א. את הבחירה אפשר לראות בפס' כמו -

"כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם" (בראשית יג, טו)

"וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ" (שמות יט, ה)

 רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה, לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים--כַּיּוֹם הַזֶּה. (דברים י, טו)

ב. אפשר להסתכל על המדרש לא כמתאר מציאות וסיפור של אירוע שקרה, שה' עבר בין כל עם ועם שאל אותו: רוצים את התורה? מה כתוב בה?אה,אז לא..

אלא כמדרש המתאר את ההתאמה הטבעית-נפשית-סגולתית נשמתית של עמ"י לתורה. למה לכל עם הוצעה מצווה ספציפית שבה "במקרה" הוא לא יכול לעמוד? כדי ללמד אותנו על אופיו הטבעי והפנימי של כל אומה ואומה.

יש עוד הרבה מה להאריך בעניין, אם יהיה לי זמן בלנ'ד..

מקווה שעזרתי מעט.

מקווה שהוא באמת יקבל את התשובות האלו בע"ה..

(לי אישית זה הרחיב את מאגר המידע וכך את מאגר התשובות להבא, תודה)

אשמח שתאריך בעניין אם זה יתאפשר..

תודה!

הרי הוא לא בחר בהם..

"ונברכו בך כל משפחות האדמה" 

השאלה היא איפה רואים את הבחירה הספציפית של ה' בעמ"י כעם סגולה, כעם הנבחר..

ה' יצר את העולם, ה' יצר את שאר האומות וה' יצר את עמ"י.

איך מתוך כל היצירה הזו והבחירה בכל הדברים האלו יש בחירה מיוחדת בעמ"י..?

הרי הוא יצר את כולם כי רצה את כולם ובחר בכולם, הוא לא בחר/יצר/ברא רק את עמ"י.

יש הבדל בין הייעוד של עם ישראל לבין הייעוד של שאר האומות

אז השאלה היא איפה רואים את זה? איפה רואים את הבחירה המיוחדת בעמ"י?

זו השאלה שלי..

בקרבת ה'

ביכולות הנבואה

כמו שיהודי כתב התאמה הטבעית-נפשית-סגולתית נשמתית של עמ"י לתורה. 

"אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם" מהאדם הראשון האנושות התפצלה לאומות השונות שבכל אחת יש משהו מהזהות המקורית. עם ישראל זו הזהות המקורית. סגולה מכל העמים הכוונה מחסן מכל העמים, שמכל עם יש משהו. ולכן גם עמ"י יכול לקשר בין אומות העולם לה'- "ממלכת כוהנים וגוי קדוש"

את הבחירה הזו, דווקא בנו.

שה' בחר בנו, ולתת דווקא לנו את התורה.

ויהודי כתב איפה מתבטאת הבחירה, וזו התשובה שחיפשתי

זה יותר יעזור לי

בע"ה בלנ"ד אשמע, והתשובה של יהודי עזרה לי, והיא טובה.

אני מקווה שדוד שלי יקבל אותה בע"ה

אבל לפני שעונים, ממש משנה מאיפה באה השאלה.

כלומר, למה זה מעניין אותו? מה מציק לו? אם נענה על זה מה יקרה? מה ישתנה?

אם יודעים את זה כל התשובה יכולה להשתנות, או שמגיעים למסקנה שלא צריך לענות כי זה לא יועיל כלל...(לרוב...)

לעניין, יש ספר של הרב יוסף קלנר שמדבר על עמ"י.

בפרקים הראשונים הוא סוקר בצורה יסודית את המבנה המיוחד של עמ"י- על טבעיות.

נראה לי שזה אותה נקודה.

ניתן להרחיב רבות עוד בספר 'שעבת ציון נס לעמים' של הרב אברהם ליבני.

הדבר העיקרי הוא שזה יהיה ברור לנו. בלי קשר לשאלות ששואלים אותנו...

יש לי אחד אחר שרק שואל בשביל לשאול ולהתקיל ולא באמת רוצה תשובות..

(אני לא אשכח כשאמרתי לו שצריך לשמור נגיעה גם מדודים, כל הוכחה שנתתי לו הוא חיפש תירוצים למה זה שטויות)

תודה על ההמלצות לספרים

אני אישית לא אקרא אותם (לפחות לא בזמן הקרוב)

אבל בל"נ אעביר לו את שמות הספרים אם יהיה מעוניין בהרחבה.

 "בני בכורי ישראל, ואומר אליך שלח את בני ויעבדני" (שמות ד, כב-כג)

 "בנים אתם לה' אלוקיכם"​(דברים יד, א)

בזמני, היה על זה יחידת בגרות במחשבת ישראל. קראו לזה עם ישראל עם סגולה. הקישור פה זה לחוברת של משרד חהינוך, שנותן לך את המקורות שלומדים בכיתה, וכן מקורות להרחבה. עמודים 22-27

אם יש מישהו בסביבתך שעשה את הבגרות בתוכנית הישנה, יש חוברת של אליצור עמנואל שנקראת 'עם ישראל עם סגולה' שמאגד בתוכו את רוב המקורות האלו, מנוקדים, עם הדגשים וסברים. מאוד מאיר עיניים. סביר להניח שבבית ספר יש את זה בספרייה. שווה לעיין.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום