ששאלו אותו "מי אתה"

והוא ענה כל מיני תשובות- איך קוראים לו, מי המשפחה שלו, איך הוא נראה, מה התכונות שלו וכו'

וכל פעם אמרו לו- לא שאלנו אותך איך קוראים לך/ מי המשפחה שלך/ איך אתה נראה/ מה התכונות שלך... שאלנו אותך מי אתה

הבעיה היא שאני לא זוכרת מה המקור לסיפור.

הבעיה היותר גדולה היא שאני לא זוכרת את סוף הסיפור

מקווה שעזרתי

בהצלחה!

לא לזכור את הפואנטה!

מי אתה?

-אממ. אני מצטערת להגיד לך, אבל הוא נפטר.

-שוב טעות!

מאמע, סליחה על הניצלו"ש

זו השעה

וזה מה שזה הזכיר לי..

הסירטון פראפראזה הדוסי... מתבקש למדי 

"כי אני בן של מלך" 

בעזהי"ת

אתה בנו של הקב"ה!

הכרת את הקב"ה?
טעות! אני מ-כ-י-ר את הקב"ה!

אממ, אני מצטער להגיד, אבל הוא עזב אותי..

אחח מה שאחשלי מכניס לי לראש!

מה לעזאזל השאלה הזאת?!

איך אפשר להסביר במילים דבר מופשט?

זה כמו לבקש להגדיר לי מה זה רגש...

ואז יוצא תשובות מפוחלצות, שלא קשורות בכלל למציאות.

(ואולי התכוונת אם ה"אני" הוא הגוף או הנשמה? כי זאת כבר שאלה קונקרטית, ולדעתי התשובה היא הנשמה)

החלק השני של העבודה- עוסק בנושא "שתיקה ודיבור" 

אני לא ממש יכולה הלגיש משהוא כזה: 

... 

.....

....

..             .....

..

.

בלי שום תוכן מאחורה

את צריכה ללכת לפוליטיקאים, יש להם המון נאומים כאלה

ותחפשי חומרים טובים באונטולוגיה,

בטח יהיה לך שם חומר...

אם את צכה עזרה- בכיף!!

בהצלחות

מה זה אונטולוגיה? 

בעיקרון יש לעבודה הזו רשימה של חומרים סגורים (או אפשר לבקש מהמרצה הפניות לעוד...) 

אני צריכה יותר ריכוז וכוח לכתוב את החפירות... 

אם מטלת סוף סמסטר היתה לעשות שעה של מדיטציה- זה היה קל יותר... (וזה לא דבר קל לעשות...) 

ז'אנר פילוסופי שכזה

מוזמנת לאישי אם את צכה עזרה,

לפי נפש החיים יש 4 דרגות: נפש, רוח, נשמה, יחידה

הנשמה רק מתנוצצת בגוף. אם כבר זו הנפש

בכל מקרה זה מה שמתייחסים אליו, כשאומרים "אני" זה מכוון למדבר

אן זה מקום , כמו לאן

אני- המקום שלי

המקום- ה' שמקיים אותי

וכמילות השיר של אברהם פריד

אני
ר' אהרון הגדול מתעורר באחת ממחשבותיו ומדבקותו
קול נקישות לפתע נחת על החלון בביתו
הוא מרים את ראשו מהספר קלות ואומר בקול לחשני
מי זה דופק בשעת לילה שכזאת, ומישהו עונה לו: אני
ר' אהרון חוזר ומשפיל את עיניו מביט הוא בספר המונח לפניו
ומפליג לו הרחק אל העולם האין סוף התמים, הזוהר
הוא נמצא בעולם משלו לא ישן אך גם לא ער

ושוב קול נקישות שם נחת על החלון בביתו
ושוב ר' אהרון מתעורר באחת ממחשבותיו ומדבקותו,
שוב הוא מרים את ראשו ומפטיר כלעצמו בקול לחשני
בשעה שכזו נקישות מי ממטיר ומישהו עונה לו אני.
ר' אהרון חוזר ומשפיל את פניו בספר לפניו הוא נועץ את עיניו
ומפליג לו הרחק לעולם האין סוף התמים הזוהר
הוא נמצא בעולם משלו לא ישן אך גם לא ער

לילה חשוך שורר שם בחוץ מאחד החלונות אור יוצא
מישהו עומד וממתין שם לחוץ, ר' אהרון להכניסו אינו רוצה.
ר' אהרן שואל שוב ושוב מי נוקש, שוב ושוב עונה הוא אני
אך ר' אהרון לא לענות מתעקש ואינו מעיף מבט שני
מדוע הוא נוהג כך כה קשה לקלוט
הרי בחסד עוסק הוא ימים ולילות
והחזיר בתשבה כב אל צור מחצבתם כבר רבבות נשמות
מדוע יניח ליהודי כך בלילה לחכות

לפתע קם ר' אהרון ממקומו אל החלון הקולני
מי שם נוקש הוא שואל כלתומו ומישהו עונה לו אני
מי זה אני ר' אהרון דורש 
ועליו את שמו לפרש
את אצל המגיד למדנו יחדיו בעבר
על ספסל אחד ישבנו לא מכבר
אני חוזר מהמגיד עכשיו אל ביתי
ולבקר בביתך אז עלה בדעתי
למען תברכני ותאחל הצלחה ויושר אמיתי
לפני שאשוב בשלום אל עירי אל ביתי

ור' אהרון אליו בקול שקט מדבר
התחשוב שאתה כבר מוכן
אתה חוזר לבית כך אתה מספר
אבל עדיין לא עמדת במבחן
אני שואל מי דופק אתה עונה לי אני
אמור האם כך עונים?
האם על עצמך לומר כך הגיוני
וכי כך המגיד לימד
הן למדנו שאין שום אני בעולם
רק אנוכי אחד יש מעל כולם
ומי שרואה את עצמו כ'אני' 
בעל ערך מיוחד אין הבורא דר איתו בכפיפה אחת

מבעד לחלון נשמעה אנחה
אכן ר' אהרון צדקת בדברך
אצל המגיד עדיין דבר לא למדתי דבר עד עכשיו
והוא חזר אל עקבותיו ואל המגיד הוא שב 

 הזמר פריד אומר :

"הן למדנו שאין שום אני בעולם
רק אנוכי אחד יש מעל כולם
ומי שרואה את עצמו כ'אני' 
בעל ערך מיוחד אין הבורא דר איתו בכפיפה אחת  ". 

אז קודם כל אם הזמר פריד  חושב את זה ברצינות, זאת אומרת הוא חושב שהוא בעצמו לא בעל ערך מיוחד,  אז הוא לא היה מופיע לפני הרבה אנשים כדי להשפיע עליהם  , בעזרת שירים, איך להיות. כי מה פתאום שמישהו שאין בו משהו מיוחד ילך לכוון אחרים ?

 בטוח שמושיקו לא מסכים עם השיר כי אם היה מסכים שהוא בעצמו בכלל לא משהו מיוחד היה משאיר לכל אחד אחר לחשוב לבד.  ( אבל יפה שמושיקו הביא את זה ככה שנוכל לחשוב אם פריד טועה או שפריד אומר דברים לא נכונים. ).

 אז עלינו לבטל את עצמנו לפני ה' , אבל לא באופן כללי בפני כל האחרים .

 מבחינתי "אני" זה כל מה שבו אני לא האחר .

יש בזה משהו אמיתי, כי סה"כ לכולנו יש את אותו מבנה מוח ואותם מערכות בגוף, ולכאורה היינו צריכים להיות דומים.

מה שמשנה אותנו אחד מהשני- אלו הרצונות שלנו, שהרי ידוע שמה שמניע את האדם זה הרצון. הוא רוצה להיות משהו אחד והשני רוצה אחרת.

השאלה מה יוצר את הרצונות האלו, הקב"ה (משביע לכל חי רצון- נותן לכל מה שחי רצונות כדי שיפעלו, נותן להם רצון לחיות וליצור) או שהרצון הוא ההתגלות של הנשמה והייעוד שלה. מה גם שהרב קוק כותב (לא זוכרת ציטוט מדוייק) שאדם עושה את הרצונות שלו והוא צריך לזכך אותם.

וצאדיקה- זה שאלה ידועה. אין עליה תשובה אחת. 

יש האומרים שאני זה סך כל הזכרונות שלי

ויש דטרמיניסטים שטוענים שהאני זה סך כל מה שנולדתי איתו והוא קובע לי מה יהיה ומה יקרה. (אמרתי פעם שאני שונאת דטרמיניזם?)

ויש את ההגדרה שאני זה סך כל הבחירות שלי

או סך כל הרצונות שלי

יש לי איפשהו משהו יפה על תודעת האדם, אבל אין לי זמן לחפור לחפש, ואני לא ממש זוכרת. רק בכללי- שהתודעה זה הנקודה שבה הנשמה שוברת את הדטרמיניזם.

אם האדם הוא כמציאות בפני עצמה עם רצונות עצמיים."אני ואפסי עוד"

או ש"אני נבראתי אלא לשמש את קוני" - ואז כל מה שה'אני' עושה הוא בשביל עבודת ה' - ואם משהו נוגד את זה - קדוש וטהור ככל שיהיה זה מפריע לכוונה האמיתי שלשמה אני כאן

יש מקורות חסידיים שמדברים על -אדם נמצא איפה שהתודעה שלו נמצאת 

(מכאן- כמה חשוב לשמור על המחשבות במקום הנכון....) 

ההבדל לדעתי- 

הרצון הוא עתידי, חזון לא מממומש 

התודעה היא נוכחית, האדם נמצא בה עכשיו, קיום ממשי יותר 

מושיקו התחיל להצביע על כיוון אחר בהתבוננות על מה זה אני- 

אני נפרד לאומת אני כחלק מדבר גדול ממני 

אני- כעבד של השם 

אני- כחלק מהאנושות הרחבה

יש תרבויות שאין בהם את המושג\ שלב התפתחות של "ספרציה אינדווידואציה" -ילד תמיד ממשיך להיות חלק מאמא שלו 

(זה המשמעות של הספר "עיקרון הרצף", אבל אנשים מערביים שלא מבינים תודעה הבינו שהכוונה לסחוב את הילדים על הגב כל היום ותו לא...למשל) 

הבודהיזם מדבר על זה שתודעת האני הנפרד משאר העולם היא אשליה- שמביאה לסבל הקיומי של העולם.

כדי שאדם יצא מהסבל שלו- הוא צריך לעבור לתודעה זורמת שהוא חלק ממכלול החיים והתופעות. 

אני מנסה למצוא את כל החורים בתאוריה הזו כדי להראות שהיא מוגבלת בשכל האנושי- ולתפיסה של התורה יש יותר מזה- אור השם מראה לנו ש...... (כאן אתם תעזרו לי לברר מה....) 

אני פשוט מרחם עלייך

איזה סיוט של נושא

אבל בטח את נהנית מזה, אז אין מה לרחם

(עוד מעט יצא לי עשן מהאוזניים מרוב ניצוצות... 

) 

המשמעות של זה - היא הבנה יותר עמוקה של השייכות שלנו לעם ישראל

מי אתה? 

אתה יותר ממה שאתה

אתה יותר מכל מה שאתה יכול לעשות כדי ליצור את עצמך להיות אדם גדול

אתה חלק מעם ישראל, אתה הופעה של נשמה ענקית של דור עיקבתא 

אתה חלק מחיים גדולים הרבה יותר ממך- 

זה מקור לאושר, זה מקור לכוח ויכולת, זה מקור לתקוות נצח 

שנזכה! 

אמרת שאני יותר ממה שאני - יש כאן סתירה פנימית. אם אני א' יותר מאני ב', נמצא שגם אני ב' יותר מאני ב', שהרי מדובר באותו "אני", וא"כ אני א' יותר גדול גם ממנו, וחזר הדין...

אמרת שאני יותר ממה שאני יכול לעשות כדי ליצור את עצמי להיות אדם גדול - אני יותר מ"יכולת עשיה"? את מתכוונת שאני יותר מה"אדם גדול" שאני יכול לעשות? איך? הרי זה האדם הגדול היחיד שאני יכול לעשות?!

אני חלק מעם ישראל - נכון, אז מה הקשר עכשיו?

אני הופעה של נשמה ענקית - אני לא הופעה! אני פשוט נשמה.

את אומרת שבדור עקבתא דמשיחא הנשמות ענקיות - מדדת? זה כתוב איפה שהוא?

וכל זה מקור לאושר? של מי? אני לא מאושר מזה. אולי את!

וכל זה מקור גם לכח ויכולת? איך? מה הקשר לכח?

זה מקור לתקוה? למה? אם הייתי מישהו פיצפון לא הייתי יכול לקוות? הרי הקב"ה הבטיח שהוא אוהב אותי, מה הקשר למה שאני?

ומה זה תקוות נצח? יהיה לי תקוה לנצח? הרי בשלב כלשהוא אני אגיש דו"ח לפני הקב"ה, ואני אקבל מה שמגיע לי, ואין יותר צורך לקוות

התכוונת שזה תקוה לאנשים אחרים לנצח? גם האנשים האחרים לא יחיו כאן לנצח! בסופו של דבר העולם יגיע לתיקונו, ולא יצטרכו יותר תקוה - יהיה פשוט טוב.

בקיצור להוציא את הנשמה מהתפייטות שירית...

אתה יותר ממה שאתה חושב שאתה

כי אם תשכנעי אותי, אני כבר אחשוב שאני מה שאני, ויוצא שאני כבר לא יותר ממה שאני חושב שאני

 אם תחשוב שאתה יותר ממי שאתה במובן מסוים אתה תהיה יותר ממי שאתה חושב שאתה יותר

במקרה כזה אני אהיה גאוותן סרוח

ואני במפורש אהיה פחות ממי שאני חושב שאני יותר

זה לא משנה באיזה שלב אתה חושב שאתה יותר..בכל מקרה אתה תהיה יותר ממה שאתה חושב שאתה..פשוט קבל את זה ככה...זה לא בא בעניין של גאווה..קח את זה לכיוון היכולות..אתה יכול יותר ממה שאתה חושב שאתה יכול

שלעולם לא תשכנעי אותי, כי אם אני אחשוב שאני יותר ממה שאני חושב, אני כבר אחשוב שאני מה שאני, ואז לא אהיה יותר ממה שאני חושב

אתה סתם אוהב להתפלסף..אתה יודע שאני צודקת!  אתה בחיים לא תוכל לחשוב שאתה מה שאתה כי אתה תמיד תהיה יותר ממה שאתה

"אתה בחיים לא תוכל לחשוב שאתה מה שאתה כי אתה תמיד תהיה יותר ממה שאתה חושב"

וזה בדיוק מה שאמרתי - לעולם לא תצליחי לשכנע אותי

וכן!! אני אצליחח!! (אני אחשוב על דרך) דרך אגב זה ככה "אתה בחיים לא תוכל לחשוב שאתה מה שאתה כי אתה תמיד תהיה יותר ממה שאתה חושב שאתה"

לכי לסדר ת'חדר!! מהר!!

|נבהל מהפטיש|

|בורח|

וזאת גם היתה כוונתו ה נסתרת 

אתה אהוב בלי תנאי- יותר מכל אהבה שתוכל לעשות את עצמך להיות ראוי לה מכוח המעשים שלך

(כל יהודי, וכל אדם- כלומר

וד"ש לאשתך הנלבבת ) 

מש"ל 

"

בין אסם ההכרה לבין המפלס של תצורות הנפש (הכרה של נפש) נמצא המפלס הנקרא  'מאנאס'. מאנאס הוא דחף המבוסס על בורות, אינסטינקט עיוור של תשוקה להמשכיות. מאנאס מתגלה מאסם ההכרה, פונה בחזרה אל אסם ההכרה, תופס חלק ממנו כיישות קבועה, אחידה ונפרדת, וקורא לה 'אני-עצמי', 'עצמיות'. במקום בו מאנאס ואסם ההכרה נוגעים וחופפים, שם נולד 'אני', ה- 'עצמי'.

 מאנאס נצמד לאסם ההכרה כמו ילד קטן האוחז בשמלתה של אימו ואינו מניח לה ללכת בטבעיות. אחיזתו של מאנאס היא הסיבה לכך שהזרעים הטמונים באסם ההכרה מתגלים כתצורות במפלס ההכרה של תצורות הנפש. מאנאס הוא הבסיס לכל ההרגלים והמעשים המוטעים, הבסיס לחמדנות ותשוקה, כעס ושנאה, ספקות ומבוכה. מאנאס הוא הבסיס לתפיסות והשקפות מוטעות, הבסיס לגאווה, תסביכים והשוואות, הבסיס למושגים 'אני', 'שלי' ו- 'עצמי'. מאנאס הוא הבד על עינינו המונע מאיתנו לראות את הדברים כפי שהם." 

(זה קטע ממאמר שמסביר משהוא בעקרונות של הבודהיזם.

אני מחפשת איפה הבאג פה- למה יהודים חושבים אחרת, למה תודעת אני רציפה היא חלק מרצון השם מאיתנו לכתחילא) 

מה הקשר לזה שאני יותר ממה שאני ואני נשמה ענקית ועיקבתא דמשיחא ושאר ירקות.

את אומרת שהקב"ה אוהב אותי? מצוין!

למה זה קשור?!

(וכמו שאמרה אחותי מזמן מזמן, עוד כשהיית בחור צעיר ותמים - אין לך תקנה!)

הוא הרבה הרבה יותר גרוע!

אבל ברמות!

מה הקשר בין תשוקה להמשכיות לבין בורות?

הוא תופס חלק מההכרה -אחידה או נפרדת? אולי הוא גם לוקח מים יבשים ועולה למטה?

אני חושב שההכרה מבוססת משכבות של אבטיח מרובה גרעינים, כשכל גרעין ראה את עצמו חלק מיבשת אחרת, וכל גרעין קופץ וחוזר למקומו.

ככל שהגרעין יותר קרוב לשפת ההכרה הבסיסית יש כאן פונטציאל יותר גבוה להמשכיות בין הגאוה והכמיהה, החשק והרצון, הביטוי והחידלון.

לכל גרעין יש ישות אלוקית נפרדת המעניקה חום כוח ותמימות לכל האבטיח, וזה יוצר שלווה אינסופית, תום, זוך ורשע.

הרי שזכית כביכול מן ההפקר למעמד של "אהוב" - בלי לעשות משהוא בשביל מעמד מרומם זה.... 

אתה אהוב

אתה לא עשית כלום בשביל להיות כזה- 

הרי שאתה יותר ממה שאתה!!! 

(או בניסוח האורך כדי לדייק ביותר- הזהות של ה"אני" מורכבת מחלקים שהם מעל לאינדווידואל ומשייכים אותו לתופעות ותנועות רחבות יותר,  ומעל לעשיה הבחירית של האדם.) 

מצווה להתלוצץ בעובדי עבודה זרה

ואתה לא יודע כמה בכיתי מצחוק לקורא את ההכרת אבטיח שלך 

(אתה לא יודע מי שאתה! שימחת יהודיה עייפה!) 

ההרגשה שלי היא שהבעיה בתפיסה הזו- שהם לא מבינים שיש לכל אדם נשמה אלוקית, שהיא הגרעין של הזהות האחידה והמתמידה שלו- 

אבל קשה לי לנסח את זה במילים רציונאליות... 

לא נשמע לי שזה חלק מה"אני"

יש לאדם כלים שניתנו לו מן השמים ברגע בריאתו.

הוא לא עשה כלום בשביל לקבל חיים, בשביל לקבל הורים אוהבים, בשביל להיות חלק מעם ישראל, בשביל לקבל ידיים, רגלים, יכולת לימוד, שירה, התפלספות וכו'

כל המתנות האלה הן מתנות שהקב"ה נתן לנו ללא שום תמורה, והם הכלים שלנו להשלים את יעודינו, אם על ידם נגלה כבוד שמים בעולם.

אהבת ה' היא עוד מתנה שהקב"ה נותן לנו בלי תמורה, אבל היא לא חלק מהאני, כמו שעשיר שיש לו מיליון דולר, זה לא קשור ל"אני" שלו, זה כלי שהוא קיבל!

אמנם מדובר כאן במשהו הרבה יותר פנימי - בנשמה עצמה, ובקדושה שלה, אבל גם זה כלי, ולא האני עצמו.

(זה קונקרטי מדי בשבילך, או שזה גם יכול לעזור?)

נראה שאתה אומר שמה שמגדיר או מייחד את האני של אדם- זה מה שהוא עשה לו בחיו, 

לא מה שהוא זכה לו 

אבל הבודהיסט המקשקש הזה מדבר מכיוון אחר של הגדרת זהות ה"אני"- 

ההתמדה

מה עושה שאני של אתמול ואני של מחר יהיו אותו "אני"? (בצורה מהותית, לא סממנים חיצוניים!) 

הוא אומר- אין דבר כזה, כל דבר הוא סממן חיצוני מלבד הקיום עצמו

אנחנו\ היהדות אומרים- יש דבר כזה! יש לכל אדם את הנשמה האישית שלו, את המשהוא (מה? זה ההגדרה שנאי מחפשת!!) שעושה אותו להיות אותו אחד בעבר בהווה ובעתיד גם לו כל נסיבות חיו החיצוניות היו משתנות 

מה שהוא עשה גם כן זה לא חלק מהאני, זה נכסים שהוא צבר, זה לא הוא עצמו

הוא עצמו זה הנשמה בלי תוספות. כמו שאבן היא אבן, לא החוד שלה, לא הצורה שלה, לא הכובד שלה, אלא היא עצמה, כל כל מעשי האדם, הנכסים שלו, המתנות שלו, הם לא הוא, הם דברים שיש לו

מה עושה שהאבן של אתמול היא האבן של מחר? זה פשוט אותו חומר!

כך האני של אתמול הוא האני של מחר כי זאת אותה נשמה.

נשמה היא חפץ רוחני שיש לו מהות. הוא לא משהו ערטילאי. 

שלוש שאלות בעצם- 

לכל אדם יש נשמה אחרת- מאשר ליהודי אחר שלידו? איך אתה יודע את זה?

שאלה שניה- 

אם התורה לא הייתה אומרת לך שלאנשים יש נשמה- היית יכול להבין את זה לבד מהשכל שלך? 

(כי לאיש שגר בהודו לא היה מושג מתורה... ולכן מסכן הוא המציא תאוריות קישקושיות...) 

שלישית-

איך זה שיש לאדם נשמה- משפיע על התודעת חיים היומיומית המעשית של אדם? 

או שהאדם מיישם את הכוונה לזה שהוא הגיע לעולם על מנת להעלות את העולם בעבודת ה' ואז הוא מתחבר לה' ה'אני' האמיתי.

או שהוא מטפח את האני האישי ונהיה מציאות נפרדת ולא מאוחדת עם ה' "אין אני והוא יכולים לגור בכפיפה אחת".

והנשמה נמשכת לאש שכל הזמן עולה למעלה, לכן הטבע האמיתי של האדם לחפש רוחניות ואלוקות - היישום של זה זה כל אחד באופן אחר יש כאלו שמגיעים לעבודה זרה בהודו ויש כאלו שמגיעים לאמת, הדרך היא כמה שלבושי הנפש יותר נקיים וטהורים יותר קל לו להבחין בין אמת לשקר ואם לבושי הנפש לא נקיים אז אדם יכול לטעות.

ובשביל זה יש סביבה  שסביבה טובה משפיעה על כל האבודים והנדחים

מה זאת אומרת מאיפה אני יודע? זה דבר ממש בסיסי בתורה, לא? שיש לכל אדם נשמה נפרדת, והיא תיתן דין וחשבון על מעשיה, ואם הוא מתחייב כרת היא נכרתת משורשה וכו'

(זכור לי במעומעם רמב"ן על זה שהנשמה קשורה לגוף כמו שלהבת לנר, והוא מדבר שם למה הנשמה שלי קשורה אלי ולא לחברי. אולי מישהו זוכר משהו יותר ברור?)

האם הייתי יכול לדעת לולי התורה? אני בספק. הרי זה להמציא "ישות" רוחנית שלא עומדת בכללי הפיזיקה, אמנם כל אדם מרגיש שהוא קיים, ולא אוסף של חלקיקים שהתחברו איכשהו, וזה הוכחה לנשמה, אבל זה לא הוכחה מהי הנשמה הזאת.

ואיך זה משפיע על ה"תודעת חיים"? שו הדא? 

אני אענה באופן כללי

הנשמה היא אני, היא מי שחושב ומחליט לכתוב עכשיו את המילים האלה, בלעדי הנשמה הייתי בובה משוכללת שלא יוזמת כלום, שלא אכפת לה אם היא תחיה או תמות, אם היא תישרף או לא, מה יקרה אם ישרף לה היד? ישתחררו כל מיני רגשות בעצבים ותהיה תחושת כאב במוח? אז מה? למה שזה יפעיל את הבובה הזאת?

ותודה לך! 

ככה יש לי מקור כתוב בשביל העבודה שאני צריכה להגיש... 

(אמנם זה מקור מבעלי הקבלה הראשונים ולא מקור חסידי, אבל זה יהיה מספיק בשביל לקבל ציון ראוי בעבודה הזו.... )

(וזה בהחלט מספיק בשביל לגבש קצת יותר הבנה על מה העולם הזה ומי אנחנו פה...  

היה מעניין לראות את ההבדל בתשובה בין מה שמושיקו כתב למה שמופים כתב 

ואכמ"ל 

יישר כוח ותודה  

"הרוח והחושך והמים", תפאורה. 

עבר הווה עתיד- נצח, נצח ישראל.

"אני גיטרה"- נאמנות לעצמי, לכלים שלי, ליכולות. (מבחינה כללית כמובן, לא מוסיקלית)

עץ חסר תועלת

"נגר בשם שי היה בדרכו למדינת צ'י. כשהגיע לצ'ו-יואן ראה ברחבת המקדש עץ אלון. נופו של העץ יכול היה להצל על עדר שלם של פרות, היקף גזעו מאה רגל, והוא מתנשא מעל להרים. גובה ענפיו התחתונים שמונים רגל מעל לפני הקרקע. כתריסר מענפים אלו היו כה גדולים עד שניתן לבנות סירה מכל אחד מהם. כה רב היה מספר הצופים בעץ, עד שהמקום נראה כמו שוק. הנגר לא העיף מבט והמשיך בדרכו מבלי לעצור. שוליית הנגר עצר ולטש את עיניו בעץ.לאחר מכן רץ לדרכו, הדביק את הנגר ואמר:
"מוריף מאז אחזתי לראשונה בגרזן והלכתי בעיקבותיך, לא ראיתי עץ נפלא כל-כך. אבל אתה אינך טורח אפילו להעיף בו מבט והולך בדרכך מבלי לעצור. מה פשר הדבר?"

הנגר אמר:
" מספיק! אל תוסיף לדבר על כך.זהו עץ חסר תועלת. אם תעשה ממנו ספינות, הן תשקענה ; אם תעשה ממנו ארונות מתים, לא יחלוף זמן רב והם יירקבו ; עשה ממנו כלים, והם ישברו מיד ; עשה דלתותף והן תפרשנה שרף ; עשה עמודים והם יהיו אכולי תולעים. עץ זה אין לו שימוש כעץ. הוא חסר תועלת. על כן הגיע לאריכות ימים".

כשחזר הנגר שי לביתו, הופיע העץ בחלומו ואמר:"למה אתה משווה אותי? האם אתה משווה אותי לאותם עצים המביאים תועלת? עץ התפוח ,עץ האגס, עץ התפוז ועץ הלימון, כל אותם נושאי הפרי - אך מבשיל פיריים וכבר הם מרוטים ומושפלים, ענפיהם הגדולים נשברים, ענפיהם הקטנים נכפפים. כיון שיש בהם תועלת , הופכים חייהם לסבל. הם אינם משלימים את מיכסת השנים שהעניק להם הטבע, הם נופחים את נשמתם במחצית הדרך. הם רוצים למצוא חן בעיני העולם וכך מביאים הם על עצמם את המכות שהם סופגים מידי האספסוף. כך גם בכל יתר הדברים. אשר לי, מזה זמן רב חיפשתי את הדרך להיות חסר תועלת. אילו הייתי מביא תועלת, האם יכולתי להיות גדול כל כך? מלבד זאת, גם אתה דבר, וגם אני דבר.כיצד יכול דבר אחד להעריך את רעהו? אתה , אדם חסר תועלתשמותו קרוב, כיצד את יודע שאני עץ חסר תועלת?"

כשהקיץ הנגר שי משנתו סיפר את חלומו.
השוליה אמר:
"אם הוא כל כך שוקד על חוסר התועלת מה הוא עושה במקדש (כעץ קדוש)?"

הנגר אמר:
"שתוק! אל תדבר יותר. הוא פשוט נ מ צ א שם .כך אין הוא מקולל ואין הוא מושפל על-ידי אלו שאינם יודעים זאת. גם אילמלא היה "עץ קדוש" האם אתה סבור שהיו גודעים אותו? הוא מקיים עצמו בדרל השונה מדרכו של ההמון. אם תעריך אותו באמות- המידה המקובלות, תמצא את עצמך טועה טעות גדולה".

-נלקח מ"קולות האדמה" קטעים נבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג טסה הוצאת מודן -

יש מצב את משנה את הכתב לשחור? קשה לקרוא ככה..

בנוגע לתשובות הלא דתיות אני נזכרת במשהו :

חיים שפירא באחד מספריו מנסה לטעון שזה הזכרון ושואל שאלה היפוטטית :

אם ישתילו את המוח של אדם שמת באדם אחר שאיבד את מוחו,

מי מהם זה יהיה? או שזה לא יהיה אף אחד אלא משהו אחר?

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).