אני ב"ה שבועיים אחרי לידה, חזרנו הביתה כבר לפני שבוע וחצי.
שבוע שעבר עוד עזרו לי קצת עם הילדים,
השבוע אני מרגישה נטושה.
יש לי מצפון שאני חוזרת לישון אחרי פיזור הילדים במקום לקפל את הר הכביסה וכו ולעשות עבודות ללימודים וללמוד למבחנים.
אוף!
אני מרגישה ששכחו שילדתי ולכן גם אני צריכה לשכוח.
סוף פריקה.
דבר ראשון, קבלי חיבוק!
דבר שני, את חייבת לזכור שאת שבועיים אחרי לידה. לנוח (או לישון) ואכול בצורה מסודרת, זה הכרח עבורך. אין לך שום זכות לוותר על זה.
כל שאר הדברים יכולים לחכות קצת!
לגבי העזרה בבית ועם הילדים:
מי עזר בשבוע שעבר? (משפחה, שכנות??) האם אפשרי לומר להם שאת עדיין זקוקה לעזרה, ואם זה אפשרי מבחינתם את תודי להם מאוד?
בנוסף, כדאי לדבר על זה עם בעלך.. זה זמן קלאסי להתגייסות של הבעל לעזור בכל ענייני הבית (כמידת יכולותו, כמובן)
האם יש לכם אפשרות להשיג עזרה בתשלום? אפילו רק לשעה פעם ביום או יומיים, זה יכול מאוד לעזור...
בכל מקרה, גם אם אין עזרה, בשלב זה את קודמת להכל. תנוחי תתחזקי ותשמחי!
מותר לך לנוח! את חייבת את זה!
ככל שיעבור הזמן כוחותיך ישובו אליך ותוכלי בהדרגה לחזור לתפקוד רגיל פחות או יותר...
אל תקשי על עצמך גם עם יסורי מצפון (בנוסף לכל הקשיים הקיימים גם כך...)
זה כ"כ לגיטימי ומובן הרגשות שלך!
מותר לך להרגיש כך!
את לא נטושה -ה' תמיד איתך! התפללי אליו ושוחחי איתו על הקושי, נסי להזמין עזרה בתשלום או מאחות/חברה.
בקשי עזרה מבעלך - זה הזמן המתאים.
את לא צריכה להיות כל יכולה, את רק בן אדם. ככל שתפנימי יותר את האמת הזאת יהיה לך קל יותר.
איתך בקושי...
אני להיפך, לא מרשה לעצמי להתכרבל במיטה, ורק במירוץ עם הבישולים והכביסות...
והאמת, ממוטטת ומפחדת שזה יתנקם בי.
אל תכעסי על עצמך, את הכי חכמה וצודקת בעולם!
בעלי מתחנן שארפה קצת... וקשה לי להשלים עם בלגן ולכלוך וכו'.....
אז תשמחי שזה בא לך טבעי....
את חייבת לישון ולנוח
התינוק ישן , את ישנה!
הכל יחכה
תהי בטוחה
רב אחד אמר לבעלי שאישה אמורה לקבל שפחה שתהיה איתה שישה שבועות של משכב לידה. שהאישה אשכרה שוכבת! ולא עושה כלום. אני מניחה שזה כתוב איפשהו בגמרא, אין לי מושג.
באמת, משכב לידה זה שישה שבועות (לפחות). המטרה שלך עכשיו היא אחת - לנוח ולאגור כוחות לטיפול בקטן/ה. הכול יחכה לאחכ. אפילו זמן איכות עם הילדים האחרים - חשוב, אבל גם הוא יכול לדעתי לחכות.
חבל לנסות להתרוצץ ואחכ ח"ו לשלם על כך ביוקר בכל מיני צורות...
בקיצור כמו שכולן אמרו - את עושה את הדבר הכי נכון בעולם, שלא יהיו לך ייסורי מצפון זה לא בריא (ממעט את החלב 
)
ממש חשוב לי מה שאת אומרת...
אני מנסה לחפש ומוצאת דעות שונות...
זה היעדרות של 30%, שזה בערך 4 שבועות, (שזה גם טוב, כי אמרו לי ש3 שבועות. את ה14 שבועות ראיתי בנייר עמדה של אגודת הסטודנטים. לא נשמע לי מחייב כ"כ...
בחופשה כזו.
בכל המכללות שאני מכירה זה כך.
תבדקי.
אני אגב סטודנטית וחזרתי שבועיים אחרי לידה.
כן כו.
היי כולן,
כידוע אנחנו הנשים צריכות "לנהל" המון דברים- אירועים, דברים חשובים, משימות, תורים לילדים וחוץ מזה גם תורים שלכן, אבל גם יומן הוצאות-הכנסות, וגם תזונה (כדי להשתפר בנושאים הנ"ל).
אני שמה לב שלפעמים אני כותבת במחברת ואז כותבת בפלאפון או ביומן והכל מתחלק לכמה מקומות ולא יעיל. או לחילופין יש לי המון תחומים לא רק אירועים, כאמור בא לי לתעד הוצאות ולתעד מה אכלתי היום או אם עשיתי ספורט ושלי מתערבב עם של הילדים. יש איזה מקום שאפשר לכתוב בו הכול הכול ונוח? איפה אתן מנהלות הכל כדי לזכור? כלומר לא רק תאריכים ביומן אלא גם משימות, מטרות ועוד. תודה!
אם נגיד שלחו בקבוצה של הגן שיש מסיבה כלשהיא ושיבוץ, אז אני כותבת את התאריך של המסיבה וכמה ימים לפני כותבת תזכורת ביומן להכין את הכיבוש שהשתבצתי אליו.
וככה לגבי כל דבר..
לגבי תזונה וספורט לא רואה צורך לתעד, פשוט משתדלת לתכנן מראש מה אני אוכלת בימים הקרובים ויש ימים קבועים לספורט
הכנסות- הוצאות אנחנו משתמשים ברייזאפ וממליצים ממש!! אבל לפני זה היתה לנו אפליקציה אחרת (אבל שצריך להזין כל דבר בעצמינו וזה כאב ראש)
בעיקר כותבת לעצמי בראש
זה מרחיב ומאמן את יכולת הזיכרון
משימות קריטיות אני עושה להם תזכורת באייפון
דברים שאני רוצה לכתוב לעצמי
כותבת בפתקים באייפון
תזונה מצריכה יכולות ואימון
אז היכולת הבסיסית שצריך קודם היא לשים לב מה מכניסים לפה ולזכור את זה
ספורט אני עושה כמעט כל יום
אז אין מה לזכור
זה הרגל
אבל גם הוא כמו תזונה
מצריך יכולות של יישום והתמדה
והיכולת לזכור היא בסיסית
בלי תזמון ספציפי
אני רושמת בפתקים (גם אפליקציה מובנת) עם אופציה של סימון ביצוע לכל משימה
Trello זה מערכת לניהול משימות. את יכולה לעשות נגיד עמודות של לעשות, בטיפול, ובוצע. ואז להוסיף שם משימות.
בתקופות מסוימות השתמשתי באפליקציה בשם any.do לניהול משימות וזה היה מעולה
לתאריכים של אירועים משתמשת בגוגל קלנדר.
אין לי אפליקציה אחת לכל מה שתיארת אבל ניהול של הכל בכמה אפליקציות בטלפון ממש נוח
עם תומכי זיכרון בפלאפון ליתר ביטחון
דברים שתלויים בזמן או קבועים מראש אני מכניסה ליומן בפלאפון
רשימות וכו באפליקציה של פתקים
קניות - יש לנו קבוצת וואצפ ייעודית
תזונה ובריאות - יש הרבה אפליקציות של בריאות , גם מובנות בפלאפון וגם להורדה מהחנות. אני אישית ייצרתי לעצמי בai אפליקציית מעקב, השתמשתי בה כמה שבועות עד שהרגשתי שזה כבר מיותר לי
יש גאדג'ט לשים אותו על המסך ממש, ואז הכל מולי.
לא מצפה מעצמי לזכור הכל.
גם בעבודה כל היומן של האאוטלוק שלי מלא בשורות של משימות ותזכורות.
כשאת רוצה ליצור משהו חדש את לוחצת על הפלוס ואז יש לך בחירה אםזה אירוע או משימה. אם את מגדירה שזה משימה היא תקפוץ לך מתי שקבעת אותה עד שתסמני 'הושלם'
תגידי אם לא מובן חח
עם תזונה וספורט אני בכלל לא מתעסקת.
גם הכנסות הוצאות אני לא רושמת.
תורים ואירועים לרוב אני זוכרת. בתקופות של עומס, אני בדרך כלל מכינה לי לוח חודשי וכותבת שם הכל.
רשימת קניות אני עושה בפתקים בטלפון.
זה כבר יוריד לך לחץ.
וגם לא קשור לנשים.
לכל תחום יש את הרישום שלו.
יש לי קבוצת ווטסאפ עם עצמי.
יומן לתורים עם תזכורות.
הוצאות הכנסות יש חשבון בנק ופירוט אשראי. ממש לא צריך לרשום במקום אחר
יש אפליקציות ותוכנות שמציגות נוח את הנתונים, אבל מקור הנתונים זהה ולא מצריך רישום.
תזונה לא רושמת אבל גם יש אפליקציות.
חדר כושר רשום באפליקציה ויש תזכורות.
זה דווקא נוח שכל דבר מנוהל באפליקציה נפרדת.
איך תור לילדים לרופא שיניים מושפע מרשימת הקניות או ממעקב תזונה?
אם אין השפעה אז אין סיבה לנהל באותו המקום.
מה שאני רוצה ש'יקפוץ' לי כתזכורת אני כותבת בלוח שנה בטלפון
אפליקציה הפתקים ממש מעולה, כל פתק הוא בנושא מסוים (ארוחות, חופשה, משימות ליום החופשי וכו) ולמשל יש לי פתק של תפריט לשבת שכל פעם אני מוסיפה בו את מה שאכי בשבת הקרובה וכשנגמריפ לי הרעיונות אני יכולה לגלול אחורה ולראות את כל מה שהכנתי
תורים בדרכ מקבלים אסאמאס או טלפון יום לפני
הוצאות הכנסות הכל באתרים ובאפליקציות
טיולים של הילדים וכו - בדרכ שולחים פתק ואני מצלמת בטלפון ושולחת לבעלי שיישמר או תולה על המקרר
מה שצריך לעצמי אני לרוב זוכרת כי אני מתנהלת בתוך זה בשגרה
בעבודה - למשימות פתוחות שקיבלתי במייל משאירה את המייל פתוח על מה שצריך/ יש לי אקסל עם צקליסט
איך את יכולה לדעת שלא תקבעי שום דבר על גבי תור שנקבע לך?
לפותחת @אובדת חצות - אני רושמת בלוח השנה ביומן את כל התורים שיש לנו (לי, לבעלי ולילדים) וגם דברים קבועים אחרים (כמו זמני שיעורים של בעלי או חוג קבוע לילד אם יש). זה גם כדי ששלא אשכח, וגם כדי שלא אקבע בטעות דברים על השעות שכבר תפוסות.
לפעמים עושה לעצמי רשימת משימות יומית באפליקציית הפתקים בטלפון (אם אני מרגישה שמצטברות הרבה).
משימות בעבודה לרוב אני זוכרת כי אני מתייגת כל מייל שאני מקבלת בתגית מתאימה (ואז יכולה להיכנס לתגית "עבודה" ולראות אם יש משהו שעוד לא עבדתי עליו). אבל אני עובדת רק במחשב.
לפעמים אני רושמת בפתקים בטלפון גם נושאים חשובים שאני צריכה לדבר עליהם עם בעלי, כדי שלא אשכח כשהוא חוזר🤭
תזונה וספורט לצערי אני לא שמה לב אליהם... אבל יש אפליקציה של כללית שקצת עוזרת בזה. (יש גם לעוד קופות, למיטב ידיעתי)
האמת שאני מרגישה שכאישה אני יותר מצליחה "להחזיק" בזיכרון דברים, יותר מבעלי. אבל כן, גם אני שוכחת דברים... זה אנושי...
כאמור - יש תזכורות מטעם הקופה / המכון אם צריך בהודעה.
לבעלי אני בכלל לא רושמת הוא ילד גדול ושידאג לעצמו
ואם את רוצה לקבוע תור אחר זה יכול להיות גם שבועיים לפני, ואז עלולה להיות התנגשות בלי שתדעי...
(והאמת אצלנו הרבה פעמים אלה תורים פרטיים, אז לא תמיד יש תזכורת לפני...)
רופא שיניים זה רק בעלי אז לא אכפת לי ככ איך הוא מנהל את זה כאמור
צננת, שפעות וכו אצל רופא משפחה מתי שצריך זה רק אני ויש זמינות תורים גבוהה ואסאמאסים
לא מסובך לי
יש לי קבוצה עם בעלי של אירועים. שם כותבת את התורים, מסיבות, אירועים וכו.
אבל באמת קצת קשה לעקוב. לוח שנה שבועי/חודשי אונליין או ידני יכול נראה לי להועיל יותר.
יש לי על הדלת של המקרר לוח גדול עם ריבועים של כמה חודשים קדימה עם כל החגים והימי הולדת וכו' (מכינה לבד בכתב יד על 4 דפים של a4. לא מצאתי משהו קנוי בדיוק בגודל שנח לי)
וכל תור או חוג או פעילות לילדים או קייטנה וכו' אני כותבת שם.
ככה יש לי את זה מול העיניים.
יש לי גם ילדים גדולים יותר אז ככה הם יודעים להסתכל ולראות מה צפוי בקרוב, עוד כמה זמן מגיע החג הבא או מתי נוסעים לשבת.
ספורט או אוכל אני לא רואה צורך לתעד.
והוצאות והכנסות יש באתר של הבנק.
משימות שלי שחשוב לי לא לשכוח אני כותבת בקבוצת ואטסאפ עם עצמי ומוחקת כשזה נעשה.
גם דברים שנגמר בבית וצריך לקנות ולא בא לי לשכוח אני כותבת בקבוצת ואטסאפ אחרת עם עצמי. ומוחקת אחרי שקונה.
היי,
אז אני רוצה ליצור לכל תאום מרחב אישי עם מדבקת שם, קופסת צעצועים משלו וכאלו, אייקון\ציור אישי משלו- הדגש והמטרה שלי במהלך הזה זה שכל תאום ירגיש שיש לו מקום ייחודי משלו עם חותמת אישית, עם עיצוב וסגנון שלו ועוד.
מאיפה אפשר למצוא דברים כמו חותמת עם שם אישי? מדבקות קיר עם שמות וכאלו? קופסא מעוצבת לצעצועים? ואם אפשר לא יקר.
אם יש מקומות לנסוע ולקחת את הילד כחוויה אישית איתי-זמן איכות נפרד לכל אחד עם האמא שאפשר לראות ולבחור-עדיף ואם לא אז אתרים מהאינטרנט וכו. תודה
המוצרים שאת מחפשת אבל יש אתר מתוק בשם 'אהבה קטנה' ויש שם המון מוצרים ממותגים בשמות. יש קטגוריה של ילדים ואפשר לעצב בעיצובים ילדים שונים ועם שמות כמובן, וגם דברים לבית שאולי יתאימו לחדר.
אולי יעזור לך אני ממש אוהבת את הדברים שם
תוכלי לעצב כל מה שתרצי. ולהדביק על מגרה או ארגז או קיר...
את עדיין יכולה לשבת עם הילד מול המחשב ולבחור את התמונה שמוצאת חן בעיניו. וגם אחכ להדביק יחד.
את יכולה גם להזמין מדבקות קיר רגילות נניח רכבת, חיות וכו'
ורק את המדבקה עם השם להזמין בעיצוב אישי
אפשר לעצב בקנבה ולסגור עם רקע שקוף
לא ניסיתי להזמין ספציפית מדבקת קיר
אבל זה ככה בכל הדברים בעיצוב אישי
גם בטמו אפשר להזמין כאלו
אנסה לחפש עוד..
לאוו דווקא מדבקת קיר
תודה
לפי תחביביו ותחומי העניין שלו.
את רק צריכה לאפשר מרחב אישי לכל אחד, ולא נראה לי שזה קשה בחדר שמיועד לשני ילדים בלבד... (אלא אם כן מדובר בחדרון קטנטן ממש. אם לא - אז כל אחד מקבל מיטה בשני קירות נגדיים של החדר, ולצידה אפשר שידת מגרות לאחסון חפצים אישיים, ומכאן כל אחד יתקדם בעצמו...)
את יכולה לשאול אותם איך כל אחד מהם רוצה לקשט את המיטה שלו/את הצד שלו בחדר, ולקנות דברים לפי הבקשות שלהם. או באמת לקחת כל אחד מהם ליום כיף אישי בחנות סטוק גדולה - זה באמת רעיון מקסים! ובחנות סטוק אפשר למצוא גם קישוטי קיר וגם בובות וכן הלאה...
ולארגן את הילדים?
ואשמח לכל טיפ שמייעל את הבקרים עם הילדים
תודה!
מעירה את הילדים ב6.30
עד אז - מתארגנת בעצמי ושותה קפה בשקט כי שונאת להיות בלחץ בבוקר
הטיפ הכי טוב - לא להשאיר דברים לבוקר ולהעחר אותם מספיק מוקדם כדי שיהיה להם זמן להתאושש להתארגן בנחת.
אני כן מכינה פרוסות בבוקר לילדים אז מתכוונת לבגדים שיהיו מוכנים ואני לוקחת לעצמי אוכל כל יום אז גם
להתארגן בנחת ולהתפלל, להכין סנדוויצ'ים, מנות לצהריים למי שצריך.
הקטנים לרוב מתעוררים בין 6 ל6.30 (ולפעמים אפילו לפני 6)
את. הגדולים מעירה כל אחד בשנה שלו: 6.30 או 7
יוצאים מהבית 7.25 כדי להיות בגן 7.30-7.35 ומיד נוסעת לעבודה.
לרוב בעלי חוזר מהתפילה ב7.05 ועוזר בארגונים אחרונים של הילדים, אם לא הספקנו. הם בדכ כבר מאורגנים אחרי קורנפלקס, אז עוזר רק בימים שממש לא הספקתי🙈(למשל ראשון אחרי שבת קיץ שהם עייפים כי הולכים לישון מאוחר)
מעירה בהדרגה
יוצאים בשבע ורבע. אין ברירה אחרת, הילדה צריכה להספיק להסעה אז יודעים שלא משנה מה צריך להיות מאורגנים
קופסאות מכינה מהערב ולוקחים משהן קליל לבוקר
הטיפים שלי:
-לתכן בלילה מה אני והילדים לובשים (הילדים מכינים ליד המיטה)
-כנ"ל לתכנן מה אני מכינה לכל אחד לא. בוקר
-להעיר את הילדים אחרי שאני מוכנה כבר
-הילדים מתיישבים ליד שולחן האוכל רק כשהם מוכנים לגמרי כולל נעליים
שבימים שאני מפזרת לרוב אני לא ממהרת בעצמי, כך שאני קמה נטו לארגן את הילדים ואחרי שחוזרת מהפיזור מתחילה את שגרת הבוקר שלי.
לוקח לי כ40 דקות לארגן 3 ילדים
עכשיו אני מבינה למה אני גומרת לפזר בתשע ומאחרת לעבודה
אתן קמות ממש ממש מוקדם
אני קמה ברבע לשבע ועפה על עצמי שזה מוקדם
אבל במקביל לא מבינה למה לוקח לילדים שלי כל כך הרבה זמן להתארגן
בקיצור, החכמתי מכן
תודה!
יש כאלה בשש וחצי ויש כאלה שאני אגרד
יש לי ילד חנ"מ שהופך את הסיטואציה לעוד יותר מורכבת כי אותו גם ממש קשה לארגן והוא מהאלה שאני צריכה לגרד
אני ב7 בד"כ כבר מאורגנת לגמרי ומעירה את הילדים, רוב מתארגנים בעצמם. אני משתדלת לקום סביב 6:20 גג
הבקרים הכי אידיאליים-
כל הבגדים מוכנים מהערב בשורה
כל התיקים מוכנים בכניסה
קופסאות אוכל מאורגנות במקרר
בבוקר שעה לפני שיוצאים מכניסה קופסאות אוכל, מתארגנת לגמרי חוץ מלהתלבש,
בין חצי שעה לשעה לפני שיוצאים מעירה אותם, מקלחת את הרטובים, מחליפה חיתולים, עוזרת לכולם להתלבש, מתלבשת בעצמי ויוצאים.
אבל בעיקר אני מארגנת את הילדים בבוקר.
בעלי בתפילה ומגיע רק לפזר, ולפעמים כמה דקות לפני.
קמה בדרך כלל בין 6:15 ל 6:45. זה תלוי הרבה גם בקטן שיונק בבוקר.
צריכים לצאת מהבית בסביבות 7:50. לפעמים אני מאחרת בכמה דקות.
לרוב הבנים קמים יותר מוקדם, ביחד איתי או קצת לפני או אחרי.
לבנות יכול לקחת קצת יותר זמן.
מי שלא קם לפני, אני מעירה ב 7.
הגדולה הרבה פעמים כמה יותר מאוחר, אבל היא מתארגנת מהר.
אני מארגנת לילדים אוכל, מביאה להם בגדים, יושבת עליהם שיתלבשו.
את הקטן אני מלבישה.
תוך כדי גם מתארגנת בעצמי.
כשבעלי מגיע, לרוב הוא עוזר בדברים שנשארו.
אם צריך, אני יכולה גם לבשל משהו זריז על הבוקר.
החישוב שלי הוא תמיד שעה מינימום להתארגנות בבית.
מהרגע שאני קמה ועד שאני יוצאת לפחות שעה.
כמובן אם אין בלת"מים שהילדה מחליטה ללבוש את השמלה של שבת ושום דבר לא משכנע אותה לוותר על הרעיון.
האמת שאני מתארגנת מאוד בנחת.
אוכל לילדים- בעלי מכין וזה כבר מוכן להם בתיקים.
חוץ מזה, מלבישה אותם, נותנת להם משהו לאכול, מתארגנת בעצמי, לוקחת לעצמי אוכל
ויאלה החוצה.
שמאוד כדאי לנסות שלא תהיי לבד בסדר הבוקר עם הילדים, בעיקר בגלל הילדון חנ"מ.
אני אישית לא הייתי מסתדרת לבד... יש פעמים נדירות שנאלצת לעשות זאת ואיכשהו שורדת.
בכל אופן, טיפים מאחרות פחות יעזרו בעיניי, כי צריך טיפים מותאמים לילדים שלך.
אצלנו עיקר הבוקר הוא סביב הילדונת, שצריכה להיות בזמן בהסעה וכמובן מאתגרת. אבל ב"ה עם הזמן למדנו דרכים להתנהל איתה (בעיקר שירי בוקר או סרטונים בטלפון, וגם הצבת גבולות של "עכשיו מתלבשים - את רוצה קודם ללבוש את חולצה או קודם את החצאית?") אז נהיה קל יותר.
יש לנו עוד ילדים מאתגרים מאוד בקימה, ואיתם כרגע פחות מצאנו פתרונות, אבל הם גדולים (רובם) והאחריות להגיע בזמן עקרונית היא שלהם.
כך או כך, אני די חייבת את בעלי איתי, ולו כדי שייקח ברכב את הילדים שלומדים יחסית רחוק, וזה שהוא לוקח אותם מקל עליהם להסכים לקום...
בעלי יוצא מוקדם
באמת הילדון הוא האטרקציה של הבוקר
אבל חשבתי שאולי גם הזמנים שאני מצפה להם לא הגיונייים
כלומר לא הגיוני שיהיה מאורגן תוך עשרים דק להסעה
ולא הגיוני שתוך שעה ורבע כולם יתארגנו
ובאמת ענו לי כאן תשובות שמתוכן הבנתי שצריך להקדים ולחשב את כל הבוקר מחדש
תודה @מתואמת
אגב הטיפ של לתת לבחור הוא מדוייק ממש
היום התחלנו לתת לו מדבקות לחלק בגן אם הוא מתארגן מהר
זה גם עובד
מקווה ממש שתצליחי - גם לקום מוקדם וגם לארגן אותם בזמן❤️
שנה שעברה פיזרתי לבד והייתי צריכה להגיע ב8 אז קמתי ב6.
השנה בעלי מפזר ויוצא איתם ב7 ועשרים בערך
אני קמה ב6.30 לארגן אותם , לפעמים קמה לפני..
מתארגנת תוך כדי שהילדים אוכלים קורנפלקס ואז מכינה כריכים. קוקו לילדה. כולם נועלים נעליים. וזהו אפשר לצאת.
אני מלבישה את הילדים מהערב- ממש מקצר זמן בבוקר.
בעיקר חשוב לי להיות ערנית על שעת היציאה מהבית, להכין את הילדים 5 דקות מראש, כי לרוב הם מתחילים לשחק ומבחינתם להמשיך כל הבוקר...
ארוחות מסודרות במקרר
בגדים מוכנים, כולל נעליים וגרביים
כל מה שצריך להביא למעון/גן מוכן על העגלה
יש לי שלושה קטנטנים לארגן והשאר גדולים ומתארגנים לבד
בדרך כלל אני קמה איתם וישר מתחילה לארגן אותם. ראיתי שאם אני או הם עושים קודם דברים אחרים אז הכול לוקח הרבה יותר זמן. סה"כ לוקח לי בערך רבע שעה לארגן (ומאוד עוזר להתארגנות מהירה לתת להם משהו קטן לנשנש תוך כדי)
עכבר בלוטוסאם הילדים קמים ב6 וחצי -
מתי הם הולכים לישון??
אצלנו זה ממש מורכב,
אני מרגישה עליהם שהם לא ישנים מספיק, ואני לא מצליחה לעשות אחרת.
אנחנו כבר לא בית של רק קטנטנים שאפשר להחשיך את הבית ב6 ולהשכיב לישון. יש ילדים גדולים יותר שהולכים וחוזרים. ובכלל כשחוזרים ב4 מתי מספיקים משהו...
אבל יש לי רק קטנים
5 ומטה
יכולה גם לפני אבל בנתיים עובד לנו
המקדימים קמים בשבע בערך. הילדונת קצת לפני, תלוי מתי באמת נרדמה.
באמת כשיש בית עם גדולים זה מסובך... שתי הקטנות נרדמות בשמונה וחצי אם הן עייפות ואם מכריחים אותן, אבל השאר לצערי בתשע וצפונה...
הכל בדגש על הכל מוכן מהערב -
בגדים, תיקים, תיקיות, בקבוקים, קופסאות אוכל, משהו קטן לאכול בבוקר.
מעירה אותם מספיק מוקדם כדי שיספיקו לקום עם שיר ולא בלחץ.
יש ילדים שלוקח להם יותר זמן ויש שפחות.
אצלי כולם יחסית קטנים (ה"גדולה" פחות זורמת בבוקר לצערי...) אז צריכה לצחצח להם שיניים+להלביש אותם+נעליים+לסדר שיער והכל אז נותנת לזה את הזמן...
וכמובן הטיפ הכי חשוב זה לתת לעצמך כמה דקות של שקט לפני שאת מעירה אותם. להתלבש, להתפלל, לשתות משהוא, לקרוא משהו, מה שאת רוצה
סתם פריקה. באזורנו חב"ד מחלק פרסומות של תהלוכות והצגות ישר לילדים בגנים ובתי ספר יסודיים. ילדים רואים פרסומת צבעונית , רוצים ללכת . ולא בא לי. גם לא בא לי ללכת , גם לא נעים לי שמופעל עלי לחץ בצורה כזאת. גם פרסומת צבעונית היא סוג של שקר בעיניי. כי בפועל רק כמה ילדים מקבלים פרס , כולם מקבלים ארטיק אבל כולם גם משלמים על השתתפות. יותר זול לי פשוט לקנות ארטיק.
מפריע לי כבר שנים...
לק"י
אצלינו מחלקים גם סתם של ירידי חסד לפעמים.
אני בכללי חושבת שאנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם רצונות לא ממומשים של ילדים.
אבל כמובן שקל לדבר.... ובפועל אני מעדיפה לפעמים שלא ידעו מראש.
שיש סיכוי שרק ההורים יראו, ולא הילדים.
איך הפרסומת מגיעה לתוך הגן?
לא מאמינה שזה חוקי אלא אם אתם בגן חבד.
בכל אופן אצלנו שמים שלטים למלא דברים ממש מול הגן. בעיני הזדמנות לדבר עם הילדים על בחירות ואחריות וגם על פרסומות אמת/שקר וכד.
נגיד קניתי לילדים חבילת וופלים שעל וופל עטוף בעטיפה עם צבע שונה. עשינו משחק מבחן טעמים וכד'.
בגיל יסודי מלמדת אותם גם על מיני טריקים.
תחשבי מה היית עושה אם הייתה פרסומת להפנינג שלא תואם לאורחות חייך איך היית מגיבה.
אותו דבר גם פה.
אפשר כמו שאמרת לקנות להם ארטיקים מהמכולת בלי ללכת לפעילות הזו.
אצלנו מחלקים להם פרסומות של חוגים, והם כמובן מתלהבים,
אבל מצד שני זו הזדמנות בשבילי ללמד אותם סדר עדיפויות וחינוך כלכלי, וגם כשיש דברים שמתחשק ללכת לא תמיד זה מתאים לנו.
אבל לא הבנתי למה פרסומת צבעונית היא סוג של שקר.
כולם יודעים שזו פרסומת, ואם יש הגרלה אז כתוב הגרלה, בד"כ מה שכתוב נכון ולא רמאות. על הפרסומות של החוגים כתוב כמה זה עולה כל חודש. ותהלוכות של חב"ד בכלל לא עולות כסף, רק השתתפות בהגרלה, וזה כיף לילדים גם בלי הגרלה (אני בכלל לא אוהבת להשתתף בהגרלות כי מעדיפה שלא יצפו ולא יתאכזבו, אבל הילדים אוהבים את זה בכל זאת).
הם רואים פרסומת צבעונית עם תמונות של פרסים.
אבל הם גם לא יודעים לקרוא איפה יש את הפרסים האלו... אלא אם כן הגננת מספרת להם שזה תמונה של תהלוכה של חב"ד.
בכל מקרה אצלנו מחלקים מלא פרסומות ואני צריכה להסביר וללמד אותם מתי פרסומת מתאימה לנו ומתי לא.
כולנו צורכים פרסומות בכל מיני פלטפורמות.
אבל לחלק פיזית לילדים (ילדים! גן! יסודי!) פרסומות זו חוצפה ממדרגה ראשונה, וגם ממש לא סבבה בעיניי.
רוצים לפרסם? תביאו לגננת/מורה והיא תשלח להורים.
הם קטינים וגם עם שיקול דעת שלא בדיוק שקול, ובעיקר- תחת אחריות ההורים, כשההורים הם גם אלו שמחליטים בנושא חינוך.
אז לפרסם בתוך המסגרות/מחוץ לשער ישירות לילדים? גם לרוב מי שמביא זה אנשים זרים, אז בכלל. ובלי ידיעת ההורים. זה פשוט… חוצפה ומסוכן.
זוכרת את זה כילדה, אבל רק עכשיו מבינה כמה זה בעייתי. אז היה לי נורמטיבי מאוד.
נכון שזה לא כ"כ בסדר, אבל ברור שאם ילד מקבל פרסומת הוא שואל את אמא ולא בא לבד.
יש המון דברים בחיים צבעוניים, מזמינים, מושכים שילד יבקש ואמא תגיד לא מאמי. הכל טוב, אף אחד לא הכריח אותם ללכת. נכון שזה גורם אולי לחיכוך בין ילד לאמא, אבל זה לא משהו שמשכנע תכנים אסורים, זה בסך הכל משהו חיובי, מעודדים אהבת חינם, אומרים פסוקים. מסבירים מראש מה זו הגרלה ובכלל לא חייבים להישאר להגרלה. למה זה כ"כ מאיים עליכן?
ולא על הספציפי הזה.
לגבי חבד ספציפית אישית לא רואה בזה משהו חיובי. נכון זה כותרות של אהבת חינם ופסוקים אבל זה מגזר אחר עם אורח חיים שונה והשקפה אחרת. בביס חרדי לא היו מקבלים מורה דתית לאומית גם אם היא תלמד רק תכנים שמקובלים עליהם, וזה הגיוני גם להיפך מהרבה סיבות.
חוץ מזה ממש לא מתאים לי שהילדים שלי יגידו יחי אדוננו או משהו כזה, שלא ראיתי משהו של חבד שלא אומרים את המשפט הזה, וזה בפני עצמו תוכן בעייתי בעיניי
אם זה נכון או לא
אבל לגבי המשך הדברים שרשמת על חבד..
למדתי בחבד ובהחלט לימדו אותי מורות מכל הגוונים... דתיות לאומיות וגם לא דתיות
ממש לא כל המורות היו חרדיות..
ויש גם מלא מקומות ואירועים של חבד שלא אומרים יחי אדוננו..
זה זרם מסויים בחבד שאומר את זה בכל הזדמנות, אבל זה ממש לא כל חבד
סתם הייתי חייבת להגיב על זה, כי נשמע סתם כל מיני טענות על חבד שהן לא נכונות..
על עניין הפרסום זה משהו אחר ויכולה לגמרי להבין למה זה מעצבן
אני עצמי (ואני ממש לא צעירה) השתתפתי בתהלוכה של חב"ד בל"ג בעומר בילדותי וגם הילדים שלי השתתפו לא מעט פעמים.
מעולם מעולם מעולם לא התבקשו להגיד יחי אדוננו.
את המשפט הזה אומרים חלק קטן מאוד מחסידי חב"ד, זרם פנימי מתוכם המאמינים שהאדמו"ר האחרון הוא- הוא מלך המשיח (והוא נפטר ועתיד לחזור) והמשפט הזה מכוון לתחייתו והתגלותו.
רוב חסידי חב"ד ופעילי חב"ד הפועלים כ"שלוחים" של הרבי, אינם משתייכים לזרם זה ואינם מבקשים לומר את המשפט הזה.
הם כן מפיצים 10 פסוקים מתוך תורתנו שהרבי האמין שהם פסוקים שכל יהודי עליו לדעת ולפעמים מבקשים מילדים לחזור עליהם כשהם אומרים אותו בקול.
לי באופן אישי אין עם זה בעיה.
ובכללי אני לא נכנסתי לדיון הכללי בנושא, כי אין לי בנושא זה.
אם כי הייתי יכולה לדמיין דיון כזה בפורום חילוני שבו הורים מתלוננים שחסידי חב"ד פתחו דוכן להנחת תפילין ליד התיכון שהילדים שלהם לומדים בו...
בתור ילדה השתתפתי מלא בדברים של חבד ותמיד תמיד אמרו את זה, וגם בתור בוגרת שראיתי אירועים שלהם מהצד מן הסתם בחיים לא הייתי באירוע שזה לא נאמר. מדברת על ערים שונות, שנים שונות, מארגנים שונים..
שהשתתפה כנראה יותר ממך בדברים של חבד
וממש לא בהכל אומרים את זה
ולהפך, יש הרבה מתנגדים להגיד את זה
כנראה איכשהו נפלת על מארגנים מהזרם הזה, אבל יש הרבה הרבה שלא
בכל אופן, לא חשוב.. סתם רציתי להסב שזה לא בהכל ולא בכל מקום
יחי אדוננו...
אבל יכול להיות שזה קשור לסוג החבדניקים
זה קשור לזה שלתת לילד פוסטר פרסום בלי שהורה שלו לידו זה פשוט לא שייך. גם לא שייך לתת לו צעצוע או ממתק בלי אישור הורה (מדברת על אדם זר שמחלק מחוץ לשער לכל הילדים, לא על מורה וגם לא על כאלו שמפתים ככה ילדים ללכת איתם ופוגעים בהם).
אם הילד רואה פרסומת ברחוב, או הולך עם אמא/אבא ויש פרסום למשהו לילדים- סבבה. אבל לטרגט בתי ספר יסודיים ולחכות בסוף יום הלימודים כדי לחלק לילדים פליירים (וממש לא משנה כרגע למה זה ואם זה עולה כסף או חינמי)- זה פשוט לא במקום.
כי זה התערבות בחינוך שלך באופן ספציפי לילד שלך, וכי זה ניצול לרעה של התמימות שלהם.
אם יש משהו חביב שרוצים לפרסם לילדים (הפנינג, חוג או לא משנה מה)- יתכבדו אותם אנשים ויביאו זאת דרך הצוות החינוכי של המוסד, שלפי שיקול דעת (רוח המוסד וההורים) יחלק או לא לילדים, וזה יהיה מדמות שהם מכירים (המורה, הגננת וכו)
אבל תהיי בטוחה שחב"ד מביאים גם לבתי הספר המסורתיים והחילוניים באיזור. ולא נראה לי שההורים שם היו מעודדים את זה במיוחד.
איך נגיד היית מרגישה, אם היו מביאים לילדים שלך פלייר של חוברת חוגים (תמים, לא?), שכוללים תמונות של רקדניות בלט בבגד בלט, שחיינים בבגדי ים, וכו?
או אם תנועת נוער חילונית היתה מחלקת לילדים פרסום על הפנינג חנוכה?
אז שיעבור דרך בית הספר עצמו. שישלח להורים את הפרסום, או לפחות שמי שיחלק לילדים תהיה המורה שלהם אחרי שגם עברה על הפרסום וראתה שהוא באווירת האוכלוסיה…
תהלוכות ל"ג בעומר הם כבר מזמן לא ארוע רק של חב"ד. משתתפים בהם ילדים מכל החוגים והזרמים. לא שמעתי על תהלוכה שצריך לשלם בה דמי השתתפות, נשמע לי מופרך. איזה תוכן בעייתי יש בתהלוכה שלא מתאים לרוח ההשקפה של חוגים אחרים? ממה שידוע לי אומרים פסוקי תורה, (מעולם לא השתתפתי בתהלוכה שאמרו בה יחי אדוננו, מתארת לעצמי שיש כאלה, אבל לרוב ממש לא) שרים שירים של ל"ג בעומר, לפעמים יש הצגה עם סיפור חז"ל או סיפור על מעשים טובים, ואטרקציות ופעילויות לילדים. בכנות, הטענות פה נשמעות ממש כמו הטענות על דוכני תפילין.
זה לא הדבר הראשון ולא הדבר האחרון שהילדים יבואו אלינו בתחנונים שנלך/נעשה/נקנה ואם לא יתאים לנו נגיד להם לא. לכל הורה יש בחירה אם ללכת עם הילדים לתהלוכה או לא. גם אם לא יקבלו פליירים נוצצים, הם יכולים לשמוע על זה מחברים ולהתחנן ללכת, ואז מה נעשה, נאשים את החברים?
" מאיים" , " מזכיר תלונות על דוכני תפילין" .
כאילו ברגע שאני לא אוהבת שמחלקים פרסומת ישר לילדים גן , הפכתי לשונאת חב"ד או לא יודעת מה. תשלום על הגרלה , אבל מה שמושך את הילדים אלו תמונות של הפרסים. וארטיק.
ולא בא לי להגיע כי אין לי כוח , סתם לא בא לי , אין לי סיבה אידיאולוגית . למה כל דבר צריך לבוא דרך ערכים ואידיאולוגיה? סתם לא בא לי ללכת לתהלוכה כי אני לא אוהבת תהלוכות.
כולם מפרסמים פעילויות בקבוצה שכונתית או באלון שבועי . לדעתי זה מספיק.
כנראה מארגנים יודעים שאם הם לא יחלקו ישר לילדים , הרבה לא יבואו .
גם אמירת פסוקים בגינה. בשכונה הנוכחית עושים את זה בטוב טעם. לפני עשרים שנה גרתי בשכונה שבה שליח שם ארגז קטן של ארטיקים הולך, כולם כולל ילדים גדולים שלא אמרו פסוקים בכלל , היו מתנפלים על הארגז הזה בצורה חייתית כאילו לא ראו ארטיק מימיו. למה זה היה טוב? לעודד בריונות ?
וגם לא רואה סיבה
אבל תדעי שיש אנשים שמבחינה השקפתית מתנגדים לזה
וזה בעייתי להם
זה לא כזה מובן שזה סבבה לכולם
וגם הסניף שכל פעם המדריכים מגיעים ומפרסמים ומלהיבים ותבואו וזה לפעמים הפנינג בעלות לא סבירה והילדים ממש רוצים לצאת, ואני מתוסכלת.
כל נער ונערה באזור...
מתרימים תמורת מתנות
מעצבן ממש אותי
ובקשר למה שהילדים חוזרים מהגן, אז אפשר להגיד שיש תהלוכה וכו ואנחנו לא הולכים כי זה רחוק/מאוחר/יש לנו משהו אחר באותו זמן / אני לא מאמינה בזה וכדומה
בדיוק היום הייתי והם נהנו האמת🙃
אם לא בא לך אז זה בסדר להחליט שלא. כמו כל רעיון אחר שהילדים מגיעים איתו אבל מסכימה עם מי שכתבה שזה לא כזה סבבה לתת להם ישירות ולהלהיב אותם
ולא של הארגון.
ההנהלה צריכה להפעיל שיקול דעת ולא לחלק ישירות לילדים, ואת העניין הזה כן יש להורים אפשרות לשנות.
אלא אם כן מדובר בגן שלהם ואז זה יותר הגיוני.
וכל פרסומת צבעונית ומושכת, זה הקטע של פרסומות 🤷🏼♀️
אין מצב שמחלקים פליירים בבית ספר בלי אישור ההנהלה.
ואם כן זה באמת בעייתי.
אני באופן אישי לא מבינה מה הבעיה, אם זה משהו חינוכי, מביאים למודעות למי שמתאים - אחלה ולמי שלא הכל טוב.
הרי זו בדיוק הטענה של החילונים.
שאיזה חבדניק בא לילדים לשער של בית הספר ועושה להם 'פרסומת' על תפילין. ממש, אבל ממש בלי הסכמת ההורים.
איפה באמת ההבדל???
אני רוצה להגיד משהו שאולי קצת יעצבן.
היום זה פרסומת של חבד בגן ומחר זה יהיה חבר שמביא צעצוע מושך כזה או אחר. או חשיפה לתכנים דלא מתאימים לכם.
אין לנו בכלל בכלל שליטה על מה שהילד ייחשף אליו.
ובעיני ההבנה הזו הלא מובילה ל- "אז אני אחשוף אותו להכל" אלא יותר לעבודה עצמית שלי כמחנכת: " איך אני מתווכת לילדים שלי דברים שהם נחשפו אליהם ולא מוצאים חן בעיני"
אם באמת תהיי שלמה עם עצמך. תוכלי להיות מספיק ברורה ועקבית כדי להסביר לבן שלך למה לכן זה לא מתאים.
בעיני יותר מעצם פיתרון הבעיה הנקודתית הזו- דווקא ההתמודדות הזו תנחיל לילד שלך חוש ביקורתי ויכולת סינון של טוב ורע לפי השקפת הבית שלכם.
ובעיני את יכולה גם להחליט שזה באמת מעצבן אבל השמחה של הילדים שווה את ההקרבה שלך ולכן את מחליקה.
בסופו של דבר- הניסיון לשנות את המציאות ולהתאים אותה לצורה ש'כאילו' תמנע ממך התמודדות. הוא ניסיון חסר סיכוי. ולכן עדיף לעשות עבודה על עצמינו איך אנחנו מתמודדים עם זה ולא איך מנסים לשנות את הסביבה.
פרטיים שהילדים נחשפים אליהם דרך מוסדות הלימוד?
נראה שבבית ספר חבד ישתקו אם יחלקו לילדים פלאיירים עם תוכן לא מותאם וההורים יגידו לא נורא נלמד את הילדים שלא מתאים.
פרסומת על תפילין בתוך מוסדות הלימוד זה אכן לא שייך.
ויש חוק מאיזה מרחק ממוסד הלימוד נחשב שטח ציבורי רגיל שמותר להעמיד בו דוכן להנחת תפילין או לשיווק כל דבר אחר.
צריך לכבד את המרחב של מוסד הלימודים ולא לנצל אותו לצורכי שיווק.
אין קשר לזה שבמקומות אחרים ייחשף לתכנים שונים.
אצלנו בכל אופן, זה עניין השכנוע של הילדים, משווקים להם יפה מאוד ובגובה העיניים שלהם.
הם באורות וברור שצריך ללכת
ולא תמיד מתאים ולא תמיד יש כוח
ולכי תסבירי לילד...
אז אומרים לא, ומסבירים, ומגלים אמפתיה ואז כמה דקות בכי ותסכול... סתם לא נעים, ולא חסר סיבות לבכי, תסכול וכו... אז עכשיו גם הפרסום הזה??
זה לא עניים של "יחי אדוננו" ואף פעם לא אמרתי לילדיי שאנחנו לא אומרים את זה.
כמו שהציעה פה מישהי, אפשר להניח בתיק של הילד את הפרוספקט ואמא כבר תראה. העניין הוא סביב השיווק שעושים לילדים בגן כדי שיבואו. ולא רק זה... כל מיני פעיליות ודברים, שאפשר פשוט להניח בתיק ושלום, למה "לגרות" אותם?
להבדיללל מחלקים לילדים שלך פרסומות של מסיונרים?
אני ראיתי שחילקו לילדי גן משהו עם תוכן מסיונרי מובהק
אם לא הייתה לגיטימציה לחלק ככה ישירות לילדים אז גם הם לא היו יכולים לעשות את זה
לדעתי זו סיבה עיקרית לא לתת לזה מקום
כי יכולים לחלק גם דברים עם תכנים בעיתיים
אין לך בקרה על מה שהילדים שלך נחשפים אליו
הבעיה היא כשמחלקים בכניסה לגן בלי שום בקרה
אני יודעת שאומרים שכולן אותו דבר, אבל בפועל להרבה נשים זה משתנה בין הגלולות...
א. איזו גלולה לקחת?
ב. מה היו התופעות לוואי?
ג. קיבלת איתן מחזור?
ד. אם היו דימומי הסתגלות- תוך כמה זמן הם התחילו?זה היה רק כתמים או יותר מזה? עשית משהו כדי שהם יפסיקו? תוך כמה זמן זה נגמר?
תופעות לוואי- אני חושבת שזה השפיע לי על מצב הרוח והחשק למרות שנורא קשה לדעת, כי זאת גם ככה תקופה מורכבת מהבחינות האלו עם הנקות, חוסרים בשינה וכו'
לא קיבלתי מחזור וגם לא דימומי הסתגלות.
באחת הפעמים היה דימום של יומיים פעם בכמה חודשים אחרי שקצת צמצמתי הנקות.
היה לי שלב כלשהו שהתחיל דימומים, הרופא אמר לקחת כל 12 שעות במקום כל 24.
כמובן שפיצוף הורמונלי אבל שרדתי את זה יפה. העדפתי לדעת שאני רוגעה בלי כתמים כמעט.
גם עם 2 ב24 שעות כן היה מידי פעם כתמונים בל ההנחיה מהרב לא להסתכל ועם פד שחור והתקדמתי.
לא ממש התעסקתי בזה כנראה כי אין לי מידי טראומה וכשאני חושבת על זה אחורה זה נשמע לי נורא חח.
כנראה שהחשק שלילא היה בשמים, אבל גם ככה זה תקופה לא הכי פורה בנושא.
עצבים בגדול אבל סבילים אז המשכתי לקחת.
לא קיבלתי מחזור אבל אי אפשר לדעת נראלי אם זה בגלל הגלולות או בגלל ההנקה, לא?
כמה ימים אחרי שהתחלתי לקחת התחיל דימום הסתגלות, כתמים ואולי קצת יותר אבל לא עכשיו מחזור.. זה הפסיק אחרי כמה ימים לבד אם אני זוכרת נכון
לא הצלחתי לשים לב לתופעות לוואי האמת, אבל לא יודעת מה היה אם לא הייתי לוקחת
לא קיבלתי מחזור עד שכמעט הפסקתי להניק ולא היו דימומי הסתגלות
א. סרזט
ב. מצב רוח ירוד וחוסר חשק. *אבל* בדיעבד אולי היה קשור לדברים אחרים..
ג. לא קיבלתי ווסת, הנקתי מלא.
ד. כן. נראה לי התחילו תוך 5- 7 ימים. כתמים דיי משמעותיים שיישמתי הנחיות של רב כדי לא להיאסר. נראה לי הפסיקו אחרי 5 ימים
לקחתי סרזט.
לא היו תופעות לוואי.
לא קיבלתי מחזור. וגם כשהפסקתי ההנקה עוד המשיכה למנוע.
היה דימום הסתגלות בערך שבוע אחרי שהתחלתי. בהתחלה היו כתמים, אך כך נהיה יותר ונאסרנו. אחרי כמה ימים זה הפסיק. לא עשיתי משהו בשביל זה.
היה זוועה,
עשה לי עצבים בטירוף, בכיתי בלי הפסקה.
ידעתי שזה קשור לגלולות אבל היה בלתי נשלט.
רבתי עם כל הסביבה שלי שזה הכי הכי לא אני בדר"כ.
אבל שבועיים זרקתי את הגלולות לפח ושלום על ישראל.
זה היה ממש קצר ובמילא הנקתי אז הייתי בלי דימומים.
תופעות לוואי
חוסר מצב רוח. כאילו דכדוך תמידי כזה. והקצנה של מצבי רוח אחרים- נניח אני עצבנית בלי קשר אז עפ הגלולות זה קיצוני יותר.
בקיצור יימח שם הגלולות האלה. אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם (כן, אני יודעת שיש אופציות אחרות. כרגע במכלול השיקולים זו האופציה הרלוונטית)
לא קיבלתי איתם מחזור
כתמים בערך משבוע לאחר ההתחלה למשך שבוע בערך.
לא עשיתי כלום חוץ מפרקטיקות הלכתיות כדי לא להאסר (ניגוב, תחתונים צבעוניות/ שחורות וכו')
בדגש על הסבה ולא תואר ראשון
תודה
(אפנה מהניק שלי)
לדעתי יש הרבה יותר סיכוי שתקבלי תשובות אם את כותבת מהניק שלך.
כי יש נשים שמאוד אכפת להן מהאאוטינג אז הן לא יכתבו על גבי הפורום שהן עשו הסבה לסיעוד, אבל אם הן ידעו מי את הן יפנו אלייך בפרטי.
זו ההשערה שלי.
בכל מקרה, בהצלחה רבה!!
אנונימית בהו"לפשוט כל הסביבה שלי יודעת שאני מחפשת הסבה ומשווה מקומות אז זה אאוטינג אמיתי...
ואז יהיה נוח לפנות אליך
תודה על הרעיווהסבה לסיעודשאם יש מישהי כזו, היא יכולה לכתוב לאחת המנהלות ואנחנו נוכל לקשר..(לכתוב פה בשרשור שיש מישהי שמוכנה לתת מהנסיון שלה באישי, ושהפותחת מוזמנת לאישי לקבל את הניק)
הסבה לסיעודהסבה לסיעודרלוונטי?
בשע"צ לימודים בין 8:00-15:00
במכון טל 8:30-15:30
בשע"צ לומדים כל השנה חוץ מחול המועד ושבועיים שלוש באוגוסט
במכון טל לומדים סמ' א,ב,אלול
בשע"צ אני חושבת ששנתיים וחצי זה כולל הזמן עד הממשלתי (לפי מה שהבנתי אבל לא וידאתי)
במכון טל זה שנתיים וחצי לימודים ואז המתנה לממשלתי
בשע"צ שנה א' יומיים פרונטליים, יומיים בזום. שנה ב' 3 ימים פרונטליים יום אחד בזום
בטל הבנתי שיומיים יומיים בכל השנים (ושוב, לא ודאי לי עד הסוף אבל ככל הנראה כן)
התעודה משעצ היא של מכון טל כי הם עובדים בשתפ
אני לא בטוחה אבל קראתי באינטרנט בכל מיני פורומים ששעצ זאת תעודה ומכון טל הוא תואר
עוד מידע מפורומים שלא וידאתי אותו:
שעצ כיתות גדולות, מכון טל עד 20 בנות
מכון טל יותר משפחתי
שערי צדק יותר מקצועי
ואולי ניפגש שנה הבאה
ממליצה לבדוק מה המשמעות של זה בשטח כי ךדעתי זה פרמטר ממש חשוב בהחלטה.
יש מקצועות שההבדל משמעותי מאוד
הסבה מבוססת על זה שכבר יש תואר ראשון, ומוציאים רשיון לעסוק בסיעוד, על בסיס התואר הראשון שכבר יש לך.
בעבר בשערי צדק היה רק תעודה ובמכון טל תואר אבל כבר הרבה שנים שערי צדק מוציאים תואר ששייך למכון טל, אבל כל אלו רלוונטיים למיטב הבנתי רק למי שעושה תואר ראשון בסיעוד, בהסבה זה לא עובד לפי תואר.
לגבי הסבה במכון טל לא הכרתי שיש, כנראה ממש חדש, נכון ללפני שנתיים לא היה.
לא יודעת לגבי מקצועיות אבל בגלל שסהכ עובדים בשתפ מלא לא מאמינה שיהיה הבדל משמעותי במקצועיות.
מה גם שכשאת יוצאת לשוק לא מעניין אף אחד איפה למדת (בתחום של אחיות) למעט אם למדת באוניברסיטה בשטחי הרש"פ...
שההסבה במכון טל היא תואר ראשון בשנתיים וחצי
לא יודעת איך זה הגיוני, זה מה שאמרו
ובאמת כתבו שזה לא רלוונטי כמעט לשום דבר
נשמע בין מכון טל לשעצ
לימודים כל השנה עם חופש בחול המועד ושבועיים באוגוסט
יש להם בדכ יומיים היברידיים
ולפעמים רק שלושה ימי לימוד20260506122937.pdf
הבן שלי התחיל לקחת את זה לפני כמה חודשים
בהתחלה היה בסדר,גם שיפור מטורף בלימודים
רק ששמנו לב שהוא בלי תיאבון בכלל וקצת עצבני
בימים האחרונים העצבים הופכים להתקפי זעם,עצבויות קשות וזה בעיקר
בשעות הצהריים שזה מה שמוזר מאוד.
שוב,לא אוכל כמעט כלום.
התייעצנו עם הנוירולוג ישר אמר שנחליף לאטנט... בלי שום הסבר ברור
שאלתי למה? רק ענה שבגלל שזה לא משפיע עליו
אולי למישהי תהיה עצה/הכוונה/רעיון בנושא?
ולמינון הנכון.(מנסיון)
צריך הרבה סבלנות, ובע"ה שיהיה לתועלת.
ורק אז אשר לשנות אם זה לא טוב.
לגבי התאבון- עדיף לתת משהו לאכול לפני הכדור,
ולפעמים אחרי שמתרגלים למינון, התאבון חוזר.
אבל זה לא מניסיון אישי אז אולי המנוסות יוכלו לעזור יותר..
יודעת על הרבה תלמידים שפשוט לא לוקחים כי נמאס להם מהתופעות לוואי, אבל אצלי הם בתיכון ומחליטים בעצמם אם לקחת או לא.
מניחה שזה בגלל שזה הזמן בערך שההשפעה של התרופה מתפוגגת אצלו, והמעבר קשה לו.
(הוא לוקח את הכדור בבוקר?)
של כמה שבועות ספורים, וזה דיכא לו את התיאבון רק לזמן שהכדור פעיל, בערב כן היה לו תיאבון. בהמלצת הרופא נתתי לו ארוחת בוקר טובה, של פרוסה וחביתה גדולה, על הבוקר לפני שלקח את התרופה, כדי שלא יפספס יותר די ארוחות.
גם אני יודעת, אבל לא ממש מנסיון, שלהתאים את התרופה המתאימה לוקח זמן...
בעיקרון לכל אחד מתאים משהו אחר לכן הרופא הציע להחליף.
האמת שעל אטנט נראה לי ששמעתי על כמה ילדים שהיה להם יותר טוב. אבל כאמור זה אינדיבידואלי לגמרי.
וגם הסברנו לו שחשוב לאכול לפני אז הוא שיתף פעולה ואכל בזריזות.
אבל כאמור, זה היה לתקופה קצרה, לא יודעת אם היינו מתמידים בזה לאורך זמן.
אני ממש מבינה את המורכבות
אבל ככה זה מנסיון שלי הרבה שנים כבר.
ה' שפתיי תפתח
הי יקרות,
כמעט שנה עברה מאז שהעליתי את הפוסט האחרון...
כל-כך קשה למצוא את הפניות כשיש מלחמה ברקע, עם כל מה שזה מביא...
הפעם אני כותבת על מה שאז, בחיים לא הייתי מאמינה שאכתוב יום אחד -
על שלושה דברים *טובים* שקיבלתי מהתקופה הכי חשוכה בחיי.
מצד אחד, זה אולי יישמע קלישאתי. כולם יודעים שניסיונות הם אחד המקורות הגדולים ביותר לצמיחה.
מצד שני, כשהייתי שם, הייתי בחושך כל-כך מוחלט, בסבל כל-כך נורא, ובסכנה כל-כך גדולה -
שחיפשתי נואשות עדויות שיתנו לי קצת תקווה וסיבה למה כדאי להמשיך להילחם.
מוזמנות מאד להיכנס, לקרוא, להגיב, להקפיץ ולהעביר (גם מחוץ לפורום) - כדי שבע''ה זה יגיע לכל מי שזקוקה לקבל כוח 🙏🏼🤍
קראתי כל מילה
לאט ועם התבוננות ושהייה במילים
ובאמת *כל מילה זהב*
הדברים שלך יקרה פשוט עצומים!
מחזקים
מלמדים
מרימים
עמוקים
נוגעים
מרגשים
נותנים תקווה, ואופק
מרפאים
וזה שהגעת לכל מילה מתוכך פנימה
מתובנות עמוקות חכמות ויקרות מפז
ומניסיון שיש בו כח מרפא ומלמד אחרים בפני עצמו
ובעיקר ממי שאת. מהאדם שאת ומהלב העצום הזה שלך.
כמה כמה טוב ואור וברכה את מביאה לעולם!
מתוך ובזכות כל מה שעברת וכמובן מתוך ובזכות כל כל האדם המדהים שאת!!!
תודה רבה על זה!
ותודה עלייך ❤️
בס"ד
ממש ממש מרגש אותי לקרוא. ב"ה........
תודה רבה רבה ששיתפת.
מקווה שהיום את בטוב.
תודה שעצרת והגבת 🥹
