ולא הרגשת פיספוס? אני מפחדת שעד שהתקבלתי למדרשת הטיולים שרציתי- לוותר על זה. תמיד חיכיתי מאוד לשנתיים שירות שלי.. ואני מפחדת שאח"כ אצטער על זה.. מצד שני אני באמת מרגישה מוכנה ורצה להקים בית...

אי אפשר לעשות שירות נשואה?

לעניות דעתי - חתונה זה שירות לאומי נעלה יותר מכל שירות לאומי שאת יכולה לעשות במסגרות השירות הלאומי המקובל היום.

הייתי מעיז ואומר - אפילו להתחתן לפני השירות הזה עצמו, אם את חושבת שאת כבר מוכנה לחתונה וגם הוא - כי למשוך קשר יותר מידי זמן (ושנתיים זה יותר מדי. אני יודע. באמת. לא טוב) - זה לא בריא מכל כיוון שהוא - גם "לטובה", וגם "לרעה"...

אבל אם עדיין קריטי לך בכל זאת לעשות שירות, אז לעניות דעתי באמת הפתרון שהצעת להתארס באמצע השנה ולהתחתן בסופה - זה בסדר, אבל נראה לי אסון לדחות את זה בעוד שנה... זה מצב ממש ממש ממש לא בריא! במיוחד אם שניכים כבר סגורם על עצמכם ויודעים שזה זה ממש כמו שאת מתארת.

תתחתני איתו. זה השירות הכי גדול לעם ישראל שאת יכולה לעשות. יותר מהדרכת טיולים...

ואת יכולה לחשוב ולבדוק האם יתאים לך לעשות שירות תוך כדי שאת נשואה (מאוד קשה, ובהדרכה בכלל...אם כבר, אולי משהו כמו מדריכה באולפנה - שזה תפקיד שהגיוני אפילו כשנשואים...) - ובמיוחד אם יתאים לך שנתיים (צאי מתוך נקודת הנחה אפילו כלכלית שאין ש-ו-ם הטבה לבת שירות נשואה, היא לא מקבלת קצבה גבוהה יותר, לא מקבל תשמ"ש כמו שמקבלים חיילים... והמשכורת עלובה עלובה עלובה...).

התייעצי עם רבותייך, הורייך, עם הבחור - וראי טוב עם האיש אשר בחרת ב"הצלחה!

חברה טובה שלי, שעשתה רק שנת שירות אחת. בזמנו. ממש התפלאתי שהיא לא המשיכה לשנה שניה כי מתאים לה לתרום ולתת עוד ועוד,

ועם זאת, אני זוכרת מאוד חזק שהיא אמרה לי שהיא מתכוונת לתרום למדינה בדרכים אחרות.

(היא גם התחתנה מתישהו אחרי שנת השירות הראשונה. אני כבר לא זוכרת |מבוגרת מאוד |).

זה נחקק בי כל-כך חזק כי זה הראה לי שיש עוד דרכים לתרום חוץ מהדרך המוצהרת והברורה.

ברור שבנות שירות לאומי תורמות למדינה.

עם זאת, גם מי שגר בגרעין תורני תורם. גם מי שעושה מעשים קטנים, בעלי משמעות, לאנשים בסביבתו (מאור פנים פה, תרומה לחולה שם, אוכל ליולדת וכו')- גם הוא תורם ועוזר.

לדעתי, אל תתחייבי נפשית לשנת שירות שניה. תתחילי שנה ראשונה, תראי איך את מרגישה מבחינת הקשר והשירות והשילוב שלהם (בחיי נישואין זה כמובן אינטנסיבי בהרבה), ותגיעו ביחד למסקנה מה מתאים לכם.

הרבה הצלחה! 

זו לא האפשרות היחידה. את יכולה לעשות את הקורס, (אמנם קצת יקר אבל משתלם) ופשוט לעבוד בזה. מנסיון- זו עבודה מצוינת לסטודנטים- כי ביחס להשקעה ולזמן מקבלים שכר יפה (מינימום 400 ש"ח ליום). גם בתור אמא צעירה יש בזה יתרונות- אמנם א"א להדריך רחוק מהבית- טיולים שנתיים וכד' אבל בהחלט אפשר להדריך קרוב לבית, טיולים מ8 עד 2 והשכר, כאמור, שווה את זה.

אם בכל זאת את מאוד מאוד מאוד רוצה לעשות שנתיים שירות- אז אולי תבדקו אופציה של מגורים במקום השירות. אני מכירה מישהי שהתחתנה בסוף השנה הראשונה ונשארה לגור עם בעלה באותו מקום וכך סיימה שנה שניה.

הכרתי את בעלי שנתיים (מהשביעית) הוא גדול ממני ב4 שנים והיה ברור לשנינו שמתחתנים אחרי שמינית.

אנחנו שמרנו נגיעה לפני החתונה וכדי להקל על שנינו שמרנו על הקשר ב"אש נמוכה"- דיברנו פעם בשבוע ונפגשנו פעם בחודש.

כשפניתי לשירות הלאומי, הבהרתי להם שאני הולכת להתחתן במהלך השנה.

כיוון שכך המון אופציות נפסלו מייד- כי המקומות לא היו מעוניינים באישה נשואה ובצדק.

לקח לי זמן לעכל את זה שלא אעשה שירות לאומי, וזה תהליך לא קל שעברתי, כי כמו שאת מתארת גם אני הייתי שרופה והיה לי ברור שאני אהיה מדריכה וקומונרית וכו', אך ככל שעבר הזמן השלמתי עם זה והיה לי הרבה יותר קל להתרכז בפן המעשי של המצב, למרות שבאותו זמן הייתי "באבל" על ה"פיספוס" כביכול של ההזדמנות לעשות שירות והחוויות שכרוכות בזה.

בדיעבד אני יכולה לומר בוודאות שזה היה הדבר הנכון לעשות, משיכה של הקשר מעבר למה שכבר נמשך היא פשוט בזבוז.

היום אני מסתכלת לאחור ואומרת לעצמי- באסה', היינו יכולים להיות נשואים כבר X שנים!

אנחנו ב"ה נהנים מכל רגע ושמחים אחד בשני מאוד!

בסופו של דבר התחלתי ישר לימודים וזה באמת היה הדבר החכם ביותר לעשות.

הרבה יגידו לך שהשירות הלאומי הכי חשוב הוא הנישואין, אבל את כרגע לא באמת במקום שאת מסוגלת להבין את זה, אז אני ממליצה לך פשוט להאמין בזה ולהינשא בלי שירות.

תלוי כמה מתאמצים.

יש לי חבר שהתחתן בסוף י"ב (גם אשתו היתה בסוף י"ב) והיא עשתה שנתיים שירות.

בעקבות זה הוא ויתר על השירות הקרבי (עבר לתפקיד עם יציאות יומיות אחרי הטירונות), אבל שניהם הבינו ששנתיים שירות זה משהו חשוב, אז הוא העדיף  לוותר.

ברגע שתעשי "סוויץ'" בראש לגבי זה שאת רוצה לעשות שנתיים, ולא שואלת אם זה אפשרי אלא איך, אתם תראו שזה אפשרי.

שבי, דברי איתו, תשקלו יחד (אני מתאר לעצמי שהוא יודע...) ותראו לאן זה הולך.

רק קחי בחשבון שאם הוא יעשה מסלול הסדר רגיל (בלי יציאה לפיקוד, או גיוס מוקדם \ מאוחר) את תסיימי שירות כשהוא ישתחרר מסדיר. זה נראה לי כמו סידור מאוד נוח... שניכם גם ככה לא תהיו בבית בשעות היום (ולא נראה שיהיה רב שלא יתיר לכם 'לתכנן משפחה' בעקבות זה).

בהצלחה.

למה שרות של שנתיים הוא האידיאל מבחינתך?

אם תסבירי יהיה לאנשים יותר קל לענות לעניין.

ששנת שירות אחת מספיקה, (ואל תתקפו בבקשה...)

בחורה שמתחתנת מהר מאוד נהיית אמא בעזרת ה', ואז יש לה אחריות מאוד חשובה עליה,

לטפל בילדים, לעשות כביסות, לגהץ לבעלה חולצות, לקפל, לבשל, לנקות, לסדר את הבית, לצאת לעבודה!,

להיות רגועה, להיות שמחה, להיות נחמדה עם כולם.

ועוד הרבה אחריות (איך כותבים ברבים?!) ש"נופלות" עליה.

ולכן אני חושבת שככל שבחורה תתחיל ללמוד תואר ראשון כמה שיותר מוקדם כן יוקל עליה בחיי הנישואין.

יש לי מלא חברות שהתחילו איתי את התואר ולא סיימו, כי נכנסו להריון למשל, ואז היה להן מאוד קשה לסיים את התואר.

היום חשוב ללמוד מקצוע!

היום כולם יוצאים לעבוד.. (אלא אם כן, הבעל מרוויח מספיק ואז האשה יכולה להיות בבית)

יכול להיות שאני מדברת איתך על דברים שבכלל לא מטרידים אותך בנקודת הזמן שאת נמצאת, אבל עם כל הכבוד,

כדאי לקחת את זה בחשבון.

ואל תשכחי, שלהקים בית נאמן בישראל, זה גם שירות לאומי, וככל שתעזרי לעצמך שיהיה לך יותר קל לבנות את התא המשפחתי שלך, וככל שהבית שלך יהיה יציב, עם זוגיות טובה, כך הבית הזה יהיה מסוגל תרום לעמ"י.

תמיד יש את השאלה הזו: עד כמה אני תורם כלפי חוץ, וכמה אני משקיע בעצמי/ בתא המשפחתי שלי?!

כמו להתחתן.

השאלה היא אם את רוצה להיות נשואה בשרות... יש כאלה שעושות את זה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שהתחתנה בסוף שנה ראשונה של הדרכת טיולים והמשיכה לשנה שניה.

הכל אפשרי, השאלה אם זה מתאים לך-לכם, ואיך כל המסביב שלכם מתנהל [מקום עבודה/לימודים שלו ושלך ועוד...]

הצלחות!

קודם כל, תודה לכל העונים!

הוא מתגייס בעוד שנה וחצי בערך. (חצי שנה לאחר החתונה המיועדת)

מי שרצה לדעת התקבלתי להדרכת טיולים במדרשת טיולים.

השאלה שלי היא פשוטה:

האם לסגור שם ולהתחייב לשנתיים ולהתחתן בסוף שנה ראשונה ואח"כ אולי להמשיך נשואה? אפשר לעשות את זה?

1. האם אתם באמת מוכנים עכשיו לחתונה או שזה רק בגלל שאתם חברים כבר שנתיים וכו'? מבחינה מעשית- את יכולה לראות את עצמך עוד שנה מטפלת בבית, בעל, מתחזקת זוגיות ואולי גם בהריון\עם ילד וכמובן גם עוזרת לפרנסה? והוא? רואה את עצמו דואג לכל עניני הבית? דואג לקיים את כתובתו ולפרנס? לגדל ילד? 

2. עבודה בעתיד? האם יש לכם כבר תוכניות למה אתם רוצים, כמה זמן לימודים והכשרה וכמה משכורת בסוף?

האם אתם יודעים מאיפה תביאו יותר מ3000 (לפחות, עדיף 4000-5000) בחודש, כל חודש? 

ואם אתם בונים על ההורים- האם הם יודעים על כך? והאם אתם מוכנים גם למציאות של בעל המאה הוא בעל הדעה (ואת מוזמנת להסתכל כאן- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t610008#6766241 )

אני לא אומרת שצריך לדעת בדיוק, אבל בכללי- תוכנית כללית של תחום וסגנון.

 תזכרו שאחרי החתונה צריך לדאוג כל חודש להמון הוצאות, אחרי הלידה יש עוד המון הוצאות, וצריך לחסוך. 

3. למה את רוצה לעשות שירות? מה יש בשירות שלא יהיה לך בלעשות קורס+לעבוד בזה? (אן את רוצה באמת לעבוד בזה במשך החיים, יכול להיות מאד ריווחי אם את מצליחה בו) 

אל תעני לי, תענו לעצמכם על השאלות האלו.

תהיו בטוחים שאתם באמת מסוגלים.

ולא עשיתי שירות כלל, למרות שמאד רציתי. הבנתי שהדרך הכי טובה שלי לתרום לעמ"|י זה להקים בית יהודי.

התחלתי מיד את התואר, ועכשיו ב"ה אני בשנה האחרונה, עם שני קטנטנים ועוד אחד בדרך, ב"ה , ולכן אני ממש שמחה שהחלטתי לא לשרת במסגרת השירות.

אני רק מדמיינת לעצמי אם הייתי דוחה את הלימודים.. בטח הייתי מתחילה אותם כבר עם תינוק ומסיימת עם 3.... 

אני באמת לא חושבת שקשר אמור להימרח על פני שנים. זה לא טוב ובריא.

ואם לומר את האמת, נישואים בגיל הזה , זה לא תמיד קל. צריך מבנה אישיות מיוחד כדי להצליח.... כדאי לבדוק עם עצמך אם זה מתאים לכם.

את צריכה להחליט מה את רוצה. אם השרות כל כך חשוב לך, אז אל תעשי שרות עם חתונה ביחד. זה לא עובד ולא צודק. לא רציני כלפי השרות וגם לא כלפי חתונה.  אם את מעוניינת להתחתן בשנה הבאה, אל תעשי שרות בכלל. תתארסי מחר,ותתחתני בקיץ. שרות אחרי חתונה יותר קרוב לבדיחה.

אם את רוצה  להתחתן - אז צריך לעיתים "לעבור פאזה"..

מה זה "מבחינה אידיאולוגית ברור שאעשה שנתיים"..

צריך להבין, ששירות לאומי - עם כל החשיבות - אינו עומד בפרופורציה של הקמת בית.

אז אם עדיין אינך בשלה להקמת בית - אין בעיה...

אבל אם את חושבת שכן, צריך לראות אם את יכולה להיות שלמה עם זה שאת עושה מה שמתאים להקמת בית.

לגבי הש"ל: מדריכת טיולים, זה יכול להיות פרנסה טובה לאחרי הש"ל. עושים ידי פעם כמה ימים ומרוויחים סכום נאה. זה עוזר גם ללימודים אח"כ.

אבל בזמן הש"ל עצמו - זה גם לא "פרנסה" (ולכן צריך לראות אם זה אפשרי אצלכם. נניח - אבא מיליונר..); וגם מחייב לא פעם טיולים של יותר מיום אחד, שזה לא הכי רצוי בשנת נישואין ראשונה.

אז אם הנתון של הפרנסה אינו בעייתי - את יכולה לשאול "דוגרי" את הביס"ש. וגם את הבחור, אם הוא מוכן שאשתו תדריך טיולים של ביס"ש בש"ל, שזה אומר שהיא לא יכולה להחליט שהיא מדריכה רק בנות אולפנה,אלא מי שהם קובעים. לא כל אחד יאהב את זה.

וגם להתייעץ עם תלמיד חכם מובהק ומבין.

אבל ראש-לכל, לראות אם את שלמה עם כל החלטה שתהיה. להתחתן עם תחושה ש"פספסתי בגלל זה ש"ל בביס"ש", הרי שמעבר לכך שזה עדיין ילדותי, לדעתי, זה גם לא טוב. אם מתחתנים - אז בשלמות עם זה לגמרי.

ובוודאי שאין "לסחוב" או לדחות חתונה מעבר למה שכבר דיברתם.

בהצלחה.

אמרו פה כבר הרבה דברים חכמים מעלי.. אבל בא לי גם להוסיף קצת .

קודם כל נראה לי שממש חשוב לחשוב על זה ביחד. סה"כ אתם רואים את העתיד שלכם במשותף, והחלטה שלך עכשיו תשפיע על הבית של שניכם בעתיד.

אני חושבת שלהתחתן צעירים יכול לגרור הרבה קשיים טכניים, אבל זה דבר ממש נפלא. במיוחד אם יש לכם קשר טוב כבר הרבה זמן, מתישהו רוצים להתקדם לשלב הבא (ולא רק כי קשה לשמור נגיעה..).

אני קצת לא מסכימה עם מה שהרבה אמרו פה.. שתחשבי טכנית איך תסתדרו. ברור שלא צריך להיות ראש באדמה, אבל א"א לתכנן לפרטי פרטים. את לא יודעת מה יקרה. אל תתחילי "לבנות" מעכשיו את הפרנסה שלכם, את הגיוס שלו וכו'. כשתתקרבו יותר להחלטה להתחתן זה יהיה יותר רלוונטי.

נשמע שממש מושך אותך להיות מדריכת טיולים, שאת אוהבת את זה. חשוב לך לעשות את זה דווקא במסגרת השירות? כי אם עצם הטיולים חשובים לך, אפשר גם בלי קשר פשוט לעשות קורס בעתיד.. נכון, זה יעלה כסף- אבל יחסוך לך את ההתחייבות לשנתיים...

למה חשוב לך לעשות שנתיים שירות? איך תרגישי טוב בשירות? באיזה תפקיד תוכלי להשקיע את עצמך וגם להשקיע כוחות נפשיים בקשר? כדאי לחשוב על זה. אולי להתחתן באמצע השירות זה קצת לא פייר לאנשים שתעבדי איתם, בהנחה שתרצי להמשיך את השירות. אולי נכון לכם לדחות את החתונה לעוד שנה? אולי נכון לכם להתחתן כבר בסוף השנה הזו? אם את לא מוכנה נפשית עכשיו, איך תדעי שתהי מוכנה באמצע שנה הבאה? ואם את מוכנה נפשית, אז למה לדחות?

אני מכירה זוג שהיה נשוי שנה כשהאשה היתה מדריכת טיולים.. אבל זה היה דרך הצבא (שאגב, נראה לי הרבה יותר טוב כלכלית..). אבל זה קשה. כשבונים בית צריך המון כוחות נפשיים, ולהיות במסגרת של שירות זה לא כמו בעבודה רגילה, זה להיות במצב נתינה כל הזמן. (וגם תנאים טכניים- בד"כ מדריכים טיולים לכמה ימים.. נכון לך שבשנה הראשונה לא תשני עם בעלך הרבה לילות?).

בכל מקרה את מכירה את הקשר שלכם, את הנפש שלך. אנחנו פה בפורום יכולים לדבר מלא על מה שאנחנו חושבים, אבל אנחנו לא באמת מכירים אותך, ולא אנחנו נחיה עם ההשכלות של ההחלטה שלנו.. . 

לפעמים יש לנו תבנית מקובעת של מה אנחנו רוצים להספיק בחיים. אבל ה' מגלגל אלינו הזדמנויות נפלאות, וזה קצת טפשי לזרוק אותן. אפשר לחשוב איך נשלב, אפשר לחשוב אולי לוותר- אבל לא לאבד את ההסתכלות על היופי שבהזדמנות הזו. ב"ה זכית להכיר את מי שנראה לך שיהיה בעלך בגיל צעיר, גדלתם יחד, ואתם רוצים בע"ה להתקדם יחד. צריך להקשיב ללב, איך את מרגישה עם הקשר, איך את מרגישה עם עצמך. הקשר שלכם אולי יגרום לך לוותר על כל מיני דברים שרצית אבל הוא הנפלא והחשוב באמת. 

ממש בהצלחה! 

אל תוותרי על שירות!

יש לי חברה שעשתה את זה [עוד במסגרת הצבא] והיא התחתנה בין השנה הראשונה לשניה, בעלה היה בישיבה וזה דווקא הסתדר להם טוב גם היו לה יציאות טובות ממש וגם לו היה את הזמן ללמוד טוב.. תלוי גם באופי שלכם, אני אישית לא הייתי מוותרת על שירות כי זאת תקופה כיפית ובונה שלא חוזרת, וכן אפשר לשלב [תלוי איפה בידיוק תשרתי כמובן גם]

.. תבררי את כל האופציות, עם קצת רצון הכל אפשרי.. והשאר סיעתא דשמיא

בהצלחה, בחירה נכונה בעז"ה!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)