זה שאת לא יכולה לשאול אותו על זה כי הוא לא יודע?!

או משהו אחר _____

ולא להחמיר עליו נגיד מבחינת הכשרים.

מה שבינך לבין הקב"ה בעיה שלך. תפקידי על תפילות בכונה וכו'.

אבל לגבי הכשרים ועוד דברים של הבית, נראה לי שזה לא לעניין להתערב בדעה של בעלך, במיוחד שיש ילדים והם רואים שאמא אומרת לאבא להקפיד יותר  וכו'...

עד שאישה מתחתנת היא נוהגת כמו אביה. ואחרי החתונה כמו בעלה... כמה שזה קשה אפילו לפעמים, כי את מרגישה בירידה רוחנית.

פה היא כותבת שזה לא מפריע לו.

בעיקרון, אני מכירה מקרוב בתים כאלה ואם האשה מחמירה על עצמה (ומביאה לבית הכשרים מסויימים),

ולא אומרת לבעל להקפיד יותר (או לילדים) זה בסדר גמור.- והתרשמתי שזה הסיפור פה

הרבה פעמים הבית משתנה מעצמו.

לגבי שאלות כשרות- בשביל זה יש אתר כושרות, ואתרים כאלה. היום קל יותר למצוא שאלות גם אם לא מבינים בתחום (את גם יכולה להביא לבעל לקרוא דברים מסויימים אם זה לא בא מביקורת ורצון שהוא ישתנה)

כדאי שיהיה לך רב שאיתו תוכלו להתייעץ, ותנהגו לפי הפסיקה.

(וזה שצריך לנהוג לפי הבעל מדובר על מנהגים, ולא על הלכה וכשרות)

לא יודעים כלום בהלכה.

הוא לא יודע או שלא אכפת לו?

יש הבדל עצום בין "חומרות" שההלכה הפשוטה היא שמותר ורק ראוי להדר

לבין דברים שההלכה הפשוטה היא שאסור, ומי שרוצה להקל מוצאים לו על מה לסמוך.

וזאת שאלה של "רוח", האם הוא רוצה להיות מאלה שסומכים על קולות או לא.

זה לא מענין אותו?

שתדעי שברבנות במפורש סומכים על קולות. הגישה ההלכתית של הרבנים היא שבהכשר רבנות העיקר שלפחות יהיה כשר ולא יכשלו אנשים במאכלות אסורות ממש. רק רבנויות שיש שם רמה של מהדרין מקפידים לא לסמוך על קולות.

וירקות עלים בפיקוח זה לא חומרא.

מי שרוצה לבדוק שעות את הירקות - אין מי שיאסור עליה. כל הסבתות שלנו היו עושות כך, ואף אחד לא אמר שזה אסור.

אבל זה עבודה קשה ומלחיצה, ואין לאנשים כח לעשות את זה, אז קונים משהו נקי וגמרנו.

הבעיה מתחילה כשמישהו בודק חפיף ואומר "יאללה, לא צריך להגזים", ואז הוא ממש עובר איסורים דאורייתא.

כשאני קוראת כאן וחושבת איפה הבעיה אני מסכימה עם זה שהוא בייניש כבד וזה לא התחום שלו.

קצת קשה לי, כי תמיד ציפיתי כשאתחתן אעשה מה שבעלי אומר,  אבל הוא לא אומר...

אני מנויה בכושרות, אבל אני לא בקיאה בכל פרטי ההלכה, והייתי מאוד רוצה שהוא יוביל אותי בתחום. לקולא ולחומרא

זה שאני הולכת לחומרא לא הופך את זה לנכון.

יש פוסקים שאפשר בטלפון פשוט לברר הכל.

צריכה מספרים?

אני מחוברת להמון רבנים

אבל אני ציפתי שבעלי שלמד 10 שנים בישיבה יוביל את הנושא ולא יסמוך עלי!

לעיתים אני מתייעצת בכושרות ושואלים אותו כמו מי אתם פוסקים כדי לענות לי תשובה, ואין לי מושג מה לענות

שה"רוח" לגמרי מתבטאת בהלכה.

הייתי מציע אולי שתמשיכו בינתיים כך - הרי גם בעיניו ההלכה חשובה עקרונית, אלא שחוסר העיסוק ואולי גם התפיסה של הקריטיות שלה ל"רוח", גורם שפחות יעסוק בזה באופן מעשי.

אז בינתיים, הוא ימשיך להיות הרב לענייני ה"רוח" ואת תמשיכי להיות ה"רבנית" לענייני לעורר בנחת שאלות הלכתיות, ולהפנות לרב (עשה לך רב. חשוב שיש מישהו מוסמך ממש, לשאול הלכות). לפעמים תשאלי בעצמך, לפעמים "תשלחי אותו", כמו למכולת...

ובמקביל, כדאי שתציעי אולי שתלמדו ביחד שני דברים: אחד - ספר בענייני "רוח", והשני - ספר הלכות. קביעות מתונה.

ומידי פעם גם תדברו על הקשר בין הדברים. איך הרוחניות מופיעה בפרטי-המעשה, ואיך המעשה מתעצם מתפיסת משמעותו.

עם הזמן - כל אחד יהיה גם עם "סמיכה" לתחום של השני.

ויופי שיש בניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות.  זה גם "רוח" וגם "הלכה"..

גם אנחנו התלבטנו (אמנם ביחד, ובכל זאת..)- התיעצנו עם רב שאותו אנחנו שואלים כמעט הכל והוא אמר לנו איך לנהוג.

בכל מקרה- א. הוא אמר שכושרות מחמירים.

                  ב. האם את הדמיננטית במטבח? אם כן- מה זה כ"כ משנה- אם זה חשוב לך, לכל היותר  תקנו מחברה "בעייתית", ותשרי שלוש פעמים וכו'- לפי מה שהם אומרים

                 ג. אולי אפשר לקבל את העובדה שלא הוא מוביל את הענין ההלכתי בבית, אלא את זו ששואלת ומבררת. ואם זה מקובל עליו- אז נהדר.

עצות מועילות וטובת

אני באמת צריכה לקבל אותו כמו שהוא,

השיחות שלו בשולחן שבת מרימות אותי לגבהים אחרים לגמרי.

לגבי הירק עלים,אשמח להסבר למה הם מחמירים (מבת 30)

תודה לכולם!!

ממש יופי.

לגבי ירקות עלים - חושבני שכדאי לקנות אכן מהחברות המומלצות (חסלט וכו'). יש כאלה שממש קשה לנקות מהם את החרקים בלי זה; וגם מבחינת ריסוסים בריא יותר כנראה. וגם קשה לאדם סתם להבחין בין החברות - כי בגלל הריווח הכלכלי יש כל מיני שמתהדרים ב"ללא חרקים" - וכבר פירסם בזמנו הרב שמואל אליהו שליט"א, שבדק וחלקם בעייתיים.

וזה לאו דווקא "כושרות" - גם למחלקת הכשרות של הרבנות הראשית יש רשימת סדרי עדיפוית בענין הזה. שווה ללכת לפי זה.

הבנתי שכבר שנים הם לא בדקו

זכרתי מפעם שהם פרסמו.

לא עקבתי אם המשיכו.

אני מניחה שלא בדקת ירקות עלים בשנים האחרונות.

אבל "חסלט" ודומיו זה משהו שנועד להקל על עקרת הבית ולא קשור בכלל לכשרות, אלא אם כן אוכלים במקום כמו אולם שמחות ומסעדה וכד' שאז די ברור שהעובד מטבח לא עבר עלה עלה מול האור.

אני לא משתמשת כמעט במוצרים ללא חרקים. לפעמים הם נגועים קצת ובד"כ כמה שתחפש לא תמצא שום חרקים אולי כמה זבובונים שיורדים בשטיפה.

העלים הקטנים של שמיר פטרוזיליה וכד' זה הרבה יותר עבודה כמובן.

ב. באמת נכון, שבמוצרים מסויימים זה פשוט יותר עבודה לנקות מחרקים כשאינם מחממות כאלה.

ג. יש דברים שיותר בעייתי. למשל, חסה, שיש בה לעיתים, לפי הפירסום, חרקים שנמצאים בקלחים (גם בתוך החלק ה"לבן"). גם חרקים קטנים מאד שקשה לראות.

וזה בדיוק מה ששייך לכשרות.. לא אמרתי שהכל לא ניתן לנקות לבד. הרי היו אוכלי ירקות עלים גם לפני המצאת ה"ללא חרקים"..  אבל בהיות שלא תמיד מודעים למה שעלול להיות שם ואיך לבדוק, אז אכן יש כאלה שכמו שכתבתי "ממש קשה לבדוק" בלי זה. 

כמובן, מי שיודע ממה צריך לבדוק כל סוג, ומעונין להתאמץ לבדו/ה - אין מניעה..

לגבי מה ש"בדקתי בשנים האחרונות" - אכן בד"כ אני מקל לעצמי ע"י קניית "ללא חרקים" ושטיפתו לפי ההנחיות, אבל כבר קרה לקראת רה"ש שלא היה, וחזרנו לבדוק ולשטוף עלה-עלה, כמו פעם...

הם לא יורדים בשטיפה וצריך ללמוד להכיר אותם

וככלל, גם בהלכה (בפרט בעניינים שנוגעים להכרת המציאות המדוברת), יש "מומחים" לעניינים שונים.

ממה שראיתי בפרסומים של כושרות, אני חושב שהם פשוט מאד מקצועיים בנושאי הכשרות, כולל הכרת השטח.

ולכן, אני בענ"ד, בד"כ שם לב לדבריהם.

זה יותר גרוע מלאכול בשר חזיר. וסליחה על הבוטות. התורה אסרה עלינו יותר הרבה פעמים לאכול חרקים, מאשר לאכול חיות טמאות.

יש בירק שלא גודל בשיטת גוש קטיף, חרקים שאי אפשר לראות בעין. גם שטיפה במים וסבון לא תעזור להוציא אותם.

בירק של גוש קטיף, יש חרקים, אבל בכמות הרבה הרבה הרבה יותר קטנה, ששטיפה במים וסבון לכמה דקות תוציא אותם.

שווה להשקיע בעוד כמה שקלים, ולאכול כשר...

כך שלוקים על זה, כמו שלוקים על כל רוב איסור.

והרבנות נותנת הכשר כי היא סומכת על הצרכן שיבדוק בבית

מי שלא בודק כמו שצריך אוכל איסור שיותר גרוע מחזיר. במפורש.

אם אתה יודע לבדוק, ובודק כמו שצריך, אין בעיה. אבל תלמד קודם איך בודקים.

(יש בעיה בזמנינו, שאי אפשר לשאול את הזקנים איך הם בדקו, כי בזמנינו התולעים השתכללו, והבדיקות נהיות יותר מסובכות)

אין איסור על דבר שלא ראוי לכלב.

ואני מדבר בשיא הרצינות, ואין טעם סתם לעשות צחוק.

הרבה הרבה הרבה יותר חמור לאכול תולעת מלאכול קצת ריסוס.

יש סכנה בריסוס רק בצורה מצטברת, לא באופן חד פעמי, ועל כל תולעת יש איסור נפרד, שהוא חמש לאוים

מלבד מה שבכתבה ההיא טוענים שיש פחות ריסוס בירקות ללא תולעים, כי יש עליהם פיקוח שיוציאו את הריסוס.

אבל באמת באמת לא מבינה מה הבעיה לשלם כמה שקלים יותר לכשרות מהודרת?

ה. אדם שלא יודע כיצד לבדוק, צריך ללמוד כיצד נראים חרקים ומהי הבדיקה הנכונה.  

ו.  המכיר מהם חרקים ויודע כיצד לבדוק את העלים הירוקים, יכול לבדוק בעצמו. בדיקה זו דורשת ראיה תקינה ומתינות רבה. לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל כאשר יש ירק שגודל בשיטה מיוחדת ללא חרקים חייב אדם לקנות ירק זה ולא לקנות ירק רגיל לבדיקה עצמית (ספר הלכות חגים עמ' 49 סעיף כ).

ט. סיכום: בימינו הרבה אנשים לא יודעים ולא מסוגלים לבדוק חרקים ואין להם את הזמן הדרוש להשקיע בבדיקות (ישנם מינים מסויימים שבתקופות מסויימות לא ניתן לנקות כלל). לכן יש  לקנות ירק ללא חרקים המפוקח על ידי כשרויות טובות ומהודרות. כמובן, יש לקנות רק מחברות שמקפידות שלא יהיו שאריות חומרי הדברה בירק.

מתוך

http://www.kosharot.co.il/show_bama.asp?id=64779

חסה מול מקור אור ולראות אם יש חרקים

הייתי עומד כך שעות בערב פסח לנקות חסה...  גן חיות שלם לפעמים..

[הבעיה, שראיתי בפרסומים בנושא, שיש גם בתוך החלק הלבן האמצעי של העלה, מבפנים, "זבוב המנהרות". משהו שלא ירד בשטיפה, כי הוא מבפנים. אז זו לכאורה בעיה]

כך אמר לנו הרב שאותו אנו שואלים. וזה רב מגדולי התורה היום, לגמרי.

בוודאי תסמכו עליו.

אולי תבררו למה התכוין.

אני רק כתבתי מה שקראתי..

האור. ואפשר לקרוע את החלק הזה.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם