רק אצל דוסים:
עד שמוצאים איפה בסידור עלינו לשבח כבר גומרים להגיד אותו
לא לאכול לחם כי אין לך כח ליטול ידים
לחזור מטיול עם שיזוף על היד מהשעון עד המרפק
לדעת כבר מהגן שישראל יצאו ממצרים ששים ריבוא אבל אף פעם לא לזכור כמה זה ריבוא...
להתפלל מנחה עשרים שניות לפני שקיעה
לא לאכול בשרי כי מי יודע איזה שוקולד שווה יזדמן לי
להמציא פעלים- התחמץ, השתכנז, התברמץ, התחסד וכו'
לא להבין של מי החתונה שהוזמנת אליה כי כתוב פייגא ציפורה שיינא ולא ציפי
להרדם בתחילת הדרשה ולהתעורר ב"שנזכה..."
לרמוז בשבת לתימנים ששכחנו לשים ת'אוכל על הפלטה
לשאול בסוף כל סיפור - הוא חזר בתשובה?
להבין שהבנאדם נטל ידים לפי שהוא בא אליך עם ידיים נוטפות המושטות לעבר בגדיך ולהגיד לו כן אתה יכול לנגב
לחכות לטרמפים ולהגיד על כל מי שלא עוצר לך שזה בטח יולדת
לקום בליל שבת, להדליק את האור בשרותים, להבהל ולכבות
לראות דייט פוסע ברחוב, לנסות לקלוט אם אתה מכיר אותם ואם כן לקבור את פניך בקרקע בצדיקות (ואם לא - להמשיך ולנעוץ בהם עינים)
להתקשר על הבוקר לחבר וכשהוא אומר בוקר טוב לשאול אותו בנודניקיות - אז עוד לא התפללת?
לשבת על המדור שידוכים של בשבע ולנסות לשדך בניהם
לשיר בדבקות לכה דודי ואז לדבר בכל הדרשה
להאמין בכל הלב שבשבת לא משמינים
להוריד את כל ספרי הקודש מהשולחן בשיא הצדיקות ואז להתישב עליו - לא משנה שזה מזבח...
לקחת רק שניה מחק מחבר, להשתמש ואז לבקש רשות כדי שלא יהיה גזל
לשים בצדקה עשר אגורות שמוצאים ברחוב.
להגיד לשון הרע ואז כשמעירים לך להגיד - אבל מה, זה נכון, וחוצמיזה שאם הוא היה פה לא היה אכפת לי להגיד לו את זה... וחוצמיזה שזה ממש לתועלת!
להתפלל בשבת תפילת עמידה בשיא הדבקות ולגלות שאנחנו ב"סלח לנו", ולהסתכל לכל הצדדים לראות שאף אחד לא ראה שהתבלבלנו...
חחחח...
נראלי אני אצא סופר דוסית 
