לק"י
אני זוכרת אותך, את הפעם הראשונה שראיתי אותך חולף לידי, בחור כזה שקט, בלי הרבה רעש, לא מוכר, כנראה חדש פה במכללה.
לאחר איזה חודש חברה שלי הציע לי אותך, ואני הסכמתי גם אתה לא סירבת... היא נתנה לך את המספר וחיכיתי חיכיתי שתתקשר. יום למחרת התקשרת לא הספקתי לענות לך אך גם לא חזרתי אליך, התביישתי. וככה חיכיתי יום, יומיים ארבעה ימים פשוט חיכיתי ואתה לא התקשרת, קצת כעסתי אבל אמרתי לעצמי כנראה יש מניעות והקב"ה כיוון זאת. לאחר שבוע וחצי התקשרת עניתי הייתי קצת מופתעת אבל השיחה זרמה ושמחתי שבסופו של דבר לא התייאשתי. קבענו להיפגש כבר יום למחרת ונפגשנו. היה נחמד, שיחת הכרות כזאת והחלטנו שיש עניין להמשיך.
הקשר נמשך חודשיים... חודשיים שהיו כמו שבועיים, תמיד היה לנו קהל, תמיד מישהו הפריע ולכן הקשר לא זז, ההיכרות שלי איתך היית ממש שטחית, רציתי להכיר אותך יותר אבל לא נתת, כנראה שהיית עדיין במחשבות על אותם אירוסין שביטלת שנה לפני, שעליהם סיפרת לי רק בפרידה. מההיכרות המועטה שהייתה לי איתך הכרתי בחור טוב, תמיד אמרו לי שכל אדם שמופיע בחייך משפיע עלייך ובא ללמד אותך משהו, ממך למדתי מהוא כבוד האדם ושמירת הלשון שכל כך הקפדת עליה, מזה להיות אדם פשוט (דבר שלא כל כך פשוט להיות) וצנוע השמח בחלקו, איך אפשר להיות אדם חברותי מצד אחד ומאידך גם למצוא את הפינה השקטה שלך באין מפריע... לא אהבת להתבלט אך בכל זאת הכירו אותך, בגלל המידות הטובות שלך... רציתי לאמר המון אבל שתקתי, התביישתי.
אמרו עלינו שאנחנו טיפוסים שונים, שאני יותר מדי מורכבת בשבילך, בשביל אדם פשוט כמוך.
במשך כל החודשיים האלה שתקתי,כי רציתי לנסות לבנות משו, כי באמת חשבתי שיש בסיס להתאמה, ואולי זה רק עניין של זמן עד שתיפתח, שתרצה בקשר.
הבנתי כמה של הרצון של האדם הוא זה שמקדם, שמשפיע שנותן לו את הכוח להמשיך ולבנות אבל כנראה שהרצון אצלך לא היה. אני לא יודעת מאיזו סיבה כי גם כשנפרדנו לא יכולת להצביע על נקודה שבעקבותיה רצית לסיים פשוט אמרתי "ניסיתי, אבל זה פשוא לא הולך", ואני פשוט נשארתי ללא תשובה ושתקתי.
הרגשתי שזו באמת הפעם הראשונה בחיי שהיה לי את הרצון לבנות משו,להשקיע בקשר שיש פה משהו שחבל לפספס אותו. וזה מה שגרם לי לכתוב לך מכתב, מכתב שבו ביקשתי לנסות שוב, שאולי הפעם זה יצליח אך אתה סירבת באלגנטיות, דחית אותי בתואנות שונות, לא מתוך רוע פשוט כנראה לא רציתי לפגוע בי.
ואני מחכה לתשובה, תשובה ממך, למה זה לקח כל כך הרבה זמן, למה זה פשוט נגמר סתם ככה .
אני זוכרת אותך, את הפעם הראשונה שראיתי אותך חולף לידי, בחור כזה שקט, בלי הרבה רעש, לא מוכר, כנראה חדש פה במכללה.
לאחר איזה חודש חברה שלי הציע לי אותך, ואני הסכמתי גם אתה לא סירבת... היא נתנה לך את המספר וחיכיתי חיכיתי שתתקשר. יום למחרת התקשרת לא הספקתי לענות לך אך גם לא חזרתי אליך, התביישתי. וככה חיכיתי יום, יומיים ארבעה ימים פשוט חיכיתי ואתה לא התקשרת, קצת כעסתי אבל אמרתי לעצמי כנראה יש מניעות והקב"ה כיוון זאת. לאחר שבוע וחצי התקשרת עניתי הייתי קצת מופתעת אבל השיחה זרמה ושמחתי שבסופו של דבר לא התייאשתי. קבענו להיפגש כבר יום למחרת ונפגשנו. היה נחמד, שיחת הכרות כזאת והחלטנו שיש עניין להמשיך.
הקשר נמשך חודשיים... חודשיים שהיו כמו שבועיים, תמיד היה לנו קהל, תמיד מישהו הפריע ולכן הקשר לא זז, ההיכרות שלי איתך היית ממש שטחית, רציתי להכיר אותך יותר אבל לא נתת, כנראה שהיית עדיין במחשבות על אותם אירוסין שביטלת שנה לפני, שעליהם סיפרת לי רק בפרידה. מההיכרות המועטה שהייתה לי איתך הכרתי בחור טוב, תמיד אמרו לי שכל אדם שמופיע בחייך משפיע עלייך ובא ללמד אותך משהו, ממך למדתי מהוא כבוד האדם ושמירת הלשון שכל כך הקפדת עליה, מזה להיות אדם פשוט (דבר שלא כל כך פשוט להיות) וצנוע השמח בחלקו, איך אפשר להיות אדם חברותי מצד אחד ומאידך גם למצוא את הפינה השקטה שלך באין מפריע... לא אהבת להתבלט אך בכל זאת הכירו אותך, בגלל המידות הטובות שלך... רציתי לאמר המון אבל שתקתי, התביישתי.
אמרו עלינו שאנחנו טיפוסים שונים, שאני יותר מדי מורכבת בשבילך, בשביל אדם פשוט כמוך.
במשך כל החודשיים האלה שתקתי,כי רציתי לנסות לבנות משו, כי באמת חשבתי שיש בסיס להתאמה, ואולי זה רק עניין של זמן עד שתיפתח, שתרצה בקשר.
הבנתי כמה של הרצון של האדם הוא זה שמקדם, שמשפיע שנותן לו את הכוח להמשיך ולבנות אבל כנראה שהרצון אצלך לא היה. אני לא יודעת מאיזו סיבה כי גם כשנפרדנו לא יכולת להצביע על נקודה שבעקבותיה רצית לסיים פשוט אמרתי "ניסיתי, אבל זה פשוא לא הולך", ואני פשוט נשארתי ללא תשובה ושתקתי.
הרגשתי שזו באמת הפעם הראשונה בחיי שהיה לי את הרצון לבנות משו,להשקיע בקשר שיש פה משהו שחבל לפספס אותו. וזה מה שגרם לי לכתוב לך מכתב, מכתב שבו ביקשתי לנסות שוב, שאולי הפעם זה יצליח אך אתה סירבת באלגנטיות, דחית אותי בתואנות שונות, לא מתוך רוע פשוט כנראה לא רציתי לפגוע בי.
ואני מחכה לתשובה, תשובה ממך, למה זה לקח כל כך הרבה זמן, למה זה פשוט נגמר סתם ככה .
אני.
