לפרטי חשבון בנק אנא פני באישי

________________________________________

 -אלעד המקובל הנסתר-

 מומחה עולמי בהוצאת עין רעה,

 חסימות רגשיות, תיקשור עם חוצנים

 ועוד ועוד!

   ישועות לכל בזיל הזול!

       בדוק ומנוסה.

זה לא אומר שכל ברכה שלו מתקיימת, ושכל עצה שלו נכונה.

ממי שמקבל כסף וכדו' צריך יותר זהירות, אבל ייתכן שיש גם כאלה שהם צדיקים באמת. (ולוקחים כסף למטרות חיוביות).

הרב קנייבסקי ורבי דוד אבוחצירא

אבל לפעמים תפילה של צדיק פועלת על אדם כלשהו

יותר מאשר אם האדם הזה היה מתפלל על עצמו.

כי לפעמים חלילה יש קטרוגים על האדם,

הוא לא במקום שיגרום לתפילה להגיע למעלה

ועוד כלמיני סיבות..

ואמרתי את מה שאמרתי כי קראתי את זה פעם איפשהו..

(קטונתי מלומר דברים כאלו בעצמי)

שיש לו זמן להקשיב לכל אחד, אלא רק מברך, גם רב חיים לא מקשיב היום לכל אחד, כי לא נותנים,

ישנ בירושלים את הרב אריה דב לוין, הבן של הרב רפאל לוין ז"ל שהיה בנו של הרב אריה לוין הידוע ז"ל,

והוא צדיק אמיתי של ממש, ושמעתי הרבה שנעזרים בו,

יש גם את הרב ארוש,

והרב שטינמן,

אבל אם זו בעיה ספציפית אז יש רבנים שמתמחים בבעיות מסויימות ואז זה לאו דווקא ברכה אלא תשובה מאותו עניין,

כמו למשל הרב שמחה כהן שעוסק בשלום בית, הרב זמיר כהן- ענייני התחזקות מול המשפחה והחברה וכדומה.

תפרט מה ומי ואז יוכלו אולי להפנות אותך,

בגדול- כל הרבנים המוכרים לכלל הציבור כצדיקים, הם כנראה לא שרלטנים, ואליהם אתה יכול לפנות,

גם בציבור הדתי לאומי יש כאלה: הרב עזרא שיינברג, הרב אליהו, וכדומה..

ישנם צדיקים לא מוכרים (הרב מלצר נגיד)

(נראה לי תורה ו',עיין שם)

בחן את הרב.האם הוא דורש כסף(ודורש לא חייב להיות שהוא מפיו שלו יוצאת הדרישה אלא גם 'שליחיו' נחשבים לעניין זה.) עבור 'ייעוץ' 'ברכה'?

זה כבר תנאי ראשון שכל אחד יכול לבדוק,(בניגוד לזיהוי שטויות ודברי הבל,שאדם מן השורה שאיננו בקיא יתקשה לזהות.)

או הגבאים שלהם כסף כשרלטנים. 

אתה באמת מתכוון לזה בחורציק?

גדולי החסידות בדורות הראשונים היו מקבלים כסף

וזה כולל את הנועם אלימלך רבי נחמן מברסלב ועוד רבים. קוראים לזה פדיון נפש. 

כמובן שיש שקרנים, אבל אתה לא תמיד יכול לדעת. 

אדם שדורש כסף עבור ''יעוץ'' וכ"ש עבור פעולות "רוחניות" מיסטיות,איננו מקובל.ויש להתרחק ממנו.

בדרך כלל הגבאים אינם גונבים וסוחטים את הבבא.בדרך כלל אין מקרים כאלה שהרב יראה ברוח קדשו(מניין לך שיש רב עם רוח הקודש היום?) שצריך לקחת כסף ..

רב אמיתי (גם חרדי) לא יסכים לשמוע על כסף (במיוחד גדול..לא דיברתי על תרומה לבית הכנסת או הישיבה שהוא עומד בראשו\בראשה כן? אבל זה ברור על מה אני בדיוק מדבר..אני מדבר על הבאבות . אני מניח שאתה מבין על מה אני מדבר..)

בעצם בקשה לכסף אין בעייה,השאלה מה עושים עם הכסף......

נתן לי נקודות למחשבה..

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!