גם אצל ההורים שלי - הנקיון והסדר תופס חשיבות רבה יותר מבחינת הגבר דווקא.

אני לא יודעת כמה ילדים יש לכם ומי הנפשות הפועלות,

אבל קודם כל צריך באמת לבדוק מה מידת היכולת הטכנית שלה לעמוד בבית מתוקתק כשאתה חוזר..

אני בטוחה שנעים גם לה שהבית נקי ומסודר

אפשר לקבוע - שהיא לא צריכה לדאוג לסדר ונקיון במשך השעות שאינך נמצא

אבל בחצי שעה -שעה לפני שהיא יודעת שאתה מגיע - תשמח שהיא תעשה השתדלות גדולה

להעמיד את הבית על כנו ככל האפשר.

כמובן לזכור - שאין זה אומר שיש בה פגם כלשהוא, אם היא לא עומדת בזה

אלא שזה מאוד ישמח אותך וחשוב לך!

כשאתה חוזר הביתה, לא לקבל את המעט שמסודר כמובן מאליו!!!

לציין כל פרט שעומד במקומו ולשמוח בו, להגיד לה תודה על המאמץ שעשתה..

על הכביסות והכלים והטאטוא..

אם שטפה - בכלל!! להתפעל מעומק הנשמה..

לשמוח בה מכל הלב! לא לעשות את זה מוחצן. להאמין בזה!

ומותר גם לפעמים לקבל את זה שהגעת לבית והוא לא הכי מתוקתק

לאזור קצת כוחות - ולעזור לה לסדר, בחיוך ולא בטרוניה!!

ברגע שמפרגנים לנו אנחנו שמחים לעשות!! וזה רק הולך ומתגבר

לאט לאט זה ייכנס לשיגרה.. ואני בטוחה שגם היא תשמח שבסוף היום הבית מתאפס.

אצל ההורים שלי  - כולם כבר יודעים - חצי שעה לפני שאבא מגיע, מתגייסים לסדר את הבית בכיף!

זה הבית שלכם או הבית של המשפחה שלך?

תדאג לפינה שלך שתהיה מסודרת וגם שאתה מסדר את הבית אל תעש את זה בצורה ביקורתית (שהאשה תחשוב שאתה אומר שהיא לא בסדר).

אם תעשה את זה בנועם ובחת בסוף היא תשתכנע.

יש דרך קצרה וארוכה ודרך ארוכה וקצרה...

בעלי לא יקה ואני לא בלגניסטית גדולה אבל גם יש אצלינו איזה פערים לטובתו

אם המצב של הבית משתפר והולך זה רק בזכות זה שהוא מפרגן לי על התפקוד שלי

שאיך זה שתמיד יש אוכל ותמיד יש כביסה 

וכשאני מזכירה לו את הבית ההפוך הוא אומר לי שאני לא מלאך

פה ושם פעם במליוני שנות אור אני מקבלת בקשות קטנות וממוקדות של דברים שממש הוא לא עומד בהם

וכן - הוא בעצמו גם עוזר לסדר 

חשוב גם להבין שכדי שבית יתפקד כמו שצריך זה הרבה מיומנות שנרכשת עם השנים

בהתחלה כל כיור נראה הר , וכל סל כביסה נראה כמו אורסט מפחיד

בהמשך יותר לומדים להשתלט על הבית

נראה לי שכדאי קודם כל להעמיק ולהבין את נקודת המבט שלך ושלה.

מה גורם לך לחשוב שסדר בבית זה כ"כ חשוב?

ומה בעיניך נחשב בית מסודר?

אולי זה רק ההרגל?

אולי זה משפטים שעליהם גדלת וכך נכון בעינייך? מי אמר שאצל כולם הם קיימים?

איך אשתך רואה את זה?

אולי פשוט בעיניה בית מסודר כולל פחות דברים וכך נח לה?

אולי היא רואה את זה במקום אחר מבחינת חשיבות, ולכן נוהגת אחרת?

נגיד יותר חשוב לה לשבת לשחק עם הילדים, או חושבת שאתה יותר תשמח באוכל חם ושווה, או אלף דברים אחרים שיכולים להיות.

לכל אחד נקודת הסתכלות אחרת על העולם. חלק נכונה, גם אם שונה ממך, וחלק אולי אכן טעות, אך קשה לשנותה, בטח אם זה לא רצון לשינוי שבא מבפנים, אלא לה טוב כמו שהיא, ולך זה מפריע. (אולי בליבה היא חושבת שאתה צריך להשתנות ולהבין שלא הכל כמו שאתה חושב?)

כתבתי בקצרה ממש, יש המון מה להאריך בזה...

כשבאים מנקודת מבט כזאת, יש הרבה יותר הבנה, לא את הכל רוצים בכלל לשנות, ומה שכן - יותר קל.

אני באתי עם ראש פולני בניקיון-כן זה קטע של פולנים....

והבעלול עזר לי ללמוד לשחרר-קצת בלגן וקצת אבק לא סוף העולם-זמן איכות עם הילדים יותר חשוב

אז אנחנו  לומדים לאזן-אני משתדלת לנקות כל יום,כלים וכביסה כשצריך,הוא מבשל ונותן יד  בשאר

העיקר זה לא הריצפה המבריקה אלא תחושת הביחד והשותפות הבונים את הבית שלכם

תעבוד על עצמך להתבונן בעיקר, שהוא בנין היחס הפנימי - ולהתעלם מאי סדר חיצוני. ובאמת תשקיע בבנין היחס האישי, הפנימי ותשמח - כחלק מזה - בכך שאתה מתחשב בה;

תסדר לך "פינה" בבית שנראית "יקית" לגמרי, לזמנים שקשה לך עם יותר בלאגן..

ואח"כ תגיד לאשתך שאתה הולך לקראתה בלעבוד על עצמך לשים את הדברים בפרופורציה, ולתת את המשקל העיקרי למה שבאמת חשוב - 

ואם היא מוכנה להשתדל כפי יכולתה, בלי לחץ, ללכת לקראתך במה שאפשר בנושא הסדר. בלי להשתגע.

תיפגשו באמצע.

הלכנו על זה ליעוץ! (תבין לאן זה הגיע!)

עשינו הסכם, שהחדר תמיד מסודר ובשאר אני משתדלת ועושה את שלי ובעלי עוזר לי!

זה נקרא לחנך אותו/אותה..???

אני לא מבינה - כולם פה שכחו את המרכיב החשוב בנישואין?!

אהבה!!!

חשבתי שזה שני העדים בחופה

יש דרכים לפתרונות באהבה..

הבחור פה לגמרי ביקש את העזרה איך לעשות זאת בדרך הנכונה בלי לפגוע..

אפשר להיות קצת יותר עדינים איתו.
הוא לא טען שבא בדרישות, אלא שהנושא מציק לו.

ולגבי הדייטים - ומה שהיה צריך לומר בהם.

הרבה מאוד דברים אנחנו לא יודעים אחד על השניה ולהיפך - בלי להתחתן!
גם אם הפגישות התארכו למעל חצי שנה..

ככה זה! הקב"ה הוא השדכן הכי טוב בעולם! הוא מסתיר בדיוק את מה שאנחנו לא צריכים לדעת.

ולכן עלינו לזכור - שהזיווג הוא שמימי!!

ובן הזוג שלנו הוא חומר הגלם שנצטרך לעבוד איתו לאורך ה100 שנים הקרובות!

ואנחנו שמחים בו, כי גם לנו יש את הדפקטים שלנו..

***

כל אלו שישאלו "אז איך זה שמתגרשים"..

אני באמת מאמינה שגירושין הם פיתרון רק במקרי קצה!!

כמו אלימות מילולית או פיזית, או מחלת נפש שאי אפשר להתמודד איתה כזוג.

זה לא המצב בשרשור הזה!! ממש לא! ורחוק מלהיות!

איך היא מתייחסת לבקשה שלך?

היא אומרת "אין לי כח"?

או "זה מדי קשה"

או "אני אשתדל"

או "אני ממש רוצה אבל לא מצליח לי"

או "אם אתה רוצה תסדר אתה"

?

זה מאד משנה מה הקשר ביניכם בשביל לענות על השאלה שלך

אם הבעיה במוטיבציה, צריך השקעה זוגית של אהבה עד שהיא תרצה לעשות משהו בשבילך

אם הבעיה ביכולת, צריך לתת לה כלים איך ללמוד לא להיות מבולגנת (מאד קשה...)

ולדעתי (וכך שמעתי מאשה חכמה) כל הדברים שהם לא מהותיים ורגשיים, עדיף לא לעשות מהם עסק.

אם בעל לא נותן לאשתו מחמאות, יש בעיה אמיתית בקשר ביניהם, אם אשה כל הזמן עושה לבעלה פרצוף חמוץ, חייבים לפתור את הבעיה ביניהם

אבל בעיה של סדר היא בעיה טכנית. הרי אם תביא  פיליפינית הביתה שתסדר במקומה, אתה תהיה מרוצה, הבעיה היא לא הקשר ביניכם, אלא במשהו טכני שאתה רוצה שיהיה בבית.

אז במקרה כזה מקסימום פשוט תוציא כסף, תביא עוזרת שתנקה את הבית וזהו.

זה הרבה יותר משתלם מלהתווכח על זה כל היום (או להתעצבן מבפנים ולשתוק) ולהעכיר את האווירה

היא מגיבה באני אשתדל...

היא סוחבת בעיות של קשב וריכוז ויש לה משקפיים במספר נמוך שבקושי מניחה אותן ולי יש עיניי נץ

היא בגובה 1.5 אני 1.78 ככה שאני רואה לכלוך ממעוף הציפור והיא בקושי רואה כמו במדף של המיקרוגל

יש בעיות אובייקטיביות אך הכאב הגדול שלי הוא שזה לא בתכונות הנפש שלה כשאני מסיים ארוחה אוטומטית נגש להביא סמרטוט ולנקות השולחן והיא יכולה לתת לשולחן להשאר ככה עד לארוחה הבאה

פעם מצאתי במחילה מכבוד הפורום עטיפה של טמפון על המיטה שלי אני לא חושב שדברים כאלו צריכים להיות!

בקשר לעוזרת העלתי את האפשרות הזו והיא נפגעה ושבוע אחר כך הבריקה את האמבטיה והשירותים כמו שבחיים שלה לא עשתה באותו שבוע הייתי בהיי חבל"ז איך משכפלים זאת???

מן הסתם יש הרבה.

שלא תפסיד גם אותו בגלל הענין הזה.

אם אתה לא תשנה מבט, תראה כמה היא לגמרי מכובדת, עם התכונה הזו, אתה תזיק לעצמך ולכם לענ"ד.

אתה חייב לעבוד על פרופורציות.

רק מעין טובה, אוהבת, מכבדת - בלי התניה של הענין הזה - תוכל להגיע גם בתחום הזה למשהו, בידיעה שהוא לא העיקר ושאסור שהוא יהיה "מוצא" ליצה"ר של אי-כיבוד.

[אפשר אולי להציע לה שיום מסוים בשבוע, היא מקדישה כמה שעות לענין. אבל זה רק אחרי שאתם באוירה של ביחד בנושא; לא כשהיא מרגישה "מתגוננת" ולא-מכובדת בקביעות בגללו]

אולי תחשוב באופן זה: הרי יש אנשים בעולם, שלמרות שסדר וניקיון חשוב להם, בגלל אהבת-האדם ואהבת האשה הספציפית, הם "מתעלמים" מזה ורואים את העיקר. אם אני רוצה שאשתי תשנה משהו בתכונותיה, גם אני צריך להיות יכול לשנות בתכונותי את הקושי לקחת כך את הדברים הללו.  לה קשה ההקפדה התדירית על דברים אלו, בערך כמו שלך קשה שינוי המבט, שהוא אפשרי. זה לקראת זה.

האם היא עברה איבחון?אם לא רצוי בהחלט כי זה מקשה על אירגון,עמידה ביעדים וכו

יתכן שיותר מהניקיון עצמו היא חשה שלמעשה אינך רגיש לקשייה

אתוודה שגם לי יש קשיים ולכן בעלי עושה מה שקשה לי,אומנם לא אשאיר טמפונים על המיטה אבל גם הוא לא יזכור תמיד לנקות את השולחן,לפעמים מפריע לי לפעמים לא

זה כבר לא רק נקיון לדעתי. אם הייתי שומעת את בעלי מתבטא ככה עלי הייתי ממש נפגעת...

היא סוחבת בעיות... בקושי מניחה משקפים...היא בגובה 1.5...בקיצור זה נשמע לא טוב בכלל איך שאתה מציג את הדברים אתה מאוד ביקרותי, כולה מצאת משהוא על המיטה שלך. ביג דיל? אז תשים בפח. היא מוצאת כל היום דברים בבית וכמה שנראה לך שהיא לא עושה כלום. תאמין לי שהיא עושה המון. אתה פשוט כנראה לא מעריך את מה שהיא עושה.

לדעתי היא צדיקה שהיא מגיבה באני אשתדל!! כי אני בכלל לא היתי משתדלת אם בעלי היה מסתכל עלי ככה מלמעלה בתור אחת עם בעיות.

לדעתי אם היא תנקה קצת יותר זה לא יעזור. כי שום דבר לא יספק אותך. אם היא תוריד מהשולחן אחרי הארוחה אתה תהיה מאושר? מסופק? ברור לי שלא. כי הדרישות שלך מבחינתך שמהרצפות ועד התקרה הכל יהיה מבריק, וכל מה שהיא תעשה זה לא יספיק. כנראה שהיא אפילו משתדלת ואתה לא רואה את זה.

ממש האמת בא לי לבכות שאני חושבת על זה, יש מיזה אפילו אכזריות, לאישה עם ילדים קטנים שגם ככה קשה לה, עצם זה שאתה בכלל מצפה ממנה לזה, שיש לך אפילו צביטה קטנה של אכזבה בלב בגלל זה , היא מרגישה את זה, אולי לא שווה לה להתאמץ? כי אולי היא תנקה משהוא אחד ואתה תראה את המשהוא השני שלא נקי?

אין כמו אמא צודקת מאוד!!!!

כדאי שתתחיל לראות את הדברים הטובים ואת מה שהיא כן עושה...צורה כזו של הסתכלות היא לא נכונה בזוגיות..

אז יש לנו הרבה דברים דומים

גם אשתי הרבה יותר נמוכה ממני

ואשתי יותר מבולגנת משלך (אצלך זה רק העטיפה על המיטה, אצלי זה דברים אחרים, ולא אפרט...)

אבל היא לא היתה נפגעת מהעוזרת

(יש עוד הבדל עצום בינינו - לי זה לא מפריע, ואנחנו מנהלים לנו בית מבולגן.)

השאלה אם אתה אומר לה - "תשמעי נמאס לי מהבלגן, אז אני מביא עוזרת", שזה נותן הרגשה שהיא דפוקה, ואתה חייב להביא אשה מבחוץ כי נפלת על אשה כזאת,

או שאתה מבין באמת שזה קשה לה אובייקטיבית, וזה לא אשמתה, והיא לא "דפוקה", ויש לה מעלות אחרות, ובגלל שיש לה קושי ספציפי ואתה פשוט מטפל לעצמך בבעיות בצורה אחרת.

לוקח זמן להעביר מסר כזה, אבל אם מצליחים להעביר אותו אני חושב שאפשר שהיא לא תיפגע.

במחילה מכבוד הכותב, אז מה אם מצאת עטיפה של טמפון?! ואם היא היתה מוצאת עטיפה של גרביים שלך? הללללו, אתה בעלה! אם היא מנקה את הבית היא כל הזמן מוצאת דברים שצריכים להיזרק! ובמחילה מכבודך, היא לא משרתת שלך! כל הגישה שלך נראית לי מתנשאת ולא מכבדת. אם אתה מודה בעצמך שאתה בא מבית יקי בצורה מטורפת, אז הטירוף שלך ואתה צריך ללמוד למתן אותו! כנראה שאתה קפדן או איסטניסט וזה לא אנושי לחיות עם דרישות כאלה! אם לא תלמד להרגיע את האובססיה הזו אתן דן את שניכם לאומללות.

למה "כואב" לך שזה לא בטבע שלה ההרגלים שאתה בא איתם? אתה צריך ללמוד לקבל אותה כמו שהיא. לניקיון אין סוף. זו עבודה שלא נגמרת אף פעם. פשוט אף פעם. אם זה כל כך בנפשך אז תפשיל שרוולים ותתחיל לקרצף!! גברים מנקים מצוין כי יש להם יותר כח פיזי. אצל אחותי בבית יש עובד שמנקה והיא מעידה שהוא מנקה פי אלף יותר טוב מכל עוזרת שהיתה לה כי הוא פשוט יותר חזק פיזית, וניקיון זה מאמץ שדורש כח פיזי.

אז יש לך שתי אפשרויות - או להרגיע את האובססיה שהכל יהיה נוצץ כל הזמן

או להפשיל שרוולים ולהתחיל לקרצף.

רק בינתיים תפסיק להציק לאשתך!! היא עושה כמיטב יכלתה, תעריך ותכבד אותה על זה, אחרת היא פשוט עלולה להישבר מההצקות שלך!!

קח נשימה עמוקה ותודה לה' שזה הניסיון שהוא נתן לך....(יש דברים יותר גרועים.)

עכשיו כשחיים עם בן אדם, צריך קודם כל לקבל אותו. לראות את המעלות שלו. לבטא הערכה כלפי המאמצים שלו לעשות טוב בדברים שהוא מסוגל יותר בקלות ולהתחיל לפתח סבלנות כלפי החולשות שלו (בעיניך. יכול להיות שהיא חיה עם עצמה בשלום)

גם אתה לא מושלם. בטח היית רוצה שהיא תהיה סבלנית כלפי החסרונות שלך ושלמרות שיש לך חיסרון כזה או אחר, היא עדיין תראה בך את בעלה היקר והאהוב מכל.

כולנו רוצים להרגיש אהובים ללא תנאי, על עצם היותנו. זה מה שרצינו גם מההורים שלנו, שיאהבו אותנו בלי קשר להשגים שלנו.

אם הקב"ה הפגיש אתכם וחיתן אתכם למרות ההבדלים הנ"ל בתכונות, זאת אומרת ששניכם מסוגלים לעשות עבודה משותפת ולהתרומם מעל הפער הזה למקום יותר משוכלל עבור שניכם. יותר גמיש ויותר סבלני. לשניכם יש מה ללמוד אחד מהשני בנקודה הזאת ושניכם יכולים להרוויח מהפער הזה (זאת אומרת שאם עושים עבודה נכונה זה יביא אתכם למקום יותר גבוה מאשר אם הייתם פשוט מקבלים בן זוג שהוא בדיוק כמוכם בתכונה הזאת).

היא תוכל ללמוד להיות יותר מאורגנת ואתה תוכל ללמוד להיות יותר גמיש

ככל שיהיו יותר כבוד הדדי וסבלנות וחיזוקים חיוביים על דברים טובים (גם מתחומים אחרים לגמרי) ותחושה שהצד השני אוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני, יהיה גם יותר רצון טוב אחד כלפי השני

ברכות לחיים טובים ושמחים

לרוב זה עולה על חשבון דברים אחרים

ולרוב הילדים בהרבה מקרים חווים ביקורת עד בלי די כי אין להם לאן לזוז

ו...זה לא טוב בכללל

יש שיעור של הרב יחיאל יעקובסון שאמר שאם היה אפשר הכי טוב היה לגדל את הילדים במאהל

א. מה אתה רוצה שיקרה - שהיא תסדר, או שהיא לא תבלגן? מהשרשור יש לי תחושה שאתה מצפה שהיא תבריק את הבית, ומפריע לך שהיא לא עושה את זה. למה, בעצם? אם זה מפריע רק לך, למה שלא אתה תהיה אחראי על זה? (אם הנקודה היא שאתה מרגיש שאתה מסדר והיא לא שומרת על הסדר יש לי מה לומר לך, אבל ממה שמשתמע כאן זו לא הנקודה.)

אני בעד שיח פתוח על חלוקת תפקידים בבית. אם אתה שם לב יותר ממנה לסדר וניקיון אולי מתאים שאתה תהיה אחראי על התחום הזה והיא על תחומים אחרים. 

ב. משהו מדהים שמישהי אמרה לי לא מזמן - לכל חיסרון שלנו יש צד של אור. כשאתה רוצה שאשתך תשתנה, אתה מסתכן בזה שגם האור שבתכונה הזו יעלם. אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה? 

אני ממליצה מאוד לחשוב על האור שמתלווה לתכונה הזו (אולי היא זורמת ונינוחה יותר ממך וזה משרה שלווה על הבית? אולי היא פחות מתמקדת בפרטים קטנים ובתחומים אחרים אתה דווקא אוהב את זה? יכולות להיות עוד המון אפשרויות. זו אשתך, אתה אמור לדעת...). בכל פעם שיהיה לך קשה עם הבלאגן בבית, תזכיר לעצמך שמתלווה לזה גם המון טוב שקשור באופן ישיר לזה.

אמרתי לבעלי שינקה כמה שהוא רוצה עד שיהיה לו נעים בבית חחח ברצינות אני משתדלת אבל אין מצב שאני יעשה כמוהו הוא הוא ואני אני!!! הוא התחתן איתי ולא עם עצמו פחחחח

הרבה פעמים מי שיש לו ביקורת על זה לא מנקה בעצמו לכן הוא לא חש את הטירחה שקשורה במאמץ לנקות ולא מעריך את מה שכן עושים אלא סתם מדבר מתוך איזו ציפיה דימיונית שיש לו בראש איך דברים צריכים להיראות.... או שהוא משווה את אשתו החדשה לאמא שלו שמנהלת בית כבר 30 שנה ויש לה יותר מיומנות ונסיון, השוואה בעייתית ביותר

אבל את צודקת שהצעת לו לנקות בעצמו, הכי טוב הכי הוגן

ה יברך אתכם

נשמע שאשתך כזו. זה בא הרבה פעמים עם הפרעת קשב.

לכן, אני יכולה להעיד על עצמי, גם כשאני רוצה בית מסודר, אני לא ממש יודעת איך לעשות שזה יהיה פיקס.

גם כי גדלתי בבית לא מאורגן אז אין לי הרגלים.

אז כמה שתעודד וכ' לא נראה לי שהיא יכולה לקחת אחריות על כך שהבית יהיה מאד מסודר- כמה שתבקש- זו פשוט סוג של לקות.

כן לדעתי אפשר להגיע לסטנדרטים ספציפים.

כמו לבקש לשים כלים בכיור וכ',

אבל בנחת ובשמחה ולא בלחץ ולא לשלול את האישיות שלה- שהיא צריכה להיות כמוך

זה טוב ונחמד אבל לא המטרה 

תנסה לעזור לתפוס את הצד שלך בניקיון 

ולא לנסות שלנות אותה 

השינוי צריך להיות תפיסתי מהצד שלך ..

לא תצליח לשנות אותה והיא לא תצליח לשנות אותך. ואוי לכם אם תצליחו. כמו במגנט וכמו בחשמל, גם בני אדם נמשכים להפוכים מהם וזה כל היופי שבחיי נישואין, הבנין שבו כל אחד בונה צד אחדשל הבית. בהצלחה בבניה.

בעלי הוא הבלאגניסט ואני המסודרת. בהתחלה הייתי רודפת אחריו על כל דבר... "שים את הגרביים בכביסה קח את הנעליים מהסלון" "תפנה תצלחת" הייתי מתחרפנת והוא היה נעלב אז פשוט הבנתי שלא יעזור לי לשנות אותו... ולא שווה לריב בגלל זה אז אני עושה הכל בשקט כמה שאני מספיקה ... וזה בסדר מבחינתנו ...

לא נראה לך שנסחפת קצת? תפתח מסילת ישרים ותתחיל לראות מה העיקר בחיים ומה הטפל. 

ומה שמפריע לך- תעשה בשמחה. תנקה כמה שאתה רוצה ובדיוק כמו שאתה רוצה עד שתהיה מרוצה.

מה, התחתנת עם מנקה???

תאמין לי שיכולים להיות מאושרים גם אם מאוד שונים אבל זה תלוי  בך. תאהב ותעריך את מה שיש ותפסיק להתלונן על מה שאין. 

אשתך צדיקה שמסכימה לחיות כך. 

בעלי יקה, אבא של היקים ומסודר שחבל על הזמן. כל דבר במקום ובזמן. אני מעל המקום ומעל הזמן , בלגניסטית חסרת תקנה. 

הוא לא מעיר ולא אומר דבר. הוא יכול לחזק אותי כשהבית מסודר ונקי (וזה בערך בערב ליל הסדר או לפני שההורים שלו באים..) אבל זה הכל. וזה מדהים בעיני כי יש הרבה דברים אחרים שב"ה אני כן טובה בהם וצריך לראות גם את זה.

ואתה יודע מה? גיליתי שאפשר בתשלום לקנות את הנוחות הזו. אז אם זה בראש סדרי העדיפויות, אפשר להשקיע בתחום הזה ולהביא עוזרת, אפילו אולפניסטית בלא כל כך הרבה כסף. תאמין לי ששלום בית שווה את זה.

בהצלחה.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..