ולא הרגשת פיספוס? אני מפחדת שעד שהתקבלתי למדרשת הטיולים שרציתי- לוותר על זה. תמיד חיכיתי מאוד לשנתיים שירות שלי.. ואני מפחדת שאח"כ אצטער על זה.. מצד שני אני באמת מרגישה מוכנה ורצה להקים בית...

אי אפשר לעשות שירות נשואה?

לעניות דעתי - חתונה זה שירות לאומי נעלה יותר מכל שירות לאומי שאת יכולה לעשות במסגרות השירות הלאומי המקובל היום.

הייתי מעיז ואומר - אפילו להתחתן לפני השירות הזה עצמו, אם את חושבת שאת כבר מוכנה לחתונה וגם הוא - כי למשוך קשר יותר מידי זמן (ושנתיים זה יותר מדי. אני יודע. באמת. לא טוב) - זה לא בריא מכל כיוון שהוא - גם "לטובה", וגם "לרעה"...

אבל אם עדיין קריטי לך בכל זאת לעשות שירות, אז לעניות דעתי באמת הפתרון שהצעת להתארס באמצע השנה ולהתחתן בסופה - זה בסדר, אבל נראה לי אסון לדחות את זה בעוד שנה... זה מצב ממש ממש ממש לא בריא! במיוחד אם שניכים כבר סגורם על עצמכם ויודעים שזה זה ממש כמו שאת מתארת.

תתחתני איתו. זה השירות הכי גדול לעם ישראל שאת יכולה לעשות. יותר מהדרכת טיולים...

ואת יכולה לחשוב ולבדוק האם יתאים לך לעשות שירות תוך כדי שאת נשואה (מאוד קשה, ובהדרכה בכלל...אם כבר, אולי משהו כמו מדריכה באולפנה - שזה תפקיד שהגיוני אפילו כשנשואים...) - ובמיוחד אם יתאים לך שנתיים (צאי מתוך נקודת הנחה אפילו כלכלית שאין ש-ו-ם הטבה לבת שירות נשואה, היא לא מקבלת קצבה גבוהה יותר, לא מקבל תשמ"ש כמו שמקבלים חיילים... והמשכורת עלובה עלובה עלובה...).

התייעצי עם רבותייך, הורייך, עם הבחור - וראי טוב עם האיש אשר בחרת ב"הצלחה!

חברה טובה שלי, שעשתה רק שנת שירות אחת. בזמנו. ממש התפלאתי שהיא לא המשיכה לשנה שניה כי מתאים לה לתרום ולתת עוד ועוד,

ועם זאת, אני זוכרת מאוד חזק שהיא אמרה לי שהיא מתכוונת לתרום למדינה בדרכים אחרות.

(היא גם התחתנה מתישהו אחרי שנת השירות הראשונה. אני כבר לא זוכרת |מבוגרת מאוד |).

זה נחקק בי כל-כך חזק כי זה הראה לי שיש עוד דרכים לתרום חוץ מהדרך המוצהרת והברורה.

ברור שבנות שירות לאומי תורמות למדינה.

עם זאת, גם מי שגר בגרעין תורני תורם. גם מי שעושה מעשים קטנים, בעלי משמעות, לאנשים בסביבתו (מאור פנים פה, תרומה לחולה שם, אוכל ליולדת וכו')- גם הוא תורם ועוזר.

לדעתי, אל תתחייבי נפשית לשנת שירות שניה. תתחילי שנה ראשונה, תראי איך את מרגישה מבחינת הקשר והשירות והשילוב שלהם (בחיי נישואין זה כמובן אינטנסיבי בהרבה), ותגיעו ביחד למסקנה מה מתאים לכם.

הרבה הצלחה! 

זו לא האפשרות היחידה. את יכולה לעשות את הקורס, (אמנם קצת יקר אבל משתלם) ופשוט לעבוד בזה. מנסיון- זו עבודה מצוינת לסטודנטים- כי ביחס להשקעה ולזמן מקבלים שכר יפה (מינימום 400 ש"ח ליום). גם בתור אמא צעירה יש בזה יתרונות- אמנם א"א להדריך רחוק מהבית- טיולים שנתיים וכד' אבל בהחלט אפשר להדריך קרוב לבית, טיולים מ8 עד 2 והשכר, כאמור, שווה את זה.

אם בכל זאת את מאוד מאוד מאוד רוצה לעשות שנתיים שירות- אז אולי תבדקו אופציה של מגורים במקום השירות. אני מכירה מישהי שהתחתנה בסוף השנה הראשונה ונשארה לגור עם בעלה באותו מקום וכך סיימה שנה שניה.

הכרתי את בעלי שנתיים (מהשביעית) הוא גדול ממני ב4 שנים והיה ברור לשנינו שמתחתנים אחרי שמינית.

אנחנו שמרנו נגיעה לפני החתונה וכדי להקל על שנינו שמרנו על הקשר ב"אש נמוכה"- דיברנו פעם בשבוע ונפגשנו פעם בחודש.

כשפניתי לשירות הלאומי, הבהרתי להם שאני הולכת להתחתן במהלך השנה.

כיוון שכך המון אופציות נפסלו מייד- כי המקומות לא היו מעוניינים באישה נשואה ובצדק.

לקח לי זמן לעכל את זה שלא אעשה שירות לאומי, וזה תהליך לא קל שעברתי, כי כמו שאת מתארת גם אני הייתי שרופה והיה לי ברור שאני אהיה מדריכה וקומונרית וכו', אך ככל שעבר הזמן השלמתי עם זה והיה לי הרבה יותר קל להתרכז בפן המעשי של המצב, למרות שבאותו זמן הייתי "באבל" על ה"פיספוס" כביכול של ההזדמנות לעשות שירות והחוויות שכרוכות בזה.

בדיעבד אני יכולה לומר בוודאות שזה היה הדבר הנכון לעשות, משיכה של הקשר מעבר למה שכבר נמשך היא פשוט בזבוז.

היום אני מסתכלת לאחור ואומרת לעצמי- באסה', היינו יכולים להיות נשואים כבר X שנים!

אנחנו ב"ה נהנים מכל רגע ושמחים אחד בשני מאוד!

בסופו של דבר התחלתי ישר לימודים וזה באמת היה הדבר החכם ביותר לעשות.

הרבה יגידו לך שהשירות הלאומי הכי חשוב הוא הנישואין, אבל את כרגע לא באמת במקום שאת מסוגלת להבין את זה, אז אני ממליצה לך פשוט להאמין בזה ולהינשא בלי שירות.

תלוי כמה מתאמצים.

יש לי חבר שהתחתן בסוף י"ב (גם אשתו היתה בסוף י"ב) והיא עשתה שנתיים שירות.

בעקבות זה הוא ויתר על השירות הקרבי (עבר לתפקיד עם יציאות יומיות אחרי הטירונות), אבל שניהם הבינו ששנתיים שירות זה משהו חשוב, אז הוא העדיף  לוותר.

ברגע שתעשי "סוויץ'" בראש לגבי זה שאת רוצה לעשות שנתיים, ולא שואלת אם זה אפשרי אלא איך, אתם תראו שזה אפשרי.

שבי, דברי איתו, תשקלו יחד (אני מתאר לעצמי שהוא יודע...) ותראו לאן זה הולך.

רק קחי בחשבון שאם הוא יעשה מסלול הסדר רגיל (בלי יציאה לפיקוד, או גיוס מוקדם \ מאוחר) את תסיימי שירות כשהוא ישתחרר מסדיר. זה נראה לי כמו סידור מאוד נוח... שניכם גם ככה לא תהיו בבית בשעות היום (ולא נראה שיהיה רב שלא יתיר לכם 'לתכנן משפחה' בעקבות זה).

בהצלחה.

למה שרות של שנתיים הוא האידיאל מבחינתך?

אם תסבירי יהיה לאנשים יותר קל לענות לעניין.

ששנת שירות אחת מספיקה, (ואל תתקפו בבקשה...)

בחורה שמתחתנת מהר מאוד נהיית אמא בעזרת ה', ואז יש לה אחריות מאוד חשובה עליה,

לטפל בילדים, לעשות כביסות, לגהץ לבעלה חולצות, לקפל, לבשל, לנקות, לסדר את הבית, לצאת לעבודה!,

להיות רגועה, להיות שמחה, להיות נחמדה עם כולם.

ועוד הרבה אחריות (איך כותבים ברבים?!) ש"נופלות" עליה.

ולכן אני חושבת שככל שבחורה תתחיל ללמוד תואר ראשון כמה שיותר מוקדם כן יוקל עליה בחיי הנישואין.

יש לי מלא חברות שהתחילו איתי את התואר ולא סיימו, כי נכנסו להריון למשל, ואז היה להן מאוד קשה לסיים את התואר.

היום חשוב ללמוד מקצוע!

היום כולם יוצאים לעבוד.. (אלא אם כן, הבעל מרוויח מספיק ואז האשה יכולה להיות בבית)

יכול להיות שאני מדברת איתך על דברים שבכלל לא מטרידים אותך בנקודת הזמן שאת נמצאת, אבל עם כל הכבוד,

כדאי לקחת את זה בחשבון.

ואל תשכחי, שלהקים בית נאמן בישראל, זה גם שירות לאומי, וככל שתעזרי לעצמך שיהיה לך יותר קל לבנות את התא המשפחתי שלך, וככל שהבית שלך יהיה יציב, עם זוגיות טובה, כך הבית הזה יהיה מסוגל תרום לעמ"י.

תמיד יש את השאלה הזו: עד כמה אני תורם כלפי חוץ, וכמה אני משקיע בעצמי/ בתא המשפחתי שלי?!

כמו להתחתן.

השאלה היא אם את רוצה להיות נשואה בשרות... יש כאלה שעושות את זה.

שלום לך ושלום לפורום הזה, לא נשואה ולא נשואה טרייה אבל כן אחרי שנתיים של הדרכת טיולים
(אז אתייחס אל ההדרכה בלבד)

|זהירות, חפירה לפניך|

נראה לי שתתחילי, ב-לאן התקבלת?
לא מבקשת שתכתבי פה אבל כן יכולה לומר לך שיש מדרשות\ ביס"שים\ מרכזי הדרכה שחתונה שם לא באה בחשבון
(למשל- המקום שאני הייתי בו.) אשמח לעזור בזה.
צד שני, יש מי שיכול לעשות את זה. אני מכירה שתיים שהתחתנו בהדרכה.
זה תלוי מקום, תלוי בת, ותלוי בעל.

דבר שני- אני באמת לא חושבת שקל לוותר על שירות לאומי (וזו רק אני).
מה גם, שאם התקבלת להדרכה אני לא מוצאת למה לוותר על זה.
אם עברת אז את יודעת ומכירה את השלבים, המיונים וכאב הראש, את יכולה להיות גאה בך, לכי על זה.
למה? כי בסוף השנה הראשונה\ השנייה את תתחתני וכסף מאין? הדרכה זה כסף נוח.
יכולה לומר לך שאצלנו רוב המדריכים הם נשואים טריים\ סטודנטים. עבודה נוחה (כשאתה כבר רגיל בה) ולא מחייבת.
מה גם כשהתקבלת למקום ועשית בו ש"ל, הכניסה אליו היא חלקה, מקבלים אותך, יודעים מי את, לא יעבירו אותך עוד קורסים וכבר באוג'- ספט' שאחרי השנה השנייה תוכלי להדריך בתשלום.
אני באמת לא רואה סיבה לוותר על תו תקן שניתן לך בחינם.

דבר שלישי- בבקשה ממך אל תבני על להתחתן באמצע שנה. אם את חושבת ככה אז פשוט אל תשרתי. זה נחמד אבל זה רק כדי לסמן לעצמך וי שעשית משהו. זה לא יועיל לאף אחד ובטח שלא לך. חבל על הלחץ והמאמץ.
אם החלטת עדיין ללכת להדריך ולבנות על זה שתתחתני בין השנה הראשונה לשנייה- גם אל תלכי.
בהדרכה מתחייבים לשנתיים לא לשווא.
(א. לכסות את ההוצאות על הקורס.
ב. אין מה להשוות הדרכה של בת בשנה א' לשנה ב', גם מבחינת מה שאתה נותן וגם לקבל)

עוד משהו, אני מכירה יותר ממאה מדריכות טיולים.
מבין המשתחררות במחזור שלי יש כמות מכובדת של מאורסות ונשואות. (האמת גם שתיים הריוניות ואמא אחת).
אני יודעת על חצי מהן שהדריכו במקביל לחבר. קשה אבל אפשרי.
יש מי שהריחוק עשה להם רק טוב אבל כן, יש מי שזה ריסק אותה ולקחו הפסקה. ושוב, כל מקרה לגופו.

(במקביל החצי השני שאמר- לא מתאים לי להכניס את זה בהדרכה, זה לחץ לא הגיוני וחבל. והתנזרו במשך שנתיים. שזה אחלה)

דבר אחרון- ופה אני כבר מסתייגת, אם בוער לך להתחתן, יותר מלעשות שירות- תעשי את זה. 
יש פה מספיק חבר'ה שאמרו למה כן. לע"ד חשוב לדעת טוב שאת סגורה על זה, את יודעת איפה בעלך ישרת, מתי הוא יתגייס ולאן? יש לך רעיונות להמשך, לשירות אחר, לשנה אחת, למשהו קליל שתוכלי להתחתן באמצע השנה ועדיין לעשות את השירות?
תעשי את זה.
אם זה מה שאת רוצה פשוט תעשי את זה בלי לשקלל מה את מפסידה.
אבל תהיי סגורה באמת, לא בערך.

עד כה.

הצלחה גדולה בבחירה!

שהתחתנה בסוף שנה ראשונה של הדרכת טיולים והמשיכה לשנה שניה.

הכל אפשרי, השאלה אם זה מתאים לך-לכם, ואיך כל המסביב שלכם מתנהל [מקום עבודה/לימודים שלו ושלך ועוד...]

הצלחות!

קודם כל, תודה לכל העונים!

הוא מתגייס בעוד שנה וחצי בערך. (חצי שנה לאחר החתונה המיועדת)

מי שרצה לדעת התקבלתי להדרכת טיולים במדרשת טיולים.

השאלה שלי היא פשוטה:

האם לסגור שם ולהתחייב לשנתיים ולהתחתן בסוף שנה ראשונה ואח"כ אולי להמשיך נשואה? אפשר לעשות את זה?

1. האם אתם באמת מוכנים עכשיו לחתונה או שזה רק בגלל שאתם חברים כבר שנתיים וכו'? מבחינה מעשית- את יכולה לראות את עצמך עוד שנה מטפלת בבית, בעל, מתחזקת זוגיות ואולי גם בהריון\עם ילד וכמובן גם עוזרת לפרנסה? והוא? רואה את עצמו דואג לכל עניני הבית? דואג לקיים את כתובתו ולפרנס? לגדל ילד? 

2. עבודה בעתיד? האם יש לכם כבר תוכניות למה אתם רוצים, כמה זמן לימודים והכשרה וכמה משכורת בסוף?

האם אתם יודעים מאיפה תביאו יותר מ3000 (לפחות, עדיף 4000-5000) בחודש, כל חודש? 

ואם אתם בונים על ההורים- האם הם יודעים על כך? והאם אתם מוכנים גם למציאות של בעל המאה הוא בעל הדעה (ואת מוזמנת להסתכל כאן- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t610008#6766241 )

אני לא אומרת שצריך לדעת בדיוק, אבל בכללי- תוכנית כללית של תחום וסגנון.

 תזכרו שאחרי החתונה צריך לדאוג כל חודש להמון הוצאות, אחרי הלידה יש עוד המון הוצאות, וצריך לחסוך. 

3. למה את רוצה לעשות שירות? מה יש בשירות שלא יהיה לך בלעשות קורס+לעבוד בזה? (אן את רוצה באמת לעבוד בזה במשך החיים, יכול להיות מאד ריווחי אם את מצליחה בו) 

אל תעני לי, תענו לעצמכם על השאלות האלו.

תהיו בטוחים שאתם באמת מסוגלים.

ולא עשיתי שירות כלל, למרות שמאד רציתי. הבנתי שהדרך הכי טובה שלי לתרום לעמ"|י זה להקים בית יהודי.

התחלתי מיד את התואר, ועכשיו ב"ה אני בשנה האחרונה, עם שני קטנטנים ועוד אחד בדרך, ב"ה , ולכן אני ממש שמחה שהחלטתי לא לשרת במסגרת השירות.

אני רק מדמיינת לעצמי אם הייתי דוחה את הלימודים.. בטח הייתי מתחילה אותם כבר עם תינוק ומסיימת עם 3.... 

אני באמת לא חושבת שקשר אמור להימרח על פני שנים. זה לא טוב ובריא.

ואם לומר את האמת, נישואים בגיל הזה , זה לא תמיד קל. צריך מבנה אישיות מיוחד כדי להצליח.... כדאי לבדוק עם עצמך אם זה מתאים לכם.

את צריכה להחליט מה את רוצה. אם השרות כל כך חשוב לך, אז אל תעשי שרות עם חתונה ביחד. זה לא עובד ולא צודק. לא רציני כלפי השרות וגם לא כלפי חתונה.  אם את מעוניינת להתחתן בשנה הבאה, אל תעשי שרות בכלל. תתארסי מחר,ותתחתני בקיץ. שרות אחרי חתונה יותר קרוב לבדיחה.

אם את רוצה  להתחתן - אז צריך לעיתים "לעבור פאזה"..

מה זה "מבחינה אידיאולוגית ברור שאעשה שנתיים"..

צריך להבין, ששירות לאומי - עם כל החשיבות - אינו עומד בפרופורציה של הקמת בית.

אז אם עדיין אינך בשלה להקמת בית - אין בעיה...

אבל אם את חושבת שכן, צריך לראות אם את יכולה להיות שלמה עם זה שאת עושה מה שמתאים להקמת בית.

לגבי הש"ל: מדריכת טיולים, זה יכול להיות פרנסה טובה לאחרי הש"ל. עושים ידי פעם כמה ימים ומרוויחים סכום נאה. זה עוזר גם ללימודים אח"כ.

אבל בזמן הש"ל עצמו - זה גם לא "פרנסה" (ולכן צריך לראות אם זה אפשרי אצלכם. נניח - אבא מיליונר..); וגם מחייב לא פעם טיולים של יותר מיום אחד, שזה לא הכי רצוי בשנת נישואין ראשונה.

אז אם הנתון של הפרנסה אינו בעייתי - את יכולה לשאול "דוגרי" את הביס"ש. וגם את הבחור, אם הוא מוכן שאשתו תדריך טיולים של ביס"ש בש"ל, שזה אומר שהיא לא יכולה להחליט שהיא מדריכה רק בנות אולפנה,אלא מי שהם קובעים. לא כל אחד יאהב את זה.

וגם להתייעץ עם תלמיד חכם מובהק ומבין.

אבל ראש-לכל, לראות אם את שלמה עם כל החלטה שתהיה. להתחתן עם תחושה ש"פספסתי בגלל זה ש"ל בביס"ש", הרי שמעבר לכך שזה עדיין ילדותי, לדעתי, זה גם לא טוב. אם מתחתנים - אז בשלמות עם זה לגמרי.

ובוודאי שאין "לסחוב" או לדחות חתונה מעבר למה שכבר דיברתם.

בהצלחה.

אמרו פה כבר הרבה דברים חכמים מעלי.. אבל בא לי גם להוסיף קצת .

קודם כל נראה לי שממש חשוב לחשוב על זה ביחד. סה"כ אתם רואים את העתיד שלכם במשותף, והחלטה שלך עכשיו תשפיע על הבית של שניכם בעתיד.

אני חושבת שלהתחתן צעירים יכול לגרור הרבה קשיים טכניים, אבל זה דבר ממש נפלא. במיוחד אם יש לכם קשר טוב כבר הרבה זמן, מתישהו רוצים להתקדם לשלב הבא (ולא רק כי קשה לשמור נגיעה..).

אני קצת לא מסכימה עם מה שהרבה אמרו פה.. שתחשבי טכנית איך תסתדרו. ברור שלא צריך להיות ראש באדמה, אבל א"א לתכנן לפרטי פרטים. את לא יודעת מה יקרה. אל תתחילי "לבנות" מעכשיו את הפרנסה שלכם, את הגיוס שלו וכו'. כשתתקרבו יותר להחלטה להתחתן זה יהיה יותר רלוונטי.

נשמע שממש מושך אותך להיות מדריכת טיולים, שאת אוהבת את זה. חשוב לך לעשות את זה דווקא במסגרת השירות? כי אם עצם הטיולים חשובים לך, אפשר גם בלי קשר פשוט לעשות קורס בעתיד.. נכון, זה יעלה כסף- אבל יחסוך לך את ההתחייבות לשנתיים...

למה חשוב לך לעשות שנתיים שירות? איך תרגישי טוב בשירות? באיזה תפקיד תוכלי להשקיע את עצמך וגם להשקיע כוחות נפשיים בקשר? כדאי לחשוב על זה. אולי להתחתן באמצע השירות זה קצת לא פייר לאנשים שתעבדי איתם, בהנחה שתרצי להמשיך את השירות. אולי נכון לכם לדחות את החתונה לעוד שנה? אולי נכון לכם להתחתן כבר בסוף השנה הזו? אם את לא מוכנה נפשית עכשיו, איך תדעי שתהי מוכנה באמצע שנה הבאה? ואם את מוכנה נפשית, אז למה לדחות?

אני מכירה זוג שהיה נשוי שנה כשהאשה היתה מדריכת טיולים.. אבל זה היה דרך הצבא (שאגב, נראה לי הרבה יותר טוב כלכלית..). אבל זה קשה. כשבונים בית צריך המון כוחות נפשיים, ולהיות במסגרת של שירות זה לא כמו בעבודה רגילה, זה להיות במצב נתינה כל הזמן. (וגם תנאים טכניים- בד"כ מדריכים טיולים לכמה ימים.. נכון לך שבשנה הראשונה לא תשני עם בעלך הרבה לילות?).

בכל מקרה את מכירה את הקשר שלכם, את הנפש שלך. אנחנו פה בפורום יכולים לדבר מלא על מה שאנחנו חושבים, אבל אנחנו לא באמת מכירים אותך, ולא אנחנו נחיה עם ההשכלות של ההחלטה שלנו.. . 

לפעמים יש לנו תבנית מקובעת של מה אנחנו רוצים להספיק בחיים. אבל ה' מגלגל אלינו הזדמנויות נפלאות, וזה קצת טפשי לזרוק אותן. אפשר לחשוב איך נשלב, אפשר לחשוב אולי לוותר- אבל לא לאבד את ההסתכלות על היופי שבהזדמנות הזו. ב"ה זכית להכיר את מי שנראה לך שיהיה בעלך בגיל צעיר, גדלתם יחד, ואתם רוצים בע"ה להתקדם יחד. צריך להקשיב ללב, איך את מרגישה עם הקשר, איך את מרגישה עם עצמך. הקשר שלכם אולי יגרום לך לוותר על כל מיני דברים שרצית אבל הוא הנפלא והחשוב באמת. 

ממש בהצלחה! 

אל תוותרי על שירות!

יש לי חברה שעשתה את זה [עוד במסגרת הצבא] והיא התחתנה בין השנה הראשונה לשניה, בעלה היה בישיבה וזה דווקא הסתדר להם טוב גם היו לה יציאות טובות ממש וגם לו היה את הזמן ללמוד טוב.. תלוי גם באופי שלכם, אני אישית לא הייתי מוותרת על שירות כי זאת תקופה כיפית ובונה שלא חוזרת, וכן אפשר לשלב [תלוי איפה בידיוק תשרתי כמובן גם]

.. תבררי את כל האופציות, עם קצת רצון הכל אפשרי.. והשאר סיעתא דשמיא

בהצלחה, בחירה נכונה בעז"ה!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?