ולא מתחרטת על זה..

אנחנו סיפרנו בשבוע שמיני.

לי תמיד קשה (נפשית) לספר על ההריון. ואני עושה את זה רק כשמתאים לי, לא אכפת לי אם כולם כבר מנחשים ומתלחששים עלי.   במיוחד לגבי הורים. אני משתדלת לא לספר בשליש הראשון, ח"ו זה זמן "מסוכן" עדין ו"אין הברכה שורה..."

הורים שמחתנים ילד ורוצים כל כך בטובתו.

הרבה פעמים כוססים אצבעות מרוב מתח לדעת שהכל אצל הזוג בסדר.

אין כמו השמחה של ההקלה שלהם כשיש הריון...

אני בגלל זה גם בעד לספר להורים אם מחליטים בהתחלה למנוע.

את ממש מתקדמת- וזה עושה אותם כ"כ שמחים לשמוע. וגם הם יכולים לעזור מאוד עם כל הדברים של ההריון.

אנחנו סיפרנו בשבוע 5 כשהתחילו הבחילות ורציתי עזרה ותמיכה. 

אבל הנקודה שצריכה להנחות אותך היא כזו - אם תהיה הפלה האם חמותך תדע מזה בשלב כזה או אחר?!?

אם כן אין טעם להסתיר.

בס"ד

שבוע 10+?

נראלי מאוחר. זה הנכד שלהם... והבן שלהם רוצה לשתף אותם בהתרגשות. טבעי...

אז קדימה זה משפחה לא חברה מהמכולת

לספר ולשמח אותם.. כן

בהחלט

הם עצובים וודאי שלא קשור אליה אבל

בטח לא יוסיף להם היא מציגה פה רגישות והיא מדהימה

אני בעד לחכות אם ניתן אולי בנתיים גם לגיסתה יקרה נס

העלית נקודה חשובה לגיסתך עדיין אין ילדים את חוששת 

וכל הכבוד לך שאת חושבת על זה , כל הכבוד לך 

   אם את עושה כזו הקרבה למענה עוד טיפה אם את יכולה תזכי

כל הכבודד לך רק עכשיו קראתי אתך החשש שלך 

נעלבה. התחילה לבכות. כי היא עלתה על זה לבד, ואני אמרתי לה שזה נכון.

מאז למדתי שאני מיד מספרת לה. והיא כ"כ שמחה. למה לא לשמח את אמא?

אני גדלתי והבנתי ,שאם אני ,יכולה לתת לה את הנחת והאושר הזה, ולהגיד מיד, אז אני אומרת.

שההורים יהיו בלחץ- אפשר לחשוב...לפעמים מרוב שרוצים לשמח את כולם עושים דברים בפזיזות אנחנו סיפרנו בסוף השליש הראשון ואני חושבת שככה היה הכי נכון לנו לנהוג ובכל מקרה כל זוג צריך ללכת בהתאם לתחושות שלו ולא כדי לשמח אנשים או כדי שלא יעלבו..

הורים כבודם במקומו מונח לפני הכל איך שהזוג מרגיש...

ומעל הכל "אין הברכה שורה..."

כיבוד הורים זו מצווה דאורייתא!

אומנם נכון, שלספר על הריון, זה לא חלק ממצוות הכיבוד.

אבל לעשות נחת רוח להורים זה וודאי "ענף" של המצווה,

וניתן גם לומר שיש בכך חסד גדול- לשמח אנשים, ועוד אנשים חשובים כמו ההורים!

ובעיניי זה גדול יותר מהחשש ש"אין הברכה שורה..."

הרי ההריון ממילא לא לגמרי סמוי מהעין (את יודעת, בעלך, ובד"כ גם הרופאה, האחות וטכנאי האוטרסאונד)

כמובן שזה תלוי בהרגשת הזוג ובטיב הקשר עם ההורים.

אני באופן אישי, מספרת להורים (משני הצדדים) אחרי שרואים דופק (לפני כן, אני חוששת שהם יתאכזבו מדי במקרה של אי קליטת הריון). ולאחים ואחיות וחברות מאוד מאוד קרובות בסביבות שבוע 10.

לשאר העולם, אני לא מספרת, כשיראו ידעו 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל אם את חוששת להיתקל בתגובות כאלו מצידם אז אל תספרי בינתיים.

לכי על מה שמחזק אותך ונותן לך כוח.

אני בטוחה שהם ישמחו איתך כשיראו שאת מרגישה טוב ובסה"כ מסתדרת.

מבחינתם אני לא.

גם במצבים נורמליים שהבית כן מתפקד אמא שלי חושבת שזה גדול עלי לעבוד ולגדל 'כל כך הרבה ילדים'

רק בגלל שהיא גידלה פחות ועם רווחים גדולים ויצאה לעבוד כשהיינו בגיל בית ספר היא חושבת שזאת הנוסחה הנכונה היחידה.

ובמצבים שבאמת קשה לי כמו בהריונות היא בכלל נורא ביקורתית. ואבא שלי בעיקבותיה...

אז כן, אני מתכוונת לחכות כמה שיותר לפני שאספר להם.

לא חכם ולא הוגן מצידם לנהוג כך.

מה הם מרוויחים בזה?

אבל זה  הרבה פעמים כך - אנשים  ביקורתיים  הרבה פעמים אינם מסוגלים לקבל  דרך ששונה מן הדרך שלהם.

אבל את נמצאת במקום אחר.

את בונה את הבית שלך איך שאת מבינה.

וגם אם הבית לא מסודר ואת חלשה והילדים מתרחצים רק פעם ביומיים (רק לשם הדוגמא) את יודעת שמשפחה גדולה היא ערך והיא שווה את זה.

תקשיבי רק למה שמחזק אותך.

בסופו של דבר הם ילמדו להעריך את הבחירות שאת עושה.

חיזקתן אותי

אבל בשני האחרים סיפרנו כבר בחודש שני.

במצוות כיבוד הורים...אבל אני רק ציינתי שצריך לפני הכל להתייחס להרגשה שלבני הזוג...

דווקא כשאת בכית במיטה, אמא שלך לא אמרה "לפני הכל איך שאני מרגישה" והמשיכה לישון

אלא קפצה מהמיטה בשבילך

וכשהיה צריך להחליף לך את כל המצעים באמצע הלילה כשברח לך

הם גם לא חשבו על עצמם, אלא עלייך

ועיקר הדאגות שלהם, הם למענך,

אז זה נשמע כפיות טובה לומר ככה.

לפני הכל זה לא איך אני מרגיש, אלא איך ההורים שלי מרגישים. 

אז נכון שלפעמים צריך לעשות דברים שלא נעימים להם, 

כי לא צריך להקריב את החיים שלך כדי שהם ירגישו טוב,

אבל בהחלט צריך להתאמץ מאוד בשביל שהם ירגישו טוב. 

אם בעלך מאוד רוצה לספר ולך זה לא כל כך עקרוני שלא לספר אז כדי ללכת לקראתו.. אנחנו, למשל בסוף רביעי ועדיין לא סיפרנו לאף אחד ומתכוונים למשוך כמה שיותר זמן מחשש עין הרע, . אבל זאת החלטה משותפת. ואם את לא מהחוששות ובמיוחד אם בעלך כל כך רוצה אז בשביל שלום בית כדי להתפשר. העיקר שיהיה במזל טוב!

לחמותי בסוף חודש שלישי כי חמותי היא אחת שיודעת משהו גם אם אומרים לה ש......

היא מספרת לכל העולם.

את צריכה להתנהג אליה הכי טבעי שיש לספר לה לחוות איתה את החויה כך היא תשמח בשמחתך ותרגיש טוב ושלא מרחמים עליה. אני אומרת לך מנסיון לי יש 2 ילדים מטיפולי פוריות הראשון נולד אחרי כמעט 5 שנים שבזמן הזה נולדו לי ולבעלי מלא אחיינים ואף פעם לא הרגשנו קנאה חס ושלום להפך הרגישו איתנו טבעי ופתוח וזה היה ממש משמח אותנו...

היתי עוזרת להם בלב שלם שומרת להם על הילדים שהיו נוסעים לצימר מגיעה למסיבות שלהם בגן..

 שלא תספרי לה היא תחשוב... למה לא מספרים לי מפחדים שאעשה להם עין הרע. ...

ברכי אותה המון המון המון המון

ממש מכל הלב שלך שאת לא שוכחת אותה שגם היא תיפקד מהרה

אין ספק שליבה ישמח עבורך אבל ללא ספק יכאב גם 

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

לק"י

גיל ההתבגרות מתחיל עוד לפני....

השאלה אם הדברים שאת מתארת התחילה בשנה-שנתיים האחרונות, או שזה כבר שנים ככה...

אם הוא מגיל צעיר כך - אז זה לא קשור לגיל ההתבגרות (אולי גיל ההתבגרות מעצים את זה).

יש לכם עם מי להתייעץ? הדרכת הורים?

מסודרת

הזנחתי את זה בגלל דברים חשובים לא פחות

יש לכן המלצה?

מקווה מאוד שתהיב לך המלצה כאן!

יכול להיות שיש ל @רינת 24 המלצה?

אשמח להמליץ אם אנחנו באותו אזור.

ואם לא, ממליצה לך לפנות ליועצת של בית ספר ולהקש ממנה המלצות.

האם הילד מטופל תרופתית?

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.