נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בעיקרון בעלך אמור להציב לה את הגבול אבל כרגע הוא לא מסוגל. אני הייתי מציעה שוב להעלות מולו את הקושי ואם הוא לא מסוגל לגמרי להגיד לה שהוא לא נוגע, לפחות להיות קריר ולהתרחק במידת האפשר (בשום מצב לא להגיע למצב שהוא "זורם" עם זה)

בא נגיד שאם היא תרגיש שהוא לא משתף פעולה, זה אמור לייבש אותה...

אגב, מה הסיפ]ור שלה בחיי הנישואין שלה? היא מאושרת? לא נשמע כך אם היא מחפשת נחמה קלוקלת באחיה הצעיר...

ליבי איתך, וזה באמת קשה !!!!!!מקוה שתגיעו לפיתרון הולם.

כל עוד העניין הזה לא מסודר, כלומר בעלך לא מסוגל לעצור אותו באסרטיביות, אז למה אתם צריכים לראות אותה בכלל?

אם אתם גרים לידה, עדיף כבר לעבור דירה,

תבררו כשאתם באים אל ההורים אם היא נמצאת או לא ותדאגו להגיע כשהיא לא נמצאת. בקיצור לצמצם מגע עד שהעניין יסודר.

אה וכמובן, אל תזמינו אותה מיוזמתכם אליכםהביתה במצב כזה...

זה נשמע מגעיל אבל הזוגיות שלכם חשובה הרבה יותר מקשר בין אחים.

במיוחד של זוגות צעירים. ומה לעשות, קשה לחנך את העולם, בטח משפחה ולפעמים תהיה חכם ולא צודק ופשוט תתרחק...

תראי למטה שהיא כותבת שמתערבת להם בדברים נוספים. יש אנשים חסרי חיים שנהנים מלהתעלק על חיים של אחרים. עדיף לצמצם מגע ,. בודאי שגם לשוחח אבל לפי תמונת המצב לא בטוח שזה יעזור...

יש לך אחלה בעל תראי את הנקודות הטובות שלו אחותו לא פקטור במשוואת הזוגיות שלכם

יתכן כי את באה ממשפחה קרה בכל הנוגע למגע והוא ההפך

מבחינת ההלכה מגע זה אסור ואין על זה מחלוקת אך לא את הרב שלו הייתי ממליץ לפתור ה"בעיה"

בלשלוח את בעלך להרבה שיעורי תורה ואף שיקבע חברותות ללימוד תורה ואז כשמצבו הרוחני יהיה גבוהה יותר מהמקום בו הוא עומד היום הבעיה תפתר מאליה בדוק ומנוסה על בשרי נסי ותוכחי

באופן אישי - המשפחה שלי מאוד חמה ומחבקת..

הגיע שלב מסויים שהבנתי שאי אפשר יותר "לאכול" את האחים הקטנים שלי - שכבר גדלו ובגרו ונעשו לגברים..

אז היום נפגשים, נותנים כיף, מחייכים.. יודעים שמאוד אוהבים..

כאן מדובר בחוסר טאקט מזעזע מצד האחות

וגם נשמע קצת חולני.

אם זה מפריע לאישה (וזה נשמע מאוד מובן) - ברמת התחושה של בגידה

(גם אם לא מפריע לבעלה, והיא גם לא ביקרה אותו כאן על התנהגות כלשהיא)

זה אכן עניין דורש טיפול בזוגיות שלהם..

מעבר ללימוד התורה - מישהו צריך להעמיד את האחות במקומה.

בטח אם היא נשואה בעצמה!!

טוב, כיון שהכל בהשגחה פרטית, אז זה מן ניסיון עבורך. תנסי לבדוק עם עצמך

למה זה מעורר בך כאלה רגשות (אני לא אומרת שזה לא בסדר מה שאת מרגישה, זה כמובן נורמלי שזה מפריע לך)

האם יש בזה פלישה, הסגת גבול, גסות רוח, חוסר גבולות, חוסר כבוד, חוסר צניעות, חוסר ביראת שמים... ועל מה זה יושב אצלך, מההווה או מהעבר.

חוויות קודמות? משהו שצריך תיקון, כלפי עצמך או הזולת? בינך לבין בעלך?

כי נסיונות מרגיזים בדרך כלל באים בהשגחה פרטית  כדי לעורר אותנו לעשות איזו עבודה עם עצמנו - וכשעושים אותה, אז הניסיון נעלם...

כל מה שקורה במציאות משקף לנו משהו מתוכנו, מודע או לא מודע. זה לא שאנחנו "אשמים" אלא זה בא משמים להניע אותנו לתקן דברים ולהתקדם וכשלא מתעסקים עם הזולת אלא פונים לעצמנו ועושים את זה באומץ הניסיון החיצוני פשוט מפסיק... בלי שהתעמתנו ישירות עם הגורם...

מכמה כיוונים: 

* אם אסור או מותר לאחים להתחבק- טוב, זה דיון הלכתי. אני מניחה שיש דעות לכאן ולכאן. אבל זה לא קשור לפורום כרגע, וזה לא מה שיקדם אותך בחיים.

ההנהגה של הבית שבעלך בא ממנו- אחים ואחיות מתחבקים. קבלי את זה. 

זה לא בגידה, וזה לא על חשבונך, ולא כלום. כמו שהוא מכין קפה לאמא שלו- זה לא סותר את זה שהוא אוהב אותך הכי בעולם, ומכין לך את הקפה הכי טעים- ככה. 

תתני יותר אמון באהבה שלכם שהיא ייחודית לכם תרשי לעצמך להירגע  

* אם בעלך מסוגל לומר לאחותו- לא נעים לי

מצב לא נעים- שנוגעים בך ואתה לא יכול לומר "די! זה מציק לי!" (לקרוא בנימה של ילד קטן, החינוך הכי ראשוני שאדם שומר על עצמו...) 

אולי זה מצב שהוא צריך להבשיל כדי להגיד לה את זה

אולי זה מצב שהוא צריך את עזרתך -שאת בשיחת בנות תאמרי לה "אגב, בעלי אמר לי שלא ככ נעים לו החיבוקים, הוא שמח שאת אחות אוהבת שלו - אבל מאז שהוא נשוי הוא מעדיף חיבוקים רק מאשתו... "  

(זה צריך היות פתוח בשיחה ביניכם- מה המצב איתו, מה שייך לשניכם לעשות) 

* אחותו עוקבת אחרי אם אתם מותרים או אסורים- 

היא חצופה, או אולי היא ילדה קטנה שעדיין לא מבינה דברים ולא מסודר לה בנפש ההתייחסות אליהם.... 

אני לא יודעת אם את האדם הנכון להעמיד אותה במקום, אולי לומר מילה לאמא שלה שתאמר לה מילה- עיצה ידידותית לכל החיים

אולי לא נותר אלא לחכות שהיא תתחתן ותבין לבד... 

בכל אופן- אתם תשנו את ההנהגה שלכם מולה- ותתנהגו תמיד לידה בהרחקות ככה שהיא לא תוכל לנחש (זה עיצה בהרבה ספרים כדי למנוע פאדיחות מזוג- תמיד תתנהגו ככה ואף אחד לא יידע מה קורה איתכם...). אם היא באה לבית שלכם- תסדרו שדלת החדר שלכם סגורה תמיד ואין לה כניסה לשם. וכולי... 

תעזרו לה לצאת מבור שהיא לא אמורה להיכנס אליו. 

גם אני נוגעת באח שלי הגדול, וחיבוק נשיקה וזהו. לא מתעלקת עליו...

לגבי הרחקות, ציינת שאז יותר קשה לך, אני חושבת שכשהיא לידך תנהגי תמיד בהרחקות גם כשאת לא, היא תתבלבל ולא תדע מתי את כן אסורה ומתי לא לא והיא תרגיע לאט לאט, אני יודעת שזה לא קל כשמותרים להתנהג כאילו בהרחקות, אבל את יכולה זה יכול לעזור לפחות כשתהיי באמת בהרחקות.

"אלו חיי הזוגיות שלנו, אשמח שלא תדחפי את האף"

אני מדברת כאילו זה קל, לקח לי המון זמן ללמוד לייבש אנשים..

וגם היום אני לא הכי טובה בזה, אבל יש אנשים שזה ממש לעשות איתם חסד - לצמצם אותם בצורה הזו.!

הם לא יקלטו בשום צורה אחרת, ואנשים פשוט ישנאו אותם..

תזכרי שיותר מלטובתך - ההערה היא לטובתה.

להעמיד אותה במקום אם היא מתערבת לכם בחיים!

"להשלים" עם התערבותה בחיים שלכם.

אם היא מתערבת בענין לא לה - תאמרי לה, בנחת לגמרי: סליחה, זה ענין אישי שלנו. כמשפחה.  תנסה שוב - תגידי שוב: לא, זה באמת ענין אישי שלנו, בתור איש ואשתו. "אבל אני אחותו" - נכון, יש דברים שגם בפני האחות הם תחום של איש ואשתו..

היא תתרגל.

לגבי הענין הראשון - אולי כדאי שתשאלו רב שפוסק לכם.

ואז תוכלי להגיד לה - שאלנו רב שפוסק לנו, והוא אמר שזה לא ראוי (אם תגידי "אסור", זה כבר יכול ליצור יותר בעיה..). אז אני כאשתו - לא מסכימה. אם היא תנסה להתחכם, תשאלי אותה אם היא רוצה לגרום שתימנעו מלהיפגש איתה ותרגישו לא נוח עם זה.

זה כאפשרות, כי אני לא מכיר את כל מערכת היחסים אצלכם.

הבנתי שאת חרדיה חסידית, לא?

זה שולחן ערוך מפורש שאסור לנשק אחות.

???

במקום לחוס על התא המשפחתי שלך - שזה אומר - בינתיים, את והוא!

הייתי לוקחת אותה לשיחת הבהרה!

ומסבירה לה בעדינות אבל בתקיפות!

"אני יודעת שאת אוהבת את אחיך, זה משמח אותי לדעת את זה.

לעניין החיבוקים והנשיקות - חוץ מזה שהדבר אסור הלכתית - 

זה נורא מציק לי כאשתו. דמייני מצב שאחות של בעלך או קרובת משפחה שלו מנשקת אותו ומחבקת אותו בלי סוף..

לי זה גורם תחושה מאוד לא נוחה. אני מעריכה ומכבדת אותך כאחותו - ובכל זאת אבקש שזה ייפסק."

לא צריך לחכות לשמוע מה יש לה להגיד.

רק לומר את זה, ולסגור את השיחה!

אם את האסרטיבית ביניכם - עשי זאת, בלי חששות!

הגני על הזוגיות שלך!

(במיוחד שאת אומרת שגם לבעלך זה לא נעים, רק הוא מתקשה לבטא זאת מולה)

דבר ראשון, אני בהלם שהיא בודקת אם אתם בהרחקה כרגע או לא???

את בטוחה בזה? איך את יודעת שהיא שמה לב, ושהיא מתנהגת בהתאם????

איך יכול להיות שאף אחד לא רוצה לעשות שלום בית בין האישה והאחות וכולם רוצים דרך המלחמה?

האם זאת הדרך??

הרי הבעל לא בתמונה הוא בין הפטיש לסדן שיריב עם אחותו ??

בכל מקרה, לא יודעת אם שמתן לב, כבר כתבתי בשרשור אחר,

הזוגיות שלכם היא מעל הכל, השלום בית שלכם עומד בראש סדר העדיפויות, לפני נעים/ לא נעים מול אנשים,

אפילו מול המשפחה הקרובה ביותר.

ולכן, אני חושבת שהדבר הנכון, זה לשמור מהם מרחק, עד כמה שזה קשה וכואב לבעל, שרוצה להיפגש עם משפחתו,

אבל לפחות לתקופה כל שהיא להיות ביחד, לבד, לחזק את הזוגיות בלי האחות שממש פוגעת באישה.

כי אי אפשר לחנך את המשפחה, אבל אפשר לחנך את עצמנו.

להיות מתפוצצת בפנים- זה לא שלום

זה לטאטא הכל מתחת לשטיח ויום אחד הכל יתפוצץ בכזה בום שהשם ירחם.... 

לפתוח דברים בצורה נכונה- 

ליישב כל דבר במקום שלו- 

זה עושה שלום. שלום בעולם, שלום בבית. 

חוצמזה- מה בנים מבינים במריבות של בנות???

קודם כל תנסי לחשוב בצורה הכי קרה שבעולם על מה שהולך , אם זה באמת מה שאת מרגישה.

אז תחשבי לעצמך קודם ואחר כך תראי מה הולך באמת. אם היא פוגשת ונותנת לו יד שלום זה כלום .

אם הוא מצרפת איזו מלה או מצחקקת לה על משהו בכיוון אז זה כן .

אם היא נותנת נשיקה על השפתים זה 200 אחוז כן .   ועל כל מה שבאמצע תחשבי אם זה משהו או כלום.

(באופן כללי זה לא בסדר לחשוב מחשבות רעות, ולהגיד על עצמך שיש לך סתם דמיונות .

אם ההרגשה שלך שזה כן אז כנראה זה כן ).

 ואם אחרי שחשבת בצורה קרה , וזה לא פשוט, ואת מבינה שמשהו כאן לא בסדר, מה שנראה לי זה שתדברי איתו , בלי להגיד אפילו ברמז שלא נראה לך איך שהוא מתנהג. רק עליה ואת (כאילו ..) לא חושבת שיש לה מחשבה לא טובה אבל אותך זה משגע ומעלה לך את הדם לראש . וממש חשוב לך שזה יפסיק.

 ואחרי זה אם תראי שזה קורה. פשוט בכל פעם תגידי משהו שכואב לך הראש ותעזבי את המקום לחדר  להירגע  מכאב הראש. הוא מהר מאוד יבין טוב טוב מה הולך כאן. ושההתנהגות הזו גורמת לך כאבי ראש...

 ככה אני מקוה, בשבילך, הענין יפסיק בלי מלחמות ובלי מריבות.

יכול להיות שהיא עושה את זה דווקא כשאת רואה?

האם ייתכן שהיא מקנאה בך על "שלקחת" ממנה את האח הקטן שלה, את "התינוק" שהיא היתה אחראית עליו עד שהגעת? ואם כן כל רצונה הוא להרגיז אותך?

לי ב"ה זה נרגע... כבר..(כמה זמן את נשואה..?)

לפני שהתחתנתי המדריכת כלות אמרה לי שעדיף ללכת להורים תמיד שאסורים..

וזה היה לי פשוט סיוט בהתחלה!! שכל האחים קופצים עליו מחבקים מנשקים ואני....

אז היינו מסדרים את זה לזמן שמותרים בתור התחלה...

והאחות- זה באמת נראה שזה דווקא.. אבל אני לא חושבת שאת צריכה להגיד לה משהו...(למה לך לפתוח חזית איתה?...) תני לבעלך להתמודד מולה!

תראי לבעלך עד כמה זה קשה לך! באמת! גם לבעלי זה היה קשה שזה היה לי קשה הוא לא הבין, אבל ב"ה הוא קצת הרגיע את אחים שלו...

בהצלחה נשמה תהיי חזקה!

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם