התחתנו לפני חמישה חודשים, אשתי בחודש השלישי להריון ב"ה.
לאחרונה היא נהייתה עצבנית ומעירה לי על כל דבר, דיברתי איתה על זה ואמרה שאני צודק אבל לא מצליחה להתאפק.
מה שקורה שאני מפתח אנטי לכל הערה שלה (גם מוצדקת) וכשהיא מעירה אני פשוט מתעלם,
מה שמרגיז אותה עוד יותר.
מתעלמים? מתעצבנים? מה עושים?
ההורמונים משתוללים,בחילות,הקאות ונהיים רגישים בטירוף,עובדה שהיא יודעת ואומרת שאתה צודק,זה תקופה ויעבור,תשתדל להחליק ולהתגמש
זה עזר בחודשיים הראשונים, עכשיו כבר נמאס לי..
לפעמים ברגע שאני מגיע הביתה היא מתחילה "לגסוס" במיטה לגנוח ולהאנח ולדרוש תצומת לב.
אני בטוח שכשאני לא לידה זה לא המצב, כך שלפעמים אני חושב שגם לטובתה אצמצם את השהות בבית..
עד לאחרונה מאוד מאוד אהבנו אחד את השני והיה לנו כיף מאוד ביחד, עדיין אנחנו אוהבים ולכן חבל לי שזה מידרדר
ושכבר לא כיף לי להיות במחיצתה.
מאז שישי הספקנו לריב ולהיתפייס בערך 7פעמים, כשמפעם לפעם החשק שלי לפייס אותה יורד ויורד ואילולי שהייתי מפחד שתיתייבש מאיבוד נוזלים עם הדמעות שלה, הייתי מעדיף להישאר "ברוגז" איזה יום יומיים, לפחות ככה היה לי שקט..
כמובן שאני מעוניין לשנות את המצב, ומוכן לעשות שינוי אבל לא יודע מה הדרך..
אבל ההיריון הזה הוא של שניכם ולא רק שלה.
בתור אישה בהיריון שביעי, אני יכולה לומר לך שכשכל עוד אף אחד לא נמצא לעזור - אז סוחבים - פיזית ונפשית - אבל כשמישהו מגיע הביתה ואפשר להיעזר בו - אז כבר מתפרקים.
תפקידך בתור בעל לתמוך ולתמוך ולתמוך.
אני מבינה מאוד את הקושי שלך, אתה צריך שקט כשאתה בא הביתה אבל מרגיש ש'סוחטים אותך' שהיא מתפנקת יותר ממה שהמצב באמת וכו'. חוץ מזה, על פי הבנתי זה היריון ראשון וזה באמת התמודדות חדשה ולא מוכרת והזוגיות עשויה מאוד להתעצם ולהתחזק אם נוהגים בחכמה, תומכים כמה שאפשר אפילו כשלבעל נראה שזה לא מוצדק. תהיה בטוח, שאישה מעריכה מאוד את כל התמיכה ובע"ה החיים שלכם והקשר שלכם יגיע למקומות חדשים.
אתה יודע, לכל דבר יש שני צדדים. העובדה שלפני ההיריון היא לא היתה ככה מסמנת שהיא לא באמת כזאת, אבל הקושי הגופני, הנפשי וההורמונים עושים את שלהם.
מותר לי להעיר לך?
המשפט שכתבת "אני בטוח שכשאני לא לידה זה לא המצב, כך שלפעמים אני חושב שגם לטובתה אצמצם את השהות בבית.." הוא משפט של מישהו שמתיימר לחנך, לא של בעל ורֵע אוהב. ואדרבה, היא צריכה 'פת בסלו' להרגיש שאתה לצדה, תומך בה, נושא איתה בעול (עד כמה שניתן 
) ואולי כשהיא תרגיש שאתה נמצא איתה לגמרי היא תמצא כוחות חדשים. ואולי לא. מניסיון אישי - תקופת ההיריון עלולה להיות קשה ומכבידה מבחינות רבות, וזה לא כל כך כיף שגבר שלא התנסה בזה שופט את אשתו.
בהצלחה רבה!
שזוגיותכם תפרח ותשגשג!
אלא תקופה של אושר, צמיחה ותקווה.
הדבר היחיד שהצטרכתי בשונה מזמנים אחרים היתה פרוסת לחם וכוס תה למיטה לפני שקמתי.
זה עזר לי להתמודד עם בחילות הבוקר.
כל השאר היה אושר ושמחה שנמשכה עם הולדת הילדים.
נשים, הרות או לא הרות, אינן ילדות קטנות ומופרעות שזקוקות כל היום והלילה לתמיכות ושעשועים.
ולכותב ההודעה אני מציעה לא להתעלם מהערות וגם לא להתרגז.
תנסה קצת לחייך וקצת להשתנות בלי לרחם על עצמך יתר על המידה.
כל אשה וההריון שלה.
יש נשים שסובלות ממצבי רוח קשים יותר, מבחילות לאורך כל היום,
מחולשות נוראות וכן הן סובלות מאוד מאוד
יש תקופות שההורמונים משתוללים וצריך יותר תשומת לב ,
כך שאם למישהי יש הריון קל שלא תלמד מזה על ההריונות של כולם
אני רק מקווה שרוב הנשים חשות אחרת.
חברות שמעולם לא התלוננו באוזניי על דבר, כשהיו בהריון - נשמעו אחרת..
מסתבר שזה קשה מאוד.
לא סותר את השמחה הגדולה שבדבר, אבל זה לא קל ככל הנראה!
טוב, אני בוטה, ובכ"ז...
אני לא אומרת שזה קל, לא אמרתי שאין בחילות וכו'.
אבל זה לא מתיר לאישה את כל גדרות ההתנגות הנורמלית. ואל תספרו לי סיפורים.
נוח לפעמים לא להתאמץ ולהרשות לעצמי לומר מה שבא לי ולא לחשוב ולהתאפק. אבל בטווח הארוך זה הרס של חיי הנישואין. ואז גם ההחלטה להביא עוד נשמה לעולם הופכת להיות מורכבת וקשה, כי המחיר הוא גם זוגי ברמה ממש מוגזמת.
ולדעתי, הקטע של ההערות בכלל לא קשור להריון, אלא לתחילת הזוגיות.
כשמתחתנים ברור שהוא כזה חמוד ומושלם... ואז כשגרים ביחד מתחילים לגלות את החסרונות...
ואז מנסים לשנות את הבנזוג, ע"י הערות, רמזים, ושאר מניפולציות.
ומה עושה כל אחד מאיתנו כשמנסים לשנות אותו?
מתבצר בעמדתו.
גם בן הזוג עושה את זה.
ואז הזוגיות מגיעה למקום של "אין מוצא"
מה לעשות?
להבין שאין שום דרך לשנות בנאדם. שום דרך.. זה לא מכבד, זה לא יעיל, ומצד האמת- זה גם לא כדאי. אם ה' שם לי את הבנזוג הזה- כנראה שהוא כאן עם החסרונות האלה כדי לעזור לי להתקדם בעצמי.
ובגלל שאני מכירה את הקושי הזה בכל המינונים שלו על פני הרצף-
אני חושבת שמותר לאישה להיות חלשה, כאובה, סובלת, מבקשת עזרה-
בשום אופן לא להיות עריצה וטרוריסטית!!
המינון הכי גדול בעולם של הורמונים לא מצדיק להתעלל בבן הזוג עם גחמות מוזרות,
(גלידת אבוקדו עם נגיעות אפרסמון וסירופ פסיפלורה בשלוש לפנות בוקר- אחרת לתינוק יצא סימן של גלידה על היד)
ולא להציק לסובבים.
ואני לא חושבת שהריון הוא הקרבה!!
אישה בדרך כלל בוחרת ושמחה להיות בהריון,
היא לא עושה טובה לאף אחד ולא מגיע לה פרס.
עזרה והכלה והבנה כן-
לא רחמים.
הכול תלוי הריון.
זה שאת לא היית צריכה ב 3 בבוקר המבורגר בצורה נואשת
זה לא אומר כלום על נשים אחרות! יש מושג של קריזות הריון
וההלכה מכירה בהן - תקראי בהלכות יו"כ
אני , האדם השפוי עלי אדמות, בהריון הנוכחי זה לא קרה לי פעם אחת,
אבל בקודם הייתי יושבת ובוכה שצריכה עכשיו דחוף פיצה (טוב שזה פיצה, אפשר לעשות משלוח)
ובאמת הייתי צריכה . באמת.
והריון הוא בפירוש הקרבה
ובטח שחודשיים אחרי החתונה זה לא ממש מבחירה ולא ממש משמח
ובטח שמגיע לה פרס על זה .
הוא לא כל גחמה של אישה הרה שמוצאת דרך לתזז את בעלה.
ויש לי ניסיון של די הרבה הריונות מכל הסוגים- ועדיין שום דבר לא מצדיק אישה טרוריסטית!!
ואישה שמרגישה שהריון הוא הקרבה- היא בבעיה בעיני.
תפיסה מעוותת.
הריון הוא הפרס. לא מגיע עליו פרס.
גם כשהוא קשה ואפילו קשה מאוד.
ואני אישית נהנית מההריון הנוכחי אבל בקודם סבלתי מאוד
אלא כדרכם של פורומים-
רק את דעתי.
ואין לי שום כוונה לחזור על התשובה.
נראה לי שאת קצת מתקשה להבין שהחוויה שלך היא לא זהה לכלל הנשים... לידיעתך יש נשים שחוות הריון קשה מאוד! מניסיוני הדל של 3 הריונות אני יכולה להגיד שהריון זה לא מחלה זה סבל מתמשך של 40 שבועות בלתי נסבלים בהם אני מקיאה ללא הפסקה עד כדי איבוד משקל מטורף. בשבילי הריון זו תקופה בה הגוף שלי משתנה לבלי הכר בצורה מזעזעת בעיני! בשבילי הריון זו הקרבה אחת גדולה לצורך הבאת ילד לעולם, תקופה מלאה חששות, סבל, כאב, פחדים, עייפות, בחילות, שוב כאב, עצבים, לבטים ושוב כאב... ולקינוח צירים חזקים הנמשכים מעל יומיים הולכים ומתעצמים מפלחים כל חלקה טובה שעוד נשארה מהגוף קורעים ופוצעים אותו לחלוטין.. ברוך ה' שבסוף יוצא מכל הסבל הזה דבר טוב!
שמחה בשבילך שאת חשה אושר שמחה ותקווה כל הריון ומקווה שלא תתבדי בהריונות הבאים בעז"ה.
ולכותב ההודעה- נראה לי שאתה מתקשה לחוש אמפטיה כלפי אישתך וצרכיה... תנסה קצת לשים את עצמך במקומה
בהצלחה
תותאצלנו אותו הדבר... ואנחנו נשואים כבר כמה וכמה שנים.
אני מאוד ביקורתית ומעירה על כל דבר. לפעמים בעלי אומר לי "אני מרגיש שמהרגע שאני נכנס הביתה את מחפשת אותי, במה אני לא בסדר"...
אני מודעת לזה ומאוד, מאוד משתדלת. זה לא קל. אבל זה שמדברים על זה הרבה, מחפשים ביחד שיטות להתגבר, זה עוזר. אני ממליצה לה לקרוא ספרים ולשמוע שיעורים על זוגיות ועין טובה. אפילו בספר "נשים מנוגה וגברים ממאדים" מדובר על זה הרבה.
(יש לי כמה עצות בשבילה אבל אני מניחה שהיא לא תקרא אותן).
תשתדל להבין שכנראה זאת היא, ככה היא. אני מתארת לעצמי שגם היא לא מושלמת... אבל זה אופי. תנסה להראות לה איך
ההתנהגות הזאת קורית גם מול אנשים אחרים בסביבתה. אמא ביקורתית לילדים זה דבר מאוד קשה. גם ככה היא תצטרך להתחיל לעבוד על זה, אז עדיף כבר להתאמן איתך...
ועצה לך כגבר - תגיד לה "את צודקת, סליחה". כמה שזה קשה. לא פה המקום להרחיב אבל זה בדיוק מה שיגרום לה (לדעתי) להרגיש מבוכה ולהתנצל על כך שהיא העירה. כי האנטי וההתעלמות שאתה מתאר רק מלבה אותה להעיר עוד ועוד. כך זה לפחות אצלי. בהצלחה!
זה לא צריך לבוא דרכך,
אחרת היא עלולה להעלב ואז היא לא תשמע אפילו לעצות טובות.
והלוואי שהייתי מיישמת בעצמי!
קודם כל - להרבות באהבה ובמילים חמות וטובות ופינוקים, משני הצדדים, כל הזמן (ולא נעים לומר אבל כשהיא בהריון - במיוחד אתה... תפנק אותה. אנחנו לפעמים בתקופות האלו כמו ילדות קטנות).
זה עובד טוב. למשל - כשאני באה הביתה אחרי יום שבעלי הכין לי אוכל מפנק לעבודה - אני מצליחה יותר להתגבר ולא להעיר על הבלאגן שהוא השאיר.
וספציפית לה - לנסות להזכיר לעצמה את כל הטוב שבבעלה (אתה). אתם נשואים טריים אז יותר קל לחשוב על כל התכונות המיוחדות שבגללם התחתנתם... לזכור שאין אדם מושלם, והיא בטח לא היתה מוותרת על שום תכונה של בעלה כדי לקבל במקום זה תכונה אחרת.
לא נעים אבל אם אין ברירה - לפעמים עדיף להשוות לזוג אחר שמכירים מקרוב. שבדבר הספציפי שמפריע הוא יותר טוב, אבל בחיים לא היית רוצה להתחלף איתם בדברים אחרים... זה עוזר לקבל פרופורציות (אני יודעת שזו עצה בעייתית, צריך לקחת אותה בערבון מוגבל ורק אם זה מתאים. אני למשל חושבת על אח שלי... לא על גבר אחר)
להזכיר לעצמי כמה פעמים ביום בעלי סולח לי ולא מעיר לי. על כמה דברים הוא היה יכול להתעצבן ולהעיר, ולא עושה את זה (ואז להעריך אותו עוד יותר על ההתאפקות...)
לזכור שזאת עבודת המידות הכי גדולה של החיים - שלום ושמחה במקדש המעט שאתם מקימים.
לזכור שלא היית רוצה שהילדים שיהיו לך יחיו בבית שכל הזמן מטיחים בו האשמות.
עצה שלי עוזרת - להתייחס בסלחנות, כמו לילד קטן. אל תעלב אבל... סיפור מצחיק: דיברתי עם סבתא שלי בטלפון והיא סיפר על סבא שלי שלצערנו כבר מתחיל יותר ויותר לשכוח דברים. ואז סבתא שלי נאנחה ואמרה: אין מה לעשות, זאת המחלה שלו... בדיוק אחרי שניתקתי את הטלפון בעלי עשה משהו שעיצבן אותי (לא זוכרת, לצורך העניין דיברתי אליו והוא ריחף והייתי צריכה לחזור על עצמי שוב ושוב). ואז חשבתי לעצמי: נו, אין מה לעשות, זאת המחלה שלו... וזה עזר לי להתגבר על הכעס!
לנסות לשמור את הדברים שמפריעים, ולומר אותם בנחת ובצורה מסודרת בשיחה זוגית רגועה (את זה אני בחיים לא מצליחה ליישם)
להחליט שכל יום מעירים רק על דבר אחד (זה לקוח, אולי עם שינויים, מ"נשים מנוגה".. נראה לי ששם הוא כותב לנסות שבוע בכלל לא להעיר, אבל החלטתי שזה גדול עלי...)
לנסות להיכנס לראש של השני. זה מאוד קשה אבל לפעמים אחרי שמסבירים לשני למה פעלת כפי שפעלת (כי התכוונת לטוב/ כי ככה הורגלת מגיל אפס/ כי היית נורא עייף/ כי יש לך בעיות קשב וריכוז וכד', הסיבה האמיתית) - אפשר לזכור את זה גם לפעם הבאה שזה קורה.
ולסיום - לזכור שלשנות אחרים כנראה לא נצליח. קודם כל, בוא ננסה קצת, טיפה, לשנות את עצמנו... (לא זוכרת בשם איזה רב שמעתי, שאי אפשר לשנות מידות של אדם אחר. אפשר רק לשנות הרגלים אצל אחר, אולי, מעט ולאט. כנראה שאתה ומהותך לא ישתנו. את ההרגלים שמפריעים לה תשתדל לשנות, אבל אי אפשר את כולם בבת אחת. פרה פרה...).
לגמרי.
זו דעתי.
ואם היא מעירה - אז באמת קודם כל תתעלם לגמרי מההערה, תגיד לעצמך שהרי היא עצמה אומרת שזה נכון שמעירה גם "סתם" ואינה מתאפקת בגלל מצבה הנוכחי; תשמע אותה בסבלנות. אח"כ תחשוב לעצמך האם היה משהו ענייני במה שאמרה - ואליו תשים לב. מה שלא - תגיד לעצמך, טוב, זו השותפות שלי בתחושות ההריון שלה..
ואם כדבריך, כשאתה מגיע, היא משוועת לתשומת לב שלך, אז תתן לה אותה לגמרי. תשאל אותה בחביבות מה שלומה ואיך היא מרגישה, ומה כואב.. תשתתף מעומק הלב. ומה איכפת לך אם היא ככה גם כשאתה לא נמצא, או שזה "מתעורר" רק לכבודך.. היא צריכה את תשומת הלב הזו? תיתן.. צדקה בחינם.. זה יעשה לה יותר טוב ואותך יותר טוב, ולשניכם ביחד טוב.
וכמובן, תשתדל לתת תשומת לב ולהתענין גם ללא מצבים כאלו, כדי שלא תחוש כאילו זה תנאי הכרחי לזכות בהתענינותך..
וכשהיא תרגיש יותר טוב - אתה יכול להזכיר שאתה מצידך משתדל להתעלם מהערות לא-מוצדקות שאינה מצליחה להתאפק מלאומרן, ושתשתדל גם היא למעט בהן..
הצלחה רבה.
על הנושא
לימוד משותף יכול לחזק מאוד את הקשר גם אם אינו בנושא
כל זוג נשוי צריך ללמוד כיצד מעירים הערות אם בכלל
אני ממליץ על ספרו של הרב שמחה כהן הבית היהודי יכול לעזור מאוד יש שם כמה פרקים שקשורים לנושא
אני מעריך שיש עוד ספרים טובים על הנושא
(התעלמתי בתגובה מכך שהאישה בהריון אם כי ברור שהחומרה של המצב קשורה לכך ובהחלט נכון
מה שכתבו לפני שאין לשפוט את האישה במצבה ויש להבליג )
בדברים ששייכים רק אליך? לבית? לשניכם?
אתה לא מספיק מעריך כמה זה קשה לה ההריון. זה נורא הבחילות כל היום, ההורמונים והרגשות שמשתוללים כל היום, מן הסתם היא גם קצת חוששת מהלידה, מאיך יהיה אם התינוק, ותוסיף לזה שהגוף פתאום משתנה- יש מקומות רגישים פתאום, נפיחות, קשה לישון, עייפות מוגזמת, הגב כואב. בקיצור- היא עובדת קשה להיות בהריון. תעריך את זה!
בנוסף, אני יכולה לספר לך ששעות הערב הן בהחלט השעות היותר קשות לרוב הנשים בהריון (יש כאלה שדווקא קשה להן יותר בבוקר, אבל לרוב לקראת הערב זה נהייה בלתי סביל). וכשאתה מגיע הבייתה אחרי יום שלם שיכלת להתעלם מההריון שלה- משהו שתאמין לי שהיא הייתה מתה לעשות- מגיע לה להתפנק קצת! מגיע לה שתשקיע בה ותפנק ותדאג לה!
תזכור- היא בהריון בשביל שניכם, אז אתה צריך להשלים את זה.
מצד שני, נשמע שחסר לך הערכה ממנה. שהיא לא מעריכה את כל הפעמים שאתה משקיע בה, מפנק אותה ומבליג על הערות בוטות.
אם אני צודקת- וחסר לכם ההערכה אחד מהשני- הייתי מתחילה מזה שאתה תעשה את השינוי. תתחיל להגיד לה כמה אתה מעריך את זה שהיא בהריון, כמה אתה מבין שקשה לה. תעשה דברים קטנים בשבילה מתוך שמחה. רב הסיכויים שהיא תתחיל להעריך את מה שאתה עושה ותיצור אווירה שונה בבית.
בהצלחה!
חלב ודבש- נהדר שלך היו הריונות קלים כ"כ. מרתיח אותי שאת מעיזה להשליך את ההריון שלך על נשים אחרות- יש נשים שזה מאוד קשה להן ואין לך זכות לשפוט אותן בלי לדעת איך זה!
אבל לאט לאט לומדים לתפקד כתור בעל של אשה בהריון...
הרבה דברים שמפריעים לה עכשיו זה רק בגלל ההריון ולא באמת בגללך
אם תצליח "לקחת באיזי" להבין שזה לא אישי
לתת לה לפחות הרגשה שאתה שומע ומקשיב ואכפת לך
גם אם בתכלס לא תוכל לתת לה כל מה שהיא רוצה
לענד זה יכול לעזור מאוד מאוד
ועוד טיפ חשוב - מאוד חשוב לפנק אשה בהריון. זה מאוד תורם לרוגע שלה
אם יש איזה אוכל שהיא אוהבת, או שנניח נורא מפריע לה הכלים ואין לה כוח לשטוף
וכנ"ל על זה הדרך , שהיא תרגיש שאתה איתה בהריון הזה
(וכן , לוקח זמן ללמוד את זה גם לזוגות ותיקים יותר )
ואני אהיה קצת בוטה-
זה פשוט זוגיות של שני אנשים שרואים כל אחד את עצמו.
אתה מתלונן שהיא רואה רק את עצמה ואת הקושי שלה (לפחות ככה אתה מפרש את מעשיה)
אבל תקרא את עצמך- אתה לא רואה אותה בכלל.
אתם חייבים שניכם לשנות גישה ומהר.
יש לא מעט זוגות שהיחסים בינהם הופכים לקרב כוחות- מי יגיד את המילה האחרונה, מי יותר, יחסי קח-תן וספירה כל הזמן של מה עשיתי ומה קיבלתי.
אתם לא רוצים להגיע לשם...
אתם צריכים לעשות סוויץ' לזוגיות אחרת.
שמעתי פעם משהו מאד חזק- תמיד בין בני זוג יהיו פערים, כל אחד נמצא בקצה אחר. יש להם שני דרכים להגיע לעמק השווה- או שכל אחד ימשוך את השני בכוח עד שיפגשו קרוב למקום של החזק יותר, או שכל אחד יתקרב לעבר השני- עד שיפגשו באמצע- במקום ההגיוני יותר.
המקרה הראשון יוצר משקעים רעים, יוצר אכזבות, הרגשות שלך קורבן.
במקרה השני- אתם מגיעים לאותו מקום בדיוק- רק עם תחושה טובה, שאוהבים אתכם ורוצים בטובתכם.
לגבי ההערות שלה- תבקש ממנה שלפחות תעיר לך בגוף ראשון (קשה לי עם.. מפריע לי ש... היה לי יותר כיף אם..) זה כבר נשמע שונה.
לגבי ההריון- זה לא הנושא פה. זוג שעובד נכון- ימצא את הפיתרון שנכון לו בהריון, וזה שונה לחלוטין בין זוג לזוג. לכל אחד נכון איזון שונה בין הצרכים של כולם.
אם אתם לא יודעים למצוא את דרך האמצע- אז גם אחרי שיעברו הבחילות והיא תרגיש מצויין- לא תמצאו אותה בדברים אחרים.
אם אתם בקרב של משיכת חבל- זה יתבטא בכל מקום.
אם אתם במקום של אכפתיות אמיתית וכנה, של אהבה שהיא לא אנוכית, של ראית האחר ורצון חזק שיהיה לו טוב- גם אם אני אצטרך להקריב בשביל זה- זה גם יתבטא בכל מקום.
פרקטית מה כדאי לך לעשות? קודם כל להבין, להסתכל על עצמך ועל מה שאתה חושב\מרגיש\מאמין.
לנסות לבודד עובדות מפרשנויות
וקודם כל- לעבוד על עצמך- להיות יותר נותן בלי תמורה. יותר אכפתי, יותר אמפתי.
אח"כ תנסה לדבר איתה על זה. לבקש ממנה להיות כזו יותר.- כמובן שבעדינות, בגוף ראשון, בזמן טוב.
שיהיה בהצלחה!
הוא הפתרון הכי גרוע שיכול להיות!! זה התנהגות ילדותית
אולי הגברים מיד חושבים על הפתרון הזה. אבל זה רק עושה הרבה יותר נזק.
תמיד לברוח/לחזור מאוחר/לעשות ברוגז/כמה שפחות להיות בבית. זה פתרונות שצריכים להיות מחוקים מהאופציות
מהיום ועד 120 בעז"ה. לא לחשוב על התמודדות בצורה כזת
אח"כ שיש ילדים זה נורא ואיום.
וכשצד אחד עושה את זה הצד השני חיב לא להסכים לזה בשום אופן מההתחלה,
אפילו שאולי זה נשמע משפיל שבעל או אישה עושים ברוגז והצד השני רודף אחריו, אז זה לא צריך להיות בצורת רדיפה אלא פשוט להבהיר שאין מצב לכזה דבר. פשוט להלחם על זה. כדי שזה לא יהפך להרגל.
אהבה נתונה במבחן כשלאחד הצדדים קשה ואז השני צריך להתעלות ולהפגין את אהבתו
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.
מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.
עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.
ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.
אז זה מתבטא במריבה.
מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה
או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל
מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
גבר ואישה לא אמורים להיות דומים
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
