ולא הרגשת פיספוס? אני מפחדת שעד שהתקבלתי למדרשת הטיולים שרציתי- לוותר על זה. תמיד חיכיתי מאוד לשנתיים שירות שלי.. ואני מפחדת שאח"כ אצטער על זה.. מצד שני אני באמת מרגישה מוכנה ורצה להקים בית...

אי אפשר לעשות שירות נשואה?

לעניות דעתי - חתונה זה שירות לאומי נעלה יותר מכל שירות לאומי שאת יכולה לעשות במסגרות השירות הלאומי המקובל היום.

הייתי מעיז ואומר - אפילו להתחתן לפני השירות הזה עצמו, אם את חושבת שאת כבר מוכנה לחתונה וגם הוא - כי למשוך קשר יותר מידי זמן (ושנתיים זה יותר מדי. אני יודע. באמת. לא טוב) - זה לא בריא מכל כיוון שהוא - גם "לטובה", וגם "לרעה"...

אבל אם עדיין קריטי לך בכל זאת לעשות שירות, אז לעניות דעתי באמת הפתרון שהצעת להתארס באמצע השנה ולהתחתן בסופה - זה בסדר, אבל נראה לי אסון לדחות את זה בעוד שנה... זה מצב ממש ממש ממש לא בריא! במיוחד אם שניכים כבר סגורם על עצמכם ויודעים שזה זה ממש כמו שאת מתארת.

תתחתני איתו. זה השירות הכי גדול לעם ישראל שאת יכולה לעשות. יותר מהדרכת טיולים...

ואת יכולה לחשוב ולבדוק האם יתאים לך לעשות שירות תוך כדי שאת נשואה (מאוד קשה, ובהדרכה בכלל...אם כבר, אולי משהו כמו מדריכה באולפנה - שזה תפקיד שהגיוני אפילו כשנשואים...) - ובמיוחד אם יתאים לך שנתיים (צאי מתוך נקודת הנחה אפילו כלכלית שאין ש-ו-ם הטבה לבת שירות נשואה, היא לא מקבלת קצבה גבוהה יותר, לא מקבל תשמ"ש כמו שמקבלים חיילים... והמשכורת עלובה עלובה עלובה...).

התייעצי עם רבותייך, הורייך, עם הבחור - וראי טוב עם האיש אשר בחרת ב"הצלחה!

חברה טובה שלי, שעשתה רק שנת שירות אחת. בזמנו. ממש התפלאתי שהיא לא המשיכה לשנה שניה כי מתאים לה לתרום ולתת עוד ועוד,

ועם זאת, אני זוכרת מאוד חזק שהיא אמרה לי שהיא מתכוונת לתרום למדינה בדרכים אחרות.

(היא גם התחתנה מתישהו אחרי שנת השירות הראשונה. אני כבר לא זוכרת |מבוגרת מאוד |).

זה נחקק בי כל-כך חזק כי זה הראה לי שיש עוד דרכים לתרום חוץ מהדרך המוצהרת והברורה.

ברור שבנות שירות לאומי תורמות למדינה.

עם זאת, גם מי שגר בגרעין תורני תורם. גם מי שעושה מעשים קטנים, בעלי משמעות, לאנשים בסביבתו (מאור פנים פה, תרומה לחולה שם, אוכל ליולדת וכו')- גם הוא תורם ועוזר.

לדעתי, אל תתחייבי נפשית לשנת שירות שניה. תתחילי שנה ראשונה, תראי איך את מרגישה מבחינת הקשר והשירות והשילוב שלהם (בחיי נישואין זה כמובן אינטנסיבי בהרבה), ותגיעו ביחד למסקנה מה מתאים לכם.

הרבה הצלחה! 

זו לא האפשרות היחידה. את יכולה לעשות את הקורס, (אמנם קצת יקר אבל משתלם) ופשוט לעבוד בזה. מנסיון- זו עבודה מצוינת לסטודנטים- כי ביחס להשקעה ולזמן מקבלים שכר יפה (מינימום 400 ש"ח ליום). גם בתור אמא צעירה יש בזה יתרונות- אמנם א"א להדריך רחוק מהבית- טיולים שנתיים וכד' אבל בהחלט אפשר להדריך קרוב לבית, טיולים מ8 עד 2 והשכר, כאמור, שווה את זה.

אם בכל זאת את מאוד מאוד מאוד רוצה לעשות שנתיים שירות- אז אולי תבדקו אופציה של מגורים במקום השירות. אני מכירה מישהי שהתחתנה בסוף השנה הראשונה ונשארה לגור עם בעלה באותו מקום וכך סיימה שנה שניה.

הכרתי את בעלי שנתיים (מהשביעית) הוא גדול ממני ב4 שנים והיה ברור לשנינו שמתחתנים אחרי שמינית.

אנחנו שמרנו נגיעה לפני החתונה וכדי להקל על שנינו שמרנו על הקשר ב"אש נמוכה"- דיברנו פעם בשבוע ונפגשנו פעם בחודש.

כשפניתי לשירות הלאומי, הבהרתי להם שאני הולכת להתחתן במהלך השנה.

כיוון שכך המון אופציות נפסלו מייד- כי המקומות לא היו מעוניינים באישה נשואה ובצדק.

לקח לי זמן לעכל את זה שלא אעשה שירות לאומי, וזה תהליך לא קל שעברתי, כי כמו שאת מתארת גם אני הייתי שרופה והיה לי ברור שאני אהיה מדריכה וקומונרית וכו', אך ככל שעבר הזמן השלמתי עם זה והיה לי הרבה יותר קל להתרכז בפן המעשי של המצב, למרות שבאותו זמן הייתי "באבל" על ה"פיספוס" כביכול של ההזדמנות לעשות שירות והחוויות שכרוכות בזה.

בדיעבד אני יכולה לומר בוודאות שזה היה הדבר הנכון לעשות, משיכה של הקשר מעבר למה שכבר נמשך היא פשוט בזבוז.

היום אני מסתכלת לאחור ואומרת לעצמי- באסה', היינו יכולים להיות נשואים כבר X שנים!

אנחנו ב"ה נהנים מכל רגע ושמחים אחד בשני מאוד!

בסופו של דבר התחלתי ישר לימודים וזה באמת היה הדבר החכם ביותר לעשות.

הרבה יגידו לך שהשירות הלאומי הכי חשוב הוא הנישואין, אבל את כרגע לא באמת במקום שאת מסוגלת להבין את זה, אז אני ממליצה לך פשוט להאמין בזה ולהינשא בלי שירות.

תלוי כמה מתאמצים.

יש לי חבר שהתחתן בסוף י"ב (גם אשתו היתה בסוף י"ב) והיא עשתה שנתיים שירות.

בעקבות זה הוא ויתר על השירות הקרבי (עבר לתפקיד עם יציאות יומיות אחרי הטירונות), אבל שניהם הבינו ששנתיים שירות זה משהו חשוב, אז הוא העדיף  לוותר.

ברגע שתעשי "סוויץ'" בראש לגבי זה שאת רוצה לעשות שנתיים, ולא שואלת אם זה אפשרי אלא איך, אתם תראו שזה אפשרי.

שבי, דברי איתו, תשקלו יחד (אני מתאר לעצמי שהוא יודע...) ותראו לאן זה הולך.

רק קחי בחשבון שאם הוא יעשה מסלול הסדר רגיל (בלי יציאה לפיקוד, או גיוס מוקדם \ מאוחר) את תסיימי שירות כשהוא ישתחרר מסדיר. זה נראה לי כמו סידור מאוד נוח... שניכם גם ככה לא תהיו בבית בשעות היום (ולא נראה שיהיה רב שלא יתיר לכם 'לתכנן משפחה' בעקבות זה).

בהצלחה.

למה שרות של שנתיים הוא האידיאל מבחינתך?

אם תסבירי יהיה לאנשים יותר קל לענות לעניין.

ששנת שירות אחת מספיקה, (ואל תתקפו בבקשה...)

בחורה שמתחתנת מהר מאוד נהיית אמא בעזרת ה', ואז יש לה אחריות מאוד חשובה עליה,

לטפל בילדים, לעשות כביסות, לגהץ לבעלה חולצות, לקפל, לבשל, לנקות, לסדר את הבית, לצאת לעבודה!,

להיות רגועה, להיות שמחה, להיות נחמדה עם כולם.

ועוד הרבה אחריות (איך כותבים ברבים?!) ש"נופלות" עליה.

ולכן אני חושבת שככל שבחורה תתחיל ללמוד תואר ראשון כמה שיותר מוקדם כן יוקל עליה בחיי הנישואין.

יש לי מלא חברות שהתחילו איתי את התואר ולא סיימו, כי נכנסו להריון למשל, ואז היה להן מאוד קשה לסיים את התואר.

היום חשוב ללמוד מקצוע!

היום כולם יוצאים לעבוד.. (אלא אם כן, הבעל מרוויח מספיק ואז האשה יכולה להיות בבית)

יכול להיות שאני מדברת איתך על דברים שבכלל לא מטרידים אותך בנקודת הזמן שאת נמצאת, אבל עם כל הכבוד,

כדאי לקחת את זה בחשבון.

ואל תשכחי, שלהקים בית נאמן בישראל, זה גם שירות לאומי, וככל שתעזרי לעצמך שיהיה לך יותר קל לבנות את התא המשפחתי שלך, וככל שהבית שלך יהיה יציב, עם זוגיות טובה, כך הבית הזה יהיה מסוגל תרום לעמ"י.

תמיד יש את השאלה הזו: עד כמה אני תורם כלפי חוץ, וכמה אני משקיע בעצמי/ בתא המשפחתי שלי?!

כמו להתחתן.

השאלה היא אם את רוצה להיות נשואה בשרות... יש כאלה שעושות את זה.

שלום לך ושלום לפורום הזה, לא נשואה ולא נשואה טרייה אבל כן אחרי שנתיים של הדרכת טיולים
(אז אתייחס אל ההדרכה בלבד)

|זהירות, חפירה לפניך|

נראה לי שתתחילי, ב-לאן התקבלת?
לא מבקשת שתכתבי פה אבל כן יכולה לומר לך שיש מדרשות\ ביס"שים\ מרכזי הדרכה שחתונה שם לא באה בחשבון
(למשל- המקום שאני הייתי בו.) אשמח לעזור בזה.
צד שני, יש מי שיכול לעשות את זה. אני מכירה שתיים שהתחתנו בהדרכה.
זה תלוי מקום, תלוי בת, ותלוי בעל.

דבר שני- אני באמת לא חושבת שקל לוותר על שירות לאומי (וזו רק אני).
מה גם, שאם התקבלת להדרכה אני לא מוצאת למה לוותר על זה.
אם עברת אז את יודעת ומכירה את השלבים, המיונים וכאב הראש, את יכולה להיות גאה בך, לכי על זה.
למה? כי בסוף השנה הראשונה\ השנייה את תתחתני וכסף מאין? הדרכה זה כסף נוח.
יכולה לומר לך שאצלנו רוב המדריכים הם נשואים טריים\ סטודנטים. עבודה נוחה (כשאתה כבר רגיל בה) ולא מחייבת.
מה גם כשהתקבלת למקום ועשית בו ש"ל, הכניסה אליו היא חלקה, מקבלים אותך, יודעים מי את, לא יעבירו אותך עוד קורסים וכבר באוג'- ספט' שאחרי השנה השנייה תוכלי להדריך בתשלום.
אני באמת לא רואה סיבה לוותר על תו תקן שניתן לך בחינם.

דבר שלישי- בבקשה ממך אל תבני על להתחתן באמצע שנה. אם את חושבת ככה אז פשוט אל תשרתי. זה נחמד אבל זה רק כדי לסמן לעצמך וי שעשית משהו. זה לא יועיל לאף אחד ובטח שלא לך. חבל על הלחץ והמאמץ.
אם החלטת עדיין ללכת להדריך ולבנות על זה שתתחתני בין השנה הראשונה לשנייה- גם אל תלכי.
בהדרכה מתחייבים לשנתיים לא לשווא.
(א. לכסות את ההוצאות על הקורס.
ב. אין מה להשוות הדרכה של בת בשנה א' לשנה ב', גם מבחינת מה שאתה נותן וגם לקבל)

עוד משהו, אני מכירה יותר ממאה מדריכות טיולים.
מבין המשתחררות במחזור שלי יש כמות מכובדת של מאורסות ונשואות. (האמת גם שתיים הריוניות ואמא אחת).
אני יודעת על חצי מהן שהדריכו במקביל לחבר. קשה אבל אפשרי.
יש מי שהריחוק עשה להם רק טוב אבל כן, יש מי שזה ריסק אותה ולקחו הפסקה. ושוב, כל מקרה לגופו.

(במקביל החצי השני שאמר- לא מתאים לי להכניס את זה בהדרכה, זה לחץ לא הגיוני וחבל. והתנזרו במשך שנתיים. שזה אחלה)

דבר אחרון- ופה אני כבר מסתייגת, אם בוער לך להתחתן, יותר מלעשות שירות- תעשי את זה. 
יש פה מספיק חבר'ה שאמרו למה כן. לע"ד חשוב לדעת טוב שאת סגורה על זה, את יודעת איפה בעלך ישרת, מתי הוא יתגייס ולאן? יש לך רעיונות להמשך, לשירות אחר, לשנה אחת, למשהו קליל שתוכלי להתחתן באמצע השנה ועדיין לעשות את השירות?
תעשי את זה.
אם זה מה שאת רוצה פשוט תעשי את זה בלי לשקלל מה את מפסידה.
אבל תהיי סגורה באמת, לא בערך.

עד כה.

הצלחה גדולה בבחירה!

שהתחתנה בסוף שנה ראשונה של הדרכת טיולים והמשיכה לשנה שניה.

הכל אפשרי, השאלה אם זה מתאים לך-לכם, ואיך כל המסביב שלכם מתנהל [מקום עבודה/לימודים שלו ושלך ועוד...]

הצלחות!

קודם כל, תודה לכל העונים!

הוא מתגייס בעוד שנה וחצי בערך. (חצי שנה לאחר החתונה המיועדת)

מי שרצה לדעת התקבלתי להדרכת טיולים במדרשת טיולים.

השאלה שלי היא פשוטה:

האם לסגור שם ולהתחייב לשנתיים ולהתחתן בסוף שנה ראשונה ואח"כ אולי להמשיך נשואה? אפשר לעשות את זה?

1. האם אתם באמת מוכנים עכשיו לחתונה או שזה רק בגלל שאתם חברים כבר שנתיים וכו'? מבחינה מעשית- את יכולה לראות את עצמך עוד שנה מטפלת בבית, בעל, מתחזקת זוגיות ואולי גם בהריון\עם ילד וכמובן גם עוזרת לפרנסה? והוא? רואה את עצמו דואג לכל עניני הבית? דואג לקיים את כתובתו ולפרנס? לגדל ילד? 

2. עבודה בעתיד? האם יש לכם כבר תוכניות למה אתם רוצים, כמה זמן לימודים והכשרה וכמה משכורת בסוף?

האם אתם יודעים מאיפה תביאו יותר מ3000 (לפחות, עדיף 4000-5000) בחודש, כל חודש? 

ואם אתם בונים על ההורים- האם הם יודעים על כך? והאם אתם מוכנים גם למציאות של בעל המאה הוא בעל הדעה (ואת מוזמנת להסתכל כאן- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t610008#6766241 )

אני לא אומרת שצריך לדעת בדיוק, אבל בכללי- תוכנית כללית של תחום וסגנון.

 תזכרו שאחרי החתונה צריך לדאוג כל חודש להמון הוצאות, אחרי הלידה יש עוד המון הוצאות, וצריך לחסוך. 

3. למה את רוצה לעשות שירות? מה יש בשירות שלא יהיה לך בלעשות קורס+לעבוד בזה? (אן את רוצה באמת לעבוד בזה במשך החיים, יכול להיות מאד ריווחי אם את מצליחה בו) 

אל תעני לי, תענו לעצמכם על השאלות האלו.

תהיו בטוחים שאתם באמת מסוגלים.

ולא עשיתי שירות כלל, למרות שמאד רציתי. הבנתי שהדרך הכי טובה שלי לתרום לעמ"|י זה להקים בית יהודי.

התחלתי מיד את התואר, ועכשיו ב"ה אני בשנה האחרונה, עם שני קטנטנים ועוד אחד בדרך, ב"ה , ולכן אני ממש שמחה שהחלטתי לא לשרת במסגרת השירות.

אני רק מדמיינת לעצמי אם הייתי דוחה את הלימודים.. בטח הייתי מתחילה אותם כבר עם תינוק ומסיימת עם 3.... 

אני באמת לא חושבת שקשר אמור להימרח על פני שנים. זה לא טוב ובריא.

ואם לומר את האמת, נישואים בגיל הזה , זה לא תמיד קל. צריך מבנה אישיות מיוחד כדי להצליח.... כדאי לבדוק עם עצמך אם זה מתאים לכם.

את צריכה להחליט מה את רוצה. אם השרות כל כך חשוב לך, אז אל תעשי שרות עם חתונה ביחד. זה לא עובד ולא צודק. לא רציני כלפי השרות וגם לא כלפי חתונה.  אם את מעוניינת להתחתן בשנה הבאה, אל תעשי שרות בכלל. תתארסי מחר,ותתחתני בקיץ. שרות אחרי חתונה יותר קרוב לבדיחה.

אם את רוצה  להתחתן - אז צריך לעיתים "לעבור פאזה"..

מה זה "מבחינה אידיאולוגית ברור שאעשה שנתיים"..

צריך להבין, ששירות לאומי - עם כל החשיבות - אינו עומד בפרופורציה של הקמת בית.

אז אם עדיין אינך בשלה להקמת בית - אין בעיה...

אבל אם את חושבת שכן, צריך לראות אם את יכולה להיות שלמה עם זה שאת עושה מה שמתאים להקמת בית.

לגבי הש"ל: מדריכת טיולים, זה יכול להיות פרנסה טובה לאחרי הש"ל. עושים ידי פעם כמה ימים ומרוויחים סכום נאה. זה עוזר גם ללימודים אח"כ.

אבל בזמן הש"ל עצמו - זה גם לא "פרנסה" (ולכן צריך לראות אם זה אפשרי אצלכם. נניח - אבא מיליונר..); וגם מחייב לא פעם טיולים של יותר מיום אחד, שזה לא הכי רצוי בשנת נישואין ראשונה.

אז אם הנתון של הפרנסה אינו בעייתי - את יכולה לשאול "דוגרי" את הביס"ש. וגם את הבחור, אם הוא מוכן שאשתו תדריך טיולים של ביס"ש בש"ל, שזה אומר שהיא לא יכולה להחליט שהיא מדריכה רק בנות אולפנה,אלא מי שהם קובעים. לא כל אחד יאהב את זה.

וגם להתייעץ עם תלמיד חכם מובהק ומבין.

אבל ראש-לכל, לראות אם את שלמה עם כל החלטה שתהיה. להתחתן עם תחושה ש"פספסתי בגלל זה ש"ל בביס"ש", הרי שמעבר לכך שזה עדיין ילדותי, לדעתי, זה גם לא טוב. אם מתחתנים - אז בשלמות עם זה לגמרי.

ובוודאי שאין "לסחוב" או לדחות חתונה מעבר למה שכבר דיברתם.

בהצלחה.

אמרו פה כבר הרבה דברים חכמים מעלי.. אבל בא לי גם להוסיף קצת .

קודם כל נראה לי שממש חשוב לחשוב על זה ביחד. סה"כ אתם רואים את העתיד שלכם במשותף, והחלטה שלך עכשיו תשפיע על הבית של שניכם בעתיד.

אני חושבת שלהתחתן צעירים יכול לגרור הרבה קשיים טכניים, אבל זה דבר ממש נפלא. במיוחד אם יש לכם קשר טוב כבר הרבה זמן, מתישהו רוצים להתקדם לשלב הבא (ולא רק כי קשה לשמור נגיעה..).

אני קצת לא מסכימה עם מה שהרבה אמרו פה.. שתחשבי טכנית איך תסתדרו. ברור שלא צריך להיות ראש באדמה, אבל א"א לתכנן לפרטי פרטים. את לא יודעת מה יקרה. אל תתחילי "לבנות" מעכשיו את הפרנסה שלכם, את הגיוס שלו וכו'. כשתתקרבו יותר להחלטה להתחתן זה יהיה יותר רלוונטי.

נשמע שממש מושך אותך להיות מדריכת טיולים, שאת אוהבת את זה. חשוב לך לעשות את זה דווקא במסגרת השירות? כי אם עצם הטיולים חשובים לך, אפשר גם בלי קשר פשוט לעשות קורס בעתיד.. נכון, זה יעלה כסף- אבל יחסוך לך את ההתחייבות לשנתיים...

למה חשוב לך לעשות שנתיים שירות? איך תרגישי טוב בשירות? באיזה תפקיד תוכלי להשקיע את עצמך וגם להשקיע כוחות נפשיים בקשר? כדאי לחשוב על זה. אולי להתחתן באמצע השירות זה קצת לא פייר לאנשים שתעבדי איתם, בהנחה שתרצי להמשיך את השירות. אולי נכון לכם לדחות את החתונה לעוד שנה? אולי נכון לכם להתחתן כבר בסוף השנה הזו? אם את לא מוכנה נפשית עכשיו, איך תדעי שתהי מוכנה באמצע שנה הבאה? ואם את מוכנה נפשית, אז למה לדחות?

אני מכירה זוג שהיה נשוי שנה כשהאשה היתה מדריכת טיולים.. אבל זה היה דרך הצבא (שאגב, נראה לי הרבה יותר טוב כלכלית..). אבל זה קשה. כשבונים בית צריך המון כוחות נפשיים, ולהיות במסגרת של שירות זה לא כמו בעבודה רגילה, זה להיות במצב נתינה כל הזמן. (וגם תנאים טכניים- בד"כ מדריכים טיולים לכמה ימים.. נכון לך שבשנה הראשונה לא תשני עם בעלך הרבה לילות?).

בכל מקרה את מכירה את הקשר שלכם, את הנפש שלך. אנחנו פה בפורום יכולים לדבר מלא על מה שאנחנו חושבים, אבל אנחנו לא באמת מכירים אותך, ולא אנחנו נחיה עם ההשכלות של ההחלטה שלנו.. . 

לפעמים יש לנו תבנית מקובעת של מה אנחנו רוצים להספיק בחיים. אבל ה' מגלגל אלינו הזדמנויות נפלאות, וזה קצת טפשי לזרוק אותן. אפשר לחשוב איך נשלב, אפשר לחשוב אולי לוותר- אבל לא לאבד את ההסתכלות על היופי שבהזדמנות הזו. ב"ה זכית להכיר את מי שנראה לך שיהיה בעלך בגיל צעיר, גדלתם יחד, ואתם רוצים בע"ה להתקדם יחד. צריך להקשיב ללב, איך את מרגישה עם הקשר, איך את מרגישה עם עצמך. הקשר שלכם אולי יגרום לך לוותר על כל מיני דברים שרצית אבל הוא הנפלא והחשוב באמת. 

ממש בהצלחה! 

אל תוותרי על שירות!

יש לי חברה שעשתה את זה [עוד במסגרת הצבא] והיא התחתנה בין השנה הראשונה לשניה, בעלה היה בישיבה וזה דווקא הסתדר להם טוב גם היו לה יציאות טובות ממש וגם לו היה את הזמן ללמוד טוב.. תלוי גם באופי שלכם, אני אישית לא הייתי מוותרת על שירות כי זאת תקופה כיפית ובונה שלא חוזרת, וכן אפשר לשלב [תלוי איפה בידיוק תשרתי כמובן גם]

.. תבררי את כל האופציות, עם קצת רצון הכל אפשרי.. והשאר סיעתא דשמיא

בהצלחה, בחירה נכונה בעז"ה!

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.