או שמעשה אבותיהם בידיהם,
או "תינוקות שנשבו",
או בלבולי-הזמן.
אז בוודאי צריך להזדעזע מדברים כאלה, להתרחק מהם -
וזה לא סותר לזכור שיש בו נקודה פנימית של סגולת ישראל ולחפש נקודות זכות.
ולהתייחס באהבת ישראל מצד שהוא אדם מישראל, מצד הטוב הפנימי שבו, ומצד הדברים הטובים שיש בו.
ומי שמרגיש שזה מפחית או מקהה אצלו את הזעזוע הפנימי והסלידה מהרע - אז שישמור מרחק באופן מעשי.
ואין ענין "להתווכח" סתם. וגם אין ענין לתת במה לכל דבר רע, וגם לא לכל סגנון של שנאה, משום צד.
והרב קוק זצ"ל כותב שלפעמים אנשים שהרעיון של הסתכלות על הטוב שבאדם יכול לגרום להם לא להבחין היטב ו"להתקלקל" - הקב"ה מכניס להם מחשבות של ריחוק קיצוני יותר - כדי שיישמרו.
זה אולי גם קצת לימוד זכות על כל מיני דיבורים קשים, אם כי לפעמים "דיבורי שנאה" פשוט באים מעצבנות ו/או מידות רעות שלובשות שטריימל של "לשם-שמיים" (ובמקרה כזה - אם הם נניח נגד לובשי שטריימל, אז גם עליהם הם ידברו באותה שנאה. שנאה זה יצר הרע בכללי, וכמו כל יצה"ר - הוא לא תמיד נעצר איפה שרוצים...)
[והביטוי "להכיל" לא כ"כ שייך כאן, דומני. כי לא "מקבלים עם כל מה שהוא", אלא יש מה שלא מקבלים, ומזדעזעים - ועם זאת - רואים צדדים אחרים, ולפעמים בעומק האדם]