לבנדוד שלי גם..הוא הלך עם פיקות בכיס ומההתחככות של הפיקות עם המכנסים וההליכה הם פשוט התפוצצו לו בכיס....לא נחמד הכוויה שהייתה אח"כ..

איך אתה בדיוק מחרים את הנפצים של הנוער שמסתובב ברחובות?

בסיפורי זוועה.

ואם רלוונטי - כן, לפנות למשטרה זה בהחלט אופציה.

ואכמ"ל

כמו שאני לא אגע אפילו לא בסיגריה אחת, וכמו שאני לא אחזיק רובה טעון ביד בלי שאני עברתי הכשרה לירות בו, ובטח ובטח שלא אירה בו סתם ככה - ככה גם נפץ זה כלי נשק לכל דבר! אנשים שוכחים את זה - נפץ יש בו אבקת שריפה, ב-ד-י-ו-ק אותו חומר שיש בכל כדור רובה, ובכל טיל, ובכל קאסם שנזרק לעבר שדרות או אשקלון. אומנם במינון מופחת - אבל גם המינון הזה הוריד כבר לאנשים עיניים, גרם לכוויות, שרף תחפושות שהן ממילא דליקות.

לא, מצטער - בפיקוח נפש אין פרופורציות. בפיקוח נפש מחמירים לעילא ולעילא.

ואני לא מדבר על פרנויה מוגזמת, אלא, לדוגמה: להשתמש בכמה קפצונים בגיל צעיר, בליווי מבוגר שמשגיח, וקפצון אחר קפצון כאשר הם מונחים במקום מוצל - זה סביר, שימוש סביר.  אבל ללכת עם חבילת קפצונים בתוך הכיס של התחפושת הדליקה (ורוב מוחלט של התחפושות הקנויות היום  - הוא דליק בצורה מסוכנת!) - בחום שהרבה פעמים שורר ביום הפורים, ולעיתים אפילו להתיישב על זה - זה דבר מסוכן! יוצר חיכוך וכו'...

ונפצים - זה בכלל. סכנה ממש. גם מבהיל אנשים, זה עוד דבר, אבל גם - הרבה פעמים לא משתמשים בהם בצורה ראויה ונכונה, וזה מסוכן ביותר!!! לא חסרים מקרים ששמענו על דברים מסוכנים שקרו מזה.

האם היית מפקיר בידי ילד בן 16 כדורי נשק עם אפשרות לפוצץ אותם?

שלא במקום צורך כמו ביישובים בקווי עימות וכד״ו אחת הסיבות זה שהם מבהילים את הבריות.

ההיזק הוא יותר נפשי מאשר פיזי, אז נכון שלא ראינו אנשים שמתו כתוצאה מנפץ קטן אבל האם בדקת כמה נשים הרות הפילו את עוברן בגלל זה? האם תוכל לדעת כמה זקנים התאשפזו עקב הבהלה מהרעש? את זה קשה לדעת, לא אני ולא אתה נדע מספרים מדוייקים אבל נוכל ללמוד מהדיו של כלב שמבהיל את הבריות, כמה העניין בעייתי מבחינת ההלכה..

מאחוריו ולעשות לו בווו!!

אבל זה לא דין דווקא בנפצים ולא קשור לסכנה שבהם. 

ויש אפשרות להשתמש בהם באופן שוודאי לא יבהיל אף אחד. 

אני רק אומר שאני לא יודע האם זה בכלל מסוכן, כי בשביל לדעת אם זה מסוכן צריך לדעת כמה אחוזים מתוך המשתמשים נפגעו. 

ולגבי דבריך על שאפשר להשתמש בנפץ בלי להבהיל,כיצד ? יש לזה רעש רב ומבהיל ושומעים את זה בצורה פתאומית לחלוטין בכל בתי השכונה סביב למקור.

בניגוד לכלי רכב ובניגוד לספורט, שיש להם תועלת מרובה לצד הסכנות.

מלבד זאת, השימוש בהם לעיתים קרובות, ואולי אפילו ברוב הפעמים, מפריע לאנשים אחרים.

הרעש והבהלה יכולים לגרום לנזק לנשים הרות, זקנים וחולי לב..

המשטרה, הכוחות שלה מוגבלים. על חלק עולים ועל חלק לא...

וכן, רוב מוחלט של הנפצים אסור חוקית למכירה. בואי נגיד את זה ככה - אף אחד כנראה לא יהיה מטומטם מספיק כדי למכור אותם בדוכנים של השוק לקראת פורים...

כל אלה חוקיים ונמכרים בחנויות צעצועים

שומים באופן ספציפי זה בכלל לא מסוכן זה אוטו אפקט של בלון שמתפוצץ אין שם אפילו חומר נפץ

(ועוד הרבה רעות חולות) מגיעים אלינו ע"י הערבים. והמשטרה- כבר נתקלתי ממש באנשים שפנו אליהם בעניין אך שוב נענו באוזלת היד המוכרת עד כדי מעילה ופשיעה בתפקידה של המשטרה.. (ובואו נחבר, בפשטות- במשטרה יש ה-מון שוטרים ערבים, הספיק לי ביקור קצר בתחנה בכדי להבין זאת לעומק.. אז למה שיתאמצו לעשות משהו תכלס'..)

אז זהו, נפצים ממש לא קשורים לשמחת פורים. וודאי שצריך להתרחק מהם כמו מאש.. פיקוח נפש לגמרי.

ומה לעשות בפועל כשנתקלים בזה אצל ילדים ונוער? שאלה טובה.

תלוי בהכרות, וברמת ההקשבה למה שתגיד. אם אפשר- לדבר, להסביר, להראות עד כמה זה מסוכן על ידי סיפורים קשים- מעולה. ואם אפשר בכלל לקחת את זה- עוד יותר טוב. עדיין- זו בעיה אמיתית..

מי שחושש שזה יזיק לו או לאחרים רוחנית או גשמית שלא ישתה

אבל אם הוא לא חושש אז למה לא לשתות עד שירדם בשכרותו כפי שפוסק הרמב"ם?

ותכלס, סליחה על שאלת הכפירה, אבל אם עושה לי טוב להשתכר, מה אכפת לך? מה רע?

ישנם 2 התיחסויות בחסידות למשקה 1 יש לו שם של דבר מאוס 

2 בשולחן ערוך כתוב שמשקה קודם למזונות כי הוא דבר חביב,

ומסבירים שהוא מאוס כאשר האדם עצבני וכועס ולכן הוא שותה
והוא חביב מתי שהאדם יושב בהתועדות או בשולחן חג ומועד

כשיש משקה ואוכל לפניך, ואין לאחד מעלה על חבירו, האוכל קודם (נדמה לי כף החיים)

וברכת מזונות תמיד קודמת לכל משקה שהוא, אפי' יין פסק המשנה ברורה שמזונות קודמים לו.

יש מקום לומר שאם היין יותר חביב נקדים את היין, אבל זה חידוש גדול

(לכל הביינישים, הסבר: במשנה ברורה נראה שאין מעלה למזונות על יין מצד שמזונות הוא ברכה יותר מבוררת, ומה שמקדימים את המזונות הוא רק כי הם קודמים לארץ, וא"כ אם היין יהיה חביב הוא יהיה קודם, שהרי כשאין ברכותיהם שוות חביב עדיף על מין שבעה)

משקה- חמר מדינה

ברכתו שהכל, ולעולם לא נקדים אותו על ברכה אחרת, גם אם הוא חביב\מין שבעה\וואטאבר

השיכורים שלנו מוסרים כאלו 'ועדים' , במוסר , קבלה...

אסור להחמיץ לשמוע אותם

באתי לפתוח על זה שירשור

לצערי,השבוע יצא לי להתקל לפחות ב2 פיצוצים רציניים של נפצים (לא,לא הנפצים של הקטנטנים)

והם ממש עשו לי דפיקות לב!!! 

ישר חשבתי לעצמי:מה קורה לקשישה בת 89 שמטיילת להנאתה ברחוב ונתקלת ברעש כזה??

וזה עוד לפני שדיברנו על כל הנזקים שזה יכול לגרום לשמיעה....

זה מזכיר לי ילד קטן שראיתי השבוע

הוא הסתובב ברחוב עם רובה פיקות,ילדון בן 7

עברתי לידו עם חברה ומילמלתי לה (קצת בקול) שאני לא אוהבת פיקות

אז הילד ששמע אותנו אמר:"תהיו בשקט לפני שאני יורה עליכם פיקות!"

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה