המלאכית כבר בת חמש וחצי שבועות ואני לא מספיקה כלום!
מירוץ מתיש של טיפול בקטנה ובגדולה ובבית, לא משאיר לי רגע פנוי לזה.... או למיליון דברים אחרים שאני נורא רוצה לעשות...
תעודדו אותי שמתישהו העניינים נרגעים.... ויש קצת זמן לנשום, או זמן לעצמי ( נשמע הזוי כרגע...)
אין לי רגע לכלום.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
אבל אל תחליטי עכשיו.
אולי עם התינוק הבא ב"ה יהיה יותר קל. וגם אם לא, את יכולה לגמול אותו מוקדם יותר. אולי בגיל 3 חודשים כשאת חוזרת לעבודה.
אשרייך.
כנראה שצרת הגזים פסחה עליך. ב"ה.
תהני לך. מגיע לך.
וזה עוזר... לא מה שאומרים כולם,
אלא מה ששמתי לב שלא עושה לה טוב, ואחרי יומיים היא צורחת שעות... וזה די עוזר...
נגיד לא חומוס לא חלב ולא חצילים... זה מה ששמתי לב שהיא רגישה...
ואם פתאום היא צורחת אני עושה חושבים מה אכלתי לפני יומיים ולא חוזרת על זה...
זה שווה את זה...
אני אפילו התחלתי ללמוד תפירה... תינוקות לא אמורים לצרוח רוב הזמן... תבדקי חבל עלייך! את צריכה לנוח...
אולי בדיקת רגישות לתינוק...
בהצלחה!
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
גם אם יש תינוק ששואב הרבה תשומת לב - אני עדיין בבית ומקבלת את הילדים בצהריים ופנויה אליהם הרבה יותר.
אבל ברוך השם כל יום וכל רגע - שלא מסיר את חסדו ממני ודואג לי למקום עבודה ולפרנסה.
בטוח היה גרוע יותר אם לא היתה לי עבודה ...
שאני מותשת ולא מספיקה רבע ממה שרוצה להספיק.
אני אוהבת להיות בבית, מאושרת מכל רגע, ואל תדברו איתי בכלל על חזרה לעבודה, טוב לי לחיות ככה!!
אבל אני בהחלט עייפההההההה
עכשיו, שאלה לכל אלו שאומרות- "תעשו רק את המינימום ורוצו לישון כשהתינוק ישן"...
מתי אתן עושות גם את המינימום הזה אם ישנות כשהוא ישן?
המיטה והפוך קורצים לי נורא, אבל יודעת שזה הזמן היחיד בשבילי לדאוג לבית.
כי גם המינימום שזה אוכל, כביסות, סדר ומעט ניקיון- גם הם לוקחים המון זמן וכוחות!!!!!
וזה גם משתנה: בימים הסמוכים ללידה אני זקוקה להרבה שינה. אז, בדרך כלל גם מגיעות הסבתות לעזור ולוקחות על עצמן חלק גדול מהמטלות.
בשבועות הבאים אני ישנה פחות. עוזבת הכל בבקר אחרי שאני שולחת את הילדים וחוץ מלהפעיל מכונה אחת וקיפול/פיזור זריז של המכונה הקודמת, אני לא מסתכלת לא ימינה לא שמאלה והולכת לישון.
הפעם הבאה שהתינוק מתעורר היא בין 10:30 ל 11:30 בערך. כאן אני מסיימת עם הקטן ופונה לסדר קל או מה.
לבשל אני מבשלת על חשבון השעות של הגזים - בין לבין ובהמשכים בשעות הלילה המאוחרות.
ומה שאפשר לעשות כשהילדים האחרים נמצאים אני עושה: וזה בעיקר המשך כביסות, ארוחת ערב ומקלחות.
הכל נעשה במקוטע ובהמשכים. וברגע שאחד הגדולים חוזר הביתה אני תוקעת בידיו את הבכיין ומשתדלת להתקדם בזריזות.
בתקופה הזו אני גם נעזרת במישהי לניקיון פעם אחת בשבוע.
בימים שאחרי הלידה אומנם הייתי אצל אימא שלי, אבל היא לא מהסבתות של פעם. היא אישה מלאת מרץ שעובדת במשרה מאוד מלאה, ורוב היום נמצאת מחוץ הבית, ממש חוזרת אחה"צ או בערב, וגם אז יש לה עסק מהבית....
היא הצילה אותנו עם ארוחות ערב וכביסות והסעת הילדה למעון ופינוקים, אבל ממש לא יכלה להישאר איתי כדי לתת לי לישון....
ואימא של בעלי.... אהמממ.... לא חשבה בכלל על סיוע כזה... היא לא כל כך בעניינים בקטעים האלה, וגם גרה מאוד רחוק, כך שלא קיבלנו ממנה עזרה... לא מאשימים אותה בכלל, זה בסדר גמור מבחינתנו!
ועוד הבדל,
אין לי ילדים גדולים שאני יכולה לבנות עליהם שיחזיקו את התינוקת אחה"צ
להפך, אצלי אז העומס מתגבר.
הבכורה חוזרת מהמעון, וזקוקה מאוד לתשומת לב מקסימלית בשעות האלה.
ואני גם מאוד רוצה לתת לה,כמה היא כבר נמצאת איתי עד שהולכת לישון, מסכנה....
אז היא, והתינוקת, ושתיהן ביחד.....
בשעות האלה אין שום הספקים בבית. כלום.
היה כל כך קשה. כשהיו לנו רק קטנים. וגם תמיד גרנו רחוק מההורים כך שהעזרה של הסבתות היתה משמעותית אבל התרכזה בשבוע - שבועיים הראשונים שחרי הלידה.
מצד שני כשיש רק קטנים הבית "נכבה" מוקדם. אפשר אז ללכת לישון עם התינוק לאיזו הפוגה קלה ולהמשיך אחר כך.
אין בזה כללים. העיקר שלא ליפול מהרגליים.
הכרתי אמא לעשרה שכיבתה את האורות בבית בשעה 20:00 והגדולים שלה נאלצו להסתדר עם זה.
אני לא מסוגלת לעבוד ככה. כמו שאת אומרת בצדק - שאת מאוד רוצה לתת תשומת לב. בשבילי לפעמים השיחה עם הגדולים שלי מאוחר בלילה מחזירה לי את שיווי המשקל. וכמובן שגם הם זקוקים לתשומת לב.
ואל תשכחי שכשיש גדולים יש יותר כביסות, וצריך לבשל אוכל בכמויות מתאימות לבחורים (שני חיילים - שיהיו לי בריאים)
ופסח... ומשברים בהנקה ו...
ואף על פי כן הרבה יותר פשוט כשיש גדולים.
תשקיעי בקטנות החמודות. הן יעזרו לך עם הבאים בתור ב"ה.
הכוונה שלי היא שבתקופה הזו צריך לתמרן בין כל הצרכים באופן גמיש.
והכל זורם עם ההנקה. ואז אחרי איזה 5-6 חודשים אני קולטת שכל הבעיות מתחילות עם ההנקה. ואז אני כבר בתוך זה. ולא יכולה לגמול את התינוק. כי לי היה גם סרבני בקבוק.
טוב בעז"ה נראה מה יהיה.
אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שהבלגן והקושי הם כנראה התיקון שלי....
באמת לא שייך להפסיק את ההנקה בשלב הזה. אבל אם בעלך תומך - זה דבר גדול.
לא כל אחת זוכה.
כנראה שאתם בנויים לזה. הקב"ה יודע מה הוא נותן לכל אחת.
נראה לי שהעיקר במצבים האלו הוא לעצור מדי פעם להערכת מצב ובקרת נזקים. לראות איך אפשר בכל אופן להקל על הילדים האחרים.
אולי תעזרו לי לנצל את החצי יום שנשאר לי?
אני עובדת במשרה מלאה פלוס פלוס בהייטק
עם שלושה ילדים, הגדול בן 7
רגילה לחיים מאוד אינטנסיביים של נסיעות מחוץ לעיר וג'ינגול של בית עבודה ילדים זוגיות וכו.
הרגשתי שעמוס לי מאוד ולקחתי לי את אתמול והיום חופש
ואני לאאא יודעת מה עושים עם הזמן הפנוי שלי
ניסיתי לישון (ואני אוהבת בדרכ) אבל פשוט לא הצלחתי
אני קצת מסדרת את הבית
חשבתי לאפות
כמובן בצהריים אני עם הילדים אז זה לא חופש מוחלט
אבל עדיין
הלכתי לאיבוד וזה עושה לי דיכאון החוסר מעש זה וגם ההבנה שאני לא יודעת להיות עם עצמי, להעסיק את עצמי, להירגע, לחיות את הרגע.
ממש עצוב לי
בגדים לילדים או לך?
לשבת בבית קפה בנחת?
לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות
תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.
זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.
ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת
למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).
ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים
להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב
ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות
אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים
אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר
מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.
כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.
אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.
מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.
זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.
אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'
אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.
גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.
אפילו להתבטל על הספה זה משהו.
קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום
לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...
סידור ארונות עם בגדי חורף
אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.
הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)
תחביב כלשהו
לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה
להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו
סדר באיזו מגירה בבית.
אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?
תאומים בני 6
אוהבת לחגוג עם המשפחה המורחבת
מצד שני הגיע גיל 6 וצריך עם חברים
הבעיה שהפרדנו אותם לשתי כיתות
וזה נראה לי מטורף להזמין שתי כיתות לחדר דיירים או רק בנים מכל כיתה ואז זו כמות ילדים של כיתה אחת אבל אין בנות
לא כ"כ יודעת מה לעשות …
וזה עוד לפני האירגון שזה חתיכת עבודה
איך אפשר לעשות את זה קליל?
ואף פעם אני לא יכולה להתחלק עם עוד אמא כי אני כבר עושה לשני המתוקים שלי
לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.
אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.
בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.
פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.
מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.
עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.
אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..
אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.
לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..
3 או 4.
אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה
דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.
דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.
וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס
חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.
מה שאר הילדים עושים?
את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.
אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.
שוקלים להשאיר את הבן שלנו כיתה, כרגע הוא בכיתה ו כיתה קטנה, ואנחנו רוצים להעביר אותו לבית הספר אחר מכמה סיבות
קטן במחזור
חוסר בשלות ריגשית
קושי חברתי- מנסה להדביק את הפער בכל מחיר ולא מצליח וכל המשאבים הולכים לזה.
בעיית קשב וריכוז ואימפולסיביות.
בקיצור הוא בהישרדות וממש רואים את הפער מבחינת הבשלות שלו והבגרות שרחוקה שנות אור מהילדים בשכבה שלו.
בית הספר מודע לכל ההיסטוריה שלו מאז כיתה א. הוא מנסה להתחקות אחרי ילדים שלא בהכרח הולכים בדרכים טובות ואנחנו ממש חוששים מה יהיה איתו בהמשך. רוצים להוריד ממנו את מפלס הלחץ לרצות ולהיות בקו ישר עם ילדים שהם יותר גדולים ממנו פיזית וגם יותר גדולים בראש.
יש לנו תקשורת מהממת איתו ואני יודעת שגם אם בהתחלה הוא יתנגד עם הזמן הוא יתרכך.
אשמח לתובנות, לניסיון שלכן מי שהייתה בצומת הזו..
עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל
וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה
נשמע לא פשוט♥️
כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.
הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית
אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה
כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו
הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?
הוא מטופל תרופתית?
הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.
ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.
מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו
אנחנו כרגע בודקים את השטח...
שבו הוא עכשיו?
כי זה נשמע מבייש
ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות
האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?
להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו
ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב
כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?
האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך
ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼
הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.
האם עשיתם אבחון תקשורת?
ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..
אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.
כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.
אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.
חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.
ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)
שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!
מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..
הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.
כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.
מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות
אני לקראת לידה בעז"ה ושוקלת ללכת לבית החלמה.
תמיד היה נראה לי מוזר ומשעמם ללכת לבד.
אני מרגישה הפעם מכל מיני סיבות שאם לא אלך לא אצליח לנוח כמו שצריך.
אשמח לכל מידע מנשים שנסעו לבד.
איךזה?
בחדר זוגי יש פרטיות? או ששווה להשקיע בחדר פרטי? באמת טוב ומפנק?
המלצות על בית החלמה?
ושאלה אחרונה- כדי לשים את התינוק בתינוקיה חייבים להגיע ישר מבית החולים?
תודה לעונות!
לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.
על ביכורים בירושלים
מלון ומפנק ברמות
לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה
אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש
וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון
אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.
אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.
פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.
לי זה ממש מנוחה.
אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...
מפתיע
רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.
במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.
ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.
לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר
פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.
תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...
ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי
והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו
היה קטע אחד מוזר מאוד
שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..
לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות
ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי
אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת
שבוע 39
לידה מתקדמת
צירים באים והולכים ומתעתעים
ואני יודעת שאני לא יולדת לפני התאריך
וכבר שבועיים לחץ לחץ
בעבודה-את לא רוצה ללדת? את עדיין פה?
וחמותי ששולחת הודעות לחץ מה קורה/מתקשרת/מתקשרת וידאו!! פעם או פעמיים ביום (ברור לי שזה מדאגה אבל בכל זאת)
ודודה של בעלי שמחליטה באיזה תאריך בדיוק אני צריכה ללדת.. ועוד
אני בן אדם יחסית רגוע אבל עוד לא הגעתי לשבוע 40 וככ הרבה לחץ! איך מרגיעים את זה ולא כועסים על כולם? מרגישה לחץ בפנים שעושה כאב ראש ולא נעים לי בכלל..
תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.
ביום יום (לא המזדמנים)-
הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.
שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍
אם זורם לך,
ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.
נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות
או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה
וככה כל מיני דברים מצחיקים.
ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.
פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....
אשמח להמלצות באיזור ירושלים דרך לאומית, אם יש חיה כזו שגם עונה בטלפון וגם עם תורים סבירים.
פתוחה גם לשאר חלקי הארץ כי אני כבר מלא זמן בסרט הזה ונשבר לי.
תודה!
לצערי זו חיה נדירה.....אמהלהיש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים
היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.
תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר
אני התייאשתי....
הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).
הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.
זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.
אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).
תור מהיום למחר.
כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.
בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.
כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.
בהצלחה
היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.
היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.
מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.
לשניים האחרים לא...
נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.
אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות
אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר
אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...
יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז
שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.
זה בסיסי ביותר
אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.
גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש
אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..
באזור שבוע 16.
לילדים יותר קטנים.
את יכולה לספר מתי שאת רוצה
אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.
קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.
לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק
בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.
לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.
ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.
שימושיתכשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה
כי הרגשתי ממש רע.
לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.
בכלל
כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא
אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו
כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת
אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן
בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח
עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה
נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,
הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!
כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.
סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..
הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)
לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13
לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה
והקטן תוך כדי דיבור בבית
וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....
אז הצהבת במגמת עליה. הברית שנדחתה עוד מילא... מאוד לא רוצה להגיע לאשפוז. אשמח לכל טיפ שיש לכן (שמנוסה)
אבל מה הקאצ הכי גדול?
הצהבת יוצאת בקקי... והילד לא עושהההה אני מיואשת כבר.
עשה אולי פעמיים מאז שהשתשחררנו. מה עושים עם זנ?? והמוזר שלא נראה שסובל! לא מתפתל. לא מתכווץ. אני יודעת מה זה שהם סובלים מעצירות וכאלה.. מכירנ מהילדים הגדולים. אבל הוא רגוע ושליו. אבל אני חייבת את היציאות בשביל הצהבת.
יונק בעיקר. היה פה ושם מטרנה אבל כרגע לא באה הישועה לא מההנקה ולא מהמטרנה.
אז גם טיפים לזה אשמח..
אחחח
הדאגות לא פוסקות. רוצה לנוח כבר. ככ רציתי לסיים עם הברית לעשות וי.
כרגע המטלה זה לא להגיע לאשפוז כי רק זה מה שחסר פה ממש לחוסר איזון בבית. יאללה נעבוד בזה
איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.
לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב
אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)
הן עשו פלאים והצהבת ירדה
לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות
ותתני לו בכפית.
תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.
וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים
ויטמין e בשבילך
שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה
לך לקחת יועצת הנקה מקצועית
צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות
נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה
תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב
בהצלחה!
כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..
מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.
בהצלחה! זה ממש סיוט!
להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,
עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.
כשלבן שלי היה לפני 8 שנים
