ששאלו אותו "מי אתה"

והוא ענה כל מיני תשובות- איך קוראים לו, מי המשפחה שלו, איך הוא נראה, מה התכונות שלו וכו'

וכל פעם אמרו לו- לא שאלנו אותך איך קוראים לך/ מי המשפחה שלך/ איך אתה נראה/ מה התכונות שלך... שאלנו אותך מי אתה

הבעיה היא שאני לא זוכרת מה המקור לסיפור.

הבעיה היותר גדולה היא שאני לא זוכרת את סוף הסיפור

מקווה שעזרתי

בהצלחה!

לא לזכור את הפואנטה!

מי אתה?

-אממ. אני מצטערת להגיד לך, אבל הוא נפטר.

-שוב טעות!

מאמע, סליחה על הניצלו"ש

זו השעה

וזה מה שזה הזכיר לי..

הסירטון פראפראזה הדוסי... מתבקש למדי 

"כי אני בן של מלך" 

בעזהי"ת

אתה בנו של הקב"ה!

הכרת את הקב"ה?
טעות! אני מ-כ-י-ר את הקב"ה!

אממ, אני מצטער להגיד, אבל הוא עזב אותי..

אחח מה שאחשלי מכניס לי לראש!

מה לעזאזל השאלה הזאת?!

איך אפשר להסביר במילים דבר מופשט?

זה כמו לבקש להגדיר לי מה זה רגש...

ואז יוצא תשובות מפוחלצות, שלא קשורות בכלל למציאות.

(ואולי התכוונת אם ה"אני" הוא הגוף או הנשמה? כי זאת כבר שאלה קונקרטית, ולדעתי התשובה היא הנשמה)

החלק השני של העבודה- עוסק בנושא "שתיקה ודיבור" 

אני לא ממש יכולה הלגיש משהוא כזה: 

... 

.....

....

..             .....

..

.

בלי שום תוכן מאחורה

את צריכה ללכת לפוליטיקאים, יש להם המון נאומים כאלה

ותחפשי חומרים טובים באונטולוגיה,

בטח יהיה לך שם חומר...

אם את צכה עזרה- בכיף!!

בהצלחות

מה זה אונטולוגיה? 

בעיקרון יש לעבודה הזו רשימה של חומרים סגורים (או אפשר לבקש מהמרצה הפניות לעוד...) 

אני צריכה יותר ריכוז וכוח לכתוב את החפירות... 

אם מטלת סוף סמסטר היתה לעשות שעה של מדיטציה- זה היה קל יותר... (וזה לא דבר קל לעשות...) 

ז'אנר פילוסופי שכזה

מוזמנת לאישי אם את צכה עזרה,

לפי נפש החיים יש 4 דרגות: נפש, רוח, נשמה, יחידה

הנשמה רק מתנוצצת בגוף. אם כבר זו הנפש

בכל מקרה זה מה שמתייחסים אליו, כשאומרים "אני" זה מכוון למדבר

אן זה מקום , כמו לאן

אני- המקום שלי

המקום- ה' שמקיים אותי

וכמילות השיר של אברהם פריד

אני
ר' אהרון הגדול מתעורר באחת ממחשבותיו ומדבקותו
קול נקישות לפתע נחת על החלון בביתו
הוא מרים את ראשו מהספר קלות ואומר בקול לחשני
מי זה דופק בשעת לילה שכזאת, ומישהו עונה לו: אני
ר' אהרון חוזר ומשפיל את עיניו מביט הוא בספר המונח לפניו
ומפליג לו הרחק אל העולם האין סוף התמים, הזוהר
הוא נמצא בעולם משלו לא ישן אך גם לא ער

ושוב קול נקישות שם נחת על החלון בביתו
ושוב ר' אהרון מתעורר באחת ממחשבותיו ומדבקותו,
שוב הוא מרים את ראשו ומפטיר כלעצמו בקול לחשני
בשעה שכזו נקישות מי ממטיר ומישהו עונה לו אני.
ר' אהרון חוזר ומשפיל את פניו בספר לפניו הוא נועץ את עיניו
ומפליג לו הרחק לעולם האין סוף התמים הזוהר
הוא נמצא בעולם משלו לא ישן אך גם לא ער

לילה חשוך שורר שם בחוץ מאחד החלונות אור יוצא
מישהו עומד וממתין שם לחוץ, ר' אהרון להכניסו אינו רוצה.
ר' אהרן שואל שוב ושוב מי נוקש, שוב ושוב עונה הוא אני
אך ר' אהרון לא לענות מתעקש ואינו מעיף מבט שני
מדוע הוא נוהג כך כה קשה לקלוט
הרי בחסד עוסק הוא ימים ולילות
והחזיר בתשבה כב אל צור מחצבתם כבר רבבות נשמות
מדוע יניח ליהודי כך בלילה לחכות

לפתע קם ר' אהרון ממקומו אל החלון הקולני
מי שם נוקש הוא שואל כלתומו ומישהו עונה לו אני
מי זה אני ר' אהרון דורש 
ועליו את שמו לפרש
את אצל המגיד למדנו יחדיו בעבר
על ספסל אחד ישבנו לא מכבר
אני חוזר מהמגיד עכשיו אל ביתי
ולבקר בביתך אז עלה בדעתי
למען תברכני ותאחל הצלחה ויושר אמיתי
לפני שאשוב בשלום אל עירי אל ביתי

ור' אהרון אליו בקול שקט מדבר
התחשוב שאתה כבר מוכן
אתה חוזר לבית כך אתה מספר
אבל עדיין לא עמדת במבחן
אני שואל מי דופק אתה עונה לי אני
אמור האם כך עונים?
האם על עצמך לומר כך הגיוני
וכי כך המגיד לימד
הן למדנו שאין שום אני בעולם
רק אנוכי אחד יש מעל כולם
ומי שרואה את עצמו כ'אני' 
בעל ערך מיוחד אין הבורא דר איתו בכפיפה אחת

מבעד לחלון נשמעה אנחה
אכן ר' אהרון צדקת בדברך
אצל המגיד עדיין דבר לא למדתי דבר עד עכשיו
והוא חזר אל עקבותיו ואל המגיד הוא שב 

 הזמר פריד אומר :

"הן למדנו שאין שום אני בעולם
רק אנוכי אחד יש מעל כולם
ומי שרואה את עצמו כ'אני' 
בעל ערך מיוחד אין הבורא דר איתו בכפיפה אחת  ". 

אז קודם כל אם הזמר פריד  חושב את זה ברצינות, זאת אומרת הוא חושב שהוא בעצמו לא בעל ערך מיוחד,  אז הוא לא היה מופיע לפני הרבה אנשים כדי להשפיע עליהם  , בעזרת שירים, איך להיות. כי מה פתאום שמישהו שאין בו משהו מיוחד ילך לכוון אחרים ?

 בטוח שמושיקו לא מסכים עם השיר כי אם היה מסכים שהוא בעצמו בכלל לא משהו מיוחד היה משאיר לכל אחד אחר לחשוב לבד.  ( אבל יפה שמושיקו הביא את זה ככה שנוכל לחשוב אם פריד טועה או שפריד אומר דברים לא נכונים. ).

 אז עלינו לבטל את עצמנו לפני ה' , אבל לא באופן כללי בפני כל האחרים .

 מבחינתי "אני" זה כל מה שבו אני לא האחר .

יש בזה משהו אמיתי, כי סה"כ לכולנו יש את אותו מבנה מוח ואותם מערכות בגוף, ולכאורה היינו צריכים להיות דומים.

מה שמשנה אותנו אחד מהשני- אלו הרצונות שלנו, שהרי ידוע שמה שמניע את האדם זה הרצון. הוא רוצה להיות משהו אחד והשני רוצה אחרת.

השאלה מה יוצר את הרצונות האלו, הקב"ה (משביע לכל חי רצון- נותן לכל מה שחי רצונות כדי שיפעלו, נותן להם רצון לחיות וליצור) או שהרצון הוא ההתגלות של הנשמה והייעוד שלה. מה גם שהרב קוק כותב (לא זוכרת ציטוט מדוייק) שאדם עושה את הרצונות שלו והוא צריך לזכך אותם.

וצאדיקה- זה שאלה ידועה. אין עליה תשובה אחת. 

יש האומרים שאני זה סך כל הזכרונות שלי

ויש דטרמיניסטים שטוענים שהאני זה סך כל מה שנולדתי איתו והוא קובע לי מה יהיה ומה יקרה. (אמרתי פעם שאני שונאת דטרמיניזם?)

ויש את ההגדרה שאני זה סך כל הבחירות שלי

או סך כל הרצונות שלי

יש לי איפשהו משהו יפה על תודעת האדם, אבל אין לי זמן לחפור לחפש, ואני לא ממש זוכרת. רק בכללי- שהתודעה זה הנקודה שבה הנשמה שוברת את הדטרמיניזם.

אם האדם הוא כמציאות בפני עצמה עם רצונות עצמיים."אני ואפסי עוד"

או ש"אני נבראתי אלא לשמש את קוני" - ואז כל מה שה'אני' עושה הוא בשביל עבודת ה' - ואם משהו נוגד את זה - קדוש וטהור ככל שיהיה זה מפריע לכוונה האמיתי שלשמה אני כאן

יש מקורות חסידיים שמדברים על -אדם נמצא איפה שהתודעה שלו נמצאת 

(מכאן- כמה חשוב לשמור על המחשבות במקום הנכון....) 

ההבדל לדעתי- 

הרצון הוא עתידי, חזון לא מממומש 

התודעה היא נוכחית, האדם נמצא בה עכשיו, קיום ממשי יותר 

מושיקו התחיל להצביע על כיוון אחר בהתבוננות על מה זה אני- 

אני נפרד לאומת אני כחלק מדבר גדול ממני 

אני- כעבד של השם 

אני- כחלק מהאנושות הרחבה

יש תרבויות שאין בהם את המושג\ שלב התפתחות של "ספרציה אינדווידואציה" -ילד תמיד ממשיך להיות חלק מאמא שלו 

(זה המשמעות של הספר "עיקרון הרצף", אבל אנשים מערביים שלא מבינים תודעה הבינו שהכוונה לסחוב את הילדים על הגב כל היום ותו לא...למשל) 

הבודהיזם מדבר על זה שתודעת האני הנפרד משאר העולם היא אשליה- שמביאה לסבל הקיומי של העולם.

כדי שאדם יצא מהסבל שלו- הוא צריך לעבור לתודעה זורמת שהוא חלק ממכלול החיים והתופעות. 

אני מנסה למצוא את כל החורים בתאוריה הזו כדי להראות שהיא מוגבלת בשכל האנושי- ולתפיסה של התורה יש יותר מזה- אור השם מראה לנו ש...... (כאן אתם תעזרו לי לברר מה....) 

אני פשוט מרחם עלייך

איזה סיוט של נושא

אבל בטח את נהנית מזה, אז אין מה לרחם

(עוד מעט יצא לי עשן מהאוזניים מרוב ניצוצות... 

) 

המשמעות של זה - היא הבנה יותר עמוקה של השייכות שלנו לעם ישראל

מי אתה? 

אתה יותר ממה שאתה

אתה יותר מכל מה שאתה יכול לעשות כדי ליצור את עצמך להיות אדם גדול

אתה חלק מעם ישראל, אתה הופעה של נשמה ענקית של דור עיקבתא 

אתה חלק מחיים גדולים הרבה יותר ממך- 

זה מקור לאושר, זה מקור לכוח ויכולת, זה מקור לתקוות נצח 

שנזכה! 

אמרת שאני יותר ממה שאני - יש כאן סתירה פנימית. אם אני א' יותר מאני ב', נמצא שגם אני ב' יותר מאני ב', שהרי מדובר באותו "אני", וא"כ אני א' יותר גדול גם ממנו, וחזר הדין...

אמרת שאני יותר ממה שאני יכול לעשות כדי ליצור את עצמי להיות אדם גדול - אני יותר מ"יכולת עשיה"? את מתכוונת שאני יותר מה"אדם גדול" שאני יכול לעשות? איך? הרי זה האדם הגדול היחיד שאני יכול לעשות?!

אני חלק מעם ישראל - נכון, אז מה הקשר עכשיו?

אני הופעה של נשמה ענקית - אני לא הופעה! אני פשוט נשמה.

את אומרת שבדור עקבתא דמשיחא הנשמות ענקיות - מדדת? זה כתוב איפה שהוא?

וכל זה מקור לאושר? של מי? אני לא מאושר מזה. אולי את!

וכל זה מקור גם לכח ויכולת? איך? מה הקשר לכח?

זה מקור לתקוה? למה? אם הייתי מישהו פיצפון לא הייתי יכול לקוות? הרי הקב"ה הבטיח שהוא אוהב אותי, מה הקשר למה שאני?

ומה זה תקוות נצח? יהיה לי תקוה לנצח? הרי בשלב כלשהוא אני אגיש דו"ח לפני הקב"ה, ואני אקבל מה שמגיע לי, ואין יותר צורך לקוות

התכוונת שזה תקוה לאנשים אחרים לנצח? גם האנשים האחרים לא יחיו כאן לנצח! בסופו של דבר העולם יגיע לתיקונו, ולא יצטרכו יותר תקוה - יהיה פשוט טוב.

בקיצור להוציא את הנשמה מהתפייטות שירית...

אתה יותר ממה שאתה חושב שאתה

כי אם תשכנעי אותי, אני כבר אחשוב שאני מה שאני, ויוצא שאני כבר לא יותר ממה שאני חושב שאני

 אם תחשוב שאתה יותר ממי שאתה במובן מסוים אתה תהיה יותר ממי שאתה חושב שאתה יותר

במקרה כזה אני אהיה גאוותן סרוח

ואני במפורש אהיה פחות ממי שאני חושב שאני יותר

זה לא משנה באיזה שלב אתה חושב שאתה יותר..בכל מקרה אתה תהיה יותר ממה שאתה חושב שאתה..פשוט קבל את זה ככה...זה לא בא בעניין של גאווה..קח את זה לכיוון היכולות..אתה יכול יותר ממה שאתה חושב שאתה יכול

שלעולם לא תשכנעי אותי, כי אם אני אחשוב שאני יותר ממה שאני חושב, אני כבר אחשוב שאני מה שאני, ואז לא אהיה יותר ממה שאני חושב

אתה סתם אוהב להתפלסף..אתה יודע שאני צודקת!  אתה בחיים לא תוכל לחשוב שאתה מה שאתה כי אתה תמיד תהיה יותר ממה שאתה

"אתה בחיים לא תוכל לחשוב שאתה מה שאתה כי אתה תמיד תהיה יותר ממה שאתה חושב"

וזה בדיוק מה שאמרתי - לעולם לא תצליחי לשכנע אותי

וכן!! אני אצליחח!! (אני אחשוב על דרך) דרך אגב זה ככה "אתה בחיים לא תוכל לחשוב שאתה מה שאתה כי אתה תמיד תהיה יותר ממה שאתה חושב שאתה"

לכי לסדר ת'חדר!! מהר!!

|נבהל מהפטיש|

|בורח|

וזאת גם היתה כוונתו ה נסתרת 

אתה אהוב בלי תנאי- יותר מכל אהבה שתוכל לעשות את עצמך להיות ראוי לה מכוח המעשים שלך

(כל יהודי, וכל אדם- כלומר

וד"ש לאשתך הנלבבת ) 

מש"ל 

"

בין אסם ההכרה לבין המפלס של תצורות הנפש (הכרה של נפש) נמצא המפלס הנקרא  'מאנאס'. מאנאס הוא דחף המבוסס על בורות, אינסטינקט עיוור של תשוקה להמשכיות. מאנאס מתגלה מאסם ההכרה, פונה בחזרה אל אסם ההכרה, תופס חלק ממנו כיישות קבועה, אחידה ונפרדת, וקורא לה 'אני-עצמי', 'עצמיות'. במקום בו מאנאס ואסם ההכרה נוגעים וחופפים, שם נולד 'אני', ה- 'עצמי'.

 מאנאס נצמד לאסם ההכרה כמו ילד קטן האוחז בשמלתה של אימו ואינו מניח לה ללכת בטבעיות. אחיזתו של מאנאס היא הסיבה לכך שהזרעים הטמונים באסם ההכרה מתגלים כתצורות במפלס ההכרה של תצורות הנפש. מאנאס הוא הבסיס לכל ההרגלים והמעשים המוטעים, הבסיס לחמדנות ותשוקה, כעס ושנאה, ספקות ומבוכה. מאנאס הוא הבסיס לתפיסות והשקפות מוטעות, הבסיס לגאווה, תסביכים והשוואות, הבסיס למושגים 'אני', 'שלי' ו- 'עצמי'. מאנאס הוא הבד על עינינו המונע מאיתנו לראות את הדברים כפי שהם." 

(זה קטע ממאמר שמסביר משהוא בעקרונות של הבודהיזם.

אני מחפשת איפה הבאג פה- למה יהודים חושבים אחרת, למה תודעת אני רציפה היא חלק מרצון השם מאיתנו לכתחילא) 

מה הקשר לזה שאני יותר ממה שאני ואני נשמה ענקית ועיקבתא דמשיחא ושאר ירקות.

את אומרת שהקב"ה אוהב אותי? מצוין!

למה זה קשור?!

(וכמו שאמרה אחותי מזמן מזמן, עוד כשהיית בחור צעיר ותמים - אין לך תקנה!)

הוא הרבה הרבה יותר גרוע!

אבל ברמות!

מה הקשר בין תשוקה להמשכיות לבין בורות?

הוא תופס חלק מההכרה -אחידה או נפרדת? אולי הוא גם לוקח מים יבשים ועולה למטה?

אני חושב שההכרה מבוססת משכבות של אבטיח מרובה גרעינים, כשכל גרעין ראה את עצמו חלק מיבשת אחרת, וכל גרעין קופץ וחוזר למקומו.

ככל שהגרעין יותר קרוב לשפת ההכרה הבסיסית יש כאן פונטציאל יותר גבוה להמשכיות בין הגאוה והכמיהה, החשק והרצון, הביטוי והחידלון.

לכל גרעין יש ישות אלוקית נפרדת המעניקה חום כוח ותמימות לכל האבטיח, וזה יוצר שלווה אינסופית, תום, זוך ורשע.

הרי שזכית כביכול מן ההפקר למעמד של "אהוב" - בלי לעשות משהוא בשביל מעמד מרומם זה.... 

אתה אהוב

אתה לא עשית כלום בשביל להיות כזה- 

הרי שאתה יותר ממה שאתה!!! 

(או בניסוח האורך כדי לדייק ביותר- הזהות של ה"אני" מורכבת מחלקים שהם מעל לאינדווידואל ומשייכים אותו לתופעות ותנועות רחבות יותר,  ומעל לעשיה הבחירית של האדם.) 

מצווה להתלוצץ בעובדי עבודה זרה

ואתה לא יודע כמה בכיתי מצחוק לקורא את ההכרת אבטיח שלך 

(אתה לא יודע מי שאתה! שימחת יהודיה עייפה!) 

ההרגשה שלי היא שהבעיה בתפיסה הזו- שהם לא מבינים שיש לכל אדם נשמה אלוקית, שהיא הגרעין של הזהות האחידה והמתמידה שלו- 

אבל קשה לי לנסח את זה במילים רציונאליות... 

לא נשמע לי שזה חלק מה"אני"

יש לאדם כלים שניתנו לו מן השמים ברגע בריאתו.

הוא לא עשה כלום בשביל לקבל חיים, בשביל לקבל הורים אוהבים, בשביל להיות חלק מעם ישראל, בשביל לקבל ידיים, רגלים, יכולת לימוד, שירה, התפלספות וכו'

כל המתנות האלה הן מתנות שהקב"ה נתן לנו ללא שום תמורה, והם הכלים שלנו להשלים את יעודינו, אם על ידם נגלה כבוד שמים בעולם.

אהבת ה' היא עוד מתנה שהקב"ה נותן לנו בלי תמורה, אבל היא לא חלק מהאני, כמו שעשיר שיש לו מיליון דולר, זה לא קשור ל"אני" שלו, זה כלי שהוא קיבל!

אמנם מדובר כאן במשהו הרבה יותר פנימי - בנשמה עצמה, ובקדושה שלה, אבל גם זה כלי, ולא האני עצמו.

(זה קונקרטי מדי בשבילך, או שזה גם יכול לעזור?)

נראה שאתה אומר שמה שמגדיר או מייחד את האני של אדם- זה מה שהוא עשה לו בחיו, 

לא מה שהוא זכה לו 

אבל הבודהיסט המקשקש הזה מדבר מכיוון אחר של הגדרת זהות ה"אני"- 

ההתמדה

מה עושה שאני של אתמול ואני של מחר יהיו אותו "אני"? (בצורה מהותית, לא סממנים חיצוניים!) 

הוא אומר- אין דבר כזה, כל דבר הוא סממן חיצוני מלבד הקיום עצמו

אנחנו\ היהדות אומרים- יש דבר כזה! יש לכל אדם את הנשמה האישית שלו, את המשהוא (מה? זה ההגדרה שנאי מחפשת!!) שעושה אותו להיות אותו אחד בעבר בהווה ובעתיד גם לו כל נסיבות חיו החיצוניות היו משתנות 

מה שהוא עשה גם כן זה לא חלק מהאני, זה נכסים שהוא צבר, זה לא הוא עצמו

הוא עצמו זה הנשמה בלי תוספות. כמו שאבן היא אבן, לא החוד שלה, לא הצורה שלה, לא הכובד שלה, אלא היא עצמה, כל כל מעשי האדם, הנכסים שלו, המתנות שלו, הם לא הוא, הם דברים שיש לו

מה עושה שהאבן של אתמול היא האבן של מחר? זה פשוט אותו חומר!

כך האני של אתמול הוא האני של מחר כי זאת אותה נשמה.

נשמה היא חפץ רוחני שיש לו מהות. הוא לא משהו ערטילאי. 

שלוש שאלות בעצם- 

לכל אדם יש נשמה אחרת- מאשר ליהודי אחר שלידו? איך אתה יודע את זה?

שאלה שניה- 

אם התורה לא הייתה אומרת לך שלאנשים יש נשמה- היית יכול להבין את זה לבד מהשכל שלך? 

(כי לאיש שגר בהודו לא היה מושג מתורה... ולכן מסכן הוא המציא תאוריות קישקושיות...) 

שלישית-

איך זה שיש לאדם נשמה- משפיע על התודעת חיים היומיומית המעשית של אדם? 

או שהאדם מיישם את הכוונה לזה שהוא הגיע לעולם על מנת להעלות את העולם בעבודת ה' ואז הוא מתחבר לה' ה'אני' האמיתי.

או שהוא מטפח את האני האישי ונהיה מציאות נפרדת ולא מאוחדת עם ה' "אין אני והוא יכולים לגור בכפיפה אחת".

והנשמה נמשכת לאש שכל הזמן עולה למעלה, לכן הטבע האמיתי של האדם לחפש רוחניות ואלוקות - היישום של זה זה כל אחד באופן אחר יש כאלו שמגיעים לעבודה זרה בהודו ויש כאלו שמגיעים לאמת, הדרך היא כמה שלבושי הנפש יותר נקיים וטהורים יותר קל לו להבחין בין אמת לשקר ואם לבושי הנפש לא נקיים אז אדם יכול לטעות.

ובשביל זה יש סביבה  שסביבה טובה משפיעה על כל האבודים והנדחים

מה זאת אומרת מאיפה אני יודע? זה דבר ממש בסיסי בתורה, לא? שיש לכל אדם נשמה נפרדת, והיא תיתן דין וחשבון על מעשיה, ואם הוא מתחייב כרת היא נכרתת משורשה וכו'

(זכור לי במעומעם רמב"ן על זה שהנשמה קשורה לגוף כמו שלהבת לנר, והוא מדבר שם למה הנשמה שלי קשורה אלי ולא לחברי. אולי מישהו זוכר משהו יותר ברור?)

האם הייתי יכול לדעת לולי התורה? אני בספק. הרי זה להמציא "ישות" רוחנית שלא עומדת בכללי הפיזיקה, אמנם כל אדם מרגיש שהוא קיים, ולא אוסף של חלקיקים שהתחברו איכשהו, וזה הוכחה לנשמה, אבל זה לא הוכחה מהי הנשמה הזאת.

ואיך זה משפיע על ה"תודעת חיים"? שו הדא? 

אני אענה באופן כללי

הנשמה היא אני, היא מי שחושב ומחליט לכתוב עכשיו את המילים האלה, בלעדי הנשמה הייתי בובה משוכללת שלא יוזמת כלום, שלא אכפת לה אם היא תחיה או תמות, אם היא תישרף או לא, מה יקרה אם ישרף לה היד? ישתחררו כל מיני רגשות בעצבים ותהיה תחושת כאב במוח? אז מה? למה שזה יפעיל את הבובה הזאת?

ותודה לך! 

ככה יש לי מקור כתוב בשביל העבודה שאני צריכה להגיש... 

(אמנם זה מקור מבעלי הקבלה הראשונים ולא מקור חסידי, אבל זה יהיה מספיק בשביל לקבל ציון ראוי בעבודה הזו.... )

(וזה בהחלט מספיק בשביל לגבש קצת יותר הבנה על מה העולם הזה ומי אנחנו פה...  

היה מעניין לראות את ההבדל בתשובה בין מה שמושיקו כתב למה שמופים כתב 

ואכמ"ל 

יישר כוח ותודה  

"הרוח והחושך והמים", תפאורה. 

עבר הווה עתיד- נצח, נצח ישראל.

"אני גיטרה"- נאמנות לעצמי, לכלים שלי, ליכולות. (מבחינה כללית כמובן, לא מוסיקלית)

עץ חסר תועלת

"נגר בשם שי היה בדרכו למדינת צ'י. כשהגיע לצ'ו-יואן ראה ברחבת המקדש עץ אלון. נופו של העץ יכול היה להצל על עדר שלם של פרות, היקף גזעו מאה רגל, והוא מתנשא מעל להרים. גובה ענפיו התחתונים שמונים רגל מעל לפני הקרקע. כתריסר מענפים אלו היו כה גדולים עד שניתן לבנות סירה מכל אחד מהם. כה רב היה מספר הצופים בעץ, עד שהמקום נראה כמו שוק. הנגר לא העיף מבט והמשיך בדרכו מבלי לעצור. שוליית הנגר עצר ולטש את עיניו בעץ.לאחר מכן רץ לדרכו, הדביק את הנגר ואמר:
"מוריף מאז אחזתי לראשונה בגרזן והלכתי בעיקבותיך, לא ראיתי עץ נפלא כל-כך. אבל אתה אינך טורח אפילו להעיף בו מבט והולך בדרכך מבלי לעצור. מה פשר הדבר?"

הנגר אמר:
" מספיק! אל תוסיף לדבר על כך.זהו עץ חסר תועלת. אם תעשה ממנו ספינות, הן תשקענה ; אם תעשה ממנו ארונות מתים, לא יחלוף זמן רב והם יירקבו ; עשה ממנו כלים, והם ישברו מיד ; עשה דלתותף והן תפרשנה שרף ; עשה עמודים והם יהיו אכולי תולעים. עץ זה אין לו שימוש כעץ. הוא חסר תועלת. על כן הגיע לאריכות ימים".

כשחזר הנגר שי לביתו, הופיע העץ בחלומו ואמר:"למה אתה משווה אותי? האם אתה משווה אותי לאותם עצים המביאים תועלת? עץ התפוח ,עץ האגס, עץ התפוז ועץ הלימון, כל אותם נושאי הפרי - אך מבשיל פיריים וכבר הם מרוטים ומושפלים, ענפיהם הגדולים נשברים, ענפיהם הקטנים נכפפים. כיון שיש בהם תועלת , הופכים חייהם לסבל. הם אינם משלימים את מיכסת השנים שהעניק להם הטבע, הם נופחים את נשמתם במחצית הדרך. הם רוצים למצוא חן בעיני העולם וכך מביאים הם על עצמם את המכות שהם סופגים מידי האספסוף. כך גם בכל יתר הדברים. אשר לי, מזה זמן רב חיפשתי את הדרך להיות חסר תועלת. אילו הייתי מביא תועלת, האם יכולתי להיות גדול כל כך? מלבד זאת, גם אתה דבר, וגם אני דבר.כיצד יכול דבר אחד להעריך את רעהו? אתה , אדם חסר תועלתשמותו קרוב, כיצד את יודע שאני עץ חסר תועלת?"

כשהקיץ הנגר שי משנתו סיפר את חלומו.
השוליה אמר:
"אם הוא כל כך שוקד על חוסר התועלת מה הוא עושה במקדש (כעץ קדוש)?"

הנגר אמר:
"שתוק! אל תדבר יותר. הוא פשוט נ מ צ א שם .כך אין הוא מקולל ואין הוא מושפל על-ידי אלו שאינם יודעים זאת. גם אילמלא היה "עץ קדוש" האם אתה סבור שהיו גודעים אותו? הוא מקיים עצמו בדרל השונה מדרכו של ההמון. אם תעריך אותו באמות- המידה המקובלות, תמצא את עצמך טועה טעות גדולה".

-נלקח מ"קולות האדמה" קטעים נבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג טסה הוצאת מודן -

יש מצב את משנה את הכתב לשחור? קשה לקרוא ככה..

בנוגע לתשובות הלא דתיות אני נזכרת במשהו :

חיים שפירא באחד מספריו מנסה לטעון שזה הזכרון ושואל שאלה היפוטטית :

אם ישתילו את המוח של אדם שמת באדם אחר שאיבד את מוחו,

מי מהם זה יהיה? או שזה לא יהיה אף אחד אלא משהו אחר?

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני