ולא הרגשת פיספוס? אני מפחדת שעד שהתקבלתי למדרשת הטיולים שרציתי- לוותר על זה. תמיד חיכיתי מאוד לשנתיים שירות שלי.. ואני מפחדת שאח"כ אצטער על זה.. מצד שני אני באמת מרגישה מוכנה ורצה להקים בית...

אי אפשר לעשות שירות נשואה?

לעניות דעתי - חתונה זה שירות לאומי נעלה יותר מכל שירות לאומי שאת יכולה לעשות במסגרות השירות הלאומי המקובל היום.

הייתי מעיז ואומר - אפילו להתחתן לפני השירות הזה עצמו, אם את חושבת שאת כבר מוכנה לחתונה וגם הוא - כי למשוך קשר יותר מידי זמן (ושנתיים זה יותר מדי. אני יודע. באמת. לא טוב) - זה לא בריא מכל כיוון שהוא - גם "לטובה", וגם "לרעה"...

אבל אם עדיין קריטי לך בכל זאת לעשות שירות, אז לעניות דעתי באמת הפתרון שהצעת להתארס באמצע השנה ולהתחתן בסופה - זה בסדר, אבל נראה לי אסון לדחות את זה בעוד שנה... זה מצב ממש ממש ממש לא בריא! במיוחד אם שניכים כבר סגורם על עצמכם ויודעים שזה זה ממש כמו שאת מתארת.

תתחתני איתו. זה השירות הכי גדול לעם ישראל שאת יכולה לעשות. יותר מהדרכת טיולים...

ואת יכולה לחשוב ולבדוק האם יתאים לך לעשות שירות תוך כדי שאת נשואה (מאוד קשה, ובהדרכה בכלל...אם כבר, אולי משהו כמו מדריכה באולפנה - שזה תפקיד שהגיוני אפילו כשנשואים...) - ובמיוחד אם יתאים לך שנתיים (צאי מתוך נקודת הנחה אפילו כלכלית שאין ש-ו-ם הטבה לבת שירות נשואה, היא לא מקבלת קצבה גבוהה יותר, לא מקבל תשמ"ש כמו שמקבלים חיילים... והמשכורת עלובה עלובה עלובה...).

התייעצי עם רבותייך, הורייך, עם הבחור - וראי טוב עם האיש אשר בחרת ב"הצלחה!

חברה טובה שלי, שעשתה רק שנת שירות אחת. בזמנו. ממש התפלאתי שהיא לא המשיכה לשנה שניה כי מתאים לה לתרום ולתת עוד ועוד,

ועם זאת, אני זוכרת מאוד חזק שהיא אמרה לי שהיא מתכוונת לתרום למדינה בדרכים אחרות.

(היא גם התחתנה מתישהו אחרי שנת השירות הראשונה. אני כבר לא זוכרת |מבוגרת מאוד |).

זה נחקק בי כל-כך חזק כי זה הראה לי שיש עוד דרכים לתרום חוץ מהדרך המוצהרת והברורה.

ברור שבנות שירות לאומי תורמות למדינה.

עם זאת, גם מי שגר בגרעין תורני תורם. גם מי שעושה מעשים קטנים, בעלי משמעות, לאנשים בסביבתו (מאור פנים פה, תרומה לחולה שם, אוכל ליולדת וכו')- גם הוא תורם ועוזר.

לדעתי, אל תתחייבי נפשית לשנת שירות שניה. תתחילי שנה ראשונה, תראי איך את מרגישה מבחינת הקשר והשירות והשילוב שלהם (בחיי נישואין זה כמובן אינטנסיבי בהרבה), ותגיעו ביחד למסקנה מה מתאים לכם.

הרבה הצלחה! 

זו לא האפשרות היחידה. את יכולה לעשות את הקורס, (אמנם קצת יקר אבל משתלם) ופשוט לעבוד בזה. מנסיון- זו עבודה מצוינת לסטודנטים- כי ביחס להשקעה ולזמן מקבלים שכר יפה (מינימום 400 ש"ח ליום). גם בתור אמא צעירה יש בזה יתרונות- אמנם א"א להדריך רחוק מהבית- טיולים שנתיים וכד' אבל בהחלט אפשר להדריך קרוב לבית, טיולים מ8 עד 2 והשכר, כאמור, שווה את זה.

אם בכל זאת את מאוד מאוד מאוד רוצה לעשות שנתיים שירות- אז אולי תבדקו אופציה של מגורים במקום השירות. אני מכירה מישהי שהתחתנה בסוף השנה הראשונה ונשארה לגור עם בעלה באותו מקום וכך סיימה שנה שניה.

הכרתי את בעלי שנתיים (מהשביעית) הוא גדול ממני ב4 שנים והיה ברור לשנינו שמתחתנים אחרי שמינית.

אנחנו שמרנו נגיעה לפני החתונה וכדי להקל על שנינו שמרנו על הקשר ב"אש נמוכה"- דיברנו פעם בשבוע ונפגשנו פעם בחודש.

כשפניתי לשירות הלאומי, הבהרתי להם שאני הולכת להתחתן במהלך השנה.

כיוון שכך המון אופציות נפסלו מייד- כי המקומות לא היו מעוניינים באישה נשואה ובצדק.

לקח לי זמן לעכל את זה שלא אעשה שירות לאומי, וזה תהליך לא קל שעברתי, כי כמו שאת מתארת גם אני הייתי שרופה והיה לי ברור שאני אהיה מדריכה וקומונרית וכו', אך ככל שעבר הזמן השלמתי עם זה והיה לי הרבה יותר קל להתרכז בפן המעשי של המצב, למרות שבאותו זמן הייתי "באבל" על ה"פיספוס" כביכול של ההזדמנות לעשות שירות והחוויות שכרוכות בזה.

בדיעבד אני יכולה לומר בוודאות שזה היה הדבר הנכון לעשות, משיכה של הקשר מעבר למה שכבר נמשך היא פשוט בזבוז.

היום אני מסתכלת לאחור ואומרת לעצמי- באסה', היינו יכולים להיות נשואים כבר X שנים!

אנחנו ב"ה נהנים מכל רגע ושמחים אחד בשני מאוד!

בסופו של דבר התחלתי ישר לימודים וזה באמת היה הדבר החכם ביותר לעשות.

הרבה יגידו לך שהשירות הלאומי הכי חשוב הוא הנישואין, אבל את כרגע לא באמת במקום שאת מסוגלת להבין את זה, אז אני ממליצה לך פשוט להאמין בזה ולהינשא בלי שירות.

תלוי כמה מתאמצים.

יש לי חבר שהתחתן בסוף י"ב (גם אשתו היתה בסוף י"ב) והיא עשתה שנתיים שירות.

בעקבות זה הוא ויתר על השירות הקרבי (עבר לתפקיד עם יציאות יומיות אחרי הטירונות), אבל שניהם הבינו ששנתיים שירות זה משהו חשוב, אז הוא העדיף  לוותר.

ברגע שתעשי "סוויץ'" בראש לגבי זה שאת רוצה לעשות שנתיים, ולא שואלת אם זה אפשרי אלא איך, אתם תראו שזה אפשרי.

שבי, דברי איתו, תשקלו יחד (אני מתאר לעצמי שהוא יודע...) ותראו לאן זה הולך.

רק קחי בחשבון שאם הוא יעשה מסלול הסדר רגיל (בלי יציאה לפיקוד, או גיוס מוקדם \ מאוחר) את תסיימי שירות כשהוא ישתחרר מסדיר. זה נראה לי כמו סידור מאוד נוח... שניכם גם ככה לא תהיו בבית בשעות היום (ולא נראה שיהיה רב שלא יתיר לכם 'לתכנן משפחה' בעקבות זה).

בהצלחה.

למה שרות של שנתיים הוא האידיאל מבחינתך?

אם תסבירי יהיה לאנשים יותר קל לענות לעניין.

ששנת שירות אחת מספיקה, (ואל תתקפו בבקשה...)

בחורה שמתחתנת מהר מאוד נהיית אמא בעזרת ה', ואז יש לה אחריות מאוד חשובה עליה,

לטפל בילדים, לעשות כביסות, לגהץ לבעלה חולצות, לקפל, לבשל, לנקות, לסדר את הבית, לצאת לעבודה!,

להיות רגועה, להיות שמחה, להיות נחמדה עם כולם.

ועוד הרבה אחריות (איך כותבים ברבים?!) ש"נופלות" עליה.

ולכן אני חושבת שככל שבחורה תתחיל ללמוד תואר ראשון כמה שיותר מוקדם כן יוקל עליה בחיי הנישואין.

יש לי מלא חברות שהתחילו איתי את התואר ולא סיימו, כי נכנסו להריון למשל, ואז היה להן מאוד קשה לסיים את התואר.

היום חשוב ללמוד מקצוע!

היום כולם יוצאים לעבוד.. (אלא אם כן, הבעל מרוויח מספיק ואז האשה יכולה להיות בבית)

יכול להיות שאני מדברת איתך על דברים שבכלל לא מטרידים אותך בנקודת הזמן שאת נמצאת, אבל עם כל הכבוד,

כדאי לקחת את זה בחשבון.

ואל תשכחי, שלהקים בית נאמן בישראל, זה גם שירות לאומי, וככל שתעזרי לעצמך שיהיה לך יותר קל לבנות את התא המשפחתי שלך, וככל שהבית שלך יהיה יציב, עם זוגיות טובה, כך הבית הזה יהיה מסוגל תרום לעמ"י.

תמיד יש את השאלה הזו: עד כמה אני תורם כלפי חוץ, וכמה אני משקיע בעצמי/ בתא המשפחתי שלי?!

כמו להתחתן.

השאלה היא אם את רוצה להיות נשואה בשרות... יש כאלה שעושות את זה.

שלום לך ושלום לפורום הזה, לא נשואה ולא נשואה טרייה אבל כן אחרי שנתיים של הדרכת טיולים
(אז אתייחס אל ההדרכה בלבד)

|זהירות, חפירה לפניך|

נראה לי שתתחילי, ב-לאן התקבלת?
לא מבקשת שתכתבי פה אבל כן יכולה לומר לך שיש מדרשות\ ביס"שים\ מרכזי הדרכה שחתונה שם לא באה בחשבון
(למשל- המקום שאני הייתי בו.) אשמח לעזור בזה.
צד שני, יש מי שיכול לעשות את זה. אני מכירה שתיים שהתחתנו בהדרכה.
זה תלוי מקום, תלוי בת, ותלוי בעל.

דבר שני- אני באמת לא חושבת שקל לוותר על שירות לאומי (וזו רק אני).
מה גם, שאם התקבלת להדרכה אני לא מוצאת למה לוותר על זה.
אם עברת אז את יודעת ומכירה את השלבים, המיונים וכאב הראש, את יכולה להיות גאה בך, לכי על זה.
למה? כי בסוף השנה הראשונה\ השנייה את תתחתני וכסף מאין? הדרכה זה כסף נוח.
יכולה לומר לך שאצלנו רוב המדריכים הם נשואים טריים\ סטודנטים. עבודה נוחה (כשאתה כבר רגיל בה) ולא מחייבת.
מה גם כשהתקבלת למקום ועשית בו ש"ל, הכניסה אליו היא חלקה, מקבלים אותך, יודעים מי את, לא יעבירו אותך עוד קורסים וכבר באוג'- ספט' שאחרי השנה השנייה תוכלי להדריך בתשלום.
אני באמת לא רואה סיבה לוותר על תו תקן שניתן לך בחינם.

דבר שלישי- בבקשה ממך אל תבני על להתחתן באמצע שנה. אם את חושבת ככה אז פשוט אל תשרתי. זה נחמד אבל זה רק כדי לסמן לעצמך וי שעשית משהו. זה לא יועיל לאף אחד ובטח שלא לך. חבל על הלחץ והמאמץ.
אם החלטת עדיין ללכת להדריך ולבנות על זה שתתחתני בין השנה הראשונה לשנייה- גם אל תלכי.
בהדרכה מתחייבים לשנתיים לא לשווא.
(א. לכסות את ההוצאות על הקורס.
ב. אין מה להשוות הדרכה של בת בשנה א' לשנה ב', גם מבחינת מה שאתה נותן וגם לקבל)

עוד משהו, אני מכירה יותר ממאה מדריכות טיולים.
מבין המשתחררות במחזור שלי יש כמות מכובדת של מאורסות ונשואות. (האמת גם שתיים הריוניות ואמא אחת).
אני יודעת על חצי מהן שהדריכו במקביל לחבר. קשה אבל אפשרי.
יש מי שהריחוק עשה להם רק טוב אבל כן, יש מי שזה ריסק אותה ולקחו הפסקה. ושוב, כל מקרה לגופו.

(במקביל החצי השני שאמר- לא מתאים לי להכניס את זה בהדרכה, זה לחץ לא הגיוני וחבל. והתנזרו במשך שנתיים. שזה אחלה)

דבר אחרון- ופה אני כבר מסתייגת, אם בוער לך להתחתן, יותר מלעשות שירות- תעשי את זה. 
יש פה מספיק חבר'ה שאמרו למה כן. לע"ד חשוב לדעת טוב שאת סגורה על זה, את יודעת איפה בעלך ישרת, מתי הוא יתגייס ולאן? יש לך רעיונות להמשך, לשירות אחר, לשנה אחת, למשהו קליל שתוכלי להתחתן באמצע השנה ועדיין לעשות את השירות?
תעשי את זה.
אם זה מה שאת רוצה פשוט תעשי את זה בלי לשקלל מה את מפסידה.
אבל תהיי סגורה באמת, לא בערך.

עד כה.

הצלחה גדולה בבחירה!

שהתחתנה בסוף שנה ראשונה של הדרכת טיולים והמשיכה לשנה שניה.

הכל אפשרי, השאלה אם זה מתאים לך-לכם, ואיך כל המסביב שלכם מתנהל [מקום עבודה/לימודים שלו ושלך ועוד...]

הצלחות!

קודם כל, תודה לכל העונים!

הוא מתגייס בעוד שנה וחצי בערך. (חצי שנה לאחר החתונה המיועדת)

מי שרצה לדעת התקבלתי להדרכת טיולים במדרשת טיולים.

השאלה שלי היא פשוטה:

האם לסגור שם ולהתחייב לשנתיים ולהתחתן בסוף שנה ראשונה ואח"כ אולי להמשיך נשואה? אפשר לעשות את זה?

1. האם אתם באמת מוכנים עכשיו לחתונה או שזה רק בגלל שאתם חברים כבר שנתיים וכו'? מבחינה מעשית- את יכולה לראות את עצמך עוד שנה מטפלת בבית, בעל, מתחזקת זוגיות ואולי גם בהריון\עם ילד וכמובן גם עוזרת לפרנסה? והוא? רואה את עצמו דואג לכל עניני הבית? דואג לקיים את כתובתו ולפרנס? לגדל ילד? 

2. עבודה בעתיד? האם יש לכם כבר תוכניות למה אתם רוצים, כמה זמן לימודים והכשרה וכמה משכורת בסוף?

האם אתם יודעים מאיפה תביאו יותר מ3000 (לפחות, עדיף 4000-5000) בחודש, כל חודש? 

ואם אתם בונים על ההורים- האם הם יודעים על כך? והאם אתם מוכנים גם למציאות של בעל המאה הוא בעל הדעה (ואת מוזמנת להסתכל כאן- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t610008#6766241 )

אני לא אומרת שצריך לדעת בדיוק, אבל בכללי- תוכנית כללית של תחום וסגנון.

 תזכרו שאחרי החתונה צריך לדאוג כל חודש להמון הוצאות, אחרי הלידה יש עוד המון הוצאות, וצריך לחסוך. 

3. למה את רוצה לעשות שירות? מה יש בשירות שלא יהיה לך בלעשות קורס+לעבוד בזה? (אן את רוצה באמת לעבוד בזה במשך החיים, יכול להיות מאד ריווחי אם את מצליחה בו) 

אל תעני לי, תענו לעצמכם על השאלות האלו.

תהיו בטוחים שאתם באמת מסוגלים.

ולא עשיתי שירות כלל, למרות שמאד רציתי. הבנתי שהדרך הכי טובה שלי לתרום לעמ"|י זה להקים בית יהודי.

התחלתי מיד את התואר, ועכשיו ב"ה אני בשנה האחרונה, עם שני קטנטנים ועוד אחד בדרך, ב"ה , ולכן אני ממש שמחה שהחלטתי לא לשרת במסגרת השירות.

אני רק מדמיינת לעצמי אם הייתי דוחה את הלימודים.. בטח הייתי מתחילה אותם כבר עם תינוק ומסיימת עם 3.... 

אני באמת לא חושבת שקשר אמור להימרח על פני שנים. זה לא טוב ובריא.

ואם לומר את האמת, נישואים בגיל הזה , זה לא תמיד קל. צריך מבנה אישיות מיוחד כדי להצליח.... כדאי לבדוק עם עצמך אם זה מתאים לכם.

את צריכה להחליט מה את רוצה. אם השרות כל כך חשוב לך, אז אל תעשי שרות עם חתונה ביחד. זה לא עובד ולא צודק. לא רציני כלפי השרות וגם לא כלפי חתונה.  אם את מעוניינת להתחתן בשנה הבאה, אל תעשי שרות בכלל. תתארסי מחר,ותתחתני בקיץ. שרות אחרי חתונה יותר קרוב לבדיחה.

אם את רוצה  להתחתן - אז צריך לעיתים "לעבור פאזה"..

מה זה "מבחינה אידיאולוגית ברור שאעשה שנתיים"..

צריך להבין, ששירות לאומי - עם כל החשיבות - אינו עומד בפרופורציה של הקמת בית.

אז אם עדיין אינך בשלה להקמת בית - אין בעיה...

אבל אם את חושבת שכן, צריך לראות אם את יכולה להיות שלמה עם זה שאת עושה מה שמתאים להקמת בית.

לגבי הש"ל: מדריכת טיולים, זה יכול להיות פרנסה טובה לאחרי הש"ל. עושים ידי פעם כמה ימים ומרוויחים סכום נאה. זה עוזר גם ללימודים אח"כ.

אבל בזמן הש"ל עצמו - זה גם לא "פרנסה" (ולכן צריך לראות אם זה אפשרי אצלכם. נניח - אבא מיליונר..); וגם מחייב לא פעם טיולים של יותר מיום אחד, שזה לא הכי רצוי בשנת נישואין ראשונה.

אז אם הנתון של הפרנסה אינו בעייתי - את יכולה לשאול "דוגרי" את הביס"ש. וגם את הבחור, אם הוא מוכן שאשתו תדריך טיולים של ביס"ש בש"ל, שזה אומר שהיא לא יכולה להחליט שהיא מדריכה רק בנות אולפנה,אלא מי שהם קובעים. לא כל אחד יאהב את זה.

וגם להתייעץ עם תלמיד חכם מובהק ומבין.

אבל ראש-לכל, לראות אם את שלמה עם כל החלטה שתהיה. להתחתן עם תחושה ש"פספסתי בגלל זה ש"ל בביס"ש", הרי שמעבר לכך שזה עדיין ילדותי, לדעתי, זה גם לא טוב. אם מתחתנים - אז בשלמות עם זה לגמרי.

ובוודאי שאין "לסחוב" או לדחות חתונה מעבר למה שכבר דיברתם.

בהצלחה.

אמרו פה כבר הרבה דברים חכמים מעלי.. אבל בא לי גם להוסיף קצת .

קודם כל נראה לי שממש חשוב לחשוב על זה ביחד. סה"כ אתם רואים את העתיד שלכם במשותף, והחלטה שלך עכשיו תשפיע על הבית של שניכם בעתיד.

אני חושבת שלהתחתן צעירים יכול לגרור הרבה קשיים טכניים, אבל זה דבר ממש נפלא. במיוחד אם יש לכם קשר טוב כבר הרבה זמן, מתישהו רוצים להתקדם לשלב הבא (ולא רק כי קשה לשמור נגיעה..).

אני קצת לא מסכימה עם מה שהרבה אמרו פה.. שתחשבי טכנית איך תסתדרו. ברור שלא צריך להיות ראש באדמה, אבל א"א לתכנן לפרטי פרטים. את לא יודעת מה יקרה. אל תתחילי "לבנות" מעכשיו את הפרנסה שלכם, את הגיוס שלו וכו'. כשתתקרבו יותר להחלטה להתחתן זה יהיה יותר רלוונטי.

נשמע שממש מושך אותך להיות מדריכת טיולים, שאת אוהבת את זה. חשוב לך לעשות את זה דווקא במסגרת השירות? כי אם עצם הטיולים חשובים לך, אפשר גם בלי קשר פשוט לעשות קורס בעתיד.. נכון, זה יעלה כסף- אבל יחסוך לך את ההתחייבות לשנתיים...

למה חשוב לך לעשות שנתיים שירות? איך תרגישי טוב בשירות? באיזה תפקיד תוכלי להשקיע את עצמך וגם להשקיע כוחות נפשיים בקשר? כדאי לחשוב על זה. אולי להתחתן באמצע השירות זה קצת לא פייר לאנשים שתעבדי איתם, בהנחה שתרצי להמשיך את השירות. אולי נכון לכם לדחות את החתונה לעוד שנה? אולי נכון לכם להתחתן כבר בסוף השנה הזו? אם את לא מוכנה נפשית עכשיו, איך תדעי שתהי מוכנה באמצע שנה הבאה? ואם את מוכנה נפשית, אז למה לדחות?

אני מכירה זוג שהיה נשוי שנה כשהאשה היתה מדריכת טיולים.. אבל זה היה דרך הצבא (שאגב, נראה לי הרבה יותר טוב כלכלית..). אבל זה קשה. כשבונים בית צריך המון כוחות נפשיים, ולהיות במסגרת של שירות זה לא כמו בעבודה רגילה, זה להיות במצב נתינה כל הזמן. (וגם תנאים טכניים- בד"כ מדריכים טיולים לכמה ימים.. נכון לך שבשנה הראשונה לא תשני עם בעלך הרבה לילות?).

בכל מקרה את מכירה את הקשר שלכם, את הנפש שלך. אנחנו פה בפורום יכולים לדבר מלא על מה שאנחנו חושבים, אבל אנחנו לא באמת מכירים אותך, ולא אנחנו נחיה עם ההשכלות של ההחלטה שלנו.. . 

לפעמים יש לנו תבנית מקובעת של מה אנחנו רוצים להספיק בחיים. אבל ה' מגלגל אלינו הזדמנויות נפלאות, וזה קצת טפשי לזרוק אותן. אפשר לחשוב איך נשלב, אפשר לחשוב אולי לוותר- אבל לא לאבד את ההסתכלות על היופי שבהזדמנות הזו. ב"ה זכית להכיר את מי שנראה לך שיהיה בעלך בגיל צעיר, גדלתם יחד, ואתם רוצים בע"ה להתקדם יחד. צריך להקשיב ללב, איך את מרגישה עם הקשר, איך את מרגישה עם עצמך. הקשר שלכם אולי יגרום לך לוותר על כל מיני דברים שרצית אבל הוא הנפלא והחשוב באמת. 

ממש בהצלחה! 

אל תוותרי על שירות!

יש לי חברה שעשתה את זה [עוד במסגרת הצבא] והיא התחתנה בין השנה הראשונה לשניה, בעלה היה בישיבה וזה דווקא הסתדר להם טוב גם היו לה יציאות טובות ממש וגם לו היה את הזמן ללמוד טוב.. תלוי גם באופי שלכם, אני אישית לא הייתי מוותרת על שירות כי זאת תקופה כיפית ובונה שלא חוזרת, וכן אפשר לשלב [תלוי איפה בידיוק תשרתי כמובן גם]

.. תבררי את כל האופציות, עם קצת רצון הכל אפשרי.. והשאר סיעתא דשמיא

בהצלחה, בחירה נכונה בעז"ה!

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..