לשאלתך השניה- איך לגבור על החושך... על יצר הרע. לעבוד את ה' באמת. ללכת "דוּך" עם ההלכה בלי שום פיקפוק ולהגיע לאמת האמיתית שלנו בלי לשאול "איך יסתכלו עלינו/ איך נראה בעיני אחרים?" וכדו'. וגם להיות שלמים עם זה.

לחשוב על כך שככל הנראה בזמן התרחשות נס חנוכה, הסתכלו על המכבים בערך כמו על נטורי קרתא קיצוניים או נוער גבעות פורעי חוק. והם לא התפעלו מכלום. הלכו עם האמת עד הסוף.

והיום, כולנו חוגגים את הניצחון שלהם....

בס"ד

מוכרים בדוכן בתחנה-מרכזית ירושלים.

מהותית- אחרי שקראתי ולמדתי טיפה, חנוכה קיבל לי משמעות שונה. בחינת "תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חייתו יער".

אין לי בעיה עם להוסיף רעיונות, אבל מה עם משהו עם מקור?  יש מקורות לחנוכה, אפילו אם לא הרבה.  ו....ממממממ.........אני רוצה לדעת מה באמת מהות החג!! מה זה יעזור לי המצאות? איך אני אדע איזה עבודת נפש לעשות בחג? במה להרהר מול נרות החג? על אילו דברים ברומו של לחשוב בעת אכילת הסופגניות? (יאמייייי) 

לא פלא שזה החג היחיד שאני בקושי מצליחה להתחבר אליו.  בסוכות יש את השמחה, הביטחון, ארעיות העולם וכל הרעיונות מהזן הזה, בפסח החירות הפנימית, בפורים - קצת כמו פסח אבל אחרת, ימים נוראים - יום הדין, קבלת אחראיות על עצמך, המלכת ה' וכו' וכו', א חסר...  ובחנוכה? חוץ מהקטע עם תרבות "יוון" שצריך להתנתק ממנה, המאורע ההיסטורי, עניין ה"ביתיות" (נר איש לביתו וכל זה, שנראה לי קצת מאולץ על החג הזה) והקטע עם הניסים (שלא ברור מה הנפקא מינה של זה), אני לא מוצאת שום עניין מהותי להתמקד בו בחנוכה. כלום.  גורנישט. 

(ומאיפה הבאת חרדית? חסידית? פספסת את הניק שלי במקרה?)

שמדבר על אדם הראשון שראה שהימים מתקצרים והולכים (הוא לא ידע עדיין שקוראים לזה שעון חורף...), ונלחף- אולי העולם מגיע לסיומו?! ואז הימים חזרו להתארך- וחגגו חג של אור.

(ד.א. הרעיון הזה הגיע גם לגויים- בגילגולים שונים של ע''ז. אבל לנו יש תורת אמת- שאוספת את הניצוצות מכל מקום.)

ויש עוד מדרש שמדבר על חנוכת המשכן וחלקו של אהרון- שבניו עתידים לחנוך את המנורה במקדש המחודש.

חנוכה- כחג של מסורת הדורות.

והקטעים שהזכרת-- לדעתי-

הנקודה שבתרבות יוון זה לא להגיד פויה פויה- זה לברר את האופי של העם שלנו ואיך נכון לנו להיות בקשר עם תרבויות שסביבנו. (המלצה- "מלחמת התרבות\ הרב אלי הורוביץ הי"ד).

נר איש וביתו- כשכל המרד התחיל על נושא קדושת הבית הידודי. (יהודית אחות של המכבים- גזירת "תיבעל להגמון תחילה...")

ניסים- מה הנפקא מינא של כל נס???

שלמרות שנר מערבי כבה- עדיין יש נכונות אלוקית להשראת שכינה במקדש, למשל.

לוקחת את עצתך החכמה- להתחיל ללמוד על חנוכה כבר עכשיו. ושנזכה! 

בחנוכה בפרט וכל יום בכלל..

[אחת שלא תמיד מספיקה להגיב בפורום.. ולא תמיד יש לה מה לחדש, אבל תמיד תמיד ניהנת..]

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?