אבל יכול להיות מאד סמוך ללידה...
בהצלחה....
אבל היו לי צירים כמעט יומיים
שיהיה מוכן לקחת אחריות ויגיד לך לא לבוא?
זה תלוי כמובן גם מה הזמינו שלך לבי"ח, ואם יש ליידך מישהו שיכול לסייע אם העניינים יתפתחו מהר מידי.
אם לא - קשה יותר לקחת סיכון...
עד הלידה ממש.
ואת המים פקעו בפתיחה מלאה. דימום לא היה (רק אחרי השתינוק יצא), למעט הפקק שהיה עם קת סיבים...
בעיקרון, ברוב המקרים יש הבדל בין הצירים של השלב המקדים, לצירים של לידה פעילה...
אני מאמינה לך לגמרי שאת מרגישה צירים מטורפים, שכואבים ממש, ומתישים! אבל, בלידה פעילה, לא יהיה לך כוח לכתוב בפורום בין הצירים... אני מאמינה שתוכלי לזהות את זה... למרות שכמובן לא ניתן להתחייב על כלום...
סיפור של חלק מהלידה השניה שלי, רק להבהרה:
הלידה היתה בשבת. באחת בלילה התעוררתי כי לא היה לי נוח. חזרתי לישון בכוח. הצירים המשיכו, אבל הכרחתי את עצמי להמשיך לישון בינהם. בארבע הם היו ממש בלתי נסבלים, אז קמתי. הצירים היו סדירים, כואבים, הכריחו אותי להיות בתנועה. בעלי שאל אם להתחיל להתארגן. אמרתי לו שנחכה לנץ, כדי שיספיק להתפלל שחרית ולקדש, ואח"כ ניסע. בנתיים המשכתי להסתובב בבית, לסדר קצת, לארוז. הייתי חייבת להיות בתנועה כל הזמן. בעלי הקשיב לי, אבל לא היה בטוח שאני צודקת... מדי פעם הוא שאל אם אני כבר רוצה לצאת, ואני המכשתי להתעקש שנחכה לנץ ולקידוש (לכי תדעי מה יהיה בהמשך היום...), אפילו חשבתי שאצליח לאכול קצת כדי שיהיה לי כוח...
בערך בשש, בעלי סיים את התפילה, והתחיל לקדש. ואז, פתאום, נגמרה לי כל הסבלנות, אמרתי לו בצורה חד משמעית שאנחנו יוצאים עכשיו!!! הוא ניסה לשכנע אותי שכדאי להישאר עוד כמה דקות בשביל הקידוש, אבל כבר לא היה עם מי לדבר, הדבר היחיד שעניין אותי היה לצאת, וכמה שיותר מהר, לבית חולים (שם חיכתה התומכת לידה הנפלאה שלי...).
הוא קידש במהירות הבזק, שאל אם אני רוצה לשתות מהיין, ואני (באמצע ציר) פשוט העפתי לו את היד... מאותו הרגע, כל מי שניסה לדבר איתי (בעלי, חמותי, נהג האמבולנס, המיילדת בקבלה, חברה שפגשתי בחדר לידה...), זכה בתשובה של שתי מילים לכל היותר במקרה הטוב, או במבט זועף, במקרה הרגיל. משפטים זה היה למעלה מהשגתי. הרגשתי הייתה, שכל העולם "קפא", הדבר היחיד שעניין אותי הית הלידה שמתקדמת, הכל פשוט חלף לידי, ואם דרשו ממני להגיב, בד"כ הגבתי בכעס על זה שמפריעים לי להתרכז... המקרים היחידים בהם הצלחתי לדבר או לחשוב על משהו יותר ארוך ממילה היו מקרים בהם הדיבור היה הכרחי ללידה עצמה (משפטים כמו: "אני מרגישה לחץ חזק" או "לא מוכנה לשכב בשום אופן").
ילדתי שעתיים אח"כ. השערתי היא שהשינוי הפתאומי במצב הרוח ובניסבלות הצירים היה במעבר ללידה פעילה.
בעיני, אם את ערנית ומודעת, ניתן להרגיש את המעבר. (כמובן, לא כל הלידות שוות ואי אפשר להבטיח כלום מראש... אבל באופן עקרוני...)
הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה להחליש את רוחך, אבל אני חייבת לומר, שיש צירים כואבים ומתישים שנדמים כבלתי נסבלים, אבל באמת הם נסבלים. ויש צירים שהם הדבר הכי קרוב שאני מכירה לכאב בעוצמה בלתי נסבלת. צירים של לידה פעילה הם מהסוג השני.... (בד"כ)
מקווה שעזרתי במשהו.
שיהיה בשעה טובה! ובוודאות!
שתזכי לסייעתא דשמיא!
ידיים מלאות, אמא בריאה ועובר בריא!
מקווה יחד איתך!
הלידה אתם מפסיקות לנסוע למרחק שהוא לא סביר להגיע לבית חולים שרציתם ללדת בו?
יש לי עוד הרבה זמן, אבל אוהבת לחשוב על הכל מראש.
מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)
אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף
ואם יש ציר- נזוז
אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…
אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..
לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..
אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…
(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)
אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.
יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.
תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.
אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .
קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית 
אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם
מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)
לידה זה דבר ארוך.
ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.
כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.
כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ
סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.
לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.
בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט
לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות
כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.
באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.
פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.
אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער
אז הצהבת במגמת עליה. הברית שנדחתה עוד מילא... מאוד לא רוצה להגיע לאשפוז. אשמח לכל טיפ שיש לכן (שמנוסה)
אבל מה הקאצ הכי גדול?
הצהבת יוצאת בקקי... והילד לא עושהההה אני מיואשת כבר.
עשה אולי פעמיים מאז שהשתשחררנו. מה עושים עם זנ?? והמוזר שלא נראה שסובל! לא מתפתל. לא מתכווץ. אני יודעת מה זה שהם סובלים מעצירות וכאלה.. מכירנ מהילדים הגדולים. אבל הוא רגוע ושליו. אבל אני חייבת את היציאות בשביל הצהבת.
יונק בעיקר. היה פה ושם מטרנה אבל כרגע לא באה הישועה לא מההנקה ולא מהמטרנה.
אז גם טיפים לזה אשמח..
אחחח
הדאגות לא פוסקות. רוצה לנוח כבר. ככ רציתי לסיים עם הברית לעשות וי.
כרגע המטלה זה לא להגיע לאשפוז כי רק זה מה שחסר פה ממש לחוסר איזון בבית. יאללה נעבוד בזה
איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.
לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב
אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)
הן עשו פלאים והצהבת ירדה
לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות
ותתני לו בכפית.
תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.
וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים
ויטמין e בשבילך
שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה
אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..
באזור שבוע 16.
לילדים יותר קטנים.
את יכולה לספר מתי שאת רוצה
אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.
קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.
לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק
בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.
לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.
ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.
שימושיתכשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה
כי הרגשתי ממש רע.
לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.
יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן
חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.
אפשר טוניקה בגזרת גלביה.
זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן
אלא אם כן הבטן שלך פיצית.
נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.
שולחת לך בפרטי תמונה
אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן
הי לכולן, למישהי יש ניסיון עם זה?
בת חמש שפשוט לא נרדמת שעות...היא גם סובלת מזה.
אין בעיות בשינה בכלל.
מתלבטים אם פשוט לקנות ולתת
ביסגליצינאט דווקא.
תמציות צמחים
עלי השפיע והרגיע מאוד.
אני חושבת שיש גם לילדים
שיהיה קל וקצר ממש
לפני התפילה
מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
שקית עם בייגלה
פירות חתוכים
חלה עם ממרח
אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
מי לא מספיק?
אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר
ואחר כך גם עוגה.
את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.
ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.
את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?
בני כמה הם?
אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.
אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב
לא ניסיתי
לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..
