אבל שמעתי שיש מנהג ששנה ראשונה אצל הורי האשה - אז אולי זה יכול לעזור..

וראש השנה הוא באומן - 

אז אני אצל ההורים שלי..

אם היה לך כיף, אולי כן היית שמחה לעשות אצלם ליל הסדר. 

אלא אם יש משהו יוצא דופן

פשוט מזמינים גם את הצד השני

אז מתחלקים ככה..

שנה עם חברים וזה הכי כייף

שנה עם ההורים שלו

שנה עם ההורים שלי

אצלינו אפילו שנה שעברה היתה מריבה קלה (וזה כבר כמה שנים)

אבל אולי לפחות תלכו אליהם לפורים

אא"כ יש איזה לידה/אבל/שמחה

בדיוק בשנה שהיה תור חמותי ילדתי

את רצינית ?!

אתם נשואים וחמותך עוד יולדת?

שמעתי סיפורים כאלה,

הכרתי אישית מקרה אחד,

ועדיין זה נראה לי מטורף...

אצלנו חמותי הנשמה מזמינה את ההורים שלי ואחותי אליה.

כבר שנתיים, זו תהיה השנה השלישית.

משפחות המוצא של ההורים שלי קטנות, וגם משפחת המוצא שלי, ואין להם יותר מידי אופציות עם מי לעשות סדר אצלם..

ככה שזה סידור מעולה וכולם מרוצים.

נראה לי לא הכי אפשרי במשפחות ענפות וברוכות אנשים,

אבל אולי...

בכל מקרה, אני בדעה של שנה אצלך, שנה אצלו, ושתחפור...

היא יכולה להמשיך לחפור עד מחר.. 

ככה נהוג וזו זכותך להיות עם ההורים שלך גם.

כי בהרבה מקרים גם להורים חשוב שילדיהם יהיו ביחד.

ובסיעתא דשמיא גדולה הכל הסתדר גם עם שאר האחים משני הצדדים.

(והצד שוויתר עד היום זוכר שחייבים לו... מה לעשות, אין עצה ואין תבונה נגד פולניות. אבל אני חושבת שההסדר היה שווה לכולם.)

יהי לכם יותר קל!

זה קודםן כל הבנה זוגית, שלא ההורים קובעים לכם

אחרי זה עדין קשה אם ההורים לא מבינים את זה גם 

שאף פעם לא רבו עלינו,

ופשוט נתנו לנו לחיות??? 

(הפסח ה17 יחד, למעט שנה ראשונה- אף פעם לא אצל ההורים....)

קשה, קשה.... גם עלינו לא רבים בכלל- רק צד אחד שמח מאוד...

דווקא אצלנו שנה ראשונה אצל ההורים שלו (כי שמה יהיה קטניות!!! אין מצב שאני מוותרת על זה!) 

   שימשיכו  לריב בלעדינו...

אני לא ידעתי..

במחשב של מי שסימנו את שמו ב"ירוק" - לא רואים את זה..

אפשר בבקשה למי שלא מבינה בהבדלי צבעים בין המגיבים ויחסית חדשה כאן בפורום

אפשר הסבר מה כל צבע אומר?

כי אני רואה את עצמי כחולה כרגיל.. רק מודגשת.

סקרניות..

הייתם סדר פסח בבית שניכם/שלושתיכם בלבד?

נראה לי מיוחד...

לנו אין מצב שיאפשרו את  העניין..

יהיו עלבונות מפה עד השמיים.

שאין להם איפה לראות סדר כהלכתו- לא אצל ההורים שלו- ולא אצל ההורים שלה....

יש עוד אפשרויות לחגוג את החג הזה....

פעם עם עולים מרוסיה,

פעם עם ישראלים מתקרבים ליהדות,

אחד מלילות הסדר היה עם עולים מאמריקה, מארגנטינה, מרוסיה וכמה מרוקאים,

וכל אחד דיבר בשפה שלו....

היו לנו כ"כ הרבה לילות סדר ציבוריים- שכל אחד חוויה בפני עצמו,

וההורים היו גאים ומאושרים,

ושמחו במה שאנחנו עושים,(בבית הורי העברנו ככה גם כן חצי מלילות הסדר שאני זוכרת בחיי)

ומתי שהגענו אליהם-

שמחו איתנו.

אני בכלל לא מצליחה להבין את הבעלות של הורים על ילדיהם הנשואים ואת כל הבלגן סביב זה.

גם בליל הסדר הראשון- בחרנו לפי מה שהתאים לנו באותה שנה,

לפי הנסיבות,

ולא התחייבנו למסור דין וחשבון לאף אחד על בחירתנו.

טוב, זה אולי לא פתרון טוב לשנים הראשונות של הנישואים, אבל אנחנו, בשנה השמינית שלנו, כבר כמעט החלטנו סופית שהשנה אנחנו בבית.

ועד עכשיו זה היה שנה פה ושנה שם, כשהשנה הראשונה, כפי המקובל אצל הרבה, אצל הוריי (הורי האישה).

ואויל גם קצת עצוב

ויותר מזה - יש עדות שהולכים רק לאבא שלו תמיד בגלל "והגדת"

לזאת יקרא שוויגער!

פעם באיזה שרשור סיפרתי שבסיפורי חמות אני לוקחת בגדול

לפחות זכיתם לצחוק ממנה

הצד השני, חשוב גם לא להעיק עליהם, ולהיות גם בבית.

איפה המקור לכך ששנה ראשונה הולכים להורים של האישה?

הלכות קורבן פסח - משנה תורה, ספר הקרבנות (שחט עליה - הכוונה שחט עבורה קורבן פסח)

ב,י  [יא] האישה שהיא בבית בעלה, שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה--תאכל משל בעלה.  הייתה נחפזת לילך לבית אביה ברגל הראשון הסמוך לנישואיה כדרך כל הבנות, ושחט עליה אביה ושחט עליה בעלה--תאכל משל אביה; מכאן ואילך, תאכל ממקום שהיא רוצה--והוא, שתברור לה מקום שתרצה בשעת שחיטה.  וכן יתום ששחטו עליו אפטרופין, יאכל ממקום שהוא רוצה.

ושנזכה בעז"ה לחגוג כולנו פסח כהלכתו בירושלים בבית המקדש עוד השנה!!!

כי זה היה הסדר האחרון עם סבא שלו לפני שהוא נפטר.

ברור שעדיף שיהיה סדר מראש, יקל על כולם: ההורים והזוג. אבל, כמו בכל קשרי משפחה - גמישות היא מילת המפתח. בודקים מה נוח, מבררים, משתדלים שאף אחד לא ייפגע...והעיקר שתסבו לסדר בשמחה!

מקבל פיצוי אותנו בסעודת פורים (כולל הנכדים המחופשים, והזכות לצלם ולהשוויץ), אבל - עדיין מרגיש באסה בפסח (ומשדר אותה לנו ברמות שונות - כפונקציה של רמת הטאקט). ליל הסדר עדיין הרבה יותר שווה בעיני הורים משום מה.

אם ננסה לא לקפח אף אחד בכך שנשאר בבית  - ברור לי שלא נרוויח כלום, אלא להפך - נקבל שני זוגות הורים שמרגישים נעלבים ומקופחים.

עם זאת השלב הזה מתקרב, ככל שהילדים גדלים וחשוב לנו לנהל סדר כרצוננו. אז כשתבשיל השעה, לא תהיה ברירה אלא לשבור את ליבם של שני הצדדים... ולשמוע מאחד מהם "אבל למה דווקא השנה כשהגיע תורנו??" 

וחשוב מאד: אומרים תודה לה' שיש מי שרוצה בנו. יש משפחות בהן הורים לא יכולים או לא רוצים לארח את הילדים (או בכלל לא בקשר איתם).

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.