כל מיני "שמות קדושים" וכאלה במזוזה,מוסיפים,אינני יודע אם יש כאלה היום אבל כניראה פעם היו כאלה,בחושבם שהמזוזה היא איזה מגן,אז להוסיף "ליתר ביטחון" עוד שמות..והם איבדו את המצווה.וזו לשונו:אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות - הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא! שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל, שזהו דבר המהנה בהבלי העולם...'
 

"אמונות וסגולות" ,ושרשרתי לך ואמרתי "אני יודע ש" ולא דווקא על עין הרע.סליחה.

רק שזה עוזר בצורה שאנחנו לא מבינים (כמובן שיש סגולות שהם שטויות, 

או גרוע מכך, ע"ז, אבל אני מדבר אל אלו שהם אמיתיות)

א\ותפילה זה על מישור אחר, זה עובד בהקשר של הקשר שלנו עם ה'

וכמובן שזה הדבר העיקרי והחשוב

כי הוא יחליט אם מה יהיה ומה לא. 

שיתפסו בעיקר לסגולות. זה לעשות מהטפל עיקר.

שמעתי סיפור על יהודי ששאל רב את מי לקחת להיות סנדק, מצד אחד אבא שלו רוצה להיות סנדק, ומצד שני יש סגולה לקחת רב צדיק, מה עדיף?

אז הוא אמר שחבל שהתורה אמרה שיש מצוה לכבד הורים, התורה היתה צריכה לומר שיש סגולה לכבד הורים, ואז היו מתייחסים לזה יותר...

דבר דומה יש (כמדומני בחפץ חיים) שאנשים מבקשים ברכות מרבנים כאשר יש בתורה קללות וברכות שנאמרו ע"י כל עם ישראל בדורו של יהושע בהר גריזים והר עיבל על מי שמכה רעהו בסתר ולהיפך מי שנמנע מזה, ואף אחד לא מתיחס לזה

יש סגולות-שהן הבל,אמונות תפלות,שיש בהן משום דרכי האמורי.

ויש סגולות,שיש להן מקור כלשהו,אבל הן,אמונות טפלות.לא עיקר.בוודאי לא תחליף.שומר נפשו ירחק.

אלא יש לנו סגולה אמיתית,תשובה תפילה וצדקה,מעבירין את רוע הגזירה.

וכן,צדקה תציל ממות.

את רוב צרות האדם,הוא שמביא אותן על עצמו..לכן אם ינהג אדם ע"פ התורה,יחסכו ממנו הרבה צרות.ועגמת נפש.

המלצה לספר בנושא

הקב"ה הוא שיא הטוב אז למה לחפש מניפולציות???

נשמע דוגמה קלאסית לאמונות תפלות,דרכי האמורי,ומעשי כישופים..

להתרחק!

בוודאי שתפילה לה' יתברך מועילה יותר (מאיפה קיבלת את הסגולה המזעזעת?)

אבל גם תפילה זה לא בשביל לחסל מישהו שמעצבן אותנו (זה כנראה גם לא יעבוד -לא הסגולה ולא התפילה)\

אבל בהחלט ניתן להתפלל וגם להשתדל בכדי לשפר את יחסי השכנות (כמים הפנים ....)

ואולי ניתן לעשות השתדלות שיהיו פחות רעשים מפריעים (אולי אפילו לדבר על זה אם השכן שאתם תעשו השתדלות אבל בשום אופן לא מתכוונים לעוף לשום מקום ואם לא נח לו הוא מוזמן לעזוב )

היה זוג ששנים לא היה להם ילד . הלכו למקובל קטן שלוקח סכום כסף קטן והוא אמר להם להדליק נר קטן. חיכו חיכו לא נולד להם ילד.

הלכו למקובל יותר גדול שלוקח יותר.  נתן נר בינוני וגם לא נולד ילד.

 הלכו למקובל הכי גדול , ממש מקובל אלוקי בשמים   לוקח כסף בשמים. נתן להם נר ענקי להדליק בעמוקה.

אחרי  שלוש שנים התקשר ושאל מה קורה? האשה עונה לו : בשנה הראשונה ילדתי שלישיה ,  אחר כך תאומים , ועכשיו אני הרה שלישיה. שואל המקובל  ואיפה הבעל?  אומרת האשה: נסע לעמוקה לכבות את הנר.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"

=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:

– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה

– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה

"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]

ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"

=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה

ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!