אבל מה שהמורה אמר זה שאני לא מספיק בשל\משופשף מספיק...

רוצה לנחם, ולהגיד לך שלפחות אתה יודע שאתה בדרך הנכונה-היה לך טסט פנימי... אצלי עדיין לא מדברים אפילו על זה ואני עשיתי כמה וכמה שיעורים יותר ממך...

וחוצמזה, תגיד תודה לד' שזה קרה לך בטסט פנימי ולא בטסט רגיל, כי אז זה עוד יותר באסה ונראלי גם יותר כסף להוציא...

זה קשור והכל...אבל איכשהו לקראת הסוף הרגשתי שאני קצת מנצלשת את השרשור שלך..סליחה..

אצלי הכל התקדם סבבה, המורה שלי כבר היה איתי בדיבור על טסט, קבע לי תאריך לפנימי ואז שיעור לפני

הוא עשה לי החלפה...

אין לי מושג מה עבר עלי..לא הייתי לחוצה ובכל זאת הרגשתי כאילו איזה יצור הזוי השתלט עלי ונהגתי את הנהיגה הכי גרועה של החיים שלי. כל הטעויות האפשריות-היו שם. וכשאני אומרת כל האפשריות אני מתכוונת לכולן...אני חושבת שזה שעשיתי טעויות שבחיים אפילו לא התקרבתי לטעות בהם  גרם לי להיות בשוק מעצמי ומשם זה רק ירד. זה היה נורא.

זה היה פשוט הזוי..לפני ההחלפה באותו היום נהגתי מצויין כרגיל..עשיתי את ההחלפה הידועה לשמצה וחזרתי למורה שלי ושוב נהגתי כמו שצריך, כאילו השד שנכנס בי לפני כן פרח לו החוצה עם המורה המחליף...

העניין הזה הוריד לי את הבטחון עצמי לרצפה..לגמרי, אני עוד מגרדת משם עם שפכטל שאריות..

המורה שלי..כפרה עליו, ניסה לעודד אותי בצורה מדהימה. בין היתר לומר שזה קורה לכולם בפעם הראשונה, לתת דוגמאות מהחיים האישיים שלו..הוא עשה הכל, באמת..אבל זה לא באמת עזר לי..אני לא כזאת..

שיעור אחר כך היה את הפנימי, גאונה שכמוני קבעתי את הטסט הפנימי בחושך, כל זה יכל להיות טוב ויפה אבל זה היה הפעם הראשונה שלי שנסעתי בלילה..

זו לא הנק׳ , בכל אופן..את הפנימי עברתי, למרות שלא עצרתי אפילו לא להולך רגל אחד..אבל את הביטחון העצמי שלי איבדתי לפני...כאילו התרסקתי בהחלפה ועכשיו איכשהו אני צריכה להאסף ולנסות לחזור לעצמי...כי ככה, אחרי מה שקרה, אני לא באמת מסוגלת להתקרב למצב של טסט..

וזה מפחיד...כי מה פתאום השתנה? כלום. ובכל זאת..

אוקיי..אז בסוף ממש ניצלשתי...לא היה בתכנון בכלל..רציתי להשליך ממה שקרה לי על מה שאתה מרגיש אבל איבדתי את כיוון החשיבה הראשוני.. לגמרי.

תקשיב..אתה תהיה בסדר..תמשיך להשתפשף לך ואתה תסתדר

בעז״ה בזמן המתאים זה יקרה. לכולנו...

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.