א

מודה אני לפניך מלך חי וקים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך.                                                                                                      (סידור תפלה )

ב

"ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב'): כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל. בחינת בן המלך, בחינת "כל ישראל בני מלכים הם" (שבת קי"א). והגוף הוא בחינת עבד. והשם יתברך ברא את האדם כדי שיבטל את הגוף לגבי הנשמה.             (לקוטי הלכות אורח חיים ברכת השחר ג יח')

ג

"אָדָם לְעָמָל יוּלָד קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז" (אִיּוֹב י"ד): וְזֶה כּוֹלֵל כָּל בְּנֵי-אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, כִּי כֻלָּם נוֹלְדוּ לְעָמָל וּמְלֵאִים רוגֶז וְיִסּוּרִין, וְאֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מֵעָמָל וְיָגוֹן הַזֶּה כִּי-אִם לִבְרֹחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. (בְּרֵאשִׁית-רַבָּה פָּרָשָׁה יג: ) "אָדָם לְעָמָל יוּלָד" - 'אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה', הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁכָּל אָדָם נוֹלָד לְעָמָל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מִזֶּה בְּשׁוּם אופֶן, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לוֹ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ עָמָל וְיִסּוּרִין וּדְאָגוֹת הַרְבֵּה, עַל-כֵּן הֶחָכָם - עֵינָיו בְּראשׁוֹ - שֶׁיַּהֲפוֹךְ הֶעָמָל לְעָמָל שֶׁל תּוֹרָה, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נוֹלָד, שֶׁיַּעֲמוֹל בַּתּוֹרָה, וְאָז אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי נִצּוֹל מֵעֲמַל הָעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא:

עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: הִנֵּה הַכּל אוֹמְרִים, שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא, וְהִנֵּה, עוֹלָם הַבָּא - אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַבָּא, אֶפְשָׁר יֵשׁ גַּם עוֹלָם הַזֶּה גַּם-כֵּן בְּאֵיזֶה עוֹלָם, כִּי בְּכָאן נִרְאֶה שֶׁהוּא הַגֵּיהִנּם, כִּי כֻלָּם מְלֵאִים יִסּוּרִים גְּדוֹלִים תָּמִיד.

 (ליקוטי מוהר"ן תנינא קיט)

מֵאַחַר שֶׁאֵין הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם, מַה צְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת עַל זֶה, צְרִיכִים זְכִיָּה מִן הַשָּׁמַיִם, לִזְכּוֹת לֵידַע מַה שֶּׁצְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת. אַךְ יִשְׂרָאֵל אֵין צְרִיכִים לָזֶה, כִּי כְּבָר הֵם יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת עַל יְדֵי הַתּוֹרָה. (שיחות הר"ן נא)

ד

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה - חַיָּיו חַיִּים וְהוּא מְבַלֶּה יְמֵי חַיָּיו בְּטוֹב תָּמִיד. כִּי כְּשֶׁהוֹלֵךְ לוֹ כָּרָאוּי וְיֵשׁ לוֹ טוֹב בְּוַדַּאי טוֹב לוֹ וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינוֹ כָּךְ (דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין מִתְנַהֵג לוֹ כְּסֵדֶר וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִין ח"ו) גַּם-כֵּן טוֹב, כִּי הוּא בָּטוּחַ שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו לְהַבָּא וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהַכּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי הַכּל לְטוֹבָה.

אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, חַיָּיו אֵינָם חַיִּים כְּלָל. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁעוֹבֵר עָלָיו אֵיזֶה רָעָה, שׁוּב אֵין לוֹ שׁוּם חִיּוּת, כִּי אֵין לוֹ בַּמֶּה לְנַחֵם עַצְמוֹ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה כְּלָל, וְאֵין לוֹ שׁוּם חִיּוּת וְשׁוּם טוֹב, מֵאַחַר שֶׁהוֹלֵךְ בְּלִי הַשֵּׁם יִתְ' וּבְלִי הַשְׁגָּחָה רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל עַל-יְדֵי אֱמוּנָה מַה טּוֹב וְיָפֶה הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל.                                (שיחות הר"ן נג)

ה

עיקר האמונה היא על-ידי אמונת חכמים בחינת, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמנים במשה עבדו שהוא אמונת חכמים.                       (ליקוטי הלכות אורח חיים פסח הלכה ו א')

"ויאמינו בהשם ובמשה עבדו", אנחנו רוצים רק כמו שאנחנו יודעים ומבינים ולא רוצים אמונה. אבל העיקר הוא האמונה, ועיקר האמונה הוא להאמין בשם ולהאמין בהצדיק - "ובמשה עבדו".

                                                                                 (ישראל סבא העיקר הוא האמונה)

ו

כשמגרשין את האדם מהגן-עדן, הינו שכל מה שרוצה לעשות איזה דבר שבקדושה שהוא בחינת כניסה לגן-עדן - מגרשין אותו ומבלבלין אותו, אזי עיקר תקנתו שיעמיד עצמו אצל אמונה, שאף-על-פי-כן יאמין שהשם יתברך מושל בכל וידו על העליונה, וסוף כל סוף יגמר הכל כרצנו, כי יש תשובה בעולם.

ואף-על-פי שהוא רחוק עתה מתשובה מאוד, אדרבא מתגרין בו עד שפוגם חס ושלום בכל יום יותר חס ושלום, אף-על-פי- כן על כל פנים הוא מאמין שיש צדיק כזה בעולם שיש לו כח לתקן הכל בעצותיו העמוקות בלי גבול כלל, ועל-כן צריך להעמיד עצמו אצל הצדיק שמגלה ומצחצח האמונה.                                                (אב"י הנחל עא)

ז

הָאָדָם לא בָּא לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַנְּשָׁמָה לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית, דְּהַיְנוּ לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁתִּהְיֶה בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא.

אֲבָל הָעִקָּר הוּא מַנְהִיג הַדּוֹר הָאֲמִתִּי. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי אִם עַל יְדֵי הָצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה (שֶׁהוּא בִּבְחִינַת משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהָאִיר בָּנוּ יְדִיעַת וְהַשָּׂגַת הַתַּכְלִית, עַל יְדֵי כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא.) וַאֲפִלּוּ אִם אָנוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה, (כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִין בְּעַצְמֵנוּ עַתָּה בַּדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, שֶׁכֻּלָּנוּ אֵין פָּנֵינוּ יָפוֹת כְּלָל) אַף עַל פִּי כֵן בְּגודֶל כּחוֹ שֶׁל מַנְהִיג הָאֱמֶת כַּנַּ"ל - הוּא יָכוֹל לְהָאִיר גַּם בָּנוּ הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הַנַּ"ל בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד.

עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְ', וְלִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ בְּכָל יוֹם עַל זֶה, שֶׁיְרַחֵם עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְ' וְיִתֵּן לָנוּ מַנְהִיג אֲמִתִּי רוֹעֶה נֶאֱמָן כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת משֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה שֶׁיַּכְנִיס בָּנוּ דַּעַת אֲמִתִּי, לְהַכִּיר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית בִּשְׁלֵמוּת מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם, אֲשֶׁר רַק בִּשְׁבִיל זֶה בָּאנוּ לָעוֹלָם הַשָּׁפֵל הַזֶּה:                                                                                 

 (לקוטי מוהר"ן תנינא לט)

נקדים שמדובר בחוברת מאוד נחוצה לגבי מצב דורנו (הנהגה, פרסום, איך להתקרב להשם לבד וכו' נ נח, פתקא וכו')

כדאי מאוד לקרוא פה ושם ממה שהעתקתי וממה שהעתיק בהמשך

אני גם יכול לשלוח את החוברת

יא

יֵשׁ שָדֶה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת צְרִיכִים בַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וְיַּעֲסוק בְּתִקּוּנָם.

וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד שֶׁרוֹצֶה לְרַחֵם עַל נִשְׁמָתוֹ, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יָמָיו, שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁהוּא בַּעַל הַשָּׂדֶה, שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל עַל כָּל אֶחָד לְהָבִיאוֹ אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הַנִּצְחִי כִּי אִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּעַל הַשָּׂדֶה הָעֶלְיוֹנָה:                                                 (לקוטי מוהר"ן סה)

יב

מִי שֶׁרוֹצֶה לַחֲגור מָתְנָיו, לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לִהְיוֹת הוּא הַבַּעַל הַשָּׂדֶה, צָרִיךְ לִהְיוֹת אִישׁ אָמוּד וְתַקִּיף, וְגִבּוֹר חַיִל, וְחָכָם, וְצַדִּיק גָּדוֹל מְאוד. כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת אָדָם גָּדוֹל וּמֻפְלָג בְּמַעֲלָה מְאוד, כִּי הַרְבֵּה יִסּוּרִין וּדְבָרִים קָשִׁים עוֹבְרִין עָלָיו, אַךְ עַל יְדֵי גַּדְלוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ עוֹבֵר עַל כֻּלָּם.                                                                                                   (ליקוטי מוהר"ן)

יג

וּכְבָר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר, כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁעָבְדוּ וְטָרְחוּ עַד שֶׁזָּכוּ לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה וּמַעֲלָה כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲלָתוֹ, כְּמוֹ לְמָשָׁל אֵצֶל מֶלֶךְ שֶׁשָּׂרָיו זוֹכִין עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתָם כָּל אֶחָד לְאֵיזֶה מַעֲלָה לְאֵיזֶה הִתְמַנּוּת גָּבוהַּ כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ

אֲבָל עַל עַצְמוֹ אָמַר, שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עַכְשָׁו בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲלָה וּמַדְרֵגָה שֶׁל אֶשְׁתָּקַד אֵינוֹ רוֹצֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל (וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּנַאי עַל עַצְמוֹ עַל עִנְיָן הַנַּ"ל אִם הָיָה נִשְׁאָר בְּמַדְרֵגָה שֶׁל אֶשְׁתָּקַד) רַק בְּכָל פַּעַם הוּא עוֹלֶה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה.

וְיֵשׁ הַרְבֵּה מְאוד בְּעִנְיָן זֶה לְסַפֵּר, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כָּל זֶה בִּכְתָב כְּלָל, כִּי-אִם מִי שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת בְּעֵינָיו וְלִשְׁמועַ בְּאָזְנָיו הָיָה יָכוֹל לְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ מְעַט מִקְצָת עִנְיָן זֶה, אֵיךְ לְעוֹלָם לא הָיָה עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת בְּשׁוּם פַּעַם, רַק תֵּכֶף הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה גָּבהַּ יוֹתֵר עַד שֶׁזָּכָה וְכוּ' וְכֵן לְעוֹלָם.

וְהָיָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל בְּעִנְיָן זֶה, וְכָל זֶה הָיָה כְּפִי תְּפִיסָתֵנוּ הַמְּעוּטָה, וְיוֹתֵר מִזֶּה יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, וְדַי בָּזֶה:

יד

קודֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ אָמַר, שֶׁכְּבָר הוּא עוֹמֵד עַכְשָׁו עַל מַדְרֵגָה כָּזוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג יוֹתֵר בְּשׁוּם אופֶן, כָּל זְמַן שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בְּהַגּוּף.

וְאָמַר שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ מְאוד מְאוד לְהַפְשִׁיט גּוּפוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמוד עַל מַדְרֵגָה אַחַת בְּשׁוּם אופֶן כִּי כָּל יְמֵי חַיָּיו מֵעוֹלָם לא עָמַד עַל מַדְרֵגָה אַחַת. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ לְתַכְלִית הַמַּעֲלָה, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מְחַפֵּשׂ יוֹתֵר עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְכֵן הָיָה תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּיו, כַּמְבואָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּלְבַסּוֹף הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה כָּזוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּתוֹךְ הַגּוּף לְהַשִּׂיג יוֹתֵר בְּשׁוּם אופֶן. וְעַל כֵּן הָיָה מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק.

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: אִיךְ וָואלְט שׁוֹין גִּיגֶערִין דָּאס הֶעמְדִיל אוֹיס גִּיטָאן וָוארִין אִיךְ קָאן אוֹיף אֵיין מַדְרֵגָה נִיט שְׁטֵיין כְּבָר רָצִיתִי לִפְשׁוֹט כֻּתָנְתִּי מִפְּנֵי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲמוד עַל מַדְרֵיגָה אַחַת                                                                                 (שיחות הר"ן קעט)

טו

אָמַר, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלּא יַחְלְקוּ עָלַי, מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ חָדָשׁ שֶׁעֲדַיִן לא הָלַךְ אָדָם בּוֹ מֵעוֹלָם וְכוּ', אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ יָשָׁן מְאוד אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי                                                   (חיי מוהר"ן)

אָמַר אֲנִי אִישׁ פֶּלֶא וְנִשְׁמָתִי הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל                 (חיי מוהר"ן גדולת השגתו)

אָמַר אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים                   (חיי מוהר"ן מעלת המתקרבים אליו)

פַּעַם אַחַת אָמַר: הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהַנְהִיג אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים כָּמוֹנִי, עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר, שֶׁאֲנִי מַנְהִיג הַדּוֹר יְחִידִי בָּעוֹלָם (אַז אִיךְ בִּין אֵיין מַנְהִיג) וְאֵין מַנְהִיג כָּמוֹנִי:

(חיי מוהר"ן גדלת השגתו)

"חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם"

- זֶה אֵינוֹ אֲפִלּו כְּטִפָּה מִן הַיָּם מִגְּדֻלָּתוֹ, שֶׁהוּא גָּדוֹל כָּל-כָּךְ שֶׁהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן אוֹתָנוּ, הוּא יִתֵּן תִּקּוּנִים לְכֻלָּם, חוֹלִים כָּמוֹנוּ. הוּא יְתַקֵּן אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם, לֹא יִשָּׁאֵר אֲפִלּוּ אֶחָד בְּלִי תִּקּוּן!

(ישראל סבא. גדול השם)

וְאָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יוּד" כָּמוֹנִי מַמָּשׁ

            (חיי מוהר"ן יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' רל)

טז

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ, שֶׁבְּכָל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמָּנוּ, יְכוֹלִים לִהְיוֹת עַל יָדָהּ אִישׁ כָּשֵׁר, וַאֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר כָּל יְמֵי חַיָּיו כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה (אַזוֹי וִויא אִיךְ מֵיין אֵיין גוּטֶער יְהוּד). אִם יִרְצֶה לֵילֵךְ עִמָּהּ לְקַיֵּם כְּפִי שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

וּמִי שֶׁזָּכָה לִשְׁמועַ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הוּא יוֹדֵעַ זאת בֶּאֱמֶת וּבְבֵרוּר.

וְגַם אֲפִלּוּ עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים יֵשׁ לָהֶם גַּם-כֵּן כּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי ה' בֶּאֱמֶת, לְמִי שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ הֵיטֵב לִדְבָרָיו וּלְשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנֶּאֱמָרִים בְּזֶה הַסֵּפֶר, וּבִשְׁאָר סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

כִּי כָּל שִׂיחָה שֶׁלּוֹ הִיא הִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד וְדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּנְכוֹנָה מְאד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יִהְיֶה בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁיִּהְיֶה.

אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מְאוד יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נִפְלָאוֹת מִכָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ.

וְכֵן לְהֵפֶךְ, מִי שֶׁהוּא בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא, יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נְכוֹנוֹת מִכָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת אִם יָשִׂים לִבּוֹ לִדְבָרָיו הֵיטֵב, וִיקַיֵּם אוֹתָם בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת. אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּאחַז בָּהֶם:                                                                                                 (חיי מוהר"ן)

יז

אל תתבהל ואל תתבלבל ואל תיפול ברוחך משום דבר שבעולם, כי ברוך השם דייקא בדור היתום הזה בזמן החושך של עכשיו, מאיר בעולם - אור כזה - חידוש שבחידושים שלא היה מימות עולם,שיכול לתקן את כל העולם.                                                          (אב"י הנחל)

אני אילן נאה ונפלא מאוד עם ענפים נפלאים מאוד, ולמטה אני מונח בארץ ממש. אם הייתי רוצה לגלות מאיתי - היו כל העולם רצים אחרי.

אני יודע בברור שאני מנהיג הדור יחידי בעולם ואין מנהיג כמוני.

לעתיד יהיה כל העולם אנשי ברסלב "ונתתי לכם לב בשר" אותיות ברסלב.

הבעל דבר שם ליבו על זה מאוד לבלבל את העולם, והקים בעולם מפורסמים הרבה של שקר. וגם בין הצדיקים האמתיים הכניס מחלוקת עד שאין אחד יודע היכן האמת.

פעם אחת ישב רבנו הקדוש זצ"ל עם תלמידו הרב הקדוש המגיד מטירהאוויצע שהיה איש זקן והיה מקודם מגדולי תלמידי הבעל שם טוב זצ"ל, חבר להמגיד ממעזריטש, ותפס בזקנו של המגיד הנ"ל בדרך חיבה ואמר לו: חידוש כמוני עוד לא היה בעולם, אותי צריכים כל העולם מאוד מאוד, כי העולם אין יכולין להיות בלעדי כלל, יש לאל ידי להחזיר כל העולם למוטב, לא בלבד אנשים פשוטים, אלא אפילו כל הצדיקים ואנשים גדולים אני יכול להחזירם למוטב, כי גם הצדיקים צריכים להחזירם למוטב, ולא מבעיא ישראל קדושים, אלא כל האומות העולם כולם אני יכול להחזירם להשם יתברך, והייתי יכול להחזירם להשם יתברך סמוך לדת ישראל, אך דיו לעבד להיות כרבו.                                          (אב"י הנחל ד)

תפילה

אָנָּא יְהוָה מָלֵא רַחֲמִים, זַכֵּנוּ וְעָזְרֵנוּ לְהִתְקָרֵב וּלְהִכָּלֵל תָּמִיד בַּצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ לְהַחֲיוֹת כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם אֲפִלּוּ בְּעֵת רִחוּקָם מֵהַתּוֹרָה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רִחוּקוֹ, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ, כִּי עַתָּה אֵין לָנוּ שׁוּם כּחַ וְחַיּוּת וְקִיּוּם כִּי אִם בְּכחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הַנּוֹרָאִים הָאֵלּוּ, וְעָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, וּלְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם בֶּאֱמֶת, לְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם כְּלָל. וְאֶזְכֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמִי וּלְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשִׁי תָמִיד עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַד, שֶׁהִיא יְסוֹד וְעִקַּר הַכּל.                                                    (ליקוטי תפילות ב לט)

*

צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אַחַר הָרַבִּי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְכָל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר, הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁיִּהְיֶה אֻמָּן נִפְלָא כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְהַלְבִּישׁ שֵכֶל עֶלְיוֹן כָּזֶה דְּהַיְנוּ הַשָּׂגָתוֹ ית"ש, לְקָטָן וּמְרֻחָק כְּמוֹתוֹ. כִּי כָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה נֶחְלָשׁ בְּיוֹתֵר, הוּא צָרִיךְ רוֹפֵא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר.

עַל כֵּן, אַל תִּטְעֶה לוֹמַר 'דַּי לִי אִם אֶהְיֶה מְקורָב אֵצֶל אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט הַמֻּחְזָק בְּיִרְאַת ה' וְנִכְבָּד קְצָת, וְלָמָּה לִי לְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת וּלְחַזֵּר אַחַר הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל דַּיְקָא, הַלְוַאי שֶׁאֶהְיֶה מִתְּחִלָּה כְּמוֹ אִישׁ כָּשֵׁר הַזֶּה' (כְּמוֹ שֶׁטּוֹעִין בָּזֶה כַּמָּה אֲנָשִׁים). אַל תִּטְעֶה לוֹמַר כֵּן כִּי אַדְרַבָּא כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ גּודֶל פְּחִיתוּתוֹ וְגודֶל רִחוּקוֹ שֶׁנִּתְרַחֵק מְאוד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ כֵן הוּא צָרִיךְ דַּיְקָא לְהִתְקָרֵב לְהָרַבִּי הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בַּמַּעֲלָה מְאוד מְאוד.                                            (ליקוטי מוהר"ן ל)

*

כי באמת, מי שמקרב עצמו לקטן במעלה, אף על פי שהוא טוב ממנו הרבה וכנגדו הוא צדיק, אף על פי כן, לא די שאינו מועיל לו מחמת שהוא חולה גדול ביותר, שקטן במעלה אינו יכול לרפאות חוליי נפשו העצומים, אף גם הוא מקלקלו הרבה.

מכל שכל כשזה הקטן במעלה הוא בעל מחלוקת וחולק על הצדיק האמת הגדול במעלה מופלגת מאוד, וזה הקטן במעלה, אשר אינו יודע שום דרך ונתיב ושביל בהמשכת השגות אלקות לעולם, וכשהוא חולק על צדיק כזה ותורה כזאת ועל אנשיו העוסקים בספריו הקדושים (ועדיין הם עוסקים אחר הסתלקותם להמשיך ולהאיר השגת אלקות גם בהרחוקים והחולים ביותר על ידי ספריהם ותלמידיהם היקרים וכנ"ל. וזה חולק עליהם,) בודאי הוא מקלקל הרבה מאד להשומעים אליו להתרחק ממקור חיים כאלה וכו':     

(לקוטי הלכות יורה דעה בשר בחלב הלכה ה א)

*

מה שאי אפשר לרפאות, חולה כזה שאין לו רפואה למחלה כזה, אבל רבנו רבי נחמן הוא גילה שהוא כן יכול לרפאות ולתקן הכל. כל דבור שגילה רבנו הוא כלליות של כל אחד מישראל מה שעובר עליו, מה שעבר עליו, המחלות שלו והרפואות!

אוי, אשרינו מה שזכינו בחושך הזה, בהסתרה כזו, שאנחנו יודעים מענין רבנו שהוא פלא כזה שהוא כן יכול לתקן אותנו.

אנחנו לפי מעשינו, אין שום תקון לחולים כאלה, אבל היה כבר רבנו רבי נחמן בעולם והוא יכול לתקן כל המחלות שאין שום מקום שיכול לתקן ולרפאות. שום צדיק לא יכול לעזור להם, אבל רבנו רבי נחמן אמר: "ואני רופא אותה!"

זה מהסוף של המעשיה של ה'שבע בעטלירס', הבת מלכה קיבלה כדורים עם רעל ונפלה חלשות, "און איך הייל זי!" ("ואני רופא אותה!") רק אני יכול לעזר לכם.

הבעל-דבר ירה בנו כל מיני רעל, כל מיני כדורים, והבת-מלך נפלה חלשות, אז הבעטליר אמר: "רק אני יכול לרפאות אותה!" כלומר: את כנסת ישראל, שכינת ישראל.

זה הולך על כל עם ישראל, על כל אחד ואחד. אין מי שיכול לרפאות את עם ישראל - רק רבנו הקדוש. הוא גילה על עצמו שהוא הבעטליר הזה, "ואני רופא אותה"              (ישראל סבא פלאות חדשות)

*

נתגלה לנו אור הצדיק האמת בעצמו, הוא רבנו ז"ל. אנחנו צריכים להתדבק רק אליו ולא לחפש במקומות אחרים, כי הוא דרך חדש כמו רשב"י והאר"י ז"ל והבעל שם טוב בעצמו. וממנו כבר לא יהיה חדשות עד משיח צדקנו.

וכמו שקשה, למה היה צריך לבוא רשב"י בעולם - לא היה די במשה רבנו עליו השלום שהיה כבר וכו'? כבר אמר רבנו ז"ל בחיי מוהר"ן: כי קודם שנמצא הצדיק האמת יכולין להתקרב להשם יתברך (היינו בדרכים שמקודם) וכשכבר נמצא צדיק האמת אזי אי אפשר להתקרב להשם יתברך בלתי דרכו ועצותיו, כי כי כבר נתחדש חוליי הנפש כאלו עד שמוכרח לרפואותיו.                     (מכתבי שמואל א כב)

*

אמנם אנו בדיוטא התחתונה בשפל המדרגה מאוד, כמו שאנו יודעים בעצמו שאין פנינו יפות כלל, כי הרוח סערה וענן גדול מסעיר ומחשיך מאוד, בפרט בימינו אלה.

אך כבר הקדים לנו השם יתברך רפואה ותיקון גמור על ידי נהרות ונחלי החכמה האמיתית של הצדיק האמת, וכל מי שיסתיר את עצמו בצל כנפיו וילך על פי דרכי תורתו, וישליך מאתו כל החכמות, ויסלק דעתו לגמרי כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק, בודאי יהיה לו תיקון גמור בתכלית השלמות יהיה מי שיהיה.

                                                                                                                              (אבי הנחל א)

תפילה

מָרָא דְעָלְמָא כּלָּא, יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ בְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאוד, לא הָיָה מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזור לָהֶם כִּי אִם משֶׁה רַבֵּנוּ, וְעַכְשָׁו שֶׁנָּפַלְנוּ בְּגוּף וָנֶפֶשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִגָּלוּת מִצְרַיִם, בְּוַדַּאי אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזור אוֹתָנוּ כִּי אִם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאוד, שֶׁיִּהְיֶה בִבְחִינַת משֶׁה רַבֵּנוּ.

עַל כֵּן רַחֵם, וְתוֹצִיאֵנִי וְתַעֲלֵנִי מִכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁיָּרַדְתִּי עַד הֵנָּה, וּתְרַחֵם עָלַי בְּכָל מִינֵי רַחֲמָנוּת, וּתְקָרְבֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְצַדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כחַ לְהַכְנִיס הַשָּׂגוֹת אֱ-להוּת גַּם בְּשָׁפָל וּפָחוּת כָּמוֹנִי.

וְתַצִּילֵנִי שֶׁלּא אַטְעֶה עַצְמִי לְהַחֲלִיף וּלְהָמִיר טוֹב בְּרָע, וְתִשְׁמְרֵנִי מִן הַשַּׁקְרָנִים וְהַצְּבוּעִים, מִמַּנְהִיגִים שֶׁל שֶׁקֶר וְתִשְׁמְרֵנִי שֶׁלּא יַעֲלֶה עַל לִבִּי הַטָּעוּת שֶׁל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם, הָאוֹמְרִים שֶׁדַּי לִפְנֵיהֶם אִם יִהְיוּ מְקורָבִים אֲפִלּוּ לְאִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט הַקָּטָן בְּמַעֲלָה, כִּי בֶאֱמֶת הַפְּחוּתִים כָּמוֹנִי צְרִיכִים דַּוְקָא מַנְהִיג אֲמִתִּי הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת מְאוד מְאוד רַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ, וּשְׁלַח לָנוּ הַגּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.                                                                 (ליקוטי תפילות ל)

כד

כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם (יְשַׁעְיָה מ"ט) - הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא רַחֲמָן, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג.

כִּי עַל רְשָׁעִים אוֹ עַל רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים אָסוּר לְרַחֵם. וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הָרַחֲמָנוּת, אֲזַי יוּכַל לְרַחֵם עַל תִּינוֹק שֶׁל אַרְבָּעָה יָמִים, לִתֵּן לוֹ מַאֲכָל הַצָּרִיךְ לְגָדוֹל וְלא לְקָטָן כָּזֶה, כִּי קָטָן כָּזֶה צְרִיכִין לְזוּנוֹ רַק עַל יְדֵי חָלָב דַּוְקָא עַל-כֵּן צָרִיךְ לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הָרַחֲמָנוּת, שֶׁלְּקָטָן כָּזֶה צְרִיכִין לְרַחֵם לִתֵּן לוֹ חָלָב דַיְקָא, וּלְגָדוֹל- מַאֲכָל הַצָּרִיךְ לוֹ, וְכֵן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד צְרִיכִין לְרַחֵם בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ לוֹ.

וְרַחֲמָן כָּזֶה הוּא רַק משֶׁה רַבֵּנוּ, כִּי הוּא הָיָה מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יִהְיֶה הַמַּנְהִיג לֶעָתִיד, כִּי "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" וְכוּ' (קהֶלֶת א) כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת עַל יִשְׂרָאֵל, וּמָסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְהִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, וְלא הָיָה חוֹשֵׁשׁ עַל עַצְמוֹ כְּלָל (שְׁמוֹת ל"ב).

 (לקוטי מוהר"ן תנינא ז)

אין לאדם לקבל מנהיגות ושררה, כי אם כשיש לו אמונה בשלמות שאין שלימות אחריו.

כי המנהיגות, עיקרה בבחינת רחמנות, ועיקר הרחמים תלוי בהסרת עבודה זרה, ואפילו שמץ עבודה זרה.

ואף שהוא חושב בעצמו שיש לו רחמנות על העולם, על-כן רוצה בהנהגתו, באמת - הוא רודף אחר הכבוד ותולה רדיפתו ברחמנות.

ועל-ידי- זה יכולין לבוא למינות ואפיקורסות חס ושלום. אבל, מן השמים מרחמין ואין מניחין המנהיגות בידו.                   (כתבי רבי נחמן יח)

כְשֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל מַנְהִיג וּמַשְׁגִּיחַ כָּזֶה, בֶּאֱמֶת כָּל הָעוֹלָם מְעורָב וּמְבֻלְבָּל, וְכָל הָרוֹצֶה לִטּל אֶת הַשֵּׁם, נוֹטֵל, כְּמוֹ שֶׁמִּתְנַהֵג עַכְשָׁו, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.

כִּי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה עֲלֵיהֶם מַשְׁגִּיחַ, שֶׁיַּשְׁגִּיחַ וְיִרְאֶה בָּהֶם שֶׁיַּעֲמוד כָּל אֶחָד עַל מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ בֶּאֱמֶת,

וְהַמַּשְׁגִּיחַ הַזֶּה יִהְיֶה פָּרוּשׁ וְקָדוֹשׁ גָּדוֹל, בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת וּפְרִישׁוּת משֶׁה, וְאָז יָכוֹל לְהַנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל.                                (לקוטי מוהר"ן תנינא עב)

כה

'נִיסָן - ראשׁ-הַשָּׁנָה לִמְלָכִים' (ראשׁ-הַשָּׁנָה ב), וְאָז מְמַנִּין כָּל הַמְּלָכִים לְמַעְלָה, וּבְוַדַּאי נוֹתְנִין מַתָּנוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁמַּמְלִיכִין אוֹתוֹ. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לָנוּ גַם-כֵּן מֶלֶךְ וּמַנְהִיג, רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּנוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל ,"וַאֲנַחְנוּ הֵם הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ- הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְךָ" (שמות י"א ופרש"י שם), שֶׁמִּתְנַהֲגִים אַחַר הַמַּנְהִיג. וּמִי יִתֵּן וְהָיָה לָנוּ מַנְהִיג כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (לקוטי מוה"ן תנינא לט)

תפילה

"כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים" כֵּן תְּרַחֵם עָלֵינוּ בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בְּרַחֲמֶיךָ הַגְּדוֹלִים בְּרַחֲמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, חוּסָה עָלֵינוּ כְּרב רַחֲמֶיךָ כְּגדֶל חֲסָדֶיךָ, לְמַעַנְךָ, מָלֵא רַחֲמִים רַבִּים תָּמִיד וְתֵן לָנוּ מַנְהִיג אֲמִתִּי שֶׁיִּהְיֶה רַחֲמָן בֶּאֱמֶת, וְקַיֵּם לָנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם"                                                                (לקוטי תפילות חלק ב ז')

כו

יֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר.

וַאֲפִלּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר, כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ, וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו, רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל, בִּבְחִינוֹת (מַלְאָכִי א): "בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמִי".

(ליקוטי מוהר"ן)

כז

לְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים בַּעֲלֵי מוֹפֵת, סִפֵּר מַעֲשֶׂה:

שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, אֶחָד הָיָה חָכָם וְאֶחָד הָיָה שׁוֹטֶה. וְעָשָׂה אֶת הַשּׁוֹטֶה מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת, וְהֶחָכָם לא הָיָה לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת, רַק יָשַׁב אֵצֶל הַמֶּלֶךְ תָּמִיד.

וְהָיָה קָשֶׁה לְהָעוֹלָם מְאוד, שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ חָכָם יֵשׁ לוֹ כָּל הִתְמַנּוּת וְהַכּל בָּאִין וְנִכְנָסִין אֶצְלוֹ לְהַכְנִיס אוֹ לְהוֹצִיא מִן הָאוֹצָרוֹת. וְזֶה הֶחָכָם אֵין לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת כְּלָל.

וְהֵשִׁיב לָהֶם הַמֶּלֶךְ: וְכִי זֶה הוּא מַעְלָה מַה שֶּׁהוּא לוֹקֵחַ אוֹצָרוֹת מוּכָנִים וְחוֹלְקָם לְהָעוֹלָם?,

כִּי זֶה הֶחָכָם יוֹשֵׁב אֶצְלִי וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וּבָא עַל עֵצוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָבוֹא עֲלֵיהֶם. וְעַל-יְדֵי אֵלּוּ הָעֵצוֹת אֲנִי כּוֹבֵשׁ מְדִינוֹת שֶׁלּא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל, אֲשֶׁר מֵאֵלּוּ הַמְּדִינוֹת נִמְשָׁכִים וּבָאִין כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁלִּי. אֲבָל זֶה הַמְמֻנֶּה לוֹקֵחַ אוֹצָרוֹת מוּכָנִים וּמְחַלְּקָם לְהָעוֹלָם.

עַל-כֵּן בְּוַדַּאי גָּדְלָה וְשָׂגְבָה מְאוד מַעֲלַת הֶחָכָם עַל הַמְמֻנֶּה אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת. כִּי מִמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים כָּל הָאוֹצָרוֹת הַנַּ"ל.                                                                                          (חיי מוהר"ן סיפורים חדשים)

כח

כִּי הִנֵּה הַכְּלָל, שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד הַצַּדִּיק לִפְעול פְּעֻלּוֹת כִּרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (מוֹעֵד קָטָן ט"ז): "צַדִּיק מוֹשֵׁל וְכוּ'; מִי מוֹשֵׁל בִּי – צַדִּיק.

וְזֶהוּ בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית מ"ב): "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט"; וְהוּא שׁרֶשׁ כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהֵם הָעֲנָפִים שֶׁלּוֹ הַמְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ.

וְעִקַּר הַמֶּמְשָׁלָה - לְהָאִיר וּלְהִתְעוֹרֵר לִבָּם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. (דְּבָרִים ל"ג): "שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ"; הַיְנוּ לְהָאִיר הֶאָרַת הַצַּדִּיק בַּעֲנָפִים, הַיְנוּ בְּלֵב יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ: "וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ"

                                                                (ליקוטי מוהר"ן לד)

בְּעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁו, שֶׁלִּפְעָמִים נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן כְּשֶׁבָּאִים אֶצְלָם בִּשְׁבִיל בָּנִים וְכַיּוֹצֵא, וְאַחַר-כָּךְ נִפְקַד אוֹתוֹ הָאָדָם בְּבָנִים וְנִתְמַלֵּא מִשְׁאַלְתּוֹ אֲזַי הֵם תּוֹלִים בְּעַצְמָם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת.

אָמַר מָשָׁל: כְּמוֹ שֶׁאָדָם אֶחָד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּזְאֵב, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, וְהוֹשִׁיט מַקְלוֹ וְעָשָׂה עִם מַקְלוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין עִם קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין 'בִּיקְס', כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לִירוֹת אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הַזְּאֵב מִמֶּנּוּ.

בְּתוֹךְ כָּךְ, הָיָה מוֹרֶה אֶחָד עִם קְנֵי שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת, וְהָרַג אֶת הַזְּאֵב, וְנִדְמָה לָזֶה שֶׁהוֹשִׁיט מַקְלוֹ שֶׁהוּא הֲרָגוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁנֶּהֱרַג הַזְּאֵב עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁהוֹשִׁיט קְנֵה שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת, כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲרוג אֶת הַזְּאֵב בְּמַקֵּל.

כָּךְ הוּא מַמָּשׁ עִנְיָן הַנַּ"ל. כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים הַכּל בִּתְפִלָּתָם וְכָל הַפְּקֻדּוֹת לְטוֹב וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַכּל עַל יָדָם.

וְאֵלּוּ הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת, וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָרַג אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ כַּנַּ"ל, כִּי בֶּאֱמֶת הַכּל רַק עַל-יְדֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים כִּי הֵם פּוֹעֲלִים הַכּל וְכוּ':

(חיי מוהר"ן עבודת השם)

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה - זֶה נִמְשָׁךְ מִמֶּנִּי!" כָּכָה הוּא אָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

אָז כָּל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל עַכְשָׁו, אֲנַחְנוּ רוֹאִים הַרְבֵּה בַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה, זֶה סִימָן גַּם-כֵּן עַל הַגְּאֻלָּה, כִּי כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִים לְהִמָשֵׁךְ לְרַבֵּנוּ, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יוֹדְעִים מֵהֵיכָן, זֶה בָּאָדָם. אֲבָל זֶה הַכֹּחַ שֶׁל רַבֵּנוּ יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם וְהוּא עוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת וְהוּא לֹא נוֹתֵן מְנוּחָה:

(ישראל סבא. למעלה מהטבע)

כט

סִפְּרוּ לִי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, לְעִנְיַן עֵסֶק הַקִּבּוּץ שֶׁלּוֹ, מָשָׁל: שֶׁיֵּשׁ עוֹף אֶחָד שֶׁמַּטִּיל בֵּיצִים הַרְבֵּה מְאוד, רִבּוּי מֻפְלָג, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם, עַל כֻּלָּם, לְהוֹלִיד מֵהֶם עוֹפוֹת. וְנָתַן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּטִבְעוֹ שֶׁהוֹלֵךְ וּמַשְׁלִיךְ בְּעָרְמָה אֵיזֶה בֵּיצִים בְּקַן עוֹף אֶחָד, וְכֵן מַשְׁלִיךְ עוֹד אֵיזֶה בֵּיצִים בְּאֵיזֶה קֵן אַחֵר וְכֵן מַשְׁלִיךְ בֵּיצִים שֶׁלּוֹ בְּקִנִּים שֶׁל עוֹפוֹת אֲחֵרִים, וְאֵלּוּ הָעוֹפוֹת אֲחֵרִים אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהַבֵּיצִים אֵינָם שֶׁלָּהֶם וְהֵם יוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם עַד שֶׁמּוֹלִידִים מֵהֶם עוֹפוֹת.

וְגַם זֶה הָעוֹף לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ כַּמָּה בֵּיצִים שֶׁלּוֹ וְיוֹשֵׁב עֲלֵיהֶם וּמוֹלִיד לְעַצְמוֹ עוֹפוֹת. וְאַחַר-כָּךְ פּוֹרֵחַ הָעוֹף הַנַּ"ל עִם הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ, וּמַתְחִיל לְצַפְצֵף, וַאֲזַי שׁוֹמְעִים כָּל הָעוֹפוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ אֵצֶל אֲחֵרִים מִבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וְהֵם מַכִּירִים הַקּוֹל וְנִמְשָׁכִים מִיָּד אַחַר הָעוֹף הַנַּ"ל שֶׁבֶּאֱמֶת יָצְאוּ מִמֶּנּוּ, וְחוֹזְרִים אֵלָיו.

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מְעַט לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה רֶמֶז מֵעִנְיַן גְּדֻלַּת עֵסֶק הַנְהָגַת שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם הָעוֹלָם.                                           (חיי מוהר"ן תרג)

ל

צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם. וְלא יִהְיֶה רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, רַק יִבְרַח מִן הַכָּבוֹד.                (ליקוטי עצות כבוד א)

אם היה לאדם יישוב הדעת, היה רואה שכל ענייני העולם הזה, הכל שטות והבל. ובפרט התאווה של כבוד ומנהיגות, להיות מפורסם ולנסוע על המדינה, הכל הבל ורעות רוח, והוא שטות גדול באמת, כי באמת אין שום תענוג ונחת רוח אפילו בעולם הזה, כי הוא מלא ייסורים ובזיונות, רחמנא ליצלן.            (ליקוטי עצות. כבוד לה)

לא

מי שרוצה כבוד הוא שוטה                                                 (ליקוטי עצות. כבוד כד)

מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה, כִּי לְמָשָׁל שַׂר גָּדוֹל שָׁלַח פָּקִיד לְעִיר אֶחָד מֵהָעֲיָרוֹת שֶׁלּוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק, וְהַפָּקִיד הַנַּ"ל לָקַח לְעַצְמוֹ שָׁם כָּל הַכָּבוֹד, כִּי הָעֲרֵלִים לא יָדְעוּ שֶׁהוּא עֶבֶד הַשַּׂר, וְסָבְרוּ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַשַּׂר וּכְשֶׁהָיוּ צְרִיכִים אֵלָיו הָיוּ נוֹפְלִים לִפְנֵי רַגְלָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ כָּל הַכָּבוֹד וְהָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ עִם כָּל הַכִּנּוּיִים שֶׁל כָּבוֹד הַשַּׁיָּכִים לְהַשָּׂר, פַּעַם אֶחָד בָּא הַשַּׂר בְּעַצְמוֹ לְשָׁם וּבָא הַפָּקִיד לְפָנָיו, וְשָׁאַל לוֹ עַל עִסְקֵי הַמְּדִינָה, וּמַדּוּעַ אֵלּוּ הָעֲרֵלִים אֵינָם עוֹבְדִים עֲבוֹדָתָם וְקָרָא לְשׁוֹטֵר אֶחָד, וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַשַּׂר עַל עֵסֶק הָעִיר, וְהֶעָרֵל הָשּׁוֹטֵר לא הִכִּיר אֶת הַשַּׂר רַק אֶת הַפָּקִיד וְתֵכֶף נָפַל לְרַגְלֵי הַפָּקִיד, וְחָלַק לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַשַּׁיָּךְ לְהַשָּׂר, וְהֵשִׁיב לוֹ עַל עֵסֶק שְׁאֵלָתוֹ אֲזַי נִתְהַפְּכוּ פְּנֵי הַפָּקִיד כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, וְנִתְבַּיֵּשׁ מְאוד, כִּי אֵין בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁבְּעֵינֵי הַשַּׂר נוֹתְנִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה                           (ליקוטי מוהר"ן קצד)  

לב

בזה הזמן, אין בנמצא, שירצה אחד התנשאות לשם שמים. על-כן, עכשיו אסור לרדוף אחר ההתנשאות, אלא יברח מן הכבוד וההתנשאות בתכלית באמת.                              (אבי הנחל. ליקוטי מוהר"ן תנינא פ)

בזמן הזה אין מהראוי שירצה אחד התנשאות, אלא יברח מן הכבוד וההתנשאות באמת.                                                  (ליקוטי עצות. כבוד לד)

לג

מסופר על רבי ישראל בער (סבא ישראל) שפעם כשאחד ממשמשיו שזכה לטעום מעט מן אורו המתוק של הצדיק, והרגיש טיפה מגדולתו ואמיתתו של רבי ישראל, לאחר שזכה לשהות במחציתו ולשמשו. יום אחד ניגש אל רבי ישראל ואמר לו כי הוא יפרסם אותו בכל העולם - וצחק רבי ישראל ואמר: אתה לא תצליח, אני התפללתי על זה כל ימי חיי שלא אתפרסם.

אָמַר עַל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם שֶׁיָּרִימוּ אֶת עַצְמָן לְהַנְהִיג בְּרַבָּנוּת וְהִתְנַשְּׂאוּת, מֵחֲמַת שֶׁהִכְנַסְתִּי בָּהֶם אֱמֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי

 (חיי מוהר"ן עבודת השם)

ענה (רבנו נחמן) ואמר: אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשיו, ומחמת זה אין העולם יכולים לסבול אותנו. וראשות (היינו ראש ומנהיג) אין שייך לי כלל, כי אין מגיע לי שום ראשות בהעולם של עכשיו. וגם המעט ראשות שיש לי הוא רק נגד הטבע שכפיתי טבעי לזה...

(חיי מוהר"ן שמ"ה)

מעשה מה'קארעטע' (כרכרה): "פעם אחת אמר רבנו ז"ל לרבי נתן: "עוד יהיה כדבר הזה, שאתה תיסע בכרכרה של חשובים" ונתפחד רבי נתן מזה מאוד, שלא יהיה לו נסיון של מפורסם, ח"ו.

פעם אחת הלך, ולא היתה לו עגלה לסע על הציון הקדוש של רבנו, והלך רגלי. באמצע הדרך נסע איזה נגיד עם 'קארעטע' וראה שרבי נתן הולך רגלי. בקשו שישב איתו על ה'קארעטע', וכן עשה.ונתמלא שמחה מזה, כי כבר נתקיימו דברי רבנו ז"ל, ולא יתפחד עוד על נסיון של מפורסם"

לד

פַּעַם סִפֵּר רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לְבִתּוֹ אָדּיל מִמְּפֻרְסָם אֶחָד, שֶׁמֶּשֶׁךְ זְמַן רַב הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת, מֵחֲמַת שֶׁחָתוּל אַחַת גָּרְדָה וְנָקְשָׁה הַדֶּלֶת, וְהָיָה נִדְמֶה לוֹ, שֶׁחֲסִידָיו דּוֹחֲפִים אֶת עַצְמָם אֵצֶל הַדֶּלֶת כְּדֵי לִשְׁמעַ תְּפִלָּתוֹ, וְאַחַר-כָּךְ נוֹדַע לוֹ, שֶׁהָיָה זֶה רַק חָתוּל, הֲרֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל לְשֵׁם הֶחָתוּל רַחֲמָנָא לִצְלַן.                                            (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל)

לה

סכנה גדולה להיות מפורסם ולהנהיג את העולם. לא מבעיא כשאינו ראוי כלל ולובש טלית שאינו שלו, אלא אפילו עובדי השם, גדולי הדור, יש עליהם סכנות נוראות בהנהגת העולם, כי בהנהגת העולם ולומר תורה ברבים יכולים לעבור ממש "גנוב ונאוף ורצוח" בכל עת ובכל רגע רחמנא ליצלן.       (ליקוטי עצות. כבוד לה)

לו

רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר: שְׁלשָׁה דְּבָרִים פָּעַלְתִּי אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:

א) דָאס גַּדְלוּת הָאבּ אִיךְ שׁוֹין פוּן אַייךְ צוּבְּרָאכְן וִוי אַזוֹי אִיהר וֶועט דַּאוִינֶען וֶועט מֶען זָאגְן, אַיי עֶר אִיז אַ בְּרַאסְלִיוֶוער (את הגבהות שבכם כבר שברתי).

ב) אַ עֲבֵרָה וֶועט אַייךְ שׁוֹין נִיט בַּאקוּמֶען אֲפִלּוּ אִיהר וֶועט טָאן וֶועט דָּאס זַיין אָהן הֶענְט אוּן אָהן פִיס (עברה תעלה לכם ביוקר, לא תגרום לכם שום נחת רוח. אפילו תעשו עברה, תהא בלי ידיים ובלי רגלים).

ג) מְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר וֶועט אִיהר זֵייעֶר פָּנִים נִיט קֶענֶען אָן קוּקְן אִיהר הָאט שׁוֹין פַארְזוּכְט דֶּעם אוּנְגַארִישְׁן וַויין (מפורסמים של שקר לא תסתכלו עוד בפניהם, כבר טעמתם מיין ההונגרי):                 (כוכבי אור אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל)

לז

אָמַר, הַצַּדִּיקִים אֲפִלּוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו, הֵם יְקָרִים גַּם-כֵּן מְאוד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִלְמָלֵא לא הָיָה בָּהֶם רַק מַה שֶּׁמְּרַחֲקִים מִמִּנְהֲגֵי הַקַּלֵּי עוֹלָם, (הַהוֹלְכִים וּמַנְהִיגִים עַצְמָם דַּיְקָא בְּדַרְכֵי הָעַכּוּ"ם, וְהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת, וְכַוָּנָתָם דַּיְקָא לְהִדַּמּוֹת עַצְמָם בְּמַהֲלָכָן וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶן וּבְמִנְהֲגֵיהֶם כְּמִנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם כַּאֲשֶׁר נִתְפַּשֵּׁט עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים) וְאִם לא הָיוּ פּוֹעֲלִים הַצַּדִּיקִים כִּי-אִם מַה שֶּׁמְּרַחֲקִין מֵהֶם גַּם-כֵּן דַּיָּם.

כִּי כָּל מַנְהִיג אֵיךְ שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדָתוֹ, עַל-כָּל-פָּנִים הוּא רָחוֹק מִדַּרְכֵיהֶם, וְכֵן הַמְקורָבִים אֲלֵיהֶם. כִּי מֵאַחַר שֶׁמְּדַקְדְּקִין לִבְלִי לְהַנִּיחַ שֵׂעָר אֲחוֹרֵי פֵּאוֹת הָראשׁ, מִמֵּילָא אֵינָם מְגַדְּלִים בְּלוֹרִית (שֶׁקּוֹרִין בַּיי הָאר), וּמִמֵּילָא הֵם רְחוֹקִין מִמִּנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם וּמִכַּת הַפִילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים שֶׁמַּנְהִיגִים עַצְמָם בִּדְרָכִים כָּאֵלּוּ. וְזֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל מְאוד, כִּי דַּרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְהַפִילוֹסוֹפְיָה הוּא הָרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הָרָעוֹת וְאֵין רַע מִזֶּה, אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָחוֹק מֵהֶם.

שׁוּב אָמַר: שֶׁגַּם הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו הֵם גַּם-כֵּן בִּבְחִינַת הִתְעָרְבוּת עִמָּהֶם, כִּי הֵם מַנְהִיגִים בְּבֵיתָם כְּמוֹ מִנְהֲגֵי הַשָּׂרִים וְהָאֲדוֹנִים. כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עַכְשָׁו עַל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מַנְהִיגִים עַכְשָׁו כְּמוֹ שָׂרִים, וְעַל-יְדֵי בְחִינָה זוֹ נֶחְשָׁב גַּם-כֵּן שֶׁהֵם מְעורָבִים עִמָּהֶם, וְעַל-יְדֵי-זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה.

אַף-עַל-פִּי שֶׁאוֹמְרִים קְצָת מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְהָעוֹלָם, אַף-עַל-פִּי-כֵן תּוֹרָה גְּמוּרָה אֵין יְכוֹלִין לוֹמַר. וּמֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין תּוֹרָה אֵין יוֹדְעִין כְּלָל. כִּי אֲפִלּוּ נְבוּאָה הוּא גַּם-כֵּן קְטַנָּה מֵהַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה גְּדוֹלָה מִן הַכּל וְכוֹלֶלֶת הַכּל וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה, מֵאַחַר שֶׁמַּנְהִיגִים בְּדַרְכֵי הַשָּׂרִים אֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה. וּמֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה עַל-יְדֵי-זֶה הֵם מַנְהִיגִים עַצְמָם בְּמִנְהָגֵי הַשָּׂרִים. כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה, הֵם מֻכְרָחִים עַל-כָּל-פָּנִים לִנְהוג עַצְמָם בַּמִּנְהָגִים הַנַּ"ל. (כִּי בְּלא זֶה בַּמֶּה יִהְיֶה נִכָּר מַעֲלָתָם וַחֲשִׁיבוּתָם מֵאַחַר שֶׁאֵינָם בְּנֵי תּוֹרָה) וְזֶהוּ בְּחִינַת (אֵיכָה ב): "מַלְכָּה וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה, גַּם נְבִיאֶיהָ לא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'":         (חיי מוהר"ן תכ"א)

לח

מעשה: שהיה רופא והיה לו תלמיד העוזר לו. וברבות הימים ההמון עם התחילו לעשות עסק ופרסום מהעוזר יותר מהרופא, עד שהוא נתפרסם בעולם ונתכבד יותר.

ופעם אחת עשה המלך סעודה וישבו כל אחד לפי כבודו, וישב התלמיד העוזר קודם ואחר כך הרופא.

ענה הרופא ואמר: אתה הרי כן יודע את החילוק ביני לבינך!

ענה ואמר אליו: אל תיפול בדעתך ואל יהיה לך חלישות הדעת, כי כן מנהג העולם שבכל דור ודור, תשעים ושמונה אחוז אינם יודעים מן האמת, והשני אחוז יודעים.    (כוכבי אור ספורים נפלאים עמוד ר"ז)

לט

פעם אחת הייתה מדינה שהנימוס היה, שכל שלוש שנים היו לוקחים מלך אחר, בזה האופן:

היו יוצאים לשדה והראשון שהיו פוגעין בו היו ממליכים אותו, אפילו סומא וחיגר. פעם אחת יצאו ופגעו ראשון בקבצן אחד שהיה שיכור, ותכף לקחו אותו בכבוד והביאו אותו לפלטין המלך, והפשיטו את מלבושיו והלבישו אותו בגדי מלכות והכתירוהו בכתר מלכות, והיה שיכור ולא ידע כלום, ויישן.

כשניעור משנתו, וראה שהוא בפלטין של המלך ומלובש בבגדי מלכות והמשוררים מזמרים, התפלא מאוד אם זה חלום – הלא הוא זוכר שהיה מוטל באשפה. והיכה באצבעו, כדי שיכיר אם זה חלום או לא, וראה שאין זה חלום. על כן חשב שהוא באמת מלך, ורק מה שהוא קבצן – היה חלום...

אבל הוא זכר, שהוא התקוטט עם קבצן אחר, ונעשתה לו חבורה (פציעה) – ראה שעכשיו יש החבורה, וראה ששניהם אינו חלום... ונתבלבל מזה...

ובא על מצאה (רעיון) חדשה: שילך לבית האחר שיש שם ספרים ויראה אם מבים בספרים – זה סימן שמה שהוא מלך זה אמת ומה שהוא קבצן זה חלום, ואם לא (יבין בספרים) אינו יודע מה הוא...

ולקח הספרים, ולא הבין הכתוב בהם. ונתיישב בדעתו ואמר: אמת הוא שאני מלך, ומה שאינני מבין – הכל מפני שהכל (כל המלכים) אינם מבינים, והספרים אינם אלא לתכשיט.

וסיים רבנו ז"ל: כך הוא בהמפורסמים של שקר, שרואים שעושים להם כבוד כזה ואינם מבינים מפני מה, ומתבלבלים בדעתם אם באמת הם מפורסמים או זה חלום... ואם אמת הוא כך (שהם צדיקים כל כך) מדוע אינם משיגים שום דבר? ומתישבים בדוחק, שבאמת הם צדיקים, ומה שאינם משיגים – מפני ששום צדיק אינו משיג ויודע. ובזה פוגמים באמונת חכמים.                (השמטות – חיי מוהר"ן)

תפילה

וְתִשְׁמְרֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ מֵהִתְמַנּוּת, שֶׁלּא יִהְיֶה לָנוּ שׁוּם תַּאֲוָה וְחֶמְדָּה לְשׁוּם הִתְמַנּוּת כְּלָל, לא הִתְמַנּוּת גְּדוֹלָה וְלא הִתְמַנּוּת קְטַנָּה וְלא תַטִּיל עָלֵינוּ צָרְכֵי צִבּוּר כְּלָל. רַק נִזְכֶּה לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה בִּתְמִימוּת גָּדוֹל וּבִפְשִׁיטוּת לְמַעַנְךָ וּלְשִׁמְךָ לְבַד, בְּלִי שׁוּם פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת כְּלָל וְנִבְרַח מִן הַכָּבוֹד וְהַהִתְמַנּוּת בְּתַכְלִית, וְנִתְרַחֵק מֵהִתְמַנּוּת עַד קְצֵה הָאַחֲרוֹן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

וּבְכֵן תּוֹשִׁיעֵנוּ וְתַעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכִּיר וְלֵידַע כָּל הַמְפֻרְסָמִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְלָדַעַת לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לָרַע, שֶׁנִּזְכֶּה לֵידַע הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, מִי הֵם הַצַּדִּיקִים וְהַמְפֻרְסָמִים הָאֲמִתִּיִּים וּמִי הֵם הַמְפֻרְסָמִים וְהַמַּנְהִיגִים שֶׁל שֶׁקֶר, אֲשֶׁר גְּדֻלָּתָם הִיא רַק עַל יְדֵי עַזּוּת שֶׁהִיא מַלְכוּתָא בְּלָא תַגָּא.

וּתְזַכֵּנוּ תָמִיד לָדַעַת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וּלְקַשֵּׁר עַצְמֵנוּ בֶּאֱמֶת עִם כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל הַנְּשָׁמוֹת נֶחְלָקִים תַּחְתָּם.

                                             (לקוטי תפילות ב א)

מ

עיקר מלחמת עמלק שבכל דור, הוא כנגד שם ה', שהוא שם הצדיק האמת שהוא שם השם, כי שמו משותף בשם הצדיק. אשר הצדיק הזה האמת, הוא הפאר והיופי וההידור של כל העולם, הוא החן האמת של כל העולם, אשר כל מי שנכלל בשם האמת של זה הצדיק הוא מסתכל על עצמו בכל הד' יסודות שהם כל המדות, וזוכה לחזור בתשובה להשם יתברך.

ואם זה הצדיק האמת שבכל דור היה נתגלה בעולם, וכל העולם היו מקורבים אליו באמת, היה העולם כבר מתוקן, כי זה הצדיק יש לו כח לתקן כל העולם, אם לא היו מעלימין ומסתירין אותו.

ועיקר מלחמתו של עמלק ימח שמו, היא רק דייקא נגד הצדיק האמת הזה, שהוא הראש בית. אבל מחמת שכנגד הראש בעצמו אין לו שם כח להלחם עמו בעצמו, כי זה הצדיק האמת הראש בית כבר זכה לנצח אותו ולשבר אותו בתכלית.

על-כן בוודאי אין לעמלק שהוא ראש הסטרא אחרא שום אחיזה להלחם עם הצדיק בעצמו, על כן כל מלחמתו הוא מה שמערבב את העולם בכל עת, ועושה מחלוקת גדול בכל עת על הצדיק האמת הזה שהוא הראש בית, כדי להרחיק את ישראל ממנו כדי שלא ישובו להשם יתברך על ידי הצדיק הזה שהוא הראש בית שיש לו כח להחזיר כל העולם למוטב כנ"ל.

כי קליפת עמלק מרוצה שיתקרבו ישראל לכל הראשים שבעולם, לא מבעיא הראשים של הסטרא אחרא ממש, שהם עיקר שם הטומאה כמו ראשי הכתות של הפילוסופים והאפיקורסים. אלא אפילו ראשים שיש להם חלק בקדושה שהם אנשים כשרים קצת, (ואפילו אם הם צדיקים רק שיש בהם עדיין איזה אחיזת הרע ואין להם כח להוציא את ישראל מרע לטוב.)

על כן מרוצה עמלק, שכל אלו הראשים יהיו גדולים ומפורסמים בשם גדול בעולם. ויהיה להם התנשאות גדול. וכל כוונתו הרעה רק כדי להעלים על ידי זה שם הראש בית האמתי שהוא הראש של כל הראשים שבעולם.

וזה שכתוב, "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" וכו' ויזנב דייקא. וכמו שדרשו רז"ל שהיה חותך זנבות וזורקן כלפי מעלה.

כי ההמון עם כנגד הצדיק הם בבחינת זנב. כי הם טפלים אליו. כי הצדיק האמת הוא הראש. והקטנים הטפלים אליו הם בבחינת זנב. אבל בוודאי טוב להיות זנב וטפל לצדיק הזה שהוא ראש בית האמתי, מלהיות ראש במקום אחר. וכמו שכתוב במשנה "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים". וכמו שאמרו רז"ל הדבוק ומחובר לטהור טהור.

ועמלק בתחבולותיו, חותך הזנבות וזורק כלפי מעלה, שמהפך מזנב לראש. שלוקח קטנים במעלה שהם בבחינת זנב נגד הראש בית שהיו צריכין להיות טפלים אליו. והוא לוקח אלו הזנבות הקטנים במעלה וחותכם ומרחיקם מהצדיק מהראש בית האמתי.

'וזורקן כלפי מעלה'. דהיינו שעושה מהם ראשים ומגביה אותם למעלה למעלה. ומגדיל שמם מאד. הכל בשביל להסתיר ולהעלים שם הצדיק הזה שהוא הראש בית האמתי וכנ"ל.

כי זה עיקר תוקף מלחמות שבכל דור, כי בכל דור מוכנת הגאולה לבא על ידי הראש בית הזה שהוא בחינת משה משיח שהוא הצדיק האמת הגדול במעלה שבכל דור. אך עיקר העיכוב הוא על ידי המחלוקת העצום הזה שהוא בחינת מלחמת עמלק שכל מלחמתו להסתיר ולהעלים שם הצדיק הזה כנ"ל.

 (לקוטי הלכות אורח חיים שבת הלכה ז ט)

מא

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִתְגַּבֵּר וְיִתְפַּשֵּׁט הַשֶּׁקֶר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, לְהַטְעוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִתְפֹּס הַכֹּל בִּשְׁקָרָיו בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי פִּתּוּיִים וַהֲסָתוֹת וְדִבְרֵי חֲלַקְלָקוֹת וְעַרְמִימִיּוּת וּטְעָנוֹת וְאַמְתְּלָאוֹת שֶׁל הֶבֶל.

אֲבָל עַל-יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּת הַשֶּׁקֶר בְּיוֹתֵר עַד שֶׁהוּא סָמוּךְ לְמַרְגוֹעוֹ וּמְנוּחָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁכִּמְעַט יִתְעוּ הַכֹּל בִּשְׁקָרָיו חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא עַל-יְדֵי רִבּוּי הַשֶּׁקֶר מְאֹד מְאֹד יִתְהַפֵּךְ הַשֶּׁקֶר אֶל הָאֱמֶת, וְעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ הַכְנָעַת הַשֶּׁקֶר וּבִטּוּלוֹ, וּמִשָּׁם דַּיְקָא חוֹזֵר וְצוֹמֵחַ הָאֱמֶת, בִּבְחִינַת "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח" - "מֵאֶרֶץ" דַּיְקָא, שֶׁנִּשְׁלַךְ עַד לֶעָפָר וָאָרֶץ, אָז דַּיְקָא יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת.                                     (מכתבי ר' ישראל ו')

מב

כִּי יֵשׁ שְׁנֵי הַסְתָּרוֹת. וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה אַחַת, גַּם כֵּן קָשֶׁה מְאוד לְמָצְאוֹ, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן, כְּשֶׁהוּא נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה אַחַת, אֶפְשָׁר לִיגַע וְלַחֲתֹר עַד שֶׁיִּמְצָא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ.

אֲבָל, כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה תּוֹךְ הַסְתָּרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִמְצא אוֹתוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

(דְּבָרִים ל"א): "וְאָנכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר"; דְּהַיְנוּ שֶׁאַסְתִּיר הַהַסְתָּרָה, שֶׁלּא יֵדְעוּ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר, וַאֲזַי בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לִמְצוא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ, כִּי הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת כַּנַּ"ל.

אֲבָל בֶּאֱמֶת, אֲפִלּוּ בְּכָל הַהַסְתָּרוֹת, וַאֲפִלּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, בְּוַדַּאי גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ לא הָיָה לוֹ קִיּוּם כְּלָל. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי בְּכָל הַדְּבָרִים, וּבְכָל הַמַּעֲשִׂים, וּבְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת, מְלֻבָּשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.                                       (ליקוטי מוהר"ן נו)

מג

בכמה מקומות בספרי החסידות מובא, מעשה מהבעל שם טוב בעת שהתפלל ביער, שראוהו תלמידיו שמכה ראשו באילן וצועק בבכיה, וכששאלוהו לפשר התנהגות מוזרה זו, ענה ואמר: שצפה ברוח הקודש על הדורות הסמוכים לביאת המשיח שיהיו רביס' (רבנים) כמו ארבה (ויש גורסים שאמר, שיהיו הרבה רבנים כמו העלים שבאילן) והם אלו שיעכבו את הגאולה!                                                            (ראה אוצר חיים פרשת תצא)

השם ברוב מצפוני דרכיו והנהוגתיו הסתומים והנעלמים מכל רעיון ומכל חקר, המטיר על הארץ גשם שוטף של כפירות ואפיקורסות מארבות השמים באחרית הימים האלה, עד אשר נתכסו כל ההרים הגבוהים, שהם הנכבדים ואנשי ה'.

וברוב חמלתו הקדים רפואה והצלה, ושלח לנו איש כלבבו אשר מצא חן בעניו ויקרא שמו נחמן, לאמור "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו", וצוה לו לבנות תיבת אמת ואמונה, אשר כל מי שרוצה להנצל – בוא יבוא בחדריו ויסגר בדלתותיו ויחבא בצל חכמתו הנוראה.

כי מי יהלל ומי ימלל עצם נשגבות גבורותיו ומעשיותיו הנוראים הנלקחים משדה החכמה עלאה דעלאה אשר לא נתגלה עדין מעולם, הקימים ונאמנים ומועלים לעד ולעולמי עולמים.

עתיד הקדוש ברוך הוא לנקום עמו מאותם נביאי השקר שממלאים בטנם בכבוד וגאות, ומראים עצמם כצדיקי הדור, וצדים נפשות יקרות ודורסים וטורפים אותם ברגל גאוה ושקר, ומעורים עיניהם של ישראל מלראות אור המנהיג האמת שמגלה ומאיר אור השם לכל באי עולם לדור דור לנצח.                                                             (אב"י הנחל צ)

מד

רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת ל)- רָאשֵׁי-תֵּבוֹת רַבִּי.

וּלְהֵפֶךְ: רְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמוּ (שְׁמוּאֵל-א ב)- רָאשֵׁי-תֵּבוֹת רַבּי

(לקוטי מוהר"ן קיא)

יֵשׁ בַּתּוֹרָה שְׁנֵי סַמִּים - סַם חַיִּים וְסַם מָוֶת. יְכוֹלִים לִלְמוד, לִהְיוֹת לַמְדָּן גָּדוֹל וְלִלְמֹד לְהֵפֶךְ - בְּלִי הַצַּדִּיק. אֲבָל עִם הַצַּדִיק זֶה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. הָעִקָּר הַחָכְמָה הִיא הַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת   (ישראל סבא פלאות חדשות)

מה

מִי שֶׁנּוֹהֵג רַבָּנוּת בְּכַשְׁרוּת וּבִתְמִימוּת כָּרָאוּי, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה שֶׁיַּעֲלֶה לִגְדֻלָּה לְסוֹף יָמָיו, וְכָל מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב לִגְדֻלָּה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, הוּא עוֹלֶה לִגְדֻלָּה זוֹ,

כְּגוֹן בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁעִקַּר הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד הוּא כְּשֶׁמַּחֲזִיקִין אוֹתוֹ לְצַדִּיק מְפֻרְסָם. אֲזַי זוֹכֶה שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּסוֹף יָמָיו לִמְפֻרְסָם גָּדוֹל, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן, רַק שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט,

וְנוֹתְנִין לוֹ שְׂכָרוֹ קדֶם שֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וְאַחַר-כָּךְ וְכוּ'   (ליקוטי מוהר"ן רלו)

מו

יש מנהיגים שנקראים בשם רבי, ובודאי אינם יכולים להנהיג אפילו את עצמן, מכל שכן אחרים. ואף-על-פי-כן הם נוטלים גדלה לעצמן ורודפים אחר ההתנשאות להנהיג העולם.

צריך כל אחד לראות שלא להסמיך אותם שלא ליתן להם שום תוקף ועז, כי הם עצמם אינם חיבים כל-כך כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג העולם, אך אלו הנותנים להם תקף ועז ונסמכים על-ידם שיהיו נקראים בשם רבי , הם עתידים ליתן דין וחשבון.

(ליקוטי מוהר"ן סא)

אָמַר לְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, כִּי עַל הַבַּעַל דָּבָר קָשֶׁה מְאד לִטְרוחַ עִם כָּל הָעוֹלָם לְהַטְעוֹתָם מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, עַל-כֵּן הֶעֱמִיד מְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.

וְאָמַר עַל מְפֻרְסָם אֶחָד שֶׁהוּא עָקַר ראשׁ אֶלֶף אֲנָשִׁים, שֶׁבְּוַדַּאי לא יָקוּמוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים.                                                            (חיי מוהר"ן עבודת השם)

מז

רבינו ז"ל אמר שלמשיח יהיה יותר עבודה עם החסידים המפורסמים של שקר, מהעבודה שיהיה לו עם החופשיים והאפיקורסים, כי הם רוצים להבין רק על פי חכמה, ומשיח יהיה חכם גדול ויראה להם על פי חכמה שהצדק איתו, אז יודו לו. אבל החסידים השקרנים הנ"ל שהם מאמינים באמונות כוזביות, וכשמשיח יראה לו בעין שהוא כך יענה ויאמר לו "אני מאמין" אף על פי שיראה בעיניו שהאמת כך אבל הוא מאמין בהשקר אף על פי שהוא נגד השכל. ובזה הלשון רבנו אמר: השי"ת ישמרנו מזה ומזה אכי"ר.

                                      (הוספות מחיי מוהר"ן)

מח

כשהרשע אומר תורה תדע שהוא מכשיל אותם השומעים תורתו.

 (מידות כבוד ט)

הרשעים אינם מבלבלים אותנו מעבודתינו בעברות שעוברים, כמו שמבלבלים אותנו במצוות שהם עושים.                  (ספר המידות)

מט

יש מנהיגים שמתנהגים ברבנות וממשלה ומושלים על עם דל בחינם, כי לא ניתן להם גדולה מן השמים כלל, רק הם מתגאים מעצמם על הדור בחינם. עד שיש להם כח אפילו להעניש את מי שאינו רוצה להכניע את עצמו תחת ממשלתם. ובאמת אין זה נקרא מעניש אלא מזיק, כי הם "מזיקי עלמא".

ועל ידי הגאווה הזאת של אלו המנהיגי הדור, על ידי זה מתגבר תאות ניאוף בעולם.                                                                  (ליקוטי עצות. כבוד כח)

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?