ולכן היה לנו כרטיס מגננטי  לכל היממה.

בעלי היה נשאר איתי אחכ קצת בלילה.. בשקט ובדממה.

מקפידים על השעות, זה בכלל לא מסבך,

כי את צריכה להניק כל שעתיים שלוש,

להתקלח,

לאכול,

לישון בכמויות אדירות ,

ולכן לדעתי טוב שהשעות הן קפדניות,

אני יודעת גם שבכל בית חולים מקפידים על השעות

ודרך אגב:היו כמה פעמים שהשכנות במיטה שלידי הביאו אורחים שלא יצאו גם אחרי שהשעת ביקור הסתיימה

אפילו שכל רגע נכנס השומר וניסה להוציא אותם,

ואת יודעת מה? אני סבלתי מזה ממש, כי לא יכולתי לישון ככה, אז מה הקטע להיות בבית יולדות כשאין לך אפשרות להתאושש?

מה שכן צריך לדעת שהם לא נותנים לבעל להיות בדקות האחרונות של יציאת הולד על פי עצת הרב שטיינמן שיחיה

משום שזה עלול לגרום לבעיות בשלום בית

קראת, הייתי עם חרדה אחרי לידה, זה הסיוט של החיים, זה נורא ואיום,

וממש לא היה לי טוב בלשון המעטה,

אני מומחית לעניין ואפשר להתייעץ איתי בנושא אגב.

אני בעד ללכת לבית הבראה בטלזסטון מכה על חטא שלא עשיתי זאת!

אם אצלך מתאוששים טוב אז אני באה אלייך בלי נדר בפעם הבאה? סגור?

אלא על בעל או מישהו שיהיה צמוד ויעזור בגלל הכאבים מהניתוח...

אין לי מושג...

הי ממש מקפידים בזה, הם בכלל לא אוהבים שגברים מסתובבים שם יותר מידי

לי זה נורא הציק ולא חזרתי לשם.

מה שאני ובעלי מקפידים זה ענין שלנו. ולא הוראות של בית חולים

ובכלל, הלידה היא חוויה כ"כ מכוננת , משפיעה, חשובה, ולשתינו היה חשוב להיות שם יחד

מה שלא קרה....

אבל זה שבעלים שהם לא בעלים שלי מסתובבים זה נורא מעצבן.

אחרי ניתוח הדבר האחרון שבראש שלך זה לשים גרבים וחלוק כל פעם לפני שירותים בלילה

והם לא נותנים לא משנה איזו לידה

אבל בעלי התפלח כל פעם.... הייתי בחדר לבד ובעלי ממש עזר לי אז פשוט

בשלב מסויים עזבו אותנו לנפשנו

לא יודעת אם זה מוסרי אבל כך היה....

אחרי קיסרי האישה לא יכולה לזוז!

איך שהבנתי, אם אתה לא מפריע, ולמעשה עוזר לצוות עם אשתך, לא יגרשו אותך, תצטרך רק לצאת בבוקר כשמתארגנים עם מקלחות

וממש לא הרעשתי, הייתי שם רק בשביל לעזור

אני טיפלתי בתאומות, נתתי להם לאכול, וכו'

אבל זה היה לפני שנתיים וחצי...

האם עוד קיסריות נתקלו בהעלמת עין? או לחילופין דווקא לא נתנו לבעלים להיות איתן?

ומה עם נשים אחרות (כמו אמא)? האם להן נותנים להיות עם היולדת בלי בעיה גם אם זה לא בשעות הביקור?

לקראת סוף האישפוז היו דברים שהסתבכו איתי ועשיתי להם קצת בלגן ע"ז. (איימתי שאחתום אחריות ואשתחרר) אז בין היתר הם הסכימו לאמא שלי להישאר איתי כל היום והלילה ולעזור לי.

אבל מסכנה, היתה מיטה ריקה בחדר אבל היא לא העיזה לעלות עליה וישנה על כורסת הנקה שהביאו לה לחדר שלי.

יש להם  מעין אשת יחסי ציבור שצמודה במחלקה וכל תפקידה זה שכולן תהיינה מרוצות...

אני מתלוננת במיידי לצוות על גברים ש"מתפלחים" לשבת ליד האישה

ואז מגרשים אותם.

ועשיתי את זה גם בבית החולים ליס בשעות שאסור גם לבעלים להסתובב שם. יש גבול כמה צריך לסבול בבית חולים - גם לאישה השניה שנמצאת בחדר.

זה שאתה עוזר לאשתך אבל בדרך מפריע לאשה השניה בחדר - ואין מצב בעולם שנוכחות של אדם נוסף אינה מפריעה . אפילו אם הוא לא מרעיש בכוונה.

שלא לדבר על זה שאם אני קמה באמצע הלילה להתנקות - אני לא אמורה לקום מהמיטה לאמבטיה ולראות גבר מול הפנים כשאני עם חלוק פתוח ושות'. ולא רק בבוקר "מתארגנים עם מקלחות" כדבריך---

גמני שנאתי את הדבר הזה

אחרי ניתוח אחד המבצעים המסובכים זה לשים גרבים

ובטח שאין לי חשק לעשות את זה באמצע הלילה לכבוד בעל של חברת חדר

(אגב לא היו כאלו אלא רק בשבת. במשך השבוע לשמחתי מ 10 בליהל העיפו את אחרוני המבקרים. שע"צ)

כשילדתי את הבכור בהר הצופים, הייתי גמורה!! השאירו לי חתך פתוח (התברר לי אחרי 48 שעות כשחזרתי בוכיה לבי"ח עם כאבים שפשוט לא עברו...) והיה סיוט! לא הצלחתי לישון, התכווצויות מטורפות, וסתם חולשה... 

לידי היתה יולדת שבעלה היה בצבא והוא נשאר לישון איתה וקם לפנות בוקר ללכת לצבא. לא הפריע לי בכלל! להיפך, שמחתי בשבילה שהוא לידה, כולנו באותו סירה... ואם יש משהו שמקל עליה, והם לא מרעישים יותר מידי (הם היו בשקט גמור!) אז למה לא? 

לגבי הצניעות, זה דבר שהגבר אמור לקחת בחשבון וה-ו-א אמור במקום כזה לשמור לא לצאת מהוילון של אשתו אם הוא שומע מישהי מסתובבת.. כך דעתי.

צריך לזכור שכל אחת מקבלת את זה אחרת.

יש נשים שיותר קשה להן.

אני בניתוח הקודם פשוט בכיתי כי לא יכולתי לקום מהמיטה (האמת היא שאפילו אחותי שהייתה איתי לא יכלה ממש לעזור לי בזה). אבל אם צריך פה ושם דברים - להביא, להרים מהרצפה, לקרוא לאחות וכדומה, חשוב שיהיה מישהו.

ומצד שני, באמת הבעל אמור לדעת שהוא נשאר במטר הרבוע של המיטה של אישתו...

ואני לא מדברת על הלילה או על שעות מנוחה. אני מדברת על שאר השעות.

ב"ה בעולמינו המודרני יש לחצן שאפשר לקרוא איתו לאחיות 

אם הבעלים נשארים במטר של הנשים שלהם וסותמים את הפה (לא מתלחששים בקול ) אז טוב סבבה

אבל למעשה זה לא ממש המצב

שאישה לא יכולה לקרוא לאחות על כל דבר קטן: אם נפל לה משהו או שתביא לה לשתות או שתעזור לה להרים את התינוק וכדו'.

ושוב אני מדגישה שאני באופן אישי לא מדברת בכלל על שעות המנוחה (לילה וצהריים) אלא על שאר השעות.

אז יש סיבה טובה לנוהל לילה.

ושאם יש לך תלונות על מעייני הישועה - את יכולה לנסוע שש דקות ממנו לתל השומר. ורבע שעה לאיכילוב/בילינסון.

אם הם עושים כזה נוהל - כנראה יש ביקוש רב . מחלקת יולדות היא מחלקה שיווקית

יולדת שלא מסוגלת יכולה לקרוא לאחות על כל שטות - זו תפקידה של האחות והיא פשוט תגיע.

אם את מרגישה לא נעים לקרוא לאחות - כנראה שאת מסוגלת ורק מעדיפה שיקלו עלייך. זה לא מצדיק להפוך לשכנה שלך את האשפוז מסתם משהו קשה למשהו איום (כן, בשבילה).

ודבר שני, נדמה שזו כבר פעם שלישית או רביעית שאני כותבת את זה:

אני  ל-א  מדברת על שעות הלילה!!!!! ולא על שעות המנוחה בכלל (13-16)!! 

(ואני גם לא מדברת על מקרה של לידה רגילה - אלא על אחרי ניתוח).

ואין לנו שום תלונות אלייך.

הדיון התחיל ממופים שהציע לך "לפלח" את בעלך. ועליו טענותינו.

אז יידעתי אותך שיכול להיות שחברת החדר תתלונן ובעלך יסולק מההתפלחות.  וגם אם היא עדינה - יכול להיות שהיא באה למעייני הישועה רק בגלל שיש בו שקט וזה לא הוגן להתפלח - על חשבונה.

אז אם זה חשוב ואכפת לך מאד - פני לבתי החולים שמאפשרים ישיבה רצופה של הבעל ליד האישה ואל תלכי לנסות להתפלח או לעגל נהלים בבית חולים שאוסר את זה.

בנוסף ענינו לכל אלו ש"לא הבינו" את הנוהל ה"מטופש" לדעתן (ולא לך) - שיש הרבה נשים שבעבורן זה לא נוהל מטופש והן חפצות בו מאד. ולכן בית החולים ייעד את עצמו לפלח השוק כאלו יולדות.

ושגם אם להן הבעל של השכנה לא מפריע ולכן זה נראה להם כן מוסרי להתחמק למחלקה - שיש אכן בעולם נשים שזה מפריע להן.

אבל אם לשניה לא אכפת וזה יכול מאוד מאוד לעזור (במיוחד בלידה ראשונה שממילא אין ילדים בבית שהבעל צריך להוציא ממסגרות וכד'...) וזה שיש לו רק שעה בכל ביקור תוקע לפעמים...

כשילדתי את השניה (במעייני הישועה) העלו אותי למחלקה חצי שעה לפני זמן הביקור. בעלי נכנס איתי, והאחות התחילה לצרוח עליו שיצא מיד. התחלתי לבכות מחוסר רגישות בעיני, שנכון, יש כללים אבל בחייאת! חצי שעה! הרגע הגעתי, אני רוצה מים, להחליף למטפחת נורמלית וכו'... האחות תעמוד לידי ותגיש לי כל מה שאני צריכה?! הייתי רעבה מאוד ורציתי שבעלי יקנה לי בקפיטריה טוסט, אבל לא יכלתי לקבל אותו, כי הוא חיכה בחוץ חצי שעה...

אפילו בלי לשאול?!? סתם כי היא עדינה או לא נעים לה ושותקת?!

דרך אגב - האחות היתה קרציה וזה לא קשור לנוהל - הנוהל הרישמי הוא לאפשר אחרי הלידה לבעל לשהות מעט ליד אשתו במחלקה ולדאוג שהכל בסדר - ואף אחד אף פעם לא צרח על בעלי. להיפך - האחיות קוראות לו ומכניסות אותו לחדר - אחרי שהן מקבלות ומעבירות אותי לחדר.

על אחות עצבנית וקלאפטע אפשר ליפול תמיד--

ודרך אגב בזמן שאני עדיין לא קמתי מהמיטה ובעלי כבר עוזב את השטח (אחרי ארגון ראשוני כנהוג) - אני קוראת לאחות שתסדר לי כל דבר לא נוח - הי! ואני גם מאושפזת ומבקשת אוכל עד למיטה בלי לשלם כסף בקפיטריה.

יש יולדות שזה מפריע להם.

לי מפריע גם התלחשות באמצע הלילה. ואדם נוסף בחדר = עוד כמה טלפונים .... הרעש של הכיסא שעליו הוא נמצא בלילה מטריד אותי.

שלא לדבר על זה שאני לא מעונינת להחשף באופן לא צנוע מאה אחוז מול גבר. שיצא לרגע מהוילון.

ברגע שלא יהיה כזה נוהל חצי מהבעלים ישוטטו באין מפריע במחלקה ובחדר וירעישו - כי מותר להם. בגלל שיש כזה נוהל - גם הבעלים ש"מתפלחים" שומרים על שקט סטרילי ונשארים במטר הרבוע של האישה - שהיולדת ליד לא תתלונן. (ונוהל שקט לא עובד. יש במעייני הישועה נוהל השתקת טלפונים - ואין להם דרך ממשית ליישם אותו)

אז זה לא משנה שתהיינה אשירה והכל הכל שזה לא אכפת להם - זה שיש מאושפזות שזה מפריע להן - זו סיבה טובה לעשות כזה נוהל. וסיבה טובה לאותם יולדות לדרוש שהוא ייושם עד סופו.

אני מכירה נשים שהסיבה העיקרית שהן פונות דווקא למעייני הישועה זה השקט והסטריליות הזו - מי שחייבת את בעלה יש מספיק בתי חולים אחרים במרכז (וגם בהם יש אנשים שפויים ובלילה חל איסור על בעלים לשהות במחלקה)

יש זכויות גם ליולדת שנוכחות הבעל של השכנה מפריעה לה - גם אם יש כאלה שזה לא מפריע להן.

לא צריך הרבה כדי שיסריח

אז מה? להחליף נעלי בית?

ולמה יש תקופות שיש יותר ריח או פחות?

ואיזה נעלי בית כדאי לקנות בשביל להמנע מהזיעה ו.או הריח?

וקנינו לו משחה שנקראת רעננה. זה מיועד לנטרל ריח רע מהרגליים.

מורחים את זה פעם בשבוע ואין יותר ריח!!

קנינו בעדיקא בשלושים שח .

מומלץ בחום!!

איזה סוג נעליים?

ובלי גרביים בבית

בעלי עבר לנעלי עור אמיתי וממש שיפר את המצב, לא יודעת לגבי נעלי בית. אולי שווה לנסות טבע נאות.

טבע נאות יקר לי... אבל תודה!

אלא שיש כאלה שבכל זאת לא מבינים, למרות שאמורים להבין🥴

אולי יועצת ג' אמור להיות בכלל יועצת ז' (הרי בכתב עגול אלה אותיות מראה), ואז זה יועצת זוגיות?

אז יועצת גניקולוגיה?

לא יודעת

כי לא שמעתי על מקצוע כזה- יועצת גניקולוגית.

זה משעשע לנסות להבין😂

יועצת גוף?

חחח הרמזים האלה מצחיקים

וענייני אישות

זה מנוסח קצת בקודים, נראה לי יותר חרדי לפי הנוסח האמת

אבל זה לא מסתדר עם שאר המודעה.

שזה הבדל כזה משמעותי

אהל האמת בתק הזו של השנה שולחת אותם עם קצר וקפוצון

חיפשתי עכשיו בשיין חולצות פולו לבנים, הציע לי פריטים נראים אחלה ב-20 שח. אז כן יש הבדל..

ברור שאין מה להשוות באיכות.

ובתכלס עם קצב המשלוח, אם צריך ממש לעכשיו הייתי קונה פשוט בארץ וזהו

ברור שיש הבדל, אבל המחיר כשלעצמו לא בשמיים לעומת הרשתות פה בארץ בכל אופן והמשלוח יגיע יותר מהר משיין לדעתי

וגם - בשיין צריך לדעת שלא כל מה שנראה הוא טוב. צריך לוודא בתגובות. יצא לי לקנות שם מוצרים טובים לילדים, אבל בנקסט לעומתם אין הימור על איכות

צריך את זה כבר עכשיו

עד שיגיע משלוח כבר אפשר להלביש קצר לגמרי

אם אני אמצא אני אעדכן אותך איפה

גם פריטי מעבר (לא הרבה)

5 ב100

אולי יעזור לך...

וגם פחות סיכוי שמכניסים כמויות מוגזמות של כימיקלים

כן הצלחנו לסדר הנשה שבעלי מפזר ב7 בבוקר, מקל ילי מאוד ונותן לו זמן משמעותי עם הילדים

עבדתי בעבודות בחצי משרה ו/או בשכר נמוך. זה היה יותר השלמת הכנסה לבית מאשר פרנסה משמעותית.

כי זה לא רק השעות, זה גם להיות זמינה אם קורה משהו וקוראים לך, והייתי יותר זמינה אם ילד חולה או יש חופש. במקרים של חופש או מחלה גם הוא לקח ימים אבל מלכתחילה עבודה תובענית היא פחות גמישה מעבודה כזאת.

את יכולה להיות -

סייעת בבית ספר

מזכירה בחצי משרה או במקום גמיש

עבודה בחנות - אבל אז בדכ צריך לתת משמרות צהריים או שישי

עבודה מהבית - מגייסת למשרות, מתאמת פגישות וכו

עצמאית - אם יש לך רעיון ורצון לעסק

עד מתי נשארים לעבוד בעבודות כאלה...

ואם רוצים לעבוד בעבודה אחרת אחרי שנים, זה יעבוד?

כל זוג ומציאות החיים שלו והצפי לאיך החיים יראו בהמשך, כמובן בהתאם לשאיפות. אם השאיפה שלו להמשיך במצב הנתון ולך אין בעיה עם זה - זה לא ישתנה עד שהילדים יהיו עצמאיים. אם מבחינתכם זו מציאות זמנית אז נושמים עמוק וקובעים דד ליין.

אני חושבת שאם אתם יודעים שזו מציאות לשנה שנתיים זה לא משנה ככ. קשה לי להאמין שלא תצליחי חזור לשוק העבודה אחכ. אולי גם תלוי מה המקצוע המקורי שלך.

אם המציאות הזו הולכת להימשך יותר זמן, אז הייתי בונה את זה באופן אסטרטגי - חושבת במה אני רוצה לעבוד אחרי, כשאשתלב חזרה בשוק העבודה ושואפת למצוא משרות חלקיות שיקדמו אותי לשם.

אם את רוצה להיות מחנכת בביס, אז תמצאי עכשיו משרה חלקית של מורה מקצועית נגיד.

גם משרות מזכירות יכולות לקדם אותך לעבר משהו. כל משרה זוטרה היא בעצם מתחת למשהו גדול ואחראי יותר, ואז זה פשוט עניין של לאן את רוצה להתקדם. 

שיום אחד הוא יוציא את הילדים ויחזור יותר מאוחר?

ואת תביאי בייביסיטר יומיים שתפזר ותוכלי לצאת מוקדם?

ואז עוד יומיים חופשיים.

מורה, אחות, עוס- זה בטוח מתאפשר

ואת זו שחייבת להתגמש?

הסידור הזה מתאים לך שהכל עלייך?

גם בלי קשר לעבודה שלך, מה עם המעבר? זמן זוגי/ פנאי לעצמו / זמן עם הילדים כו

אני חושבת שאם זה מתאים לך אז משרה חלקית של חצי יום, והייתי רושמת לצהרונים אם אפשר כדי לחסוך א. צהריים שחייב להכין כל יום וישאר לך גם קצת זמן לעצמך בין לבין

כי שנינו עובדי חינוך

אבל חמי וחמותי שניהם עבדו כל השנים בעבודות משרדיות עמוסות ומטבע העולם והדברים חמותי הייתה זו שאוספת את הילדים. עד שהיא קלטה שלאח הגרוש של חמי יש יומיים קבועים בשבוע שהוא חייב לצאת מהעבודה מוקדם כדי להיות עם הילדים כי זו המשמורת שלו והפלא ופלא הוא מצליח לצאת בימים האלה מוקדם מהעבודה.

אז היא פנתה לחמי וביקשה ממנו שהילדים יזכו לזמן איתו גם בלי שהם יתגרשו. ובאמת חמי החליט על יום קבוע שבו הוא יוצא מוקדם מהעבודה, אוסף את הילדים ונמצא איתם אחהצ

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, זה שאפשר לבחון מחדש הנחות יסוד. 

אני מרגישה שלאט לאט זה נהיה פחות ברור מאליו שמי שיאסוף את הילדים תהיה האישה.

אני למשל כנראה אצטרך ההפך (בואי נראה איך יסתדר גם עם העבודה שלו חחח)

אבל כן, שמעתי כמה וכמה שאמרו- גברים גרושים מוצאים יומיים בשבוע להגיע בזמן לאסוף את הילדים. אז בוא נעשה את זה *לפני* הגירושים😂

שזה צריך להיות בדיבור ביניכם.

זה מאוד משתנה ממשפחה למשפחה.

אם אחד מבני הזוג חוזר כל יום ב20:00, נראה לי די הכרח שהשני נמצא יותר בבית.

אבל השאלה היא אם זה מתאים לך, ואם את מרגישה שזה חונק / מגביל שווה לדבר על זה ולראות אם יש עוד אפשרויות בשבילכם.

בעלי חוזר בדר"כ בחמש וחצי

והעבודה שלי הרבה יותר גמישה

אז אני מפזרת ואוספת.

מגיעה לעבודה בשמונה וחצי ויוצאת בשלוש ורבע.

אבל עובדת מלא פעמים בשעות הערב (נגיד עכשיו פתחתי מחשב כדי לעבוד)

לדעתי זה שבעלך חוזר קבוע כ"כ מאוחר זה ממש מקשה.

אין לו אפשרות לעבוד פחות או שזה אילוץ של פרנסה?

בישראל המס מחושב בנפרד לכל אחד מבני הזוג, ללא תלות בהכנסה של השני.

ובגלל מדרגות המס, עדיף בהחלט שניים שמרוויחים 15 כל אחד מאשר אחד שמרוויח 30. (ברוטו זהה, נטו שונה).

בנוסף, אם מתוכננים עוד ילדים אז חופשות לידה וכו.

אבל כן, יש משרות שזה הכל או כלום. שלא יתנו לו לעבוד בהיקף מצומצם יותר. ואז זה סיפור אחר.

הערה חשובה לפותחת- חייב חייב שיעשה ביטוח אובדן כושר עבודה. הוא המפרנס היחיד, אם חלילה יקרה משהו שמונע ממנו להמשיך לעבוד- אתם תהיו חייבים את זה. 

שואלת ברצינות

אם הוא עובד כל כך הרבה שעות וזה עדיין לא מספיק- זה מעלה סימן שאלה

או שהמשכורת לא גבוהה 

או שהוא מבזבז הרבה זמן על נסיעות

ואם זה מספיק- אז לכי תמצאי משהו שממלא אותך

בלי שעות התיצבות (זה יכול ואולי צריך להיות בתשלום... אבל לא השיקול )

במה את טובה?

ואין לי מושג מה ממלא אותי...

הלוואי וידעתי

לא יודעת מה המצב הכלכלי שלכם ומה הצורך הכלכלי. אבל אולי זה יותר עניין של לעשות משהו שאת טובה בו, נהנית ממנו, מסופקת ממנו?

כלומר מעבר לאימהות.

ואז אולי אפילו משרה חלקית מאוד בתחום שמעניין אותך, תהיה עדיפה בהרבה על משרה מלאה במשהו שאין לך תשוקה אליו. 

אני עושה הרבה שעות נוספות.

כל אחד עובד יום או יומיים מהבית, סה"כ שנינו ביחד 3 ימים מהבית בד"כ.

כשהיו לי רק קטנים נעזרתי בבייביסיטר,

עכשיו הגדולים אוספים את הקטנים ככה שגם כשעובדים מהבית יש רצף.

כששנינו מהמשרד בד"כ אחד מפזר והשני אוסף וימים אחרים מתחלפים.

שעות העבודה גמישות.

יש המון משרות כאלו שאמנם יש הספקים אבל יש גמישות מסויימת ואפשר להמשיך בערב.

בעיני מציאות של "אבא של שבת" זה פספוס. השאלה אם זה זמני/ קבוע ואם אתם רוצים לעשות משהו לגבי זה.

יש משרות חלקיות אם את רוצה.

לא עבדתי כמה שנים שאני בעיקר הייתי איתם

והשנה התחלתי משהו כעצמאית ואז זה ממש סבבה כי אני זמינה תמיד בתקופות עמוסות שלו אני עובדת הרבה פחות ברמת היום בשבוע 

בחנויות טבע וכאלה

את צריכה ליווי או מספיק תפריט?

בגדול אם תתחילי בלהוריד סוכר ומזון מעובד את כבר תשפרי משמעותית את מצבך. וזה נראה לי כלול בכל דיאטה.

אם מספיק לך קווים מנחים ותפריט- תזונה ים תיכונית נחשבת מעולה ובריאה, ולגמרי קניה בסופר רגיל (מניחה שעם הזמן אולי תעדיפי ירקניה וחנות פיצוחים, כי סחורה טובה יותר, אבל סופר סטנדרטי יספיק לגמרי)

הלאה. רוצה לפתח לי דרך חיים חדשה

יתאים? 

וכל פעם עושה משהו אחר.

שומרי משקל

שחר סמיט

ועכשיו חלי ממן.

היא נגמלה מסוכר מחלב ומקמח לבן.

אבל שמירה על המשקל זו עבודה יומיומית.

אני לא חושבת שאפשר פשוט לשנות את המחשבה.

כן ברגע שהיא נגמלה קל לה יותר. אבל היא עדיין עובדת בלשמור.

בשם שירה אזולאי.

אשה חרדית, אמא לשישה אני חושבת, והתוכנית שלה מתאימה ממש גם לאמהות עמוסות, כי היא מכירה את קהל היעד שלה באמת...

זה משהו יותר כוללני מרק הורדה במשקל, הרבה שינוי בתפיסת עולם כלפי האוכל וכלפי עצמנו (מה שהופך את זה מדיאטה לממש שינוי באורח חיים), ומשהו הרבה יותר סלחני כלפי מעידות או זמנים מאתגרים כמו חגים.

אני אישית התחברתי ממש לגישה שלה.

יכולה לחפש בגוגל (צעד לבריאות) או לכתוב לי ואשלח לך את המספר שלה.

נתן לו נתוני בסיס - משקל + גובה וביקש ממנו תכנית תזונה ואימונים

הוא ממש התמיד אבל, שוקל אוכל והכל. 

יש תוכניות שונות. אני ירדתי מעולה בקבוצת פייסבוק בפורמט הישן. אבל יש ליווי יותר צפוף בווצאפ.

מה שמהמם שם זה השפיות והאיזון והיכולת לחיות ככה לאורך זמן. אבל זו לא תוכנית עם גרעון פסיכי אז זה לא תוצאות מהירות. אבל זה הרבה יותר נכון לגוף בעיני. מהניסיון שלי מדברים פחות מאוזנים אח''כ פשוט עולים עם ריבית. 

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

ולעבוד

זה נותן נוכחות וממלא בתושבים

בגבעות זה לא רק רעיית צאן

זה בעצם יישובים בתחילת דרכם

איפה מחפשים

אני כן מכירה אנשים שגרים בכאלה מקומות

ועובדים מחוץ לגבעה

אלא גבעות

יש הבדל בין חווה לגבעה

חווה זה בדרך כלל חקלאי ועם צאן או בקר 

ורק קצת משפחות

וגבעה זה יישוב בהקמה בעצם ככה שצריך משפחות

אבל יותר סגנון ספציפי תורני

בשביל זוג שכבר ביסס את חייו

אני גם נשואה 15 שנים עם 4 ילדים.

גרה בדירה הנוכחית 8 שנים.

אם בעלי היה בא עם יציאה כזאת הייתי חושבת שנפל מהירח. לפני 10 שנים אולי הייתי פתוחה יותר.

עבור זוגות צעירים אולי זה מתאים.

לדעתי נדרש בירור נוסף מה הוא מנסה להשיג מהמעבר.

ואולי הוא בכלל סתם משתף במחשבות ולא באמת רוצה לעבור.

אנחנו גם כל הזמן מספרים לעצמנו שנעבור לצפון מטעמים אידיאולוגיים ואז נוחתים חזרה למציאות..

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אישה היא עיקר הבית, ואישה מרוצה זה הכי הכי חשוב. לגור בגבעה בלי רכב ובלי יכולת לנהוג נשמע לי סיוט. בטח כשהבעל לא בבית רוב היום.

אבל, לא הייתי מבטלת לגמרי את הרצון של הבעל. אפשר לנסות לחשוב איך לעזור להתיישבות הצעירה בלי לעבור בפועל (נגיד- שיתנדב שם בשירות או בעזרה בבנייה). אבל לעבור דירה כשאת עיקר המחיר את זו שמשלמת- נשמע לי ממש שלא הגיוני.

אנחנו לא עוברים.

את פשוט תהיי כלואה בגבעה ותלויה בחסדי טרמפים

אולי תנסי לשקף את זה לבעלך... טכנית אין אפשרות בעיני לנהל בית משפחה וילדים כשאת גרה בגבעה ולא נוהגת

היה להן מאוד קשה ללמוד

(זה משנה גם איפה את גרה ביחס לעיר שבה לומדים)

כבר שנתיים וחצי במקום בלי תחבורה

וזה באמת קשה נורא

ועושה עכשיו רישיון

זה מאתגר אבל אפשרי

גם בגבעות?

כי באמת גבעה זה מעבר למקום מגורים, זה אורח חיים שלם שכנראה פחות רלוונטי למי שעובד ככ הרבה שעות מחוץ לבית

שגם ככה הוא לא נמצא רוב היום?

מה שמפריע לו ביישוב לא יפריע לו איפה שהוא כן רוצה?

הוא רוצה לעבור מתוך אידיאל או כדי לגור לי האחים שלו?

הייתי מנסה להבין כמה ומה חשוב לכל אחד ממכם

ולפי זה להבין לאן להתקדם

בגדול שנה זה לא הרבה זמן

ואם קניתם בית זה ממש פרוייקט לקום ולעזוב אותו אחרי שנה

אבל השאלה כמה הוא סובל שם ולמה

ומה באמת עומד מאחורי הרצון שלו לעבור

מה שבטוח שאם עוברים לגבעה

הדבר הראשון שאת צריכה זה רישיון

נשמע שכבר עברתם מספר מקומות אז כבר עברתם תהליך בתוך המקום הזה.

כן חשוב לשמוע ושלשני בני הזוג יהיה טוב

אולי בדיבור רציני שיורד לפרטים הוא יבין שמעבר/גבעה לא רלוונטי אבל יוכל לדייק מה חסר לו ותוכלו לחשוב ביחד איך לגרום לזה לקרות ולאפשר את זה.

ולפעמים אחד מוותר בשביל השני, וזה אפשרי לשני הכיוונים.. 

האמת שבשבת הוא דיבר איתי דווקא דיבר על יישובים אחרים אפילו לא ביהודה ושומרון, לא דווקא גבעות,

כשלפני זה זה מה שתמיד הוא דיבר.

אני לא יכולה לפרט את השמות של המקומות שהאחים גרים כי אתן אולי תזהו אבל אני חושבת שאחד מהם נחשב כבר יישוב רק שאין שם סופר, בית ספר, מרפאה וגם סתם לא מתחברת לסגנון שם.

באופן כללי מפריע לו שאין קשר עם השכנים

גם היו שכנים שהיה ממש עניין שגרם לבעלי להתעצבן איך שהם התנהלו, אני לא אפרט בגלל אאוטינג.

וגם שכחתי לציין שהיינו גרים בבית אחר ביישוב, ששם בעלי יותר נהנה, כי הרגיש יותר בקשר עם השכנים וכשעברנו דירה אני חושבת שהוא מאוד התבאס שכל אחד בתוך עצמו, ניסנו פעם להזמין שכנים בשבת והם לא שיתפו פעולה.

אני בדיוק יושבת בספה , בעלי קרס מעייפות עם הילדים, הבית שקט והמחשבות מתרוצצות. הפיתוי לראות סדרה או לקרוא איזה ספר קורצים ומצד שני באלי פשוט ראש ריק … ולתת לדברים לצוף. יש משהו בתרבות הפנאי שלא משאיר לנו פנאי לחשבון נפש, מצד שני מרגישה שעולות בי גם מחשבות שיכולות לגרור אותי לעצבות (דאגות מיותרות

כמו מה יהיה כשאחזור מחופשת

הלידה, האם אני אמא מספיק טובה, מה התכלית פה וכו'). השורש של המחשבות האלו טוב אבל הגבול בין לתהות כדי להשתפר לבין לתהות ולשקוע הוא דק נורא 

אבל כן מדברת עם חברה או כותבת פה

גם תוך כדי סדר ערב בבית עם עצמי

באמת חשוב

לאורך היום

מתי שיש לי צורך

בכתיבה

עם גיפיטי

לפעמים בדיבור עם אנשים

לפעמים קמה עם תובנות בבוקר ממחשבות בלילה

לא מחכה לסוף יום או להצטברות

הכי בסיסי בעיניי

לחשוב על דברים

לנתח

מסקנות

לשפר דברים

להסתכל על הדרך

אבל הייתה תקופה שכתבתי כל יום שלוש תודות על מה שהיה היום (לפעמים הייתי צריכה להכריח את עצמי למצוא משהו... ולפעמים הייתי צריכה דווקא להגביל את עצמי ולא להוסיף עוד

זה סיכם את היום גם מבחינה טכנית וגם מבחינה נפשית...

עכשיו בימים אלו של ספירת העומר אני לומדת על הספירות מתוך ספר שמסכם אותן בקצרה.

אבל לפעמים גם זה שאני מסדרת את הבית ושומעת תוך כדי משהו מעניין - גם יוצר לי סגירה של היום...

(אבל ייקח עוד זמן עד שאגיע לזה היום - יותר מחצי בית ער🤦‍♀️)

מיועד לילדות, אבל ראיתי אותו והתלהבתי. יש עמוד לכל יום עם שאלות מכוונות כמו - על מה אני רוצה להודות היום? למה אני מצפה? מה היה מאתגר? משהו שהאיר לי את היום, משהו טוב שעשיתי היום וכדומה. השאלות משתנות קצת כל יום אז זה מעניין. בנוסף יש שם שני משפטי השראה כל יום ואיך שהוא זה תמיד המשפט המדויק בשבילי לאותו רגע. הייתי שולחת תמונה או קישור, אם זה לא היה מניו יורק, אז לא רלוונטי. אבל מאמינה שיש כל מיני סוגים דומים שאפשר למצוא.

אני בשאיפה לכתוב שם כל יום, בפועל זה יוצא בסביבות פעם בשבוע-שבועיים, אבל כשאני מצליחה להתיישב לכתוב זה עושה לי הרגשה ממש טובה לראות את הטוב בחיים שלי, לזהות צעדים של התקדמות, לפרוק את מה שהיה פחות נעים.