אני שמחה שיכולתי לעזור!
מממ... אם ממש אין אף אחת שאת מרגישה שאת יכולה לדבר איתה, אולי את יכולה פשוט לדבר אל עצמך? אני אסביר...
את יכולה לדבר אל עצמך ממש. כלומר, בקול רם, במילים, כאילו שאת חברה של עצמך ואת מספרת לעצמך מה קרה ואיך זה גרם לך להרגיש.
את יכולה גם לכתוב את הדברים. על אותו העיקרון של דיבור, פשוט בכתיבה. לכתוב ממש כאילו את כותבת תימלול של שיחה שהיית רוצה לקיים. הפלוס הוא שאת יכולה לעשות את זה גם כשיש עוד אנשים בסביבה... 
תכתבי לעצמך, או כאילו את כותבת למישהי שהיית רוצה לדבר איתה.
עוד אופציה היא לדבר אל עצמך במחשבה, "בתוך" הראש. ככה אף אחד לא יכול לשמוע אותך או לקרוא את מה שאת כותבת. את גם יכולה לעשות את זה תוך כדי משהו אחר: נסיעה באוטובוס, במיטה לפני השינה וכדו'.
לגבי מה שאמרת על כך שיכול להיות שזה השיח שלהם בבית: שוב, גם אם זה נכון, הם צריכים להבין שיש להם אורחת שלא בהכרח נוח לה לשמוע את הדיבור הפתוח שלהם. אני לא מתכוונת שזה יישמע כמו ביקורת על חברה שלך ספציפית, אלא שהיה ראוי שהמשפחה כולה תגלה רגישות כלפי אורחת. האם הם היו מתנהגים ככה אם חבר של אח שלה היה שם? אם מורה מהאולפנה שלכן הייתה שם? אם רב גדול היה שם? אנשים יודעים טוב מאד איך להתאים את ההתנהגות שלהם לאנשים סביבם. חבל שהם לא נהגו כך לידך.
אמרת גם שמשהו שם היה מופנה אלייך. יכול מאד להיות! יכול מאד להיות שנוכחות של אישה שהיא לא בת משפחה גרמה לכולם, ובמיוחד לאבא, להתנהג בצורה קצת שונה ממה שהם היו מתנהגים בדרך כלל. אני לא אומרת שזה בסדר. להיפך! זה ממש לא בסדר ומאד מטריד ובכלל לא נעים.
אני רוצה להדגיש שזו זכותך המלאה להרגיש ככה. מותר לך לומר "ההתנהגות והדיבור שלהם גרם לי להרגיש שלא בנוח". בלי שום קשר למה בדיוק קרה, בלי קשר למה בדיוק נאמר או נעשה. כלומר, אם נגיד היו מסריטים את כל העניין, ומישהו היה רואה את ההקלטה ואומר בצורה אובייקטיבית ש"זה לא נחשב להטרדה" או "זה לא נחשב לדיבור פתוח מידי" לך מותר להיות סובייקטיבית ולומר "זה גרם לי להרגיש לא טוב" "לי זה לא היה נעים". (למרות שלדעתי הייתה לך סיבה מאד מוצדקת להרגיש ככה)
בהצלחה רבה!
אני מקווה שתרגישי טוב יותר!
ושוב, אם את רוצה, כולנו כאן בשבילך.
)