אני לא בעד "שיחות רשמיות" כאלה..

אלא לשים לב מה קורה איתם, ולהיות פתוחים עם הילדים - באופן שאם רוצים יודעים שאפשר לדבר.

אצל בנים, זה לא כמו אצל בנות שיש נושאים שהמציאות מכריחה להסביר לפחות בקצרה. וגם, אצל בנים, לפעמים הדיבור מביא יותר למחשבה על מה שלא היו עוסקים בו כ"כ.

אבל אני לא בטוח שדעתי צודקת. יש כנראה כאלה שחושבים אחרת.

הבן של החפץ חיים מספר שאביו לקח אותו לשיחה קצרה, אמר לו שלא טוב לדבר יותר מידי בעניינים הללו, ובעיקר העיר דומני על הצורך בשמירת העיניים, בצניעות (לא זוכר בדיוק. נמצא בתולדותיו שכתב בנו הגאון ר' לייב)

שמשום מה בעשר שנים האחרונות ירד הגיל של ההתבגרות אצל הילדים,

והם מתפתחים יותר מוקדם.

כך שצריך לשים לב לא לאחר את המועד.

(גיל 11 לבנות נשמע לי קצת מאוחר, יש בנות מפותחות כבר בגיל הזה)

ואני חושב שקשה לנשים לתפוס את ההבדל בהתייחסות אצל בנים. זה לא ענין של "לא משתפים".

ומכל מקום, מי שלומד תורה, ממילא נתקל בנושאים אלה, בקדושה ובטהרה אגב לימודו. ואם יש לו מלמד טוב - זה הכי טוב.

.לא אמרתי ש"הוא" ימצא בתורה תשובות להכל; הרי כתבתי "מלמד טוב".

אמרתי שאגב לימוד תורה, בנושאים משיקים, מסבירים מה שצריך.

 וכשזה בא אגב לימוד תורה, התורה מגינה זה בא אגב לימוד עניינים של טוב, של הצדק האלוקי. דיבור בפני עצמו יכול לעיתים להיות גם לא טוב וגם לא צנוע.  גם לחנך שהבושה הטבעית היא "תקלה", זה לא נכון. הרבה מה"גישות המודרניות בענין, באותו מעולם שכולו הפקר, שאין רצון להודות בכך שיש משהו צנוע ויש לא-צנוע, אז הכל "צנוע"... כביכול

ואם ילד יחפש דברים כאלה באינטרנט, זה מראה על בעיה קודמת בחינוך בבבית

אבל בוודאי שעדיף ש"מידע" יגיע מהורים ולא ממקורות טמאים ופסולים

ויש גם לראות איך נהגו דורות שקדמו לנו. איננו הראשונים בעם ישראל שעוסקים בכך. ואנו רואים שילדים ידעו דברים מתוך תורה, בצורה די טבעית. אמנם - יודעני - יגידו שהיום "זה אחרת" בגלל המידע הפרוץ.. אבל זה אחרת לשני הכיוונים: גם האווירה הסביבתי לעיתים כזו, שאם הנושא יהפוך לענין שדשים בו יותר מידי, וכמידע ולא כחלק מענין ערכי-תורני, אז ה"עיסוק" לא ייגמר במה שדיברו. היצר יוכל למשוך הלאה. אלו נושאים שיש בהם צורך בזהירות לשני הכיוונים. לא פותרים אותם ב"אמירות" בעלמא.

לא היינו רוצים שהילד יקום בוקר אחד ולא ידע מה קרה לו ומה הוא אמור לעשות עם עצמו...

צריך להתחיל לדבר מהמקום הפיזיולוגי, להסביר  שחלים שינויים בגוף, שיעור (ש שמאלית), שינוי קול,

שינוי בפרופורציות של האיברים (כתיפיים רחבות וכו') וכו'

מאוחר יותר לעבור לשינויים ההורמונאלים ולכל מה שהם גורמים וכאן לדבר על

התאוות שמתעוררות וההתמודדות עמהם.

ההתחלה  בשיחה בפן הביולוגי תקל על המעבר לשיחה בפן ההלכתי צניעותי.

שאני צריך שוב "לא להסכים"..

אבל אני חושב שהדרך הזו יכולה לגרום ההיפך.

אם כבר, מתוך תורה, ואגב זה דברים שהכרחי להסביר.

ולא כל מה שמתואר כאן. לדעתי, ה"הגדרות" יותר מידי יכולות ליצור בעיות ולא רק לפותרן.

יועץ/מטפל בילדים ונוער? (שואל באמת)

יש לך ניסיון בזה?

נראה לי שכדאי לברר להתייעץ בכזה דבר דווקא עם מי שעוסקים בתחום וקשורים לנוער (יכול להיות שגם אתה- לא יודע).

אני לא נוהג לכתוב פרטים אישיים בפורום (אגב, גם מי שעליו הגבתי לא כתב..אבל זה לא משנה לדידי).

ב. מכל מקום, טבעו של פורום שאנשים מביעים דעתם. כתבתי "לדעתי" - וכל אחד יכול להחליט אם דעתי נראית לו או לא..

ג. אבל עקרונית, אני בהחלט מסכים שידע ממקורות מתאימים (יש גם שלא..), ניסיון וגישה תורנית נכונה - יכולים לעזור להחלטה נכונה בתחום זה.

זה לא שזה תחום מדעי שאדם שאין לא השכלה לא יכול להביע דעתו,

מדובר בתחום שדורש גם ידע תורני, גם הבנה עמוקה לנפש האדם, 

ונסיון מהווה יתרון. דברים שאינם מדידים כל כך. 

גם אם לא התכוונת, השאלה שלך שוללת את הלגיטימיות של העונים כאן. 

לא היה בכוונתי לבטל את דעותיהם של כל הכותבים בפורום- חס ושלום,

ולא של אף אחד מהם..

רק רציתי לדעת כיצד לקחת את דעתו הספציפית של ד. ששונה ממה שאני מכיר.

חשבתי- שאם זה מגובה בניסיון בתחום (בר סמכא זה לא דווקא עם "כותרת" מקצועית), אז אתייחס לזה יותר בכובד ראש.

זה גם לא בא חלילה לזלזל בדעתו- שהיא בוודאי לגיטימית, אבל יש תחומים שבהם היה לי רושם שיש לו דווקא יותר ניסיון של ייעוץ, ולכן בדברים האלו התייחסתי לדעתו אחרת גם אם לא תמיד הסכמתי איתה (למשל- בחינוך ילדים קטנים).

היום כולם חשופים בצורה כל כך קשה להרבה דברים, 

אם לא דרך המחשב או העיתון, אז דרך חברים,

אבל שיחה רשמית נראה לי רק מביישת ולא מהווה ערוץ תיקשורת טוב. 

אמנם יש ידע שחשוב להעביר, אבל יותר חשוב לתת לו להרגיש בנוח לדבר על זה. 

שזה לא משהו רע או טמא וכדו', אלא דבר טבעי והתפתחות משמחת שתתרחש בגופו. 

לתת לו ידע בסיסי. 

מנסיון, לפעמים הם גם לא מבינים בדיוק למה הכוונה, וצריך לחזור על שיחה כזאת 

שוב אחרי תקופה. 

והוא כל הזמן מביא לי דברים שהוא שומע בכיתה ואני פשוט מזועזעת.

הורים יקרים- לא שמעתם על רימון? או הגנות אחרות באינטרנט.

ולאלה שיש טלוויזיה בבית, שמתם לב פעם במה ילדיכם צופים? זה מה שאתם רוצים להעביר להם?

יש לי ילד תמים במיוחד. וב"ה בתוך הכיתה הוא מצא לו את קב' החברים הדומים לו,

אז למה אני צריכה עכשיו לעשות לו את השיחות התבגרות האלו, שעדיין רחוקות ממנו כרחוק מזרח ומערב? רק בגלל שיש כמה ילדים בכיתה שהראש שלהם רק בן 11 וכבר מלא זוהמה.

כל הזמן הוא בא אלי עם עוד מילים ותאורים חסרי צניעות וניבולי פה ומבקש ממני לפרש לו את זה כי הילדים בכיתה צוחקים עליו שהוא לא מבין.

עדיין לא עשינו לו שיחה מסודרת כמו שנאמר פה, נראה לי שהוא עדיין לא צריך את זה, אבל עד מתי אוכל להדוף ממנו את ההשפעה החברתית הזאת?

וזה אמור להיות בי"ס תורני.

מה שחֶברה יכולה לגרום..

לדעתי, צריך להגיד לו שהם מדברים בצורה מגעילה, על דברים שבעצמם לא מבינים ומזיקים לעצמם. וטוב שהוא לא ככה. 

..יש הווי סובב בעולם, יש מדיה

[בלי להתייחס כרגע לנושא עצמו]

עבדתי...

זה לא קשור כלל, ואני לא "מתפלא"

.זה שני עניינים: מי שיש לו שאלות, צריך לענות לו

מה שילדים "מדברים" בגילאים כאלו לא בא רק כי הם מחפשים תשובות.. זו קצת נאיביות

ולחשוב ש"חינוך מיני" בגיל 11 זה דרך לחיים בריאים ונורמליים, זה עיוות גמור לדעתי

אם רוצים להציג דעה לא כפי שנאמרה, זה לא קשה...

"מיניות" זה לא שייך לילד בן 11.. (וגם בבגרות לפעמים זה באמת איסור. הקדושה זה מתוך חופה ונישואין, כידוע)

"עיסוק בגוף" זה תלוי באיזה אופן.

וזה לא מה שדובר כאן.

ואני יודע מנסיוני שכאשר מתייחסים לילדים כאל בני אדם ומכבדים אותם, הם שואלים על מה שרוצים לא פעם. וגם לא אמרתי שאין מקום לדבר על כלום. מי שמלמד תורה, מדבר על לא-מעט דברים בצורה נורמלית. אם הוא יודע איך לעשות את זה

אמרתי שהאמירה "חינוך מיני זה דרך לחיים בריאים ונורמליים" לגבי ילדים בני 11 היא עיוות. זו אכן דעתי.

[ולגבי מה שניכר ב"חינוך הדתי" - חוששני שמה שניכר בכך בחינוך הלא-דתי שמדברים שם "למהדרין" הוא גרוע בהרבה ומזוויע]

עדיף שהמידע יגיע מהורה אחראי בצורה צנועה ומבוקרת,

מאשר לתת לו לקבל את כל האינפורמציה+תיאורים, מזאטוטים בני 11.

אני זוכר את עצמי בתור ילד בן 13-14

עם המון שאלות ואין לי את מי לשאול כי התביישתי

שלא לדבר על זה שלא היה לי מושג 

מה אסור ומה מותר

מה זה שמירת העינים ושמירת המחשבה

אפשר להתווכח באיזה גיל,

אבל נראה לי ברור שאסור להשאיר ילד ללא הדרכה והכוונה בתחום הזה. 

בגיל הזה השינויים הפיזיולוגיים מתרחשים בפועל. ומתפתחת  גם הבגרות הנפשית שמאפשרת הבנה של התהליכים שעובר המתבגר.

אני מסכימה איתך שבגיל כזה ההתייחסות לנושא צריכה לבוא מצד הצוות החינוכי באופן יזום.

ובבית - אם יוצרים קשר טוב ופתוח עם הילדים לאורך השנים זה מועיל לכל העניינים וגם לענין הזה.

הוא לומד בתלמוד תורה , וממה שאני רואה, הוא ממש לא צריך "שיחה". אני חושבת שבכיתה שלו בכלל לא מדברים על הנושא הזה.

כמובן שאני רק אחותו, ויכול להיות שאני לא מבחינה בכל הפרטים, אבל מנושאי השיחה או ההתעניינות שלו, ומהחברים שבאים לבקר אותו, אני ממש לא חושבת שהוא צריך שיחה. דווקא אני חוששת ששיחה כזו עלולה לגרות את הסקרנות לחינם. הרי בכל מקאה בעתיד הקרוב הוא יתעסק עם הנושאים הללו בלימוד שלו (בישיבה או משהו., בעז"ה), ואז הוא יעשה זאת מתוך טהרה.

מתבגרים משני המינים צריכים מידע על מה שקורה להם,אבל צריך ללכת אתם.

לפי השאלות שלהם, חוץ מהידע חשובה האמפטיה למה שקורה להם.

חשוב שההורים יעזרו להם לעבור את הגיל הזה בשמחה ,אם יש קשיים נכון בעיקר לבנות לדבר על זה.

ולהראות מה עושים (נכון לבנות יותר פחות לבנים) 

אלא ללמד אותו מה עובר עליו מה המשמעות של זה ומה ההתיחסויות התורניות לזה.

מן הסתם הוא נורא רוצה לדעת ואין לו עם מי לדבר על זה

לא תמיד יש להם צורך לדעת- פשוט, כי יש מסגרות שאין להם חשיפה למיניות.

לפני כשנה פתחתי את הנושא עם הבכור שלי,

ילד חמוד ובוגר שרק השבוע שעבר חגג 7.

הוא הגיב כ"כ ברצינות ובענייניות שיצאתי ממש מרוצה וגאה מהשיחה!

מסתבר שהוא הבין מעצמו שהנושא רגיש ועדין וצנוע, והתייחס נורא בטוב לעניין.

לדעתי האישית ממש- כדאי לדבר עם הילדים עוד לפני שמופיעה אצלם התעוררות מינית

ואז כל הנושא יותר כללי ופחות אישי.

רק אסייג שאני ובני בכורי חולקים יחסים מיוחדים ואישיים במיוחד שככל הנראה לא מתאימים לכל משפחה.

איתי אף אחד לא דיבר, הכל למדתי מבני עקיבא 

על יחסים מיוחדים בין אבא לבן.

ב"ה תזכו להמשיך  את היחסים המיוחדים הללו לאורך שנות החיים.

??

כלומר...זה חא רלוונטי עדיין אצלי הילד בן שנתים..אבל זה הטריד אותי ושאלתי את בעלי מה הוא אומר והסכמנו על כך שכשיגיע הזמן נתייעץ...

אבל אני מבינה שנשארו לי פחות שנים...חשבתי בגיל 11 אז אני מבינה ש7 זה כבר אופציה..

זו היתה שיחת פתיחה- מה ההבדלים בין גברים ונשים, איך מגיעים ילדים בעולם, ולמה אנשים מתחתנים וכד'.

בהמשך, כאשר יגיע לגיל מתאים יותר, אפרט לו על תאוות וכיו"ב. כרגע זה היה בבחינת ידע כללי בלבד וחיבור לעובדת ה'

למה ילד צריך לדעת כאלה דברים?

מדוע להלעיט אותו במידע לא שימושי?

למה שלא יבין לאט לאט מהסביבה וממה שמוחו יכול להבין?

כשהיתי ילדה לא הבנתי איך לשכנתנו הרווקה יש ילד,

אף אחד לא טרח להסביר לי גם כששאלתי.

אמרו לי משהו כמו- מה את אומרת? הם חילונים אז כנראה בעלה הלך...

אז לא קרה לי כלום. חשבתי שהיא התחתנה ולא ידענו והחתן מסתתר איפשהו...

תארו לכם שהיו מחליטים להסביר לי לעומק...למה זה היה טוב?

כמובן שאני מאוד בעד להסביר לילד בהתאם לרמתו אבל לפעמים לא צריך את כל החגיגה

וההסברים הנדיבים.

בס"ד

אני, חפשתי תשובות, קיבלתי אותן מחברים וירטואלים באינטרנט.

לא מומלץ בכלל.

לא יקבל את המידע מכם, יקבלו ממישהו(או מישהי, אגב.) אחר.

מה שכן בגיל הזה, תסבירו לו קצת, שכשיהיו לו שאלות - לא יתבייש לשאול אתכם יותר מדי, וישאל אתכם לפני את האינטרנט(גם ברימון, ואם אין, אז מהחברים, או מהאינטרנט של חברים, או שמישהי בגילו שתרצה חבר תסביר לו.). חשוב למדי.

על המלצה לאתר או ספר או חוברת וכו' בנושא

בס"ד

ואם כבר כן, אז לא ברגישות הנצרכת.

אין כזה דבר, וגם אם יש, אי אפשר למוכרו, ולפרסמו באינטרנט עלול להחטיא את המטרה.

אם היית יכולה, היית שואלת את אחד מהמתבגרים כיום דווקא, שיוכלו להעמיד את טעותם של הוריהם(ותמיד יש כזאת, לצערנו. גיל ההתבגרות או לא?) לעומת מה שלדעתם עדיף וצריך להיות.

אבל אין לך את האפשרות, משום שאף אחד מהם לא רוצה להחשף בצורה כזאת או אחרת, במיוחד דווקא אלה שלא קיבלו את המידע בזמן הנכון.

ומי שכבר עבר את הגיל... עבר. זה אבוד, מהרגע שעברו את ה18 והיא אפשר להעזר בהם\בעצמנו.

בקיץ האחרון הייתי בהרצאה של רב ממש על הנושא הזה .

אני מתנצלת שאני לא זוכרת את שם הרב.

הוא הוציא ספר על כך .

אני אנסה לחפש את שם הרב ואם אמצא אעלה אותו לפורום.

בכל אופן הרב בהחלט ממליץ לשוחח עם המתבגרים שיחה אחת בתחילת ההתבגרות ושיחה נוספת בגיל יותר בוגר.

להסביר גם את הצד הפיזיולוגי וגם את הצד ההלכתי.

וכן ליזום שיחה על כך כדי שלא להגיע למצב שיש שאלות ויש בעיות ולא יודעים למי לפנות.

רק לדעתי, 11 מוקדם מעט אלא  אם כן הוא ממש מפותח.

וכן כדאי להתחיל בשיחה על השינויים הגופניים ולהכין אותו לקראתם

היא תיצור נחיתה רכה לקראת השיחה היותר  עדינה  על השינויים

ההורמונאליים וההשלכות  הנובעות מהם.

הרב הוא הרב אלי שיינפלד שעובד עם בני נוער בגלאי ההתבגרות ושם הספר הוא היצר הלב והאדם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....