אני משתמשת בניק "החסוי" שלי בכוונה.
אז ככה בשנה הראשונה לנישואין, בעלי היה מתוק, היתי אז עובדת, תמיד דאג לי, כיבד אותי, דיבר יפה הכל הכל, היה קם באמצע הלילה להביא מים ,סנדוייץ'- כשהייתי בהריון.
בתקופה האחרונה, אולי שנה כבר( בערך מאז שהנולד הקטן שיהיה בריא) היחס של בעלי השתנה, לפעמים הוא לא מדבר אליי יפה, בחוסר סבלנות, מרגישה את החוסר אכפתיות שלו. זה יכול לקרות כי ביקשתי משהו חשוב שיעשה כמה פעמים אז הוא מגיב בצורה לא מכבדת, אבל זה יכול להיות גם שאני הכי טובה ומתחשבת בעולם!!
אני חוויתי מהוריי זוגיות של כעסים ריבים ודברים כאלה, ולכן אני מטבעי מוותרת ,ואני מרגישה שאני טובה מידיי אליו..
לפעמים אני אומרת לעצמי אולי אני צריכה קצת לשנות גישה, כי כך הוא ממשיך בהתנהגות הזו, אחרי יום הוא חמוד ונחמד עוזר ומתחשב, אבל הרושם והטעם המר נשארים אצלי.
חייבת לציין שאני בשמירת הריון וגם לי התמודדיות לא פשוטות. כמעט ואנחנו לא יוצאים לבלות יחד רק שנינו וזה גם מבאס. ( אין רכב כרגע, ואסור לי ללכת ברגל, ומוניות זה מסורבל כי צריך לשים את הקטנצ'יק נגיד אצל ההורים ואז ליסוע למסעדה) .
הוא עובד עד שש בערך .
השאלה שלי אם כדאי להתחיל לשים גבולות ולהפסיק להיות טובה מידיי אולי זה יעורר אותו??
כשמדברים על זה ברגעים טובים אז הוא אומר שהוא כבר לא אותו אחד עם סבלנות ושהוא נשחק. ולי זה כואב גם לי אין סבלנות לפעמים אבל אני מתאפקת , ואם מעדתי אז מתנצלת ומתקנת..
אפשר עידוד, נאבדת לי האהבה אליו ברגעים כאלה.
אז ככה בשנה הראשונה לנישואין, בעלי היה מתוק, היתי אז עובדת, תמיד דאג לי, כיבד אותי, דיבר יפה הכל הכל, היה קם באמצע הלילה להביא מים ,סנדוייץ'- כשהייתי בהריון.
בתקופה האחרונה, אולי שנה כבר( בערך מאז שהנולד הקטן שיהיה בריא) היחס של בעלי השתנה, לפעמים הוא לא מדבר אליי יפה, בחוסר סבלנות, מרגישה את החוסר אכפתיות שלו. זה יכול לקרות כי ביקשתי משהו חשוב שיעשה כמה פעמים אז הוא מגיב בצורה לא מכבדת, אבל זה יכול להיות גם שאני הכי טובה ומתחשבת בעולם!!
אני חוויתי מהוריי זוגיות של כעסים ריבים ודברים כאלה, ולכן אני מטבעי מוותרת ,ואני מרגישה שאני טובה מידיי אליו..
לפעמים אני אומרת לעצמי אולי אני צריכה קצת לשנות גישה, כי כך הוא ממשיך בהתנהגות הזו, אחרי יום הוא חמוד ונחמד עוזר ומתחשב, אבל הרושם והטעם המר נשארים אצלי.
חייבת לציין שאני בשמירת הריון וגם לי התמודדיות לא פשוטות. כמעט ואנחנו לא יוצאים לבלות יחד רק שנינו וזה גם מבאס. ( אין רכב כרגע, ואסור לי ללכת ברגל, ומוניות זה מסורבל כי צריך לשים את הקטנצ'יק נגיד אצל ההורים ואז ליסוע למסעדה) .
הוא עובד עד שש בערך .
השאלה שלי אם כדאי להתחיל לשים גבולות ולהפסיק להיות טובה מידיי אולי זה יעורר אותו??
כשמדברים על זה ברגעים טובים אז הוא אומר שהוא כבר לא אותו אחד עם סבלנות ושהוא נשחק. ולי זה כואב גם לי אין סבלנות לפעמים אבל אני מתאפקת , ואם מעדתי אז מתנצלת ומתקנת..
אפשר עידוד, נאבדת לי האהבה אליו ברגעים כאלה.
)