ששאלו אותו "מי אתה"

והוא ענה כל מיני תשובות- איך קוראים לו, מי המשפחה שלו, איך הוא נראה, מה התכונות שלו וכו'

וכל פעם אמרו לו- לא שאלנו אותך איך קוראים לך/ מי המשפחה שלך/ איך אתה נראה/ מה התכונות שלך... שאלנו אותך מי אתה

הבעיה היא שאני לא זוכרת מה המקור לסיפור.

הבעיה היותר גדולה היא שאני לא זוכרת את סוף הסיפור

מקווה שעזרתי

בהצלחה!

לא לזכור את הפואנטה!

מי אתה?

-אממ. אני מצטערת להגיד לך, אבל הוא נפטר.

-שוב טעות!

מאמע, סליחה על הניצלו"ש

זו השעה

וזה מה שזה הזכיר לי..

הסירטון פראפראזה הדוסי... מתבקש למדי 

"כי אני בן של מלך" 

בעזהי"ת

אתה בנו של הקב"ה!

הכרת את הקב"ה?
טעות! אני מ-כ-י-ר את הקב"ה!

אממ, אני מצטער להגיד, אבל הוא עזב אותי..

אחח מה שאחשלי מכניס לי לראש!

מה לעזאזל השאלה הזאת?!

איך אפשר להסביר במילים דבר מופשט?

זה כמו לבקש להגדיר לי מה זה רגש...

ואז יוצא תשובות מפוחלצות, שלא קשורות בכלל למציאות.

(ואולי התכוונת אם ה"אני" הוא הגוף או הנשמה? כי זאת כבר שאלה קונקרטית, ולדעתי התשובה היא הנשמה)

החלק השני של העבודה- עוסק בנושא "שתיקה ודיבור" 

אני לא ממש יכולה הלגיש משהוא כזה: 

... 

.....

....

..             .....

..

.

בלי שום תוכן מאחורה

את צריכה ללכת לפוליטיקאים, יש להם המון נאומים כאלה

ותחפשי חומרים טובים באונטולוגיה,

בטח יהיה לך שם חומר...

אם את צכה עזרה- בכיף!!

בהצלחות

מה זה אונטולוגיה? 

בעיקרון יש לעבודה הזו רשימה של חומרים סגורים (או אפשר לבקש מהמרצה הפניות לעוד...) 

אני צריכה יותר ריכוז וכוח לכתוב את החפירות... 

אם מטלת סוף סמסטר היתה לעשות שעה של מדיטציה- זה היה קל יותר... (וזה לא דבר קל לעשות...) 

ז'אנר פילוסופי שכזה

מוזמנת לאישי אם את צכה עזרה,

לפי נפש החיים יש 4 דרגות: נפש, רוח, נשמה, יחידה

הנשמה רק מתנוצצת בגוף. אם כבר זו הנפש

בכל מקרה זה מה שמתייחסים אליו, כשאומרים "אני" זה מכוון למדבר

אן זה מקום , כמו לאן

אני- המקום שלי

המקום- ה' שמקיים אותי

וכמילות השיר של אברהם פריד

אני
ר' אהרון הגדול מתעורר באחת ממחשבותיו ומדבקותו
קול נקישות לפתע נחת על החלון בביתו
הוא מרים את ראשו מהספר קלות ואומר בקול לחשני
מי זה דופק בשעת לילה שכזאת, ומישהו עונה לו: אני
ר' אהרון חוזר ומשפיל את עיניו מביט הוא בספר המונח לפניו
ומפליג לו הרחק אל העולם האין סוף התמים, הזוהר
הוא נמצא בעולם משלו לא ישן אך גם לא ער

ושוב קול נקישות שם נחת על החלון בביתו
ושוב ר' אהרון מתעורר באחת ממחשבותיו ומדבקותו,
שוב הוא מרים את ראשו ומפטיר כלעצמו בקול לחשני
בשעה שכזו נקישות מי ממטיר ומישהו עונה לו אני.
ר' אהרון חוזר ומשפיל את פניו בספר לפניו הוא נועץ את עיניו
ומפליג לו הרחק לעולם האין סוף התמים הזוהר
הוא נמצא בעולם משלו לא ישן אך גם לא ער

לילה חשוך שורר שם בחוץ מאחד החלונות אור יוצא
מישהו עומד וממתין שם לחוץ, ר' אהרון להכניסו אינו רוצה.
ר' אהרן שואל שוב ושוב מי נוקש, שוב ושוב עונה הוא אני
אך ר' אהרון לא לענות מתעקש ואינו מעיף מבט שני
מדוע הוא נוהג כך כה קשה לקלוט
הרי בחסד עוסק הוא ימים ולילות
והחזיר בתשבה כב אל צור מחצבתם כבר רבבות נשמות
מדוע יניח ליהודי כך בלילה לחכות

לפתע קם ר' אהרון ממקומו אל החלון הקולני
מי שם נוקש הוא שואל כלתומו ומישהו עונה לו אני
מי זה אני ר' אהרון דורש 
ועליו את שמו לפרש
את אצל המגיד למדנו יחדיו בעבר
על ספסל אחד ישבנו לא מכבר
אני חוזר מהמגיד עכשיו אל ביתי
ולבקר בביתך אז עלה בדעתי
למען תברכני ותאחל הצלחה ויושר אמיתי
לפני שאשוב בשלום אל עירי אל ביתי

ור' אהרון אליו בקול שקט מדבר
התחשוב שאתה כבר מוכן
אתה חוזר לבית כך אתה מספר
אבל עדיין לא עמדת במבחן
אני שואל מי דופק אתה עונה לי אני
אמור האם כך עונים?
האם על עצמך לומר כך הגיוני
וכי כך המגיד לימד
הן למדנו שאין שום אני בעולם
רק אנוכי אחד יש מעל כולם
ומי שרואה את עצמו כ'אני' 
בעל ערך מיוחד אין הבורא דר איתו בכפיפה אחת

מבעד לחלון נשמעה אנחה
אכן ר' אהרון צדקת בדברך
אצל המגיד עדיין דבר לא למדתי דבר עד עכשיו
והוא חזר אל עקבותיו ואל המגיד הוא שב 

 הזמר פריד אומר :

"הן למדנו שאין שום אני בעולם
רק אנוכי אחד יש מעל כולם
ומי שרואה את עצמו כ'אני' 
בעל ערך מיוחד אין הבורא דר איתו בכפיפה אחת  ". 

אז קודם כל אם הזמר פריד  חושב את זה ברצינות, זאת אומרת הוא חושב שהוא בעצמו לא בעל ערך מיוחד,  אז הוא לא היה מופיע לפני הרבה אנשים כדי להשפיע עליהם  , בעזרת שירים, איך להיות. כי מה פתאום שמישהו שאין בו משהו מיוחד ילך לכוון אחרים ?

 בטוח שמושיקו לא מסכים עם השיר כי אם היה מסכים שהוא בעצמו בכלל לא משהו מיוחד היה משאיר לכל אחד אחר לחשוב לבד.  ( אבל יפה שמושיקו הביא את זה ככה שנוכל לחשוב אם פריד טועה או שפריד אומר דברים לא נכונים. ).

 אז עלינו לבטל את עצמנו לפני ה' , אבל לא באופן כללי בפני כל האחרים .

 מבחינתי "אני" זה כל מה שבו אני לא האחר .

יש בזה משהו אמיתי, כי סה"כ לכולנו יש את אותו מבנה מוח ואותם מערכות בגוף, ולכאורה היינו צריכים להיות דומים.

מה שמשנה אותנו אחד מהשני- אלו הרצונות שלנו, שהרי ידוע שמה שמניע את האדם זה הרצון. הוא רוצה להיות משהו אחד והשני רוצה אחרת.

השאלה מה יוצר את הרצונות האלו, הקב"ה (משביע לכל חי רצון- נותן לכל מה שחי רצונות כדי שיפעלו, נותן להם רצון לחיות וליצור) או שהרצון הוא ההתגלות של הנשמה והייעוד שלה. מה גם שהרב קוק כותב (לא זוכרת ציטוט מדוייק) שאדם עושה את הרצונות שלו והוא צריך לזכך אותם.

וצאדיקה- זה שאלה ידועה. אין עליה תשובה אחת. 

יש האומרים שאני זה סך כל הזכרונות שלי

ויש דטרמיניסטים שטוענים שהאני זה סך כל מה שנולדתי איתו והוא קובע לי מה יהיה ומה יקרה. (אמרתי פעם שאני שונאת דטרמיניזם?)

ויש את ההגדרה שאני זה סך כל הבחירות שלי

או סך כל הרצונות שלי

יש לי איפשהו משהו יפה על תודעת האדם, אבל אין לי זמן לחפור לחפש, ואני לא ממש זוכרת. רק בכללי- שהתודעה זה הנקודה שבה הנשמה שוברת את הדטרמיניזם.

אם האדם הוא כמציאות בפני עצמה עם רצונות עצמיים."אני ואפסי עוד"

או ש"אני נבראתי אלא לשמש את קוני" - ואז כל מה שה'אני' עושה הוא בשביל עבודת ה' - ואם משהו נוגד את זה - קדוש וטהור ככל שיהיה זה מפריע לכוונה האמיתי שלשמה אני כאן

יש מקורות חסידיים שמדברים על -אדם נמצא איפה שהתודעה שלו נמצאת 

(מכאן- כמה חשוב לשמור על המחשבות במקום הנכון....) 

ההבדל לדעתי- 

הרצון הוא עתידי, חזון לא מממומש 

התודעה היא נוכחית, האדם נמצא בה עכשיו, קיום ממשי יותר 

מושיקו התחיל להצביע על כיוון אחר בהתבוננות על מה זה אני- 

אני נפרד לאומת אני כחלק מדבר גדול ממני 

אני- כעבד של השם 

אני- כחלק מהאנושות הרחבה

יש תרבויות שאין בהם את המושג\ שלב התפתחות של "ספרציה אינדווידואציה" -ילד תמיד ממשיך להיות חלק מאמא שלו 

(זה המשמעות של הספר "עיקרון הרצף", אבל אנשים מערביים שלא מבינים תודעה הבינו שהכוונה לסחוב את הילדים על הגב כל היום ותו לא...למשל) 

הבודהיזם מדבר על זה שתודעת האני הנפרד משאר העולם היא אשליה- שמביאה לסבל הקיומי של העולם.

כדי שאדם יצא מהסבל שלו- הוא צריך לעבור לתודעה זורמת שהוא חלק ממכלול החיים והתופעות. 

אני מנסה למצוא את כל החורים בתאוריה הזו כדי להראות שהיא מוגבלת בשכל האנושי- ולתפיסה של התורה יש יותר מזה- אור השם מראה לנו ש...... (כאן אתם תעזרו לי לברר מה....) 

אני פשוט מרחם עלייך

איזה סיוט של נושא

אבל בטח את נהנית מזה, אז אין מה לרחם

(עוד מעט יצא לי עשן מהאוזניים מרוב ניצוצות... 

) 

המשמעות של זה - היא הבנה יותר עמוקה של השייכות שלנו לעם ישראל

מי אתה? 

אתה יותר ממה שאתה

אתה יותר מכל מה שאתה יכול לעשות כדי ליצור את עצמך להיות אדם גדול

אתה חלק מעם ישראל, אתה הופעה של נשמה ענקית של דור עיקבתא 

אתה חלק מחיים גדולים הרבה יותר ממך- 

זה מקור לאושר, זה מקור לכוח ויכולת, זה מקור לתקוות נצח 

שנזכה! 

אמרת שאני יותר ממה שאני - יש כאן סתירה פנימית. אם אני א' יותר מאני ב', נמצא שגם אני ב' יותר מאני ב', שהרי מדובר באותו "אני", וא"כ אני א' יותר גדול גם ממנו, וחזר הדין...

אמרת שאני יותר ממה שאני יכול לעשות כדי ליצור את עצמי להיות אדם גדול - אני יותר מ"יכולת עשיה"? את מתכוונת שאני יותר מה"אדם גדול" שאני יכול לעשות? איך? הרי זה האדם הגדול היחיד שאני יכול לעשות?!

אני חלק מעם ישראל - נכון, אז מה הקשר עכשיו?

אני הופעה של נשמה ענקית - אני לא הופעה! אני פשוט נשמה.

את אומרת שבדור עקבתא דמשיחא הנשמות ענקיות - מדדת? זה כתוב איפה שהוא?

וכל זה מקור לאושר? של מי? אני לא מאושר מזה. אולי את!

וכל זה מקור גם לכח ויכולת? איך? מה הקשר לכח?

זה מקור לתקוה? למה? אם הייתי מישהו פיצפון לא הייתי יכול לקוות? הרי הקב"ה הבטיח שהוא אוהב אותי, מה הקשר למה שאני?

ומה זה תקוות נצח? יהיה לי תקוה לנצח? הרי בשלב כלשהוא אני אגיש דו"ח לפני הקב"ה, ואני אקבל מה שמגיע לי, ואין יותר צורך לקוות

התכוונת שזה תקוה לאנשים אחרים לנצח? גם האנשים האחרים לא יחיו כאן לנצח! בסופו של דבר העולם יגיע לתיקונו, ולא יצטרכו יותר תקוה - יהיה פשוט טוב.

בקיצור להוציא את הנשמה מהתפייטות שירית...

אתה יותר ממה שאתה חושב שאתה

כי אם תשכנעי אותי, אני כבר אחשוב שאני מה שאני, ויוצא שאני כבר לא יותר ממה שאני חושב שאני

 אם תחשוב שאתה יותר ממי שאתה במובן מסוים אתה תהיה יותר ממי שאתה חושב שאתה יותר

במקרה כזה אני אהיה גאוותן סרוח

ואני במפורש אהיה פחות ממי שאני חושב שאני יותר

זה לא משנה באיזה שלב אתה חושב שאתה יותר..בכל מקרה אתה תהיה יותר ממה שאתה חושב שאתה..פשוט קבל את זה ככה...זה לא בא בעניין של גאווה..קח את זה לכיוון היכולות..אתה יכול יותר ממה שאתה חושב שאתה יכול

שלעולם לא תשכנעי אותי, כי אם אני אחשוב שאני יותר ממה שאני חושב, אני כבר אחשוב שאני מה שאני, ואז לא אהיה יותר ממה שאני חושב

אתה סתם אוהב להתפלסף..אתה יודע שאני צודקת!  אתה בחיים לא תוכל לחשוב שאתה מה שאתה כי אתה תמיד תהיה יותר ממה שאתה

"אתה בחיים לא תוכל לחשוב שאתה מה שאתה כי אתה תמיד תהיה יותר ממה שאתה חושב"

וזה בדיוק מה שאמרתי - לעולם לא תצליחי לשכנע אותי

וכן!! אני אצליחח!! (אני אחשוב על דרך) דרך אגב זה ככה "אתה בחיים לא תוכל לחשוב שאתה מה שאתה כי אתה תמיד תהיה יותר ממה שאתה חושב שאתה"

לכי לסדר ת'חדר!! מהר!!

|נבהל מהפטיש|

|בורח|

וזאת גם היתה כוונתו ה נסתרת 

אתה אהוב בלי תנאי- יותר מכל אהבה שתוכל לעשות את עצמך להיות ראוי לה מכוח המעשים שלך

(כל יהודי, וכל אדם- כלומר

וד"ש לאשתך הנלבבת ) 

מש"ל 

"

בין אסם ההכרה לבין המפלס של תצורות הנפש (הכרה של נפש) נמצא המפלס הנקרא  'מאנאס'. מאנאס הוא דחף המבוסס על בורות, אינסטינקט עיוור של תשוקה להמשכיות. מאנאס מתגלה מאסם ההכרה, פונה בחזרה אל אסם ההכרה, תופס חלק ממנו כיישות קבועה, אחידה ונפרדת, וקורא לה 'אני-עצמי', 'עצמיות'. במקום בו מאנאס ואסם ההכרה נוגעים וחופפים, שם נולד 'אני', ה- 'עצמי'.

 מאנאס נצמד לאסם ההכרה כמו ילד קטן האוחז בשמלתה של אימו ואינו מניח לה ללכת בטבעיות. אחיזתו של מאנאס היא הסיבה לכך שהזרעים הטמונים באסם ההכרה מתגלים כתצורות במפלס ההכרה של תצורות הנפש. מאנאס הוא הבסיס לכל ההרגלים והמעשים המוטעים, הבסיס לחמדנות ותשוקה, כעס ושנאה, ספקות ומבוכה. מאנאס הוא הבסיס לתפיסות והשקפות מוטעות, הבסיס לגאווה, תסביכים והשוואות, הבסיס למושגים 'אני', 'שלי' ו- 'עצמי'. מאנאס הוא הבד על עינינו המונע מאיתנו לראות את הדברים כפי שהם." 

(זה קטע ממאמר שמסביר משהוא בעקרונות של הבודהיזם.

אני מחפשת איפה הבאג פה- למה יהודים חושבים אחרת, למה תודעת אני רציפה היא חלק מרצון השם מאיתנו לכתחילא) 

מה הקשר לזה שאני יותר ממה שאני ואני נשמה ענקית ועיקבתא דמשיחא ושאר ירקות.

את אומרת שהקב"ה אוהב אותי? מצוין!

למה זה קשור?!

(וכמו שאמרה אחותי מזמן מזמן, עוד כשהיית בחור צעיר ותמים - אין לך תקנה!)

הוא הרבה הרבה יותר גרוע!

אבל ברמות!

מה הקשר בין תשוקה להמשכיות לבין בורות?

הוא תופס חלק מההכרה -אחידה או נפרדת? אולי הוא גם לוקח מים יבשים ועולה למטה?

אני חושב שההכרה מבוססת משכבות של אבטיח מרובה גרעינים, כשכל גרעין ראה את עצמו חלק מיבשת אחרת, וכל גרעין קופץ וחוזר למקומו.

ככל שהגרעין יותר קרוב לשפת ההכרה הבסיסית יש כאן פונטציאל יותר גבוה להמשכיות בין הגאוה והכמיהה, החשק והרצון, הביטוי והחידלון.

לכל גרעין יש ישות אלוקית נפרדת המעניקה חום כוח ותמימות לכל האבטיח, וזה יוצר שלווה אינסופית, תום, זוך ורשע.

הרי שזכית כביכול מן ההפקר למעמד של "אהוב" - בלי לעשות משהוא בשביל מעמד מרומם זה.... 

אתה אהוב

אתה לא עשית כלום בשביל להיות כזה- 

הרי שאתה יותר ממה שאתה!!! 

(או בניסוח האורך כדי לדייק ביותר- הזהות של ה"אני" מורכבת מחלקים שהם מעל לאינדווידואל ומשייכים אותו לתופעות ותנועות רחבות יותר,  ומעל לעשיה הבחירית של האדם.) 

מצווה להתלוצץ בעובדי עבודה זרה

ואתה לא יודע כמה בכיתי מצחוק לקורא את ההכרת אבטיח שלך 

(אתה לא יודע מי שאתה! שימחת יהודיה עייפה!) 

ההרגשה שלי היא שהבעיה בתפיסה הזו- שהם לא מבינים שיש לכל אדם נשמה אלוקית, שהיא הגרעין של הזהות האחידה והמתמידה שלו- 

אבל קשה לי לנסח את זה במילים רציונאליות... 

לא נשמע לי שזה חלק מה"אני"

יש לאדם כלים שניתנו לו מן השמים ברגע בריאתו.

הוא לא עשה כלום בשביל לקבל חיים, בשביל לקבל הורים אוהבים, בשביל להיות חלק מעם ישראל, בשביל לקבל ידיים, רגלים, יכולת לימוד, שירה, התפלספות וכו'

כל המתנות האלה הן מתנות שהקב"ה נתן לנו ללא שום תמורה, והם הכלים שלנו להשלים את יעודינו, אם על ידם נגלה כבוד שמים בעולם.

אהבת ה' היא עוד מתנה שהקב"ה נותן לנו בלי תמורה, אבל היא לא חלק מהאני, כמו שעשיר שיש לו מיליון דולר, זה לא קשור ל"אני" שלו, זה כלי שהוא קיבל!

אמנם מדובר כאן במשהו הרבה יותר פנימי - בנשמה עצמה, ובקדושה שלה, אבל גם זה כלי, ולא האני עצמו.

(זה קונקרטי מדי בשבילך, או שזה גם יכול לעזור?)

נראה שאתה אומר שמה שמגדיר או מייחד את האני של אדם- זה מה שהוא עשה לו בחיו, 

לא מה שהוא זכה לו 

אבל הבודהיסט המקשקש הזה מדבר מכיוון אחר של הגדרת זהות ה"אני"- 

ההתמדה

מה עושה שאני של אתמול ואני של מחר יהיו אותו "אני"? (בצורה מהותית, לא סממנים חיצוניים!) 

הוא אומר- אין דבר כזה, כל דבר הוא סממן חיצוני מלבד הקיום עצמו

אנחנו\ היהדות אומרים- יש דבר כזה! יש לכל אדם את הנשמה האישית שלו, את המשהוא (מה? זה ההגדרה שנאי מחפשת!!) שעושה אותו להיות אותו אחד בעבר בהווה ובעתיד גם לו כל נסיבות חיו החיצוניות היו משתנות 

מה שהוא עשה גם כן זה לא חלק מהאני, זה נכסים שהוא צבר, זה לא הוא עצמו

הוא עצמו זה הנשמה בלי תוספות. כמו שאבן היא אבן, לא החוד שלה, לא הצורה שלה, לא הכובד שלה, אלא היא עצמה, כל כל מעשי האדם, הנכסים שלו, המתנות שלו, הם לא הוא, הם דברים שיש לו

מה עושה שהאבן של אתמול היא האבן של מחר? זה פשוט אותו חומר!

כך האני של אתמול הוא האני של מחר כי זאת אותה נשמה.

נשמה היא חפץ רוחני שיש לו מהות. הוא לא משהו ערטילאי. 

שלוש שאלות בעצם- 

לכל אדם יש נשמה אחרת- מאשר ליהודי אחר שלידו? איך אתה יודע את זה?

שאלה שניה- 

אם התורה לא הייתה אומרת לך שלאנשים יש נשמה- היית יכול להבין את זה לבד מהשכל שלך? 

(כי לאיש שגר בהודו לא היה מושג מתורה... ולכן מסכן הוא המציא תאוריות קישקושיות...) 

שלישית-

איך זה שיש לאדם נשמה- משפיע על התודעת חיים היומיומית המעשית של אדם? 

או שהאדם מיישם את הכוונה לזה שהוא הגיע לעולם על מנת להעלות את העולם בעבודת ה' ואז הוא מתחבר לה' ה'אני' האמיתי.

או שהוא מטפח את האני האישי ונהיה מציאות נפרדת ולא מאוחדת עם ה' "אין אני והוא יכולים לגור בכפיפה אחת".

והנשמה נמשכת לאש שכל הזמן עולה למעלה, לכן הטבע האמיתי של האדם לחפש רוחניות ואלוקות - היישום של זה זה כל אחד באופן אחר יש כאלו שמגיעים לעבודה זרה בהודו ויש כאלו שמגיעים לאמת, הדרך היא כמה שלבושי הנפש יותר נקיים וטהורים יותר קל לו להבחין בין אמת לשקר ואם לבושי הנפש לא נקיים אז אדם יכול לטעות.

ובשביל זה יש סביבה  שסביבה טובה משפיעה על כל האבודים והנדחים

מה זאת אומרת מאיפה אני יודע? זה דבר ממש בסיסי בתורה, לא? שיש לכל אדם נשמה נפרדת, והיא תיתן דין וחשבון על מעשיה, ואם הוא מתחייב כרת היא נכרתת משורשה וכו'

(זכור לי במעומעם רמב"ן על זה שהנשמה קשורה לגוף כמו שלהבת לנר, והוא מדבר שם למה הנשמה שלי קשורה אלי ולא לחברי. אולי מישהו זוכר משהו יותר ברור?)

האם הייתי יכול לדעת לולי התורה? אני בספק. הרי זה להמציא "ישות" רוחנית שלא עומדת בכללי הפיזיקה, אמנם כל אדם מרגיש שהוא קיים, ולא אוסף של חלקיקים שהתחברו איכשהו, וזה הוכחה לנשמה, אבל זה לא הוכחה מהי הנשמה הזאת.

ואיך זה משפיע על ה"תודעת חיים"? שו הדא? 

אני אענה באופן כללי

הנשמה היא אני, היא מי שחושב ומחליט לכתוב עכשיו את המילים האלה, בלעדי הנשמה הייתי בובה משוכללת שלא יוזמת כלום, שלא אכפת לה אם היא תחיה או תמות, אם היא תישרף או לא, מה יקרה אם ישרף לה היד? ישתחררו כל מיני רגשות בעצבים ותהיה תחושת כאב במוח? אז מה? למה שזה יפעיל את הבובה הזאת?

ותודה לך! 

ככה יש לי מקור כתוב בשביל העבודה שאני צריכה להגיש... 

(אמנם זה מקור מבעלי הקבלה הראשונים ולא מקור חסידי, אבל זה יהיה מספיק בשביל לקבל ציון ראוי בעבודה הזו.... )

(וזה בהחלט מספיק בשביל לגבש קצת יותר הבנה על מה העולם הזה ומי אנחנו פה...  

היה מעניין לראות את ההבדל בתשובה בין מה שמושיקו כתב למה שמופים כתב 

ואכמ"ל 

יישר כוח ותודה  

"הרוח והחושך והמים", תפאורה. 

עבר הווה עתיד- נצח, נצח ישראל.

"אני גיטרה"- נאמנות לעצמי, לכלים שלי, ליכולות. (מבחינה כללית כמובן, לא מוסיקלית)

עץ חסר תועלת

"נגר בשם שי היה בדרכו למדינת צ'י. כשהגיע לצ'ו-יואן ראה ברחבת המקדש עץ אלון. נופו של העץ יכול היה להצל על עדר שלם של פרות, היקף גזעו מאה רגל, והוא מתנשא מעל להרים. גובה ענפיו התחתונים שמונים רגל מעל לפני הקרקע. כתריסר מענפים אלו היו כה גדולים עד שניתן לבנות סירה מכל אחד מהם. כה רב היה מספר הצופים בעץ, עד שהמקום נראה כמו שוק. הנגר לא העיף מבט והמשיך בדרכו מבלי לעצור. שוליית הנגר עצר ולטש את עיניו בעץ.לאחר מכן רץ לדרכו, הדביק את הנגר ואמר:
"מוריף מאז אחזתי לראשונה בגרזן והלכתי בעיקבותיך, לא ראיתי עץ נפלא כל-כך. אבל אתה אינך טורח אפילו להעיף בו מבט והולך בדרכך מבלי לעצור. מה פשר הדבר?"

הנגר אמר:
" מספיק! אל תוסיף לדבר על כך.זהו עץ חסר תועלת. אם תעשה ממנו ספינות, הן תשקענה ; אם תעשה ממנו ארונות מתים, לא יחלוף זמן רב והם יירקבו ; עשה ממנו כלים, והם ישברו מיד ; עשה דלתותף והן תפרשנה שרף ; עשה עמודים והם יהיו אכולי תולעים. עץ זה אין לו שימוש כעץ. הוא חסר תועלת. על כן הגיע לאריכות ימים".

כשחזר הנגר שי לביתו, הופיע העץ בחלומו ואמר:"למה אתה משווה אותי? האם אתה משווה אותי לאותם עצים המביאים תועלת? עץ התפוח ,עץ האגס, עץ התפוז ועץ הלימון, כל אותם נושאי הפרי - אך מבשיל פיריים וכבר הם מרוטים ומושפלים, ענפיהם הגדולים נשברים, ענפיהם הקטנים נכפפים. כיון שיש בהם תועלת , הופכים חייהם לסבל. הם אינם משלימים את מיכסת השנים שהעניק להם הטבע, הם נופחים את נשמתם במחצית הדרך. הם רוצים למצוא חן בעיני העולם וכך מביאים הם על עצמם את המכות שהם סופגים מידי האספסוף. כך גם בכל יתר הדברים. אשר לי, מזה זמן רב חיפשתי את הדרך להיות חסר תועלת. אילו הייתי מביא תועלת, האם יכולתי להיות גדול כל כך? מלבד זאת, גם אתה דבר, וגם אני דבר.כיצד יכול דבר אחד להעריך את רעהו? אתה , אדם חסר תועלתשמותו קרוב, כיצד את יודע שאני עץ חסר תועלת?"

כשהקיץ הנגר שי משנתו סיפר את חלומו.
השוליה אמר:
"אם הוא כל כך שוקד על חוסר התועלת מה הוא עושה במקדש (כעץ קדוש)?"

הנגר אמר:
"שתוק! אל תדבר יותר. הוא פשוט נ מ צ א שם .כך אין הוא מקולל ואין הוא מושפל על-ידי אלו שאינם יודעים זאת. גם אילמלא היה "עץ קדוש" האם אתה סבור שהיו גודעים אותו? הוא מקיים עצמו בדרל השונה מדרכו של ההמון. אם תעריך אותו באמות- המידה המקובלות, תמצא את עצמך טועה טעות גדולה".

-נלקח מ"קולות האדמה" קטעים נבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג טסה הוצאת מודן -

יש מצב את משנה את הכתב לשחור? קשה לקרוא ככה..

בנוגע לתשובות הלא דתיות אני נזכרת במשהו :

חיים שפירא באחד מספריו מנסה לטעון שזה הזכרון ושואל שאלה היפוטטית :

אם ישתילו את המוח של אדם שמת באדם אחר שאיבד את מוחו,

מי מהם זה יהיה? או שזה לא יהיה אף אחד אלא משהו אחר?

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.