא מכיר.

אף אחד כאן לא יכול לקחת אחריות על תוצאות לשום צד. לא מספיק בעניינים. לכן, אפשר לתת תובנות לכיוונים שונים, אבל בענוה שלא מכירים והאשה כן.

מציעה לך לבקש מקצינת המבחן פגישה, לצורך בירור המצב ומה היא מציעה לך.

אמרת שאת מרגישה את השינוי, וגם אני מיד חשבתי - שאם הוא בטיפול שנה וחצי, כנראה שבאמת הוא משתנה, והיא רואה בו פוטנציאל.

זה עדיין לא אומר שהוא נגמל לחלוטין מאלימות, וזה גם לא אומר שכדאי שתמשיכו את הנישואין. יכול להיות שהתהליך שלו יקח עכשיו 5 שנים- השאלה אם את מוכנה לזה?

חוץ מזה, את יכולה לקבל טיפול במרכז למניעת אלימות האזורי/העירוני.

במרכז למניעת אלימות יש טיפול פרטני, קבוצות תמיכה, טיפול בילדים, וגם טיפול זוגי בבוא הזמן (או בתחנה לייעוץ נישואין) או לחילופין סיוע בתהליך המשפטי.

עמותת בת מלך - מפעילה מקלטים לדתיות, אבל אולי שווה לדבר איתם טלפונית אם יש להם עוד רעיונות

http://www.batmelech.org/aboutus.html

חשוב ללכת לטיפול. אל תוותרי על זה.

כדי שיהיה לך טוב בעולם הזה.לך ולילדים שלך.

זה מה שחשוב, ולא השידוך בעתיד. זה יסתדר בעז"ה.

(אנונימית כי אני קצינת מבחן)

תודה שהערת את תשומת ליבי אזמין פגישה נוספת

בשלב זה כשהכל יחסית רגוע אך רעוע אני מוכנה לתת צ'אנס בעקבות השינוי ברור לי שלא נגמלים לחלוטין במהרה לכן קיים הפחד

לגבי הטיפול במרכז למניעת אלמות זה כרוך בתשלום כלשהו? 

עם עמותת בת מלך יצא לי לשוחח בתקופה שהייתי שבורה הן נתנו לי כלים 

אני יודעת שחשוב טיפול אך לא יודעת להסביר ממה בדיוק אני מהססת או נרתעת

והעתיד מדאיג רק כי זה מחשבות של אמא

חבל שלא אוכל לשוחח איתך בפרטיות תודה לך על האינפורמציה

 - צריך להבדיל בין מה שכתבת - שזה באמת מזעזע ומכאיב לקרוא

.לבין המציאות כיום

נראה שכעת המצב בסדר יחסית, גם אלייך ובוודאי אל הילדים - והנקודה היא יותר משקעים מהעבר, חסימות מהעבר וחששות לעתיד 

אם אכן זה כך, אולי לא כדאי להתייאש - אלא לבחון את עקביות התיקון אצלו וגם את יחסך הפנימי אליו, האם נשאר "משהו" האם ניתן לשקם. סה"כ אם המצב בבית כיום רגוע גם כלפייך וגם כלפי הילדים, אולי יש תקוה

נראה לי שלבחון אפשר רק ע"י טיפול בכדי שלא "ארדם" שוב בשמירה עליי ועל הילדים

למרות שהם אף פעם לא היו הקורבן 

אם אני מבינה נכון, זה היה לפני שנה... 

טיפול במרכז למניעת אלימות - כרוך בתשלום סימלי בהתאם ליכולת הכלכלית. זה לא מה שימנע ממך טיפול.

אם אין באזורך מרכז כזה, יש עו"סיות ברווחה (לשכה לשירותים חברתיים) שאחראיות על תחום אלימות במשפחה.

ההיסוס והרתיעה שלך מובנים לגמרי, את לא צריכה להסביר ולהצטדק.

את עוברת חוויה לא פשוטה, ועומדת בפני החלטה מורכבת מאוד.

האם זה אפשרי? זה דורש בירור מול קצינת המבחן ומול עצמך.

האם זה מה שאת רוצה? זה משהו שקשה לברר בפורום, עדיף טיפול.

אבל גם בלי השאלות הפרקטיות - טיפול זה מקום בשבילך להוציא הכל, לפתוח, לדבר, לשתף. בלי ביקורת, בלי שיפוטיות.

מקום בו נותנים לך את המרחב להכיר במציאות, להכיל אותה, ולבחור בעצמך.

הייתי פותחת שם משתמש נוסף, אך כרגע זמני עמוס,

ובכל מקרה כל מה שאני יכולה לומר לך - קצינת המבחן המטפלת תאמר טוב יותר.

קראתי את מה שכתבת, וכאב לי מאוד עבורך.

אני לא כל-כך יודעת מה לומר לך, מה רצית לשמוע בתגובה למה שכתבת. אהדה? אמפתיה? עצות?

נשמע ממה שכתבת שבעלך עבר שינוי כלשהו והוא כיום לא אותו דבר. לא ברור לי מה המצב כרגע ואם כדאי ושווה להמשיך להחזיק את הקיים ולעבור טיפול כדי "לשחזר" את הקשר שלך איתו.

אני מבינה מאוד את עניין החסימות כלפי בעלך. זה נשמע טבעי והגיוני. לכן אני תוהה לגבי הטעם להתאמץ להתגבר על החסימות האלו, עד כמה ההווה היום מצדיק את זה.

בכל מקרה, נשמע לי שאת צריכה טיפול, מקום לפרוק בו על בסיס קבוע, שתוכלי לקבל בו מענה וייעוץ ועצות.

יותר מזה, אין לי מה לכתוב כרגע.

את מוזמנת לפנות באישי אם תרצי.

מאחלת לך רק טוב.

את האמת אף אחד לא התייחס גם לנושא של הרב החולני שאליו אין לי בכלל כוחות איך להתמודד אני לא מהאנשים שיעלו אותו לכותרות אבל ברור לי שיש עוד נשים שנחוו הוא דמות מאוד מוכרת ומוערכת בעיר

בעלי אכן עבר שינוי והמצב השתנה מובן לי שזו לא זוגיות אידיאלית התחושות בטן שלי אומרות שכדאי לנסות לשחזר ואם לא יצליח תמיד אפשר לפרק

תודה רבה אני אכן מודעת לצורך בטיפול כי אני מרגישה חנוקה ולא יכולה להכיל את כל זה בתוכי

תודה ושוב תודה

ממש לא. פשוט, כשבאתי לכתוב לך, לא ידעתי מה לכתוב. מה את רוצה לשמוע. למה את זקוקה.

אישית, התקשיתי לעקוב מה הרב עשה שהיה לא בסדר, למרות שנשמע מדברייך שהוא עשה לכם עוול כלשהו.

מאחלת לך כוחות לבחור נכון, במה שטוב לך.

ושבאמת יהיה לך רק טוב מכאן ואילך.

פשוטו כמשמעו ניצול מיני

ה"רב" הזה, לא היה ברור. עיקר מה שאמרת היה השוק שבעלך חטף ממה ששמע עליו - אני חושב שזה באמת נורא עבורו, על אף מה שעברת איתו בעבר

שלא תיתקלנה בו אחרות ח"ו.

מעשה נורא שלא יעשה. ובפרט כשאישה מגיעה במצוקה כדי לקבל עזרה.

אני לא יודעת איך לשאול אותך - התאוששת?

אולי כדאי לשתף בזה  את מי שפנית אליה לטיפול?

ה' יתן לך כוחות לעבור את התקופה הזו ולקבל החלטות נכונות.

אי אפשר כאנונימית אבל תודה שהערתם את עיני שיש מקום שנותן גם אשקול זאת

לב אמיץ עדיין לא התחלתי טיפול הייתי מעוניינת לכן זו אחת הסיבות שפרקתי מעלי את העול בכתיבה כאן

אמן ותודה רבה

דן ברגע שהבנתי לאן נקלעתי לא שיתפתי פעולה ונמענתי מכל יצירת קשר או מפגש כלשהו

כל הכבוד. טוב שעצרת בזמן. מאד כואב לשמוע על ניצול בכלל, ובשעת צרה בפרט

חיזקי ואימצי

הלוואי שתצליחו לשקם את ביתכם ולקוממו באהבה ואחוה

ולכן אני מתאפקת בתגובתי.

להגיד לאישה מוכה

ולאישה מנוצלת מינית

כל שכן שהיא גם וגם -

ש"למה לא עצרת את זה"?

זה חוסר הבנה מוחלט של המציאות בה היא חיה,

וזאת ביקורת שלא אומרים. נקודה.

אחת ההשלכות החמורות של נשים נפגעות אלימות (פיזית או מינית) - זה שהן אכולות יסורי מצפון על כך שכביכול יכלו למנוע את הפגיעה. יסורי מצפון שמובילים לחוסר אמון עצמי, וקושי גדול להתמודד.

מישהו גם טורח להכניס להם את היסורי מצפון האלה עוד יותר חזק - הגבר האלים במניפולציות שונות (שהן חלק מהאלימות, ולכן גם אם הוא הפסיק פיזית להכות זה לא אומר שהאלימות הפסיקה), הגבר שפוגע מינית,

והחברה. "למה לא אמרת - לא?" "למה לא קמת ועזבת?" "למה לא התגרשת?" 

צריך להבין שאלימות לא מתחילה בבוקס לפנים. יש תשתית מאוד רצינית מתחת.

מניפולציות רגשיות, טשטוש גדול בין אסור למותר, ומדרון חלקלק. כך שכשהזבנג מגיע, הוא מעין "המשך טבעי"... משהו שהרבה פעמים נשים חוות כהגיוני. 

ובניצול מיני, מעבר לזה, יש גם "פריז". קפיאה מוחלטת. שוק. וכל מיני תופעות נפשיות של התנתקות והתכחשות שלא ארחיב כאן.

אני מבקשת שבפעם הבאה, לא להגיב באמירה כמו "את אישה מבוגרת, יכולת למנוע את זה".

במקרים כאלה זה ממש הרסני.

(קצינת מבחן)

"למה לא עצרת את זה".. לא נכתב.

מוטב לקרוא מה שנכתב.

לא דובר כנראה ב"התקפה" כזו שהתייחסת אליה,

ואכן האשה הגיבה בהודעתה הבאה - כפי ששיערתי - שברגע שהבינה לאן נקלעה, נמנעה מכל יצירת קשר. וקיבלה על זה פידבק חם ומעודד. קיבלה מאיתנו גם עצה היכן להתלונן, וכבר התקשרה לשם.

יוהרה בשם ב"מקצועיות" היא גם לא כבוד גדול (ואני לא אקבל, "לא אומרים. נקודה" רוצה - תסבירי. בלי "פקודות"...)

אני דווקא מכיר מקרים כאלה, לצערי, מתוך שעזרתי בכך, ומכיר גם מה שכתבת. לפעמים אכן שלבים כאלה, ולפעמים שלבים שכן ניתן לעצור (והיום, ה"מקצועיות" גורמת לעיתים גם לא להיעצר שם, ומזיקה בכך הרבה).

כאן זה פורום פתוח, אנשים כותבים את דעתם - וכל זמן שהיא נכתבת בדרך ארץ, אפשר להשיג עליה ולהתווכח איתה; אפשר להציע דרכי התבטאויות מתוך ניסיון. מה שמעבר לכך, כולל ניסיון "לסתום את הפה" למישהו, בשם ה"מקצוע" ("קצינת מבחן"..), עלי אישית אינו מקובל.

היה כאן לפני כמה זמן מישהו שבשם מקצועו המדעי ניסה למנוע מהבעת דעות אחרות במחשבה שאינן "מדעיות". גם שם היתה אותה תגובה של אנשים: להצביע על אי הדיוק לדעתך בדעה שכנגד, להתווכח איתה - בכבוד. לנסות למנוע את הבעתה בשם "מקצועך", זה לא.

בעל מקצוע, שיסביר בנחת את דבריו, בהסתמך על ידיעתו, ויבין שעדיין "מותר" לאנשים אחרים לחשוב אחרת ממנו - דבריו יתקבלו יותר בכבוד מאשר מי שיחשוב "בשם המקצוע" שדבריו הם סוף-פסוק שאינו מתיר לאיש מחשבה אחרת או קריאת מציאות אחרת.

דן טרם פנינו לשם כיון שישנה בעיה מבחינתנו שהם לא מייצגים את הציבור החרדי (ואל תתקפו אותי בנושא כל אחד ודעת רבותיו)

זו היתה רק הצעה לכיוון.

צריך לקחת את העיקרון: הרי את מצד אחד מרגישה מותשת מידי מכדי "לפתוח חזית" של תלונה רשמית, ומצד שני רוצה להתלונן או לפחות להתריע.

אז אולי תמצאי פונקציה דומה בציבור שלכם. רב חשוב ומבין-ענין או כד'.

שאין לך מושג במה שאתה מדבר.

מעולם לא שוחחת לעומק עם אישה מוכה או אישה שעברה פגיעה מינית.

ומעולם לא טיפלת באישה כזאת.

והעובדה שאישה מוכה אומרת לך שאתה צודק (לא מדברת על השרשור הזה), לא מוכיחה כלום לאור ההסבר שכתבתי לך בהמשך.

האמירה "הרי לא מדובר בילדה קטנה ומן הסתם בשלב מסוים יכולת לזהות שהוא עובר גבול ולא להסכים על אף מצבך הקשה אז"

היא לא "עוד דעה". היא דעה מזיקה מאוד כשהיא נאמרת לאישה מוכה/נפגעת מינית.

ואם יש פה בקהל מישהי שחוותה פגיעה מינית, היא תוכל להעיד הרבה יותר ממני. 

שכן, עם כל הכבוד לנסיון שלי, אני ב"ה לא חוויתי.

לא באתי בשם המקצוע, באתי בשם הנסיון, ובעיקר בשם הנשיות, מתוך רצון להיות עדינה איתך. 

וסליחה, אבל להיות איש מקצוע, זה לא סתם טייטל.

זה בהחלט אומר משהו על מקצועיות, נסיון, וידע. 

וכמו שאני כעו"סית לא אבוא לרב ואתווכח איתו על פסיקת הלכה (גם אם אני ממש חושבת שאני צודקת) - כך אני קודם כל מקשיבה לאיש מקצוע יותר מנוסה ממני. לא שמה אותו כשווה לי באוטומט.

שוחחתי או לא - אינך יכולה לדעת, כמובן. אז כדאי להשאיר את זה בצד.

ה"אמירה" שנאמרה, נאמרה לאור מה שהובן מתוך דבריה על התהליך והמציאות. כמובן, ניתן לקרוא דברים בצורות שונות.

אינני רואה כל קשר ל"בשם הנשיות".. עדינות כלפי הזולת אינה נחלת הנשיות בלבד - ומוכרחני לומר שלא חוויתי בהודעתך כל ניסיון "להיות עדינה איתי".. גם לא חיפשתי את זה, אז באמת לא נורא..

את כתבת ביוהרה ש"אין לך מושג על מה אתה מדבר" - כמובן בלי שאת עצמך מכירה עם מי את מדברת..

בוודאי שיש להתייחס בכבוד לנסיון וידע. זה עדיין לא הופך את הדברים שנאמרים בשם זה ל"חסיני מחלוקת" בכל פרט, טוטאלית. בגלל כבוד הענין - ובגלל שבנושא הספציפי אינני רואה חילוקי דעות מהותיים - אינני רוצה להרחיב. אבל בשם ה"ידע" הזה, "אנשי מקצוע" כיום "מכשירים" גם דברים חמורים מאד,  נגד התורה והמוסר האנושי, ומנסים למנוע לגיטימיות של תפיסות עולם אחרות ומקובלות.

"איש מקצוע" - אינו תירוץ לסגנון מתייהר, ועוסי"ת זה לא "רב" שבא בשם תורת ה', עם כל הכבוד.

ופורום הורות, אינו פורום של עוסי"ם. כאן כל אחד יביע את דעתו. מי שחושב שנסיונו המקצועי אומר אחרת - שיאמר. ובנחת. 

[ובכלל, כשאדם מגיב - נכון גם לך וגם לעוד מישהי שהגיבה בשרשור זה - מוטב יגיב לגופו של ענין ולא ינסה "לתקוף אישית" - גם אם ה"ידע המקצועי" בוער בו.. זה לא מוסיף אמינות וגם לא לאווירה]

להעיד?

בתור מי שעברה פגיעות מיניות, המשפטים שדן כתב על כך שלא כל כך הובן איך הרב היה יכול לנצל את אנונימית וזה שמן הסתם היה אפשר לזהות שהוא עובר גבול ולא להסכים למרות המצב הקשה- אלה משפטים פוגעים בעיניי. לדעתי.

הם מביעים שיפוטיות, שהיא לא נכונה בעיניי ופוגעת. איך אפשר להגיד שאנונימית הייתה יכולה לא להסכים, אם לא עמדנו בסיטואציה הזו בעצמנו, עם כל נתוני הפתיחה והרקע שלה? קטונתי מלהבין.

וטוב לדעת שאנונימית הצליחה להימנע משיתוף פעולה. לא מובן מאליו.

באמת כל הכבוד.

רק שלא כתבתי מה שציטטת...

לא כתבתי שלא הובן איך היה יכול לנצל...

כתבתי שמדבריה לא הובן "עד כמה היה יכול לנצל".. כלומר: היא שאלה למה לא התייחסו לנושא של הפוגע הזה בכל התגובות שלפני-כן, ועל כך כתבתי  שאי ההתייחסות היתה כי לא הובן מדבריה עד כמה באמת היה אפשרי לו ב"מהלך" שהיא תיארה. עובדתית. שהרי תואר שבא כמתווך, וכנראה התחיל משהו בהדרגה של "חריגה", ולכן יתכן שכאשה בוגרת הבחינה בכך בעוד-מועד, מוקדם יותר ממה שהיתה מבחינה מישהי צעירה יותר (וכבר נתקלתי בדברי ם כאלה, כפי שכתבתי, לצערי, מנסיון מצער של אחרות). כלומר: שעובדתית לא הובן מדבדיה המעטים מה היה ועד כמה. זה הכל...

לא שללתי שיכול להיות אחרת.

אז לא היתה כאן גם "שיפוטיות" כמובן, לְמצב שציינתי מפורש שאינו ידוע במה מדובר בכלל ועד כמה..

אלא מה?

שמובן למה את "חמה" כל זה (ה' יחזקך וינחמך וישמחך),

ומובן גם למה מי שכנראה מטפלת בכגון-דא היתה חמה על זה.

אבל כשמגיבים - צריך לראות קודם על מה בדיוק מגיבים.

לא נורא, כנראה אי הבנה.

פשוט תודה לך מצמרר אותי עד כמה היכולת שלך להבין 

לליבי והדאגה שלך אכן מורגשת

לא כרגע הזמן,

וגם נזהרתי כאן כי את השרשור פתחה אשה כאובה. מעבר לכך שכבר הראיתי שהכותבת לה "הסכמת", הגיבה על מה שלא נכתב.

אבל, עקרונית וללא קשר למקרה הזה, בדבריה של הגב' הנ"ל מעורבים דברים שאינם שייכים כלל לתחומה, אלא להשקפת עולם.

לא פעם עוסיו"ת, בלי להבחין אפילו, לומדות ממקומות שתפיסת העולם היסודית שלהם באה ממקומות אחרים לגמרי.

יש להבחין בין עובדות נכונות, לגבי המשמעות של דברים; ה"קיפאון" במקרים מסויימים וכד', כפי שציינה; לבין דברים אחרים לחלוטין.

בתפיסה המערבית "יסורי מצפון" הם לא מפתח לתשובה והתרוממות כאצלנו - אלא משהו שצריך להפטר ממנו כדי שלא יפריע. אינם מכירים "תשובה" וממילא המצפון הופך להיות עול מעיק שאי אפשר לקום ממנו, חלילה.

יכולת הבחירה, מונמכת מאד. וכשדברים כאלה מתפרסמים פומבית, הם כמובן מחלישים את מי שלפני המדרון ועדיין יכול/ה להינצל ממנו. 

ויש הבדל גדול בין איך מדברים עם מישהו "לאחר מעשה" ל"ע, לבין איזה אווירה פומבית משדרים. כולל כאן - שאומרת משהו גם למי שלא נפלה.

המציאות מראה שבמקומות שיש "הבנה" מאד גדולה לכל התפתות של אשה - אחוזי הכשלון הללו גבוהים בהרבה. זה לא במקרה.

המציאות גם מראה שהיכן שאין הבנה כלל למצוקות והיסחפויות קשות, לאחר מעשה, להציל - זה גם קשה מאד.

אז הדברים הללו אינם חד-משמעיים. לא רציתי להרחיב כאן בגלל רגישות הנושא, אבל כיוון שזה מוצג כ"משחק ילדים", אז יש צדדים נוספים.

"יש להבחין בין עובדות נכונות, לגבי המשמעות של דברים; ה"קיפאון" במקרים מסויימים וכד', כפי שציינה; לבין דברים אחרים לחלוטין."

אתה אומר בעצם, שיש מקרים של פגיעה מינית, שבהם יש "קפאון" וכד', וזה בסדר,

אבל יש מצבים שצריך יסורי מצפון עליהם, שצריך לעשות תשובה, 

שצריך להבהיר להן שיש להן בחירה לא "ליפול"...

כאילו שלהפגע מינית זאת השאיפה של כל אישה עלי אדמות, ואנחנו ממש עוצרות את עצמנו במדרון החלקלק.

ושחס וחלילה, שהעו"סית תתן לזה לגיטימציה.

זה גם מה שאתה אומר כשאתה אומר לה "הרי לא מדובר בילדה קטנה ומן הסתם בשלב מסויים יכולת לזהות שהוא עובר גבול ולא להסכים על אף מצבך הקשה אז".

אתה אומר לה -נהנית מזה, אחרת למה לא עצרת?

או: את חלשה. את חסרת כח. אין לך שליטה על חייך. את חסרת אונים. 

אם את נותנת למישהו לפגוע בך. יכולת לא להסכים למרות מצבך הקשה!

ואם אתה לא מדבר על פגיעה מינית - אז מה הקשר לשרשור? למה אתה אומר את זה לאישה פגועה מינית?

ואיך זה מסביר את ההתנגדות שלך לדברי?

לא הבנת נכון מה שכתבתי על דברייך..  [בהנחה שאכן ניסית בכנות להבין את התגובה]

ומה שכתבת שאני כביכול "אומר לה" - זה כבר ממש ההיפך ממה שאמרתי לה..

אז בהנחה" כנ"ל, ששאלת בכנות - אנסה להסביר שוב לגבי מה ששאלת, כסדר דברייך:

א. כלל לא דיברתי על "יש מקרים ויש מקרים". חילקתי בין דברים בהודעתך, שהינם "עובדות מציאותיות" כגון: מצב של "קיפאון", "הכחשה" וכד' -

לבין דברים שהם פועל יוצא של תפיסות עולם זרות, שמוצגות לפעמים כ"מובנות מאליהן" (כולל בחלקן בהכשרה של עוסיו"ת/ים. יש לי כמה דוגמאות לזה. אבל זה לא הנושא, אין מקומו כאן, וגם אין לי ענין "לצאת נגד". סה"כ יש רבים/ות העושות/ים עבודת קודש ממש).

למשל: הנושא של יסורי-מצפון, שמוצג  בתפיסות מסויימות, סיסטמאטית, כדבר רע שצריך להציל ממנו. ולא רק בנושא הספציפי שכאן.

וכן, גם ה"שדר" (לא מדבר כרגע על  "לאחר מעשה"), כאילו תמיד "אין בחירה", הוא לא נכון, רע ומזיק. גם בנושא זה. זה לא נכון להציג שאו "כל הנשים מצפות להיפגע", או ההיפך, שכל מי שהגיעה למשהו - לא היתה לה כל בחירה.

אני לא מעונין להרחיב בנושא, בגלל שקוראים כל מיני אנשים, ויש גם שעלולים להיפגע מזה.

אבל ככלל, יש אכן סקאלה רחבה. והצד היצרי, כשמדובר ב"תהליך", ולא בתוקפנות פתאומית, אינו תמיד רק נחלת הצד הגברי (וגם להם יש בחירה לא "להתפתות לפתות"..).

ואכן, יש בנות, שמה שהציל אותן מלהמשיך להידרדר ב"מידרון החלקלק" היתה בדיוק ההבנה הזאת, ששודרה להן ע"י אנשים שגם הבינו למצבן, וגם אמדו נכון את יכולת בחירתן.

ובכך לא ארחיב, גם אם "תַחלקי". זכותך. אני יודע על מה אני מדבר - ומבחינתי יש גבול למה שאני כותב ברה"ר, כנ"ל.

ב. מה שכתבתי על "יכולת התשובה" - היה כחלק מההסבר למה בתרבויות מסויימות, "יסורי מצפון" נתפסים שאיזו "מחלה סופנית" ר"ל..  כי אינם מתחנכים על הכח להופכם למנוף של עליה מהרע והתחזקות בטוב.

ג. לגבי שתיים-שלש האפשרויות שנתת לפרשנות הדברים שאמרתי לה - אף אחת מהן אינה נכונה. צריך לראות את ההקשר, וכפי שכבר הסברתי בהודעה אחרת: האשה שאלה מדוע לא התייחסו בתגובות- ההזדהות עם מצבה, לנושא של האיש ההוא שהזכירה. אז עניתי לה, שזה אמנם דבר נורא, ניצול, אבל בגלל שלא היה ניתן להבין כ"כ ממה שכתבה, במה מדובר, לכן קשה היה להתייחס. שהרי מדבריה הובן שזה מישהו שדיבר עם שניהם, נטה לכיוונה, והיה תהליך של "תיווך". ועל כן כנראה הניחו הכותבים, שכאשה מבוגרת, הבחינה באיזשהו שלב שיש פה נסיון ניצול ועצרה את זה בשלב כלשהו [אני לא מסכים שהנחה כזו אינה "לגיטימית"..]

.

כלומר - ההיפך ממה שאת "הבנת" - כאילו הדברים נאמרו כ"מוסר" לאחר מעשה.

אז נכון, שאפשר לומר שהיה מקום לחשוש שאם לא כך היה המעשה - היא תיפגע שמא "תבין" שזה מה שמתכוונים לומר לה. מכל מקום, בוודאי לא היתה כוונה כזו. לא אני זה שאומַר למישהי ש"היתה יכולה אחרת", אחר מעשה, כשאין בכך תועלת, ובוודאי לא בפומבי..

ד. לגבי מה ש"ציטטת" (בצורה קריקטוריסטית) כאילו "חלילה שהעוסי"ת תתן להידרדרות לגימטימציה".

ראשית, לא דיברתי בזה דווקא על עוסי"ת. אליה התייחסתי כבר לעיל.

מה שכתבתי על נזק שעלול להיות מפרסום פומבי של דברים מסויימים, היה שכאשר כותבים על כמה ה"תהליך" של ההיפגעות כמעט מדרון "מוכרח", כביכול, חלילה, עלולים להחליש בכך יכולת עמידה של חלק שנמצאות בתוך מצב מסוים. אז למה לכתוב, שוב קריקטוריסטית, כאילו נאמר ש"כל הנשים" הן על סף דבר כזה, חלילה? "כל הנשים" באותו מצב?... כל הגברים באותו מצב?..  אם את טוענת שיש לך ניסיון בכגון-דא, אז את אמורה לדעת שיכולת העמידה של בנות מסויימות במצבים מסויימים, אכן מושפעת ממה שמוקרן להן לגבי יכולת זו. ובהיות שזה לא מדבר על "לאחר מעשה" אלא על יכולת עמידה מראש, ראוי להיזהר בפרסומים כאלה. זה לא פרסום בעלון המיועד לכאלה שכבר נפגעו בלבד..

ה. לגבי השאלה "מה הקשר לשירשור".. את זה את צריכה אולי לשאול דווקא את עצמך..  הרי "שלפת" משפט מתוך הודעה שעיקרה היתה הבעת צער על צערה, הצעה למי לפנות, וגם ניסיון לענות על שאלה שלה למה לא התייחסו למשהו שהעלתה. הקיצור, ניסיון לעזור. "הפכת" את המשפט הזה למה שלא היתה כל כוונה אליו (לא במזיד בוודאי. או שלא הובן. או שזה בגלל שהנושא "בער בך" אז החלת את ההערה על מה שהיה נדמה לך נוגע אליה), ומזה התגלגל פה אח"כ הדיון על זה.

ו. איך אני מסביר" את ההתנגדות שלי לדברייך"..  אם תקראי מה שכתבתי בתגובות לעיל, תראי שעיקר ההתנגדות היתה לסיגנון. הסברתי שם למה, אני לא חושב שיש ענין לכתוב ביקורת פעמיים. הסגנון שלך לטעמי, גם אם רצית לומר דבר חשוב לדעתך, היה לא-ראוי. בוודאי לא האמירה לאדם שאינך מכירה ש"אין לו מושג על מה הוא מדבר" וש"מעולם לא שוחח לעומק" עם מישהי כזאת...  לא נראה לך קצת "מחוצף"?....  שוב - מן הסתם לא התכוונת אלא "בער" בך.

דבר שני - היה גם משהו "תכני" - והוא ההתנגדות שלי לעירוב בין ניתוחי-מציאות חשובים ונכונים לכשלעצמם, לבין "השקפות עולם" שמוגנבות לדעתי אל תוך ה"אג'נדה הטיפולית" לא פעם. ומכיוון שמצאתי הד לכמה מהן בתוך דברייך (אכן, ברור לי לגמרי שללא כוונה רעה מצידך), ראיתי לנכון להעיר עליהן, מצד מה שהיה נראה לי טובת הרבים.

כנ"ל, אני לא חושב שכאן המקום להרחיב בזה ומציע לא להמשיך בדיון כזה פומבית לפחות.

ו..הערה לסיום: דובר כאן על נושא של אלימות ל"ע. יש להניח שגם גברים כאלו, עפ"י רוב, אינם מתפרצים "סתם".. לא מסכימים למשהו שאמרו או שרצו - אז מוצאים "פיתרון" כזה...

בעיני, גם כשמנהלים דיון, ובמקום להתווכח עם מי שלא מסכים, מנסים "לתקוף אישית", זה גם סוג של אלימות. לא מדבר כעת על מי ש"משיב" לתקיפה כזו - שכבר אמר ספר החינוך שהתורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר - אלא על "שיטה" תמוהה כזו. אפשר לראות דוגמאות בשרשור זה.

ועוד אגב, כבר העירו כאן בעבר על הבעייתיות בשימוש מתמשך בחסות ה"אנונימיות".

המשפט הזה : "סה"כ הרי לא מדובר בילדה קטנה ומן הסתם בשלב מסוים יכולת לזהות שהוא עובר גבול ולא להסכים על אף מצבך הקשה אז"

למישהי שעברה הטרדה כבר, הוא משפט מיותר לחלוטין.

קצינת המבחן הזדעקה בצדק.

יכולת פשוט לחזור בך מהמשפט הזה- זה היה מכבד אותך יותר.

הוצא מהקשרו. הוסבר עם הקשרו כמה פעמים כבר (דהיינו, שנכתב בדיוק הפוך ממה שצוטט; כהנחה שאכן זיהתה ועצרה - ולא כ"תוכחה" במחשבה שלא עשתה כך). ואין ענין לחזור בלי די.

אם הייתי חושב שצריך לחזור - לא היתה לי בעיה לעשות זאת, וכבר היו דברים מעולם. 

וההודעה עליה הגבת, לא עסקה ב"משפט הזה" בעיקרה, אלא בכמה עניינים שיש בהם מהות. אמיתיים לגמרי לדעתי.

ולכן האמירה "התפלספות מיותרת" היא מיותרת. אפשר לחזור ממנה, וגם זה יותר מכובד..

[וגם מתיחת ביקורת, בחסות ה"אנונימי", רחוקה מלהיות מכובדת מאד..]

אתה הולך בין הטיפות!, ואני ידבר חריף

מה ההיתר הזה?

התורה כותבת במפורש שאשה שלא מתנגד בצעקה היא מזידה וחייבת מיתה!

אין דבר כזה "קפאתי", "לא ידעתי", "התבלבלתי" ושאר תירוצים.

אם את יכולה למנוע - את חייבת. נקודה.

אם לא עשית את זה את מזידה גמורה.

באמת נראה לך שתלכי לבית דין ותאמרי כאלה טענות יקבלו את זה כאונס ולא יאסרו אותך על בעלך?

וזה שהיא מסכנה לא קשור בכלל. היא מסכנה - אבל שתתגבר על עצמה.

והיא אשימה! אם התורה דורשת את זה ממנה - היא יכולה לעמוד בזה.

אני לא אומר שמי שחוותה את זה צריכה להתמוטט, יש תשובה בעולם, ואני מניח שזה ניסיון קשה מאד, ואפשר להתחרט ולקבל לעתיד. אבל לא לומר שזה אונס.

ואיזה "קצינת מבחן" יכולה להתווכח עם התורה הקדושה?

אדרבה- אולי תלמדו אותי איפה יש לי טעות!

כי בדרך כלל, כשאישה עוברת אונס ולא צועקת כי היא מפחדת/המומה/חרדה לחייה, היא גם חושבת על "שאר תירוצים" שהיא תגיד לבית הדין שיגיד לה "אבל למה לא צעקת??"

אחרי הכל, אולי היא צריכה לפחד יותר משתיחשב מזידה, לזה שתיאנס. לא?

אולי גם "שתתגבר על עצמה" נשמע מצוין. הייתי רוצה לראות אותך "מתגבר על עצמך" בסיטואציה הזו.

(אני לא קצינת המבחן אלא זו שעברה פגיעות מיניות, אי-שם למעלה בשירשור.)

ומה התורה דורשת מהאישה? לצעוק אם היא עוברת אונס? אם היא לא מגיבה בצעקה, זה כביכול לא אונס??

קטונתי מלהבין את ההיגיון שאתה רומז לו.

אני חושבת שעצם זה שלא יצאה הוראה מרב ידוע ומקובל, כלשהו, שאישה שעוברת אונס חייבת לצעוק כדי לא להיות מזידה-

זה אומר משהו. אולי אין לפרש את הדברים כפשוטם. אולי אין בדברים אלו כדי לבוא ולטעון כנגד הנשים שנאנסו ולא צעקו.

כשאתה אומר דברים כאלו חריפים, לדעתי אתה צריך להביא לעצמך גיבוי כלשהו בדעת רבנים.

אז יש כן חומר.

מי אמר לך שאין רבנים שמדברים על זה?

לשון הרמב"ם:

הנודע ביהודה כותב שהתורה מדברת רק באשה שלא מגיבה, ולא באשה שנלחמת. כי כשהיא נלחמת יש לתלות שחשבה שתצליח במלחמה שלה, ולכן חשבה שהיא לא צריכה לצעוק.

אשה שמפחדת לחייה ויש לזה בסיס ודאי נחשבת אנוסה.

לגבי מפחדת\המומה מצטער, אין אונס כזה!

הל' נע:רה בתולה פ"א ה"ב:

כל הנבעלת בשדה הרי זו בחזקת אנוסה ודנין אותה בדין אנוסה עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה. וכל הנבעלת בעיר הרי זו בחזקת מפותה מפני שלא זעקה עד שיעידו העדים שהיא אנוסה כגון ששלף לה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך:

נו?

ממתי דברים כאלה אמורים להשפיע בשיח הלכתי?

ואם אין עדים? היא אשמה וזהו? וכך אנחנו נוהגים הלכה למעשה?

(האנונימית של "הכי אהבתי")

רק כדי שלא תיבהלי.

חלילה לך.

כל מה שכתוב שם זה בכלל על דין "אונס ומפתה" בתולה.

ששניהם חייבים בקנס (הם "אשמים", לא הבחורה..)

וכל הדין הוא בכלל אם היו עדים.

לא שייך למה שאת מדברת עליו. את יכולה להיות "רגועה" (בתוך הנושא הלגמרי נורא ולא "רגוע" שעברת. ה' ירחם וינחם)

[ואני מניח שמה שקודמי הביא, היה כדי להראות השלכות של הבדל בין המושגים, כאשר היא מישהי "אסורה" עליו. אבל אני באמת לא חושב שמקומם של דברים אלו כאן]

היא יודעת מה האמת

אם היא ניסתה להתנגד, ועשתה מה שהיא יכולה לפי יכולותיה, אין עליה שום אשמה, ואין טעם לנקיפות מצפון.

אם לא, היא בבעיה.

לכן כשראיתי את האנונימית הפותחת שמדברת על "רב" שניצל את זה שהיא עכשיו במצוקה, ממש חששתי מה היה שם, וברוך ה' שהיא עצרה אותו בזמן.

אני חושב שהייתי חריף מדי.

אמנם לשן הפוסקים משמע יותר כדברי, אבל אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שיש גם סוג של "קיפאון" שנקרא אונס.

ויתכן שאשה שקפאה מרוב זעזוע תיחשב אנוסה.

אבל לא נראה לי שאשה שתלך למישהו חמת "תסמונת האשה המוכה" תיחשב אונס. מפורש בגמ' שאשה שנחטפה תולים שהיא אנוסה אפילו כשהיא עוזרת לחוטף, כי עושה את זה מחמת פחד, אבל ברגע שהחוטף משחרר אותה, אם היא חוזרת אליו היא נחשבת מזידה.

אבל ממתי שואלים שאלות כאלה בפורום...

זאת שאלה חמורה, שצריך לשאול רב שמבין בנושאים האלה, לא אחד שמזבז את הזמן שלו כאן...

יש עבירה להיות אישה מוכה?

זה סבל, היא מסכנה, והוא רשע.

אין מה להאשים אדם בסבל שהוא סובל, כי אין איסור בזה, אמנם לא מומלץ להיות מזוכיסט, ועדיף לנקוט בכל הפעולות בשביל לא לסבול, אבל מי שסובל בכל זאת הוא לא "לא בסדר"

התמונה שונה לחלוטין באשה נשואה שאונסים אותה, כאן אי אפשר לומר שאין בזה איסור. וצריך שלא יהיה רצון.

אני ראיתי בהלכה שחוסר התנגדות נחשבת רצון. ואתם לא מתייחסים לזה כך. בסדר!

ואת אומרת שזה מזעזע - האמת שזה מזעזע אותי הרבה יותר. אני אישית טיפוס "קופא" שכשרואה איום עלול לא לזוז מהמקום. ותמיד חילחל אותי להגיע למצבים כאלה, והתחושה שאני עושה כאן משהו לא בסדר, ואני לא מרגיש שאני יכול להפסיק את זה!

בוא ניקח דוגמא יותר קיצונית - אם אומרים לאדם לעבוד ע"ז, והוא לא מסכים, ונותנים לו מכות בשוקר חשמלי עד שיסכים. כמה מאיתנו לא ישברו?

ואם מישהו נשבר - יש לו איזה היתר בהלכה? הוא לא מזיד גמור?

בהלכה (שלא כמו במערכת המשפט) אין "אחריות חלקית", או שאתה יכול ואתה נקרא אשם, או שאתה לא יכול ואתה פטור לגמרי. (ורק לגבי העונש שמקבלים ברור שמקבלים פחות עונש כשהניסיון קשה)

הלואי שאתם צודקים וזה יכול להיחשב אונס!

העניין הוא שכנראה זה קורה הרבה לצערינו, ומסתבר שכבר הגיע לבית דין סיפור כזה, ואני כבר מאתמול מחפש פסיקה על הנושא.

על עניינים כ"כ חמורים שאפילו לא כל הרבנים מרשים לעצמם לפסוק בהם.

תביא מקורות מהאחרונים בבקשה.

מניח שאתה לא פוסק לעצמך מהראשונים בעניינים אחרים.

אוי ואבוי למי שסומך עלי כאן בפסיקה.

באמת הפניתי לשאול רב דיין שמבין בזה.

זה לא אומר שאסור לי לדבר...

וכבר הבאתי מקור מהנודע ביהודה והרמב"ם

יש עוד תשובות, אבל בשום מקום לא מצאתי שחוסר התנגדות יכול להיחשב אונס בגלל טענת קיפאון.

אדרבה תחכימו אותי!

אין סיכוי שתשכנעי בצורה כזאת.

אם תדברי ברור, תביאי טענות, יהיה מקום לנסות להשתכנע.

אבל לצוות עלי ללכת לקרוא ולדבר. נו נו, או שאני אעשה או שלא, אבל לי זה נשמע די מתנשא.

ובכל מקרה זה לא יעזור לי (וגם לא לך) לגבי ההלכה.

למדת את הנושא ברצינות מבחינה הלכתית? ידעת מה שכתבתי? או שאת סתם מדברת מההרגשות שלך 

(קטונתי) אבל בנושאים הללו צריך להלך בזהירות.

כאן לא בית המדרש. וכמו שיש מצווה לומר דברים הנשמעים כך מצווה שלא לומר דברים שאינם נשמעים.

(את זה אתה בטח יודע יותר טוב ממני).

נשים באמת מדברות מההרגשות שלהן.

ועד שאתה לא תביא פסק של רב גדול שהוא בר סמכא לפסוק בנושאים הללו יהיה לנו הנשים קשה לשמוע את הדברים.

מישהו מוכן למחוק

את ההודעה של ה**** שמעלי?

(מופים)

מה שהוא כותב הוא ממש לא מדוייק במבחינה הלכתית,

והתוכן של דבריו הוא רוע לשמו וטימטום מזוקק.

אני לא הייתי רוצה שנשים שנאנסו יקראו את ההודעה הזו

וירגישו עוד יותר רע בגללה.

אני חושבת שאת צודקת. כל דעה היא לגיטימית ובלבד שמביעים אותה בצורה ראויה.

גם הסתייגות חריפה  אפשר להביע בנימוס.

אחרת בשביל מה יש פורום?

אני דוקא חושבת שיש משהו בדבריו של מופים אלא שצריך לברר את הענין היטב לפני שדנים בו כאן.

   צר לי שבעקבות השרשור שלי מתלהטים הרוחות

בפורום אמור להתנהל דיון תרבותי ואם יש בעיה שמפריעה אנא עשו זאת (להבא כמובן) במסר אישי או פנייה למנהל הפורום ובכך נמנע ביזיונות התקפות השפלות גלישה מיותרת מן הנושאים וכו'..

שבוע טוב לכולם ובשורות טובות

... לא חשבתי שכך יצאו להגנתי

תודה רבה. הופתעתי!

אני אישית חושב שמותר לי לחשוב את דעתי, גם אם יש אחרים שחושבים אחרת, וגם אם זה מזעזע לדעת כמה אנשים.

וכבר כתבתי שגם לי אישית קשה לעכל את מה שאני אומר, אני רק חושב שכך נוטים יותר הפוסקים, ואני אשמח מאד למצוא חומר שחולק עלי.

הרמב"ם מתייחס לבי"ד ששם מי שלא צעקה יש חזקה שמדובר ברצון

כיוון שבדר"כ יש התנגדות

זה לא אומר שלא יתכן מצבים שבה לא יהיה רצון ועדיין לא תהיה התנגדות

מסיבות אחרות, אבל בי"ד הולך עפ"י חזקה

הדוגמא שהבאת לגבי ע"ז לא דומה כי שם יש פעולה ולא רק הימנעות 

אם יש דבר כזה "קיפאון" שנחשב אונס, למה תולים שאם לא צעקה היא לא אנוסה, אולי היא "קפאה"? ו

ולמה לא הוזכר בפוסקים אפשרות שהיא קפאה שנצרף את זה עכ"פ לספק?    ו

שתיקת הפוסקים אומרת דרשני, לא?       ן

ומה שהבאתי לגבי ע"ז התכוונתי להראות שלא רק "רצון לעבירה" נחשב עבירה, גם אם אדם מסכים בלית ברירה בעל כורחו שלא בטובתו, אם למעשה הוא מסכים זה נחשב שהוא עשה את העבירה, ולא מועיל מה שהוא לא רוצה את זה. (זה נקרא בלשון הגמ' ע"ז מיראה לדעת הרמב"ם)       ו

ואותו דבר כאן, זה שהיא ממש לא רוצה את זה, וזה אפילו עושה לה טראומה, והוא המיט עליו אסון לכל חייה - לא יועיל שלא ייחשב לה לעבירה אם זה לא נחשב אונס.          ו

אז עיקר השאלה היא אם "קפיאה" נחשבת אונס, או שזה קושי גדול מאד, שברור שמוריד מאד את חומרת העבירה, אבל לא אונס ממש, אני אישית מרגיש שזה נקרא אונס, אבל לא משמע לי כך משתיקת הפוסקים. הלוואי ואני טועה.

וזה שאין כאן פעולה אינו חילוק אמיתי, יש עבירות בתורה שהם בשב ואל תעשה, לא רק בקום ועשה זה נחשב עבירה.

וסוקלים על החזקות למרות שזוג שנמצא חודש ביחד לא ודאי נשוי

החילוק בין פעולה אקטיבית היא לא כי אין עבירה בשב ואל תעשה אבל 

אדם שעושה מעשה זה רצון לעשות אפילו אם הרצון הוא להימנע מכאב

אדם שלא מתנגד בכל כוחו עדיין אין הוכחה לרצון לפעולה

אני הרי כל הזמן מדבר על "שתיקת הפוסקים".

אבל התחדש לי בדבריך שאתה סובר שגם אם נניח שקיפאון אינו אונס גמור, מ"מ כיון שלא רצתה בזה, ולמעשה היתה

הבנתי נכון?

(לא נראה לי בכלל, אבל אני שואל אם הבנתי נכון את דבריך)

לפחות לא עבירה במלוא חומרתה

כמו למשל שמי שעבר על ג' עבירות ולא נהרג 

אינו נהרג לפי הרמב"ם כך שעבירה עבר אבל לא לגמרי

אני הבנתי שנחשב אנוס לגמרי, ולא עשה כלל את העבירה. יש עבירה אחרת שהוא עבר - חילול ה'. שאדם שלא מסכים למסור את נפשו על קידוש ה' נחשב מחלל את ה', אבל את העבירה עצמה הוא לא עבר כלל, והוא לא נענש עליה- כי הוא נחשב אנוס.

לא מוכר לי המושג "אונס לחצאין"          ו

כאן אותה הדבר היה אונס אע"פ שהיתה דרישה להתנהגות אחרת

ראתי וליבי איתך! לא מתייחסת לכל הנקודות רק לדעתי ממש חשוב שתלכי את לטיפול בשביל עצמך!! אנשים לא צריכים לדעת שאת הולכת והמקום אפילו של הפריקה מאוד חשוב, חשוב מאוד ללכת למשהו מיקצועי בתחום של אלימות במשפחה ובהחלט יבינו אותך

(כי מי שלא מבין דוקא בזה לא באמת מבין מה עבר עליך ואיך להתמודד)

הרבה הצלחה בע"ה

עובדה שבמדינות ערב שאין שם אירגונים לזכויות האשה המצב הוא לא משהו

ובחבר העמים וברוסיה עד ממש לא מזמן אמרו אם בעל מכה אז בטח אוהב חזק

ונשים מוכות הסתתרו אצל שכנות

פה בארץ זה לא ככה כי יש אכיפה ויש חוקים. ולדעתי זאת הסיבה היחידה שבעלים אכן הולכים לטיפול

וגם בימי ביניים מעמד האישה ויחס אליה היה לא משהו

למה להתווכח עם עובדות?

וכן יש המון בעלים לא מתחשבים שמספרים שהם לא יודעים לסדר. מעניין מה הם עשו בצבא ובמעונות סטודנטים או דירה עם שותפים?

זה לא סותר שיש גם בעלים שסובלים מאלימות מילולית ואפילו פיזית ונשים שלהן עוד מגישות תלונות שקריות במשטרה

הכל קורה בעולמנו לצערנו

ממש לא הבנתי מה היה אלים במה שהיא כתבה

ולמה להשוות ישר לנאצים? זאת נהייתה אופנה בזמן אחרון. על כל דבר משווים איתם. לדעתי זה טיפה זילזול בשואה.

וכן אפשר למצוא קצת אמת בטענות שלהם כלפי היהודים ששכחו לגמרי שהם אורחים ולא בעלי בית והתחילו להתערב בנושאים שלא קשורים אליהם כולל נושאים עקרוניים ופוליטיקה. זה לא מצדיק כמובן שום דבר שהם עשו אבל למה עוד אפשר לצפות מגויים? 

איני מבינה למה העורכים כאן אומרים שתגובותייך אלימות!   האלימות היחידה שהיתה כאן זה מה שסבלה פותחת השרשור מבעלה

ב ה ח ל ט חוצפה ועזות לגברים להתייחס לאישה ככה ושיהיה ברור שהם הולכים ישירות לגיהנום

לא ברור איך גבר שיודע שהקב"ה קיים יתנהג ככה!

מאוד מקווה בשביל הסובלת שפתחה את השרשור שהמצב ישתפר ובעזרת הפחדה של כלא בעלה ילך לטיפול ויעבוד על עצמו.  ושיהיה ברור שמי שכל כך כועס ודוחף אחרים לעשות את רצונו זה מישהו מאוד לא בריא מבחינה נפשית וזה מישהו ששכח להתבגר

אם תרצי צרי איתי קשר בצורה פרטית

לקח לי כמה שנים - 3.5 כדי להבין שהוא לא ישתנה

אני לא הייתי בהיי וראיתי דברים לא טובים אבל ממש לא תיארתי לי את מה שגיליתי לאחר מכן

נשארתי ונשארתי ודברים נעשו קצת פחות גרועים אבל עדיין גרועים מאוד

לא סיפרתי חוץ מלחברה אחת - ניסיתי לגרור אותו לטיפול ולא יצא מזה כלום

לאחר שעזבתי- כמובן שאז שיתפתי את משפחתי ועברתי להורי ל 3 חודשים עד שהסתדרתי בעבודה ודירה - המשיך להתנהג גרוע והכניס את עצמו לכלא!!!! בלי שום קשר אליי!!!!!!

בקיצור - עקב כך נמצא בטיפול- חייב כדי שיקלו את תנאי השחרור שלו- אולם לקח זמן והגעתי למסקנה שאולי עוד 20 שנה הוא באמת ישתנה ויגיע לרמה טובה ונורמלית וגם אם זה יקרה - לא רוצה אותו!!!

סבלתי מספיק והבחירה להתחתן איתו ולהישאר איתו היתה שלי

יש לי ב ר ו ך ה ש ם - 3 ילדים ק ט נ י ם !!!!    הם  לא מזכירים לי אותו- הם מזכירים לי כמה ברת מזל וכמה מבורכת אני שהקב"ה נתן לי ש ל ו שה ילדים!!!!  בתוך 3.5 שנות נישואים.  איני יודעת בת כמה את אבל אני התחתנתי באמצע שנות השלושים  ואני כל כך שמחה ומודה להשם שנתן לי את ילדי!!!   כעת אם אמצע או מתי אמצע בעל אחר זה כבר אחרת- ללא הלחץ של הגיל.   אומנם בעז"ה אני רוצה עוד כמה זרע בר קיימא אבל אין לי את הלחץ שחייבים והשעון מתקתק

תרגישי חופשייה לכתוב לי באישי אם את חושבת שאוכל תמוך בך- ודרך אגב רק בגלל שאני עזבתי לא אומר שאני אלחץ עלייך ואומר לך לעזוב אותו- אשמח לתת לך תמיכה בכל דרך שתבחרי

סליחה שאני שואלת.. אולי אני טועה שאני שואלת אבל זו הקושייה שיש לי על כל הנשים שנקלעו לסיטואציה כמו שלך.

איך זה שלא ברחת מייד עם הסטירה הראשונה?

אז מה אם הוא התרפס?

אסור לרחם על מי שפוגע בנו...

אם כבר אתה מהתחום של הייעוץ

ובכ"ז אני לא מבינה, וב"ה שאני לא מבינה, אני רק רוצה להגיד שבתור נשים אנחנו חייבות להיות ערניות לכל דבר שנראה לנו חשוד בהתנהגות של מי שמולנו.

לא משנה אם זה אדם דתי או לא.

לי אישית יש כמה חוויות עם גברים טורדניים במיוחד, ב"ה אף אחד לא עשה לי כלום, כי תמיד הגבתי במלוא החומרה והעוצמה באופן מיידי.

אולי אפתח על זה שרשור כדי להגביר ערנות של נשים למרות שזה תחום קצת אחר (אם אלעד מסכים...)

בכל אופן, לעניות דעתי, אם מעמידים את הגבר שמולך במקום מייד הוא מבין שיש לו "עסק" עם אישה "לא פראיירית"

ואלעד- אל תחשוב שאני שתלטנית או משהו, ח"ו .

אני אוהבת את בעלי, מתייחסת אליו בכבוד רב,

מביאה לו לאכול, לשתות, הוא בבית מקבל כבוד של מלך, כי ככה מגיע לו!

ויחד עם זאת, אישה צריכה לדעת לעמוד על שלה...

לפותחת השרשור היקרה- אני לא רוצה להקשות עליך, וברור שח"ו אני לא שופטת.

ואני בטח לא עוזרת לך בדיבורים על מה שכבר היה, כי צריך תמיד להסתכל עם הפנים קדימה.

בכל אופן אם את חושבת שיש מקום לבנייה עם בעלך, אז בוודאי שזה עדיף.

אין לי מילים

נשמע שעברת מצבים קשים מאוד ובכ"ז נשארת אמא חזקה לילדיך ובנ"א נורמלי

כל הכבוד לך!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....