הרי אם אני אענה לא תתיחסי מתוקף היותי חרדי

(לא שאצל חרדים הדעות שלי כל כך מקובלות...)

אני חושב שאת פשוט צריכה לשאול רב.

את רוצה את דעתי?

הנה:

לדעתי מפורש ברמב"ם שצריך לשנוא יהודי כזה

ותסתכלי שם:

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t608030#6748499

באופן כללי ביחס לדתל"שים

יש שם המון מראי מקומות

ולא שייך ל"הלכי נפש" אני אומר את מה שלמדתי.

כיון שיש לכם שיטה אחרת בנושאין האלה, את לא תתייחסי בגלל שזה קשור להבדלים בינינו

ואל תדאגי, לא אמרתי את זה כנפגע, אם היית בן, הייתי מנסה להוכיח, (וכך עשיתי עם הרועה בקישור שהבאתי לעיל), אבל את אחת שלא רוצה להתווכח בתורה, לדעתי בצדק, אז פשוט תלכי אחרי הרבנים שלך.

אז מה יתן לך שאני אומר דברים לפי השקפת עולמי?

(אגב הנושא הזה לא גורף בכלל אצל החרדים, יש המון חרדים שמרבדים על תינקוות שנישבו בצורה גורפת פחות או יותר, ובוודאי חב"ד מדברים כך, כך שזה יותר דעתי האישית, לפי מה שהבנתי מההלכה ומרבותי)

ויש קישור למעלה לאקו"ח שקצת יותר הארכתי

אבל כמו שאמרתי זה לא קשור להיותי חרדי, זה דעתי האישית, יש הרבה חרדים שמתווכחים איתי בנושאים האלה

או שמעשה אבותיהם בידיהם,

או "תינוקות שנשבו",

או בלבולי-הזמן.

אז בוודאי צריך להזדעזע מדברים כאלה, להתרחק מהם - 

וזה לא סותר לזכור שיש בו נקודה פנימית של סגולת ישראל ולחפש נקודות זכות.

ולהתייחס באהבת ישראל מצד שהוא אדם מישראל, מצד הטוב הפנימי שבו, ומצד הדברים הטובים שיש בו.

ומי שמרגיש שזה מפחית או מקהה אצלו את הזעזוע הפנימי והסלידה מהרע - אז שישמור מרחק באופן מעשי.

ואין ענין "להתווכח" סתם. וגם אין ענין לתת במה לכל דבר רע, וגם לא לכל סגנון של שנאה, משום צד.

והרב קוק זצ"ל כותב שלפעמים אנשים שהרעיון של הסתכלות על הטוב שבאדם יכול לגרום להם לא להבחין היטב ו"להתקלקל" - הקב"ה מכניס להם מחשבות של ריחוק קיצוני יותר - כדי שיישמרו.

זה אולי גם קצת לימוד זכות על כל מיני דיבורים קשים, אם כי לפעמים "דיבורי שנאה" פשוט באים מעצבנות ו/או מידות רעות שלובשות שטריימל של "לשם-שמיים" (ובמקרה כזה - אם הם נניח נגד לובשי שטריימל, אז גם עליהם הם ידברו באותה שנאה. שנאה זה יצר הרע בכללי, וכמו כל יצה"ר - הוא לא תמיד נעצר איפה שרוצים...)

[והביטוי "להכיל" לא כ"כ שייך כאן, דומני. כי לא "מקבלים עם כל מה שהוא", אלא יש מה שלא מקבלים, ומזדעזעים - ועם זאת - רואים צדדים אחרים, ולפעמים בעומק האדם]

על הרפורמיים,שאמרו עליהם(לא זוכרת איזה רבנים אמרו,סליחה)שאם היו מקרבים אותם ולא מוציאים אותם מחוץ למחנה הם היום היו חוזרים בתשובה..הרב שאמר את זה הוא מקובל נסתר גדול.

וגם יש הרבה סיפורים על הרב אליהו זצל והיחס שלו לרפורמים,ולהבדיל נוצרים וכו...

נראלי לי דן התכוון לומר שהרב קוק כתב שאנשים שיכולים להיות מושפעים מדברי כפירה ולהיות ׳כופרים׳(לא אוהבת בכלל את הכינוי הזה)בעצמם ה׳ שומר עליהם ומרחיק אותם וגורם להם לשנוא ולהתרחק מ׳כופרים׳...

לפעמים - להישאר עם הידיעה השכלית, ובפועל לא להיות בקשר ממשי.

לפעמים יש מצב שיש יחס קשה אל מישהו מצד הרע שהוא נוהג בו - ובכל זאת גם זוכרים צד טוב בו שראוי לאהוב אותו.

לגבי מי שאמר לך על רכב בשבת - הוא צודק. צריך כמה שאפשר לא לראות/לשמוע דברים רעים, שלא להתקהות.

פעם סיפר לי מישהו, שהלך עם הרב מן-ההר זצ"ל בבית וגן בשבת. עברה מכונית. עצר הרב מן ההר ואמר (בשקט) "מחלליה מות יומת".

אמר לו האיש, עד כאן? ומה עם אהבת ישראל ולימוד זכות וכו'.  אמר לו הרב: קודם כל - צריך לזכור את חומרת הענין, חילול שבת; אח"כ יש מקום לשאר הדברים (כנראה הכוונה, ללימוד הזכות על מי שלא למד ולא יודע וכו'..).

יש סיפור דומה מהרצי"ה שקיבל במאור פנים מישהו כזה קירבו ושוחח עימו - אז החבר'ה רצו לצרפו למנין. התעכב הרב, עד שהביאו מישהו אחר. 

אח"כ שאלו אותו על זה. זעק בכאב: כמו שמקפידים באהבת ישראל כך צריך להקפיד בשנאת חילול שבת.

כשהתלמיד לא כ"כ הבין, שאל: "אתה יודע מה זה שבת"?.. ןהתחיל לבכות מזועזע כולו.

ככל שתעמיקי שורש, תתחברי לכלל ותרחיבי את גבולות הנשמה, יקל עלייך להכיל אחרים ושונים, ולראות את שורשם העמוק, ולהגיע לדרגת: "ועמך כולם צדיקים". ועוד, הנשמות הן גדולות ודורשות את שלהן, ולא מסתפקות עוד במוגבל הישן והמוכר, ובמקום לצמצם, יש להרחיב, ובמקום להיצמד למנורה הקטנה, יש לשאוף אל אור השמש הגואל.
וצריך לעשות זאת מתוך אותו משל שכתב אחד הרבנים, והוא שהאדם נמשל לכוס, וצריך לעמול על מילוי עצמו, וכאשר האדם יתמלא, הוא יעלה על גדותיו ויישפך על סביבותיו ויאיר להם.  
והרב שלי אמר פעם (טוב מיליון פעם) שאינו מכיר בהגדרות המוזרות האלו של דתיים\חילוניים, כאילו שה"סמרטוט" על הראש עושה את כל ההבדל, והעדיף בציניות לומר שכל יהודי מקיים אחוזים שונים של מצוות. הוא מקיים 12% וההוא 30%. במקום: "דתי רצח", "חילוני גנב". 

ולגבי הרגשות. איך הרב קמינצקי אמר השבת (מלוקט מהזיכרון), אז מה עם יש לך רגשות? מי אמר שאמורים להיות לך רגשות? מי אמר שמה שאתה מרגיש זה נכון? ואני מוסיף, לעבודת ה' יש נקודות התחלה שונות, פעמים שצריך להלחם בהרגל, לפעמים ברגש, ופעמים אחרות בשכל, לפעמים בנורמות של החברה, ופעמים רבות עם הכתוב, עבודת ה' היא בכל חלק וחלק מהאדם. 

למה דווקא לגבי מי שלא להכעיס את תוהה ככה? למה בדיוק לשנוא אותו? הוא בנאדם רע, עשה לך או למישהו משהו, ניסה להכעיס או לפגוע?

אז ברור לי אישית שאין מה לשנוא אותו. אולי לי זה ברור כי יש כל כך הרבה אנשים אהובים עליי שכופרים להכעיס, אז נראה לי הגיוני, ובעיקר כי רואים ממש שלשנאה אין שום טעם טוב ושם השפעה חיובית, לא על העולם ולא ספציפית על האדם שמולנו.

כמו שעושים בחינוך- הפרדה

הילד הוא טוב

המעשים שלו רעים כרגע

ככה במבט אמוני על אדם- 

האדם הוא צלם אלוקים, יש בו קדושת ישראל 

מדעות שלו, המעשים שלו- הם רעים. ואנחנו שונאים את הרוע הזה, ומרחיקים אותו מאיתנו, ומתרעמים עליו, ולא מוותרים. 

מי שלא יכול לראות את הילד הטוב שבתוך המעשה הרע- שיראה רק "ילד רע", שלא יסתבך לו 

מי שלא יכול לראות כמה הרוע - רע, מרוב שהוא עסוק לומר כמה הילד טוב בתוכו- שיפסיק להתבלבל 

הסיפור שלך מופיע בגמרא, (ברכות דף י' עמוד א'). 
היו כמה רשעים בשכונה של רבי מאיר, והם היו מציקים לו ומצערים אותו. 
רבי מאיר ביקש רחמים עליהם - שימותו. 
באה אשתו ברוריה ואמרה לו, הרי כתוב בפסוק: "יתמו חטאים מהארץ" ולא "חוטאים". 
והרי ברגע שהם יפסיקו עם החטאים, הם כבר לא יהיו רשעים.
ולכן, היא אמרה לו שיבקש רחמים עליהם שיחזרו בתשובה. 
ורבי מאיר ביקש רחמים עליהם, והם חזרו בתשובה.  

לא טוב?
וזה לא קשור דווקא לחילונים, אלא בכלל לכל מי שצריך לחזור תשובה גם אם יש לו כיפה על הראש והוא לא מחלל את השבת.. 

או שצריך לשנוא או שצריך לאהוב,

או שהם תינוקות שנישבו או שלא

אבל החילוק בין להכעיס ללא להכעיס לא נשמע לי.

אני מבין שאת מדברת מהרגשות שלך, אבל זה לא משנה את התורה...

הוא תינוק שנשבה לבין הגויים ולא יודע מיהדות

מי שגדל בבית דתי וחזר בשאלה הוא לא תינוק שנשבה.

יש טענה בימינו של כמה רבנים (לא מפורסמים כל כך לדעתי, כך שזה לא כ"כ מוסמך)

שכפירה של ציבור נחשבת שוגג, וממילא דתי שחוזר בשאלה הוא נחשב שוגג.

אז השאלה למה את מתכוונת כשאת אומרת "להכעיס"

כי אני הבנתי את זה שהוא אנטי דת וכו'

שזה בעצם לא קשור לענין

אולי התכוונת שהוא יודע שזה אסור ואף על פי כן עושה עבירות כי בא לו?

זה לא נשמע להכעיס, זה יותר לתיאבון.

בקיצור לא הבנתי אותך

בשורה האחרונה הוא הרבה יותר מסכן מאשר רע....

לי אישית קשה לשנוא אנשים מסכנים....

פשוט, כל מי שלא מכיר את ה׳ בצורה הנכונה הוא מסכן ובדכ הנפש שלו חולה זאצ אול

עוד פיסה לפאזל של התפיסת עולם ואדם הנשית-אמהית של ברוריה... 

אם אני מאמינה אז אני צריכה להתחיל לכסות את הראש? זה נראה עלי נורא

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).