1. גיל 28

2. 1.5 ילדים

3. 9 שעות

4. 6 שעות

5. 3/4 שעה

6. 20 דקות

7. האישה

8. לא, הבעל יותר עוזר מאשר מההורים שלו או שלי..

גיל ...

מספר ילדים אחד וחצי

בעל אברך סה"כ 15 14 שעות בערך 

שעות עבודה אישה 8 

זמן נסיעה לכולל- חצי שעה סה"כ

זמן נסיעה אישה בערך שעה וחצי סה"כ

מטלות הבית רובן אני,

ר' מיקימאוס לא מספיק נמצא בשביל לעזור הרבה אבל כשצריך עושה מה שיכול במסגרת זמנו המוגבל

(לפעמים כלים, אשפה, מעט סדר, עזרה בהשכבה)

האם יש התאמה להורים??? ב"ה אנחנו יותר טוב מהם. אבל הנתונים הטכניים שלנו שונ  ם:

חמי הרבה פחות שעות בבית וחמותי שנים היתה בעיקר בבית 

1. גיל - בעל - 20. אישה - 22.

2. מס' ילדים - 0

3. שעות עבודה של האשה: 5 שעות ביום. 9:00-14:00

4. שעות עבודה של הבעל: לומד בישיבה מ7:30 בבוקר ועד 19:30 בערב (הפסקת צהריים באמצע)

    עובד לאחר הלימוד בניקיון הישיבה. בעיקר בימי רביעי, חמישי ושישי - יכול להגיע הביתה גם ב3 בלילה.. תלוי ברמת הלכלוך.

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל: 7 דקות הליכה

6. זמן נסיעה לעבודת האשה: 20 דקות הליכה

7. תכלס - מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האישה: האישה כמובן!

    גם בזמנים שבהם עבדתי 12 שעות ביום הייתי זו שאחראית על הכלים, הנקיון, הבישולים, הכביסות ותחזוק השוטף של הבית.

    כמובן שהוא שמח להושיט יד כשהוא יכול, אבל זה לגמרי לא מובן מאליו מבחינתי- ולא מצופה או נדרש ממנו.
    העזרה מסתכמת בד"כ במשימות קטנות פעם ב.. כמו הכנסת כביסה למכונה, תלייה, טאטוא של הבית, סידור כללי, מצעים למיטות.

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה - 

    הוא גדל רק עם אמא, והוא עוזר בבית הרבה יותר ממה שעזר אצל אימו. (גם לא נדרש בבית אימו לעזור בדבר.)

    גם מבחינתי הוא עוזר יותר בתחום ממה שראיתי אצל ההורים, אבל התפיסה של שנינו דומה מאוד לחלוקה בבית הוריי.

    אישה אחראית על מטלות הבית. גבר אחראי על מטלות החוץ. הוא נותן את המילה האחרונה בהחלטות חשובות.

    מבחינת מעקב על בנקים וחשבונות - שנינו מעורבים בנושא לחלוטין.

לא. הפרטים האלו אישיים מידי מכדי לעשות מהם סקר פורום

לכל חשיפה יש גבול, צר לי 

נראה לי גם שאלעד לא באמת התכוון שזה יהיה סקר- אלא הודעה צינית כתגובה לשירשור שיש פה- על נושא חלוקת מטלות בית בין האיש לאישה 

מה התפיסה שלי ביחס לחלוקת עבודה- מבחינה רעיונית? 

אני חושבת שבאופן כללי נכון שיש חלוקה- כל אחד נושא בנטל עיקרי, והשני מסייע על ידו כשיש כוח או צורך

בנושא עבודות בית- אני חושבת שיש פה עוד עומק 

לפעמים כשבני זוג עושים את העבודות תחזוקת הבית- 

יש מטרה צדדית שהבית יהיה עשוי-כלים שטופים, רצפה נקיה, כביסה במקום, תמונה על הקיר, מדף מחובר ישר וכולי.... 

אבל יש רווח עקרוני חשוב הרבה יותר- 

מדיום שמזמן עשיה ביחד! 

ועשיה ביחד- של הבית שלנו

ועשיה ביחד- שהידיים עובדות אז הפה רץ יותר... 

לרובנו אין זמן בחיים ללכת לטיולים כמו שעושים בדייטים... צריך למצוא נסיבות חיים אחרות כדי לקיים את המרחב דיבור הזה... 

(לא לכולם נוח לשבת על ספסל או ספה ולדבר... ) 

יש גם רווח של "לתת מתנה" 

פעם בעל נתן מתנה לאישתו- כיור נקי מכלים, הכל שטוף 

איזה נחת הוא עשה לה! 

פעם אישה נתנה לבעלה מתנה- כל המכנסיים שלו עמדו מקופלים יפה בארון 

איזה סדר היא עשתה לו בחיים! 

אפשר להרוויח את אותה הבעה פנימית שיש ב"קניתי לך מכנסיים חדשות"- כשעושים את זה על החפץ "כיבסתי לך מכנסיים והנה הן חדשות ללבישה בארון" (למשל) 

לגבי הדוגמא של זוגיות שאדם ראה אצל ההורים שלו- לא חייבים לעשות כמוהם, ולא ההפך מהם.צריך לקחת מהם חלקים במודל שבאמת מתאימים למבנה הנפש שלנו, ולמציאות החיים שלנו עכשיו

ולהיות גמישים.

מה שמתאים לאמא עם ילדים קטנים- לא מתאים לאבא עם ילדים מתבגרים.... וכולי  

1. גיל- 24~

2. מס' ילדים- 0~

3. שעות עבודה של הבעל- 7~

4. שעות עבודה של האשה- 1~ בשבוע (סטודנטית חרוצה)

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל- כ-30 מינוט ברוטו

6. זמן נסיעה לעבודת האשה-  ללימודים - כשעה ברוטו; לעבודה 30 מ' ברוטו

7. תכלס- מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האשה- האישה ובגדול

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה- לענ"ד אצלם

יותר שיוויוני אבל לאדע

|הולך| 

על סף הארבעים

שנים-אבל לגדולה אנרגיות של עוד כמה

שנינו בבית מבחירה-יוצאים מהבית לפי הצורך

שנינו  פחות או יותר בשווה -הוא מבשל ומקפל כביסה

הוא עושה הרבה יותר מאבא שלו

אני למדתי שלא צריך להיות חיקוי של ההורים שלי

1. 29

2. 2 בבית

3. 9-10

4. 4-5 בממוצע

5. שעה וחצי

6. 5 דקות

7. האשה, ובגאון! ואני משתדל לתת כתף כשצריך וכשמתבקש

8. יש מצב. זה מה ש(בין השאר) אני מנסה לחקור..

1. גיל- 19 של הבעל 22

2. מס' ילדים- 0 בינתיים

3. שעות עבודה של הבעל- 6-9 שעות תלוי

4. שעות עבודה של האשה- 4-7 שעות תלוי

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל- 25 דקות

6. זמן נסיעה לעבודת האשה- 0 מהבית!

7. תכלס- מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האשה- האישה לפעמים הגבר

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה- לא בדיוק! בעלי שונה (וכנ''ל אני) מההורים בהתנהלות ובהכל.

1. גיל- 28\28

2. מס' ילדים-חמש ורבע

3. שעות עבודה של הבעל- ללא גבול

4. שעות עבודה של האשה- אפס

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל- 5 שנ'

6. זמן נסיעה לעבודת האשה- 0

7. תכלס- מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האשה- ברור שאני, משתדלת כמה שפחות לבקש עזרה, בגלל שהוא מפרנס יחיד...

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה- הוא עושה פחות ממה שעושים בבית הוריו, מהסיבה הנ"ל

לגבי הורי, ישנם דברים שאצלם זה תפקיד קבוע של אבי, ואצלינו זה עבר אלי משום מה...  

1. אישה-22 בעל - 28

2. 2 קטנים והיריון ב"ה

3. 6 וחצי עד 7

4. סטודנטית: לרוב מ8 עד 6,

5. 45 דק' (כלול בשעות העבודה)

6. כנ"ל

7. האישה

8. בערך. אצל ההורים של שנינו המטלות נפלו יותר על כתפי האם. אבל במקרה שלי גם הילדים עזרו בית, ובמקרה של בעלי האמא עשתה הכל. (בעלי אפילו לא היה מרים את הצלחת מהשולחן...)

1. גיל- 25

2. מס' ילדים- 1

3. שעות עבודה של הבעל- 8 אבל בדרך כלל נשאר שעות נוספות לפחות 10-11

4. שעות עבודה של האשה- בין 6-8 

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל- כמעט שעתיים בתחבורה ציבורית (כלומר תכלס יוצא לתפילה של 6 וחוזר בין 9-11 בלילה)

6. זמן נסיעה לעבודת האשה- 25 דק' באוטו

7. תכלס- מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האשה- האישה,] בשמחה ובטוב לבב!

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה- זו שאלה מעניינת. 

שנים יש לנו דיו ןעל זה כי המשפחות של שנינו מאוד פמניסטיות(גם האבות שלנו וגם האימהות) אבל תכלס אצל הוריו יש עוזרת (ואמא שלו מכבסת ומבשלת בשוטף) ואצל הורי אמא עושה..

ואולי דווקא בגלל שאבא שלו לא עושה....

וגם בילדותו אמא שלו לא נתנה לו לעשות יותר מדי.

(בחירה שלו- אני לא  ביקשתי).

1. 22-23

2. בפוטנציאל- 17, בפועל-......

3. 1 בשבוע

4. 4 בשבוע

5. 0

6. זה במקום הלימודים שלי.

7. תלוי בתקופות, כרגע זה יותר הוא אבל בעיקרון אני.

8. ממש לא. גם אצלנו וגם אצלו האבא לא עושה כלום חוץ מלעבוד. וכאמור, בביתנו שלנו- הוא עושה המון

*הערה שתסבר את האוזן- בעלי תלמיד ישיבה ואני סטודנטיץ, מקבלים מלגה ועזרה מההורים של שנינו...

1. 28

2.3

3. כל יום מ9:00 עד 18:30 (חוץ מימי שישי)

4. 4 ימים בשבוע מ8:00 עד 13:30

5. 20 דקות

6. הליכה 3 דקות

7. האישה- הבעל בעיקר ביום שישי ומקלח את הילדים ומשכיב כשמגיע בערב

8. האישה- אמאט שלה עושה הרב בבית (מתאים)

הבעל- אבא שלו עושה ממש ממש הכל (כולל בישולים)- לא מתאים...

גם אבא שלי מבשל בבית וזה לא מוריד מכבודו הגברי

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.