תודה שכתבת.

ערב נוראי בחיי.

אפשר לשתף גם?

אני הייתי בסיבוב שערים (כמובן), ואז לקראת הסוף, אחרי שעברנו את שער האריות, נהיה שקט יחסית ואנשים התחילו להתגודד.. לא הבנתי מה קרה בכלל.

ואז אחת החברות שלי שמה עליי יד על הכתף ואומרת לי שכדאי לי לבדוק מה קורה עם אחים שלי בישיבה כי היה שם אירוע ירי... נכנסתי ללחץ מטורף כמובן..

ב"ה שהיה להם שכל לענות לי זריז בלי להלחיץ יותר.

אחד האחים היה בטלפון עם אמא בזמן הפיגוע ממש (במקום ללמוד איתי חברותא בטלפון הציבורי, בכניסה לפנימייה, ממש איפה שהמחבל עבר וריסס בדרכו לספריה), והשני היה בבימ"ד, טיפל בפצוע ודאג שכולם יצאו מביהמ"ד דרך הרחיבי שם..

ה' ייקום דמם של הנרצחים

ממש כמעט כמו הסיפור שלי...

כנ"ל..גם אני הייתי בסיבוב שערים באותו יום.

אני זוכרת שהגענו לאיזור תחנה מרכזית והיו מלא אמבולנסים ולא הבנו מה קרה

עד שאמרו שהיה פיגוע במרכז..

זה היה מזעזע..

זו נראה לי הייתה הפעם הראשונה שהייתי בסיבו"ש..

זה היה ממש מזעזע ומלחיץ,

אני לא אשכח את זה.

הי"ד!

הכרתי מישהו שלא הספיק להגיע לתפילה אז הלך ללמוד במרכז, בספריה ויצא משם רבע שעה לפני

אחותי התקשרה להגיד לי ואחר כך הקווים נפלו

אבא שלי אמר לאמא שהוא הולך למרכז לחפש ספר בספריה.

בדרך הוא החליט להתפלל קודם ערבית..

היינו בהכתרה של אחותי כשעצרו אותה באמצע ואמרו שיש פיגוע ונאמר תהילים.

אמאשלי כמובן נכנסה להיסטריה כמעט כי היא ידעה שאבא שלי היה אמור להיות שם,

ב"ה הוא הצליח לענות לה ולהרגיע אותה..

ואחי בא לירושלים וגם הוא תכנן להגיע למרכז, אבל הוא הלך קודם לסיבוב שערים.

אין לי מה לומר על הנרצחים, כי לא זכיתי להכיר.

אבל אני אבלה עליהם כמו כולם

בד"כ לא לקחתי כ"כ קשה אירועים דומים.

אך את הלילה הזה והימים שאחריו, לא אוכל לשכוח.

זכורני שהשו"ע היה פתוח לפניי על הסטנדר ביו"ד סי' צח, אך כול כולי

היה נתון לקולות הבוקעים מהרדיו, והדמעות שבאו בעקבותיהם.

אין לי ספק שהאירוע הזה גרם לי לטלטלה שהותירה לי חותם בנפש. לא יודע בדיוק 

מהו אותו חותם, אבל זה עשה משהו.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה