אם את שואלת על המושג שבו מתארים אדם "ירא שמיים" אז אני לא כ"כ יודעת מה לומר...אני בעצמי לא יודעת למה מתכוונים.

אבל לגבי יראת שמיים בפני עצמה- נראה לי שזה בא בצמד עם אהבה. אהבה ויראה הן שני הפנים של הקשר בינינו לבין ה'.

אהבה אולי קצת יותר קל להבין- חסד, זרימה, דברים טובים שה' מביא לנו שדרכם אנחנו מרגישים את אהבתו אלינו, מצידינו- זו ההרגשה שאנחנו אוהבים את ה', אדם שאוהב ללמוד תורה, מצוות שאנחנו אוהבים, ושמתחברים לקיום שלהם.

היראה היא קצת שונה- יש בה יותר ריחוק. יש שתי יראות- יראת העונש ויראת הרוממות. יראת העונש היא הפשוטה יותר- אני מפחדת לחטוף בגיהנום אז אני אתלבש בצניעות או אקפיד על הלכות כשרות. יראת הרוממות היא יראה של כבוד. של הקטנות שאנחנו מרגישים מול גדלות ה' האינסופית. יראת הרוממות גורמת לי למשל, לקיים מצוות מתוך הבנה שזה מה שנכון לי, כי זה מה שה' נתן לי, גם אם אני ממש לא מתחברת לזה.

אם אני על סף לעשות מעשה אסור כלשהוא- אז אם יש לי יראת העונש אני אפחד מה', אבל אם יש לי יראת הרוממות אני אתבייש מכבוד ה' וזה מה שימנע ממני לעשות זאת.

אדם לדעתי לא יכול להיות רק באהבה כל הזמן, כי גם אהבה צריכה גבולות. בחורה שנורא אוהבת את ה' אבל לא מתלבשת צנוע, נניח, כי היא לא מתחברת לזה, זה בדיוק אהבה בלי יראה- בלי הצמצום של ההלכה שמגדיר לנו גבולות.

לעומת זאת אדם שעושה הכל בהקפדה אבל לא מרגיש שום דבר ואין לו חיות מהמצוות ומהתורה- הוא רק ביראה, ובלי האהבה.    

    וכאמור- כולנו חייבים את שניהם כדי להישאר באיזון נכון.   מצד אחד לשאוף לרצות את קרבת ה' ואת קיום המצוות ומצד שני- לשמור על גבולות ההלכה ובכלל- לשמור על המסגרת שלנו, כדי שהיא לא תתפרק פתאום, בזמן שמרגישים "לא בא לי, לא זורם לי, לא מתחבר לי".        

עוד דבר נוסף וחשוב בהחלט- היראה, הגבולות, היא זו שמאפשרת את הביטוי של האהבה. דוגמה פשוטה- אם את רוצה לשתות מים- אז תפתחי את הברז ויצאו המון מים, אבל בלי כוס- שמצמצמת את המים ומגדירה להם את הגבול- את לא תוכלי לשתות ולהנות מהמים. כי כשהחסד נמצא במקומו ויודע את גבולותיו הוא יכול לבוא לידי ביטוי. והיראה היא זו שמציבה את הגבול המאפשר.

עד כאן..מקווה שהובנתי. סליחה שזה בלי מקורות. יש לזה בלי סוף....

יראת שמים= תשומת לב.

פשוט, לשים קצת יותר לב לדברים שקורים לך, לסובבים אותך, להתבונן.

והראיה מהפסוק- 

הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר יְהוָה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים. 

כא וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר יְהוָה--וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה.

כלומר הירא לדבר ה' <בעל יראת שמים> הכניס את המקנה מפני הברד. וההיפך מהירא הוא "מי שאינו שם לבו אל דבר ה'"

הרב ארז משה דורון

אז  כדאי להיצמד לשביל ישראל. לפי המקטעים הרגילים של שביל ישראל זה בערך 3 ימים.

אני גם רוצה 

גם אני עסקתי רבות בסוגיה הזאת.. והייתי מהמתנגדים ליציאה מהארץ.

ובסוף כשקיבלתי הזמנה מרבנו, אמרתי לעצמי שאני נוסעת לצדיק באמת בשביל לחזק את עבודת ה'- להיות בבחינת תלמיד שהולך לרבו.

לי מאוד הפריע שהרבה נוסעים לאומן וגם לשוק שם לעשות קניות... אז אמרתי לעצמי שאני מגיעה באמת בשביל להשתטח ולא לשופינג.

וגם לפני ובמהלך הנסיעה עזר לי מאוד ללמוד את שיחות הר"ן ט"ו שם רבנו מספר לר' נתן על מעלת ארץ- ישראל.

וכשחזרתי לארץ התחברתי הרבה יותר לקדושתה ומעלתה..

ולגבי עם מי מתייעצים על זה, כל אחד יגיד לך מנקודת ההשקפה שלו. וצריך לדעת עם מי להתייעץ בנושא- בצד ההלכתי ובצד ההשקפתי.

שתזכי להזמנה אישית!

כל צעד מקרב אותנו

לגלות שוב את פנייך