אני לא בעד "שיחות רשמיות" כאלה..

אלא לשים לב מה קורה איתם, ולהיות פתוחים עם הילדים - באופן שאם רוצים יודעים שאפשר לדבר.

אצל בנים, זה לא כמו אצל בנות שיש נושאים שהמציאות מכריחה להסביר לפחות בקצרה. וגם, אצל בנים, לפעמים הדיבור מביא יותר למחשבה על מה שלא היו עוסקים בו כ"כ.

אבל אני לא בטוח שדעתי צודקת. יש כנראה כאלה שחושבים אחרת.

הבן של החפץ חיים מספר שאביו לקח אותו לשיחה קצרה, אמר לו שלא טוב לדבר יותר מידי בעניינים הללו, ובעיקר העיר דומני על הצורך בשמירת העיניים, בצניעות (לא זוכר בדיוק. נמצא בתולדותיו שכתב בנו הגאון ר' לייב)

שמשום מה בעשר שנים האחרונות ירד הגיל של ההתבגרות אצל הילדים,

והם מתפתחים יותר מוקדם.

כך שצריך לשים לב לא לאחר את המועד.

(גיל 11 לבנות נשמע לי קצת מאוחר, יש בנות מפותחות כבר בגיל הזה)

ואני חושב שקשה לנשים לתפוס את ההבדל בהתייחסות אצל בנים. זה לא ענין של "לא משתפים".

ומכל מקום, מי שלומד תורה, ממילא נתקל בנושאים אלה, בקדושה ובטהרה אגב לימודו. ואם יש לו מלמד טוב - זה הכי טוב.

.לא אמרתי ש"הוא" ימצא בתורה תשובות להכל; הרי כתבתי "מלמד טוב".

אמרתי שאגב לימוד תורה, בנושאים משיקים, מסבירים מה שצריך.

 וכשזה בא אגב לימוד תורה, התורה מגינה זה בא אגב לימוד עניינים של טוב, של הצדק האלוקי. דיבור בפני עצמו יכול לעיתים להיות גם לא טוב וגם לא צנוע.  גם לחנך שהבושה הטבעית היא "תקלה", זה לא נכון. הרבה מה"גישות המודרניות בענין, באותו מעולם שכולו הפקר, שאין רצון להודות בכך שיש משהו צנוע ויש לא-צנוע, אז הכל "צנוע"... כביכול

ואם ילד יחפש דברים כאלה באינטרנט, זה מראה על בעיה קודמת בחינוך בבבית

אבל בוודאי שעדיף ש"מידע" יגיע מהורים ולא ממקורות טמאים ופסולים

ויש גם לראות איך נהגו דורות שקדמו לנו. איננו הראשונים בעם ישראל שעוסקים בכך. ואנו רואים שילדים ידעו דברים מתוך תורה, בצורה די טבעית. אמנם - יודעני - יגידו שהיום "זה אחרת" בגלל המידע הפרוץ.. אבל זה אחרת לשני הכיוונים: גם האווירה הסביבתי לעיתים כזו, שאם הנושא יהפוך לענין שדשים בו יותר מידי, וכמידע ולא כחלק מענין ערכי-תורני, אז ה"עיסוק" לא ייגמר במה שדיברו. היצר יוכל למשוך הלאה. אלו נושאים שיש בהם צורך בזהירות לשני הכיוונים. לא פותרים אותם ב"אמירות" בעלמא.

לא היינו רוצים שהילד יקום בוקר אחד ולא ידע מה קרה לו ומה הוא אמור לעשות עם עצמו...

צריך להתחיל לדבר מהמקום הפיזיולוגי, להסביר  שחלים שינויים בגוף, שיעור (ש שמאלית), שינוי קול,

שינוי בפרופורציות של האיברים (כתיפיים רחבות וכו') וכו'

מאוחר יותר לעבור לשינויים ההורמונאלים ולכל מה שהם גורמים וכאן לדבר על

התאוות שמתעוררות וההתמודדות עמהם.

ההתחלה  בשיחה בפן הביולוגי תקל על המעבר לשיחה בפן ההלכתי צניעותי.

שאני צריך שוב "לא להסכים"..

אבל אני חושב שהדרך הזו יכולה לגרום ההיפך.

אם כבר, מתוך תורה, ואגב זה דברים שהכרחי להסביר.

ולא כל מה שמתואר כאן. לדעתי, ה"הגדרות" יותר מידי יכולות ליצור בעיות ולא רק לפותרן.

יועץ/מטפל בילדים ונוער? (שואל באמת)

יש לך ניסיון בזה?

נראה לי שכדאי לברר להתייעץ בכזה דבר דווקא עם מי שעוסקים בתחום וקשורים לנוער (יכול להיות שגם אתה- לא יודע).

אני לא נוהג לכתוב פרטים אישיים בפורום (אגב, גם מי שעליו הגבתי לא כתב..אבל זה לא משנה לדידי).

ב. מכל מקום, טבעו של פורום שאנשים מביעים דעתם. כתבתי "לדעתי" - וכל אחד יכול להחליט אם דעתי נראית לו או לא..

ג. אבל עקרונית, אני בהחלט מסכים שידע ממקורות מתאימים (יש גם שלא..), ניסיון וגישה תורנית נכונה - יכולים לעזור להחלטה נכונה בתחום זה.

זה לא שזה תחום מדעי שאדם שאין לא השכלה לא יכול להביע דעתו,

מדובר בתחום שדורש גם ידע תורני, גם הבנה עמוקה לנפש האדם, 

ונסיון מהווה יתרון. דברים שאינם מדידים כל כך. 

גם אם לא התכוונת, השאלה שלך שוללת את הלגיטימיות של העונים כאן. 

לא היה בכוונתי לבטל את דעותיהם של כל הכותבים בפורום- חס ושלום,

ולא של אף אחד מהם..

רק רציתי לדעת כיצד לקחת את דעתו הספציפית של ד. ששונה ממה שאני מכיר.

חשבתי- שאם זה מגובה בניסיון בתחום (בר סמכא זה לא דווקא עם "כותרת" מקצועית), אז אתייחס לזה יותר בכובד ראש.

זה גם לא בא חלילה לזלזל בדעתו- שהיא בוודאי לגיטימית, אבל יש תחומים שבהם היה לי רושם שיש לו דווקא יותר ניסיון של ייעוץ, ולכן בדברים האלו התייחסתי לדעתו אחרת גם אם לא תמיד הסכמתי איתה (למשל- בחינוך ילדים קטנים).

היום כולם חשופים בצורה כל כך קשה להרבה דברים, 

אם לא דרך המחשב או העיתון, אז דרך חברים,

אבל שיחה רשמית נראה לי רק מביישת ולא מהווה ערוץ תיקשורת טוב. 

אמנם יש ידע שחשוב להעביר, אבל יותר חשוב לתת לו להרגיש בנוח לדבר על זה. 

שזה לא משהו רע או טמא וכדו', אלא דבר טבעי והתפתחות משמחת שתתרחש בגופו. 

לתת לו ידע בסיסי. 

מנסיון, לפעמים הם גם לא מבינים בדיוק למה הכוונה, וצריך לחזור על שיחה כזאת 

שוב אחרי תקופה. 

והוא כל הזמן מביא לי דברים שהוא שומע בכיתה ואני פשוט מזועזעת.

הורים יקרים- לא שמעתם על רימון? או הגנות אחרות באינטרנט.

ולאלה שיש טלוויזיה בבית, שמתם לב פעם במה ילדיכם צופים? זה מה שאתם רוצים להעביר להם?

יש לי ילד תמים במיוחד. וב"ה בתוך הכיתה הוא מצא לו את קב' החברים הדומים לו,

אז למה אני צריכה עכשיו לעשות לו את השיחות התבגרות האלו, שעדיין רחוקות ממנו כרחוק מזרח ומערב? רק בגלל שיש כמה ילדים בכיתה שהראש שלהם רק בן 11 וכבר מלא זוהמה.

כל הזמן הוא בא אלי עם עוד מילים ותאורים חסרי צניעות וניבולי פה ומבקש ממני לפרש לו את זה כי הילדים בכיתה צוחקים עליו שהוא לא מבין.

עדיין לא עשינו לו שיחה מסודרת כמו שנאמר פה, נראה לי שהוא עדיין לא צריך את זה, אבל עד מתי אוכל להדוף ממנו את ההשפעה החברתית הזאת?

וזה אמור להיות בי"ס תורני.

מה שחֶברה יכולה לגרום..

לדעתי, צריך להגיד לו שהם מדברים בצורה מגעילה, על דברים שבעצמם לא מבינים ומזיקים לעצמם. וטוב שהוא לא ככה. 

..יש הווי סובב בעולם, יש מדיה

[בלי להתייחס כרגע לנושא עצמו]

עבדתי...

זה לא קשור כלל, ואני לא "מתפלא"

.זה שני עניינים: מי שיש לו שאלות, צריך לענות לו

מה שילדים "מדברים" בגילאים כאלו לא בא רק כי הם מחפשים תשובות.. זו קצת נאיביות

ולחשוב ש"חינוך מיני" בגיל 11 זה דרך לחיים בריאים ונורמליים, זה עיוות גמור לדעתי

אם רוצים להציג דעה לא כפי שנאמרה, זה לא קשה...

"מיניות" זה לא שייך לילד בן 11.. (וגם בבגרות לפעמים זה באמת איסור. הקדושה זה מתוך חופה ונישואין, כידוע)

"עיסוק בגוף" זה תלוי באיזה אופן.

וזה לא מה שדובר כאן.

ואני יודע מנסיוני שכאשר מתייחסים לילדים כאל בני אדם ומכבדים אותם, הם שואלים על מה שרוצים לא פעם. וגם לא אמרתי שאין מקום לדבר על כלום. מי שמלמד תורה, מדבר על לא-מעט דברים בצורה נורמלית. אם הוא יודע איך לעשות את זה

אמרתי שהאמירה "חינוך מיני זה דרך לחיים בריאים ונורמליים" לגבי ילדים בני 11 היא עיוות. זו אכן דעתי.

[ולגבי מה שניכר ב"חינוך הדתי" - חוששני שמה שניכר בכך בחינוך הלא-דתי שמדברים שם "למהדרין" הוא גרוע בהרבה ומזוויע]

עדיף שהמידע יגיע מהורה אחראי בצורה צנועה ומבוקרת,

מאשר לתת לו לקבל את כל האינפורמציה+תיאורים, מזאטוטים בני 11.

אני זוכר את עצמי בתור ילד בן 13-14

עם המון שאלות ואין לי את מי לשאול כי התביישתי

שלא לדבר על זה שלא היה לי מושג 

מה אסור ומה מותר

מה זה שמירת העינים ושמירת המחשבה

אפשר להתווכח באיזה גיל,

אבל נראה לי ברור שאסור להשאיר ילד ללא הדרכה והכוונה בתחום הזה. 

בגיל הזה השינויים הפיזיולוגיים מתרחשים בפועל. ומתפתחת  גם הבגרות הנפשית שמאפשרת הבנה של התהליכים שעובר המתבגר.

אני מסכימה איתך שבגיל כזה ההתייחסות לנושא צריכה לבוא מצד הצוות החינוכי באופן יזום.

ובבית - אם יוצרים קשר טוב ופתוח עם הילדים לאורך השנים זה מועיל לכל העניינים וגם לענין הזה.

הוא לומד בתלמוד תורה , וממה שאני רואה, הוא ממש לא צריך "שיחה". אני חושבת שבכיתה שלו בכלל לא מדברים על הנושא הזה.

כמובן שאני רק אחותו, ויכול להיות שאני לא מבחינה בכל הפרטים, אבל מנושאי השיחה או ההתעניינות שלו, ומהחברים שבאים לבקר אותו, אני ממש לא חושבת שהוא צריך שיחה. דווקא אני חוששת ששיחה כזו עלולה לגרות את הסקרנות לחינם. הרי בכל מקאה בעתיד הקרוב הוא יתעסק עם הנושאים הללו בלימוד שלו (בישיבה או משהו., בעז"ה), ואז הוא יעשה זאת מתוך טהרה.

מתבגרים משני המינים צריכים מידע על מה שקורה להם,אבל צריך ללכת אתם.

לפי השאלות שלהם, חוץ מהידע חשובה האמפטיה למה שקורה להם.

חשוב שההורים יעזרו להם לעבור את הגיל הזה בשמחה ,אם יש קשיים נכון בעיקר לבנות לדבר על זה.

ולהראות מה עושים (נכון לבנות יותר פחות לבנים) 

אלא ללמד אותו מה עובר עליו מה המשמעות של זה ומה ההתיחסויות התורניות לזה.

מן הסתם הוא נורא רוצה לדעת ואין לו עם מי לדבר על זה

לא תמיד יש להם צורך לדעת- פשוט, כי יש מסגרות שאין להם חשיפה למיניות.

לפני כשנה פתחתי את הנושא עם הבכור שלי,

ילד חמוד ובוגר שרק השבוע שעבר חגג 7.

הוא הגיב כ"כ ברצינות ובענייניות שיצאתי ממש מרוצה וגאה מהשיחה!

מסתבר שהוא הבין מעצמו שהנושא רגיש ועדין וצנוע, והתייחס נורא בטוב לעניין.

לדעתי האישית ממש- כדאי לדבר עם הילדים עוד לפני שמופיעה אצלם התעוררות מינית

ואז כל הנושא יותר כללי ופחות אישי.

רק אסייג שאני ובני בכורי חולקים יחסים מיוחדים ואישיים במיוחד שככל הנראה לא מתאימים לכל משפחה.

איתי אף אחד לא דיבר, הכל למדתי מבני עקיבא 

על יחסים מיוחדים בין אבא לבן.

ב"ה תזכו להמשיך  את היחסים המיוחדים הללו לאורך שנות החיים.

??

כלומר...זה חא רלוונטי עדיין אצלי הילד בן שנתים..אבל זה הטריד אותי ושאלתי את בעלי מה הוא אומר והסכמנו על כך שכשיגיע הזמן נתייעץ...

אבל אני מבינה שנשארו לי פחות שנים...חשבתי בגיל 11 אז אני מבינה ש7 זה כבר אופציה..

זו היתה שיחת פתיחה- מה ההבדלים בין גברים ונשים, איך מגיעים ילדים בעולם, ולמה אנשים מתחתנים וכד'.

בהמשך, כאשר יגיע לגיל מתאים יותר, אפרט לו על תאוות וכיו"ב. כרגע זה היה בבחינת ידע כללי בלבד וחיבור לעובדת ה'

למה ילד צריך לדעת כאלה דברים?

מדוע להלעיט אותו במידע לא שימושי?

למה שלא יבין לאט לאט מהסביבה וממה שמוחו יכול להבין?

כשהיתי ילדה לא הבנתי איך לשכנתנו הרווקה יש ילד,

אף אחד לא טרח להסביר לי גם כששאלתי.

אמרו לי משהו כמו- מה את אומרת? הם חילונים אז כנראה בעלה הלך...

אז לא קרה לי כלום. חשבתי שהיא התחתנה ולא ידענו והחתן מסתתר איפשהו...

תארו לכם שהיו מחליטים להסביר לי לעומק...למה זה היה טוב?

כמובן שאני מאוד בעד להסביר לילד בהתאם לרמתו אבל לפעמים לא צריך את כל החגיגה

וההסברים הנדיבים.

בס"ד

אני, חפשתי תשובות, קיבלתי אותן מחברים וירטואלים באינטרנט.

לא מומלץ בכלל.

לא יקבל את המידע מכם, יקבלו ממישהו(או מישהי, אגב.) אחר.

מה שכן בגיל הזה, תסבירו לו קצת, שכשיהיו לו שאלות - לא יתבייש לשאול אתכם יותר מדי, וישאל אתכם לפני את האינטרנט(גם ברימון, ואם אין, אז מהחברים, או מהאינטרנט של חברים, או שמישהי בגילו שתרצה חבר תסביר לו.). חשוב למדי.

על המלצה לאתר או ספר או חוברת וכו' בנושא

בס"ד

ואם כבר כן, אז לא ברגישות הנצרכת.

אין כזה דבר, וגם אם יש, אי אפשר למוכרו, ולפרסמו באינטרנט עלול להחטיא את המטרה.

אם היית יכולה, היית שואלת את אחד מהמתבגרים כיום דווקא, שיוכלו להעמיד את טעותם של הוריהם(ותמיד יש כזאת, לצערנו. גיל ההתבגרות או לא?) לעומת מה שלדעתם עדיף וצריך להיות.

אבל אין לך את האפשרות, משום שאף אחד מהם לא רוצה להחשף בצורה כזאת או אחרת, במיוחד דווקא אלה שלא קיבלו את המידע בזמן הנכון.

ומי שכבר עבר את הגיל... עבר. זה אבוד, מהרגע שעברו את ה18 והיא אפשר להעזר בהם\בעצמנו.

בקיץ האחרון הייתי בהרצאה של רב ממש על הנושא הזה .

אני מתנצלת שאני לא זוכרת את שם הרב.

הוא הוציא ספר על כך .

אני אנסה לחפש את שם הרב ואם אמצא אעלה אותו לפורום.

בכל אופן הרב בהחלט ממליץ לשוחח עם המתבגרים שיחה אחת בתחילת ההתבגרות ושיחה נוספת בגיל יותר בוגר.

להסביר גם את הצד הפיזיולוגי וגם את הצד ההלכתי.

וכן ליזום שיחה על כך כדי שלא להגיע למצב שיש שאלות ויש בעיות ולא יודעים למי לפנות.

רק לדעתי, 11 מוקדם מעט אלא  אם כן הוא ממש מפותח.

וכן כדאי להתחיל בשיחה על השינויים הגופניים ולהכין אותו לקראתם

היא תיצור נחיתה רכה לקראת השיחה היותר  עדינה  על השינויים

ההורמונאליים וההשלכות  הנובעות מהם.

הרב הוא הרב אלי שיינפלד שעובד עם בני נוער בגלאי ההתבגרות ושם הספר הוא היצר הלב והאדם.

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.