פשוט לפתוח.

אבל יש הבחלט דגש כזה. אולי נכון לאמר, שהדגש בתשובה- הוא על שזה יהיה מאהבה.

אבל את יודעת מה, כן לפעמים מגוחך לשמוע איזה אולפניסטית מטיפה בגאון על תשובה מאהבה כבסה"כ אמרתי לה את גודל האיסור כפי שהוא מופיע בתורה. היא הייתה בהלם "תשובה מאהבה! מה קרה לך?!?!!| |בטון הזה המוכיח והמתלהב כמובן|

בכל אופן, זה לא תורה למשה מסיני, זו דרך הסתכלות שצריך ללמוד אותה טוב לפני שחושבים שהיא מבטלת כל דבר של:"יראה".

לאז כור לי שנתקלתי באמרה של הרב קוק שיראה/פחד א-לוהים הם שלילים, אלא שבאמת כמו שaaa אמר: "גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים", זה לא סותר, ואני לא חושבת שהוא הכריע בצורה מוחלטת לכאן או לכאן, תקנו אותי אם אני טועה.

יש כאן בילבול מושגים

כשנועם אמרה "עבודה מאהבה" - הבנתי את זה כמו שזה כתוב במקורות - "אהבת ה' "

להתמקד באהבת ה' זה שער הבחינה\שער אהבת ה' בחובות הלבבות - להשקיע בהתבוננות בהלהבת הלב לאהבת ה', כמה שה' אוהב אותנו, כמה הוא גדול, וכמה הוא עשה לנו טובות

יש גם ברמב"ם ביסודי התרה שני פרקים בנושא שהם הדרך שלו לאהבת ה'.

יש לשל"ה מאמר ארוך על אהבת ה'!

כל זה התמקדות והתבוננות באהבת ה'

 באורות התשובה לא מצאתי התמקדות בנושא

יש שם ניסיון שאדם ירצה להיות טהור וקדוש, לסלוד מהריחוק שבחטא, מהקילקול שבו, אבל זה לא אהבת ה'! זה יותר אהבת השלימות.

וחסדי - אם תסתכל על מה שכתבת -כמעט לא דיברת בכלל על אהבת ה', דיברת על אהבת ישראל ועל שמחה - שזה אני יודע שמודגש אצלכם, אבל לא על אהבת ה'

אהבת ה' היא מעלה עליונה. ואני פשוט לא רואה אותה אצל דת"לים, אם היא היתה מודגשת הייתי צריך לראות אותה יותר למעשה

(לצערי גם אהבת ישראל ושמחה אני לא חווה בצורה מודגשת מהדת"לים, ואני לא יודע למה, אבל ברור לי שמדברים על זה הרבה)

אבל לדבר על הענף ולהתמקד בו לא גורם להתמקד באהבת ה'

זה לא הדרך שכתובה בראשונים.

היפך - אחרי שיש אהבת ה' מגיעים לשמחה.

ודוקא עליך אישית נראה שאתה מחובר בין השאר לאהבת ה', וזה די בולט אצלך, אבל אי אפשר לומר את זה עליכם באופן כללי

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ולא התכוונתי.

בציבור שאני נגיש אליו - (הליטאי) אין לצערי כמעט שום התייחסות לנושא של אהבת ה'

היה לי חבר שכשדיברתי אתו על הגדרות באהבת ה', הוא אמר לי שהמילה "אהבה" עושה לו קונוטציות של פריצות...

ולדעתי זה חמור מאד.

אני רק תמה על נועם שהיא אומרת שאצלכם כן מתמקדים בזה. כי את זה אני לא רואה!

לא חברתית ולא מצד המערכת הרבנית.

כך שכל מי שעובד את ה' עושה את זה מבחירה אישית ולא מאילוצים כלשהם.

וזה המפתח לאהבה

וברור שאין סתירה בין כפייה לאהבה.

הרי בצורת השילטון היהודית "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", ו "מי שאינו מניח תפילין מכין אותו עד שתצא נפשו", כך שבעצם התורה מחייבת כפיה חוקית על מצוות.ובכל זאת מצווה על אהבה.

אין ולא יכול להיות סתירה בין אהבה ליראה. הרי שתיהם מצוות עשה, גם אם מתמקדים יותר באחד, זה לא אומר שמותר להזניח את השני, וודאי אי אפשר לומר שההשקעה באחד היא בזה שמורידים קצת מהשני...

לא כל שאלה בחיים צריך ללכת לקושש את הבייניש המצוי כדי לענות על תשובות ביהדות

אפשר ללכת ללמוד לבד,

אפשר לפתח את היכולות כדי שבנות ידעו בעצמן לענות על שאלות יסוד שכאילו 

גם השירשור הזה מוכיח את התזה שלי שיש צורך בפורום ביינישים \ "פורום תלמוד תורה" 

צריך שליטה במקורות. אין לי את זה מה לעשות

לא מכירה הרבה גמרות מבפנים ובטח לא לדעת איפה מופיע X Y ו Z 

אבל לא גמרא ולא מפרשי הגמ' ולא ראשונים ואחרונים

ואם אני אומרת משהו השקפתי שנוגד כאן את ההשקפות של כמה אנשים

לכל הפחות אני צריכה להביא איזה מקור שתים מהגמ' לא?!

"ללכת ללמוד לבד" - זה לא דומה למי שמשקיע את עצמו שנים באינטנסיביות בזה.

יפה שיש מקומות שגם בנות שמתאים להן לומדות בשיטתיות מסויימת;

לא לכל הבנות זה מתאים - ולא סתם בעם ישראל "ישיבות" זה בדר"כ לבנים.

זה לא סותר את היכולת, והצורך, ללמוד אמונה גם באופן עצמאי ע"י בנות - 

אבל זה טבעי, וגם יפה, שבת שאין עיסוקה בכך מבקשת עזרה "ביינישית", או שאלת-חכם.

או כי אני אוהב את המסורת וכיף לי אתה?

אהבת ה' היא מצוה חשובה מאד - מעלה עלינוה!

אבל היא מצוה קונקרטית כמו כל המצוות. המצווה היא להרגיש אהבה לה'!

להרגיש מחובר לדת, אהבה למסורת, חיבור לכלל ישראל, כמיהה לארץ ישראל, 

כל זה דברים יפים, אבל הם לא מצוות אהבת ה'!

כמו שמי שמניח תפילין לא מקיים מצות סוכה...

אם תאמרי שמתמקדים אצלכם בחיבור, בחיובי ולא בשלילי, בעיקרון ולא בפרטים, ברגש ולא בכללים יבשים.

אני אזדהה - אני גם רואה את זה, אבל זה לא אהבת ה'!

רק לא חושב שאהבת ה' היא מיצווה ככל המיצוות. 

תילין זה לא משהו שאמור ללות אותך בכל המצוות כולם

גם לא סוכה

אבל אהבת ה' זו מיצווה שמעניקה ערך אחר לכל המצוות שאתה מקיים

ולכל החיים שאתה חי

היא (יחד עם יראת ה') המדד העיקרי לקרבת ה' שלך

היא ממש עצם הקשר שלנו עם ה'

יש דברים שמקומם בספר ההלכה, ויש דברים שאין מקומם שם.
ההסתכלות ההלכתית היא רק זווית אחת למכלול ההוויה והאדם.
לדוגמא, איש ההלכה לגרי"ד, רואה שקיעה וחושב על תפילת מנחה, ואיפה האלוקות והטבע והיופי וההשראה והמחשבה העליונה והרגש העמוק והנבואה?  

 הדיון על העקרונות אינו הלכתי. ארץ ישראל זה לא עניין הלכתי. נכון שיש הלכות שקשורות בארץ ישראל, אבל ארץ זה לא הלכה. זה גם לא משהו טוב או נחמד, אלא זה שורש הדברים. (תעיין פרק ראשון באורות א"י כדי לראות את היישום). ההסתכלות המגזרית היא שהגלות הביאה את ד' אמות של הלכה, מעין תא קטן ומסכן שממנו נעלם כל האור והחיים של האומה והאדם, ניצוץ שנשמר בזוהר וקבלה, וכוח מעמיד של ציפייה לישועה. 

בדיון המהותי, הציבור הדתי רואה במציאות המגזרית בגלות כמצב חסר ומוגבל, ראיה זו מובילה להשלכות רבות במגוון רחב של התחומים. הוא רוצה לחזור לאלוקות מהדתיות, וזו התרחבות ופגישה עם האלוקות בכל תחום ועניין, בפגישת הקדושה בטבע, ולא רק בבית המדרש, בכשרות, בכית כנסת, וכו. 

ההבדל הוא ברמת האידיאה (הגל-הרב קוק) או לפי האקדמיה ברמת הפרדיגמה. 

אמרתי מצווה

וסליחה על מה שאני אומר עכשיו:

לי נשמע כל מה שאמרת כרגשות ערטילאיים בלי שום דבר מאחוריהם.

קשר של אהבה עם אלוקים הוא רגש, ממילא חל על זה חוקי הרגשות, וקשה מאד להגדור אותם.

אבל זה קונקרטי. לא ערטילאי.

האלוקות והטבע והיופי וההשראה והמחשבה העליונה והרגש העמוק והנבואה שאתה רואה בשקיעה יכולים להיות קונקרטיים, אבל המכלול שלך לא נשמע כך.

אם אני אפרק כל דבר שלך לגורמים אפשר להסכים עם הכל:

רואים אלוקות בשקיעה -  היא מראה איך הקב"ה מנהל את העולם

רואים טבע בשקיעה - היא פועלת עפ"י חוקי טבע

רואים יופי בשקיעה - תלוי איזה.. אבל הרבה פעמים זה יפה לפי הטעם של רוב האנשים

יש אנשים שיש להם השראה בשקיעה

מחשבה עליונה לא כל כך ברור לי מה הקשר לשקיעה.

רגש עמוק יכול להיות בשקיעה, הצבעים ואתני הטבע יכולים לגרום לאדם להרגיש רגשות. (מה זה "עמוק"? כל רגש הוא עמוק...)

ונבואה רחוקה מאד. היא מגיעה בדביקות עצמוה עם ה', יכול להיות שבשקיעה אדם יתפעל ממעשי ה', וירגיש אהבה אדירה להקב"ה עד כדי דביקות שיגיע בה לרוח הקודש.

זה נקרא לקחת משפט ערטילאי-רגשי ולנתח אותו למוות!

כיון שאני אישית טיפוס נורא קונרקרטי, יהיה קשה מאד לדבר איתי על דברים כאלה. אני פשוט יוציא את המיץ מכל דבר.

(או כלשון אחותי "אין לך תקנה!")

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני אענה כרגע מה שנראה לי, אבל לא עומד לגמרי מאחרי הדברים שאגיד. 

מה המקור לדרך של המגזר החרדי?
1. הדרכת רבנים
2. הסתמכות על ההלכה או דעת תורה שמשמרת את ההלכה. 
3. שימור המסורת

מה המקור לדרך של המגזר הדתי?
1. הדרכת רבנים
2. הסתמכות על ההלכה ודעת תורה שמשמרת את ההלכה. 
3. תורת הסוד

וזה לדעתי כל ההבדל. 
כאשר חרדי נתקל במשהו  - החרדי עונה, נעשה את מה שעשינו תמיד, דבר לא השתנה. ואם יש משהו חדש, ננסה להבין אם הוא מאיים או מתאים לעולם הקבוע ושמרני שלנו. זהו יחס גלותי, כי הוא ממשיך את הדרך של הגלות. (לא עניין של שלילי או חיובי, אלא שאלה של מצב צבירה). בכל מקרה, גם אם יקבלו אותו, ברור שאין לזה תרומה למהות, אלא זה צורך או משהו חיצוני, אבל לא קשור לעולם הקודש. 

כאשר דתי נתקל במשהו - הדתי עונה, אנחנו בזמן של גאולה ורוצים גאולה, אז כיצד נכון להתייחס לאותו עניין, איזה תפקיד הוא יכול לשמש בתפקיד של גאולה. ואז פתאום הוא מקדש צבא או מקצוע כעניין דתי וקדוש ולא כחפצא דמסייע או צורך. אצלו יש את הקודש הרגיל (כמו לחרדי), אבל גדול מזה, יש את הקדושה שאפשר לפגוש בכל המציאות, בכל דבר, כי זה עולם של גאולה.  ולא של גלות, שם יש רק ד' אמות של הלכה ביחס לעולם הקודש. בשבילו תרבות ומוסיקה ועבודת אדמה ועבודה משרדית זה קדושה.

ולכן השאלה על לימוד תורה. הרי ברור שהאדם צריך להיות בעולם הקדושה תמיד. אצל החרדי, זה יכול להעשות רק בקיום המצוות הרגילות ולימוד התורה. ואילו אצל הדתי, כל פעולה בעולם יכולה להיות בעולם הקדושה, כי הפרדיגמה היא של גאולה. 

כמובן שספר ההלכה הוא זהה לחלוטין.
אבל מה מגדיר את ההבדל בין פרדיגמת הגלות לפרדיגמת הגאולה - זה תורת הסוד. 

יש עוד אופציות כמו דרכו של הרש"ר הירש (כנציגם של היהדות המשכילה) שפועלת מתוך פרדיגמת הגלות, עם תוספות שמכירות בעמים ובתרבות האנושית וכו.    
 

וגם לא הבנתי איך חיברת את תורת הסוד לענין הדתי והקדוש שאתה מוצא בכמה דברים.

יש לנו רק תורה אחת, אין לנו תורה אחרת.

אם אנחנו רוצים לדעת מה הקב"ה רוצה במצב של גאולה, צריך לשאול אותו! לא להמציא לבד...

יש בזוהר הדרכה על זה?

מהמעט שאני יודע אין קשר בין תורת הסוד לנושא.

אבל סטינו לגמרי. זה לא קשור לא לאהבה ולא לקונקרטיות, אלא לערכים שהדת"לים מאמינים בהם, וסוברים שהם תורה שמתאימה לא"י.

הדרכה זו  - היא תורת הרב קוק. 
היא היסוד גם לאהבה. 
ועניין זה חשוב מכיוון שזה הבסיס והשורש לכל הדברים במגזר. 
ולכן, כל דבר מהותי שאתה נתקל בו במגזר הדתי, אל תחפש להבין אותו בכלים הלכתיים או פרגמטיים אלא קבליים. כאשר היסוד הגדול זה הרב קוק. 

אבל עם כל הכבוד, לא היה לרב קוק גילוי אליהו.

ובזוהר זה לא כתוב (עד כמה שאני יודע...)

אז זה נשמע לי יותר רגשות תורניים של הרב קוק מאשר תורה שמבוססת על סוד

דווקא מאוד מתקבל על הדעת שהיה לו.

אבל זה לא אומר כלום לגבי זה, כי גם אם היה לו, האם זה מה שהוא אמר לו?

אני שמח שאתה מכיר שמות של רבנים. 
מכאן ועד למסקנות שלך הדרך רבה. 

ואסביר. 
בהגבלת הדיון, הרב קוק הניח את התשתית של המגזר. 
תשתית זו לקוחה מהקבלה, והרב קוק כמובן שהיה מקובל. 
ולכן דרך המגזר היא קבלית. 

בנוסף, ראוי להבחין בין מקובל פרטי בד' אמותיו, לבין שורש הציבור. 
הדרך החרדית אינה מתבססת על הקבלה, כי אם על ההלכה. 

ועוד ביחס לטענתך על "הצמחת מקובלים". 
1. שיטת אשכנז שהפנימיות נשארת בפנים. ובאמת רבים מהרבנים שהזכרת הם ספרדיים. ועדיין זה לא אומר כלום על המקובלים האשכנזיים. 
2. תורת הרב קוק, הינה תורה קבלית שמהווה את החוקה של הציבור.
3. אינך מכיר את רבני המגזר. ואני מכיר את המציאות בצורה הפוכה ממה שאתה כותב. 

עד עכשיו הדיון כאן התנהל בצורה שאינה ביקורתית, ואינה מעדיפה מגזר כלשהו על האחר.
אין הכרח שתכניס רוח רעה לשרשור או לבקר מגזר או אדם. 
אין כאן תחרות, ואתה יותר ממוזמן לנהוג כפי שרבותיך מורים לך. 
לכל הפחות, יכלת להתייחס לגופם של דברים. 
 



 

או שאתה לא יודע שהוא טרול?

אין בעיה שנגיע עד לרב קוק. 
מכאן ואילך אתה פותח דיון על רבנן.
זה גם נושא אחר, וגם דורש זהירות רבה, ולו רק בגלל הרגישות של הנושא. 
בכל מקרה, אני שמח שדיברנו על הנושאים המקדימים. 

הרב קוק כותב (שים לב! שתוכל לעשות תשובה.. אתה הרי אדם ירא שמיים ועושה חשבון של "ריווח מול הפסד" כדבריך. ויודע מה שאמרו חז"ל שאפילו "צורבא מרבנן" הקב"ה תובע בכבודו, ועוד. אז בוודאי לא התכוונת "לזלזל", אבל אחרי שיודעים במה מדובר מול מה שאמרת - אז זה לא כ"כ רחוק..):

"בחוברותי לא אמרתי דבר מדעתי. והם כולם דברי אלוקים חיים שחצבתים מיסודי דברי חז"ל והקבלה האמיתית (הדגשה שלי). וכל הדבק בהם בעיון בחזרה ובטהרת הלב, אשריו וטוב לא בזה ובבא בעז"ה"

זה לא "רגשות תורניים" בעלמא...  ואכן הכל מבוסס על פנימיות התורה.

פשוט אי הבנה גדולה של המדובר בכלל.

[ועוד אמר הרב זצ"ל, שיכול להראות מקור לכל דבר מדבריו בדברי האר"י ז"ל]

אתה רק אומר שהוא "חצב" אותם מדברי חז"ל ומהקבלה.

ל"חציבה" הזאת אני קורא רגשות תורניים

אלא ההגדרה השניה שאמרת, כנגד זה: "תורה שמבוססת על סוד".

גם שפת-אמת, דרך אגב, זה לא "רגשות תורניים" - אלא הבנה עמוקה בפנימיות התורה ובכלל בתורה. ועוד.

ולגבי  מה שאני "לא אומר שהיה"..

א. אני לא אומר, כבהודעתך, ש"לא היה".. כאילו "יודע".

ב. משתדל לא לומר על מה שאינני יודע.

ג. גם מה שיודעים בדברים כאלה, לא חייבים להגיד. לא כל דבר זה "בשוּק".

יש פיסקה באורות הקודש שהרב הנזיר (שערך אותם), שם נקודות בראשה במקום מה שהיה כתוב, וכתב: "רמז לנסתרות שנידונו לגניזה מחמת שיגובם".

יש אוירה חברתית של קיום מצוות אצלינו.

אבל יותר עושים כי "צריך" סוג של "לסמן וי" ולהיות בסדר.

בדור האחרון לא כל כך מדגישים את העונש, כי הדורות נחלשו, אלא יותר בסיגנון של המסילת ישרים\חפץ חיים של שיקול מסחרי של רווח מול הפסד.

משתלם לעשות מצוות!

מרוויחים מזה פי אלף ממה שמפסידים!

זה בעיקר מה שדוחף אותנו

בלבד.

או בלשון הגמרא:

"מכת פְּרוּשים - מה חובתי ואעשנה"...

לא אמרתי מה צריך לעשות

אמרתי מה ההרגשה הכללית שיש לי מהציבור.

ודבר שני אני מתפלא!

הגמ' ממשיכה - 

פרוש מה חובתי ואעשנה? הא מעליותא היא! אלא דאמר מה חובתי תו ואעשנה.

איפה ראית בגמ' הזאת שאדם לא צריך לרצות לצאת ידי חובה?

שלא צריך לרצות לצאת ידי חובה. בוודאי שצריך.

אלא שזה הכל. "לגמור עם הענין". לסמן וי...

הבאת גמרא, והגמ' אומרת בדיוק להיפך!

ועכשיו אם אתה אומר משהו אחר - תיישב את הגמרא.

ברור שלא צריך לרצות להתפטר מהמצוות, שלא יהיו עליך למשא.

אבל זה לא מה שהתכוונתי כשאמרתי לסמן וי, אלא שאני אהיה בסדר, שאני אעמוד בכל הדיקדוקים, שאני אעשה מה שצריך.

ודאי שזה דרגה יותר גבוהה לחשוב על אהבת ה' כשעושים מצוות, ויש בחיי אדם רשימה שלימה של הנחיות איך לעשות מצוות בצורה מושלמת, אבל גם בלי זה זה מצוות טובות מאד.

וזה ממש ממש לא "פרוש מה חובתי ואעשנה"!!

מה שכתבת בסוף, על דרגה גבוהה יותר, ושגם בלי זה מצוות טובות מאד..

אבל לכתוב כאילו כל היהדות זה "מסחר" "משתלם לעשות" "לסמן וי ולהיות בסדר" (משמע "לצאת ידי חובה" כזה..) - זה קטן למדי.

זה מה שכתבת מקודם - אל זה התייחסתי.

לגבי הגמרא...

הגמרא לא אומרת "להיפך". אני הבאתי ביטוי, כדי להראות את הבעייתיות בגישה שמסכמת הכל ב"מה צריך לעשות".. "לסמן וי". אע"פ שבוודאי המעשה הוא דבר חשוב ועיקרי לגמרי.

הגמרא מדברת על "מכות פרושים", דברים שהם "כאילו פָרוש" - מראה עצמו כלפי חוץ, צביעות.

אחד הדברים: "מה חובתי ואעשנה". שואלת הגמ' - אדרבה, אם הוא מתענין מה צריך לעשות כדי  לקיים - זה טוב. מסבירה שהכוונה ששואל "מה עוד צריך לעשות". מראה כאילו כבר הכל בסדר אצלו ומחפש "עוד מעשים" כדי להיראות "צדיק"..

זה בא מעזיבת הערך הפנימי של עבודת ה' - וממילא חושב שאם יראה ש"מחפש עוד מעשים", הוא כבר צדיק, פָרוש. 

היה זמן כזה, שכך נתפסו דברים כ"פרוש". אז בוודאי שדקדוק במצוות הוא בסיסי ומעולה ומוכרח - אבל כשהכל נתפס רק כ"לסמן וי על המעשים" ותו-לא, אז זה מביא לכך (ולא מתייחס כעת למה שהבהרת עכשיו את כוונתך).

וכך הסבירו רבותינו ז"ל [מעתיק כמה קיצורי מוקורות לתועלת המעיינים...]:

בגמרא מוזכר הביטוי 'מכות פרושין'. ודאי שהפרישות היא מדרגה קדושה מאוד, אבל הכל תלוי באיזה מין פרישות. יש פרושים מקולקלים. יש גם 'פרוש - מה חובתי ואעשנה'. בין המצוות יש מדרגות. חובה היא לקיים את כולן, ומשובח הוא לקיים את כולן. מכל מקום, 'פרוש - מה חובתי ואעשנה' הוא ביטוי חריף מאוד לגנאי, כי ערך המצוות נמשך מתוך קבלת עול מלכות שמים ואמונה. היהדות אינה סתם איזו אורטודוקסיה של קיום מצוות, מה שיכול להגיע עד למצב של אפיקורסים מקיימי מצוות, שכאילו ממלאים חובה דתית. זאת 'מכה', 'מכת פרושים'. (הרצי"ה. שיחות על קנין תורה)

הרגש הדתי', שבא לבדו תחת האידיאה האלוקית, הוריד את הגבורה העליונה האידיאלית אשר לנשמת האדם עשר מעלות בשפל. חדל הששון הפנימי, אפסה העוצמה הרוחנית העליונה, המשווה את רגלי האדם כאיילות, המנצחתו בנגינותיה ושירת עוזה, ויבוא סגנון של פרושיות של 'מה חובתי ואעשנה', בעבדות קטנה מלאה זוועה ורפיון. 

(אורות, למהלך האידיאות בישראל, ה, עמ' קיד)

אמנם יש לזכור שכל ריבוי המצוות הזה מקורו הוא "קדושים תהיו" [ויקרא יט, ב]. בעיתון "הצופה", התפרסם מאמר של פרופ' ישעיהו ליבוביץ על הצורך להתגבר לעבודת הבורא על ידי מצוות בלבד. לדעתו, אנו מעין "קוזקים" של הבורא, העוסקים במילוי תפקידים. אמנם במסכת סוטה, מוזכר שבנוסף לצדוקים יש גם פרושים שהם לגנאי, מסוג "פרוש - מה חובתי ואעשנה".                  (שיחות הרב צבי יהודה דברים עמ' 249)

אבל אתה לא עונה על הגמרא.

הגמרא אומרת במפורש שמי שאומר "מה חובתי ואעשנה" זה דבר טוב, ורק מי שאומר על עצמו שהוא כבר מושלם ושואל בהתנשאות "מה יש לי עוד לעשות?" הוא בעייתי.

אז יש להקשות מכאן על הרצי"ה שמביא את ההו"א של הגמ' כדבר בעייתי

במיוחד שכמו שאתה מסכים בסופו של דבר - זה דבר טוב, זה נקרא לא לשמה, אבל זה נמוך, ועדיף להגביה יותר מזה.

אז איך אפשר להביא על זה לשון של זילזול כשהגמרא במפורש אומרת שזה טוב?!

הגמ' אומרת שם גם שפרוש מאהבה ופרוש מיראה שעושים לצורך שכר ועונש אינם דבר רע, כי גם לא לשמה זה טוב.

אני יתר חושב שהרצי"ה נקט לשון מושאל, ובאמת אין כוונתו שזה פירוש המושג, והוא דיבר יותר על סוג פילוסופיה של טכנוקרטים שחושבים שהתורה היא סוג של חוק יבש, בלי רגשות ובלי ערכים.

כמו חילונים שמתחתנים ברבנות כי זה החוק גם בלי להאמין בכלום.

וזה לא "שלא לשמה שמביא ללשמה" אלא שלא לשמה מנותק.

(אין לי ידע בפילוסופיות של ליבוביץ', אבל ממה שקצת שמעתי זה יתכן מאד)

אצל הרבה אנשים לא ממציאים מצוות חדשות אבל כן מחפשים להחמיר ולהדר כמה ששיך

וזה קורה מכמה סיבות:

- יש אנשים נערויסטים

- יש אנשים שפשוט שמחים לעשות את המקסימום

- ...

חשוב ביותר לדעת מה הלכה ומה חומרה ומה מנהג -

החטא הראשון בעולם הגיע מזה שעשו מיקס

וכן בהחלט מסכימה עם זה שבית שמחמיר מעבר להמ שצריך

שיסביר לילדים שזה לא אסור אבל אנחנו רוצים להחמיר

מסכימה מאוד

ודיברתי עם חברים

והמושג "לסמן וי" כשלעצמו אינו בהכרח דבר פחות טוב.

אפשר לעשות אותו בצורה של "אוף, באו נגמור כבר עם המצוה הזאת"

ואפשר לעשות אותו בצורה של "יופי, עוד מצוה לאוסף, כמה שכר יהיה לי"

ואפשר לעשות אותו בצורה של "יופי איזה כיף ששימחתי את ה', איפה אני יכול לעשות עוד כזה דבר"

כך ששייכות כל הדרגות בצורה הזאת, עיקר מה שאני בא להביע ב"סימון וי" הזה הוא הרגשה שמצוות הם דבר רציני, שצריך לעשות אותן ברצינות, ולשים לב לכל הפרטים, ולהתעסק עם זה. - "חכם לב יקח מצוות"

גם אם ילד שעושה הפתעה להורים שלו מרוב שהוא אוהב אותם, יכול לעשות רשימה של מה שצריך לסדר בבית, ומצב הכלים והכביסות, ולסדר לפי הרשימה ולסמן וי על כל דבר שהוא עשה, זה לא קשור למניע שלו, אלא לעבודה מתודית ורצינית.

על זה שעושים כי צריך לסמן וי

אני מכירה הרבה אנשים שמתשדלים ושמחים לקיים מצוות

ולא , ממש לא חושבים שלהיות חילוני זה הרבה יותר כיף

(כאן מינימאוס איבדתי את הססמא ולא הצלחתי לשחזר)

תסתכלי מה כתבתי למעלה

כשכתבת "לסמן וי" זה נשמע כמו שאנשים רוצים להתפטר מהמשימה , להיות אחריה

האם לזאת היתה הכוונה?

או שהכוונה היא שרוצים להרגיש בסדר שעושים את מה שצריך לעשות

כי אני אוהב את הקב"ה וזה מה שהוא ציווה עלי לעשות..אבל זה לא מתוך כפייה והרגשה שאם לא תעשה את זה אז...אתה חושב שאנחנו מקימים מצוות כי כיף לנו ואנחנו נהנים מהמסורת וכל מה שמשתמע מזה? כי נוח לנו ככה לחיות? דווקא לי יותר קורץ להיות חילונית..מי אמר שזה כיף לשמור על מסורת? 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

זה משהו שנלמד ומוערך בישיבות,

אבל הציבור שלנו מורכב מעוד זרמים וגוונים 

שחלקם יותר מושפעים מהרב צבי יהודה חלקם רבנים אחרים

וחלקם כלל לא מושפעים מרבנים. 

ככה שבאופן כללי האווירה בציבור שלנו 

היא דגש סביב הדברים שאמרתי, ככה אני מרגיש, ורגש זה המדד היחיד כאן...

והמציאות היא שהדגש היא סביב הדברים שאמרתי.

בנוגע לשאלה מה האידיאל, אז צריך לשאול, האידיאל של מי?

של בחורי הישיבות? זה תלוי בסוגי הישיבות.

של הציבור הד"ל בכללו? טוב, זה מורכב לנסות לחשוב מה האידיאל של ציבור, 

כי ציבור לא לא משהו אידיאלסטי, אם כי בציבור שלנו

יש תופעה נרחבת של אידיאליסטים בהקשר של ארץ ישראל השלמה,

אבל רוב האנשים פשוט חיים בשביל לגמוראת החודש בלי מודעות לאידיאלים שהם אולי מאמינים בהם

עברתי בשרשור וקראתי את התגובות השונות (עד לרגע כתיבת התגובה). 

אפשר לשאול מהי "עבודה מאהבה"? מהי "עבודה" ומהי "אהבה"? 
מה המקורות? מה הדרכים השונות? מה המסורות והמנהגים? 
אבל אני לא חושב שאלו השאלות הנכונות, כאן לפחות. 

המגזר הדתי הוא ב"ה גדול, מגוון ומתפתח. 
וזהו לא סוד שישנה דרישה בציבור לחיבור גדול וחזק יותר בעבודת ה'. 

דוגמאות לנ"ל: 
1. תפילה - מנגינות קרליבך, בהמשך הכנסה של מנגינות חדשות לתפילה. (והחיפוש של הריגוש-שירה בציבור בתפילה) 
2. לימוד - ספרי חסידות ממש. (מפרשת שבוע ועד למוסר דרך תורת הנפש). זה לא מוזר לראות על מדף של בייניש את הנועם אלימלך או התניא וכו).  
3. חיבור לחסידים - חב"ד, ברסלב, ואפילו חסידויות קלאסיות לדוגמא טישים וחבורות. 
4. מוסיקה - כניסה של ניגונים לשולחן השבת, לתפילה, ליומיום, לחתונות וכו. כמובן שאפשר להצביע על ארבע בבות, קה אכסוף כמועמדים סמליים, אבל גם ניגונים בימים נוראיים, ואפילו ניגונים בחבורות ובמוסיקת שמע של היומיום. או בחירת המנגינות החסידיות של מה ידידות וברוך א-ל עליון וכו וכו (ואפילו בישיבה הקדושה, נהגו לשיר קה אכסוף בקבלת שבת ואח"כ בארוחה את קה אכסוף גם במנגינת בעלז ולא רק קרלין).  
בנוסף, ישנה יצירה רבה בתוך המגזר ובשוליה עם נטייה חסידית-רגשית-פנימית (משולי רנד ומשפחת בנאי, יוצרי הגבעות, בוגרי הישיבות, ניגוני הכלייזמרים וכו וכו). 
5. ישיבות\מדרשות\ישיבות תיכוניות ואולפנות - שמכניסות יותר ויותר את עולם החסידות-רגש-פנימיות לתוך המסגרת כחלק מעבודת ה'. (לא פעם הלכנו בישיבה התיכונית לטיש בתולדות אהרון או בעלז) או שיעורי "חסידות". 
6. עמודי אש בתוך המחנה - כגון ישיבת עתניאל, תורת החיים, הרב גינצבורג ועוד. שמושכים ברמה המוסדית לכיוון החסידי. 
7. לבוש - מלבושים סמליים כגון גרטל. ועד לפאות ואפילו גוזמבות . והיום שייך להצביע גם על הזקן (ביחס לליטאים) ואולי אפילו הכיפות (אולי הצמר). 
8. מקומם של כתבי הרב קוק בציבור, וזה שהם מכילים את הפנימיות, מזכירים את החסידות הרבה יותר מאשר את הליטאיות. 
  
לדעתי, זו התעוררות והשתוקקות של האדם המודרני לחוויה ולרגש שאינה חזקה מספיק בעולם המודרני. ואומנם קשה להגדיר את הציבור הדתי כשייך לעולם הליטאי או לעולם החסידי. ונדמה שעיקר חיצוניותו הייתה ליטאית כאשר את פנימיותו הוא השאיר כמנהג מסורת אשכנז - בפנים. אבל עתה, בשנים האחרונות ישנה התעוררות ציבורית רבה לפנימיות מוחצנת, ולדרכי הפנימיות של החסידות, ולחוויית רגש מורגשת יותר, ועוד. ולמרות שהדתיים אינם חסידים, (ואין להם אדמו"ר או חצר או מנהגי חסידות) נושבת בהן סוג של רוח ניאו-חסידית. ובתור מגזר, זה לא מופיע בכל מקום בצורה שווה או דומה, אבל בהסתכלות כללית, זה נראה בבירור.
  
בכל מקרה, כפי שפתחתי כך אסיים. הציבור הוא גדול מאוד, מגוון מאוד, ולמרות ייחודיותו מכיל ודורש להכיל אלמנטים מהמגזרים האחרים. העושר הרב שהציבור דורש אליו אינם פוגעים בזהותו המקורית, בגלל המבנה הפלורליסטי-לגיטימי המיוחד של המגזר. וב"ה זו מגמה מבורכת וטובה כאשר האדם דורש יותר מעצמו, מהמציאות, ומכל מאפייניו, בעודו מנסה להכיל ולפגוש את האלוקות בכל צד וצד של המציאות, וזהו ממהותה של תורת הראי"ה. מזווית, זו אני דווקא חושב שהחיבור (התמציתי) הכי חשוב שיכול לעזור לנו בסוגיה זו, ובכלל בניסיון להבין "דתיים-לאומיים" זה החיבור הקצר של "למהלך האידיאות".   



 



 

פעם היו לברוך ממש מגילות... מגילות ברוךש 

והיה המנהג שמי שבאמת הצליח לקרוא את הכל- היה משרשר "קראתי" והיו מגיבים לו בסמלילים |משתחווה| בהערצה לזה שצלח את הכל

ברוך! יעבדוך עמים! 

כתבת יפה, יישר כוח על הקיצור היחסי 

לא מסכימה איתך בהרבה מאוד - אבל אין לי כוח להתחיל לדייק במה ואיך 

מופים, 

ללמוד מה זה "קודש קודשים"- צריך ללמוד בעל פה מיהודי אחר, לקרוא בספר לא באמת יספיק... 

השראה ודמות לחיקוי - והולך לי יחסית טוב! אני מבקש, קצת ריספקט

וברור שברוך יתחיל לכתוב קצר - יש לו חתונה על הראש עכשיו

הוא כותב במבנה משפטים שונה משלך

אתה כותב בהשתפכות הנפש

הוא כותב קוקית מצויה

ובאמת אין כאן מקום להאריך 

(בעצם- למה לא? אדמין אוהב שיש לו די-בי ענק, עם מאגר זיכרון מטורף.... ) 

"אפשר לשאול מהי "עבודה מאהבה"? מהי "עבודה" ומהי "אהבה"? 
מה המקורות? מה הדרכים השונות? מה המסורות והמנהגים? 
אבל אני לא חושב שאלו השאלות הנכונות, כאן לפחות. 

המגזר הדתי הוא ב"ה גדול, מגוון ומתפתח. 
וזהו לא סוד שישנה דרישה בציבור לחיבור גדול וחזק יותר בעבודת ה'. 
ואז- פיסקא עם סלט של חסידים, ליטאים, מודרנה, פוסטמודרנה, ניו אייג, מסורת אשכנז, חוויות ורגש, רוח של ציבור- 

מה רצית לומר פה???? 

נראה לי שיש עירבוב בין שני מושגים, שהם ביטוי לשני חלקי נפש - 

אהבה 

חיבור 

אהבת השם כמנוע לעבודתו- היא תנועה תודעתית ונפשית שונה- מחיבור להשם כמנוע לעבודתו, או חיבור לעבודה כמנוע לחיבור להשם.... 

אני לא יודעת לומר הרבה על אהבת השם. 

אבל נראה לי שאפשר לקשר בין הניו-אייג בעולם לבין מושג החיבור לעבודת השם- התעוררות של אנשים לממש את הרגש\ צורך\ יצר הדתי שבתוכם, 

(למה אני מרגישה שאני מקשקשת שטויות של מאוחר מידי בלילה לחשוב משהוא משמעותי????)

אהבת השם זה התמסרות להשם מתוך הכרת הגדולה שלו. זה לא רגש שכל הזמן צריך לעורר- זו התפעלות עמוקה.

(וזה מובן של הקירבה הגדולה שבין אהבת השם ליראת השם- ככל שאתה אוהב יותר אתה ירא יותר, ככל שאתה ירא יותר אתה אוהב יותר את זה שאתה ירא ממנו (הרמבם אמר ככה, אז אני מאמינה לו.... ביינישים במקצועם מוזמנים להביא מקור. תודה)) 

חיבור להשם זה הכרת הגדולה של האדם- יש בי רוחניות גדולה שתאבה למימוש על ידי חוויות רוחניות. 

(אבל זה יכול ליפול לקליפות של חיפוש חוויות רוחניקיות כל הזמן, ואם זה לא מתחבר לי- אני לא עושה...) 

גם הציבור הד"ל דהיום- לא באמת מבין או חי את מה שהרב קוק חי או הבין או כתב (הכללה גסה.) 

כמה אנשים באמת מנסים "להכיל ולפגוש את האלוקות בכל צד וצד של המציאות " ? וכמה מהם רק רוצים לחיות חיים נורמאליים, חיים של בני אדם, ולא להרגיש מצפון על הדתיות שלהם? 

אסביר קצת את כוונתי. 
הדיון כאן אינו על הספרות הפנימית, אלא אחר הדינמיקה המיגזרית והלכי הרוח בו. 
כך לפחות הבנתי את השרשור. 
בנוסף, תבחיני בין רוחניות לקדושה. קדושה שייכת גם לחומר וגם לרוח. יש חומר קדוש ויש רוח טמאה. קדושה היא הפגישה עם האלוקות, וזה צריך להיעשות בכל תחומי ורבדי החיים.
ולגבי הסיפא, זה לא אמת משום שהרב קוק כתב את זה, אלא זה אמת ולכן הרב קוק כתב את זה.
ב"ה זכינו שאנחנו בדור הנשמות הגדולות, והנשמות דורשות את שלהן, וזה הרבה יותר, רחוק יותר, גדול יותר, עמוק יותר מכל מה שהכרנו לפנים, וזו בדיוק הנקודה העמוקה של "רוצים לחיות חיים נורמליים", איזו מדרגה נעלה זו, כאשר אדם שואף אל הטבע, אל החיות, אל בני האדם והאנושות, אחר אלפיים שנות תרדמת בד' אמות של דתיות.    

מרכז, הר המור ובנותיהן בקו ברור של יראה, באופן העמוק שלה.
ישיבת הגוש ובנותיה בקו ברור של אהבה, באופן העמוק שלה.

אני אישית יותר איש של יראה (לצורך העניין - קבלת האדם חוק עליון ממנו),
אבל אני ממש משתגע מזה ששתי המגמות האלו בציבור שלנו נלחמות אחת בשניה,
וגם מזה שהזרם הגושניקי ה'אהבתי' מנכס רק לעצמו את השם "דתי לאומי".

מה?

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

הועברת לדף אחר

ותבין שהדרך של סמוטריץ', היא הדרך הכי יעילה לגייס חרדים.

אותו דבר לגבי הניצחון במלחמה - וינטר מדבר כגנרל, שנותן פקודה לכחות לזוז - והם זזים. הוא מעולם לא התמודד (וטוב שכך, אין גרוע מכך שקצינים נדחפים לתחום של הדרג המדיני) עם מכלול השיקולים המדיניים, הכלכליים, החברתיים והאחרים. אין מי שדחף את נתניהו לכיווני הכרעה והמשך הלחימה בצמתים שונים, כמו סמוטריץ'.

פותרת את ההתלבטות...

אני די משוכנע שיהיה לפחות סבב נוסף של בחירות.

סמוטריץ' ומפלגתו יקבלו את הקול שלי כי הם מילאו את הבטחות הבחירות שלהם (כל מה שיכלו). הם עשו מה שרציתי, ולכן אפשר לסמוך שימשיכו לעשות גם בבחירות הבאות. ולכל הפחות יתאמצו בכל מאודם.

1. ההתיישבות קיבלה בוסט לא נורמלי

2. הכלכלה הפתיעה את כולם, בארץ ובעולם, ב"ה

3. העבודה על מערכת המשפט מתקיימת לאט אבל בטוח (בנתיים) ואני רוצה שזה יגיע ל"גמר תשלום" בקדנציה הבא. 10 שופטי עליון יתחלפו בקדנציה הקרובה, ואם השמאל ישלוט בזה אז אנחנו נהפוך לברית המועצות.

4. ההתנהלות בסוגיות המלחמה היתה בדיוק מה שנכון, לדעתי. שמחתי מאוד שהמפלגה לא היתה טהרנית וידעה גם להסכים לעסקת חטופים (הראשונה). זה הוכיח לי שיש חשיבה בכל פעם, ולא ריצת אמוק שאין לה בלמים.

5. עולם התורה הציוני קיבל חיזוק חשוב ב"ה.

6. בהקשר גיוס החרדים, סמוטריץ' מבין שבכפייה חזיתית שום דבר לא יקרה, ולכן צריך אורך רוח כדי לעשות מעקפים ותהליכי אורך. הוא גם מבין שהשמאל יתן לחרדים את מה שירצו בכל מקרה, ולכן אין סיבה להיות הטיפש שמפיל על זה ממשלות. עדיף להסתדר עם החרדים ולשמור על ממשלה לאומית, ציונית ויהודית.

7. גם כשהיתה כביסה מלוכלכת בתוך המפלגה, הם ידעו לנהל את זה פנימית ובכבוד (כנראה, לפחות כלפי חוץ). אופיר סופר פרש בצורה מכובדת מאוד, וזה סימן טוב לעבודה הפנימית במפלגה.

8. אני רוצה סמן ימני חזק, אבל לא מתלהם, שיכול גם להטות את הספינה ימינה כשצריך, וגם יכול למשוך קצת אש כשצריך כדי לאפשר לאחרים לעשות את מה שצריך לעשות.

מי שמכיר קצת יודע שסמוטריץ' הוא איש עשייה, ביצועיסט עם קבלות.

מי שמקשיב קצת (חפשו את השיחה שלו עם הרב חיים נבון, החל מדקה 50) יודע שלסמוטריץ' יש תוכנית סדורה איך לגייס את החרדים.

כמה נקודות שעלי עשו רושם, יש עוד, רוצו לשמוע שם:

• אין תשתית מתאימה. חייבים להקים מסגרות ובתי חייל מותאמים. ברגע שחרדים יראו שאחיהם מתגיייסים ויכולים לשמור על אורח חייהם זה יהיה התמריץ הכי גדול שיתגייסו עוד.

• חייבים חוק שיהיה מוסכם על ההנהגה של החרדים, גם אם זה יהיה באחוזים נמוכים יותר מהאידיאל. חוק מוסכם הופך את הצבא מהאויב של לומדי התורה לתעודת הביטוח שלהם. כדי שלומדי התורה יוכלו להמשיך ללמוד, חייבים למלא את המכסה של הגיוס, וככה הרבנים עצמם הם אלה שישלחו לצבא את מי שלא מתאים לו ללמוד. ושוב, אחים ושכנים רואים שאפשר לשמור על אורח החיים וגם לקבל הטבות של בוגרי צבא ועוד ועוד יתגייסו.

ברור שזו לא הסיבה היחידה להצביע לסמוטריץ'. אם הניצחון וההתיישבות יקרים לליבכם, והשינוי במערכת המשפט חשוב לכם, תנו את הקול למי שעובר את אחוז החסימה, מבטיח לעסוק בעניינים אלה וכבר הביא תוצאות בעבר ברובם.

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

מתחנות כוח מהיתוך גרעיני.

היתוך גרעיני כמעט לא יוצר קרינה ולא פסולת רדיואקטיבית

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

ולא על הולכי על ארבע….

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

הנתק

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

אבל חושש שאין לנו

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

שולח חיזוק

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

נו נו

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

תודה

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות