יטה את הנר?

תשובה -  כנראה שכן, אבל אסור לו לעשות את זה.

א. האדם מחוייב לתקנת חכמים

ב. גם אם לאדם נראה שהוא לא זקוק לתקנה, זה לא אומר שזה נכון.

יש רבנים גדולים שאמרו שמאוד קשה לעמוד בזה -

אתה בדיוק באמצע התוס' ונכבה לך הנר. זה גיהנום

(נדמה לי הרב אלישיב)

ואם צדיקים גדולים כאלה התירו משמע שיש על מה לסמוך, הרי לא התירו כהוראת שעה אלא זה היה דבר שבשגרה..

מבואר שהיו מקוננות

הדברי חפץ [דרוש ל"ג קיג.] כתב להוכיח מזה שאסור רק כששרה כדי שישמעו והוא מתכוין ליהנות ולא אם שרה קינות לשבר את הלב אין בזה איסור והתפא"י [מו"ק פ"ג יכין ס"ק ס"ח] הקשה איך מותר לשמוע מקוננות וכתב בשם אביו שי"ל שכשהמת מוטל לפניו אין לחשוש להרהור. ומשמע שאסר גם כשלא מתכוין ליהנות. וכ"כ הקנין תורה בהלכה [ח"א סי' כ'] בפשיטות. 

כתב החינוך [מ' קפ"ח] שאין לסמוך ע"ז בזמנינו. וכ"פ החוט שני [אה"ע סי' כ"א סק"ג ענף ד]. 

הוא רק אומר את ההלכה

אני לא מבין למה להמציא מחלוקת

ולא זכור לי מישהו שמביא את זה

(ולמדתי את הנושא ברצינות, המראה מקומות שאני מביא הם ממה שכתבתי על זה, לא מחיפוש)

יש"כ

אבל גם הריטב"א מסיים "אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול "

מביאים חלילים בשביל המקוננות...

כך שזה סוג קינה של שירה

אין לי הזכות לכך.

אני יודע דבר אחד - כיום יש לי רב, כיום יש גם ספרי הלכה, וכיום אני הולך על פי מה שפוסקים היום.

גם בתוך גבולות קול באישה ערווה יש מנעד רחב לכאן ולכאן, מאלו שמתירים לשמוע קול אישה ברדיו, שלא שרה על מין וכו' - ועד אלו שאוסרים כל שירה שהיא, גם דרך רדיו ושאינו מכירה וכו' וכו'...

ומה שמסופר בגמרא על רבנים ענקיים - אני כמובן וכמובן לא אתיימר להיכנס לראש שלהם ולהבין מה הם התכוונו במה שעשו - אבל אני לא אנהג ככה, כי הרב שלי מורה לא לנהוג ככה.

ושמעתי על הבדלים לפי סוג השירה

הכי פשוט שכל אחד ישאל את הרב שלו

הקב"ה ברא גברים, והכניס בהם טבע מסויים.

התורה דורשת מאיתנו להתעלות על הטבעיות שלנו לעיתים.

היסטוריה אני לא יודע, באקלים החברתי של היום לא נמצא דבר כזה

אצל אנשים שאינם פרושים מהציבור.

את הדבר האמיתי, היום הכל מעושה, הצגתי..

בשביל אמונה-צריך לפתוח ספרים, סבא שלי ושל רבים פה לא ידעו מה זה ספרי אמונה, זה היה טבוע בהם כ"כ חזק וזה היה משהו פנימי ולא משהו שאני צריך לשבת עליו בסדר ערב כדי להבין, והיו גם מוכנים למות למען זה ולמה? כי זה לא היה משהו מעושה, היום כל דבר שואלים מליון שאלות, כך גם לגבי אמונת חכמים.

צניעות כנ"ל- הצניעות פעם הייתה טבעית, גבר לא היה מתייחס לאישה כאל אובייקט אלא כאל משהו טבעי ולכן גם אם היה שומע את קולהּ, זה לא היה ממש מפריע לו, אני לא בא לומר שלא היה אז יצר הרע, ודאי שהיה אבל אני חושב שבדורינו עם כל החומרות שהוספנו על עצמו גרמנו לזה להיראות יותר מפחיד ויותר קיצוני ממה שזה באמת..

ותראה כמה בחורות היו נכנסות להריון לפני החתונה...

אתה תראה שזה לא היה כל כך "טבעי"

היה הרבה עם הארצות, ומה יעשו גדולי הדור שאין דורם דומה יפה.

ואתה רואה בתשובות את הרבנים מנסים לעמוד בפרץ, וידועים שאין בכוחם לסכור את כל הפירצות

זאת ההתרשמות שלי

פשוט קראתי תשובות של רבנים

מה עושים כשהיא נכנסה להריון והוא לא מסכים להתחתן אתה?

ונראה מדבריו שזה היה חזון נפרץ

גם שמעתי שהיו מקומות שנשים טבלו באמבטיה!!!

מסתבר שהיו קהילות יותר טובות, וקהילות פחות טובות

אסור להכליל

רק רציתי לומר שקשה ללמוד מזה

נראה לי הרב יצחק חזן ביחוה דעת

אהבל אני לא בטוח

באקלים שכזה, מה שקשה כשאתה חי בתרבות פתוחה.

ומה שאנחנו מרגישים על זה = זה מה שזה באמת.

תסתכל על איך ערכי המשפחה היהודית נראים כיום,

בהשוואה לאיך נראו אצל סבא שלך ושלי.

את התפרקות ערכי המשפחה לא גרמו הרבנים בעלי החומרות,

אלא התהליכים שעברו על החברה והתרבות.

לא..היום אנחנו לא יכולים להגיד את זה כי אנחנו בכלל לא ברמה שלהם..

איפה הם ואיפה אנחנו..

יש כזה משפט אם הם היו כמלאכים אנחנו כחמורים או משו...אוף..הוא ברח לי ובטח זה נשמע מטומטם ככה אבל רק את הרעיון רציתי- הם היו בדרגה הרבה יותר גבוהה משלנו, והיום......

אני לא מדבר על תקופת הראשונים או על תקופת התנאים, אני מדבר על על לפני 40 50 שנה במרוקו וישבו שם גם אנשים פשוטים..

בתלמוד בבלי נאמר: "אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר‏‏ "כי קולך ערב ומראך נאוה"." 

ואילו בתלמוד ירושלמי נאמר: "שמואל אמר: קול באשה ערוה, מה טעם? "והיה מקול זנותה ותחנף הארץ" וגומר."

את ההלכות, אמצא עוד מעט.

רזי ברקאי.

זה לא היה ראוי להתהדר בנוצות של אחרים.

ואל תהיה שקרן - זה עובדה. קול של אישה זה כל ערב, ויש לזה מקורות בפסוקים של התנ"ך שאתה כנראה לא מחזיק ממנו בכלל ("כי קולך ערב") - והאיסור הוא להינות מקולה של אישה זרה שאיננה אשתך (בהסתייגויות של אחיות ואמא וסבתא...).

עקרונית, אם אתה מקשיב להרצאה של אישה בכוונה להינות מהקול שלה - אתה אכן עובר על עבירה. אבל בעניין של איסור כללי - חז"ל אסרו בסופו של דבר רק קול זמרה שהוא הקול הכי נעים וערב, ולזה הם אומרים שהכוונה.

ולכן, גם אם מישהו "שקולה של אישה כזאת או אחרת לא ערב לו" - הוא לא מעניין אף אחד - הפסיקה היא פסיקה לכולם, נקודה.

בתוך הפסיקה יש דעות רבות למה בדיוק הכוונה, אבל על הפסיקה עצמה הרבנים לא מערערים - מקסימום מקילים עד הגבול המותר. 

ולא, אם אתה טוען שמי שקולה של אישה ערב לו הוא סוטה - הרי שהבעיה היא בך. זה כמו להגיד שמי שרואה אישה ערומה וזה יפה בעיניו, הוא סוטה. ממש לא. היצר הטבעי והפשוט זה לא סטייה - ופסוק מפורש שאומר לך "כי קולך ערב ומראך נאוה" - הוא קצת יותר רציני מהסברות כרס שלך.

אז יש לי חדשות בשבילך!!! 

חדשות מרעישות!! 

קול של אישה - זה נורמאלי וטבעי ונכון שיש לשיר של אישה הנאה שהיא לא מוזיקלית בלבד! 

או שאתה כזה צדיק שאתה לא מכיר שירים שהם נחשבים מיינסטרים של מוזיקה בעולם- ויש להם מרכיב הנאה לא-מוזיקלי חזק

או שאתה כזה נעל שאתה שומע דברים ולא מרגיש מה שאתה שומע (מחילה)

או שאתה כזה צדיק נשוי לאישה כזו צדיקה שכשהיא שרה לך שירים אז אתה חושב על השכינה הקדושה ולא על זה שהיא מתכוונת כוונות מסויימות בשיר שלה.... 

נכון, יש שירה שהיא רק מוזיקאלית

אבל היא מיעוט... וקשה מאוד לבודד אותה... 

(למשל אחד הדברים שההלכה מבודדת- שהאיש לא מכיר את האישה\ לא רואה אותה- שומע רק קול, צליל, ולא הקשר של דמות) 

חזל לא נתנו איסורים לשיעורים או לחצאין וכולי 

מה שאסור אסור ומה שמותר מותר 

שדרותי- 

אין לי מספיק מקורות כמו כמומחים פה, כדי שלא יטפסו עלי

בקצרה- יש הרבה צדק בדבריך, יש כמה סיבות סוציולוגיות שרבנים טיפסו על עץ גבוה בדור האחרון בנושא הזה

אולי אם תאמר את זה פעם רביעית זה יהפוך להיות נכון

מה הטעם לומר שוב ושוב אותו דבר?

וההנאה ממשהו נשי, אסורה.

יש נשי, ויש מיני, זה לא אותו דבר. 

הגישה שלו. הוא מנסה בכוח להיכנס דווקא - וברגע שמביאים לו שההנאה שעליה מדובר היא לאו דווקא מינית, הוא בוחר לשתוק ולא להגיב כי אז קלונו יגלה ברבים.

הוא יחזור שוב ושוב על המנטרה שמי שמקשיב בצורה מינית הוא סוטה, כדי להראות לכאורה עד כמה ההלכה מעוותת, ולא יתייחס בכלל לטענות האחרות - בתקווה שעוד מישהו יפול במלכודת שלו.

אלו הכי מסוכנים, סתם שתדעו...

ב  ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו, לאחת מן העריות; וכן לשחק עימה, או להקל ראש.  ואפילו להריח בשמים שעליה, או להביט ביופייה--אסור; ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות.  והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות--כמי שנסתכל במקום התורף; ואפילו לשמוע קול הערווה, או לראות שיערה--אסור.

תן עוד...אני מת שיהיה לי אוסף שךל פנינים כאלו שאוכל לשלו בעת מצוקה!!! 

אשרייך ששימחת יהודי...

ארגז חול משל עצמך בבית...את יודעת כמה עולה היום שק חול???

שמביאה כל יום קצת מהארגז חול בגן לבית...

הדברים האלה יכולים להוציא אותי מדעתי ושלוותי.

שרה שרה שיר שמח.

אל תדאג, היא מתחת לגיל 3

חחח עכשיו אני מרגישה כמו גננת- אומרת מי מהילדים היה בוגר יותר ומי צריך לבקש סליחה.

שורש תבקש סליחה.

לדבר איתי בגן.

אם אני עושה קול של גבר או חיקוי מסויים בשירה זה עדיין אסור? [וזה לא מגרה אף אחד תאמינו לי]

אנחנו עדיין לא פוסקים, והתייחסות לחיקוי לא מצאתי בפוסקים, בידיעתי הדלה. אבל את יכולה לשאול רב בקלות היום באינטרנט או בישיבה הקרובה לביתך

ב"הצלחה!

פדיחה לשאול רב את זה, רק שלא יחשוב שאני מהחלל החיצון או עם תסביכי אישיות

מקווה שאזכור את זה

אל תשכח!

הנושא הזה רגיש

זה לא משנה ליהדות.

גם אישה זייפנית רצח אסור לגבר לשמוע.

לי יצא שדוקא יש מקום להקל

אבל עפר אני תחת כפות רגליו

אני כבר שנתיים עם השאלה הזאת בתהיה אם זה צנוע או לא... בעיה חח

וזה בסדר, יש לי רעיון [יום חמישי הקרוב..?] תחשבי ובואי לאישי

יש קול של אישה שהוא ניטראלי- מוזיקה פשוטה (למשל- מקוננת, או קוראת במגילה)

יש קול של אישה שמבטא נשיות 

יש קול של אישה שמבטא מיניות ברורה 

את האחרון ברור שאסור (אלא אם זה אשתך מותרים וכולי) 

השתי קטגוריות הראשונות- 

א יש מחלוקת אם הם באמת שונות או לא 

ב יש מחלוקת על היישום ההלכתי שלהם- מה מותר ומה אסור ומתי 

הבנתי פה משהוא או שזה בכלל לא מתחיל? 

או "Rק בגלל ההנאה המינית"?

האיסור מהגמרא מנומק בפסוק "כי קולך ערב" - הקול ערב - ולכן אסרו, כי אסור לגבר להנות מקול של אישה שהיא לא אישתו. וקול של גבר מותר לו.

איפה ראית בזה שכתוב במפורש שרק בגלל שיש בזה הנאה מינית זה אסור?

ואני לא נכנס בכלל לשאלה האם זה נורמאלי או לא נורמאלי שתהיה הנאה מינית מקול. (רק דבר אחד - לא אתה מי שקובע את הנורמאליות בקטע הזה. גם לא אני.)

ורק שאלה אחת לי אליך, מעניין אותי לדעת מה אתה חושב - האם במראה כן אדם "נורמאלי" יכול להתגרות מינית מאישה?

דכל שמתכוין לשמוע קול זמר ממילא כוונתו ליהנות

http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=928&st=&pgnum=140\

והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות

שאני התייחסתי לזה בטבעיות, ולא הרגשתי כלום...

עד שאמרו לי שזה אסור, כי זה אמור לגרום לי להרגיש.

(וזה לא נבע מצדקות)

וגם אחרי שאמרו לי, אז רק לפעמים זה הרגיש.

כמובן שבפועל אני מקפיד, גם אם לי אין את 'הסיבה' שבגינה אסור.

ו'למחכה לו', יכול להיות שהשאלה שלך כאן כן במקום.

אבל באופן כללי, אתן לא יכולות להבין מה אנחנו הגברים מרגישים או לא.

וגם אנחנו לא יכולים להבין את ההרגשות שלכן.

 יותר קלים תכלס...

חוץ מזה שבנים שרים לידך ואת חייבת לשתוק... וואי איזה סיוט זה...

חוץ מזה שזה מזה כיף לשיר ברחוב... אם הייתי בן, הייתי מנצלת את זה 

אבל... מממ מה לעשות... ברוך שעשני כרצונו

החיים שלנו היו קלים הרבה יותר...היינו יכולים ללכת עם עיניים למעלה בתחנה מרכזית, היינו יכולים ללכת גם ליד חוף ים בטיול הרגלי אחר הצהריים, היינו והיינו והיינו...

ה' נתן לנו משימות, מצוות - ואנחנו שומרים עליהם... אין טעם להגיד "אם..." כי זה לא ייגמר

(אגב, תחשבי איזה סיוט זה לבן שמקפיד, כל פעם שהוא נמצא במקום שיש רדיו, ויש שיר של אישה, והוא מחמיר שגם באונס הוא צריך להתאמץ לא להינות מקול האישה בכלל - וזה מאוד קשה...

את משווה?!

תנסי פעם לעמוד באוטובוס כשיש קופה אחת מימינך, קופה אחת משמאלך, קופה לפניך וקופה מאחריך.

הדרך היחידה לשמור על העיניים זה להסתכל על התיקרה, או להסתכל על הנעליים שלך

וכך אתה נוסע חצי שעה, (בלי פלאפון שתתרכז בו)

וכך יום יום

נראה אותך.

ואת עוד מתלוננת...

תנסי פעם ליסוע באוטובוס ולהסתכל רק חמש דקות על הנעליים.

תנסי פעם ללכת ברחוב ולהסתכל למעלה מעל הראש של האנשים, כדי לא להיתקע בעמודים

פרה? היפופוטם?

את לא יכולה להתלבש??!!

כמה כבר עולה בגדים??!!

למה לחסום לי את שדה הראיה? הקב"ה ברא עולם כל כך יפה, ואת תוקעת אותי בנעליים שלי!!!!!!!

(ברוך ה' שאני חי בעיר חרדית, ונפטרתי מהבעיה הזאת. זה היה סיוט!)

את לא נתקעת בגללה, חוכמה גדולה.

אני זוכר שנסעתי פעם באוטובוס ועלו מסמינר חרדי חבורה ענקית של בנות, והתמלאתי הכרת הטוב אליהן שהן מתלבשות...

ברור שהן מסכנות, אבל אוף!!!!

ברור שאם יש לי מקום ואני יכול לשבת, אני מסתכל בחלון על הקומות שניות (כי הרי גם ברחוב יש בעיות) וזה הרבה יותר כיף

אבל מה לעשות כשאין מקום ואתה תקוע במעבר?

ובאמת בקניון למדתי את הדוגמא של המרצפות בעל פה, והייתי שם עם הבן שלי, אז עשינו מחקר איזה צבע יש למרצפות הלבנות והשחורות, ואם יש צבע אחיד, וניסינו למצוא שניים שוות לגמרי וכו'

נניח שאתה מכנה אותן ככה כי זה עוזר לך להתמודד

עם היצר. אז למה לכתוב את זה כאן בפומבי?!

הרי מצד האמת, הן תינוקות שנשבו, בנותיו האהובות של ה' יתברך. 

מצדינו הן מכשלה שעלינו להישמר ממנה, בסדר,

אבל אין סיבה לכתוב בפומבי בצורה משפילה על בנות ישראל.

מה אתה משווה!!!! מישהו דיבר על הנסיון שלכם?!?!?!

ברור שהנסיון שלכם קשה!!!!! ברוך שעשני כרצונו!!!! 

ואתם תותחי על שאתם עומדים בזה!!!! וגם אם לא, אז לפחות תותחים בזה שהוא מאמין ביכולת שלכם לעמוד בכלמיני...

(ד"א, לך תדע איזה נסיון קשה יותר, אגב, מה קשה יותר, דיאטת השמנה או הרזיה...?)

ואגב, זה באמתתתתת קשה לא לשיר בקול!!!!!!!!!!

לא להרזות, כך שאני לא יודע איך זה דיאטת הרזיה.

מצד שני, במשך חצי שנה אכלתי רק פירות וירקות חיים (לא לחם, לא תפו"א מבושלים, לא פסטה, לא אורז, שום דבר מבושל!) רק בשבת הייתי אוכל נורמלי

בסוף נראיתי כמו ארנב!

זה היה ניסיון הזוי של איזה מטפלת טבעונית בשביל העיניים שלי.

תנסו פעם לאכול כל היום אבטיח. אתה רעב כל הזמן!

אז אם בדיאטת הרזיה רעבים כך, זה במפורש יותר קשה

איזה 'נראה'. בטוח

אני שמעתי את הרב ואני כותב את מה ששמעתי!

הגרסה שאני שמעתי היא שהרב שמע אותה רק בגלל שלא הכיר את המראה שלה, ויום אחד מישהו הראה לו תמונה שלה, ומאותו יום הוא הפסיק לשמוע את שירתה, אבל גם קילל בקללה נוסח הרב עובדיה את מי שהראה לו את התמונה.

ת'אמת אני יכול לשאול חבר שנשוי לנכדה של הרב אולי היא יודעת משהו מהסיפור

שאפילו אם מכירים את האישה מותר לשמוע את קולה דרך מכשיר חשמלי (כל עוד אתה לא רואה אותה בזמן שהיא שרה).

כי הקול שלה הוא דיגיטלי, ולא ממש קול באישה!

(הרב אליקים לבנון, שדווקא ידוע בד"כ בדעותיו המחמירות בעניינים כגון אלו)

אבל רובם החמירן בזה

הנה סיכום של שכתבתי על זה

כתב הבית שערים [חאו"ח סל"ג] שאם שומע אשה בקלטת ג"כ יש לאסור, שגם בזה יש חשש הרהור. וכ"כ השלחן מלכים [ס"ה הלכה למשה ס"ק קנ"ג] והפרי השדה [ח"ג סל"ב] והחלקת יעקב [ח"א סי' קס"ג] והברכת חיים [ירוחם סי' כ' סק"ח].

והאשל אברהם [ניימרק ברכות כד.] והציץ אליעזר [ח"ה ס"ב סק"ה] צידדו להקל בזה. וכן צידד קצת הבית דוד [לייטער סי' קפ"ח]. וכן השה"ל [ח"ג סקפ"א] כתב שיש בזה צדדים והכריע לאסור. והגרע"י [הליכות עולם ח"א פ' בא ס"ט] פסק בסתם ויש לאסור וכתב לגבי ק"ש שלכתחילה יש להחמיר אבל המיקל יש לו על מי לסמוך בצירוף שי"א שאין איסור לקרוא ק"ש כששומע קול אשה עי' באו"ח סי' ע"ה ס"ג

אתה מדבר על ראבי"ה כאן

http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14534&st=&pgnum=63

ראבי"ה מדבר האם יש איסור בק"ש בקול אשה שהרי אסרה התורה בק"ש רק בראיה, ואינו רואה את הקול, וע"ז כתב שיש הרהור גם אם אינו רואה את הקול.

אבל לא כתוב בראבי"ה שיש הרהור גם אם לא ראה מעולם את האשה.

אפשר עדיין לומר שאין יצה"ד שולט אלא במה שעיניו רואות, וכל שלא ראה אותה מעולם אינו שולט בו.

אבל אחרי שראה את האשה, הקול גורם להרהור אע"פ שאינ רואה את הקול, שהאדם מדמיין בליבו את מראה האשה שראה כבר.

זה לא הנידון שלו

הנידון שלו אם הסוגיא נאמרה לגבי ק"ש או לגבי לשמוע

הוא חייב לדבר על האם מותר לשמוע כשלא ראה מעולם את האשה?

ומה שאתה אומר בסברתו שהאיסור הוא בקול גם בלי יחס לאשה -אינו כתוב בדבריו

סברתו שאע"פ שאינו רואה את הקול - הקול נמצא כאן לפניו והוי כסומא שאינו יכול לראות שאעפ"כ אסור בק"ש

הוא לא מדבר על היחס לאשה מילה אחת, זה בכלל לא הנושא שלו, הנושא שלו הוא הלכות ק"ש.

ומה שכתבת שהאיסור בהנאה מנותק מאיסור הרהור, וגם כשלא שייך הרהור שייך איסור הנאה, אינו נראה לי גם בכל הלכות קריבה לאשה.

אם הגמ' מתירה למי שנראית בעיניו ככשורא להרכיב אותה על הכתפיים, מבואר שכשאין חשש הרהור גם אין חשש הנאה.

איך לא יהיה ערב ?

במייל קטע בסוציולוגיה על זה, בחיים לא שמעתי על זה לפניי, אמנם  זאת רק דוגמא להמחשת רעיון מסויים, אבל יכול להיות שתימנים באמת עושים את זה עדיין?!

זה הקטע ששלחו לי- [חשתי צורך לשתף, אם למישהו יש מושג אם זה נכון העניין של הפייטנית, גם היום..?]

"..כששכן שלנו במקום מגורי החדש -בשכונת גבעת הסלעים בראש העין- מר לטוביץ נפטר, ביקשנו בן זוגי ואני לנחם את משפחתו והגענו ללוויה. עשרות האנשים- גברים ונשים כאחד- הצטופפו ביניהם ופנו חרישית לכיוון הקבר. הבן הבכור אמר קדיש באיפוק רב. הבטתי בו בהערצה: כיצד יכול הוא לאסוף את רגשותיו ומלבד דמעה לא לפרוץ בבכי? לאחר הקדיש, ביקשה אשתו לשאת מספר דברים. כמה שהיא הייתה חזקה! כמה שהיא הייתה מאופקת! בתום דבריה הקריאה קטע משירו של "יהודה עמיחי" שהיה המשורר האהוב על מר לטוביץ.

אלא שעם יציאתנו מלווייתו של זה, נתקלנו בלוויה נוספת- של אחד מתושבי השכונה הישנה - מר שרעבי כמדומני היה שמו. קהל הגברים עמד במרכז הרחבה ונשא תפילה, בעוד הנשים האומללות נדחקו הצידה והצטופפו על מנת לא לפלוש לנחלת הגברים. בנוסף לכך, לא יכולתי שלא להבחין במחזה פרימיטיבי, קולני, המוני וברברי כשאחת הנשים צווחה בקול ונשאה דברים בשפה התימנית- אותם לא הבנתי, הכתה עצמה בפניה ובראשה והוסיפה לצרוח צרחות אימים, בעוד הנשים מסביבה התייפחו בבכי בלתי נשלט.

"..ממש כמו שבט חסר תרבות באפריקה".. מלמלתי בשקט לעבר בן זוגי, ".. מה היא צורחת? איזו התנהגות זאת? ואם היא בוכה, למה להספיד בערבית? אנחנו חיים במדינת ישראל ומדברים פה עברית.. איזו בושה!".. בן זוגי הביט בי וחייך: ".. חכי רגע, בואי תסתכלי על המחזה "הברברי" הזה כלשונך פעם נוספת".. בן זוגי אחז בידי וכשאנו צופים במשפחה התימנית האבלה החל להסביר לי: ".. לאישה הזו יש תפקיד חשוב מאוד בקהילה, היא מכונה בשפה התימנית "הַמֶעַדֵדֵה" כלומר "המקוננת".. למעשה, אישה זו אינה בהכרח בת משפחת הנפטר, לעיתים היא מוזמנת ללוויה על מנת לשאת דברי הספד וקינה.. זוהי תפילה לצורך עילוי נשמת הנפטר לעולם הבא.. דברי קינתה מסייעים לאבלים לצלוח את הטקס הקשה ולהתמודד עם האובדן.."

* "באמת?" השתוממתי- "לי זה נשמע כאילו היא סתם צורחת"..

* " לא, היא לא סתם צורחת.. לצרוח כל אחד ואחת יכולים.. היא נושאת הספד בשירה פיוטית ומרגשת.."

לפתע עצר בן זוגי דבריו והאזין בקשב רב לדבריה, לאחר מספר רגעים פנה אלי בשנית ותרגם שורה מדברי ההספד של המקוננת:

"תיעתר אלוהים לקול תחינתנו ופתח לו שערי שמים..

כי דמעותינו כאן נשפכות כנהר שוצף מים..

עשה עמו ישועה, נהג במשפחתו ברחמים

כי אין לנו מנוחה, אין לנו ניחומים"..

ניסיתי לתרגם לך שורה מדברי ההספד של המקוננת.. אלו דברי שירה ופיוט הנעימים לשומעים אותה, בדיוק כמו שנעימים לך שיריו של יהודה עמיחי…

איזה סיפור יפה על הַמֶעַדֵדֵה. כנראה שזה אותו שורש כמו המעודדת בשפה העברית.

ועכשיו ברצינות. לא צריך לקבל את זה כתורה למשה מסיני. זאת דעתו של חכם אחד. בוודאי יש הרבה חכמים שחושבים אחרת. כל המלמד בתו תורה -- כאילו לימדה תפלות. ולעומת זה -- חייב אדם ללמד בתו תורה !  אותו חכם שפסק שקול באישה ערווה -- פשוט לא חשב על כל התוצאות שיכולות לנבוע מפסיקה כזאת. הוא רק חשב על היצרים שלו עצמו ואיך להתמודד איתם. הוא לא חשב, למשל, על מה שפסיקה כזאת יכולה לעשות לנשים. חז"ל , עם כל זה שהיו חכמים , ושכוונתם היתה לשם שמים, היו בני אדם נורמלים עם יצרים אבל הם גם היו חלק מהתקופה שלהם שבה מעמד הנשים "לא היה משהו" כפי שאומרים היום. לכן, לפעמים, אנחנו נתקלים במיני פסיקות כאלה.

מעניין להזכיר בהקשר זה שחז"ל עצמם הרשו לעצמם לפעמים לפסוק בניגוד לדברים מפורשים בתורה כי הם הבינו שבמקרה מסוים כזה או אחר מה שכתוב בתורה לא משרת את רוח התורה -- אז הם מצאו דרך לעקוף את זה. למשל במקרים של פרוזבול והיתר עסקה. בתורה כתוב במפורש שאסור לקחת נשך -- כלומר: ריבית. אבל חז"ל מצאו דרך לאפשר את זה כדי שלא יהיה מצב שלא יתנו הלוואות לעניים. הוא הדין בעניין שמיטת כספים.

ולענייננו -- אני סמוכה ובטוחה שאילו היה אותו חכם חושב על כל הצער והמחלוקת שייגרמו בגלל ביטוי טבעי של שמחה הוא לא היה פוסק כך. הוא היה אומר -- עליך להתגבר כארי ולכבוש את ייצרך ולא להכפיף את מחצית העם לחולשותיך.

בכל מקרה, כשמרים אחות משה לקחה את התוף בידה ויצאה בראש הנשים בוודאי גם ליוותה את התיפוף בשירתה. או, ליתר דיוק, יש להניח שהתיפוף רק ליווה את שירתה ושירת יתר הנשים. וכשהבנות שרו "היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" -- שאול וכל הגברים שמעו את שירתן. אלמלא כן, זה לא היה מרגיז כל כך את שאול...אין גוזרים גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה.

"אם הם כמלאכים אנו כבני אדם.. ואם הם כבני אדם אנו כחמורים"..

אז איך את יכולה להגיד דבר כזה?!

לדעתך חז"ל לא עולים בכלום על שאר האנשים? את צריכה ללמד אותם לפסוק הלכות?

"עליך להתגבר כארי ולכבוש את יצרך ולא להכפיף את מחצית העם לחולשותיך"- נכון, את צודקת.. זאת חולשה של חז"ל.. ברור שזה לא נוגע לשאר האנשים...

ומה הכוונה שהם פסקו ביחס לתקופה שלהם? ברור שיש דברים שהיום השתנו, אבל זה לא מבטל את ההלכה!!

את יודעת שהסיבה לכך שאסור לקחת תרופות בשבת היא שפעם היו צריכים לרקוח את התרופה- שזה דבר אסור בשבת- ולכן קבעו את זה כגדר? אז מה, היום כן מותר לקחת תרופה?- לא! מותר רק במקרים מסוימים, תלוי ברמת הצורך.. אבל ברמת העיקרון- אסור!!

ובקשר ל"עקיפות"- במחילה, אבל אם לא אכפת לך התורה מתחלקת ל-2: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ולך, בתור אחת שיודעת רק את התורה שבעל פה (וגם זה בע"מ) ואני מאמינה שלא ממש מתמצאת בתורת הקבלה- זה יכול להיראות כעקיפות.. אבל למעשה זה חלק מהתורה. אז הנה כבר הבדל אחד בינך לבין חז"ל.. את מסתכלת על הפשט בלבד, ובתורה שבכתב בלבד. ואילו חז"ל מבינים דבר מתוך דבר בשילוב של התורה שבכתב והתורה שבע"פ..

"לא צריך לקבל את זה כתורה למשה מסיני"- מקווה שהבנת שדווקא כן צריך...

אני לא יודע מה ההלכה לגבי מקוננות ביחס לקול באשה ערווה.

אני כן יודע שלשמוע מקוננות גורם לך לרצות להרוג מישהו.

והערת אגב על המקוננות.

לטעמי, זו תופעה בזויה שהייתה רלוונטית לתקופתה ונוראית בימינו.

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!