כי בית לווינשטיין הוא מוסד שיקומי, בניגוד לבית חולים.

הפצועים מסוריה מקבלים טיפול ומוחזרים לסוריה. הם לא נשארים לשיקום.

בית לווינשטיין מחזיר כל הזמן אנשים שאין לו איך לעזור להם,

מכיוון שהוא רוצה להיות אפקטיבי, ושלא יהיו בו אנשים שלא ניתן לסייע להם.

אבל למה להגיד את האמת ואת המורכבות שלה,

כשאפשר לעשות השוואות לא קשורות?!

(אה, שרון רוב הזמן בכלל שכב בבית. סתם לידע כללי.)

וחבל שאתה משתמש בדמגוגיה שטחית

ומפספס את העובדה שאכן מגיעה למשפחה עזרה ממשרד הבריאות,

אבל העזרה הזו לא צריכה להיות דווקא בבית לווינשטיין.

למדינה יש מחויבות קודם לאזרחים שלה, משרד הבריאות מחוייב לממן לנפגעי פעולות איבה את הטיפול, איך? זה כבר בעייה שלהם, אבל זה לא יכול להיות שמכניסים לפה טרוריסטים לטיפולים בו בזמן שלאזרחים אין כסף..

לפעמים קורה, שלאדם בוער נושא כלשהו בלב, ומרוב שהנושא בנפשו, הוא מתחיל לבחון את המציאות
בעין מצומצמת - ומגיע למצב כזה, בו הוא בטוח שכל התרחשות משפיעה באופן ישיר על אותו עניין.
אז איפה הבעיה? הבעייתיות מתחילה ברגע שאותו איש מנסה להעביר את המסר הלאה.
האנשים סביבו מסתכלים על המציאות בצורה שונה, וכדי להעביר אליהם את המסר החשוב,
הוא צריך לבחור בדוגמאות טובות ובעובדות מבוררות ומוצקות. אחרת, הוא ישיג בדיוק את המטרה ההפוכה.
האנשים יגידו: "אהה, זה מה שגורם לו להאמין במסר הזה? אבל הבסיס לא נכון! זה אומר שגם המסר לא נכון!".
 

במקרה של השרשור הזה, די ברור שהעובדות לא נכונות. אבל זה לא ביג דיל: זה כולה אשכול שולי,
בפורום שבו כולם כבר משוכנעים. חשוב לזכור את העניין הזה בעיקר כשיוצאים לדבר עם אנשים שדווקא
לא חושבים כמונו. בתקשורת, ברשת, בחבר'ה. שם יהיו פחות סלחניים, וחבל.
 
וזה נכון לגבי כמעט כל תחום. למשל: האם אנחנו מתנגדים לפינוי כי זה מצער את בעלי הבית?
או כי חבל על הבית הגדול והיפה? או כי זה יעשה טראומה לילדים? ברגע שטוענים טענות כאלו,
אנשים מימין ומשמאל מבטלים תוך שניה את הטענות האלו, בטענה שחוק הוא חוק וצריך לעשות
את אותו הדבר גם לערבים, ומה שקורה בסופו של דבר, הוא שאנשים מתכחשים בגלל זה גם לערכים
שהם פעם כן האמינו בהם, לגבי הזכות שלנו על ארץ ישראל. זה יוצר הרבה בילבול.
  
מסקנה: צריך לחשוב פעמיים לפני שבוחרים את הטענות שמבססות את המסר,
ויכול להיות שלפעמים עדיף לא להביא דוגמאות בכלל, אם יודעים מראש שהן לא יתקבלו.
 

אריק שרון היה ראש ממשלה, עם כמה שאני סולד ממנו..

גם את האבטחה של ביבי אנחנו משלמים.

ואפילו את האבטחה של אולמרט וברק...

אני גם לא חושב שמדינת ישראל צריכה לטפל בכל גוי שצריך עזרה,

כשיש הרבה יהודים שזקוקים לה לפניו...

אבל לעניינינו יש הגיון בזה שבי"ח יפנה תקציבים לאנשים שיש להם סיכויי החלמה יותר גבוהים.

אם כי, אני ממש רוצה שיטפלו באדל, ולמדינה יש מחוייבות לדאוג לה.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

לכל מיני שטויות מצחיקות

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.