שלום,
בני בן שנתיים וחצי. לקראת גיל שנתיים התחלנו גמילה בשל שפשפות נוראיות חוזרות. הוא שיתף פעולה (הלך כשהצענו). טסנו לשבועיים, והחזרנו חיתול, וכששבנו לארץ הוא לא רצה לשבת על הסיר, ולא התעקשנו. בשנתיים וחודש הורדנו שוב חיתול, הלך בסדר, ואז הוא לא הסכים לעשות לפי בקשה שלנו, וחמש דק' אח"כ עשה במכנסיים. כמובן, בגן הלך הרבה יותר טוב מבבית לאור אפקט החברים. לאחר כמה שבועות הפסקנו להציע, ואחרי שבועיים נוספים הורגש שיפור וכמה שבועות עם פספוסים מינימליים, בוא נאמר באזור גיל שנתיים ושלושה ח', ושלושה חודשים לאחור מהיום. בשלושה שבועות האחרונים שוב פספוסים בלי סוף, בהתחלה רק בבית, ואז גם בגן, והיום הגדיל ועשה במכנסיים קקי, פעמיים, ולא אמר, כלומר נשאר עם המכנסיים המלוכלכים עד שהגננת זיהתה.
התגובה שלי בשלושת השבועות הללו היא עצבים ותסכול, למרות שאני יודעת שרק תגובת האדישות אולי תוציא ממצב הביש. יחד עם זאת, הוא ממשיך עם ההתנהגות גם כשהוא בגן, עם אביו, סבא סבתא, שאף אחד מהם אינו מתעצבן.
עוד אציין שהוא ילד שני, יש לו אחות בת 5, ואני בהריון בחודש שמיני.
ממש מתחשק לי להחזיר אותו לחיתול, למרות העצב הכרוך בכך. (הוא לא רוצה חיתול, אבל לי ממש נמאס לי, כשהוא ירצה להפסיק לגמרי נוריד שוב). כל הילדים שנגמלו במקביל מפספסים לעיתים ממש רחוקות. אני ממש מיואשת..
איך אתם מציעים לפעול?
תודה!ם