אז נכון אני כבר בן 20 ובכל זאת הרגע הזה שזהו כבר לא יהיה לך בית אחד
שהורים שלך כבר בקושי ומדברים
טאבולה ראסה
(יש פה בערוץ פורום ייעודי לנושא. נראה לי זה יעזור לך...)
ליחסים שבין ההורים שלה- שעם כל הכאב עליה לזכור שהכי חשוב עבורה זה הבית שהיא תקים ב"ה. ואמנם בית ההורים הוא ביתה אך רק זמנית והבית האמיתי שלה זה הבית המאושר והשלם שהיא תקים.
ב"ה כך יהיה אצלך. רק בשורות טובות.
חשבתי כמה זמן אם לרשום את התגובה שלי כפי שאני באמת רוצה לרשום אותה מתוך חשש שאולי הדברים ישמעו קצת יומרניים וקצת כמו איזה "נאום"
אני לא מתיימרת לתת לך הוראות מייצגות איך להתנהג ואיך להרגיש. זה מקום שהוא מאוד אישי בשביל כל אחד והסיטואציה אצל כל אחד היא שונה ובכל זאת, בחרתי לכתוב את זה כתגובה ע"ג הפורום כדי שגם אם יש פה אנשים אחרים שעוברים את אותו הדבר או שמכירים אחרים שעוברים את זה יקבלו אולי קצת חומר למחשבה.
אני אומרת לך את זה גם אם אתה היית בן 30 וגם אם היית בן 10:
להבין שההורים מתגרשים אחד מהשני ולא ממך. זה לא קשור אליך בשום דרך. לא משנה מה, אתה עדיין הילד של שניהם והמקום שלך בחייהם הוא אותו מקום גם אם הם יחליטו עכשיו שהם יחיו אחד עם השני עוד 50 שנה בלי שום רצון ולו הקטן להיפרד.
נכון שעצם זה שהם לא יחיו עכשיו באותו בית זה עשוי לגרום לריחוק מאחד מהם (בד"כ הצד שיעזוב) זה לא אומר שהצד שעזב את הבית המשותף לא מייחל בכל הזדמנות להיות קרוב אליך ולבטא את אהבתו ודאגתו אליך.
זו החלטה מושכלת של שניהם. אני יודעת שיש כאלה (שוב, לא כולם...) שכששומעים על אנשים שמתגרשים נוטים לחשוב שהם כביכול פירקו את החבילה מהר מדי... אני חושבת שראוי לכבד את ההחלטה שלהם ולהבין שכל אחד מהם השתדל בצורה הטובה ביותר להגיע להחלטה הנכונה ביותר עבורו.
ואני אומרת באומץ ובביטחון רב שתאמין לי שהם בוודאי חשבו לא פעם אחת מה זה יעשה לרגשות שלך והרבה פעמים המצב הרגשי של הילד הוא הדבר שהכי טורד את לבם ועדיין הם אנשים עצמאיים ומגיע להם לממש את עצמם.
לעניין זה שהם לא מדברים כל כך אני חושבת שראוי להבין שכל אחד מהם עושה את ההשתדלות לכבד אחד את השני בצורה המיטבית שהם יכולים, תאמין לי שגם הם עוברים התמודדות לא פשוטה.
כמובן הכלל הכי חשוב זה לא להחזיק בבטן, גם לרגשות שלך יש מקום ועצם השיתוף עם האחרים מקל מאוד מאוד את התהליך.
כל הכבוד לך,
את ממש אמיצה
מה הטוב שיצא לי מכך, אבל אחר כך רואים,
לפעמים כן מצליחים לראות באותו הזמן,
אבל לזכור כל הזמן שזה מאהבת השם אלייך גם כשנראה שזה לא מאהבה בכלל,
כי בסוף תראה משהו מזה,
ולנסות לראות במימד האישי: מה יצא לי מכך, וזה תראה אולי לאחר תקופה.
אבל כמובן שזה קשה, לא נעים וכולי,
אבל גם לנסות לחפש מוקדי תמיכה נוספים, כמו חבר שזה קרה לו, או טיפול, או רב או פורום שיתן לך כוחות,
וכן לדבר על הקושי והמעבר עם אחד ההורים שאולי עם אחד מהם כן אפשר לדבר. ,
וחשוב לזכור:
אתה לא אשם בכך! הרבה ילדים להורים גרושים חושבים שזה באשמתם,
אל תרגיש אשם, אין לכך כל קשר,
הרבה כח מאחלת לך, והרבה סיעתא דשמיא, ושתמצא את בת זוגך בזמן הראוי לך
שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"
בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.
לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת
והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה
וביקשת בלי "תהא שנת":
תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת
תפילה, שירה, פתיחות זולת
תקופה של פרנסה זמינה
מהשנה של הבחירות הקודמות
תאכלו שוקולד פלוס זנגביל
תנין שבולע פטריה זוהרת
תוכי שאוכל פסטה זולה
תרצה שנעשה פוקר זבל
תהה שנת פתרון זהב
תופסת שנכנסת פה זהירות
תהא שנת פרס זכאית
תהא שנת פייס זכייה
תהא שנת פורום זורמת
פורום דתי.
זה הכי מקורי שעלה לי
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות 
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי