שאת מרגישה כך.

אבל לענ"ד הפיתרון אינו "להפסיק להיות טובה מידי"..

מה גם שאת עצמך אומרת שזה לא קבוע. "אחרי יום הוא נחמד".. לכל אחד יכולים להיות לפעמים לפעמים זמנים שהוא קצת פחות סבלן. אח"כ הרי "הוא נחמד ועוזר ומתחשב"..

מה שכן, כדאי אכן לדבר - בזמן נינוח - לומר שהיית שמחה אם היית מרגישה יותר איכפתיות, יותר השתדלות לכבד.  ואת יכולה לומר, תראה - אני מטבעי מעדיפה "לוותר" כי אני ראיתי איך זה כשיחסים לא נעימים; אבל עדיף שאני אתייחס כך לא מ"ויתור" אלא ממוטיוציה שבאה גם מהיחס שלך. זה יותר אמיתי וגם אתה תרגיש עם זה יותר טוב (זה עדיף מאשר "לשנות יחס". ועם זה - יש בכך הסבר על המוטיוציה הטובה יותר, שבאה מתוך הדדיות).

וכמובן, אל תשכחי להזכיר את הזמנים המצויים שהכל בסדר, ואת שמחה בכך, ובכל זאת - אם אפשר להשתדל יותר.

אם יגיד שוב על הסבלנות שלו - תשאלי אותו: מה אתה מציע? איזה פיתרון?  ואם יאמר שהוא לא יודע - תגידי שכדאי שיתאמץ בכל זאת למצוא פיתרון, שהרי כל כיוון יכול להתחזק עם הזמן; אז עדיף שיתן רעיון איך משפרים, ותתרגלו לזה..

כלומר: תעבירי לו את הענין. אם אומר שחסר לו קצת סבלנות - שיציע רעיונות איך לשפר.

ובאמת כדאי שאחת לכמה זמן תצאו ביחד, למרות הקושי עם המונית. לא נורא - שווה את הענין. ותשבו בנחת, תתעניינו אחד בשני, תתענייני במה שהוא עושה, וכו'. להכיר יותר בעומק ובקרבה. תבנו שותפות עמוקה יותר, גם ע"י שותפות בקשיים שגורמים לעיתים לקצת חוסר סבלנות..

כמו כן, תביאי בחשבון שהמצב הנוכחי יתכן גם קצת מקשה עלייך. תשתדלי לקחת דברים במתינות.

תצליחו.

אכן מקרה קלאסי של שחיקה בנישואין.

ראשית, להניח את האצבע על הנקודה, 

בבסיס אתם אוהבים, מכבדים וחשובים אחד לשני,

טרדות החיים עייפה אתכם ואתם זקוקים לרענון.

לא חייבים לצאת כדי להתרענן,

אפשר להשקיע בערב אחד בבית ביחד,

להזמין ארוחה טובה,

לשבת ביחד לדבר

אפשר בהפתעה אפשר מתוכנן

אבל להקדיש לכך ערב.

תהיי יצירתית, חברה שתגיע לעזור לך לארגן את הסלון אחרת,

להדליק נרות, לעשות דברים קטנים בעלי אפקט גדול.

את יכולה לקנות לו מתנה שירגיש שהוא חשוב לך.

יתכן שהלידה גם גרמה לריחוק ביניכם,

גידול ילד קטן ועוד בשמירה בהכרח מהווה אתגר לשניכם.

מסכים לדברי דן שאין צורך להפסיק להיות נחמדה,

גם לו יש נקיפות מצפון ואין צורך לעורר אותו,

מאידך, חשוב לומר שאמירות לא מכבדות מפריעות לך

ואת מבקשת ממנו להימנע מהן.

"להשלים עם המצב"...

זו רק הצעה לנסות איך להשלים בהדרגה את המצב...

ובלי "לשבור כלים".

יכול להיות שבעלך עייף יתר על המידה? האם הוא יושן 'כמו שצריך'? זה מאד מאד משפיע, מניסיון.

אולי יש עליו לחץ? אני מציעה לך לחייך אליו כמה שיותר ולנסות להקל עליו.

בנוגע ליציאות, גם א. ערב רומנטית לשניכם, או אפילו לשבת על קפה ועוגיות רק שניכם- יכולים להיות יציאה מרעננת מהשיגרה.

בהצלחה

בעלך הוא גיבור- על 

מתמודד עם אתגרים לא קטנים 

הוא צריך הערכה על זה....

ולפעמים הוא צריך חופשה מזה, מותר לו שלפעמים יהיה נמס לו לעשות בלי סוף ולפנק בלי גבול- מותר גם לו להיות חסר סבלנות או עייף או משהוא 

לדעתי- 

תמצאי חברה או אחות או גיסה או מישהיא שתהיה איתך לעזור לך קצת להוריד מהבעל 

ותמצאי זמן ודרך שבעלך יקבל קצת יחס מאשתו הנורמאלית- לתת לו ולא רק לקבל ממנו 

לפי דעתי, אתם צריכים למצוא זמן רק לעצמכם,

לקחת בייביסטר, ולצאת למסעדה, אפילו שזה "מסורבל" כמו שכתבת.

תנסו למצוא שוב זמן לביחד שלכם לבד.

כמו שהכרתם.

מנסיון, כאמא, זה מאוד מאוד קשה להשאיר את התינוקות עם בייביסיטר

אבל שמעתי פעם משפט נכון: "זה שאת אמא, לא אומר שאת כבר לא אשה של בעלך"

והוא צריך אותך ומחכה לך, הרי הוא לא רגיל שיש עוד מישהו ש"לוקח ממך כוחות"

הוא הכיר אותך לבד, רק אותך ולכן, צריך לנסות "לתמרן" ולמצוא זמן רק לעצמכם. לבד.

אז זה נכון שיש שחיקה של חיי נישואין

וזה נכון שבמצב הזה, שיש קושי כמו של שמירה

שיש בטח הרבה שיעמום

וזה יוצר הרבה ציפיות מהבעל

ואישה מתלוננת כי כך היא רגילה לקבל אהדה

והבעל משתגע מזה, כי מבחינתו אם אישה מתלוננת סימן שהוא לא הציל אותה ולא דואג לה כפי שצריך...

ואל זה אפשר ללמוד בספרים על זוגיות, ויש רבים.

אבל אם הבנתי נכון,

יש אוירה של חוסר כבוד

ואולי אפילו זה מזכיר "אלימות מילולית"

זה אולי ניסוח מפחיד, אבל הגבול בינהם הוא דקיק

בכל אופן,

מנסיוני, בין אם זה חוסר כבוד

ובין אם זה אלימות מילולית

אף פעם לא מזיק להתיעץ עם איש מקצוע

כי הדברים הללו רגישים

ותלויים מאוד בפרשנות ובמשקעים,

שכל אחד מביא איתו מהעבר לחיי הנישואין.

יש ספר מצויין על אלימות מילולית, שיכול מאוד לעזור לשים את האצבע על הנקודה

ולעזור גם להתמודד

זה הספר של מרים אדהאן "משיפלות לחרות".

(יתכן שתצטרכי לפנות אליה ישירות כי הספר לא נמכר בכל מקום)

בכל אופן,

מהכרות שלי אישית של יותר ממקרה אחד

שהסיפור התחיל מחוסר כבוד

והגיע לאלימות (בכל הרמות)

לא לזלזל

לבדוק

לפעמים מספיק לשנות דברים קטנים

שהכל בהתחלה

ואפשר להציל את חיי הנישואין

ולהפוך אותם לחיים יפים ביחד.

בלי הכרת המקרה מקרוב ממש

אי אפשר לתת המלצות

כמו לשים גבולות במצב א, לשנות מצב ב

וגם מי שמכיר את המצב מקרוב לא יכול

אלא אם כן זה אדם מקצועי

שהתמקצע בנושא זה.

(אין לכם מושג כמה פסיכולוגים ויועצים למיניהם לא מבינים בתחום ועושים שטויות והורסים)

ולפעמים מה שצריך זה חיזוק הביטחון העצמי

והאמונה הפנימית באניץ

ע"י איש שהתמקצע בתחום...

וזה יכול לשנות את כל הריקוד של חיי הנישואין.

(אגב אין מצב של לעורר בן אדם אלה רק שינויים קטנים ועקביים, שאדם משתנה בעקבותיהם)

בכל אופן,

באופן אישי אני מבקשת,

תעשי את המאמץ ותבדקי אם איש מקצוע

איפה את נמצאת

ומה אפשר לעשות

ראיתי יותר מידי נישואין שמתפרקים ממש או שהבית הופך להיות גהינום

בגלל דברים כאלו...

והרבה מהם יכלו לעזור בהתחלה.

אני מאוד מקוה שהברורים יגלו בעל מדהים

שמרגיש קצת מוזנח (כשיש ילד, והאישה בשמירה)

והחיים לא קלים לו.

וגם אז איש מקצוע יוכל לעזור לנווט

ולשנות... (זו המלצה בכל מצב - תמיד יש מה לשפר מבחינה מקצועית גם שחיי הנישאוין מאוד יפים וגם זה מניסיון)

אני מקוה שאני לא מיאשת

אבל לדעתי יש הרבה תקוה

כשמשנים בהתחלה

בהצלחה

את מתארת שהוא יכול להיות מאד נחמד. ואת רוצה שתמיד יהיה ככה. באיזה מצב הוא תמיד נחמד?

את מתארת את השנה הראשונה- כנראה ששם הוא קיבל הרבה כח ממך וסיפוק, ואולי גם היה צריך לעזור פחות פיזית בבית, לא היו ילדים...

לדעתי המצב הנפשי שלו זה תוצאה מהמצב של הבית- אישה בשמירת היריון, תינוק ולחץ מפני הלידה הבאה...

לא פשוט לגבר בכלל כל היום לתפקד ולדאוג ולדעת שא"א לדרוש מאשתו דברים. (אולי גם בשמירה יש בעיה עם קיום יחסים- אם כן ,אז זה גם מוסיף מתח)

כמובן שאת מצידך צריכה את תמיכתו ב100% אבל יכול להיות שאין לו מהיכן להתמלא. והוא צריך תמיד לתת ולתפקד ולהיות נחמד ומתחשב...

כל אדם, ובמיוחד גבר, צריך זמן לעצמו.

וכל זוג צריך זמן לעצמו.

אז לדעתי לבוא אליו בדרישה "תכבד אותי בכל מצב" יוסיף לו עוד מטלה לרשימה העמוסה...

צריך לפנות זמן בשבילך לבד, בשבילו לבד, בשבילכם יחד, שכל אחד ימצא את עצמו, ואני מאמינה שההתנהגות שקיימת בו, שהייתה הרבה בעבר תתחזק. וכמובן, לחזק תמיד כשהוא מתנהג חנמד.

אם יש מצב שאומר מילים בוטות שהם לא לעניין, להראות לו שנפגעת...זה גם חשוב...

בס"ד

שלום רב

מה שאת מתארת הוא שחיקה של המעטה החיצוני של הקשר (שזה מצויין), בעבר, הכל חדש, יש הרבה כח לתת, כמ ובעל תשובה צעיר. 3 שנים לאחרמ"כ, גם לבעל תשובה מתלהב קשה להניח תפילין בבוקר.

יש לי רק בשורה טובה לומר לך, הגעתם לשלב שבו מתחילה הבניה האמיתית של הקשר, נדרשת כעת השקעה לאתר את הנקודה הפנימית הקושרת ביניכם. זה יגיע אם תשתפו פעולה לאיתור הכשלים ותציעו פתרונות. בכוחכם לעשות.

הצעתי היא, קביעת פגישה זוגית, ללא הפרעות, שלכם, עדיף מחוץ לבית בגן או בבית קפה, מקום שניתן לשוחח, אחת לשבועיים לפחות. בפגישה זו, שניכם מחוייבים להעלות את הצד היפה שבבן הזוג, פרגון, לשבח את המעלות (עדיף כמה שיותר מהנופך הנפשי).

לאחר מכן, לאכול משהו קטן יחד (בכיף...), ואז לנהל שיחה שעניינה מהות ואיכות הקשר. את חייבת להעלות בצורה מכבדת אבל גם ברורה לגמרי את הקושי ויותר מכך, אמרי מה לדעתך הסיבות לקשיים בקשי גם ממנו לפעול כך, תגלי שיש לו עניינים ששמר בבטן שלו.

אתם חייבים לצאת מכל פגישה כזו עם מסקנות לשבועיים הבאים, ושעורי בית, מעתה, כל אירוע שהתגובה האוטומטית שלו היתה כעסים או אוירה שלילית, תקבל תגובה שונה שתחליטו עליה. תגובה

אני מתנגד לכך שתנסי לרצות אותו או שתעשי לו טוב וכו' וכו'. כי מהות הקשר היא לא שכל אחד עושה טוב לשני, אלא מהות קשר אמיתי היא שותפות ומחוייבות למטרות שלכם. בירור של המעקשים והצעת פתרונות על בסיס קבוע (כמו שבת, פעם בשבוע, כך פגישה זוגית חייבת להתקיים על בסיס קבוע ומחייב)

אין לי ספק שאם כעת תפעלו כך, זה עניין של זמן קצר עד שתראו ברכה ואור חדש מהקשר.

נשמע לי שבשביל הבעל הזה- ימי שישי- שבת הם "זמן שלא באמת רוצים לחיות אותו" 

לכן הוא שוקע בשינה... 

זמן פנוי, ושבת במיוחד- זה זמן שפותח בנפש דברים, שלא תמיד יש כוח לפתוח... 

אני מנסה לחשוב מה צריך להיות המקום שלך כאישה.. 

את זקוקה לשבת משפחתית, ואת זקוקה למישהוא שיהיה ער ויעזור לך 

הוא זקוק לשקט, שלא יציקו לו, שיתנו לו מרחב של אהבה כדי ללכת לקונכיה שלו- וגם לחזור משם 

ואני לא חושבת שאת האדם כדי לתמוך בו בכל התהליכים שהוא עובר בפנים- הוא צריך אדם אחר- חבר, רב, יועץ... 

אורחים עושים את השבת יותר מענינת ופחות משעממת.

ושהוא זקוק לעזרה.

למה שלא תתיעצו עם רופא המשפחה שלכם?

יש תרופות לסוגים שונים של דכאון קל שרופא המשפחה יכול לרשום.

אכן כך זה נשמע.

אל תאשימי את עצמך, לדעתי זה לא תלוי בך. היחס חסר הסבלנות אלייך נובע מהתקופה הקשה שהוא נמצא בה, ולא בגלל שהוא לא אוהב אותך יותר.

מכיוון שגם את במצב לא פשוט (שמירת היריון), קשה לך לתמוך בו. צריך למצוא מישהו אחר. אם הוא בקשר טוב עם הרב שלו, זה יכול להיות הפתרון. אבל אולי כדאי לברר קודם אצל רופא משפחה מה מצבו מבחינה קלינית.

בהצלחה ותרגישו טוב!

בס"ד

תעשי אותו מלך- תהיי מלכה.

לשאול אותו, לשתף אותו. הריון זה קשה וזה הורמונים- אולי לוחץ עליו משהו? בעבודה? מצב כלכלי?

אולי מפחיד אותו שני ילדים פתאום? [אני מבינה שיש לכם ילדים צפופים?]

אולי הוא דואג לך כ"כ מהשמירה ולא יודע לבטא את זה?

אבל הרבה פה נשים יגידו, מה אם לא יכולים לקיים יחסים. אז כבר מותר לזלזל בי?? מה רק בשביל זה אני שווה?

מכבדים אותי רק כשצריך אותי?

זה באמת קשה לבעל. אבל מה אפשר לעשות? האישה לא אשמה.

אני אספר מאישי. אני היתי בשמירה וכל פעם מחדש אמרו לי אסור לקיים יחסים. היתי במיון בערך 8 פעמים.(כל פעם אחרי קיום יחסים)כי כל פעם "ריחמתי על בעלי" ולא עצמי.... והגעתי למיון.. והאמת הייתי כנראה קטנה וטיפשה כי סכנתי את התינוק  בלידה מוקדמת.

בשמירה הבאה אם כל הצער. פשוט אמרתי אין מצב! אני כבר יותר גדולה ומבינה שזה לא משחק ילדים.

זה נכון שהבעל אמור להבין מבחינה הגיונית, אבל זה קשה לו ועוד בתוספת חודשים אחרי לידה.

ואחרי הלידה  הוא רוצה פיצוי על כל הזמן הארוך שלא יכלתם. ולכי תסבירי שאת לא התאוששת מהלידה/הנקה , אז כמה חודשי שמירה+חודשים אחרי לידה. אז מה עכשיו? את עיפה? זה כבר מותר מבחינה טכנית....

וגם אין צורך בנשים אחרות רחמנא ליצלן.

גברים יודעים איך לפרוק בעצמם את המתח שמצטבר אצלם ואין טעם להכנס לפרטים. 

מה שבטוח, שאם את אומרת לו שלך זה לא חסר, זה רק הולך ומחמיר לו את המצב רוח הרע !

את חיבת לתת לו את התחושה שגם לך זה חסר, ואת מאוד מבינה אותו שקשה לו,  כי אם את אומרת לו שלך זה לא חסר, וזאת רק בעיה שלו ברור שהוא מתוסכל מיזה , שגם אין הבנה מצידך לכל הענין שגם ככה קשה לו.

אולי הוא ירצה פינוקים אחרים?? תשאלי אותו מה יעשה לו טוב במקום מה שאסור

אולי תראי איך הכל יתהפך לטובה בעזרת ה'. שתבינו יחד את הקושי אחד של השני

ניק קיים- דברי עם בעלך גם על הנושא הזה. יכול להיות שהוא נמצא במתח וזה בכלל לא קל. כדאי באמת לספק אותו בדברים אחרים: ארוחות טובות, חופש לצאת עם חבר טוב, וכו'

[אני חושבת שפעם קראתי שאפשר לקיים יחסים "שלא כדרכה"  במקרים מעין אלה (כמובן כמובן בהיתר רב)]

קודם כל להתחזק באמונה ובשמחה, עכשיו חודש אדר!

משנכנס אדר מרבים בשמחה 

ולהודות לה' מאד מאד על כל הטוב שיש

לקחת דף ולכתוב 100 תודות לפחות - תודה שנתת לי את האיש הזה, שאני נשואה, שיש לי ילד ואני בהריון

(את יודעת כמה בחורות ונשים פנויות היו מייחלות לקום בבוקר לתוך המצב שלך אפילו שהוא לא "מושלם"?!)

אחרי הרבה תודות - כי כל פרט במציאות הוא מתנה מה' יתברך

שום דבר לא מובן מאליו, הכל בחסדיו הגדולים

צריך על פי החסידות לחזק את "קו ימין" - הקשר עם ה' שאוהב אותי

שאני ביתו האהובה ואני ראויה להכי טוב

וגם בעלך הוא בנו האהוב וראוי להכי טוב

וב"ה הוא נתן לכם כל כך הרבה טוב!

אבל מה לעשות שליהודי יש נפש אלוקית ונפש בהמית, יצר טוב ויצר רע

והנפש הבהמית מפילה אותנו לפעמים לרגשות שליליים

והתפקיד שלנו לא להיכנע לה, זאת ממש מלחמה פנימית תמידית (כמבואר בספר התניא)

לחשוב חיובי, להרגיש חיובי, לדבר חיובי

לדון לכף זכות את הזולת וגם את עצמי...

בטח יש קשיים של המציאות ובעלך הוא רק בן אדם ויש לו את המלחמה שלו

עם הנפש הבהמית שלו ועם הנסיונות שהמציאות מביאה

אל תצפי ממנו להיות מושלם כל הזמן

אל תצפי מעצמך להיות מושלמת כל הזמן

הכל בסדר. אתם נשואים ואוהבים והקמתם משפחה חמודה והכל בסדר

תקבלי את זה שלבנאדם יש רגעים פחות טובים, העיקר לזרום

להתקדם ולחיות את הרגע העכשווי הכי טוב שאני יכולה

ולהתבונן בסבלנות וברוגע על רגעים פחות טובים וללמוד להכיל אותם

ככה מרחיבים את הכלים

ככה צומחים ונהיים אנשים יותר בוגרים וסבלניים

בשורות טובות

ברור שלגברים קשה

אבל גם גברים ש להם נקודת אמת

ואז ברור שהם לא מחפשים דרכים נגד התורה

כשנקודת האמת לא נראית לענין=כשעוברים חוויות קשות, מצבים קשיםן

שמעולם לא חשבנו שנצטרך להתמודד איתם

כלומר, גבר נשוי שעבר מה שעבר וגדל עם מה שגדל ועכשיו יש לו תפקיד שבד"כ הוא לא למד אותו כמו שצריך, זה בעיה.

כשהאישה בשמירת היריון וצריכה הרבה יותר עזרה פיזית וריגשית, גבר ממוצע לא תמיד יודע להכיל מצב כזה.

ועם התוספת של שעות השינה כשצריך להיות בבית (זה לא בימים שהוא עובד מחות לבית) הבחור, קשה לו מאד

הוא צריך עזרה

להגיד " זו תקופה" זו הדחקה, הוא צריך עזרה.

ואם לא עזרה מבחוץ

זה לדבר כל יום, כן כן, תלחמי על זה. תנסי להקשיב לו לדובב אותו, שיבין את איתו, אפילו שהוא כרגע יותר הנותן ופחות המקבל,

מה שלא היה עד לידת ילדכם הראשון.

זה לא שהוא ישר יתחיל לשתף ברגשות , אבל לאט לאט זה יקרה.

זה אפשרי

מניסיון כדאי מאוד לדבר על זה. תשבו בערב ביחד על קפה ועוגה , בנחת, ותשתפי אותו, בלי האשמות ודרישות. אלא רק תספרי לו רק מה עובר עליך ומה את מרגישה. אפשר רק לבקש מהרב שלכם שיחה על זוגיות, זה מאוד עוזר לבעל לראות את הדברים בצורה שונה....בהצלחה

וכן- 

אני חושבת שלא צריך לערב אנשים מקצוע בתחומי הזוגיות רק כמוצע אחרון, רק כשהשמיים נופלים

מותר גם ללכת לקבל עיצה עזרה וכלים- כשנמצאים בפני מצב חיים קצת יותר מורכב מהרגיל

למשל- שמירת הריון

מצב חיים לא רגיל שמציב קשיים ואתגרים לזוגיות- למה לא ללכת לקבל קצת עזרה? למה לא ללכת ליעוץ לקבל כלים ועיצות שימנעו קשיים ובעיות? 

זה לא בושה, זה לא פיתרון למצבים קריטיים- זה חיים נורמאליים. 

(כמו שנורמאלי ללכת לרופא שיניים כשיש קצת כאב, לא חייבים להיות במיגרנות מכאב שיניים כדי ללכת... ככה) 

למה בפורום לא התייחסו לנושא יחס פנימי של זוג?

כי זה נושא פנימי, לא דבר שמעלים ראשון בדיבור פומבי של פורום 

(אולי שלחו לה באישי מסר עם דיון על הנושא הזה? לכי תדעי...) 

ניק קיים, גם אני אשמח לשמוע מה שלומכם ואם דברים מתפתחים קצת  

[כמעט שהיה ניתן להגדיר את זה כ"חוצפה", הייתי אומר.. אם לא שמִן הסתם מחוסר שימת-לב: ]

א. היכן ראית שאני חותם שמי כ"יועץ"?... בחתימה שלי מצוין, כמקובל, גם אתר שלי בענייני חינוך (וגם שם לא התיימרתי כ"יועץ".. אנשים שפונים אלי, באיזה תחום שיהיה, זה סתם כי מוצא חן בעיניהם דברים שכתבתי).

ב. היכן ראית בתגובתי מקום אחד שבו כתוב מה שאמרת, "האשמתם את הבעל".. (בכלל, זו לא דרכִּי בפיתרון עניינים כאלו בדרך-כלל..). והיכן בדברי כתוב "משבר. שחיקה בזוגיות" (אני בכלל לא כ"כ סובל את הביטויים האלו..). מה ההכללה הזו?

ג. ומדוע את בטוחה שקראו את דברייך בתגובתך אליה, טרם כתבת בכותרת של עוד תגובה, ש"התעלמו" ממשהו? לא כל אחד שמגיב גם קורא אח"כ מה שכולם אומרים. לפעמים כן ולפעמים לא.

ד. דווקא בנידון זה, אני לפחות לא כתבתי בשום מקום שצריך לערב "אנשי מקצוע"...

ה. התגובה שלי היתה בהתחלה. אחרי שהיא הוסיפה הודעה "לכל מי שהגיב, הייתם מגיבים כך לו אספר לכם.." - אז באמת נמנעתי מלהגיב עוד. ראיתי שיש עוד משהו בתמונת המצב, ו(תארי לך..) לא ידעתי בינתיים מה לומר. אז העדפתי לא לומר מה שאיני יודע, בלי לחזור ממה שאמרתי בהתחלה שהוא אמיתי לדעתי.

ו. אח"כ ראיתי "כותרות" של תגובות של נשים על כך. "הרחתי" שההודעות עוסקות בדברים שבצינעא, והעדפתי לא לקרוא (כנ"ל - אני לא "יועץ" פה, לא מקבל שכר, לא חייב לקרוא כל דבר...).

ז. כשכתבת "קראתי את כל התגובות של יועצי הפורום" וכו' - אז באמת עיינתי בהודעתך, גם הקודמת.

בלי להתייחס לגופו של ענין, את צריכה להבין דבר פשוט: חלק נכבד מהאנשים, ביחוד גברים, לא יכתבו, ובצדק ובצניעות, על מה שאת קוראת "היחס האינטימי" וכו' ברשות הרבים בפורום. קל וחומר שלא "יענו" על מה ששאלת בתום-לב בהודעתך הקודמת, אותם... (וגם לא בטוח שהיא תענה על מה שכתבת: "אחרי שדיברת עם בעלך על הנושא תגידי לנו מה המצב"... אע"פ שקראתי את זה בחיוך, ואני משוכנע שכתבת את זה בתמימות לגמרי). זה מובן לגמרי. וגם יפה.  

אבל אינך יכולה לדעת, מה מייעץ מי שאיכפת לו אכן מהמצב של אחרים, באפשרויות שיש כאן מעבר לפורום-הפומבי.

ומכל מקום, את אכן הצבעת על נושא חשוב בתוך מצב כזה של "שמירת הריון". ובאמת יישר כחך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.