ולא הרגשת פיספוס? אני מפחדת שעד שהתקבלתי למדרשת הטיולים שרציתי- לוותר על זה. תמיד חיכיתי מאוד לשנתיים שירות שלי.. ואני מפחדת שאח"כ אצטער על זה.. מצד שני אני באמת מרגישה מוכנה ורצה להקים בית...

אי אפשר לעשות שירות נשואה?

לעניות דעתי - חתונה זה שירות לאומי נעלה יותר מכל שירות לאומי שאת יכולה לעשות במסגרות השירות הלאומי המקובל היום.

הייתי מעיז ואומר - אפילו להתחתן לפני השירות הזה עצמו, אם את חושבת שאת כבר מוכנה לחתונה וגם הוא - כי למשוך קשר יותר מידי זמן (ושנתיים זה יותר מדי. אני יודע. באמת. לא טוב) - זה לא בריא מכל כיוון שהוא - גם "לטובה", וגם "לרעה"...

אבל אם עדיין קריטי לך בכל זאת לעשות שירות, אז לעניות דעתי באמת הפתרון שהצעת להתארס באמצע השנה ולהתחתן בסופה - זה בסדר, אבל נראה לי אסון לדחות את זה בעוד שנה... זה מצב ממש ממש ממש לא בריא! במיוחד אם שניכים כבר סגורם על עצמכם ויודעים שזה זה ממש כמו שאת מתארת.

תתחתני איתו. זה השירות הכי גדול לעם ישראל שאת יכולה לעשות. יותר מהדרכת טיולים...

ואת יכולה לחשוב ולבדוק האם יתאים לך לעשות שירות תוך כדי שאת נשואה (מאוד קשה, ובהדרכה בכלל...אם כבר, אולי משהו כמו מדריכה באולפנה - שזה תפקיד שהגיוני אפילו כשנשואים...) - ובמיוחד אם יתאים לך שנתיים (צאי מתוך נקודת הנחה אפילו כלכלית שאין ש-ו-ם הטבה לבת שירות נשואה, היא לא מקבלת קצבה גבוהה יותר, לא מקבל תשמ"ש כמו שמקבלים חיילים... והמשכורת עלובה עלובה עלובה...).

התייעצי עם רבותייך, הורייך, עם הבחור - וראי טוב עם האיש אשר בחרת ב"הצלחה!

חברה טובה שלי, שעשתה רק שנת שירות אחת. בזמנו. ממש התפלאתי שהיא לא המשיכה לשנה שניה כי מתאים לה לתרום ולתת עוד ועוד,

ועם זאת, אני זוכרת מאוד חזק שהיא אמרה לי שהיא מתכוונת לתרום למדינה בדרכים אחרות.

(היא גם התחתנה מתישהו אחרי שנת השירות הראשונה. אני כבר לא זוכרת |מבוגרת מאוד |).

זה נחקק בי כל-כך חזק כי זה הראה לי שיש עוד דרכים לתרום חוץ מהדרך המוצהרת והברורה.

ברור שבנות שירות לאומי תורמות למדינה.

עם זאת, גם מי שגר בגרעין תורני תורם. גם מי שעושה מעשים קטנים, בעלי משמעות, לאנשים בסביבתו (מאור פנים פה, תרומה לחולה שם, אוכל ליולדת וכו')- גם הוא תורם ועוזר.

לדעתי, אל תתחייבי נפשית לשנת שירות שניה. תתחילי שנה ראשונה, תראי איך את מרגישה מבחינת הקשר והשירות והשילוב שלהם (בחיי נישואין זה כמובן אינטנסיבי בהרבה), ותגיעו ביחד למסקנה מה מתאים לכם.

הרבה הצלחה! 

זו לא האפשרות היחידה. את יכולה לעשות את הקורס, (אמנם קצת יקר אבל משתלם) ופשוט לעבוד בזה. מנסיון- זו עבודה מצוינת לסטודנטים- כי ביחס להשקעה ולזמן מקבלים שכר יפה (מינימום 400 ש"ח ליום). גם בתור אמא צעירה יש בזה יתרונות- אמנם א"א להדריך רחוק מהבית- טיולים שנתיים וכד' אבל בהחלט אפשר להדריך קרוב לבית, טיולים מ8 עד 2 והשכר, כאמור, שווה את זה.

אם בכל זאת את מאוד מאוד מאוד רוצה לעשות שנתיים שירות- אז אולי תבדקו אופציה של מגורים במקום השירות. אני מכירה מישהי שהתחתנה בסוף השנה הראשונה ונשארה לגור עם בעלה באותו מקום וכך סיימה שנה שניה.

הכרתי את בעלי שנתיים (מהשביעית) הוא גדול ממני ב4 שנים והיה ברור לשנינו שמתחתנים אחרי שמינית.

אנחנו שמרנו נגיעה לפני החתונה וכדי להקל על שנינו שמרנו על הקשר ב"אש נמוכה"- דיברנו פעם בשבוע ונפגשנו פעם בחודש.

כשפניתי לשירות הלאומי, הבהרתי להם שאני הולכת להתחתן במהלך השנה.

כיוון שכך המון אופציות נפסלו מייד- כי המקומות לא היו מעוניינים באישה נשואה ובצדק.

לקח לי זמן לעכל את זה שלא אעשה שירות לאומי, וזה תהליך לא קל שעברתי, כי כמו שאת מתארת גם אני הייתי שרופה והיה לי ברור שאני אהיה מדריכה וקומונרית וכו', אך ככל שעבר הזמן השלמתי עם זה והיה לי הרבה יותר קל להתרכז בפן המעשי של המצב, למרות שבאותו זמן הייתי "באבל" על ה"פיספוס" כביכול של ההזדמנות לעשות שירות והחוויות שכרוכות בזה.

בדיעבד אני יכולה לומר בוודאות שזה היה הדבר הנכון לעשות, משיכה של הקשר מעבר למה שכבר נמשך היא פשוט בזבוז.

היום אני מסתכלת לאחור ואומרת לעצמי- באסה', היינו יכולים להיות נשואים כבר X שנים!

אנחנו ב"ה נהנים מכל רגע ושמחים אחד בשני מאוד!

בסופו של דבר התחלתי ישר לימודים וזה באמת היה הדבר החכם ביותר לעשות.

הרבה יגידו לך שהשירות הלאומי הכי חשוב הוא הנישואין, אבל את כרגע לא באמת במקום שאת מסוגלת להבין את זה, אז אני ממליצה לך פשוט להאמין בזה ולהינשא בלי שירות.

תלוי כמה מתאמצים.

יש לי חבר שהתחתן בסוף י"ב (גם אשתו היתה בסוף י"ב) והיא עשתה שנתיים שירות.

בעקבות זה הוא ויתר על השירות הקרבי (עבר לתפקיד עם יציאות יומיות אחרי הטירונות), אבל שניהם הבינו ששנתיים שירות זה משהו חשוב, אז הוא העדיף  לוותר.

ברגע שתעשי "סוויץ'" בראש לגבי זה שאת רוצה לעשות שנתיים, ולא שואלת אם זה אפשרי אלא איך, אתם תראו שזה אפשרי.

שבי, דברי איתו, תשקלו יחד (אני מתאר לעצמי שהוא יודע...) ותראו לאן זה הולך.

רק קחי בחשבון שאם הוא יעשה מסלול הסדר רגיל (בלי יציאה לפיקוד, או גיוס מוקדם \ מאוחר) את תסיימי שירות כשהוא ישתחרר מסדיר. זה נראה לי כמו סידור מאוד נוח... שניכם גם ככה לא תהיו בבית בשעות היום (ולא נראה שיהיה רב שלא יתיר לכם 'לתכנן משפחה' בעקבות זה).

בהצלחה.

למה שרות של שנתיים הוא האידיאל מבחינתך?

אם תסבירי יהיה לאנשים יותר קל לענות לעניין.

ששנת שירות אחת מספיקה, (ואל תתקפו בבקשה...)

בחורה שמתחתנת מהר מאוד נהיית אמא בעזרת ה', ואז יש לה אחריות מאוד חשובה עליה,

לטפל בילדים, לעשות כביסות, לגהץ לבעלה חולצות, לקפל, לבשל, לנקות, לסדר את הבית, לצאת לעבודה!,

להיות רגועה, להיות שמחה, להיות נחמדה עם כולם.

ועוד הרבה אחריות (איך כותבים ברבים?!) ש"נופלות" עליה.

ולכן אני חושבת שככל שבחורה תתחיל ללמוד תואר ראשון כמה שיותר מוקדם כן יוקל עליה בחיי הנישואין.

יש לי מלא חברות שהתחילו איתי את התואר ולא סיימו, כי נכנסו להריון למשל, ואז היה להן מאוד קשה לסיים את התואר.

היום חשוב ללמוד מקצוע!

היום כולם יוצאים לעבוד.. (אלא אם כן, הבעל מרוויח מספיק ואז האשה יכולה להיות בבית)

יכול להיות שאני מדברת איתך על דברים שבכלל לא מטרידים אותך בנקודת הזמן שאת נמצאת, אבל עם כל הכבוד,

כדאי לקחת את זה בחשבון.

ואל תשכחי, שלהקים בית נאמן בישראל, זה גם שירות לאומי, וככל שתעזרי לעצמך שיהיה לך יותר קל לבנות את התא המשפחתי שלך, וככל שהבית שלך יהיה יציב, עם זוגיות טובה, כך הבית הזה יהיה מסוגל תרום לעמ"י.

תמיד יש את השאלה הזו: עד כמה אני תורם כלפי חוץ, וכמה אני משקיע בעצמי/ בתא המשפחתי שלי?!

כמו להתחתן.

השאלה היא אם את רוצה להיות נשואה בשרות... יש כאלה שעושות את זה.

שלום לך ושלום לפורום הזה, לא נשואה ולא נשואה טרייה אבל כן אחרי שנתיים של הדרכת טיולים
(אז אתייחס אל ההדרכה בלבד)

|זהירות, חפירה לפניך|

נראה לי שתתחילי, ב-לאן התקבלת?
לא מבקשת שתכתבי פה אבל כן יכולה לומר לך שיש מדרשות\ ביס"שים\ מרכזי הדרכה שחתונה שם לא באה בחשבון
(למשל- המקום שאני הייתי בו.) אשמח לעזור בזה.
צד שני, יש מי שיכול לעשות את זה. אני מכירה שתיים שהתחתנו בהדרכה.
זה תלוי מקום, תלוי בת, ותלוי בעל.

דבר שני- אני באמת לא חושבת שקל לוותר על שירות לאומי (וזו רק אני).
מה גם, שאם התקבלת להדרכה אני לא מוצאת למה לוותר על זה.
אם עברת אז את יודעת ומכירה את השלבים, המיונים וכאב הראש, את יכולה להיות גאה בך, לכי על זה.
למה? כי בסוף השנה הראשונה\ השנייה את תתחתני וכסף מאין? הדרכה זה כסף נוח.
יכולה לומר לך שאצלנו רוב המדריכים הם נשואים טריים\ סטודנטים. עבודה נוחה (כשאתה כבר רגיל בה) ולא מחייבת.
מה גם כשהתקבלת למקום ועשית בו ש"ל, הכניסה אליו היא חלקה, מקבלים אותך, יודעים מי את, לא יעבירו אותך עוד קורסים וכבר באוג'- ספט' שאחרי השנה השנייה תוכלי להדריך בתשלום.
אני באמת לא רואה סיבה לוותר על תו תקן שניתן לך בחינם.

דבר שלישי- בבקשה ממך אל תבני על להתחתן באמצע שנה. אם את חושבת ככה אז פשוט אל תשרתי. זה נחמד אבל זה רק כדי לסמן לעצמך וי שעשית משהו. זה לא יועיל לאף אחד ובטח שלא לך. חבל על הלחץ והמאמץ.
אם החלטת עדיין ללכת להדריך ולבנות על זה שתתחתני בין השנה הראשונה לשנייה- גם אל תלכי.
בהדרכה מתחייבים לשנתיים לא לשווא.
(א. לכסות את ההוצאות על הקורס.
ב. אין מה להשוות הדרכה של בת בשנה א' לשנה ב', גם מבחינת מה שאתה נותן וגם לקבל)

עוד משהו, אני מכירה יותר ממאה מדריכות טיולים.
מבין המשתחררות במחזור שלי יש כמות מכובדת של מאורסות ונשואות. (האמת גם שתיים הריוניות ואמא אחת).
אני יודעת על חצי מהן שהדריכו במקביל לחבר. קשה אבל אפשרי.
יש מי שהריחוק עשה להם רק טוב אבל כן, יש מי שזה ריסק אותה ולקחו הפסקה. ושוב, כל מקרה לגופו.

(במקביל החצי השני שאמר- לא מתאים לי להכניס את זה בהדרכה, זה לחץ לא הגיוני וחבל. והתנזרו במשך שנתיים. שזה אחלה)

דבר אחרון- ופה אני כבר מסתייגת, אם בוער לך להתחתן, יותר מלעשות שירות- תעשי את זה. 
יש פה מספיק חבר'ה שאמרו למה כן. לע"ד חשוב לדעת טוב שאת סגורה על זה, את יודעת איפה בעלך ישרת, מתי הוא יתגייס ולאן? יש לך רעיונות להמשך, לשירות אחר, לשנה אחת, למשהו קליל שתוכלי להתחתן באמצע השנה ועדיין לעשות את השירות?
תעשי את זה.
אם זה מה שאת רוצה פשוט תעשי את זה בלי לשקלל מה את מפסידה.
אבל תהיי סגורה באמת, לא בערך.

עד כה.

הצלחה גדולה בבחירה!

שהתחתנה בסוף שנה ראשונה של הדרכת טיולים והמשיכה לשנה שניה.

הכל אפשרי, השאלה אם זה מתאים לך-לכם, ואיך כל המסביב שלכם מתנהל [מקום עבודה/לימודים שלו ושלך ועוד...]

הצלחות!

קודם כל, תודה לכל העונים!

הוא מתגייס בעוד שנה וחצי בערך. (חצי שנה לאחר החתונה המיועדת)

מי שרצה לדעת התקבלתי להדרכת טיולים במדרשת טיולים.

השאלה שלי היא פשוטה:

האם לסגור שם ולהתחייב לשנתיים ולהתחתן בסוף שנה ראשונה ואח"כ אולי להמשיך נשואה? אפשר לעשות את זה?

1. האם אתם באמת מוכנים עכשיו לחתונה או שזה רק בגלל שאתם חברים כבר שנתיים וכו'? מבחינה מעשית- את יכולה לראות את עצמך עוד שנה מטפלת בבית, בעל, מתחזקת זוגיות ואולי גם בהריון\עם ילד וכמובן גם עוזרת לפרנסה? והוא? רואה את עצמו דואג לכל עניני הבית? דואג לקיים את כתובתו ולפרנס? לגדל ילד? 

2. עבודה בעתיד? האם יש לכם כבר תוכניות למה אתם רוצים, כמה זמן לימודים והכשרה וכמה משכורת בסוף?

האם אתם יודעים מאיפה תביאו יותר מ3000 (לפחות, עדיף 4000-5000) בחודש, כל חודש? 

ואם אתם בונים על ההורים- האם הם יודעים על כך? והאם אתם מוכנים גם למציאות של בעל המאה הוא בעל הדעה (ואת מוזמנת להסתכל כאן- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t610008#6766241 )

אני לא אומרת שצריך לדעת בדיוק, אבל בכללי- תוכנית כללית של תחום וסגנון.

 תזכרו שאחרי החתונה צריך לדאוג כל חודש להמון הוצאות, אחרי הלידה יש עוד המון הוצאות, וצריך לחסוך. 

3. למה את רוצה לעשות שירות? מה יש בשירות שלא יהיה לך בלעשות קורס+לעבוד בזה? (אן את רוצה באמת לעבוד בזה במשך החיים, יכול להיות מאד ריווחי אם את מצליחה בו) 

אל תעני לי, תענו לעצמכם על השאלות האלו.

תהיו בטוחים שאתם באמת מסוגלים.

ולא עשיתי שירות כלל, למרות שמאד רציתי. הבנתי שהדרך הכי טובה שלי לתרום לעמ"|י זה להקים בית יהודי.

התחלתי מיד את התואר, ועכשיו ב"ה אני בשנה האחרונה, עם שני קטנטנים ועוד אחד בדרך, ב"ה , ולכן אני ממש שמחה שהחלטתי לא לשרת במסגרת השירות.

אני רק מדמיינת לעצמי אם הייתי דוחה את הלימודים.. בטח הייתי מתחילה אותם כבר עם תינוק ומסיימת עם 3.... 

אני באמת לא חושבת שקשר אמור להימרח על פני שנים. זה לא טוב ובריא.

ואם לומר את האמת, נישואים בגיל הזה , זה לא תמיד קל. צריך מבנה אישיות מיוחד כדי להצליח.... כדאי לבדוק עם עצמך אם זה מתאים לכם.

את צריכה להחליט מה את רוצה. אם השרות כל כך חשוב לך, אז אל תעשי שרות עם חתונה ביחד. זה לא עובד ולא צודק. לא רציני כלפי השרות וגם לא כלפי חתונה.  אם את מעוניינת להתחתן בשנה הבאה, אל תעשי שרות בכלל. תתארסי מחר,ותתחתני בקיץ. שרות אחרי חתונה יותר קרוב לבדיחה.

אם את רוצה  להתחתן - אז צריך לעיתים "לעבור פאזה"..

מה זה "מבחינה אידיאולוגית ברור שאעשה שנתיים"..

צריך להבין, ששירות לאומי - עם כל החשיבות - אינו עומד בפרופורציה של הקמת בית.

אז אם עדיין אינך בשלה להקמת בית - אין בעיה...

אבל אם את חושבת שכן, צריך לראות אם את יכולה להיות שלמה עם זה שאת עושה מה שמתאים להקמת בית.

לגבי הש"ל: מדריכת טיולים, זה יכול להיות פרנסה טובה לאחרי הש"ל. עושים ידי פעם כמה ימים ומרוויחים סכום נאה. זה עוזר גם ללימודים אח"כ.

אבל בזמן הש"ל עצמו - זה גם לא "פרנסה" (ולכן צריך לראות אם זה אפשרי אצלכם. נניח - אבא מיליונר..); וגם מחייב לא פעם טיולים של יותר מיום אחד, שזה לא הכי רצוי בשנת נישואין ראשונה.

אז אם הנתון של הפרנסה אינו בעייתי - את יכולה לשאול "דוגרי" את הביס"ש. וגם את הבחור, אם הוא מוכן שאשתו תדריך טיולים של ביס"ש בש"ל, שזה אומר שהיא לא יכולה להחליט שהיא מדריכה רק בנות אולפנה,אלא מי שהם קובעים. לא כל אחד יאהב את זה.

וגם להתייעץ עם תלמיד חכם מובהק ומבין.

אבל ראש-לכל, לראות אם את שלמה עם כל החלטה שתהיה. להתחתן עם תחושה ש"פספסתי בגלל זה ש"ל בביס"ש", הרי שמעבר לכך שזה עדיין ילדותי, לדעתי, זה גם לא טוב. אם מתחתנים - אז בשלמות עם זה לגמרי.

ובוודאי שאין "לסחוב" או לדחות חתונה מעבר למה שכבר דיברתם.

בהצלחה.

אמרו פה כבר הרבה דברים חכמים מעלי.. אבל בא לי גם להוסיף קצת .

קודם כל נראה לי שממש חשוב לחשוב על זה ביחד. סה"כ אתם רואים את העתיד שלכם במשותף, והחלטה שלך עכשיו תשפיע על הבית של שניכם בעתיד.

אני חושבת שלהתחתן צעירים יכול לגרור הרבה קשיים טכניים, אבל זה דבר ממש נפלא. במיוחד אם יש לכם קשר טוב כבר הרבה זמן, מתישהו רוצים להתקדם לשלב הבא (ולא רק כי קשה לשמור נגיעה..).

אני קצת לא מסכימה עם מה שהרבה אמרו פה.. שתחשבי טכנית איך תסתדרו. ברור שלא צריך להיות ראש באדמה, אבל א"א לתכנן לפרטי פרטים. את לא יודעת מה יקרה. אל תתחילי "לבנות" מעכשיו את הפרנסה שלכם, את הגיוס שלו וכו'. כשתתקרבו יותר להחלטה להתחתן זה יהיה יותר רלוונטי.

נשמע שממש מושך אותך להיות מדריכת טיולים, שאת אוהבת את זה. חשוב לך לעשות את זה דווקא במסגרת השירות? כי אם עצם הטיולים חשובים לך, אפשר גם בלי קשר פשוט לעשות קורס בעתיד.. נכון, זה יעלה כסף- אבל יחסוך לך את ההתחייבות לשנתיים...

למה חשוב לך לעשות שנתיים שירות? איך תרגישי טוב בשירות? באיזה תפקיד תוכלי להשקיע את עצמך וגם להשקיע כוחות נפשיים בקשר? כדאי לחשוב על זה. אולי להתחתן באמצע השירות זה קצת לא פייר לאנשים שתעבדי איתם, בהנחה שתרצי להמשיך את השירות. אולי נכון לכם לדחות את החתונה לעוד שנה? אולי נכון לכם להתחתן כבר בסוף השנה הזו? אם את לא מוכנה נפשית עכשיו, איך תדעי שתהי מוכנה באמצע שנה הבאה? ואם את מוכנה נפשית, אז למה לדחות?

אני מכירה זוג שהיה נשוי שנה כשהאשה היתה מדריכת טיולים.. אבל זה היה דרך הצבא (שאגב, נראה לי הרבה יותר טוב כלכלית..). אבל זה קשה. כשבונים בית צריך המון כוחות נפשיים, ולהיות במסגרת של שירות זה לא כמו בעבודה רגילה, זה להיות במצב נתינה כל הזמן. (וגם תנאים טכניים- בד"כ מדריכים טיולים לכמה ימים.. נכון לך שבשנה הראשונה לא תשני עם בעלך הרבה לילות?).

בכל מקרה את מכירה את הקשר שלכם, את הנפש שלך. אנחנו פה בפורום יכולים לדבר מלא על מה שאנחנו חושבים, אבל אנחנו לא באמת מכירים אותך, ולא אנחנו נחיה עם ההשכלות של ההחלטה שלנו.. . 

לפעמים יש לנו תבנית מקובעת של מה אנחנו רוצים להספיק בחיים. אבל ה' מגלגל אלינו הזדמנויות נפלאות, וזה קצת טפשי לזרוק אותן. אפשר לחשוב איך נשלב, אפשר לחשוב אולי לוותר- אבל לא לאבד את ההסתכלות על היופי שבהזדמנות הזו. ב"ה זכית להכיר את מי שנראה לך שיהיה בעלך בגיל צעיר, גדלתם יחד, ואתם רוצים בע"ה להתקדם יחד. צריך להקשיב ללב, איך את מרגישה עם הקשר, איך את מרגישה עם עצמך. הקשר שלכם אולי יגרום לך לוותר על כל מיני דברים שרצית אבל הוא הנפלא והחשוב באמת. 

ממש בהצלחה! 

אל תוותרי על שירות!

יש לי חברה שעשתה את זה [עוד במסגרת הצבא] והיא התחתנה בין השנה הראשונה לשניה, בעלה היה בישיבה וזה דווקא הסתדר להם טוב גם היו לה יציאות טובות ממש וגם לו היה את הזמן ללמוד טוב.. תלוי גם באופי שלכם, אני אישית לא הייתי מוותרת על שירות כי זאת תקופה כיפית ובונה שלא חוזרת, וכן אפשר לשלב [תלוי איפה בידיוק תשרתי כמובן גם]

.. תבררי את כל האופציות, עם קצת רצון הכל אפשרי.. והשאר סיעתא דשמיא

בהצלחה, בחירה נכונה בעז"ה!

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.