עכשיו הוא פחות בשימוש (הגדולה גדלה, וגם הקטן הולך...) אבל בתקופה מסויימת הוא היה ממש הצלה!

אומנם, באמת פחות נוח לדחוף עגלה וטרמפיסט משתי סיבות עיקריות: 1. עגלה עם שני ילדים שוקלת הרבה יותר (בעיקר שהילד בטרמפיסט גדול יחסית) 2. צריך לעמוד קצת רחוק מהעגלה כדי שהרגליים לא יתנגשו בטרמפיסט בזמן ההליכה.

אבל עשיתי חישוב, והחוסר נוחות הזו עדיפה לי מלהרים את הגדולה ולדחוף עגלה, או מללכת בקצב של הגדולה...

בעיקרון, אצלנו ההפרש היה שנה ושמונה, והגדולה הלכה יחסית מוקדם. אז כשהקטן נולד השתמשתי במנשא, והיא היתה בעגלה או ברגל. כשהמנשא נעשה כבד מידי, העברתי אותו לעגלה, ואותה לטרמפיסט (זה היה בשלב בו היא מיצתה את ההתלהבות הראשונית מההליכה, ועדיין לא היתה גדולה מספיק כדי ללכת מרחקים גדולים במהירות), וזה היה ממש ממש מצויין!

יתרון של הטרמפיסט- הוא מתפרק בקלות ולא הופך את העגלה למסורבלת. כשהילד רוצה ללכת ברגל הוא פשוט יורד והולך, כשמתעייף הוא חוזר, זה הרבה פחות "כובל" מלשבת בעגלה.

חסרון- אי אפשר לעלות מדרגות אחורה (כי הטרמפיסט נמצא מאחורה). האפשרות היחדיה היא להרים את העגלה. כך שאם את צריכה לעלות ולרדת במדרגות הרבה פעמים, כדי לקחת את זה בחבשון.

אני ממליצה!

(לנו יש טרמפיסט של חברת לי-טף, והא מצויין בעיני. יש עוד חברות. שווה לבדוק, יתכן וסוג מסויים יהיה לך יותר נוח...)

שגם לעמוד על הטרמפיסט יכול לגרום לילד הגדול להתעייף וגם, זה לדעתי מסוכן אם פתאום הוא ירפה (בא לו, מה קרה?) מהאחיזה- אין לו משהו שתומך בו מאחור חוץ מדוחף העגלה, ולאדת, נשמע לי מסוכן:-/

אם קשה לך לסחוב את הפעוט בטיולון, אז נראה לי שגם לדחוף עגלת תאומים גדולה ומסורבלת, או עגלה עם טרמפיסט בטח יהיה לך קשה

נראה לי שכדאי לחפש יותר לכיוון הממונע ברמה כלשהי או לשקול פתרון שבו לפחות חלק מהדרך בן השנתיים ילך ברגל.

כך שבין שתי האופציות טרמפיסט נראה לי אופציה טובה יותר. משום שבעגלת תאומים תמשכי לסחוב את הקטן-גדול עוד הרבה זמן, והוא פחות ילך ברגל

היא שהוא ממש קשה לסחיבה, ומאוד קשה לנווט איתו ולעלות מדרכות. את מכירה טרמפיסט עם גלגלים גדולים שאין איתו בעיה של עליה על מדרכות?

מלבד זה - הטיולון שלנו הוא מדגם די בסיסי. חשבתי שאם אני אעבור לעגלת תאומים עם גלגלים גדולים יהיה לי יותר קל לסחוב אותה.

מה שמקשה על הסחיבה זה בעיקר המשקל של הילדים, והבעיה הזו תהיה קיימת בכל פיתרון לא ממונע...

מבין שתי האפשרויות: עגלת תאומים וטרמפיסט. הטרמפיסט קל יותר ומסורבל פחות.

אגב, מנסיוני, גם אם הילד לא מחזיק, הוא לא יפול או "יעוף", לכל היותר קצת יתנדנד... את הרי לא "טסה" עם העגלה ב120 קמ"ש...  במקרה של ילד שהעמידה שלו עדיין לא יציבה, אז חשש הנפילה עדיין קיים...

ב"ה הגדולה שלנו מעולם לא נפלה מהטרפיסט (וכן, היא עוזבת לפעמים את העגלה ומצליחה לעמוד... אבל היא דיי גדולה עכשיו...)

עגלת תאומים טובה מקלה על הסחיבה הרבה..

אם ניסית לסחוב תינוק בן שנה על הידיים או לגלגל אותו בעגלה בטח הרגשת את ההבדל בין השתיים וככל שגלגלי העגלה טובים יותר - את פחות מרגישה מאמץ בסחיבה.

ככה מניסיון בדוק עם עגלת תאומים טובה ועגלה בודדת טובה + טרמפיסט - כלומר ניסיתי את שתיהם.

ואין השוואה לקלות של עגלת התאומים מבחינת תחושת המשקל. היא מיועדת לזה ואת מרגישה את המשקל הרבה פחות.

ככלל - לא כל התינוקות יסכימו לעמוד משך זמן ארוך מדי (יותר מ10 דקות/רבע שעה) על טרמפיסט והם יבכו וירדו ממנו ויתישבו על הרצפה/ידרשו על הידיים.

אם מדובר במרחקי הליכה של יותר מ-10 דקות - טרמפיסט הוא פתרון גרוע ביותר. גם כבד גם קשה לילד לעמוד כל כך הרבה זמן. גם מסתבך במדרגות.

במקרה שלנו, הילדה (היא הייתה בת שנתיים!) עמדה לזמנים ארוכים מאוד... לעומת זאת היא לא היתה מוכנה לשבת כל כך הרבה זמן...

בנוסף, זה תלוי לאיפה גרים, יש מקומות בהם המדרכות צורת מדי בשביל עגלת תאומים (עגלת רכבת מתאימה, אבל היא באמת לא היתה לי נוחה...)

אני חושבת שצריך להלחיט גם לפי גיל הילדים, וגם לפי השימוש בעגלה (מדרגות, אוטובוס, תא מטען קטן ברכב, הליכה למרחקים קצרים או ארוכים...)

בהצלחה!

טרמפיסט שניסיתן?

אני אשמח לשמוע על איזה טרמפיסט כל אחת מדברת...

לדעתי ההבדל הוא דווקא בגיל ובאופי של הילדים...

הבת שלי מאוד אוהבת לעמוד בטרמפיסט ולא מתעייפת מזה כל כך מהר...

אבל אנחנו בד"כ לא הולכים מרחקים של יותר מ20 דקות...

ראיתי טרמפיסטים נוספים שנראו לי טובים מאוד (ואולי אפילו יותר משלי, אבל הם יותר יקרים...)

לכל אופציה יש יתרונות וחסרונות,

נראה לי שכדאי שתבדקי מול הצרכים שלך...

בהצלחה!

http://www.yad2.co.il/Yad2/Yad2.php?AreaID=&SalesCatID=11&SalesSubCatID=75&SaleCondition=0&fromPrice=&untilPrice=&Info=%E1%E0%E2%E9+%F4%E5%E3

העגלה מתקפלת גם עם הטרמפיסט...

אם התכוונת שהלידים ישארו בעגלה בנסיעה אז זה משהו אחר...

אבל אנחנו משתמשים בעיקר באוטובוסים בין עירוניים כך שזה בכל מקרה לא שייך...

יש לי נסיעה עירונית כל יום לשתי הכוונים (למעון והביתה)

במצב כזה הגיוני טרמפיסט או רק עגלת תאומים?

אם הנסיעה קצרה, ולא מסוכנת (סיבובים חדים וכאלה...) אולי אפשר, ותעמדי ליד הילד שבטרמפיסט...

אבל אני ל בטוחה שכדאי... לא ניסיתי...

יש היום אפשרות לטרמיפיסט מושב שזה יותר בטיחותי (נראה לי שהילד קשור...) אני בדיוק מבררת על זה גם עכשיו, כך שאני לא יכולה כ"כ לעזור מנסיון.

אבל אני יודעת שבאשדוד בחנות שלבים יש את החיקוי של המקורי ב200 ש"ח.

יש משהי שמכירה, התנסתה בזה?

תחכימי אותנו, נח, בטיחותי?

אין לי נסיון. התלבטנו. הגדול הולך טוב וקטן אפשר במנשא. הסתכלנו במקומות שונים ולא היתה החלטה...מה שכן בניגוד לכל הרשתות מצאנו טרמפיסט עם מושב ועמידה ב150-250 ש"ח - אני צריכה לחפש רשימות. ועגלת אחים רכבת ב-700 ש"ח. אז בחישוב הכללי- לקנות טיולון סביר וטרמפיסט - זה כבר כמעט אותו מחיר.

בינתיים לא מחליטים ולא קונים...

אני מקוה שזה לא נחשב פרסומת. פשוט שאלו במסר אישי -

אז זו החנות דרך האינטרנט- 

וזה המוצר:

https://www.google.co.il/search?q=%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%A3+%D7%98%D7%A8%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%98&rlz=1C1CHMO_iwIL521IL521&espv=210&es_sm=93&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ei=uaTmUtTWA-fZ0QXD1oHIDw&ved=0CCsQsAQ&biw=1024&bih=621

תוצאות חיפוש

בגלל שכך העגלה תתפוס לי בבית פחות מקום מעגלה של שניים .

את הילד שלך. את מצב האוטובוסים. ואת הכוחות שלך. ואת עגלת התאומים.

האם האוטובוסים עמוסים בשעות האלו שייתכן שלא תצליחי להדחף אליו עם עגלת תאומים??

האם זה הולך לך בקלות להוריד את הילד מהטרמפיסט ולעלות לאוטובוס + לתת לו יד (הוא מסוגל לזה?)

האם משקל העגלת תאומים קל להרמה? (יש עגלות תאומים מצוינות להליכה שבקושי מרגישים את משקל הילדים אבל משקל העגלה גדול מאד.ולהרים אותה לאוטובוסים אפילו השטוחים זה ממש משקל. בקטע זה אני ממליצה על בייבי ג'וגר מיני המחיר יחסית לא בשמיים ההליכה נוחה הכובד סביר)

נראה לי עדיף לעבור דירה לייד המעון...

האוטובוסים עמוסים להדחף עם עגלת תאומים זה בספק

להוריד את הילד מהטרפיסט לעלות אותו ואת העגלה - איך בדיוק?!

ולגבי המשקל - בעז"ה מקווה שזה תהיה לידה רגילה אם לא זו בעיה כפולה ומכופלת

ואגב ביבי גוגר תאומים מה בערך המחיר שלה (שנתכונן נפשית )

יש כל מיני עגלות (של בריטקס וביבה למשל) שבהם ניתן להרכיב מוש בקדימה של העגלה - כפתרון לאח נוסף.

נראה לי שלבן שלי זה להכי מתאים - אבל מי שיש לו צפופים יותר זה נראה די אחלה.

ויש גם עגלת תאומים של mountain buggy (ראיתי אותה בחניון של המעון של הבן שלי) שהיא צרה מאוד ונראית נוחה מאוד לסחיבה (באתר טוענים שהיא עגלת שטח...). אם למישהי יש ניסיון עם העגלה הזאת מבחינת הצפיפות לתינוקות - נשמח לשמוע...

מבחינת משקל ?!

ואם לא שווה את המאמץ זה 2300-2400 בחנויות...

זה לא יקר יחסית למחירים של כל העגלות שאינן הפשוטות שיותר קשה לגלגל אותן מאשר לסחוב את 2 הילדים בידיים.

אפשר כמובן לחפש ביד 2 - עגלות תאומים נפוצות שם יותר בכל זאת לא הרבה מתכננים 2 זוגות תאומים..

רק בבייבי גו'גר יש להזהר יש הרבה מכירות של עגלות חדשות מהקופסא במחיר זול - ובדרך כלל מדובר ביבוא עצמי מארצות הברית ובמקרה שצריכים תיקון - לכי תשלחי את העגלה לחו"ל. (ליבואן בארץ שנלחם בתופעה יש מספרי שלדות של עגלות והוא מתקן רק את אלו שנקנו אצלו).

מקווה שזה בסדר שאני מנצלש"ת..

צריכה ללדת עוד מעט ורוצים לקנות אחרי הלידה עגלת תאומים (מקווים שביד 2).

השאלה שלי היא מה היתרונות והחסרונות של עגלת תאומים רכבת לבין רגילה?

(המדרכות פה לא משהו ויש לנו מדרגות לבית..)

ללידה הראשונה קנינו פג P3 עם אמבטיה, ומאז משמשת אותנו.

לאחר לידה, חוץ מהמנשא שיש לי לעזר, כל זמן שאני משתמשת באמבטיה אני שמה את הילד הקטן הנוסף שאיתי (זה שלפני התינוק) על קצה האמבטיה - אני שמה שמיכה מגולגלת בקצה האמבטיה, והוא יושב עליה, והרגליים שלו משתלשלות החוצה (ואת התינוק אני שמה כמה שיותר "עמוק" באמבטיה).

כשאני כבר לא משתמשת באמבטיה - זה מאוד מאוד נוח - יש בעגלה מאחור מקום מובנה ששם הילד עומד , וזה נוח לו ולי, לא מרחיק אותי כמעט מהעגלה.

לא יודעת אם מתאים לך לקנות עגלה אחרת ממה שיש לך, וגם הפג הזאת היא לא האמירה האחרונה שבשוק...

אבל אולי יש כזאת באגורה או ממש בזול ביד 2?

בכל אופן, שיהיה לך בשעה טובה!

לא צריך הרבה כדי שיסריח

אז מה? להחליף נעלי בית?

ולמה יש תקופות שיש יותר ריח או פחות?

ואיזה נעלי בית כדאי לקנות בשביל להמנע מהזיעה ו.או הריח?

וקנינו לו משחה שנקראת רעננה. זה מיועד לנטרל ריח רע מהרגליים.

מורחים את זה פעם בשבוע ואין יותר ריח!!

קנינו בעדיקא בשלושים שח .

מומלץ בחום!!

איזה סוג נעליים?

ובלי גרביים בבית

בעלי עבר לנעלי עור אמיתי וממש שיפר את המצב, לא יודעת לגבי נעלי בית. אולי שווה לנסות טבע נאות.

טבע נאות יקר לי... אבל תודה!

שזה הבדל כזה משמעותי

אהל האמת בתק הזו של השנה שולחת אותם עם קצר וקפוצון

חיפשתי עכשיו בשיין חולצות פולו לבנים, הציע לי פריטים נראים אחלה ב-20 שח. אז כן יש הבדל..

ברור שאין מה להשוות באיכות.

ובתכלס עם קצב המשלוח, אם צריך ממש לעכשיו הייתי קונה פשוט בארץ וזהו

ברור שיש הבדל, אבל המחיר כשלעצמו לא בשמיים לעומת הרשתות פה בארץ בכל אופן והמשלוח יגיע יותר מהר משיין לדעתי

וגם - בשיין צריך לדעת שלא כל מה שנראה הוא טוב. צריך לוודא בתגובות. יצא לי לקנות שם מוצרים טובים לילדים, אבל בנקסט לעומתם אין הימור על איכות

צריך את זה כבר עכשיו

עד שיגיע משלוח כבר אפשר להלביש קצר לגמרי

אם אני אמצא אני אעדכן אותך איפה

גם פריטי מעבר (לא הרבה)

5 ב100

אולי יעזור לך...

וגם פחות סיכוי שמכניסים כמויות מוגזמות של כימיקלים

גם בקיץ אני שמה מכנס ארוך בגן ולרוב גם חולצות ארוכות, מקסימום מקפלים להם בשרוולים. בגן מקפיאים לכן אני צריכה כמות

יש לי לעכשיו קצת אבל אחרי שעשיתי סדר רואה שזה הרבה פחות משחשבתי

תודה רבה , נחשוב על מה שכתבתן פה 

כן הצלחנו לסדר הנשה שבעלי מפזר ב7 בבוקר, מקל ילי מאוד ונותן לו זמן משמעותי עם הילדים

עבדתי בעבודות בחצי משרה ו/או בשכר נמוך. זה היה יותר השלמת הכנסה לבית מאשר פרנסה משמעותית.

כי זה לא רק השעות, זה גם להיות זמינה אם קורה משהו וקוראים לך, והייתי יותר זמינה אם ילד חולה או יש חופש. במקרים של חופש או מחלה גם הוא לקח ימים אבל מלכתחילה עבודה תובענית היא פחות גמישה מעבודה כזאת.

את יכולה להיות -

סייעת בבית ספר

מזכירה בחצי משרה או במקום גמיש

עבודה בחנות - אבל אז בדכ צריך לתת משמרות צהריים או שישי

עבודה מהבית - מגייסת למשרות, מתאמת פגישות וכו

עצמאית - אם יש לך רעיון ורצון לעסק

עד מתי נשארים לעבוד בעבודות כאלה...

ואם רוצים לעבוד בעבודה אחרת אחרי שנים, זה יעבוד?

כל זוג ומציאות החיים שלו והצפי לאיך החיים יראו בהמשך, כמובן בהתאם לשאיפות. אם השאיפה שלו להמשיך במצב הנתון ולך אין בעיה עם זה - זה לא ישתנה עד שהילדים יהיו עצמאיים. אם מבחינתכם זו מציאות זמנית אז נושמים עמוק וקובעים דד ליין.

אני חושבת שאם אתם יודעים שזו מציאות לשנה שנתיים זה לא משנה ככ. קשה לי להאמין שלא תצליחי חזור לשוק העבודה אחכ. אולי גם תלוי מה המקצוע המקורי שלך.

אם המציאות הזו הולכת להימשך יותר זמן, אז הייתי בונה את זה באופן אסטרטגי - חושבת במה אני רוצה לעבוד אחרי, כשאשתלב חזרה בשוק העבודה ושואפת למצוא משרות חלקיות שיקדמו אותי לשם.

אם את רוצה להיות מחנכת בביס, אז תמצאי עכשיו משרה חלקית של מורה מקצועית נגיד.

גם משרות מזכירות יכולות לקדם אותך לעבר משהו. כל משרה זוטרה היא בעצם מתחת למשהו גדול ואחראי יותר, ואז זה פשוט עניין של לאן את רוצה להתקדם. 

שיום אחד הוא יוציא את הילדים ויחזור יותר מאוחר?

ואת תביאי בייביסיטר יומיים שתפזר ותוכלי לצאת מוקדם?

ואז עוד יומיים חופשיים.

מורה, אחות, עוס- זה בטוח מתאפשר

ואת זו שחייבת להתגמש?

הסידור הזה מתאים לך שהכל עלייך?

גם בלי קשר לעבודה שלך, מה עם המעבר? זמן זוגי/ פנאי לעצמו / זמן עם הילדים כו

אני חושבת שאם זה מתאים לך אז משרה חלקית של חצי יום, והייתי רושמת לצהרונים אם אפשר כדי לחסוך א. צהריים שחייב להכין כל יום וישאר לך גם קצת זמן לעצמך בין לבין

כי שנינו עובדי חינוך

אבל חמי וחמותי שניהם עבדו כל השנים בעבודות משרדיות עמוסות ומטבע העולם והדברים חמותי הייתה זו שאוספת את הילדים. עד שהיא קלטה שלאח הגרוש של חמי יש יומיים קבועים בשבוע שהוא חייב לצאת מהעבודה מוקדם כדי להיות עם הילדים כי זו המשמורת שלו והפלא ופלא הוא מצליח לצאת בימים האלה מוקדם מהעבודה.

אז היא פנתה לחמי וביקשה ממנו שהילדים יזכו לזמן איתו גם בלי שהם יתגרשו. ובאמת חמי החליט על יום קבוע שבו הוא יוצא מוקדם מהעבודה, אוסף את הילדים ונמצא איתם אחהצ

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, זה שאפשר לבחון מחדש הנחות יסוד. 

אני מרגישה שלאט לאט זה נהיה פחות ברור מאליו שמי שיאסוף את הילדים תהיה האישה.

אני למשל כנראה אצטרך ההפך (בואי נראה איך יסתדר גם עם העבודה שלו חחח)

אבל כן, שמעתי כמה וכמה שאמרו- גברים גרושים מוצאים יומיים בשבוע להגיע בזמן לאסוף את הילדים. אז בוא נעשה את זה *לפני* הגירושים😂

שזה צריך להיות בדיבור ביניכם.

זה מאוד משתנה ממשפחה למשפחה.

אם אחד מבני הזוג חוזר כל יום ב20:00, נראה לי די הכרח שהשני נמצא יותר בבית.

אבל השאלה היא אם זה מתאים לך, ואם את מרגישה שזה חונק / מגביל שווה לדבר על זה ולראות אם יש עוד אפשרויות בשבילכם.

בעלי חוזר בדר"כ בחמש וחצי

והעבודה שלי הרבה יותר גמישה

אז אני מפזרת ואוספת.

מגיעה לעבודה בשמונה וחצי ויוצאת בשלוש ורבע.

אבל עובדת מלא פעמים בשעות הערב (נגיד עכשיו פתחתי מחשב כדי לעבוד)

לדעתי זה שבעלך חוזר קבוע כ"כ מאוחר זה ממש מקשה.

אין לו אפשרות לעבוד פחות או שזה אילוץ של פרנסה?

בישראל המס מחושב בנפרד לכל אחד מבני הזוג, ללא תלות בהכנסה של השני.

ובגלל מדרגות המס, עדיף בהחלט שניים שמרוויחים 15 כל אחד מאשר אחד שמרוויח 30. (ברוטו זהה, נטו שונה).

בנוסף, אם מתוכננים עוד ילדים אז חופשות לידה וכו.

אבל כן, יש משרות שזה הכל או כלום. שלא יתנו לו לעבוד בהיקף מצומצם יותר. ואז זה סיפור אחר.

הערה חשובה לפותחת- חייב חייב שיעשה ביטוח אובדן כושר עבודה. הוא המפרנס היחיד, אם חלילה יקרה משהו שמונע ממנו להמשיך לעבוד- אתם תהיו חייבים את זה. 

כי הבית צריך את הכסף הזה או בגלל שזה דרישות המשרה.

אם זה בגלל כסף אז כנראה שעדיף שהוא יוריד אחוזי משרה וגם אשתו תעבוד.

שואלת ברצינות

אם הוא עובד כל כך הרבה שעות וזה עדיין לא מספיק- זה מעלה סימן שאלה

או שהמשכורת לא גבוהה 

או שהוא מבזבז הרבה זמן על נסיעות

ואם זה מספיק- אז לכי תמצאי משהו שממלא אותך

בלי שעות התיצבות (זה יכול ואולי צריך להיות בתשלום... אבל לא השיקול )

במה את טובה?

ואין לי מושג מה ממלא אותי...

הלוואי וידעתי

לא יודעת מה המצב הכלכלי שלכם ומה הצורך הכלכלי. אבל אולי זה יותר עניין של לעשות משהו שאת טובה בו, נהנית ממנו, מסופקת ממנו?

כלומר מעבר לאימהות.

ואז אולי אפילו משרה חלקית מאוד בתחום שמעניין אותך, תהיה עדיפה בהרבה על משרה מלאה במשהו שאין לך תשוקה אליו. 

אני עושה הרבה שעות נוספות.

כל אחד עובד יום או יומיים מהבית, סה"כ שנינו ביחד 3 ימים מהבית בד"כ.

כשהיו לי רק קטנים נעזרתי בבייביסיטר,

עכשיו הגדולים אוספים את הקטנים ככה שגם כשעובדים מהבית יש רצף.

כששנינו מהמשרד בד"כ אחד מפזר והשני אוסף וימים אחרים מתחלפים.

שעות העבודה גמישות.

יש המון משרות כאלו שאמנם יש הספקים אבל יש גמישות מסויימת ואפשר להמשיך בערב.

בעיני מציאות של "אבא של שבת" זה פספוס. השאלה אם זה זמני/ קבוע ואם אתם רוצים לעשות משהו לגבי זה.

יש משרות חלקיות אם את רוצה.

לא עבדתי כמה שנים שאני בעיקר הייתי איתם

והשנה התחלתי משהו כעצמאית ואז זה ממש סבבה כי אני זמינה תמיד בתקופות עמוסות שלו אני עובדת הרבה פחות ברמת היום בשבוע 

אלא שיש כאלה שבכל זאת לא מבינים, למרות שאמורים להבין🥴

אולי יועצת ג' אמור להיות בכלל יועצת ז' (הרי בכתב עגול אלה אותיות מראה), ואז זה יועצת זוגיות?

אז יועצת גניקולוגיה?

לא יודעת

כי לא שמעתי על מקצוע כזה- יועצת גניקולוגית.

זה משעשע לנסות להבין😂

יועצת גוף?

חחח הרמזים האלה מצחיקים

וענייני אישות

זה מנוסח קצת בקודים, נראה לי יותר חרדי לפי הנוסח האמת

אבל זה לא מסתדר עם שאר המודעה.

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

ולעבוד

זה נותן נוכחות וממלא בתושבים

בגבעות זה לא רק רעיית צאן

זה בעצם יישובים בתחילת דרכם

איפה מחפשים

אני כן מכירה אנשים שגרים בכאלה מקומות

ועובדים מחוץ לגבעה

אלא גבעות

יש הבדל בין חווה לגבעה

חווה זה בדרך כלל חקלאי ועם צאן או בקר 

ורק קצת משפחות

וגבעה זה יישוב בהקמה בעצם ככה שצריך משפחות

אבל יותר סגנון ספציפי תורני

בשביל זוג שכבר ביסס את חייו

אני גם נשואה 15 שנים עם 4 ילדים.

גרה בדירה הנוכחית 8 שנים.

אם בעלי היה בא עם יציאה כזאת הייתי חושבת שנפל מהירח. לפני 10 שנים אולי הייתי פתוחה יותר.

עבור זוגות צעירים אולי זה מתאים.

לדעתי נדרש בירור נוסף מה הוא מנסה להשיג מהמעבר.

ואולי הוא בכלל סתם משתף במחשבות ולא באמת רוצה לעבור.

אנחנו גם כל הזמן מספרים לעצמנו שנעבור לצפון מטעמים אידיאולוגיים ואז נוחתים חזרה למציאות..

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אישה היא עיקר הבית, ואישה מרוצה זה הכי הכי חשוב. לגור בגבעה בלי רכב ובלי יכולת לנהוג נשמע לי סיוט. בטח כשהבעל לא בבית רוב היום.

אבל, לא הייתי מבטלת לגמרי את הרצון של הבעל. אפשר לנסות לחשוב איך לעזור להתיישבות הצעירה בלי לעבור בפועל (נגיד- שיתנדב שם בשירות או בעזרה בבנייה). אבל לעבור דירה כשאת עיקר המחיר את זו שמשלמת- נשמע לי ממש שלא הגיוני.

אנחנו לא עוברים.

את פשוט תהיי כלואה בגבעה ותלויה בחסדי טרמפים

אולי תנסי לשקף את זה לבעלך... טכנית אין אפשרות בעיני לנהל בית משפחה וילדים כשאת גרה בגבעה ולא נוהגת

היה להן מאוד קשה ללמוד

(זה משנה גם איפה את גרה ביחס לעיר שבה לומדים)

כבר שנתיים וחצי במקום בלי תחבורה

וזה באמת קשה נורא

ועושה עכשיו רישיון

זה מאתגר אבל אפשרי

גם בגבעות?

כי באמת גבעה זה מעבר למקום מגורים, זה אורח חיים שלם שכנראה פחות רלוונטי למי שעובד ככ הרבה שעות מחוץ לבית

שגם ככה הוא לא נמצא רוב היום?

מה שמפריע לו ביישוב לא יפריע לו איפה שהוא כן רוצה?

הוא רוצה לעבור מתוך אידיאל או כדי לגור לי האחים שלו?

הייתי מנסה להבין כמה ומה חשוב לכל אחד ממכם

ולפי זה להבין לאן להתקדם

בגדול שנה זה לא הרבה זמן

ואם קניתם בית זה ממש פרוייקט לקום ולעזוב אותו אחרי שנה

אבל השאלה כמה הוא סובל שם ולמה

ומה באמת עומד מאחורי הרצון שלו לעבור

מה שבטוח שאם עוברים לגבעה

הדבר הראשון שאת צריכה זה רישיון

נשמע שכבר עברתם מספר מקומות אז כבר עברתם תהליך בתוך המקום הזה.

כן חשוב לשמוע ושלשני בני הזוג יהיה טוב

אולי בדיבור רציני שיורד לפרטים הוא יבין שמעבר/גבעה לא רלוונטי אבל יוכל לדייק מה חסר לו ותוכלו לחשוב ביחד איך לגרום לזה לקרות ולאפשר את זה.

ולפעמים אחד מוותר בשביל השני, וזה אפשרי לשני הכיוונים.. 

האמת שבשבת הוא דיבר איתי דווקא דיבר על יישובים אחרים אפילו לא ביהודה ושומרון, לא דווקא גבעות,

כשלפני זה זה מה שתמיד הוא דיבר.

אני לא יכולה לפרט את השמות של המקומות שהאחים גרים כי אתן אולי תזהו אבל אני חושבת שאחד מהם נחשב כבר יישוב רק שאין שם סופר, בית ספר, מרפאה וגם סתם לא מתחברת לסגנון שם.

באופן כללי מפריע לו שאין קשר עם השכנים

גם היו שכנים שהיה ממש עניין שגרם לבעלי להתעצבן איך שהם התנהלו, אני לא אפרט בגלל אאוטינג.

וגם שכחתי לציין שהיינו גרים בבית אחר ביישוב, ששם בעלי יותר נהנה, כי הרגיש יותר בקשר עם השכנים וכשעברנו דירה אני חושבת שהוא מאוד התבאס שכל אחד בתוך עצמו, ניסנו פעם להזמין שכנים בשבת והם לא שיתפו פעולה.

של הביצית המופרית (העובר בימיו הראשונים) שנצמדת לרירית הרחם ונקשרת לכלי הדם שם.  

שיהיה לך הריון בבריאות שלמה וטובה, ובידיים מלאות!

ובמיון אמרו לי שזה כנראה דימום השתרשות קטן וזה יכול לקרות גם בשלב הזה.

אני בדיוק יושבת בספה , בעלי קרס מעייפות עם הילדים, הבית שקט והמחשבות מתרוצצות. הפיתוי לראות סדרה או לקרוא איזה ספר קורצים ומצד שני באלי פשוט ראש ריק … ולתת לדברים לצוף. יש משהו בתרבות הפנאי שלא משאיר לנו פנאי לחשבון נפש, מצד שני מרגישה שעולות בי גם מחשבות שיכולות לגרור אותי לעצבות (דאגות מיותרות

כמו מה יהיה כשאחזור מחופשת

הלידה, האם אני אמא מספיק טובה, מה התכלית פה וכו'). השורש של המחשבות האלו טוב אבל הגבול בין לתהות כדי להשתפר לבין לתהות ולשקוע הוא דק נורא 

אבל כן מדברת עם חברה או כותבת פה

גם תוך כדי סדר ערב בבית עם עצמי

באמת חשוב

לאורך היום

מתי שיש לי צורך

בכתיבה

עם גיפיטי

לפעמים בדיבור עם אנשים

לפעמים קמה עם תובנות בבוקר ממחשבות בלילה

לא מחכה לסוף יום או להצטברות

הכי בסיסי בעיניי

לחשוב על דברים

לנתח

מסקנות

לשפר דברים

להסתכל על הדרך

אבל הייתה תקופה שכתבתי כל יום שלוש תודות על מה שהיה היום (לפעמים הייתי צריכה להכריח את עצמי למצוא משהו... ולפעמים הייתי צריכה דווקא להגביל את עצמי ולא להוסיף עוד

זה סיכם את היום גם מבחינה טכנית וגם מבחינה נפשית...

עכשיו בימים אלו של ספירת העומר אני לומדת על הספירות מתוך ספר שמסכם אותן בקצרה.

אבל לפעמים גם זה שאני מסדרת את הבית ושומעת תוך כדי משהו מעניין - גם יוצר לי סגירה של היום...

(אבל ייקח עוד זמן עד שאגיע לזה היום - יותר מחצי בית ער🤦‍♀️)

מיועד לילדות, אבל ראיתי אותו והתלהבתי. יש עמוד לכל יום עם שאלות מכוונות כמו - על מה אני רוצה להודות היום? למה אני מצפה? מה היה מאתגר? משהו שהאיר לי את היום, משהו טוב שעשיתי היום וכדומה. השאלות משתנות קצת כל יום אז זה מעניין. בנוסף יש שם שני משפטי השראה כל יום ואיך שהוא זה תמיד המשפט המדויק בשבילי לאותו רגע. הייתי שולחת תמונה או קישור, אם זה לא היה מניו יורק, אז לא רלוונטי. אבל מאמינה שיש כל מיני סוגים דומים שאפשר למצוא.

אני בשאיפה לכתוב שם כל יום, בפועל זה יוצא בסביבות פעם בשבוע-שבועיים, אבל כשאני מצליחה להתיישב לכתוב זה עושה לי הרגשה ממש טובה לראות את הטוב בחיים שלי, לזהות צעדים של התקדמות, לפרוק את מה שהיה פחות נעים.

ודש ❤️