הוא יודע את החומר ורק מתעצל/ מתקשה בהבעה

או שהוא בכלל לא מסוגל
אם אתה עובד במוסד שאינו פרטי יש היום הרבה מאד משאבים לעזור.
לפעמים הוא צריך קצת יחס, קידום באופן אישי, אולי מבחן בזמן מיוחד (לשבת לידך בשעת חלון ולכתוב בעצמו)
הילד עבר איבחון כלשהו כדי לדעת על מה זה עומד?
ממה שאתה מתאר זה נשמע ממש רגשי.
ואיי מה לחשוש ואפילו יעריכו אותך אם תפנה ליועץ/יועצת בית הספר, לשאול מה יש להם להציע בשבילו )לפעמים יש בתוך ביהס טיפול רגשי, אולי הוראה מתקנת...)
אם יש לכם בצוות אולי מישהו שיכול לקשר אותך עם ההורים שלו זה מעולה. לכתוב להם מכתב של דברים טובים שהוא עשה ושמישהו יתרגם...
להתחיל בטוב- לא מוגזם ולא מרחמים. ממקום שאתה רוצה לעזור לו כי מגיע לו והוא מסוגל.

אני חושב שיש לו יכולות. לא בטוח במאה אחוז

 

הסדר לדעתי,

 

קודם "תקוה וביטחון", אח"כ "משמעת וגבולות".

 

אתה אומר לו: תשמע, יש לי פטנט.. אם אתה הולך איתי - אתה נהיה ממש תלמיד טוב בעז"ה. לא בבת אחת ולא במאמץ נוראי..

 

תגיד לו: מתחילים מדברים קטנים. אתה תראה שהצלחת - יהיו לך יותר שמחה ויותר חשק.

 

תקדיש לו קצת זמן מחוץ למסגרת.  נגיד: איזו הפסקה או קצת אחרי הלימודים. תבדוק מה הוא יודע בחשבון. תתחיל מחיבור פשוט.

 

הגעת לנקודה שהוא יודע (נניח חמש ועוד שבע..) - אתה מלמד אותו משהו קטן מעבר לזה. אומר לו מראש - אני מלמד אותך כעת משהו לא קשה, אבל קצת יותר ממה שאתה יודע. אתה חוזר על זה פעם אחת בבית. מחר אני נותן לך שאלה. אם הצלחת שני פרסים: פרס אחד - אני מביא לך ממתק קטן, פרס שני - אתה פתאום תרגיש שאתה דווקא יכול משהו, מצליח, זה ישמח אותך. 

 

נניח הסברת לו איך מחשבים שש ועוד תשע (כולל אצבעות ידיים, רגליים וכו'...) - למחרת אתה שואל אם חזר פעם אחת בבית. אם יגיד שלא (יש להניח..), תגיד - טוב; אבל הבאתי כבר את הפרס. אתה רוצה שאתן לך אפשרות לחזור כעת חמש דקות במקום מה ששכחת בבית?..

 

חזר - בחנת אותו, הצליח, צילש"ת אותו. מברך על הפרס (חייב!) אוכל על ידך (אל תיתן לו לברוח.. תגיד: רגע... שכחנו את הפרס השני..). ואתה אומר לו: הצלחת. ייש רכח. זה נעים להצליח, נכון? תבוא אחרי הלימודים - קומה הבאה.

 

הקומה הבאה יכולה להיות שאתה מספר על אברהם אבינו מתחילת לך-לך, מסביר מה היה שם, מסביר את הניסיון, את האמונה בה'..  שואל כמה שאלות לוודא שהבין. משימה הביתה: קורא את הכמה פסוקים ששם. מחר - שואל אותך כמה שאלות על מה שלמדנו. הבנת - פרס כפול..

 

למחרת - כנ"ל ( לא חזר בבית, 5 דק' בכיתה במקום מה ש"שכח"..  אחרי כמה ימים, אתה כבר תוכל להגיד שאתה כבר בטח יכול לזכור ללמוד בבית. אז אם מחר תשכח - נחכה עוד יום שתזכור גם בבית, זה חשוב..).

 

וכן על זה הדרך.

 

כשתעשה לו מבחן על כל הש"ס - תודיע...

א. שיחה אישית שבה אתה מבהיר לו שאתה לטובתו ורוצה לעזור לו. חשוב לא להתייחס בהתחלה לקשיים ולבעיות אלא רק ליכולות שלו.

 

ב. הבהרה שחלק מהעזרה שאמנם אתה רוצה לעזור לו, אבל לשם כך עליו לעמוד במספר כללים. את הכללים כדאי לחלק בין כללים שאתה קובע לבין כללים שהוא ירצה להוסיף (לדוגמה: מותר לו לצאת באמצע השיעור, בתנאי שהוא חוזר תוך 5 דקות).

 

ג. להבהיר לו מה הוא ירוויח אם הוא יתנהג כמו שצריך (מומלץ לשתף את המנהל בסיפור. יש לו כלים שיכולים לעזור כתגמול חיובי).

 

ד. לזהות את הפערים הלימודיים, ולהגדיר במה מתמקדים. אל תנסה לסגור את כל הפערים במקביל. תבחר שניים-שלושה מקצועות ותתמקד בהם. העזרה צריכה להינתן גם ע"י מורים מקצועיים.

 

ה. לזהות תחומים שמעניינים אותו, ולנסות לתת לו להביא אותם לידי ביטוי - או בתור דבר שירגיע אותו, או בתור תרומה לכיתה\ לבת הספר.

 

ו. לנהל מעקב אחרי עמידה בכללים. לא תאמין כמה מסגרתיות יכולה לקדם..

על אי עמידה בכללים תגיב בצורה של "לא מתאים לך. החלטנו ביחד...". אל תיקח את זה אישי, ואל תכניס את זה למלחמה מולו.

אל תשכח לתת תגמול חיובי על עמידה בכללים (בהתחלה יותר תגמולים ולאט לאט להפחית). כמובן שגם מחמאות הן תגמול, אבל שווה לדאוג גם לתגמולים מסוגים נוספים.

 

ז. תנסה לייצר תחרותיות בינו לבין אחרים בצדדים החזקים שלו. תוכיח לו שיש דברים שהוא טוב מאחרים (כמובן שתעשה את זה בחכמה ואל תגרום לו להיות שנוא...)

 

זה על קצה המזלג רעיונות שעלו לי. אם יהיו לי עוד אני אכתוב.

ואני יודעת שזה אולי ישמע מוזר.

אבל טלפון אליו ל5 דק לבית.... זה קצת ממש להשקיע והמון תוצאות!!

 

תתקשר אליו, תשאל אותו ״הסתדרת עם הש.ב היום (לא האם עשית!!) ישך משהו שאולי תרצה לשאול ואעזור לך? איך בבית? איך בכיתה ״. וכו וכו

 

 

עושה פלאים

בהצלחה רבה!!

 

ותגיד לו גם ״בןנא , ראיתי, איזה תותח אתה בכדורגל!!!״

מגניב

אבל מדגיש: דבר ראשון תדבר איתו.תן לו לספר לך מה מפריע לו.

 

תצא לרגע מהמקום של מורה,דיסטנס מסויים, ריחוק ופשוט תבהיר לו שאתה רוצה 

לעזור לו ולשמוע מה יש לו על הלב. כמובן, תבהיר לו תוך כדי/בסוף שהשיחה הזו

לא אומרת שאנחנו חברים ולכן הוא יכול לעשות מה שבראש שלו, ושהוא כן צריך

להיות ממושמע ולהקשיב לכללים, אבל שיידע שתמיד תהיה שם בשבילו.

 

שהייתי סמל טירונים בצבא היו לי מספר חיילים מאד בעייתים, (למי שלא יודע-

הסמל בדר"כ תופס דיסטנס רציני מהחיילים) שהמפקדים שלהם לא הצליחו להתמודד איתם לבד,

בין השאר כי הם פחדו למחול על כבודם.

 

דווקא שאני,שבאתי כאילו מ"למעלה" ותפסתי איתם שיחות הצלחתי בעז"ה ליצור מגמת שינוי אצל האנשים,

והם הצליחו והגיעו למקומות שהיה הזוי לחשוב שהם בכלל יסתכלו לכיוונם.

 

הרבה הצלחה בעבודת הקודש.

ישר כוח ענק, מורה שנה ראשונה, חטי"ב, 32 תלמידים 

ושם לב גם לתלמידים "השקופים",, ראוי להערעכה.

 

מציע לך לפתוח בתהליך מסודר ומקיף מכל הכיוונים,

המקצועי (אבחון) הפדגוגי והקשר האישי.

 

הפן המקצועי: חייבים לשלול בעיית קשב וריכוז, לא בטוח ש "

הוא מאחר לשיעור ויוצא מהשיעור מתי שבא לו

ובכללי הוא לא בעניינים." נובע מאי הצבת גבולות אלא

נראה יותר מבעיית קשב. שוחח על-כך עם היועץ/ פסיכולוג.

 

מהצד הלימודי: דבר עם מנהל בית הספר, נסו להשקיע בו שיעורים

פרטניים (עוז לתמורה אופק חדש) תצמידו לו חונכים, מתנדבים,

כדאי לעסוק איתו יותר בהטרמה מאשר בחזרה (הטרמה היא כלי יעיל ביותר).

 

הקשר האישי: לא בהכרח שהוא מצריך זמן רב, יותר שינוי מחשבתי, שירגיש שהוא חשוב לך ואתה אוהב אותו.

צריך לומר לו את זה ולהראות לו אתזה, הארת פנים, התעניינות במצבו המשפחתי כלכלי (יתכן שתגלה שהוא בכלל

לא פנוי ללמידה עקב קשיים כלכליים/ משפחתיים/ בושה מלהביא חברים הביתה )וכו'.

 

עכשיו צריך לשאול את השאלה הנוקבת, איך הוא הגיע למצב הזה? מה עשו איתו ביסודי?

לא רוצה לשפוט אבל להבין ולשפר את המערכת...

 

 

 

 

 

 

 

הרבה פרגון והעצמה לכל הצלחה/ מאמץ אפילו קטנים

ושוב..ישר כוח והרבה הצלחה

חשוב לשלוח אותו לאבחון קשב וריכוז (מבחן מוקסו יתן לו מעבר למבחן טובה, גם הכוונה לגבי בעיות יותר

ספציפיות שלו, ואם יש בעיית קשב, לשלב ריטלין + טיפול חינוכי .

 

תכין "כרטיסיה" שתשמור אצלך ובכל פעם שהוא מתאים את עצמו ליעד שלך שקבעת איתו (למשל, להיות

בכיתה 4 שיעורים ברצף), תסמן בכרטיס. אם הוא משלים 4 כרטיסים, 

הוא יקבל פרס שקבעתם (לדעתי, במצב הזה, יתכן שאפילו עט מיוחד או קלמר יספקו אותו).

אחרי השלמת 10 סימנים בכרטיסיה, הוא יזכה בכדורגל.

 

כדאי להשקיע פעם אחת ולהתקשר למחנך בבי"ס הקודם ולוודא שהוא יודע לקרוא ושאכן הוא חסר מוטיבציה 

(לימודית, אבל יש לו מוטיבציה לכדורגל!), כדי לוודא שאינו סובל מדיסלקציה או לקוי למידה כלשהו, ומעדיף 

לברוח מהשיעורים כדי לא להראות חוסר יכולת.

 

כדאי לשים לב אם הוא "בורח" באופן קבוע משיעורים מסויימים (בהם הוא מתקשה או לא מסתדר עם המורה) ולדאוג לתגבור בתחומים אלו.

 

אם התלמיד יעבור אבחון והוא ימצא לקוי למידה, הוא יוכל לקבל הוראה מתקנת ולהשלים פערים.

בלי השלמת פערים, הוא יכול לשבת בשיעור ולא להבין מה קורה, כי הפער הולך וגדל, היך 

שלא פלא שהוא לא מחזיק מעמד זמן רב.

כתבת בעצמך שהוא אוהב כדורגל...

הייתי מציע לך לגרום לו לשחק איתך או עם עוד כמה ילדים משחק כדורגל - שירגיש טוב...

ואז, לוקח אותו לסיבוב - בטוח יש לך זמן (קצת תפנה ממשהו אחר...)

ותדבר איתו - פנים אל פנים - לא ממקום גבוה... - אלא, ממקום של חבר..

הילד דורש אהבה... הילד דורש תשומת לב...

הוא צריך אותך...

אני אומר את זה כי עד לא מזמן התנדבתי קצת במרכז קליטה..וראיתי את חוסר היכולת ההורית לתת אהבה לילדיהם מחוסר חיבור לישראליות...

הילדים מתחברים למקומות ואנשים שיכולים להשפיע עליהם לרעה בעתיד הלא רחוק...

ובזכותך - הוא יכול אולי לצאת מהבאסה בלימודים...

ע"י תמיכה וחיזוקים חיוביים...

תרגיש שהילד מולך הוא הבן שלך!!!

הוא צריך אותך...

מתפלל שתצליח בדרך הקשה הזו של החינוך...

 

בס"ד

 

אני קודם כל מאמינה בה, שיש בה יכולת להגיע ליותר, יש בה פוטנציאל גדול מכפי שבא לידי ביטוי.

אני עובדת איתה קודם כל על לשנות גישה, לנסות להסתכל על הדברים הטובים שיש בה, על הרצון, גם האכזבה מהחוסר הצלחה, זה מנוף להצלחה כי יש מוטיבציה לשנות. אמרתי לה שאני ממש לא מסתכלת על הציון, זה לא חשוב לי. הדרך היא מה שאני מחפשת, ובמקביל מעצימה את הצדדים הטובים שבה , את הדברים שהיא כן יודעת לעשות ועושה טוב, אפילו יותר ממני.

להראות שיש הרבה דרכים להתמודד עם בעיה, אנחנו בוחרים קודם כל בהשתדלות, במאמץ.

 

בהצלחה רבה

טיפ למורים ולחיים: רק במילון הצלחה באה לפני השקעה

כמו למשל- ללכת ליועצת בית הספר לדבר- שם ידעו יותר איזה כלים יש לתת (חונכים, פרח, תיגבורים, אבחונים) 

להשיג מתורגמן שיבוא וידבר איתך ועם ההורים- כדי ליצור איתם קשר

 

אתה צריך לזכור גם את הרקע התרבותי

בנימוסים של העדה האתיופית- דיבור עם מבוגר או איש סמכות או מורה - נתפס אחרת. לא מתחצפים

ויש רצון עצום להצליח בלימודים - כדי להיכנס לחברה ולעבודה ממקום חזק יותר.

 

ב"ה
1. טבלת עידוד- על כל שיעור שהוא נכנס בזמן, יוצא בזמן ומתפקד כמו תלמיד- הוא מחתים את המורה. זו אחריות שלו להחתים!.
בסוף כמה זמן פרס / צופ'ר וכו'.
2. להזמין אותו שירצה לכל הכתה על משהו בכדורגל (תקשר את זה לנושא חינוכי כלשהוא... אולי לחשיבות של חינוך גופני ובריאות). אמנם כתבת שהוא מקובל, אבל דבר כזה יעלה עוד יותר את המקובלות שלו וגם יעלה את הבטחון העצמי שלו שהוא מסוגל ויכול להצליח בעוד דברים!.
3. לדבר איתו ולהגיד לו שאתה מאמין בו. לפעמים כל מה שילד צריך זה מישהו שיגיד לו שהוא מאמין בו... .
4. להביא לו לעשות תיקוני מבחנים, להגיש לך ולשפר את הציון.
5. לנסות להשיג לו עזרה של שירות לאומי (בן) / חונך פר"ח וכו'.
6. להוציא אותו לשיעורי תגבור- פרטני / שעות של ביה"ס.
 

בהצלחה רבה... .

לפעמים אח גדול יכול להיות בוגר ומעורב

עונשים הם לא מתאימים כאן בכלל..

 

העונשים מכניסים אותו למצב של התנגדות, וגם ככה החוסר הצלחה גורם לזה.

 

כדאי לבדוק קודם כל אופציה שיהיה מישהו שמוציא אותו בשיעורים לפרטני(אמור להיות תגבור..)

 

כדי שיתקדמו איתו בקצב שלו...

 

אם לא,

 

אולי כדאי לתת לו דפים משל עצמו- עם שאלות ברמה יותר קלה, 

 

בגדול זה נשמע שהוא צריך פשוט בסיס-

 

שזה אומר חומר קצת שונה, והתקדמות יותר איטית.

 

תנסה רק להחמיא לו- וכמה שיותר, על מה שרק אפשר- אבל על דברים אמיתיים.

 

כשתלמיד נכשל- אין לו סיבה להיות בשיעור, אז הוא יוצא, גם אין לו מוטיבציה- ועונשים רק יגבירו את זה.

 

הייתי מציעה לך לתת לו חיזוקים חיוביים (גם על עמיד בגבולות- הוא עשה משהו לפי הכללים- להחמיא)

 

אולי לעשות לו לוח ניקוד,

 

לשלוח מכתב הערכה להורים דרכו (כדי שהוא יראה)

 

לדאוג שיתר התלמידים ישמעו את ההערכה- זה יעזור לו גם בתחום החברתי-

 

וכל אלו יגרמו לו לאט לאט ליותר מוטיבציה ורצון להוכיח את עצמו-

 

ואז תראה שהוא כבר ישתדל ממש להצליח....

 

(לא קראתי את התגובות, מקווה שלא חזרתי על הנאמר..)

להיות עו"ס של העייריה שמטפל בהם, לפעמים זה יכול מאוד לעזור כי אז הם יכולים להצמיד לו חונך

או לקחת אותו לטיפול רגשי פסיכולוגי וכדומה

לא פלא שנער שחווה קשיים בבית לא יגלה סימני מוטיבציה

אל תשכח שהוריו אינם עובדי משרד או מעבדה שמרוויחים יפה וגם נהנהים מהחכמה שבמקצוע,

כך שאל מי עיניו נשואות?

הוא ככל הנראה גם ילד הורי שמטפל בהורים שלו כמו לעזור להם בקריאת מכתבים וכדומה,

מישהו חייב לקחת שם את הענינים לידיים, ולעזור למשפחה כולה ואז לילד יהיה יותר פנאי ללמידה.

קודם כל ההורים צריכים עזרה ממקור אחר ולא מהבן שלהם,

שנית, הרבה עידוד, תמיכה וכל מה שאמרו כאן למעלה.

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.