גם אצל ההורים שלי - הנקיון והסדר תופס חשיבות רבה יותר מבחינת הגבר דווקא.

אני לא יודעת כמה ילדים יש לכם ומי הנפשות הפועלות,

אבל קודם כל צריך באמת לבדוק מה מידת היכולת הטכנית שלה לעמוד בבית מתוקתק כשאתה חוזר..

אני בטוחה שנעים גם לה שהבית נקי ומסודר

אפשר לקבוע - שהיא לא צריכה לדאוג לסדר ונקיון במשך השעות שאינך נמצא

אבל בחצי שעה -שעה לפני שהיא יודעת שאתה מגיע - תשמח שהיא תעשה השתדלות גדולה

להעמיד את הבית על כנו ככל האפשר.

כמובן לזכור - שאין זה אומר שיש בה פגם כלשהוא, אם היא לא עומדת בזה

אלא שזה מאוד ישמח אותך וחשוב לך!

כשאתה חוזר הביתה, לא לקבל את המעט שמסודר כמובן מאליו!!!

לציין כל פרט שעומד במקומו ולשמוח בו, להגיד לה תודה על המאמץ שעשתה..

על הכביסות והכלים והטאטוא..

אם שטפה - בכלל!! להתפעל מעומק הנשמה..

לשמוח בה מכל הלב! לא לעשות את זה מוחצן. להאמין בזה!

ומותר גם לפעמים לקבל את זה שהגעת לבית והוא לא הכי מתוקתק

לאזור קצת כוחות - ולעזור לה לסדר, בחיוך ולא בטרוניה!!

ברגע שמפרגנים לנו אנחנו שמחים לעשות!! וזה רק הולך ומתגבר

לאט לאט זה ייכנס לשיגרה.. ואני בטוחה שגם היא תשמח שבסוף היום הבית מתאפס.

אצל ההורים שלי  - כולם כבר יודעים - חצי שעה לפני שאבא מגיע, מתגייסים לסדר את הבית בכיף!

זה הבית שלכם או הבית של המשפחה שלך?

תדאג לפינה שלך שתהיה מסודרת וגם שאתה מסדר את הבית אל תעש את זה בצורה ביקורתית (שהאשה תחשוב שאתה אומר שהיא לא בסדר).

אם תעשה את זה בנועם ובחת בסוף היא תשתכנע.

יש דרך קצרה וארוכה ודרך ארוכה וקצרה...

בעלי לא יקה ואני לא בלגניסטית גדולה אבל גם יש אצלינו איזה פערים לטובתו

אם המצב של הבית משתפר והולך זה רק בזכות זה שהוא מפרגן לי על התפקוד שלי

שאיך זה שתמיד יש אוכל ותמיד יש כביסה 

וכשאני מזכירה לו את הבית ההפוך הוא אומר לי שאני לא מלאך

פה ושם פעם במליוני שנות אור אני מקבלת בקשות קטנות וממוקדות של דברים שממש הוא לא עומד בהם

וכן - הוא בעצמו גם עוזר לסדר 

חשוב גם להבין שכדי שבית יתפקד כמו שצריך זה הרבה מיומנות שנרכשת עם השנים

בהתחלה כל כיור נראה הר , וכל סל כביסה נראה כמו אורסט מפחיד

בהמשך יותר לומדים להשתלט על הבית

נראה לי שכדאי קודם כל להעמיק ולהבין את נקודת המבט שלך ושלה.

מה גורם לך לחשוב שסדר בבית זה כ"כ חשוב?

ומה בעיניך נחשב בית מסודר?

אולי זה רק ההרגל?

אולי זה משפטים שעליהם גדלת וכך נכון בעינייך? מי אמר שאצל כולם הם קיימים?

איך אשתך רואה את זה?

אולי פשוט בעיניה בית מסודר כולל פחות דברים וכך נח לה?

אולי היא רואה את זה במקום אחר מבחינת חשיבות, ולכן נוהגת אחרת?

נגיד יותר חשוב לה לשבת לשחק עם הילדים, או חושבת שאתה יותר תשמח באוכל חם ושווה, או אלף דברים אחרים שיכולים להיות.

לכל אחד נקודת הסתכלות אחרת על העולם. חלק נכונה, גם אם שונה ממך, וחלק אולי אכן טעות, אך קשה לשנותה, בטח אם זה לא רצון לשינוי שבא מבפנים, אלא לה טוב כמו שהיא, ולך זה מפריע. (אולי בליבה היא חושבת שאתה צריך להשתנות ולהבין שלא הכל כמו שאתה חושב?)

כתבתי בקצרה ממש, יש המון מה להאריך בזה...

כשבאים מנקודת מבט כזאת, יש הרבה יותר הבנה, לא את הכל רוצים בכלל לשנות, ומה שכן - יותר קל.

אני באתי עם ראש פולני בניקיון-כן זה קטע של פולנים....

והבעלול עזר לי ללמוד לשחרר-קצת בלגן וקצת אבק לא סוף העולם-זמן איכות עם הילדים יותר חשוב

אז אנחנו  לומדים לאזן-אני משתדלת לנקות כל יום,כלים וכביסה כשצריך,הוא מבשל ונותן יד  בשאר

העיקר זה לא הריצפה המבריקה אלא תחושת הביחד והשותפות הבונים את הבית שלכם

תעבוד על עצמך להתבונן בעיקר, שהוא בנין היחס הפנימי - ולהתעלם מאי סדר חיצוני. ובאמת תשקיע בבנין היחס האישי, הפנימי ותשמח - כחלק מזה - בכך שאתה מתחשב בה;

תסדר לך "פינה" בבית שנראית "יקית" לגמרי, לזמנים שקשה לך עם יותר בלאגן..

ואח"כ תגיד לאשתך שאתה הולך לקראתה בלעבוד על עצמך לשים את הדברים בפרופורציה, ולתת את המשקל העיקרי למה שבאמת חשוב - 

ואם היא מוכנה להשתדל כפי יכולתה, בלי לחץ, ללכת לקראתך במה שאפשר בנושא הסדר. בלי להשתגע.

תיפגשו באמצע.

הלכנו על זה ליעוץ! (תבין לאן זה הגיע!)

עשינו הסכם, שהחדר תמיד מסודר ובשאר אני משתדלת ועושה את שלי ובעלי עוזר לי!

זה נקרא לחנך אותו/אותה..???

אני לא מבינה - כולם פה שכחו את המרכיב החשוב בנישואין?!

אהבה!!!

חשבתי שזה שני העדים בחופה

יש דרכים לפתרונות באהבה..

הבחור פה לגמרי ביקש את העזרה איך לעשות זאת בדרך הנכונה בלי לפגוע..

אפשר להיות קצת יותר עדינים איתו.
הוא לא טען שבא בדרישות, אלא שהנושא מציק לו.

ולגבי הדייטים - ומה שהיה צריך לומר בהם.

הרבה מאוד דברים אנחנו לא יודעים אחד על השניה ולהיפך - בלי להתחתן!
גם אם הפגישות התארכו למעל חצי שנה..

ככה זה! הקב"ה הוא השדכן הכי טוב בעולם! הוא מסתיר בדיוק את מה שאנחנו לא צריכים לדעת.

ולכן עלינו לזכור - שהזיווג הוא שמימי!!

ובן הזוג שלנו הוא חומר הגלם שנצטרך לעבוד איתו לאורך ה100 שנים הקרובות!

ואנחנו שמחים בו, כי גם לנו יש את הדפקטים שלנו..

***

כל אלו שישאלו "אז איך זה שמתגרשים"..

אני באמת מאמינה שגירושין הם פיתרון רק במקרי קצה!!

כמו אלימות מילולית או פיזית, או מחלת נפש שאי אפשר להתמודד איתה כזוג.

זה לא המצב בשרשור הזה!! ממש לא! ורחוק מלהיות!

איך היא מתייחסת לבקשה שלך?

היא אומרת "אין לי כח"?

או "זה מדי קשה"

או "אני אשתדל"

או "אני ממש רוצה אבל לא מצליח לי"

או "אם אתה רוצה תסדר אתה"

?

זה מאד משנה מה הקשר ביניכם בשביל לענות על השאלה שלך

אם הבעיה במוטיבציה, צריך השקעה זוגית של אהבה עד שהיא תרצה לעשות משהו בשבילך

אם הבעיה ביכולת, צריך לתת לה כלים איך ללמוד לא להיות מבולגנת (מאד קשה...)

ולדעתי (וכך שמעתי מאשה חכמה) כל הדברים שהם לא מהותיים ורגשיים, עדיף לא לעשות מהם עסק.

אם בעל לא נותן לאשתו מחמאות, יש בעיה אמיתית בקשר ביניהם, אם אשה כל הזמן עושה לבעלה פרצוף חמוץ, חייבים לפתור את הבעיה ביניהם

אבל בעיה של סדר היא בעיה טכנית. הרי אם תביא  פיליפינית הביתה שתסדר במקומה, אתה תהיה מרוצה, הבעיה היא לא הקשר ביניכם, אלא במשהו טכני שאתה רוצה שיהיה בבית.

אז במקרה כזה מקסימום פשוט תוציא כסף, תביא עוזרת שתנקה את הבית וזהו.

זה הרבה יותר משתלם מלהתווכח על זה כל היום (או להתעצבן מבפנים ולשתוק) ולהעכיר את האווירה

היא מגיבה באני אשתדל...

היא סוחבת בעיות של קשב וריכוז ויש לה משקפיים במספר נמוך שבקושי מניחה אותן ולי יש עיניי נץ

היא בגובה 1.5 אני 1.78 ככה שאני רואה לכלוך ממעוף הציפור והיא בקושי רואה כמו במדף של המיקרוגל

יש בעיות אובייקטיביות אך הכאב הגדול שלי הוא שזה לא בתכונות הנפש שלה כשאני מסיים ארוחה אוטומטית נגש להביא סמרטוט ולנקות השולחן והיא יכולה לתת לשולחן להשאר ככה עד לארוחה הבאה

פעם מצאתי במחילה מכבוד הפורום עטיפה של טמפון על המיטה שלי אני לא חושב שדברים כאלו צריכים להיות!

בקשר לעוזרת העלתי את האפשרות הזו והיא נפגעה ושבוע אחר כך הבריקה את האמבטיה והשירותים כמו שבחיים שלה לא עשתה באותו שבוע הייתי בהיי חבל"ז איך משכפלים זאת???

מן הסתם יש הרבה.

שלא תפסיד גם אותו בגלל הענין הזה.

אם אתה לא תשנה מבט, תראה כמה היא לגמרי מכובדת, עם התכונה הזו, אתה תזיק לעצמך ולכם לענ"ד.

אתה חייב לעבוד על פרופורציות.

רק מעין טובה, אוהבת, מכבדת - בלי התניה של הענין הזה - תוכל להגיע גם בתחום הזה למשהו, בידיעה שהוא לא העיקר ושאסור שהוא יהיה "מוצא" ליצה"ר של אי-כיבוד.

[אפשר אולי להציע לה שיום מסוים בשבוע, היא מקדישה כמה שעות לענין. אבל זה רק אחרי שאתם באוירה של ביחד בנושא; לא כשהיא מרגישה "מתגוננת" ולא-מכובדת בקביעות בגללו]

אולי תחשוב באופן זה: הרי יש אנשים בעולם, שלמרות שסדר וניקיון חשוב להם, בגלל אהבת-האדם ואהבת האשה הספציפית, הם "מתעלמים" מזה ורואים את העיקר. אם אני רוצה שאשתי תשנה משהו בתכונותיה, גם אני צריך להיות יכול לשנות בתכונותי את הקושי לקחת כך את הדברים הללו.  לה קשה ההקפדה התדירית על דברים אלו, בערך כמו שלך קשה שינוי המבט, שהוא אפשרי. זה לקראת זה.

האם היא עברה איבחון?אם לא רצוי בהחלט כי זה מקשה על אירגון,עמידה ביעדים וכו

יתכן שיותר מהניקיון עצמו היא חשה שלמעשה אינך רגיש לקשייה

אתוודה שגם לי יש קשיים ולכן בעלי עושה מה שקשה לי,אומנם לא אשאיר טמפונים על המיטה אבל גם הוא לא יזכור תמיד לנקות את השולחן,לפעמים מפריע לי לפעמים לא

זה כבר לא רק נקיון לדעתי. אם הייתי שומעת את בעלי מתבטא ככה עלי הייתי ממש נפגעת...

היא סוחבת בעיות... בקושי מניחה משקפים...היא בגובה 1.5...בקיצור זה נשמע לא טוב בכלל איך שאתה מציג את הדברים אתה מאוד ביקרותי, כולה מצאת משהוא על המיטה שלך. ביג דיל? אז תשים בפח. היא מוצאת כל היום דברים בבית וכמה שנראה לך שהיא לא עושה כלום. תאמין לי שהיא עושה המון. אתה פשוט כנראה לא מעריך את מה שהיא עושה.

לדעתי היא צדיקה שהיא מגיבה באני אשתדל!! כי אני בכלל לא היתי משתדלת אם בעלי היה מסתכל עלי ככה מלמעלה בתור אחת עם בעיות.

לדעתי אם היא תנקה קצת יותר זה לא יעזור. כי שום דבר לא יספק אותך. אם היא תוריד מהשולחן אחרי הארוחה אתה תהיה מאושר? מסופק? ברור לי שלא. כי הדרישות שלך מבחינתך שמהרצפות ועד התקרה הכל יהיה מבריק, וכל מה שהיא תעשה זה לא יספיק. כנראה שהיא אפילו משתדלת ואתה לא רואה את זה.

ממש האמת בא לי לבכות שאני חושבת על זה, יש מיזה אפילו אכזריות, לאישה עם ילדים קטנים שגם ככה קשה לה, עצם זה שאתה בכלל מצפה ממנה לזה, שיש לך אפילו צביטה קטנה של אכזבה בלב בגלל זה , היא מרגישה את זה, אולי לא שווה לה להתאמץ? כי אולי היא תנקה משהוא אחד ואתה תראה את המשהוא השני שלא נקי?

אין כמו אמא צודקת מאוד!!!!

כדאי שתתחיל לראות את הדברים הטובים ואת מה שהיא כן עושה...צורה כזו של הסתכלות היא לא נכונה בזוגיות..

אז יש לנו הרבה דברים דומים

גם אשתי הרבה יותר נמוכה ממני

ואשתי יותר מבולגנת משלך (אצלך זה רק העטיפה על המיטה, אצלי זה דברים אחרים, ולא אפרט...)

אבל היא לא היתה נפגעת מהעוזרת

(יש עוד הבדל עצום בינינו - לי זה לא מפריע, ואנחנו מנהלים לנו בית מבולגן.)

השאלה אם אתה אומר לה - "תשמעי נמאס לי מהבלגן, אז אני מביא עוזרת", שזה נותן הרגשה שהיא דפוקה, ואתה חייב להביא אשה מבחוץ כי נפלת על אשה כזאת,

או שאתה מבין באמת שזה קשה לה אובייקטיבית, וזה לא אשמתה, והיא לא "דפוקה", ויש לה מעלות אחרות, ובגלל שיש לה קושי ספציפי ואתה פשוט מטפל לעצמך בבעיות בצורה אחרת.

לוקח זמן להעביר מסר כזה, אבל אם מצליחים להעביר אותו אני חושב שאפשר שהיא לא תיפגע.

במחילה מכבוד הכותב, אז מה אם מצאת עטיפה של טמפון?! ואם היא היתה מוצאת עטיפה של גרביים שלך? הללללו, אתה בעלה! אם היא מנקה את הבית היא כל הזמן מוצאת דברים שצריכים להיזרק! ובמחילה מכבודך, היא לא משרתת שלך! כל הגישה שלך נראית לי מתנשאת ולא מכבדת. אם אתה מודה בעצמך שאתה בא מבית יקי בצורה מטורפת, אז הטירוף שלך ואתה צריך ללמוד למתן אותו! כנראה שאתה קפדן או איסטניסט וזה לא אנושי לחיות עם דרישות כאלה! אם לא תלמד להרגיע את האובססיה הזו אתן דן את שניכם לאומללות.

למה "כואב" לך שזה לא בטבע שלה ההרגלים שאתה בא איתם? אתה צריך ללמוד לקבל אותה כמו שהיא. לניקיון אין סוף. זו עבודה שלא נגמרת אף פעם. פשוט אף פעם. אם זה כל כך בנפשך אז תפשיל שרוולים ותתחיל לקרצף!! גברים מנקים מצוין כי יש להם יותר כח פיזי. אצל אחותי בבית יש עובד שמנקה והיא מעידה שהוא מנקה פי אלף יותר טוב מכל עוזרת שהיתה לה כי הוא פשוט יותר חזק פיזית, וניקיון זה מאמץ שדורש כח פיזי.

אז יש לך שתי אפשרויות - או להרגיע את האובססיה שהכל יהיה נוצץ כל הזמן

או להפשיל שרוולים ולהתחיל לקרצף.

רק בינתיים תפסיק להציק לאשתך!! היא עושה כמיטב יכלתה, תעריך ותכבד אותה על זה, אחרת היא פשוט עלולה להישבר מההצקות שלך!!

קח נשימה עמוקה ותודה לה' שזה הניסיון שהוא נתן לך....(יש דברים יותר גרועים.)

עכשיו כשחיים עם בן אדם, צריך קודם כל לקבל אותו. לראות את המעלות שלו. לבטא הערכה כלפי המאמצים שלו לעשות טוב בדברים שהוא מסוגל יותר בקלות ולהתחיל לפתח סבלנות כלפי החולשות שלו (בעיניך. יכול להיות שהיא חיה עם עצמה בשלום)

גם אתה לא מושלם. בטח היית רוצה שהיא תהיה סבלנית כלפי החסרונות שלך ושלמרות שיש לך חיסרון כזה או אחר, היא עדיין תראה בך את בעלה היקר והאהוב מכל.

כולנו רוצים להרגיש אהובים ללא תנאי, על עצם היותנו. זה מה שרצינו גם מההורים שלנו, שיאהבו אותנו בלי קשר להשגים שלנו.

אם הקב"ה הפגיש אתכם וחיתן אתכם למרות ההבדלים הנ"ל בתכונות, זאת אומרת ששניכם מסוגלים לעשות עבודה משותפת ולהתרומם מעל הפער הזה למקום יותר משוכלל עבור שניכם. יותר גמיש ויותר סבלני. לשניכם יש מה ללמוד אחד מהשני בנקודה הזאת ושניכם יכולים להרוויח מהפער הזה (זאת אומרת שאם עושים עבודה נכונה זה יביא אתכם למקום יותר גבוה מאשר אם הייתם פשוט מקבלים בן זוג שהוא בדיוק כמוכם בתכונה הזאת).

היא תוכל ללמוד להיות יותר מאורגנת ואתה תוכל ללמוד להיות יותר גמיש

ככל שיהיו יותר כבוד הדדי וסבלנות וחיזוקים חיוביים על דברים טובים (גם מתחומים אחרים לגמרי) ותחושה שהצד השני אוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני, יהיה גם יותר רצון טוב אחד כלפי השני

ברכות לחיים טובים ושמחים

לרוב זה עולה על חשבון דברים אחרים

ולרוב הילדים בהרבה מקרים חווים ביקורת עד בלי די כי אין להם לאן לזוז

ו...זה לא טוב בכללל

יש שיעור של הרב יחיאל יעקובסון שאמר שאם היה אפשר הכי טוב היה לגדל את הילדים במאהל

א. מה אתה רוצה שיקרה - שהיא תסדר, או שהיא לא תבלגן? מהשרשור יש לי תחושה שאתה מצפה שהיא תבריק את הבית, ומפריע לך שהיא לא עושה את זה. למה, בעצם? אם זה מפריע רק לך, למה שלא אתה תהיה אחראי על זה? (אם הנקודה היא שאתה מרגיש שאתה מסדר והיא לא שומרת על הסדר יש לי מה לומר לך, אבל ממה שמשתמע כאן זו לא הנקודה.)

אני בעד שיח פתוח על חלוקת תפקידים בבית. אם אתה שם לב יותר ממנה לסדר וניקיון אולי מתאים שאתה תהיה אחראי על התחום הזה והיא על תחומים אחרים. 

ב. משהו מדהים שמישהי אמרה לי לא מזמן - לכל חיסרון שלנו יש צד של אור. כשאתה רוצה שאשתך תשתנה, אתה מסתכן בזה שגם האור שבתכונה הזו יעלם. אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה? 

אני ממליצה מאוד לחשוב על האור שמתלווה לתכונה הזו (אולי היא זורמת ונינוחה יותר ממך וזה משרה שלווה על הבית? אולי היא פחות מתמקדת בפרטים קטנים ובתחומים אחרים אתה דווקא אוהב את זה? יכולות להיות עוד המון אפשרויות. זו אשתך, אתה אמור לדעת...). בכל פעם שיהיה לך קשה עם הבלאגן בבית, תזכיר לעצמך שמתלווה לזה גם המון טוב שקשור באופן ישיר לזה.

אמרתי לבעלי שינקה כמה שהוא רוצה עד שיהיה לו נעים בבית חחח ברצינות אני משתדלת אבל אין מצב שאני יעשה כמוהו הוא הוא ואני אני!!! הוא התחתן איתי ולא עם עצמו פחחחח

הרבה פעמים מי שיש לו ביקורת על זה לא מנקה בעצמו לכן הוא לא חש את הטירחה שקשורה במאמץ לנקות ולא מעריך את מה שכן עושים אלא סתם מדבר מתוך איזו ציפיה דימיונית שיש לו בראש איך דברים צריכים להיראות.... או שהוא משווה את אשתו החדשה לאמא שלו שמנהלת בית כבר 30 שנה ויש לה יותר מיומנות ונסיון, השוואה בעייתית ביותר

אבל את צודקת שהצעת לו לנקות בעצמו, הכי טוב הכי הוגן

ה יברך אתכם

נשמע שאשתך כזו. זה בא הרבה פעמים עם הפרעת קשב.

לכן, אני יכולה להעיד על עצמי, גם כשאני רוצה בית מסודר, אני לא ממש יודעת איך לעשות שזה יהיה פיקס.

גם כי גדלתי בבית לא מאורגן אז אין לי הרגלים.

אז כמה שתעודד וכ' לא נראה לי שהיא יכולה לקחת אחריות על כך שהבית יהיה מאד מסודר- כמה שתבקש- זו פשוט סוג של לקות.

כן לדעתי אפשר להגיע לסטנדרטים ספציפים.

כמו לבקש לשים כלים בכיור וכ',

אבל בנחת ובשמחה ולא בלחץ ולא לשלול את האישיות שלה- שהיא צריכה להיות כמוך

זה טוב ונחמד אבל לא המטרה 

תנסה לעזור לתפוס את הצד שלך בניקיון 

ולא לנסות שלנות אותה 

השינוי צריך להיות תפיסתי מהצד שלך ..

לא תצליח לשנות אותה והיא לא תצליח לשנות אותך. ואוי לכם אם תצליחו. כמו במגנט וכמו בחשמל, גם בני אדם נמשכים להפוכים מהם וזה כל היופי שבחיי נישואין, הבנין שבו כל אחד בונה צד אחדשל הבית. בהצלחה בבניה.

בעלי הוא הבלאגניסט ואני המסודרת. בהתחלה הייתי רודפת אחריו על כל דבר... "שים את הגרביים בכביסה קח את הנעליים מהסלון" "תפנה תצלחת" הייתי מתחרפנת והוא היה נעלב אז פשוט הבנתי שלא יעזור לי לשנות אותו... ולא שווה לריב בגלל זה אז אני עושה הכל בשקט כמה שאני מספיקה ... וזה בסדר מבחינתנו ...

לא נראה לך שנסחפת קצת? תפתח מסילת ישרים ותתחיל לראות מה העיקר בחיים ומה הטפל. 

ומה שמפריע לך- תעשה בשמחה. תנקה כמה שאתה רוצה ובדיוק כמו שאתה רוצה עד שתהיה מרוצה.

מה, התחתנת עם מנקה???

תאמין לי שיכולים להיות מאושרים גם אם מאוד שונים אבל זה תלוי  בך. תאהב ותעריך את מה שיש ותפסיק להתלונן על מה שאין. 

אשתך צדיקה שמסכימה לחיות כך. 

בעלי יקה, אבא של היקים ומסודר שחבל על הזמן. כל דבר במקום ובזמן. אני מעל המקום ומעל הזמן , בלגניסטית חסרת תקנה. 

הוא לא מעיר ולא אומר דבר. הוא יכול לחזק אותי כשהבית מסודר ונקי (וזה בערך בערב ליל הסדר או לפני שההורים שלו באים..) אבל זה הכל. וזה מדהים בעיני כי יש הרבה דברים אחרים שב"ה אני כן טובה בהם וצריך לראות גם את זה.

ואתה יודע מה? גיליתי שאפשר בתשלום לקנות את הנוחות הזו. אז אם זה בראש סדרי העדיפויות, אפשר להשקיע בתחום הזה ולהביא עוזרת, אפילו אולפניסטית בלא כל כך הרבה כסף. תאמין לי ששלום בית שווה את זה.

בהצלחה.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?