ההורמונים משתוללים,בחילות,הקאות ונהיים רגישים בטירוף,עובדה שהיא יודעת ואומרת שאתה צודק,זה תקופה ויעבור,תשתדל להחליק ולהתגמש

זה עזר בחודשיים הראשונים, עכשיו כבר נמאס לי..

לפעמים ברגע שאני מגיע הביתה היא מתחילה "לגסוס" במיטה לגנוח ולהאנח ולדרוש תצומת לב.

אני בטוח שכשאני לא לידה זה לא המצב, כך שלפעמים אני חושב שגם לטובתה אצמצם את השהות בבית..

עד לאחרונה מאוד מאוד אהבנו אחד את השני והיה לנו כיף מאוד ביחד, עדיין אנחנו אוהבים ולכן חבל לי שזה מידרדר

ושכבר לא כיף לי להיות במחיצתה.

מאז שישי הספקנו לריב ולהיתפייס בערך 7פעמים, כשמפעם לפעם החשק שלי לפייס אותה יורד ויורד ואילולי שהייתי מפחד שתיתייבש מאיבוד נוזלים עם הדמעות שלה, הייתי מעדיף להישאר "ברוגז" איזה יום יומיים, לפחות ככה היה לי שקט..

כמובן שאני מעוניין לשנות את המצב, ומוכן לעשות שינוי אבל לא יודע מה הדרך..

אבל ההיריון הזה הוא של שניכם ולא רק שלה.

בתור אישה בהיריון שביעי, אני יכולה לומר לך שכשכל עוד אף אחד לא נמצא לעזור - אז סוחבים - פיזית ונפשית - אבל כשמישהו מגיע הביתה ואפשר להיעזר בו - אז כבר מתפרקים.

תפקידך בתור בעל לתמוך ולתמוך ולתמוך.

אני מבינה מאוד את הקושי שלך, אתה צריך שקט כשאתה בא הביתה אבל מרגיש ש'סוחטים אותך' שהיא מתפנקת יותר ממה שהמצב באמת וכו'. חוץ מזה, על פי הבנתי זה היריון ראשון וזה באמת התמודדות חדשה ולא מוכרת והזוגיות עשויה מאוד להתעצם ולהתחזק אם נוהגים בחכמה, תומכים כמה שאפשר אפילו כשלבעל נראה שזה לא מוצדק. תהיה בטוח, שאישה מעריכה מאוד את כל התמיכה ובע"ה החיים שלכם והקשר שלכם יגיע למקומות חדשים.

אתה יודע, לכל דבר יש שני צדדים. העובדה שלפני ההיריון היא לא היתה ככה מסמנת שהיא לא באמת כזאת, אבל הקושי הגופני, הנפשי וההורמונים עושים את שלהם.

מותר לי להעיר לך?

המשפט שכתבת "אני בטוח שכשאני לא לידה זה לא המצב, כך שלפעמים אני חושב שגם לטובתה אצמצם את השהות בבית.." הוא משפט של מישהו שמתיימר לחנך, לא של בעל ורֵע אוהב. ואדרבה, היא צריכה 'פת בסלו' להרגיש שאתה לצדה, תומך בה, נושא איתה בעול (עד כמה שניתן ) ואולי כשהיא תרגיש שאתה נמצא איתה לגמרי היא תמצא כוחות חדשים. ואולי לא. מניסיון אישי - תקופת ההיריון עלולה להיות קשה ומכבידה מבחינות רבות, וזה לא כל כך כיף שגבר שלא התנסה בזה שופט את אשתו.

בהצלחה רבה!

שזוגיותכם תפרח ותשגשג!

אלא תקופה של אושר, צמיחה ותקווה.

הדבר היחיד שהצטרכתי בשונה מזמנים אחרים היתה פרוסת לחם וכוס תה למיטה לפני שקמתי.

זה עזר לי להתמודד עם בחילות הבוקר.

כל השאר היה אושר ושמחה שנמשכה עם הולדת הילדים.

נשים, הרות או לא הרות, אינן ילדות קטנות ומופרעות שזקוקות כל היום והלילה לתמיכות ושעשועים.

ולכותב ההודעה אני מציעה לא להתעלם מהערות וגם לא להתרגז.

תנסה קצת לחייך וקצת להשתנות בלי לרחם על עצמך יתר על המידה.

כל אשה וההריון שלה.

יש נשים שסובלות ממצבי רוח קשים יותר, מבחילות לאורך כל היום,

מחולשות נוראות וכן הן סובלות מאוד מאוד

יש תקופות שההורמונים משתוללים וצריך יותר תשומת לב ,

כך שאם למישהי יש הריון קל שלא תלמד מזה על ההריונות של כולם

אני רק מקווה שרוב הנשים חשות אחרת.

חברות שמעולם לא התלוננו באוזניי על דבר, כשהיו בהריון - נשמעו אחרת..

מסתבר שזה קשה מאוד.

לא סותר את השמחה הגדולה שבדבר, אבל זה לא קל ככל הנראה!

טוב, אני בוטה, ובכ"ז...

אני לא אומרת שזה קל, לא אמרתי שאין בחילות וכו'.

אבל זה לא מתיר לאישה את כל גדרות ההתנגות הנורמלית. ואל תספרו לי סיפורים.

נוח לפעמים לא להתאמץ ולהרשות לעצמי לומר מה שבא לי ולא לחשוב ולהתאפק. אבל בטווח הארוך זה הרס של חיי הנישואין. ואז גם ההחלטה להביא עוד נשמה לעולם הופכת להיות מורכבת וקשה, כי המחיר הוא גם זוגי ברמה ממש מוגזמת.

ולדעתי, הקטע של ההערות בכלל לא קשור להריון, אלא לתחילת הזוגיות.

כשמתחתנים ברור שהוא כזה חמוד ומושלם... ואז כשגרים ביחד מתחילים לגלות את החסרונות... 

ואז מנסים לשנות את הבנזוג, ע"י הערות, רמזים, ושאר מניפולציות.

ומה עושה כל אחד מאיתנו כשמנסים לשנות אותו? 

מתבצר בעמדתו.

גם בן הזוג עושה את זה.

ואז הזוגיות מגיעה למקום של "אין מוצא"

מה לעשות?

להבין שאין שום דרך לשנות בנאדם. שום דרך.. זה לא מכבד, זה לא יעיל, ומצד האמת- זה גם לא כדאי. אם ה' שם לי את הבנזוג הזה- כנראה שהוא כאן עם החסרונות האלה כדי לעזור לי להתקדם בעצמי.

ובגלל שאני מכירה את הקושי הזה בכל המינונים שלו על פני הרצף-

אני חושבת שמותר לאישה להיות חלשה, כאובה, סובלת, מבקשת עזרה-

בשום אופן לא להיות עריצה וטרוריסטית!!

המינון הכי גדול בעולם של הורמונים לא מצדיק להתעלל בבן הזוג עם גחמות מוזרות,

(גלידת אבוקדו עם נגיעות אפרסמון וסירופ פסיפלורה בשלוש לפנות בוקר- אחרת לתינוק יצא סימן של גלידה על היד)

ולא להציק לסובבים.

ואני לא חושבת שהריון הוא הקרבה!!

אישה בדרך כלל בוחרת ושמחה להיות בהריון,

היא לא עושה טובה לאף אחד ולא מגיע לה פרס.

עזרה והכלה והבנה כן-

לא רחמים.

הכול תלוי הריון.

זה שאת לא היית צריכה ב 3 בבוקר המבורגר בצורה נואשת

זה לא אומר כלום על נשים אחרות! יש מושג של קריזות הריון 

וההלכה מכירה בהן - תקראי בהלכות יו"כ 

אני , האדם השפוי עלי אדמות, בהריון הנוכחי זה לא קרה לי פעם אחת,

אבל בקודם הייתי יושבת ובוכה שצריכה עכשיו דחוף פיצה (טוב שזה פיצה, אפשר לעשות משלוח)

ובאמת הייתי צריכה . באמת. 

והריון הוא בפירוש הקרבה

ובטח שחודשיים אחרי החתונה זה לא ממש מבחירה ולא ממש משמח

ובטח שמגיע לה פרס על זה . 

הוא לא כל גחמה של אישה הרה שמוצאת דרך לתזז את בעלה.

ויש לי ניסיון של די הרבה הריונות מכל הסוגים- ועדיין שום דבר לא מצדיק אישה טרוריסטית!!

ואישה שמרגישה שהריון הוא הקרבה- היא בבעיה בעיני.

תפיסה מעוותת.

הריון הוא הפרס. לא מגיע עליו פרס.

גם כשהוא קשה ואפילו קשה מאוד.

ואני אישית נהנית מההריון הנוכחי אבל בקודם סבלתי מאוד

אלא כדרכם של פורומים-

רק את דעתי.

ואין לי שום כוונה לחזור על התשובה.

נראה לי שאת קצת מתקשה להבין שהחוויה שלך היא לא זהה לכלל הנשים... לידיעתך יש נשים שחוות הריון קשה מאוד! מניסיוני הדל של 3 הריונות אני יכולה להגיד שהריון זה לא מחלה זה סבל מתמשך של 40 שבועות בלתי נסבלים בהם אני מקיאה ללא הפסקה עד כדי איבוד משקל מטורף. בשבילי הריון זו תקופה בה הגוף שלי משתנה לבלי הכר בצורה מזעזעת בעיני! בשבילי הריון זו הקרבה אחת גדולה לצורך הבאת ילד לעולם, תקופה מלאה חששות, סבל, כאב, פחדים, עייפות, בחילות, שוב כאב, עצבים, לבטים ושוב כאב... ולקינוח צירים חזקים הנמשכים מעל יומיים הולכים ומתעצמים מפלחים כל חלקה טובה שעוד נשארה מהגוף קורעים ופוצעים אותו לחלוטין.. ברוך ה' שבסוף יוצא מכל הסבל הזה דבר טוב!

שמחה בשבילך שאת חשה אושר שמחה ותקווה כל הריון ומקווה שלא תתבדי בהריונות הבאים בעז"ה.

ולכותב ההודעה- נראה לי שאתה מתקשה לחוש אמפטיה כלפי אישתך וצרכיה... תנסה קצת לשים את עצמך במקומה

בהצלחה

אצלנו אותו הדבר... ואנחנו נשואים כבר כמה וכמה שנים.

אני מאוד ביקורתית ומעירה על כל דבר. לפעמים בעלי אומר לי "אני מרגיש שמהרגע שאני נכנס הביתה את מחפשת אותי, במה אני לא בסדר"...

אני מודעת לזה ומאוד, מאוד משתדלת. זה לא קל. אבל זה שמדברים על זה הרבה, מחפשים ביחד שיטות להתגבר, זה עוזר. אני ממליצה לה לקרוא ספרים ולשמוע שיעורים על זוגיות ועין טובה. אפילו בספר "נשים מנוגה וגברים ממאדים" מדובר על זה הרבה.

(יש לי כמה עצות בשבילה אבל אני מניחה שהיא לא תקרא אותן).

תשתדל להבין שכנראה זאת היא, ככה היא. אני מתארת לעצמי שגם היא לא מושלמת... אבל זה אופי. תנסה להראות לה איך

ההתנהגות הזאת קורית גם מול אנשים אחרים בסביבתה. אמא ביקורתית לילדים זה דבר מאוד קשה. גם ככה היא תצטרך להתחיל לעבוד על זה, אז עדיף כבר להתאמן איתך...

ועצה לך כגבר - תגיד לה "את צודקת, סליחה". כמה שזה קשה. לא פה המקום להרחיב אבל זה בדיוק מה שיגרום לה (לדעתי) להרגיש מבוכה ולהתנצל על כך שהיא העירה. כי האנטי וההתעלמות שאתה מתאר רק מלבה אותה להעיר עוד ועוד. כך זה לפחות אצלי. בהצלחה!

זה לא צריך לבוא דרכך,

אחרת היא עלולה להעלב ואז היא לא תשמע אפילו לעצות טובות.

והלוואי שהייתי מיישמת בעצמי!

קודם כל - להרבות באהבה ובמילים חמות וטובות ופינוקים, משני הצדדים, כל הזמן (ולא נעים לומר אבל כשהיא בהריון - במיוחד אתה... תפנק אותה. אנחנו לפעמים בתקופות האלו כמו ילדות קטנות).

זה עובד טוב. למשל - כשאני באה הביתה אחרי יום שבעלי הכין לי אוכל מפנק לעבודה - אני מצליחה יותר להתגבר ולא להעיר על הבלאגן שהוא השאיר.

וספציפית לה - לנסות להזכיר לעצמה את כל הטוב שבבעלה (אתה). אתם נשואים טריים אז יותר קל לחשוב על כל התכונות המיוחדות שבגללם התחתנתם... לזכור שאין אדם מושלם, והיא בטח לא היתה מוותרת על שום תכונה של בעלה כדי לקבל במקום זה תכונה אחרת.

לא נעים אבל אם אין ברירה - לפעמים עדיף להשוות לזוג אחר שמכירים מקרוב. שבדבר הספציפי שמפריע הוא יותר טוב, אבל בחיים לא היית רוצה להתחלף איתם בדברים אחרים... זה עוזר לקבל פרופורציות (אני יודעת שזו עצה בעייתית, צריך לקחת אותה בערבון מוגבל ורק אם זה מתאים. אני למשל חושבת על אח שלי... לא על גבר אחר)

להזכיר לעצמי כמה פעמים ביום בעלי סולח לי ולא מעיר לי. על כמה דברים הוא היה יכול להתעצבן ולהעיר, ולא עושה את זה (ואז להעריך אותו עוד יותר על ההתאפקות...)

לזכור שזאת עבודת המידות הכי גדולה של החיים - שלום ושמחה במקדש המעט שאתם מקימים.

לזכור שלא היית רוצה שהילדים שיהיו לך יחיו בבית שכל הזמן מטיחים בו האשמות.

עצה שלי עוזרת - להתייחס בסלחנות, כמו לילד קטן. אל תעלב אבל... סיפור מצחיק: דיברתי עם סבתא שלי בטלפון והיא סיפר על סבא שלי שלצערנו כבר מתחיל יותר ויותר לשכוח דברים. ואז סבתא שלי נאנחה ואמרה: אין מה לעשות, זאת המחלה שלו... בדיוק אחרי שניתקתי את הטלפון בעלי עשה משהו שעיצבן אותי (לא זוכרת, לצורך העניין דיברתי אליו והוא ריחף והייתי צריכה לחזור על עצמי שוב ושוב). ואז חשבתי לעצמי: נו, אין מה לעשות, זאת המחלה שלו... וזה עזר לי להתגבר על הכעס!

לנסות לשמור את הדברים שמפריעים, ולומר אותם בנחת ובצורה מסודרת בשיחה זוגית רגועה (את זה אני בחיים לא מצליחה ליישם)

להחליט שכל יום מעירים רק על דבר אחד (זה לקוח, אולי עם שינויים, מ"נשים מנוגה".. נראה לי ששם הוא כותב לנסות שבוע בכלל לא להעיר, אבל החלטתי שזה גדול עלי...)

לנסות להיכנס לראש של השני. זה מאוד קשה אבל לפעמים אחרי שמסבירים לשני למה פעלת כפי שפעלת (כי התכוונת לטוב/ כי ככה הורגלת מגיל אפס/ כי היית נורא עייף/ כי יש לך בעיות קשב וריכוז וכד', הסיבה האמיתית) - אפשר לזכור את זה גם לפעם הבאה שזה קורה.

ולסיום - לזכור שלשנות אחרים כנראה לא נצליח. קודם כל, בוא ננסה קצת, טיפה, לשנות את עצמנו... (לא זוכרת בשם איזה רב שמעתי, שאי אפשר לשנות מידות של אדם אחר. אפשר רק לשנות הרגלים אצל אחר, אולי, מעט ולאט. כנראה שאתה ומהותך לא ישתנו. את ההרגלים שמפריעים לה תשתדל לשנות, אבל אי אפשר את כולם בבת אחת. פרה פרה...).

לגמרי.

זו דעתי.

ואם היא מעירה - אז באמת קודם כל תתעלם לגמרי מההערה, תגיד לעצמך שהרי היא עצמה אומרת שזה נכון שמעירה גם "סתם" ואינה מתאפקת בגלל מצבה הנוכחי; תשמע אותה בסבלנות. אח"כ תחשוב לעצמך האם היה משהו ענייני במה שאמרה - ואליו תשים לב. מה שלא - תגיד לעצמך, טוב, זו השותפות שלי בתחושות ההריון שלה..

ואם כדבריך, כשאתה מגיע, היא משוועת לתשומת לב שלך, אז תתן לה אותה לגמרי. תשאל אותה בחביבות מה שלומה ואיך היא מרגישה, ומה כואב.. תשתתף מעומק הלב. ומה איכפת לך אם היא ככה גם כשאתה לא נמצא, או שזה "מתעורר" רק לכבודך.. היא צריכה את תשומת הלב הזו? תיתן..  צדקה בחינם..  זה יעשה לה יותר טוב ואותך יותר טוב, ולשניכם ביחד טוב.

וכמובן, תשתדל לתת תשומת לב ולהתענין גם ללא מצבים כאלו, כדי שלא תחוש כאילו זה תנאי הכרחי לזכות בהתענינותך..

וכשהיא תרגיש יותר טוב - אתה יכול להזכיר שאתה מצידך משתדל להתעלם מהערות לא-מוצדקות שאינה מצליחה להתאפק מלאומרן, ושתשתדל גם היא למעט בהן..

הצלחה רבה.

על הנושא

לימוד משותף יכול לחזק מאוד את הקשר גם אם אינו בנושא

כל זוג נשוי צריך ללמוד כיצד מעירים הערות אם בכלל

אני ממליץ על ספרו של הרב שמחה כהן הבית היהודי  יכול לעזור מאוד  יש שם כמה פרקים שקשורים לנושא

אני מעריך שיש עוד ספרים טובים על הנושא

(התעלמתי בתגובה מכך שהאישה בהריון אם כי ברור שהחומרה של המצב קשורה לכך ובהחלט נכון

מה שכתבו לפני שאין לשפוט את האישה במצבה ויש להבליג )

בדברים ששייכים רק אליך? לבית? לשניכם?

אתה לא מספיק מעריך כמה זה קשה לה ההריון. זה נורא הבחילות כל היום, ההורמונים והרגשות שמשתוללים כל היום, מן הסתם היא גם קצת חוששת מהלידה, מאיך יהיה אם התינוק, ותוסיף לזה שהגוף פתאום משתנה- יש מקומות רגישים פתאום, נפיחות, קשה לישון, עייפות מוגזמת, הגב כואב. בקיצור- היא עובדת קשה להיות בהריון. תעריך את זה!

בנוסף, אני יכולה לספר לך ששעות הערב הן בהחלט השעות היותר קשות לרוב הנשים בהריון (יש כאלה שדווקא קשה להן יותר בבוקר, אבל לרוב לקראת הערב זה נהייה בלתי סביל). וכשאתה מגיע הבייתה אחרי יום שלם שיכלת להתעלם מההריון שלה- משהו שתאמין לי שהיא הייתה מתה לעשות- מגיע לה להתפנק קצת! מגיע לה שתשקיע בה ותפנק ותדאג לה!

תזכור- היא בהריון בשביל שניכם, אז אתה צריך להשלים את זה.

מצד שני, נשמע שחסר לך הערכה ממנה. שהיא לא מעריכה את כל הפעמים שאתה משקיע בה, מפנק אותה ומבליג על הערות בוטות. 

אם אני צודקת- וחסר לכם ההערכה אחד מהשני- הייתי מתחילה מזה שאתה תעשה את השינוי. תתחיל להגיד לה כמה אתה מעריך את זה שהיא בהריון, כמה אתה מבין שקשה לה. תעשה דברים קטנים בשבילה מתוך שמחה. רב הסיכויים שהיא תתחיל להעריך את מה שאתה עושה ותיצור אווירה שונה בבית.

בהצלחה!

חלב ודבש- נהדר שלך היו הריונות קלים כ"כ. מרתיח אותי שאת מעיזה להשליך את ההריון שלך על נשים אחרות- יש נשים שזה מאוד קשה להן ואין לך זכות לשפוט אותן בלי לדעת איך זה!

אבל לאט לאט לומדים לתפקד כתור בעל של אשה בהריון...

הרבה דברים שמפריעים לה עכשיו זה רק בגלל ההריון ולא באמת בגללך

אם תצליח "לקחת באיזי" להבין שזה לא אישי

לתת לה לפחות הרגשה שאתה שומע ומקשיב ואכפת לך 

גם אם בתכלס לא תוכל לתת לה כל מה שהיא רוצה 

לענד זה יכול לעזור מאוד מאוד 

ועוד טיפ חשוב - מאוד חשוב לפנק אשה בהריון. זה מאוד תורם לרוגע שלה

אם יש איזה אוכל שהיא אוהבת, או שנניח נורא מפריע לה הכלים ואין לה כוח לשטוף

וכנ"ל על זה הדרך , שהיא תרגיש שאתה איתה בהריון הזה 

(וכן , לוקח זמן ללמוד את זה גם לזוגות ותיקים יותר )

ואני אהיה קצת בוטה-

זה פשוט זוגיות של שני אנשים שרואים כל אחד את עצמו.

אתה מתלונן שהיא רואה רק את עצמה ואת הקושי שלה (לפחות ככה אתה מפרש את מעשיה)

אבל תקרא את עצמך- אתה לא רואה אותה בכלל.

אתם חייבים שניכם לשנות גישה ומהר.

יש לא מעט זוגות שהיחסים בינהם הופכים לקרב כוחות- מי יגיד את המילה האחרונה, מי יותר, יחסי קח-תן וספירה כל הזמן של מה עשיתי ומה קיבלתי.

אתם לא רוצים להגיע לשם...

אתם צריכים לעשות סוויץ' לזוגיות אחרת. 

שמעתי פעם משהו מאד חזק- תמיד בין בני זוג יהיו פערים, כל אחד נמצא בקצה אחר. יש להם שני דרכים להגיע לעמק השווה- או שכל אחד ימשוך את השני בכוח עד שיפגשו קרוב למקום של החזק יותר, או שכל אחד יתקרב לעבר השני- עד שיפגשו באמצע- במקום ההגיוני יותר.

המקרה הראשון יוצר משקעים רעים, יוצר אכזבות, הרגשות שלך קורבן.

במקרה השני- אתם מגיעים לאותו מקום בדיוק- רק עם תחושה טובה, שאוהבים אתכם ורוצים בטובתכם.

לגבי ההערות שלה- תבקש ממנה שלפחות תעיר לך בגוף ראשון (קשה לי עם.. מפריע לי ש... היה לי יותר כיף אם..) זה כבר נשמע שונה.

לגבי ההריון- זה לא הנושא פה. זוג שעובד נכון- ימצא את הפיתרון שנכון לו בהריון, וזה שונה לחלוטין בין זוג לזוג. לכל אחד נכון איזון שונה בין הצרכים של כולם.

אם אתם לא יודעים למצוא את דרך האמצע- אז גם אחרי שיעברו הבחילות והיא תרגיש מצויין- לא תמצאו אותה בדברים אחרים.

אם אתם בקרב של משיכת חבל- זה יתבטא בכל מקום.

אם אתם במקום של אכפתיות אמיתית וכנה, של אהבה שהיא לא אנוכית, של ראית האחר ורצון חזק שיהיה לו טוב- גם אם אני אצטרך להקריב בשביל זה- זה גם יתבטא בכל מקום.

פרקטית מה כדאי לך לעשות? קודם כל להבין, להסתכל על עצמך ועל מה שאתה חושב\מרגיש\מאמין.

לנסות לבודד עובדות מפרשנויות

וקודם כל- לעבוד על עצמך- להיות יותר נותן בלי תמורה. יותר אכפתי, יותר אמפתי.

אח"כ תנסה לדבר איתה על זה. לבקש ממנה להיות כזו יותר.- כמובן שבעדינות, בגוף ראשון, בזמן טוב.

שיהיה בהצלחה!

הוא הפתרון הכי גרוע שיכול להיות!! זה התנהגות ילדותית

אולי הגברים מיד חושבים על הפתרון הזה. אבל זה רק עושה הרבה יותר נזק.

תמיד לברוח/לחזור מאוחר/לעשות ברוגז/כמה שפחות להיות בבית. זה פתרונות שצריכים להיות מחוקים מהאופציות

מהיום ועד 120 בעז"ה. לא לחשוב על התמודדות בצורה כזת

אח"כ שיש ילדים זה נורא ואיום.

וכשצד אחד עושה את זה הצד השני חיב לא להסכים לזה בשום אופן מההתחלה,

אפילו שאולי זה נשמע משפיל שבעל או אישה עושים ברוגז והצד השני רודף אחריו, אז זה לא צריך להיות בצורת רדיפה אלא פשוט להבהיר שאין מצב לכזה דבר. פשוט להלחם על זה. כדי שזה לא יהפך להרגל.

אהבה נתונה במבחן כשלאחד הצדדים קשה ואז השני צריך להתעלות ולהפגין את אהבתו

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?