ואם האשה לא יכולה או לא מוכנה- לך לבד.

מסקירה קצרה של הודעותיך אני ממליץ בחום על ייעוץ.

זוגיות זו עבודה, זה לא בא ככה טבעי, בשנה הראשונה לנישואין צריך להיות כמה שיותר ביחד, ולא סתם, כדי להתרגל אחת לשנייה, כי להבין שזה אשתך,

טוב אני לא מומחית, אבל אם יש לכם בסיס טוב, התחתנתם, אז חבל להזניח, לכו לייעוץ זוגי!

אנחנו נשואים 7 שנים...

אל תתיאשו

אהבה אפשר להצמיח.

בהצלחה!!!

עם כל העצות החכמות שקיבלתם פה...

ובטח אתם יודעים הכי טוב מה עוד יעזור לכם....

-לפעמים עוד לא ניסינו בעצמנו, אבל משהו מקשה עלינו לנסות לבד.

שווה לנסות בכ"ז להעזר במישהו חיצוני, אפילו לא לתק' ארוכה, ומשם להמשיך הלאה.

אולי אשתך תסכים שאתה תלך לבד, כדי לקבל עצות חכמות ולהגיע לתובנות חדשות? אולי קשה לה עם המחשבה להפתח בפני אדם זר... ודרכך היא כן תסכים?

-אם עמדתם יחד תחת החופה, וה' קידש אתכם!! אז זו היתה הבחירה הנכונה,

גם עכשיו אתם לא ממש מבינים למה... או קשה לכם להתמודד עם הבחירה הזו...

אחרי שתפרצו ותתקדמו, ותתגברו בע"ה על המשבר הזה,

תוכלו לראות כמה כוחות ה' נתן לכם בזכותו, וכמה למדתם על עצמכם, כל אחד לבד ושניכם ביחד...

המון סיעתא דשמיא, וב"הצלחה...

יש לך מישהי מסויימת בראש?

כן ולא...

היום אני יכול לחשוב על מישהי ספציפית, מחר זה יעבור לי,

שבוע הבא יקרה אותו דבר רק עם מישהי אחרת...מקווה שהובנתי...

למה היא כבר לא מספקת אותך?

או שהמראה שלה השתנה? מה מפריע לך בה?

אלא, שבשנה הראשונה זה המטרה, להיות ביחד כדי להתרגל, טוב עזוב זה לא הייתה התשובה הנכונה מסתבר...

ניסיתי

אולי הגעתם לשלב כזה בקשר. נראה לי שזה קורה להרבה מאוד זוגות- שפתאום מרגישים שאין אהבה ואין קשר. (אני יוצאת מנקודת הנחה ששאר הענינים בסדר, כתבת רק שחסרה אהבה. אמנם זה הרבה אבל זה לא תמיד הכל)

אני קצת חוששת לכתוב ובכל זאת- המחשבה הזו של יותר טוב עם מישהי אחרת היא דבר אחד: היצר הרע. בפשטות לגמרי. וחשוב לקרוא לילד בשמו. כי אז אפשר להתמודד איתו יותר בקלות.

אין לי עצה איך, כי כל אחד ישית עצות בנפשו..ומתוך כנות אמיתית ויושר פנימי בטוח גם אתה תוכל למצוא עיצות.

אבל נראה לי, שמבחינה אמונית, כדאי להדוף את המחשבות האלו הצידה לגמרי, ממש לא להיכנס לתוכן, ולראות את המצב בתור חלק מתמונה שלמה, מתהליך שלם. תהליך שהתחיל באהבה גדולה, בחתונה, בהקמת משפחה ועכשיו נמצא באיזו נקודת שפל. אבל זה לא אומר שפה התהליך נגמר. להפך- דווקא המקום הנמוך והכמעט מייאש הזה הוא פתח לחידוש התהליך, ופתח להגיע למקום הרבה הרבה הרבה יותר אוהב ושמח בקשר שלכם.

הזוגיות והקשר הזוגי הם, כך אני רואה, המקום שבו קורים הדברים הכי מהותיים שלנו. אז לא פלא שגם בקשר הזוגי יש נפילות, התרחקויות וכד'. אבל לחשוב על מישהי אחרת זה רק בריחה. והיצר הרע מצייר אותה כאפשרות מפתה למרות שבתכל'ס זו שטות גמורה. במקום לברוח- כדאי להתייצב באומץ, להכיר בכך שזה הקשר שלך, להאמין שהזיווג הזה הוא מה', ולנסות לעורר את הרצון לחדש את האהבה.

כשיהיה רצון לאהבה, זה כבר חצי מהדרך לאהבה.

מאחלת רק טוב,

כשיש לנו קושי בחיים- יש שתי אפשרויות- להתמודד איתו- וזה דורש מאמץ, ולפעמים מפגש עם נקודות לא כ"כ מוארות בתוכינו, ואפשרות שניה היא לברוח מההתמודדות.

את זה עושים מצוין עם הדמיון- המחשבה "כמה נהדר היה יכול להיות עם השכנה ממול" היא מאוד נוחה- היא בעצם מאפשרת לך להפסיק להתאמץ על מערכת היחסים הקיימת, כי אתה בראש עם מישהי אחרת, שבאמת "ראויה" לך, שתתנהג כפי שמגיע לך שיתנהגו איתך, ובכך אתה מפסיק להיות מחויב לאישתך ולמערכת היחסית הכושלת.

הפיתוי הזה הוא גדול, זה נכון, ונראה לי שהוא עבר בראש של כל נשוי מתישהו בחיים. החכמה היא כמו בכל מפגש עם היצר הרע- לא לתת למחשבות הרעות האלה להיכנס. כשאתה מבין מה המטרה שלך כשאתה חושב את המחשבה הזו, שזו מטרה קטנונית ושאינה מתאימה לך, יותר קל להתגבר עליה ולהבריח אותה החוצה.

חוצמזה- מצטרפת לחכמים שמעלי- ייעוץ זוגי מאוד יעזור לך, ועדיף שתלך לבד.

אני כרגיל ממליצה על אהובה צוקרמן, שאני יודעת מניסיון כמה היא עוזרת לאנשים, אבל אני בטוחה שעוד אנשים יכולים לעזור. מה לעשות- "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

בהצלחה במשימת חייך...

גם הכוונה חשובה...

שכל עוד לא ניסינו לפתור באמת את הבעיה בעצמנו, אין סיבה שנלך למישהו מבחוץ...

תגיד לאשתך שאתה מוכן ללכת על זה (אבל תגיד בכנות..) - ותשאל איזו דרך היא מציעה.

אז היא תציע הצעות איך להעיר את האהבה - ואתה תגיד בנחת מה אתה חושב טוב, ומה כדאי קצת אחרת..

וכך תייצרו ביחד "תכנית להגברת האהבה"..

זה עצמו כבר יעשה משהו.

אבל דבר אחד:

תחליט חזק-חזק, שאתה נותן לכך את הצ'אנס לגמרי.

ובתקופה הקרובה - אתה ממש לא "מסתכל"/חושב על אף אחת אחרת..

שיהיה ראש פנוי לצ'אנס המחודש.

ותתענין בה באמת, תשאל מה עברה במשך היום, תקשיב. תסתכל מה מצער ומה משמח, טיפה הבעת אמפתיה..

וגם היא.

אולי כך "תתחתנו" מחדש.. בהחלט יכול לקרות.

ואם עוד יהיה צורך אז תלכו יחד לייעוץ אחרי שניסיתם לבד. גם זו פעולה חיובית ביחד. נקוה שתצליחו עוד לפני כן.

בהצלחה רבה. באהבה ובשמחה.

ולפעמים באמת ההתאמצות לבד, יש בה יתרונות של המאמץ העצמי - כל זמן שרואים שזה אכן פועל.

קח מזה מה שתיקח אבל דע שזה מכיל הרבה אמת.

עשית פעם מסעות קשים בצבא? טיולים קשים פיזית?

במצבים כאלה אתה נכנס למנטליות של "ראיית מנהרה", אתה ממוקד ומסוגל להתעלם מהפרעות לא רלוונטיות כדי להשיג את המטרה.

אתה צריך מנטליות דומה כאן.

להחליט שהמטרה היא חיים של "אהבה חיה" עם אשתך/ לשפר את המצב הקשר עם אשתך/ משהו דומה (מה שתתחבר אליו)

תתמקד בזה ותנקוט בכל האמצעים להשיג את המטרה.

(בין השאר קח את העצות של דן)

כל כך הרבה אושר ושלימות בחיים שלך תלויים בזה, אז זה שווה את זה.

ואל תשכח, בסופו של דבר שתי אמיתות (אם תרשה לי לצטט...):

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"

"פיתחו לי פתח כפיתחו של מחט ואפתח לכם פתח כפיתחו של אולם"

היי

אני מסכימה מאוד עם אלעד. ללכת לטיפול זוגי ואפילו לבד.

כמה טיפים: אהבה היא רגש ומטבעו הוא עולה ויורד. כל עוד יש ניצוץ של אהבה (כמו גחלים שעוד יש מה להבעיר). להשקיע ולנסות להגביר את האהבה: נתינה - לא לחכות שהאהבה תגבר ואז לתת, אלא להיפך.

לתת במילים, לפרגן לאשתך - להסתכל על הטוב שיש בה ושהיא עושה ולומר לה - גם אם זה נראה מובן מאליו.

תפנק אותה בדברים שהיא אוהבת. כוס קפה עם נגיעה קטנה (כשאפשר), להוסיף חיוך, להביא פרח, להציע לה ללכת לנוח כשהיא עייפה ואתה תעשה...בבית. וכל מה ששייך לחייכם.

 ובעיקר לעבוד על העמדה הנפשית כלפי הזוגיות וכלפי בת הזוגיות. כולנו רוצים שיהיה לנו טוב בזוגיות אך המטרה היותר גדולה היא "איש ואישה זכו" כלומר להזדכך. וזה נעשה על-ידי עבודה פנימית והבנה שבן הזוג שלי הוא מדוייק לי והוא בא לאפשר לי לצאת מהגבולות של עצמי ולהיפתח לעולם אחר - לעולם של בן הזוג. השוני בנינו - אותן נקודות המחלוקת שעליהן אנחנו רבים תמיד, באו לאפשר לנו להתפתח ולהסיר מעצמנו את האגו והתכונות הפחות טובות. הפרדוקס שדווקא כשעובדים על עצמינו ועל הזוגיות מגיעים לכל אותו הטוב שאנו רוצים בזוגיות.

מקווה שזה עוזר 

רחל

אמנם אינני נשוי...

אך, בגילי ב"ה שומעים מחברים, או משפחה דברים שכאלו...

אני חושב שגם אם לא מתאים לבת זוג שלי (לעתיד..) ללכת לייעוץ זוגי - אלך לבד...

וכך אולי היא תראה שזה לא כזה נורא ללכת ולהתייעץ עם אנשים היכולים לעזור לנו בחיים...

ואם זה גם לא יעזור לה - לפחות אני ירוויח מכך וזה יעזור לי להשתנות...

ב"הצלחה!

ראשית כל, ישר כוח שאתה מחפש פתרונות ולא בורח אחרי המחשבות.

לגבי יעוץ זוגי, אני מאוד מבינה את אישתך וגם אני הרגשתי כך ואז הלכנו יחד לשבת זוגיות (של אילן והילה פרחי), והיה לנו ממש מעולה -קבלנו כלים מקצועיים לעבודה עצמית והרבה חומר למחשבה- אישית וזוגית. (אני ממליצה בחום ואני חושבת שיש עוד מטפלים שעושים שבתות כאלו).

לגבי ההרגשה שלך אני חושבת שצריך לחלק את העבודה לשניים:

סור מרע- המחשבות הלא פשוטות שלך הם עבודה גדולה שאתה יכול וצריך לעשות, זה המקום של לא תתורו אחרי לבבכם, תנסה לקבל כלים מתורת המוסר ומספרים של שמירת העיניים והמחשבה.

עשה טוב- כאשר נותנים אוהבים! זו העבודה האישית וגם הזוגית שלכם, תיתן לאישתך כמה שאתה יכול, וגם היא לך- מחוות קטנות, הפתעות גדולות, ככל שתשקיעו יותר תאהבו יותר.(רעיונות - גמד וענק, רשימת מחוות שכל אחד עושה עבור השני, מתנה בכל יום שישי/ראש חודש-חומרית או בקשה שבן הזוג מבקש מראש).

בהצלחה גדולה.

נ.ב: חשוב מאוד לא להזניח את המגע הפיזי- בעיקר בתקופה שבה מרגישים ריחוק. 

לגבי השבת זוגית, של איל והילה יפרח.

המיוחד בה שזה לא שאתה יושב עם יועץ שאמור לפטור לכם את הבעיות

ושאתה צריך לשתף אותו בכל המריבות, והקשיים  שלכם.

בשבת הזו אתה מקבל כלי, ואז מתרגל אותו עם אשתך לבד.

החוויה הקבוצתית, האווירה הקלילה. והידיעה שאתם מגיעים ליומים לבד להשקיע בעצמכם ובזוגיות שלכם. היא כבר עושה טוב (עלינו זה התחיל להשפיע כבר בנסיעה

בקיצור מומלץ בחום!!

ועוד דבר - יש מושג של  אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים. לפעמים אנחנו כל כך מחופרים בקשיים ובבעיות שלנו שאנחנו צריכים שיבוא מישוה חיצוני ויחלץ אותנו. אם תרצא אפשר להשתמש במשל המערה ש לאפלטון.

לכן כדאי וחשוב ללכת ליעוץ בלי קשר. 

קל לדמיין את האחרת כמושלמת, היא אף פעם לא בתוך ערימת כלים או שקועה בגיגית כביסה..

אבל הלוואי ומה שעובר לי בראש יעזור.
אולי לפעמים עוזר לחזור להתאהבות. לחשוב מה אהבתי כל כך שגרם  לי לרצות אותה, אם צדקתי ואם זה השתנה.
להסתכל על כל דבר חיובי וטוב בבת הזוג ולומר 'היא משתדלת ***', 'היא כל כך טובה שזה בא לה בטבעיות' או מה שמתאים לאותו רגע.
לזכור שבגלל הדברים האלו אני רוצה אותה.
יש גם דברים שהיא יכולה לעשות-לחשוב איך להפתיע במשהו שיעזור, שישמח, שיהיה נעים.ואז, אם זה מתאים, לנסות לגמול לה על זה או 'להתחרות' איתה (אפילו בלי שזה יהיה מודע, לא כ'מי יותר טוב ומשקיע' אלא כקנאה שמתורמת לפרויקט משותף ולא משנה לנו  מי ינצח בו, כי כל אחד תורם את חלקו והקנאה היא רק זרז למוטיבציה,כמו תשלום סימלי שמטרתו להוסיף מוטיבציה).

שירבו בין שניכם אהבה ואחוה, שלום ורעות ושלא תסבלו מזה.לא אתם ולא אף אחד בעם ישראל.

האם אתה באמת רוצה לעזור לחיי הזוגיות שלך?

האם אתה באמת מוכן לשנות משהו?

האם לאשתך חשובים חיי הזוגיות שלכם?

אם ענית כן על התשובות למעלה - המשך לקרוא

אם ענית תשובה שלילית אולי צריך לחשוב על דרך חדשה.

המחשבות על מישהי אחרת הן טבעיות

הן באות מהחסר בזוגיות שלכם.

יעוץ זוגי זו דרך טובה להתחיל לשנות

גם אם אשתך לא רוצה - תנסה לבד

למנחים הזוגיים יש הדרכים לסייע לך להביא את אשתך ליעוץ

גם אם בסוף התהליך תבחרו ביחד כזוג להיפרד

וללכת כל אחד לדרכו,

לא כדאי קודם למצות את האפשרות?

אני מנחת זוגות - אחד הזוגות שהגיעו אלי

היו רגע לפני מדרגות הרבנות, הבעל הגיע רק בגלל האפשרות שאולי יתגרשו

הוא אמר כמו אשתך - כי אפשר לפתור את הדברים לבד

למה לערב גורם שלישי?

לאחר מספר מפגשים קטן - אמר שלא האמין עד כמה אדם שלישי יכול לעזור.

מיותר לציין כי הזוג היום חי ביחד ובשמחה בזוגיות טובה.

מאחלת לך המון בהצלחה

קודם כל זה שאתם מדברים על זה ומודעים שיש בעיה ושני בני הזוג חפצים בפתרון זה מצוין

אהבה לא נעלמת היא בעיקר דועכת ולפעמים יש סיבות שגורמות לכך

ולכן יש עצה ששמעתי בשם אחד מגדולי ישראל - תחזרו לשנה הראשונה!!!

בשנה הראשונה ידעתם שעיקר עיסוקכם זה הבנייה של הבית הלהכיר אחד את השני זה הלהשקיע אחד בשני בכל התחומים במישור הנפשי במישור הגופני

אחכ החיים סוחבים אותנו לכך שאנחנו לא מספיקים לעשות את הכל.

אז קחו את עצמכם בידיים ותחליטו שאתם מתחחילים את הנשה מחדש - תקחו את כל העצות שנותנים לזוג צעיר שהרגע מתחתן ויש אינסוף כאלו וספרים והדרכות וכו'

ופשוט תתחילו מחדש!!!

וחוצמיזה בחיים תמיד צריך להקפיד על התחדשות! - הפתעות אחד לשני מכתבים אחד לשני!

ושמירה של תקשורת ברמה גבוהה כל הזמן

א- במישור השוטף - כל יום להקפיד על שיחה עם כוס קפה בלי שום הפרעות ופשוט להקשיב אחד לשני לא רק לדבר על הילדים אם יש.

ב- לצאת מהשגרה פעם בשבועיים בערך לפחות -למסעדה לשבור שגרה לשעשות משהו ביחד ולדבר על הדבריםן וכמה התקדמנו

ג- יציאה לחלוטין מהשגרה חופש זוגי שני לילות במקרה הטוב - כן כן בלי הילדים ופשוט להשקיע אחד בשני להכין הפתעות ותוכנית ואתם יכולים לחפש באינטרנט יש אינסםור רעיונות..

הרבה תפילה!

הרבה רצון!

ואני בהחלו מצטרף למה שאמרו פה קודם בעניים הדשא של השכן ובעניין הלא תתורו - המחשבות של עם השנייה יהיה טוב יותר זה פשוט הימר הרע שתופס אותנו ברחוב ואומר לנו בואו תראו מה יש לנו ביד - כולם רצים אחריו אחרי כמה דקות של ריצה הוא פותח את היד ואומר עבדתי עליכם

אחרי כמה דקות הוא עוד פעם עושה לנו את זה ואנחנו שוב פעם רצים אחריו כמו טמבלים

הוא מוכר לנו אשליות במחיר של פנטזיות..

אבל מאוד יכול להיות שיש סיבה שמשמעותית בכך שהמחשבות עולות וכדאי מאוד לפני שמתץחחילים תוכנית הבראה כמו שהצעתי לעלות על השורש ולהבין שדרך התיקון מתחילה משם

[ובזה אולי באמת ייעוץ זוגי יכול להיות טוב זה תלוי כמה מודעות יש לכם ואם אתם יודעים מה הבעיה]

בהצלחה

אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו

של  שלום בית.  ותפילות בכלל..

שלום לך, סליחה שאני "נדחפת", מישהי שלחה לי קישור וביקשה שאתייחס לשאלה, אז אני מתייחסת.

קודם כל, כמו שהרבה כאן כתוב לך, תמיד יש סיכוי לתיקון, לא סתם לתיקון חיצוני, אלא ליצירת שינוי של ממש.

וזו באמת איננה סיסמא. אני יכולה לספר לך על מקרים רבים "אבודים" לכאורה, שבני הזוג כבר החליטו שזה הסוף...

וב"ה חזרו לחיות חיים נפלאים, אוהבים ומאושרים באמת.

השאלה היא, מה הדרך הנכונה להגיע למקום הנכסף הזה...

כתבת כי אשתך רוצה שתעבדו על כך לבד, בניכם.

אני מסכימה עם אשתך בכך שהכוח החזק ביותר נמצא בידיים שלכם.

ברגע שאתם תחליטו החלטה אמיצה, רצינית ומכל הלב- שמשקיעים בחיזוק,

בשינוי ובבניית הדרך הנכונה והטובה עבורכם- בעז"ה ייפתחו בפניכם דלתות רבות.

אבל. ואני מוכרחה לכתוב את האבל... לא פעם כאשר מגיעים למצב רגשי מורכב,

כששתי הצדדים פגועים, מרוחקים, בודדים וכואבים- לעתים קשה מאוד ליצור את השינוי לבד.

וזה מהסיבה הפשוטה, כי בשביל ליצור שינוי, מוכרחים ללמוד לתת מקום לשני הצדדים.

להקשיב בלי מיד להגיב. להבין בלי מיד "לתקוף". להצליח להיכנס "לנעלים" של הצד השני, ועוד.

ולכן כאשר הסערה רגשית גדולה- צריך המון כוחות נפש, מסירות אמונה בכדי להצליח לתת מקום אמיתי,

להבין ולהכיל זה את זה-  לבד.

כלים לשינוי, כך אני מרגישה זה פחות הבעיה. יש היום ב"ה המון מאמרים וחומר שיכולים לתת לכם כלים פשוטים ליישום (וגם כתבו לך פה טיפים מעשיים שונים). הקושי הגדול כאן, כפי שאני מרגישה מדבריך, זה הקושי הרגשי.

ושוב, הלוואי ובעז"ה תצליחו להתמודד עם זה לבד. אבל... אם חלילה לא- לעניות דעתי, אל תוותר.

יש סיכוי אמיתי לאושר ולאהבה שלכם. ישנם דרכים להשיב את האור והשמחה לתוך ביתכם. ולעיתים דווקא הגורם השלישי, החיצוני- יכול לסייע בכך, ואף לפעמים הרבה יותר בפשטות, מאשר כאשר עושים זאת לבד.

ועוד דבר לסיום. כל עוד יש לך בראש את המחשבה: "שאולי יש מישהי אחרת...", זה עלול לחסום את הסיכוי לשינוי.

'הרי בשביל מה להשקיע, אם יכולה להיות מישהי אחרת?...'.

הנטייה לחפש את האושר שבחוץ, דווקא בזמנים שקשה וכואב, היא טבעית אמנם, אך היא מרחיקה ומקשה עליך ועליכם את כוחות הנפש שיביאו בעז"ה לשינוי.

לפחות לתקופה הקרובה, בה אתם בוחרים להתמודד בכל הכוח בעז"ה, הנך מוכרח לחזק את האמונה- שהיא הזיווג שלך.

מה' אישה לאיש. לא מחכה לך אף אחת טובה יותר. זו האישה שלך. ואיתך בעז"ה מחכה לך האושר הגדול ביותר.

מאחלת לך את כל הטוב- האושר, האהבה והקרבה.

אודליה.  

זוהרת יותר בסופו של דבר נגועה באותם עניינם 

זה תסמונת הדשא של השכן ירוק יותר 

תנסה לחשוב כמה הייתה נראית לך זוהרת זוגתך לפני הנישואין 

ומה קרה אחרי (ראית אתה בבוקר לא מאופרת\היא מבולגנת\ חולה\ עצלנית\ עיפה וכו')

המציאות עולה על כל דימיון 

מחשבות על מישהי אחרת זה יצר הרע מובהק

זה יוצר "דליפה" בנישואים, מסיט את תשומת הלב

דבר מסוכן עד קטלני...

"מה' אשה משכלת" הזיווג הוא משמים

אבל נישואים טובים מצריכים השקעה

ועבודה פנימית רבה, כל אחד על עצמו

הזולת הוא מעין מראה ו"מכשיר כושר רוחני"

שמראה לך היכן אתה צריך לעבוד ולחזק את עצמך

הנישואים הם בעצם זירה לעבודה עצמית

וכשהכל נעשה מתוך חיבור לבורא עולם

השכינה שורה

חוץ מעבודה צריך להוסיף תענוג

מה משמח אתכם, מה נעים

בפגישות לפני החתונה הכל יכול להיראות מושלם

אחר כך מופיעה המציאות עם כל קשייה

זה נכון על כל בת זוג ובן זוג בעולם.

לכל אחד יש "סט" אחר של יתרונות וחסרונות

יכול להיות שלמישהי אחרת לא יהיה חיסרון שיש לזאת

אבל יהיה לה חיסרון אחר... ולא יהיו לה היתרונות שיש לזאת...

תודה לאל שזכית להינשא. יש רווקים ורווקות ששוגים במחשבות הללו עד אינסוף

ולא מצליחים בכלל להתחתן ולהקים בית

תמיד נדמה להם שההצעה הבאה תהיה יותר טובה, יותר מושלמת...

ויש כאלה שהסתובבו במחוזות החיפושים יותר מדי שנים

וגם כשהם כבר קופצים למים נדמה להם שעדיף היה לקפוץ עם מישהו אחר....

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.