אם זה מה שמחדירים לילדים..

לא פלא שגדל פה דור של חוצפנים ועזי פנים..

(פרסומות \ סיסמאות לא חינוכיות זה לא חדש. "טבעי שלא תשלוט בעצמך" זה טוב? )

כולם מדברים על שוש

וגם פרסום רע זה פרסום

הגאונות הפרסומית שבתשדיר הזה אדירההה

וזה מתבטא בכמה באאאאאז זה יצר, ומאוחר יותר - בהאם הכנסות החברה באמת עלו בצורה מורגשת במכירות המוצר הספציפי.

אל דאגה, הפרסומאים של כל חברה עוברים ביקורת מאוד מוקפדת לפני שממשיכים איתם לקמפיינים נוספים - הם צריכים להראות תוצאות בכיס של מנהל החברה לפני שהוא ייתן להם עבודה שוב...

פרסום שמקשר את המוצר לקונוטציות שליליות- מה טוב בו?

לי ברור שאם הייתי אמא והייתי רואה שוש- הייתי נתקפת חלחלה וזעם ועקרונית לא קונה.

מה החברה הרוויחה כשהיא מוציאה שם רע לעצמה?

שלילי לחלוטין.

אבל קחי את כל אלה- הילדים, הנערים או סתם אנשים שאין להם טיפת כבוד לחינוך (ומתלהבים מ"הילד המתוקי שלמד להתחצף..."), שבעיניהם זה נראה מגניב, הם מזדהים עם מה שהתינוק משדר, וכן-הם לא יפסיקו לאכול שוש.

זה עצוב, אבל יש אנשים כאלה. 

לא יודעת כמה, אבל כנראה מספיק בשביל שהפרסומאים יעזו "להוציא שם רע לעצמם".

אבל בטח יש לך אחיינים\אחים קטנים..

אז תדעי שילדים זה עם חופר, נודניק, שבאמצע קניות רוצים רק להשתיק.

מי שמשקיע בחינוך יודע לשים גבולות לילדים שלו אבל מצוי מאד (גם אצל הדתיים, ובטח אצל החילונים) שנותנים לילד לעשות מה שבא לו...

כך שמספיק לשכנע את הילד, המבוגר בכלל לא פונקציה.

עלית לא הסתכנו הרבה כשהם הוציאו את הפרסום.

אני לא מכירה הרבה שלא יקנו שוש בגללו, להפך יכול להיות.

אבל העולם שלנו עובד בקודים מסחריים אחרים לגמריי ממה שאנחנו כאנשים דתיים, מאמינים, ובעלי איפוק עצמי, מתחברים אליו.

ישנן בחוץ עוד אלפי פרסומות שפונים אל הרדוד ואל הנמוך שבכוחות הנפש, אל התאוות, אל התשוקות - זה פעמים רבות הכוח של הפרסומאי. הוא צריך בפרסומת אחת להתחבר ולגעת בכמה שיותר אנשים וככזה, הוא מחפש פעמים רבות את המכנה המשותף הנמוך ביותר (וכן, פעמים רבות תהיה זאת בחורה בלבוש מינימלי שתפרסם מכונת כביסה, כי זה מה שימשוך הכי הרבה גברים בתת מודע לקנות דווקא את המכונת כביסה הזאת ולא של המתחרים, בתקווה לא מודעת שלאחר מכן האישה שלהן תראה כמו הדוגמנית 20 קילו שבפרסומת).

מעטים הפרסומאים שבאמת נקיים מכל הרדידות הזאת, מעטים...אותם צריך להעריך, אבל הם מעטים (בין השאר, בתקווה שזה לא נחשב שאני מפרסם כעת, צריך להזכיר את שמה של ג' יפית, שחלק עיקרי מהפרסום שלה זה פשוט היא עצמה שעומדת ומדברת על המוצר ומסבירה למה כדאי לקנות אותו. זה כשלעצמו כבר יפה ומשדר משהו אחר לפחות במשהו משאר הפרסומות הרדודות...).

עקרון הפרסום אכן פשוט, אבל הוא בדיוק מה שכתבתי - ירידה אל המכנה המשותף הנמוך ביותר. איך מצליחים לגעת בכמה שיותר אנשים? בדיוק - מדברים אל הדבר שמשותף לכולם או כמעט לכולם.

אכן - דבר תורה לא שייך לכולם לכן גם אם לכמה הוא כן יגרום שיקנו יותר, לפרסומאי זה לא מספיק (אולי, בפרסומת שמיועדת בעיקר לציבור החרדי, שם באמת רואים ר-ק כיפות שחורות ולעולם לא תראה בת או חילוני גלוי ראש בפרסומת לחרדים...) - הוא מחפש את הדבר שימשוך כמה שיותר אנשים.

זאת אכן גאונות - אבל גאונות שמגיעה על ידי היצמדות לדברים הרדודים של החיים. נגיד כמו בדוגמה שהזכרתי, בחורה יפה זה דבר שעובד כמעט כמעט על כולם, כן, גם בציבור הדתי בתת מודע מי שנחשף לזה זה משפיע על הנפש שלו, במיוחד אם הוא לא ממהר להסיר את המבט.

מה שכן - אולי הפרסומאי אכן לא יראה את זה כ"לרדת נמוך" - אבל הוא בהחלט ידע שזה דבר שמאחד יותר אנשים מדבר אחר - וזה בדיוק מה שנקרא "המכנה המשותף הנמוך". כי את המכנה המשותף הגבוה אי אפשר לשווק בקלות כל כך (וזה נושא לדיון בפני עצמו).

עוד דוגמא שאני דווקא מתפעל ממנה גם לטובה, זה הקו איתו הולכת סלקום - קו המשפחתיות, והרגש. ואכן היא מצליחה בגדול - כל פרסומת טלוויזיונית שלה מצליחה להזיז משהו במיתרי הרגש ולחבר אותך שוב למשפחתיות ולחברות...

ג' יפית היא אכן מותג, אבל גם סוד ההצלחה שלה בפשטות - היא אשכרה משווקת ב-ד-י-ו-ק את מה שהיא מוכרת. לא משווקת הרגשות דמה שיהיו לך אולי אם תיטל, לא משווקת סיבות להכריח את ההורים לקנות לך ("את לא מחליטה עלי") אלא מסבירה למה כדאי לקנות את המוצר נטו, מה טוב בו.

וזה הולך לה. אם אני לא טועה היא ממשרדי הפרסום המובילים בארץ...

לשידורה של הפרסומת.

פשוט הרס.

אין ספק שבבחירת המפרסם, הם בחרו בחירה מדוייקת - הילדון הזה ממיס .

ואם נחזר בכל זאת לתוכן - ובכן, גם כאן אודה - ראיתי את זה בעיקר בשעשוע, גם אם אני יודע שזה לא מסר הכי חינוכי -אני אישית לקחתי את זה כהומור נטו, לא באמת כמסר חינוכי שמנסים להטביע... מה שכן, זה באמת הייתה בעיה כששידרו את זה בשעות שילדים קטנים רואים את זה.

מצד שני - עוד לא שמעתי אחד שקם על כך שבמאחורה של האריזה של תפוצ'יפס, כבר שנים על גבי שנים, טבוע הסלוגן "טבעי שלא תשלוט בעצמך"... - כנראה שמחאה על פרסומת בטלוויזיה היא אטרקטיבית יותר מאשר לצאת במחאה על סלוגן מודפס בקטן, גם אם הרבה הרבה יותר ילדים נחשפו אליו...

אם היו יוצאים במחאה על הסלוגן של תפוצ'יפס כמו שיצאו במחאה על הפרסומת הזאת - מזמן לא היינו רואים את המשפט הזה על האריזות של התפווצ'יפס...

ומחילה, הילד בפירסומת ממש לא ממיס אותי- הוא מעורר בי רצון עז להכניס אותו לעונש שלא ישכח הרבה זמן... 

או עדיף-

להכניס לעונש את המטומטם שהכניס לו את המשפט הזה למוח- במקום לחנך אותו לקבלת עול 

אני התענגתי ממש על הגאונות הפרסומית ועל המשחק המדהים

של הילדון הקטנטן והמסכן הזה

זה באמת מזעזע

הוא היה מזעזע אבל הצליח להציף דיון נוקב וכנה

שאין ספק שתועלת עוד תצא ממנו.

זה:

את הקמפיין..

זה באמת לא יפה!

אבל תכלס, איך אפשר נגיד להילחם בתופעה כזאת בלי לפגוע באנשים שהם כאלו?!

קמפיינים לבריאות

מיגור כמויות של צריכת ממתקים

כמו: כשאתה מביא לילד שלך פרוסה עם שוקולד לכיתה זה כמו לשלוח אותו עם עוגה.

כל יום עוגה?!?

קיצור, ממש ממש לא חסר מה!!

אבל רק בהעצמה של הטוב

או מניעת הרע (המוצר ולא!! האדם)

פרסומות מזעזעות.

ובכלל מזעזע אותי שמשתמשים בילדים ככלי שיווקי.

הורסים להם את התמימות המתוקה של גיל הילדות.

וחוצמיזה ראית בכלל על מה הפוטושופ??? הוא על השמנה!! זאת אומרת שלקחו ילד והשמינו אותו ל הרזו..

אז מה שכתבת לא כ"כ קשור..

חבל שלא קראת לפני זה את התגובות..

אבל הכוונה הייתה שלרוב לפוטושופ בפירסומות יש השפעה שלילית עלינו... (גם כשהשמינו את הילד זה בטח לא השפיע לטובה...)

בגודל של בנין! 

"צריך להיזהר מהפיכת הקורבן למטרה"

יש לי הרגשה שיוצרי הקמפיין נעדרו מהשיעור הזה...

חוץ מזה- גועל נפש, באמת. אולי תמים וילדותי, בפועל הרסני.

ו...בדיוק מדברים כאן על זה!

הזכיר לי את השרשור..

"נהוג לתאר באופן ביקורתי את התייחסות הגורמים המסחריים לילדים, לא כאל אזרחי המחר שיש לטפח בהם תכונות ומיומנויות חיוניות לתפקוד בחברה דמוקרטית, אלא כצרכני המחר (והיום) שיש להשקיע בפיתוח תרבות הפנאי שלהם המבוססת על צריכה, הן בעקיפין והן במישרין. ואכן, השיח האזרחי מגויס לקידום מטרות מסחריות: התייחסות לילדים כאנשים אוטונומיים וכבעלי חופש בחירה, שימוש במושגים כמו "העצמה" אישית והשמעת ה"קול" הייחודי להם - כל אלה מתועלים לכיוון האוטונומיה לבחור סגנון חיים צרכני מסוים והשמעת קולם העצמאי כביכול בסוגיות של תרבות טעם: במוסיקה, באופנה, במזון וכן הלאה." 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם