אני מפחדת להתרגל לעניין החומרי יותר, יש לי משמעת עצמית אבל יש את החשששל פתאום יותר לדבר עם בנים [כי הם בכיתה איתי ויש עבודות וקבוצות ביחד לפעמים], לקח לי הרבה זמן להתנתק מכל זה ועכשיו זה כאילו לחזור לזה שוב [רק בראש אחר כמובן]

יש איתי חברה אחת דתיה אבל אין הרבה זמן ללמוד נגיד משהו ביחד וגם אם כן מעדיפים לנצל את הזמן כדי לנוח בין השיעורים

אני מתבודדת, כמובן שזה עוזר, אבל עדיין, ההתלהבות לפעמים יורדת . התורה חסרה. ללמוד. כאילו עכשיו כל המשאבים שלי הולכים על לימודי חול וללימוד תורה אין הזדמנות וגם אם יש אז אין כוח לפעמים להתעמק [חוץ משבת]

חפרתי, אבל זה באמת מתסכל!!

למזלי אצלי יש רק ארבעה בנות מתוך כ-80 בנים בשנה שלי, אבל כן, זה מורגש גם מחוץ להרצאות וזה משפיע (וככה זה גם החיים אחרי הלימודים, תלוי איפה עובדים). כל עוד תשמרי על ענייניות ולא תתחילי לזרום למקומות לא רצויים, לדעתי זה לא בעיה (לדעתי כן? אני לא פוסק או משהו...). מה שכן אני הייתי עושה אצלי זה לבקר בישיבה, לדבר עם החבר'ה ועם הרבנים, למצוא חברות טובות שאפשר להסתובב אח"כ.

לגבי לימוד תורה/שיעורים, לא יודע מה התכניות איפה שאת לומדת אז אין לי מה לומר בנושא הזה. 

הבנות ;).

בכל אופן, נסי למצוא מישהי שאת יכולה להסתובב איתה, למצוא זמן (שבת זה זמן מעולה) ללמוד ולהתקדם ואל תפסיקי לרצות ולשאוף.

בהצלחה.

תפסי חברה טובה, או כמה, לאו דווקא מהלימודים ותקבעי איתן לימוד, או משהו בסגנון.

הרבה הצלחה!!!

גם אני לומדת במוסד מאוד לא דתי. אני לצערי מרגישה השפעה. מסכימה מאוד עם כל מי שכתב מעליי, אוסיף, שתקחי לך יעד כל יום 5 דק' להקדיש ללימוד. באוטובוס, בהפסקה, וכו' וכו'.

חברה שלי הציעה לי להקדיש שעה בשבוע ללמוד משהו עם עצמי אבל זה ממש קשה לביצוע לכן אני מעדיפה את ה5 דק יומיות וכך נוצר רצף. אז באמת תלוי בך.

והכי חשוב שזה יהיה משהו שמעניין אותך , את אוהבת ומרגישה שמקרב אותך לה'.

אני באופן כללי מאוד אוהבת לדבר עם החבר'ה מהלימודים על יהדות והדת, מדהים כמה הם לא יודעים. זה גם מחזק אותך וגם אותם. חשוב גם שתהיי בקשר עם דמויות תורניות וחברות [גם אם הלימודים עמוסים], כדי להיות בסביבה ובראש של תורה..

המון בהצלחה, וכמובן- תפילות!!!

כמה טיפים
1. בהתחלה, זה קשה במיוחד, ודומה לסוג של שוק. אבל לרוב זה נהיה הרבה יותר קל עם הזמן, ברגע שמתרגלים ונרגעים.  
2. בנוסף, צריך לעשות חיווי של חוטי הנשמה - ולא לצפות למושא של קדושה מהמציאות מסביב. (זה רק מרצה שמדבר על שקר כלשהו, ולא לימוד גמרא). לייחד לכל דבר את הציפיות המתאימות. 
3. להחליט אם את רוצה להשתייך לעולם האמוני של המגזר הדתי או החרדי. פירושו של החרדי זה לראות בבית מדרש את הקודש, ובעולם את החול. ואז הלימודים האקדמיים, הקורסים, האנשים, האווירה, הכול זה: כלום, חול, צורך. 
או להיות דתי לאומי, ולהבין שעד עכשיו היית עם נשמה ישנה ועייפה שהוגבלה לדתיות, ובאה לידי ביטוי בכמה דברים חלשים, ועכשיו את נפגשת עם המציאות הענקית וכוח החיים, והאלוקות. 
לפי החלטה זו, תדעי כיצד לראות את הדברים, מה ללמוד, מה לצפות וכיצד להתנהג. וכו וכו 
4. לברוח חזרה אל עולם הקודש הנוסטלגי שלך, הווי אומר לקבוע חברותות, לשמוע שיעורים ולעשות שבתות במדרשה. 

אני נמצא במוסדות מעורבים זו השנה הרביעית - לאחר ישיבה גבוהה והתבגרות בעולם החרדל הישן והטוב. 
והדברים עדיין נמצאים אצלי בבירור עמוק. 
בהתחלה זה היה מאתגר וקשה. 
היום, זו שאלה אמונית על דרך ותורת חיים. 
ממליץ לך על "למהלך האידיאות" לראי"ה. 
לא יודע כמה אפתור מהשאלה הזו במהלך חיי. 

לדעתי אפשר בהחלט לגדול ולצמוח מתוך ההבנה שהתורה היא תורת חיים ובכל מקום שהוא אפשר וצריך ליישם אותה.

זה הולך איתי לכל מקום.

זה כן צריך לקרות גם מתישהו.. דווקא מה שאני כן אוהבת זה את השחנ"שים על דת חח זה תמיד כיף בד"כ

אבל הפחד היחיד שזה פשוט ירד, ויכנסו בי הרהורים לא רצויים ח"ו

בקיצור תודה לכולם, אני רואה שאנשים עוד מסתדרים ככה, מקווה שגם לי זה יסתדר בראש לאט לאט.. ממש תודה צדיקיםם וצדיקות!

על כל מה שהם שואלים, ודווקא בגלל שהם באים מ"בחוץ" הם מסתכלים על דברים אחרת ולא פעם יצא לי לברר דברים יותר לעומק דווקא בזכותם. לא בושה להגיד "אני לא יודעת" ואפילו ללכת ולברר הם מאוד מעריכים...

ופתאום אני רואה את החתימה שלך, שממש מתחברת לי לסיטואציה, ואני מגלה עוד ועוד אהבת ישראל וכמה שאין על העם שלנו.

מסכימה עם כל שאר החבר'ה שאומרים שלהתבודד זה לא טוב, אבל צריך שתהיה לך משענת כי סביבה לא דתית יכולה לפעמים קצת להשפיע, אפילו בדברים קטנים.

אנשים בחברה מעורבת,

אז יש לך הזדמנות לעבוד על זה עכשיו...

כל החיים שלי הייתי בסביבה מעורבת אני לא יכולה לברוח מזה גם אם אני ארצה זה לא שהייתי מנותקת מזה.. אבל באיזהשהו מקום זה נמאס, צריך לפצות קצת על הזמן הזה וזה פתאום לחזור לזה שוב רק עם ראש אחר [ב"ה.. אבל עדיין..]

קיצור, שטויות יהיה טוב, אם אנשים אחרים עושים את זה נסתדר ונשלים עם המצב עד הנסיון הבא שאבאל'ה יעמיד אותי בשמחה  

תודה על העצות וסליחה עם התסבוכת, טוב לדעת שיש עוד כמה שגם אצלם זה אולי ככה...

חבל שכתבת שאת מתבודדת....

אני לומדת בלי דתיים בכלל, עובדת במקום בלי דתיים וכמובן מעורב.... ואלה החיים, לא חכמה להסתגר...

התבודדות מהסוג השפוי [יש שיגידו] ראי נספח -רבי נחמן ודומיו.

אני לא ממש מהמסתגרות ומהמתבדלות לא להגזים

להתחבר לעמ"י...

"שלב שחייבים לעבור" -לא לחינם הרבה רבנים אוסרים ללכת לאוניברסיטה ולשאר מקומות מעורבים- זה לא כזה פשוט- יש הרבה רבנים פוסקים שאוסרים -נראה לי שיש יותר שאוסרים מאשר שמתירים- ולא לחינם. האשם מטבעו הוא יצור שמושפע מאודדדד מהסביבה, גם אם לא נראה לו ככה.

זה מאוד קשה בהתחלה, ואחר כך מתרגלים ולומדים להתמודד

אבל זה באיזהשהו מקום מרגיש שזה כן קצת מוריד אותך לא?

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.