ואם האשה לא יכולה או לא מוכנה- לך לבד.

מסקירה קצרה של הודעותיך אני ממליץ בחום על ייעוץ.

זוגיות זו עבודה, זה לא בא ככה טבעי, בשנה הראשונה לנישואין צריך להיות כמה שיותר ביחד, ולא סתם, כדי להתרגל אחת לשנייה, כי להבין שזה אשתך,

טוב אני לא מומחית, אבל אם יש לכם בסיס טוב, התחתנתם, אז חבל להזניח, לכו לייעוץ זוגי!

אנחנו נשואים 7 שנים...

אל תתיאשו

אהבה אפשר להצמיח.

בהצלחה!!!

עם כל העצות החכמות שקיבלתם פה...

ובטח אתם יודעים הכי טוב מה עוד יעזור לכם....

-לפעמים עוד לא ניסינו בעצמנו, אבל משהו מקשה עלינו לנסות לבד.

שווה לנסות בכ"ז להעזר במישהו חיצוני, אפילו לא לתק' ארוכה, ומשם להמשיך הלאה.

אולי אשתך תסכים שאתה תלך לבד, כדי לקבל עצות חכמות ולהגיע לתובנות חדשות? אולי קשה לה עם המחשבה להפתח בפני אדם זר... ודרכך היא כן תסכים?

-אם עמדתם יחד תחת החופה, וה' קידש אתכם!! אז זו היתה הבחירה הנכונה,

גם עכשיו אתם לא ממש מבינים למה... או קשה לכם להתמודד עם הבחירה הזו...

אחרי שתפרצו ותתקדמו, ותתגברו בע"ה על המשבר הזה,

תוכלו לראות כמה כוחות ה' נתן לכם בזכותו, וכמה למדתם על עצמכם, כל אחד לבד ושניכם ביחד...

המון סיעתא דשמיא, וב"הצלחה...

יש לך מישהי מסויימת בראש?

כן ולא...

היום אני יכול לחשוב על מישהי ספציפית, מחר זה יעבור לי,

שבוע הבא יקרה אותו דבר רק עם מישהי אחרת...מקווה שהובנתי...

למה היא כבר לא מספקת אותך?

או שהמראה שלה השתנה? מה מפריע לך בה?

אלא, שבשנה הראשונה זה המטרה, להיות ביחד כדי להתרגל, טוב עזוב זה לא הייתה התשובה הנכונה מסתבר...

ניסיתי

אולי הגעתם לשלב כזה בקשר. נראה לי שזה קורה להרבה מאוד זוגות- שפתאום מרגישים שאין אהבה ואין קשר. (אני יוצאת מנקודת הנחה ששאר הענינים בסדר, כתבת רק שחסרה אהבה. אמנם זה הרבה אבל זה לא תמיד הכל)

אני קצת חוששת לכתוב ובכל זאת- המחשבה הזו של יותר טוב עם מישהי אחרת היא דבר אחד: היצר הרע. בפשטות לגמרי. וחשוב לקרוא לילד בשמו. כי אז אפשר להתמודד איתו יותר בקלות.

אין לי עצה איך, כי כל אחד ישית עצות בנפשו..ומתוך כנות אמיתית ויושר פנימי בטוח גם אתה תוכל למצוא עיצות.

אבל נראה לי, שמבחינה אמונית, כדאי להדוף את המחשבות האלו הצידה לגמרי, ממש לא להיכנס לתוכן, ולראות את המצב בתור חלק מתמונה שלמה, מתהליך שלם. תהליך שהתחיל באהבה גדולה, בחתונה, בהקמת משפחה ועכשיו נמצא באיזו נקודת שפל. אבל זה לא אומר שפה התהליך נגמר. להפך- דווקא המקום הנמוך והכמעט מייאש הזה הוא פתח לחידוש התהליך, ופתח להגיע למקום הרבה הרבה הרבה יותר אוהב ושמח בקשר שלכם.

הזוגיות והקשר הזוגי הם, כך אני רואה, המקום שבו קורים הדברים הכי מהותיים שלנו. אז לא פלא שגם בקשר הזוגי יש נפילות, התרחקויות וכד'. אבל לחשוב על מישהי אחרת זה רק בריחה. והיצר הרע מצייר אותה כאפשרות מפתה למרות שבתכל'ס זו שטות גמורה. במקום לברוח- כדאי להתייצב באומץ, להכיר בכך שזה הקשר שלך, להאמין שהזיווג הזה הוא מה', ולנסות לעורר את הרצון לחדש את האהבה.

כשיהיה רצון לאהבה, זה כבר חצי מהדרך לאהבה.

מאחלת רק טוב,

כשיש לנו קושי בחיים- יש שתי אפשרויות- להתמודד איתו- וזה דורש מאמץ, ולפעמים מפגש עם נקודות לא כ"כ מוארות בתוכינו, ואפשרות שניה היא לברוח מההתמודדות.

את זה עושים מצוין עם הדמיון- המחשבה "כמה נהדר היה יכול להיות עם השכנה ממול" היא מאוד נוחה- היא בעצם מאפשרת לך להפסיק להתאמץ על מערכת היחסים הקיימת, כי אתה בראש עם מישהי אחרת, שבאמת "ראויה" לך, שתתנהג כפי שמגיע לך שיתנהגו איתך, ובכך אתה מפסיק להיות מחויב לאישתך ולמערכת היחסית הכושלת.

הפיתוי הזה הוא גדול, זה נכון, ונראה לי שהוא עבר בראש של כל נשוי מתישהו בחיים. החכמה היא כמו בכל מפגש עם היצר הרע- לא לתת למחשבות הרעות האלה להיכנס. כשאתה מבין מה המטרה שלך כשאתה חושב את המחשבה הזו, שזו מטרה קטנונית ושאינה מתאימה לך, יותר קל להתגבר עליה ולהבריח אותה החוצה.

חוצמזה- מצטרפת לחכמים שמעלי- ייעוץ זוגי מאוד יעזור לך, ועדיף שתלך לבד.

אני כרגיל ממליצה על אהובה צוקרמן, שאני יודעת מניסיון כמה היא עוזרת לאנשים, אבל אני בטוחה שעוד אנשים יכולים לעזור. מה לעשות- "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

בהצלחה במשימת חייך...

גם הכוונה חשובה...

שכל עוד לא ניסינו לפתור באמת את הבעיה בעצמנו, אין סיבה שנלך למישהו מבחוץ...

תגיד לאשתך שאתה מוכן ללכת על זה (אבל תגיד בכנות..) - ותשאל איזו דרך היא מציעה.

אז היא תציע הצעות איך להעיר את האהבה - ואתה תגיד בנחת מה אתה חושב טוב, ומה כדאי קצת אחרת..

וכך תייצרו ביחד "תכנית להגברת האהבה"..

זה עצמו כבר יעשה משהו.

אבל דבר אחד:

תחליט חזק-חזק, שאתה נותן לכך את הצ'אנס לגמרי.

ובתקופה הקרובה - אתה ממש לא "מסתכל"/חושב על אף אחת אחרת..

שיהיה ראש פנוי לצ'אנס המחודש.

ותתענין בה באמת, תשאל מה עברה במשך היום, תקשיב. תסתכל מה מצער ומה משמח, טיפה הבעת אמפתיה..

וגם היא.

אולי כך "תתחתנו" מחדש.. בהחלט יכול לקרות.

ואם עוד יהיה צורך אז תלכו יחד לייעוץ אחרי שניסיתם לבד. גם זו פעולה חיובית ביחד. נקוה שתצליחו עוד לפני כן.

בהצלחה רבה. באהבה ובשמחה.

ולפעמים באמת ההתאמצות לבד, יש בה יתרונות של המאמץ העצמי - כל זמן שרואים שזה אכן פועל.

קח מזה מה שתיקח אבל דע שזה מכיל הרבה אמת.

עשית פעם מסעות קשים בצבא? טיולים קשים פיזית?

במצבים כאלה אתה נכנס למנטליות של "ראיית מנהרה", אתה ממוקד ומסוגל להתעלם מהפרעות לא רלוונטיות כדי להשיג את המטרה.

אתה צריך מנטליות דומה כאן.

להחליט שהמטרה היא חיים של "אהבה חיה" עם אשתך/ לשפר את המצב הקשר עם אשתך/ משהו דומה (מה שתתחבר אליו)

תתמקד בזה ותנקוט בכל האמצעים להשיג את המטרה.

(בין השאר קח את העצות של דן)

כל כך הרבה אושר ושלימות בחיים שלך תלויים בזה, אז זה שווה את זה.

ואל תשכח, בסופו של דבר שתי אמיתות (אם תרשה לי לצטט...):

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"

"פיתחו לי פתח כפיתחו של מחט ואפתח לכם פתח כפיתחו של אולם"

היי

אני מסכימה מאוד עם אלעד. ללכת לטיפול זוגי ואפילו לבד.

כמה טיפים: אהבה היא רגש ומטבעו הוא עולה ויורד. כל עוד יש ניצוץ של אהבה (כמו גחלים שעוד יש מה להבעיר). להשקיע ולנסות להגביר את האהבה: נתינה - לא לחכות שהאהבה תגבר ואז לתת, אלא להיפך.

לתת במילים, לפרגן לאשתך - להסתכל על הטוב שיש בה ושהיא עושה ולומר לה - גם אם זה נראה מובן מאליו.

תפנק אותה בדברים שהיא אוהבת. כוס קפה עם נגיעה קטנה (כשאפשר), להוסיף חיוך, להביא פרח, להציע לה ללכת לנוח כשהיא עייפה ואתה תעשה...בבית. וכל מה ששייך לחייכם.

 ובעיקר לעבוד על העמדה הנפשית כלפי הזוגיות וכלפי בת הזוגיות. כולנו רוצים שיהיה לנו טוב בזוגיות אך המטרה היותר גדולה היא "איש ואישה זכו" כלומר להזדכך. וזה נעשה על-ידי עבודה פנימית והבנה שבן הזוג שלי הוא מדוייק לי והוא בא לאפשר לי לצאת מהגבולות של עצמי ולהיפתח לעולם אחר - לעולם של בן הזוג. השוני בנינו - אותן נקודות המחלוקת שעליהן אנחנו רבים תמיד, באו לאפשר לנו להתפתח ולהסיר מעצמנו את האגו והתכונות הפחות טובות. הפרדוקס שדווקא כשעובדים על עצמינו ועל הזוגיות מגיעים לכל אותו הטוב שאנו רוצים בזוגיות.

מקווה שזה עוזר 

רחל

אמנם אינני נשוי...

אך, בגילי ב"ה שומעים מחברים, או משפחה דברים שכאלו...

אני חושב שגם אם לא מתאים לבת זוג שלי (לעתיד..) ללכת לייעוץ זוגי - אלך לבד...

וכך אולי היא תראה שזה לא כזה נורא ללכת ולהתייעץ עם אנשים היכולים לעזור לנו בחיים...

ואם זה גם לא יעזור לה - לפחות אני ירוויח מכך וזה יעזור לי להשתנות...

ב"הצלחה!

ראשית כל, ישר כוח שאתה מחפש פתרונות ולא בורח אחרי המחשבות.

לגבי יעוץ זוגי, אני מאוד מבינה את אישתך וגם אני הרגשתי כך ואז הלכנו יחד לשבת זוגיות (של אילן והילה פרחי), והיה לנו ממש מעולה -קבלנו כלים מקצועיים לעבודה עצמית והרבה חומר למחשבה- אישית וזוגית. (אני ממליצה בחום ואני חושבת שיש עוד מטפלים שעושים שבתות כאלו).

לגבי ההרגשה שלך אני חושבת שצריך לחלק את העבודה לשניים:

סור מרע- המחשבות הלא פשוטות שלך הם עבודה גדולה שאתה יכול וצריך לעשות, זה המקום של לא תתורו אחרי לבבכם, תנסה לקבל כלים מתורת המוסר ומספרים של שמירת העיניים והמחשבה.

עשה טוב- כאשר נותנים אוהבים! זו העבודה האישית וגם הזוגית שלכם, תיתן לאישתך כמה שאתה יכול, וגם היא לך- מחוות קטנות, הפתעות גדולות, ככל שתשקיעו יותר תאהבו יותר.(רעיונות - גמד וענק, רשימת מחוות שכל אחד עושה עבור השני, מתנה בכל יום שישי/ראש חודש-חומרית או בקשה שבן הזוג מבקש מראש).

בהצלחה גדולה.

נ.ב: חשוב מאוד לא להזניח את המגע הפיזי- בעיקר בתקופה שבה מרגישים ריחוק. 

לגבי השבת זוגית, של איל והילה יפרח.

המיוחד בה שזה לא שאתה יושב עם יועץ שאמור לפטור לכם את הבעיות

ושאתה צריך לשתף אותו בכל המריבות, והקשיים  שלכם.

בשבת הזו אתה מקבל כלי, ואז מתרגל אותו עם אשתך לבד.

החוויה הקבוצתית, האווירה הקלילה. והידיעה שאתם מגיעים ליומים לבד להשקיע בעצמכם ובזוגיות שלכם. היא כבר עושה טוב (עלינו זה התחיל להשפיע כבר בנסיעה

בקיצור מומלץ בחום!!

ועוד דבר - יש מושג של  אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים. לפעמים אנחנו כל כך מחופרים בקשיים ובבעיות שלנו שאנחנו צריכים שיבוא מישוה חיצוני ויחלץ אותנו. אם תרצא אפשר להשתמש במשל המערה ש לאפלטון.

לכן כדאי וחשוב ללכת ליעוץ בלי קשר. 

קל לדמיין את האחרת כמושלמת, היא אף פעם לא בתוך ערימת כלים או שקועה בגיגית כביסה..

אבל הלוואי ומה שעובר לי בראש יעזור.
אולי לפעמים עוזר לחזור להתאהבות. לחשוב מה אהבתי כל כך שגרם  לי לרצות אותה, אם צדקתי ואם זה השתנה.
להסתכל על כל דבר חיובי וטוב בבת הזוג ולומר 'היא משתדלת ***', 'היא כל כך טובה שזה בא לה בטבעיות' או מה שמתאים לאותו רגע.
לזכור שבגלל הדברים האלו אני רוצה אותה.
יש גם דברים שהיא יכולה לעשות-לחשוב איך להפתיע במשהו שיעזור, שישמח, שיהיה נעים.ואז, אם זה מתאים, לנסות לגמול לה על זה או 'להתחרות' איתה (אפילו בלי שזה יהיה מודע, לא כ'מי יותר טוב ומשקיע' אלא כקנאה שמתורמת לפרויקט משותף ולא משנה לנו  מי ינצח בו, כי כל אחד תורם את חלקו והקנאה היא רק זרז למוטיבציה,כמו תשלום סימלי שמטרתו להוסיף מוטיבציה).

שירבו בין שניכם אהבה ואחוה, שלום ורעות ושלא תסבלו מזה.לא אתם ולא אף אחד בעם ישראל.

האם אתה באמת רוצה לעזור לחיי הזוגיות שלך?

האם אתה באמת מוכן לשנות משהו?

האם לאשתך חשובים חיי הזוגיות שלכם?

אם ענית כן על התשובות למעלה - המשך לקרוא

אם ענית תשובה שלילית אולי צריך לחשוב על דרך חדשה.

המחשבות על מישהי אחרת הן טבעיות

הן באות מהחסר בזוגיות שלכם.

יעוץ זוגי זו דרך טובה להתחיל לשנות

גם אם אשתך לא רוצה - תנסה לבד

למנחים הזוגיים יש הדרכים לסייע לך להביא את אשתך ליעוץ

גם אם בסוף התהליך תבחרו ביחד כזוג להיפרד

וללכת כל אחד לדרכו,

לא כדאי קודם למצות את האפשרות?

אני מנחת זוגות - אחד הזוגות שהגיעו אלי

היו רגע לפני מדרגות הרבנות, הבעל הגיע רק בגלל האפשרות שאולי יתגרשו

הוא אמר כמו אשתך - כי אפשר לפתור את הדברים לבד

למה לערב גורם שלישי?

לאחר מספר מפגשים קטן - אמר שלא האמין עד כמה אדם שלישי יכול לעזור.

מיותר לציין כי הזוג היום חי ביחד ובשמחה בזוגיות טובה.

מאחלת לך המון בהצלחה

קודם כל זה שאתם מדברים על זה ומודעים שיש בעיה ושני בני הזוג חפצים בפתרון זה מצוין

אהבה לא נעלמת היא בעיקר דועכת ולפעמים יש סיבות שגורמות לכך

ולכן יש עצה ששמעתי בשם אחד מגדולי ישראל - תחזרו לשנה הראשונה!!!

בשנה הראשונה ידעתם שעיקר עיסוקכם זה הבנייה של הבית הלהכיר אחד את השני זה הלהשקיע אחד בשני בכל התחומים במישור הנפשי במישור הגופני

אחכ החיים סוחבים אותנו לכך שאנחנו לא מספיקים לעשות את הכל.

אז קחו את עצמכם בידיים ותחליטו שאתם מתחחילים את הנשה מחדש - תקחו את כל העצות שנותנים לזוג צעיר שהרגע מתחתן ויש אינסוף כאלו וספרים והדרכות וכו'

ופשוט תתחילו מחדש!!!

וחוצמיזה בחיים תמיד צריך להקפיד על התחדשות! - הפתעות אחד לשני מכתבים אחד לשני!

ושמירה של תקשורת ברמה גבוהה כל הזמן

א- במישור השוטף - כל יום להקפיד על שיחה עם כוס קפה בלי שום הפרעות ופשוט להקשיב אחד לשני לא רק לדבר על הילדים אם יש.

ב- לצאת מהשגרה פעם בשבועיים בערך לפחות -למסעדה לשבור שגרה לשעשות משהו ביחד ולדבר על הדבריםן וכמה התקדמנו

ג- יציאה לחלוטין מהשגרה חופש זוגי שני לילות במקרה הטוב - כן כן בלי הילדים ופשוט להשקיע אחד בשני להכין הפתעות ותוכנית ואתם יכולים לחפש באינטרנט יש אינסםור רעיונות..

הרבה תפילה!

הרבה רצון!

ואני בהחלו מצטרף למה שאמרו פה קודם בעניים הדשא של השכן ובעניין הלא תתורו - המחשבות של עם השנייה יהיה טוב יותר זה פשוט הימר הרע שתופס אותנו ברחוב ואומר לנו בואו תראו מה יש לנו ביד - כולם רצים אחריו אחרי כמה דקות של ריצה הוא פותח את היד ואומר עבדתי עליכם

אחרי כמה דקות הוא עוד פעם עושה לנו את זה ואנחנו שוב פעם רצים אחריו כמו טמבלים

הוא מוכר לנו אשליות במחיר של פנטזיות..

אבל מאוד יכול להיות שיש סיבה שמשמעותית בכך שהמחשבות עולות וכדאי מאוד לפני שמתץחחילים תוכנית הבראה כמו שהצעתי לעלות על השורש ולהבין שדרך התיקון מתחילה משם

[ובזה אולי באמת ייעוץ זוגי יכול להיות טוב זה תלוי כמה מודעות יש לכם ואם אתם יודעים מה הבעיה]

בהצלחה

אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו

של  שלום בית.  ותפילות בכלל..

שלום לך, סליחה שאני "נדחפת", מישהי שלחה לי קישור וביקשה שאתייחס לשאלה, אז אני מתייחסת.

קודם כל, כמו שהרבה כאן כתוב לך, תמיד יש סיכוי לתיקון, לא סתם לתיקון חיצוני, אלא ליצירת שינוי של ממש.

וזו באמת איננה סיסמא. אני יכולה לספר לך על מקרים רבים "אבודים" לכאורה, שבני הזוג כבר החליטו שזה הסוף...

וב"ה חזרו לחיות חיים נפלאים, אוהבים ומאושרים באמת.

השאלה היא, מה הדרך הנכונה להגיע למקום הנכסף הזה...

כתבת כי אשתך רוצה שתעבדו על כך לבד, בניכם.

אני מסכימה עם אשתך בכך שהכוח החזק ביותר נמצא בידיים שלכם.

ברגע שאתם תחליטו החלטה אמיצה, רצינית ומכל הלב- שמשקיעים בחיזוק,

בשינוי ובבניית הדרך הנכונה והטובה עבורכם- בעז"ה ייפתחו בפניכם דלתות רבות.

אבל. ואני מוכרחה לכתוב את האבל... לא פעם כאשר מגיעים למצב רגשי מורכב,

כששתי הצדדים פגועים, מרוחקים, בודדים וכואבים- לעתים קשה מאוד ליצור את השינוי לבד.

וזה מהסיבה הפשוטה, כי בשביל ליצור שינוי, מוכרחים ללמוד לתת מקום לשני הצדדים.

להקשיב בלי מיד להגיב. להבין בלי מיד "לתקוף". להצליח להיכנס "לנעלים" של הצד השני, ועוד.

ולכן כאשר הסערה רגשית גדולה- צריך המון כוחות נפש, מסירות אמונה בכדי להצליח לתת מקום אמיתי,

להבין ולהכיל זה את זה-  לבד.

כלים לשינוי, כך אני מרגישה זה פחות הבעיה. יש היום ב"ה המון מאמרים וחומר שיכולים לתת לכם כלים פשוטים ליישום (וגם כתבו לך פה טיפים מעשיים שונים). הקושי הגדול כאן, כפי שאני מרגישה מדבריך, זה הקושי הרגשי.

ושוב, הלוואי ובעז"ה תצליחו להתמודד עם זה לבד. אבל... אם חלילה לא- לעניות דעתי, אל תוותר.

יש סיכוי אמיתי לאושר ולאהבה שלכם. ישנם דרכים להשיב את האור והשמחה לתוך ביתכם. ולעיתים דווקא הגורם השלישי, החיצוני- יכול לסייע בכך, ואף לפעמים הרבה יותר בפשטות, מאשר כאשר עושים זאת לבד.

ועוד דבר לסיום. כל עוד יש לך בראש את המחשבה: "שאולי יש מישהי אחרת...", זה עלול לחסום את הסיכוי לשינוי.

'הרי בשביל מה להשקיע, אם יכולה להיות מישהי אחרת?...'.

הנטייה לחפש את האושר שבחוץ, דווקא בזמנים שקשה וכואב, היא טבעית אמנם, אך היא מרחיקה ומקשה עליך ועליכם את כוחות הנפש שיביאו בעז"ה לשינוי.

לפחות לתקופה הקרובה, בה אתם בוחרים להתמודד בכל הכוח בעז"ה, הנך מוכרח לחזק את האמונה- שהיא הזיווג שלך.

מה' אישה לאיש. לא מחכה לך אף אחת טובה יותר. זו האישה שלך. ואיתך בעז"ה מחכה לך האושר הגדול ביותר.

מאחלת לך את כל הטוב- האושר, האהבה והקרבה.

אודליה.  

זוהרת יותר בסופו של דבר נגועה באותם עניינם 

זה תסמונת הדשא של השכן ירוק יותר 

תנסה לחשוב כמה הייתה נראית לך זוהרת זוגתך לפני הנישואין 

ומה קרה אחרי (ראית אתה בבוקר לא מאופרת\היא מבולגנת\ חולה\ עצלנית\ עיפה וכו')

המציאות עולה על כל דימיון 

מחשבות על מישהי אחרת זה יצר הרע מובהק

זה יוצר "דליפה" בנישואים, מסיט את תשומת הלב

דבר מסוכן עד קטלני...

"מה' אשה משכלת" הזיווג הוא משמים

אבל נישואים טובים מצריכים השקעה

ועבודה פנימית רבה, כל אחד על עצמו

הזולת הוא מעין מראה ו"מכשיר כושר רוחני"

שמראה לך היכן אתה צריך לעבוד ולחזק את עצמך

הנישואים הם בעצם זירה לעבודה עצמית

וכשהכל נעשה מתוך חיבור לבורא עולם

השכינה שורה

חוץ מעבודה צריך להוסיף תענוג

מה משמח אתכם, מה נעים

בפגישות לפני החתונה הכל יכול להיראות מושלם

אחר כך מופיעה המציאות עם כל קשייה

זה נכון על כל בת זוג ובן זוג בעולם.

לכל אחד יש "סט" אחר של יתרונות וחסרונות

יכול להיות שלמישהי אחרת לא יהיה חיסרון שיש לזאת

אבל יהיה לה חיסרון אחר... ולא יהיו לה היתרונות שיש לזאת...

תודה לאל שזכית להינשא. יש רווקים ורווקות ששוגים במחשבות הללו עד אינסוף

ולא מצליחים בכלל להתחתן ולהקים בית

תמיד נדמה להם שההצעה הבאה תהיה יותר טובה, יותר מושלמת...

ויש כאלה שהסתובבו במחוזות החיפושים יותר מדי שנים

וגם כשהם כבר קופצים למים נדמה להם שעדיף היה לקפוץ עם מישהו אחר....

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?