אבל מדובר באנשים באמת מיוחדים, שאין לך שום סיכוי בעולם! אבל שום סיכוי בעולם!

להעמיד אותם במקום, או להסביר להם שההערה שלהם לא נכונה, או פוגעת.

הם תמיד דואגים להגיד לי כמה אני לא בסדר, וכמה אני צריכה להשתפר. בחינוך הילדים, בטיפול בבית ..

בבישולים.. עזבי, באמת זה הערות שאין איך להתמודד איתם, ואם אני אענה להם, מבחינתם זה "מעכיר" את האווירה,

זו הבעיה, שהפז"ם שלהם מאפשר להם, מה שלנו עדיין אין אפשרות, וזה לענות להם מה באמת אנחנו חושבים...

ולכן, כמו שדובר פה בשרשורים קודמים- כמה שפחות מידע

כך נקבל פחות ביקורת..

אבל לפעמים גם כשאתה מנסה "לשמור על פרופיל נמוך" הם מוצאים איפה להתערב...

חמותי לא מעבירה שום ביקורת בכלל, חמי כן. בתחילת הנישואין היו לה הערות על ניקיון הבית כי היא אסטניסטית ברמות, ובעלי פשוט ביקש שלא תעיר וככה אנחנו חיים (לא מסריח כמובן אבל אם הנעליים נשארו באמצע הסלון והחולצה במקלחת וצלחות בכיור לא נכנסים להסטריה, ובשבילה זה יהרג ובל יעבור). בהתחלה הייתי מקרצפת כשהם מגיעים ובכל זאת היה הערות, אז הפסקתי לקרצף ובעלי הסביר להם בצורה מכובדת שזה ככה וככה טוב לנו, מאז היא לא מעירה בכלל, וחמי ממשיך להעיר אז פשוט לא מתייחסים, או עונים יפה אבל אסטרטיבי. למשל הוא שאל אותי למה יש כביסה בסל כביסה וגם ערמה ליידה ברצפה שלא נכנסת לסל, אז אמרתי לו:"כי אני מעדיפה להשקיע יותר זמן בילדים ולא להיות כל היום סביב ניקיון, זה הסדרי עדיפויות שלנו..."

פשוט כך- לומר איך את רואה את הדברים, בלי להתבייש, עם ביטחון ואמונה שאת פועלת נכון.

תמשיכי כך

שתמשיכי לסבול בשום אופן.

אין להם זכות לגרום לך לסבל

זו נקודת המוצא.

לא ציינת מה המקום של בעלך, האם הוא יודע? האם הוא איתך?

את לא חייבת להגיע לפגיעה בהם כדי להתנקות

או כדי להפסיק את ההערות.

היחסים הטובים עימם יימשכו אבל לא על חשבונך.

הדרך היא לא לחכות לפגיעה הבאה אלא ליצור שיחה בוגרת (שאינה קשורה לאירוע) בה

תדברי על עצמך בלבד, תשמשי בגוף ראשון" אני פגועה"  "לי קשה" וכו'

אל תאשימי, אל תדברי עליהם אלא רק על עצמך.

אל תחששי להביע את הקושי שלך, תחשפי אותו עד הסוף,

עד שירגישו נקיפות מצפון על הפגיעה בך, דברי פשוט אבל לא פשטני, דברי בשפת הלב, אל תתביישי.

ממליץ לך להיכנס לקישור הבא https://sites.google.com/site/winningparenting/22222

כיצד לנהל שיחה יעילה (המאמר עוסק בגיל ההתבגרות אבל את יכולה לקחת ממנו את העקרונות וליישם אותם)

בהצלחה רבה

כלומר - יתכן שזה יכול לעבוד. וזו תמיד האופציה הטובה יותר במקרים סבירים.

אבל יש אנשים שעצם החשיפה הזו בנוכחותם גורמת להם להבין את הדברים כך: "אנחנו מבינים שאת נפגעת. וצר לנו על כך. אבל זה סימן שמה שאמרנו הוא נכון , ואת באמת צריכה לקחת את הדברים שלנו לתשומת ליבך ולהשתפר".

אין כאן כללי ברזל - או זהב - צריך לשבת ולחשוב איזו אסטרטגיה תהיה הטובה ביותר במקרה הספציפי.

בעיקרון, אין אפשרות שאני אסביר אפילו בצורה נעימה שההערות שלהם לא במקום.

אין דרך. אין מצב. וזה מה שיש.

הם תמיד יגידו שהם צודקים, הם בטוחים בזה. זה לא יעזור להסביר.

אין לי מה להסביר. כי אם אני מנסה להסביר, זה "מעכיר" את האווירה, כי זה מה שהם גורמים.

המשוואה מאוד פשוטה, ואני עדיין לא מצאתי לה פתרון.

בעקרון, הם תמיד יודעים מה נכון. נקודה.

כל אימת שאני אסביר שאני יודעת מה אני עושה, הם בתגובה יסבירו לי למה אני טועה.

זה ככה. בגלל זה אמרתי: יש לי המון כעס עליהם. ואני לא יודעת איך להתמודד. כי הביקורת תמיד תגיע.

יש אנשים שזה האופי שלהם!!

וזה באמת לא קל..

יש אנשים שלא בנויים לשיחות כאלה... הם פשוט לא במקום הזה

אבל אני מבינה את העיצות שלך ואני מבינה על מה את מדברת..

אבל יש מצבים שזה לא הפתרון..

מרגיש כאילו ייאוש מצדך ולא טוב להיות במקום הזה,

מקום כזה רק יוביל  לעימות קשה אם לא תצליחי להבליג

או לצער עמוק וריחוק שיכול לפגוע גם בחיי הנישואין אם תגיבי.

לא לחינם שלחתי קישור לבניית שיחה נכונה,

לא יודע אם נכנסת או לא אבל שיחה נכונה מתחילה

בהבנת המקום של הצד השני ושמיטת נקודת החוזק שלהם

ורק אח"כ הצגת הצד שלך וכן חשוב  לשים לב לעוד מס'  נקודות

חשובות להצלחת השיחה וקבלת המסר ע"י הצד שמנגד.

שיחה כזו עובדת, גם במקרים הקשים ביותר היא הצליחה.

אני באמת מבין לגמרי את המקום שלך,

הוא קשה ביותר,

מסתבר שהם באמת אנשים קשים,

יחד עם זאת לא כדאי לוותר,

למה לא למצות את האפשרות להגיע להבנה

ולתקשורת טובה יותר???

בכל מקרה

בהצלחה בכל.

יש אנשים שזה האופי שלהם, ואין הרבה מה לעשות חוץ מאשר יעוץ איך להתמודד עם זה

להוציא אותם מהחיים כמה שייך ולהתפלל הרבה שזה ישתפר

חמותי היא אישה צדיקה עם נשמה יתרה,

זכיתי בה. ממש ככה. היא מלאך.

ועם זה שהיא מלאך ועושה בשבילנו כל כך הרבה,

יש לה מלא הערות חסרות טאקט, כי ככה היא וזה עניין של אופי.

פעם הייתי בוכה ומתעצבנת לבעלי, נפגעת ממש

וכועסת.

היום אני לומדת לסנן ולא לקחת ללב.

אני לא יודעת איך זה במקרה שלך, ואם הם נותנים לכם כל כך הרבה כמו שחמי וחמותי נותנים לנו 

(לא מדברת על דברים חומריים בהכרח, אלא בעיקר עזרה עם הילדה ותשומת לב חיובית) 

אבל אם הם בסך הכל טובים, אז תלמדי לסנן... ולהעריך את הטוב.

לפעמים זו לא כוונה רעה, אלא מנטליות של חוסר טאקט. 

אבל לפעמים זה עובר כל גבול!

אנחנו צריכים לכבד את ההורים שלנו, ואת ההורים של בן הזוג.

זה לא כמו כל שכינה\גיסה שמתערבת לנו בחיים שצריך לדבר אית באסרטיביות, ולהעמיד אותה במקום בנועם.

כשיש היררכיה של כבוד הדברים יותר מסתבכים.

אין לחמות זכות להעיר, אין לה זכות לשגע אותך ולהיכנס לך לחיים, אבל גם כשהיא עושה את זה את חייבת בכבודה.

כך שיש שיחות שקשה לעשות עם חמות.

מצד שני זכותה של כל אשה שלא יתערבו לה בחיים, והיא יכולה לעמוד על זכותה לנהל את חייה כרצונה.

כך שאני באופן אישי רואה את הפיתרון הכי טוב במצבים כאלה פשוט להתרחק, לא להיות איתם, וכך לא לכאוב, ומצד שני לא להתחצף ולא להעכיר את האווירה.

אני יודע שזה לא שייך בכל משפחה, אבל אם זה שייך זה יכול להיות רעיון

אבל גם להתרחק לא בא בחשבון במקרה הזה...

אין מצב, אין סיכוי. וזה נכון שצריך לכבד את ההורים.

ודרך אגב, אל תחשבו שלא עניתי להם כמה פעמים,

עניתי ועוד איך עניתי! אפילו בחוצפה! כי כבר לא היה לי סבלנות לסבול את ההערות.

אבל הסתבר שכאשר אני עונה להם, זה רק מחמיר את המצב.

לכן הגעתי לנקודה, שבה, אני לא עונה להם, כדי לא להעכיר את האווירה, אני יודעת שלא אוכל לשנות את האופי שלהם, ואין מצב ל"התרחקות" זה מורכב להסביר, בגדול, בעלי מאוד קשור אליהם.... ואני אוהבת אותו אז אני לא יכולה לפגוע לו בנקודה הזו.

צריך להגן עליך ועל הבית שלכם לכן הוא זה שצריך להתנהל מולם 

הם תומכים כלכלית באופן משמעותי..

וזה מצב קצת רגיש, הוא לא ממש יכול להגיד להם שהם לא בסדר בקטע הזה..

נו זה מורכב באמת..

אבל גם אם הם תומכים כלכלית זה לא מקנה להם זכות להתערב אפילו לא באופן שבו אתם מתנהלים כלכלית.

אגב, זה מאוד מצוי היום שהורים עוזרים. זה יפה מצידם וצריך להודות להם על כך אבל להפריד בין הדברים.

את זה אני כותבת בשבילך. אותם לא תצליחי לשנות אבל את יכולה לחזק את עצמך בנקודה הזו ובנקודות נוספות.

ואם שום דבר לא מועיל, אפשר לנשום עמוק ולתת לדברים להיכנס מאוזן אחת ולצאת מהשניה. 

כשמשהו מבקר/מתנגד לדעתי/מגנה וכו' אני עונה באחד או יותר מהמשפטים/היגדים הבאים: אה.     באמת?       מה את אומרת?      יו...      יתכן.        מעניין... כך את חושבת? ומילת המחץ: נראה...   לא משנה מה אומרים לך. אם את עונה בדרך הזאת, כל מילה בנפרד או כולם ברצף, גם העקשנים ביותר קולטים שאין מה להעיר לך מצד אחד, ומצד שני לא התווכחת ולא פגעת. אז אין להם על מה להתלונן. התגובה המינורית הזאת הורגת כל ביקורת. תנסי ותראי. לדוגמא: יש כביסה בלה בלה בלה. תשובה: אה. 

שאני מההתחלה דיברתי אל חמותי בצורה מאד ישירה בנוגע להתערבויות שלה. אני לא טיפוס שמסתיר את דעתו ואמרתי לה בצורה חד משמעית מה אני חושבת על הדעות שלה (הייתי בת 18... צעירה וטיפשה). היום המצב של הקשר בינה לביני ממש ממש לא טוב. זאת אומרת, אין מריבות גלויות, אבל אנחנו לא חברות, אנחנו אפילו לא אוהבות את הקירבה אחת של השנייה, ועד לפני כמה חודשים , אני ובעלי היינו רבים המון בגלל זה. סה"כ אם יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה, לא הייתי עונה לה, הייתי מחייכת וסותמת, ואז אולי הייתי מתרגלת להערות אבל בתכל'ס עושה מה שאני רוצה. הייתי מוותרת בשימחה על המריבות עם בעלי ועל חוסר החמימות ביני ובין חמותי. זה סתם פגע בשלום בית שלי, ובקשר של הילדים שלי עם סבא וסבתא שלהם, וחבל.

מחזק לשמוע 

אני כותבת כבעלת ניסיון.

אקדים ואומר שכבר חגגנו יחד את חתונת הכסף.

גם היחסים שלי עם חמותי מורכבים,היא דוחפת את עצמה ,אבל אני מאלה ששותקים ולא עונים.

ברך כלל העל צריך לאפס את הוריו ואשה את הוריה.

חמותי רואה אותי כבת שלה ויש לנו קשר מצוין.

יש לך מטען על  חמותך וגם לדעתי להפך.

מה שצריך עכשיו לנסות לשקם את היחסים בינכם ,כדאי לחפש משהוא שיגשר בינכם לקראת שיחת פיוס .

יש לשתיכן שני רבות לחיות ביחד ולנסות לפחות לבנות מערכת יחסים טובה.

בכלל קשה לי עם  המשפטים האלה "אין לה זכות להעיר לך" יופי, ואז מה? היא תפסיק להעיר? זה נותן לכלה יותר כוח להתמודד?

בדרך כלל זה הפוך- הנה, כולם אומרים שהיא מגזימה ואני הצודקת, וזה מוסיף עוד שמן למדורת הפגיעה.

אני רוצה להציע צורת הסתכלות אחרת על הדברים, שיטת מעיל הגשם.

מי קובע האם אני אפגע ממשהו שמישהו אומר?

אם זו היתה סתם אישה ברחוב? אם זו אישה שאת לא מעריכה בכלל? זה לא היה פוגע בך. כלומר- הפגיעה היא תוצאה של הפרשנות שאני נותנת למציאות.

דוגמא לפרשנות: הנה חמותי (שאמורה לדאוג לי ולאהוב אותי, ודעתה חשובה לי, ואולי זה בעצם גם מה שבעלי חושב עלי ולא אומר, ובאמת זו נקודה חלשה אצלי וכן הלאה מחשבות מלבבות...)  בעצמה אומרת שאני לא מספיק נקיה, איזה מעליב זה. אני לוקחת את זה מאוד אלי, לתוכי, כלומר- נפגעת.

אבל אפשר לבחור להתייחס אחרת לדברים, וככה הם "מחליקים" עלייך ולא נכנסים לתוכך, כמו מעיל גשם שהטיפות מחליקות ולא נכנסות. 

למשל- לומר לעצמי- נכון, אני באמת לא שיא המסודרת. חמותי ציינה עובדה נכונה, למה להתעצבן מזה?

או: אני שלמה עם מה שאני עושה (משקיעה בילדים ולא בכביסה) אז מה אכפת לי מה אומרים?

הכל נובע מהבנה שאני לא יכולה לשנות אותם ולהכריח אותם להתנהג כמו שהייתי רוצה שהם יתנהגו (שזה אגב מה שהם מנסים לעשות לך... סימטריה מעניינת), זו המציאות. ולכן הם ימשיכו להגיד מה שהם רוצים והיחידה שיכולה להשתנות פה זה אני, שיכולה להחליט להפסיק לאמץ אלי כל ביקורת שאומרים לי.

תצליחי!

[עזרה פרקטית,כספית,אירוח בשבת וכו'] וצריך לעיתים לשמור על מרחק לזמן מה

מה שכתבת לגבי משפטים כמו "אין לה זכות להעיר לך" וכולי . שאלת אם זה נותן כח לכלה להתמודד. 

הרבה פעמים הכעס על החמות מתערבב עם כעס על עצמנו - אולי "אנחנו לא אסרטיביים מספיק ומאפשרים את היחס הזה כלפינו" - לדוגמא, או עם תחושות של חוסר ביטחון עצמי, או כשלנו עצמנו לא ברור עד הסוף אם אנחנו בסדר - אם מותר לנו בכלל לבקש שלא יתערבו אם תומכים בנו כלכלית?

אני חושבת שבמקרה כזה משפטים כאלה בהחלט נותנים כח להתמודד. הם לא מוסיפים שמן למדורה - להיפך, משפט כזה מציג את כל הויכוח באופן ענייני ועושה סדר בדברים.

וזה לא סותר את העצה המועילה שאת נותנת פה. למעשה זו התשתית לשיטת מעיל הגשם.

יישר כח

כמה דברים

מה שאת סוחבת בלב

איך את משנה מעכשיו את התחושה בלב

איך שאת מגיבה מעכשיו 

את סוחבת כעס כלוא, שיושב שם ומכרסם.... וצובר עוד... 

צריך- לשחרר אותו 

תתני לעצמך את השיחרור כדי להרגיש אותו, את המרחב כדי להביע אותו, לבכות את צריך 

למשל- תכתבי על דף את הכל- זיכרונות ותגובות, תטיחי בהם כל מה שרצית לצעוק ולא אמרת, תכתבי הכל. או תדברי את הכל בעל פה- במקום שקט (לא באוזני בעלך- זה לא יוסיף שלום בעולם! כגבר הוא יחשוב שאת רוצה "שהוא יעשה משהוא" כשאת רק רוצה לפרוק ולשחרר... ולא באזני מישהוא מהצד שלך- שלא יחזיקו את זה נגדם...) 

מעכשיו- איך משנים תחושות בלב?

כשהיא אומרת לך הערה- מה היא אומרת? מה היא מתכוונת? ומה את שומעת? >> יכול להיות שיש פער ביניהם? 

היא אומרת- חבל שתעשי את הטעויות שעשיתי כאישה צעירה, חבל שלא היה לי הכוונה ועיצה- הנה אני אגיד לה משהוא, שיעזור לה, שתשים לב יותר להשקיע בדבר שהוא חשוב. אני אוהבת אותה ואת המשפחה שלה עם הבן שלי- הלוואי שיהיה להם טוב.

ואת שומעת- היא חושבת שאני לא מספיק, שאני מזניחה, שאני לא מוצלחת.... היא חושבת מי האישה הזו שלקחה בכשפיה את הבן שלה.... 

כשמבינים את זה-

שיש פער בין מה שנאמר למה שאנחנו שומעים

שמי שמולנו באמת לא רוצה להיות רע כלפינו, שהאמירה היא כדי שהיה לנו רק טוב יותר 

(הנה עובדה- הם תומכים בכם כלכלית, הם רוצים שיהיה לכם טוב!!!!!) 

אז -- גם בלב מרגישים אחרת

וגם במציאות אפשר לענות תגובות אחרות 

(זה דבר שלמדתי פעם מיוקטנה )

לומר- תודה על הדאגה, תודה על שחשבת עלינו, תודה ששמת לב, - להעריך! 

אחרי שהצבת את הדברים ככה- את יכולה לומר את דעתך, שאת חושבת אחרת-

כשאת מביעה את זה בצורה של "גם את וגם אני רוצות את אותה המטרה, אבל אני מגיעה אליה אחרת מאיך שאת" 

ובהמשך- 

אם וכאשר עשית משהוא שהיה בדיוק כמו הדרך של חמותך, או שעשית את מה שחמותך רצתה שתעשי- וממילא מעצמך לגעת לשלב שעשית- 

תשחילי לשיחה "הנה עשיתי" 

למשל- דוגמא שהובאה בשירשור הזה- 

למה יש כביסה גם בסל וגם על הרצפה? 

אז הכותבת ענתה: 

"אז אמרתי לו:"כי אני מעדיפה להשקיע יותר זמן בילדים ולא להיות כל היום סביב ניקיון, זה הסדרי עדיפויות שלנו..." " 

תחשבי- מה סבא רוצה יותר- שיהיה בית נקי ונעים לנכדים שלו- או שיהיה נעים לנכדים שלו גם אם לא לגמרי נקי? 

זהו  

(כעבור יומיים- בשיחה עם סבתא- תצייני באגביות- ב"ה התגברתי על ההרי הכביסה שהיו... ב"ה זה היה בנחת ולא על חשבון הילדים....) 

יש מקרים נדירים שצריך להציב עמדה קשוחה של "אלי לא מדברים ככה. אף פעם". אבל זה אסטרטגיה קשה, לאחר שניסינו את הכל, ויש לזה המון בלמים ואזהרות וכולי 

קודם כל תודה רבה,

הארתם לי את העיניים,

בעיקר לקחתי את הראייה הזו, שזה עניין של הסתכלות.

וזה נכון שאם מישהיא ברחוב מעירה לי אני לא לוקחת את זה קשה כ"כ.

ומעירים לי ברחוב הרבה! (לא כי הילדים נראים מוזנחים ח"ו)

פשוט אנשים מרשים לעצמם!

אבל אני לא מייחסת חשיבות רבה כ"כ להערות מאנשים ברחוב, כי אין לי קשר אליהם..

וזה כבר מראה שזה עניין של בחירה. של איך אני מפרשת מה שאומרים לי..

בס"ד

לדעתי פשוט להבליג.. אל תתני ליצר לשכנע אותך לכעוס..

גם אני נפגעתי מחמותי כמה פעמים.. אבל היא בןאדם. והיא תמיד תהיה בקורתית ותחשוב שהיא צודקת.. אין מושלמות..

תמצאי בהם את הדברים החיוביים. ל א יעזור לכעוס ולסחוב.. יאללהה להעביר הלאה..

חיים פעם אחת.. תכבדי אתה וזה לאט לאט יהיה הדדי.

יכול להיות שזה גם האופי שלהם. ולא תוכלי לשנותם.

בכל מקרה אם הם כזה עושים לך רע תתרחקי מהם. לא בהפגנתיות פשוט תתראו איתם פחות.. אבל תזכרי שהכי חשוב לכבד.. אין מה לעשות.. ויום אחד גם אנחנו נהיה חמות וגם לנו יהיו ביקורות.. וגם אנחנו נירצה שהכלה או החתן שלהו יכבדו אותנו.. אז לדעתי להבליג.. במיוחד שאנשים מבוגרים עומדים מול עינינו..

בהצלחה

תגידי את מה שעל ליבך.... תאמיני לי מעבר לזה שהם לא יגישו עלייך יותר כלום - את תרגישי הרבה יותר טוב....

בהצלחה

www.likoosh.com

את מוכנה לקחת אחריות על יריבות ארוכת שנים שתתפתח מזה?

תגובות רבות כאן תיארו את התוצאה של אמירה חסרת אחראית כזו

את מה שאני חושבת עליהם, הסברתי את זה באחת ההודעות, שאחרי שהעמדתי אותם במקום כמו כל ההצעות כאן,

זה גרם לפיצוץ משפחתי, והאופציה של "להתרחק" לא קיימת מבחינתנו, הסברתי שזה מורכב כי אין מצב שננצק איתם קשר, או שניפגש איתם פחות.

לכן כתבתי שאני לא יודעת איך להתמודד עם הכעס שיש לי עליהם, כי אין מצב שאגיד להם גם לא בלשון עדינה מה אני חושבת,

ולכן, אני "תקועה" עם הכעסים עליהם.

אפילו לבעלי אני לא רוצה להגיד את הכעס שיש לי עליהם, כי הוא רק יפגע מזה.

הוא כבר יודע שאני לא סובלת שמערים לי.

והוא כבר יודע על כל ה"פיצוצים" שהיו איתם, הוא היה חלק מזה, וסבל מזה מאוד.

ואתה צודק לגמרי, אי אפשר להגיד לחם והחמות מה אנחנו חושבים באמת, כי לאף אחד אין כוח להתמודד עם יריבות ארוכת שנים כמו שכתבת.

לכן, אני שואלת אם למישהו יש רעיון נוסף, איך להתמודד

היו כמה עיצות טובות, שהכל ענין של התסכלות שלי, איך אני מתייחסת להערות, ושאני יכולה לבחור לא להיפגע.

מאמע צאדיקה כתבה יפה מאוד.. ועוד כמה מגיבים

הרי אני לא אוכל לשנות אותם, ולכן אני צריכה לעבוד על עצמי, ואז יהיה לי יותר קל עם הערות שהם יגידו לי,

אפילו החריפות ביותר

לפעמים חלק מהנמכה של הרגשות- זה לספר לאדם אחר מה היה ומה קרה ומה הרגשת- וכבר מרגישים טוב יותר... 

שתדעי שאת גיבורה מאוד! 

שאת מתבוננת בשכל- איך להתמודד על זה שאת פגועה- ולא להשפריץ כעס לכל הכיוונים, לשמור על שלום בית שלך, לשמור על הקשר עם בעלך- דברים שצריך הרבה שליטה עצמית והרבה כוח פנימי כדי לעשות בזמן של כאב!!! 

מישהיא גם אמרה לי שלא כדאי להשמיע לבעלי כל הזמן כמה ההורים שלו מעצבנים,

כי בסופו של דבר יימאס לו מזה!!!!

הוא הרי לא יכול לבחור אני או הם.

והוא לא יכול לשנות אותם.

לכן צריך למצוא עם מי לדבר,

אבל אני לא רוצה לחשוף את הניק שי בפניך

ודומיהן.  יש  אנשים  שעוזר  להעמיד  אותם  על  המקום  אבל  יש  אנשים  שעושים  מהעמדה  הזו  כזו  פרובוקציה  שפשוט  לא שווה  אפילו  טכנית  להתחיל  עם  זה.  גם  לא  הבנתי  מה  התדהמה של  המגיבים  מהחמות,  תסמונת  החמות   המבקרת ידועה  מדורי  דורות,  רק  שבתכלס  להתמודד זה  קשה,  אבל  תסכימו  איתי  שאם  כל  כלה  מבוקרת תתנתק  מחמותה  המצב  יהיה  עגום.  אני  מאוד  בעד רעיון  הכתיבה  זה  מאד  משחרר.  לכתוב  הכי  קיצוני.  בדיוק  אבל  בדיוק  מה  שאת  חושבת,  ואחר  כך  לקרוע  את  הדף...  לא  רק  שזה  ישחרר  גם  תמצאי  בעצמך  דרכים  מה  לעשות.  רציתי  להוסיף  עוד  כמה  דברים.  קודם  כל  להתפלל   לא  רק  לבקש  אלא לספר  לה'  מה את  מרגישה  מה  קרה  הכל...  את  תראי  ישועות  אני  בטוחה. יתרה  מזאת  אני  חושבת  שאת  צריכה  לחזק  את  עצמך.  להגיד  לעצמך  אלף  פעמים  ביום אני  טובה,  אני  מקסימה,  גם  בכל  וגם  בחשיבה,  ובפרט  אחרי  שהחמות  אומרת  לך  ביקורת תעלי  את  עצמך  על ידי  מילים  טובות.  תגידי  לעצמך  לא משנה מה  היא  אומרת  עלי  תמיד  יהיה  לי  עלי  ביקורת,  אני  מקבלת  את  עצמי  איך  שאני  גם  אם  זה  לא  בדיוק  נראה  לה.  תעשי  לעצמך  רשימה  של  הדברים שאת  טובה  בהם  ותשנני אותם,  תעשי  רשימה  של  החסרונות  שלך  ותגידי  לעצמך  אני  אוהבת  את  עצמי  למרות. אין  אפס  ביקורת  מורידה,  ולכן  צריך  שתי דברים  אחד  להתנקות  על  ידי  כתיבה  וכו'.  והשני  להעלות ולחזק את  עצמינו  כדי  שהחיצים  המורעלים  לא  יחדרו  פנימה. ואולי  לזכור  את  "חווית"  הביקורת,  כדי  שאנחנו נהיה  חמיות(איך  אומרים חמות  ברבים?)טובות יותר. 

בתור סבתא לנכדים שחוותה מתחילת הנישואין עקיצות ירידות השפלות ,תמיד היו מסתירים דברים משמעותיים שקורים במשפחה מאיתנו כשהייתי צעירה פשוט עזבתי את שולחן השבת וצעדתי ברגל לבית הורי עם השנים כשריתי שאין עם מי לדבר הרחקתי את ילדי מהם תמיד הנכדים מהבנות היו המשהו הם הפסידו נכדים לתפארת אבל שתדעי אנונימנית שפתחת בשרשור זה לא עובר עם השנים גם אחי טיפול זה תמיד מחלחל באוירה בבית בזוגיות זה נמצא שם בשמחות בחגים שנים שאין מצב שאזמין אותם לפסח ולסוכות אפילו שהם מאוד רוצים ושוב על רקע הפליות בוטןת

בה יש לנו נכדים וכל יום אני מתםללת ועובדת על עצמי שאלי החתנים והכלות יכנסו הביתה כבני ובנותי ממש

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....