וזה טוב לפי דעתי..

לדוגמה, חברת ילדות שלי הזכירה פעם בכתה ח' בערך את המשפט - "ההורים שלי לא יכולים לקנות את זה החודש, אולי בחודש הבא".

עוד דוגמה - ילדים שמקבלים שכר מההורים על שטיפת המכונית לדוגמה. או על עבודות בית. 

יש ילדים שמאד מודעים למחירים  - החל מהדברים הקטנים ועד הדברים הגדולים. ויש ילדים שלא מודעים כלל.

לדעתי.

אבל לא להלחיץ. אסור שילד יגדל בתחושה שאין בבית ויחשוש מה ילד יום.

מצד שני ילדים יכולים לעבוד ולהרוויח כסף בעצמם, לא כלכך חינוכי לתת לילד כסף על עבודות בית, כי הוא חלק מהבית

והוא צריך לעזור ללא תמורה, אלא כחלק מכלל בבית.

מצד שני אם לא מוצאים לו עבודות מחוץ לבית כמו שטיפת מכוניות בשכונה, שמרטפות, שטיפת חדרי מדרגות וכו'

אפשר אולי למצוא לו עבודה בבית שכן יוכל לקבל עליה כסף (כמו פרוייקטים בגינה, תיוק ניירת משרדית, לעשות קייטנה לאחים ביום חופש וכו').

אני גדלתי בבית עם הרבה ילדים ומעט כסף ובגיל 15 כבר ידעתי שאם אני רוצה בגדים מעבר למינימום עלי לקנות אותם

לעצמי, ובכלל ביקשתי מעט מאוד כסף לדברים אישיים. ואין לי שום חסכים מהמצב. למדתי עצמאות בגיל מוקדם.

היום אנחנו חיים בחברת שפע והילדים לא מפסיקים לבקש תקנו לי, תקנו לי. ולמה לאחרים יש ולי אין (או המשפט האהוב עליהם: לכל הכיתה שלי כבר יש ורק לי אין... שזה כמובן שטויות.)

לדעתי אפשר לערב אותם בעדינות. אני הסברתי לילדים שיש לנו סכום מסויים של כסף מהמשכורת וצריך לחלק אותו

לאוכל, לחשמל, למים ("מה אמא משלמים על המים?"), לארנונה, לבי"ס, לחוגים, לקופ"ח וכו'...

כשהילדים שמעו את הרשימה האינסופית הם התחילו להבין למה אנחנו לא מרשים לקנות כל דבר שמתחשק. לא פרטטי את הסכומים שיש לנו או שאנחנו מוציאים כי זה לא עיניינם, אבל הם החלו לקבל מושג מהו כסף וכיצד יש להשתמש בו.

הם כבר מבינים מה המשמעות של כסף וניתן לשוחח ברמה שלהם על שימוש נבון בו,

בגילאים בוגרים יותר אפשר להיכנס כבר לצרכנות נבונה ואח"כ אף לחנך לחיסכון. 

בכל מקרה לא לחשוף את הקשיים גם אם יש, הם עלולים להלחץ .

כמובן שעיקר השיח בבית לא יהיה סביב עניינים כספיים (יש דברים חשובים יותר)

אבל בהחלט יש תפקיד חשוב להורים להעניק לילדיהם פרופורציות ויחס נכון לכסף.

חלק מחובת החינוך של ההורים היא לחנך את ילדיהם לצרכנות נבונה

ובכך להיות בעלי נוכחות הורית בחיי ילדיהם.

אם כל זה חשוב מאד לתת להם את התחושה - שיש להורים שלהם מספיק כסף לכל דבר. (גם אם זה לא ממש נכון ילדים צריכים ביטחון כלכלי זה עול כבד עליהם).

רק שכסף הוא משהו שעובדים עליו קשה - ולא מוציאים אותו בלי לחשוב פעם ופעמיים.

גם כשאומרים לילד לא בגלל שיקולים כספיים הוא צריך לשמוע שז לא כי אין כסף אלא כי החלטנו שנכון לעכשיו זו החלטה לא נכונה להוציא על זה כסף.

אני לא נותנת לילדים גם לרכוש בכספם את צרכיהם - זה הופך ילדים צעירים לנושאים בנטל שגם למבוגרים קשה לשאת אותו. אם אני נותנת להם כסף - זה מיועד לזה שיחליטו מה לקנות להם כמותרות. זה גם מלמד את ערך הכסף - כמה יש לי וכמה שווה לבזבז או לשמור בשביל משהו אחר - בלי להכניס אותם ללחץ כלכלי המוקדם לגילם.

אני גדלתי בבית עם המון ילדים ולא עם מי יודע מה הרבה כסף...

ובחיים שלי לא הרגשתי שחסר לי, ש"החודש צריך להצטמצם" ודברים כאלה.

ברור שכמו כל ילד, היו לי דברים שפינטזתי שיהיו לי. אבל ההורים שלי הציבו לנו אמירה ברורה מה אפשר ומה לא. הם לא הציגו את זה כ"מצטערים אין לנו כסף" אלא למשל "את יכולה לבחור חוג אחד" (גם אם להרבה חברות היו 2 חוגים, למשל)

איכשהוא, מתוך אורח החיים והפשטות שלהם עם עצמם, בלי מילים, למדתי להיות חסכנית ולדעת להתנהל בפשטות.

אני לא חושבת שכסף צריך להיות נושא שמעסיק את הילד. ילד צריך לחוש מוגן ובטוח, כן, גם בגיל 14. לא לחיות בחרדות מה יהיה בסוף החודש. ילד לא אמור (לדעתי) לדעת כמה ההורים שלו מרוויחים. זה גם יכול לגרום להשוואות עם אחרים, וכמובן גם למחשבה שכסף זה משהו שמנהל ומוביל את החיים. אני לא גדלתי ככה ולא רוצה שהילדים שלי יגדלו ככה. מודעות לכסף היא לא פונקציה של כמה כסף יש בבית. היא פונקציה של ערכים וסדרי עדיפויות. אני ידעתי שאם אני אצטרך עזרה, אם יהיה לי איזה שהוא קושי, ההורים שלי תמיד יהיו שם כדי לתמוך בי. זו ההרגשה שגדלתי איתה. למרות שרישיון נהיגה, פסיכומטרי, לימודים גבוהים, נסיעות וכמובן שכר דירה ומחייה כרווקה - מימנתי לעצמי. לא הרגשתי בזה משהו  רע. הרגשתי שמחה להיות עצמאית ולא ליפול למעמסה. לגבי כסף שלי כילדה - לא קיבלתי שום דמי כיס. מה שהייתי צריכה קנו לי. ועבדתי כבר מגיל קטן ככה שתמיד היה לי כסף שלי שחסכתי, וזה היה ממש מגניב בעיניי.

גם אני גדלתי באופן דומה ותחושת המוגנות הזאת חשובה מאד ולא צריכה להעסיק את הילד כל הזמן

למרות שבדיעבד היום אני יודעת שהיו בבית תקופות ממש קשות (גם כשהייתי גדולה...)

ככלל, צריך לזכור שהפרופורציות שלהם שונות. בקלות עלולים להרגיש "לחוצים" מהעלאת הנושא כאילו "חסר" משהו; וגם סתם - זה עלול לגרום הפוך.. מדברים על כך יותר מידי, אז הכסף תופס "חשיבות" וההמשך מזה הוא של החשבה יתרה שלו. פרופורציות לא נכונות לערכים.

ככלל, אני לא חושב שצריך יותר מידי להתעסק בזה. בוודאי לא לגרום הרגשת "חסר".

ילד לא אמור להעסיק את עצמו בענייני "פרנסה".  

לאידך, אפשר באופן טבעי להכניס, מגיל מסוים, את הדבר הזה בחשבון, באופן טבעי. "זה עולה הרבה בשביל מוצר כזה - בוא נחפש משהו עם מחיר זול יותר". כלומר: התרגלות לא "לבזבז" סתם. העיקר, לא להציג את הדבר כ"מועקה". טבעי.

"דמי כיס" זה תלוי לפי הילד. יש כאלה שטוב להם - יש כאלה שלא.

בכל דבר, צריך לראות מה תהיה ההשלכה הנפשית. הרגשה טובה - או הילחצות והרגשת חֶסר.

מגיל מסוים, יש ילדים שאוהבים "לעבוד" כדי להרוויח בעצמם. זה לא דבר גרוע. אבל לא במקום מה שנותנים כשצריך, ובשמחה.

ילד שגדל ללא "דאגת פרנסה" מחד - ומאידך, עם הגיל, עם מודעות רגועה לאי-בזבזנות וכד', כנ"ל, יהיה כנראה רגוע יותר.

יש כאלה שגדלו עם "מודעות" גדולה והרגשת-חסר, וזה משפיע עליהם גם במי שהם מחפשים להינשא לו..

פרופורציות.

ענ"ד.

זה חלק חשוב מההכנה לחיים..הם באמת חושבים שכסף זה מוצר בלתי נדלה ויש הכל בשפע במכולת

כמובן, דרוש שיקול דעת ורגישות מיוחדת, בעיקר אצל ילדים לחוצים ומפוחדים

דמי כיס? לא. וגם לא תשלום על "עבודות בית קלות"

זה ממש היפך החינוך לטעמי. אנחנו חיים כולנו במסגרת משפחתית וכל אחד שם כתף ותורם את חלקו.

מכל מקום, אני סבור שאפשר לספר ולחשוף בפניהם באופן פשוט המתאים לגילם ענייני כספים שאצלינו מצטיירים כ"מורכבים" הרבה יותר.

לדוגמא מאתמול: "אם נקנה גבינה לבנה במשקל חצי קילו במקום 100 גרם- לא רק שהרוב יזרק לפח שזה חבל ו"בל תשחית",

אלא גם לא ישאר לנו מספיק כסף לשקית שוקו שכל כך רצית "

זה עבד, אגב. והוא עוד טרח להודיע לי שכמה טוב שאני מסביר לו דברים כאלה.

אני מאד מסכימה ללמד את הילדים צרכנות נבונה ואנחנו עושים זאת כשקונים יחד איתם.

בכל אופן-

אצלינו בבית יש "בנק ילדים" מה זה אומר : כשהילד מקבל כסף למשל מסבתא ליום הולדת  או דמי חנוכה או הילדים הגדולים יותר מביבי סיטר או עבודה יש לו אפשרות להכניס את הכסף לבנק הילדים .שם רשום מה הסכום שהוא הכניס ומצטבר. הכסף לאו דווקא נשאר שם. אך ילד שרוצה להשתמש בכסף שלו מקבל מאיתנו את הסכום ומוחק מהרשימה את הסכום שהוציא כך יש לכל ילד כסף אם הוא צריך לעצמו , ומצד שני הכסף לא סתם מתבזבז כי זה במעקב שלנו. ולא פעם ילד לוקח כסף כדי ללכת למכולת לקנות לעצמו צ'ופר שהוא בוחר.

חשוב ללמד את הילדים צרכנות נבונה ומושגים  יסודיים בכלכלה.

ילד צריך להבין שיש תקציב משפחתי ומתנהלים על פיו.

חשוב שהילדים ילמדו להשתמש בצורה נבונה בכסף שלהם..

היא,

שאם אתה אומר לו: לא רק שזה בל תשחית (שזה יתרון ראשון: הכסף אינו הנושא הראשון, יש דברים קודמים),

אלא שגם לא יישאר וכו' - 

אז יש להניח שהבין שהמדובר בכסף ש"הבאנו" לאותה קניה. זו דרך טובה להראות שיש איזו הקבלה בין הקניה להוצאה.

הוא תופס כענין "טכני" - הבאנו כסף לקניה, אז חבל לקנות דבר שהוא בזבוז ולהפסיד דבר טוב.

אבל אם יחשוב ש"לא יישאר לנו מספיק לשוקו" בכללי, זה כבר לא טוב. ילד לא צריך לחיות בדאגה שאולי לא יהיה מספיק כסף. וילדים חושבים על דברים כאלה..

צריך לשדר תחושת "רחבות" עקרונית, כלומר - נותנים בשמחה, יש.. ועם זה - שיקול מעשי. משדרים אותו בנחת לגמרי. 

אני כותבת מהצד השני של המתרס-

בתור ילדה היתה לנו בבית מאוד מודעות לכסף- ניראה לי ברמה שלא אמורה להיות,

יש גבול למה שהילד צריך לדעת, ילד מקצין דברים ואם אומרים לו שאי אפשר החודש לקנות דברים מסוימים, הוא מכליל את זה-

מה שאני עשיתי, לא רציתי לעבור הקבצה באנגלית כדי שההורים שלי לא יצטרכו לקנות ספר חדש (שמעתי את אמא שלי אומרת שהמחיר של ספרים מאוד יקר...), וזה ניראה לי כבר מוגזם.

צריך שיהיה לילדים מודעות לכסף אבל עד רמה מסויימת!!!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות