תודה שכתבת.

ערב נוראי בחיי.

אפשר לשתף גם?

אני הייתי בסיבוב שערים (כמובן), ואז לקראת הסוף, אחרי שעברנו את שער האריות, נהיה שקט יחסית ואנשים התחילו להתגודד.. לא הבנתי מה קרה בכלל.

ואז אחת החברות שלי שמה עליי יד על הכתף ואומרת לי שכדאי לי לבדוק מה קורה עם אחים שלי בישיבה כי היה שם אירוע ירי... נכנסתי ללחץ מטורף כמובן..

ב"ה שהיה להם שכל לענות לי זריז בלי להלחיץ יותר.

אחד האחים היה בטלפון עם אמא בזמן הפיגוע ממש (במקום ללמוד איתי חברותא בטלפון הציבורי, בכניסה לפנימייה, ממש איפה שהמחבל עבר וריסס בדרכו לספריה), והשני היה בבימ"ד, טיפל בפצוע ודאג שכולם יצאו מביהמ"ד דרך הרחיבי שם..

ה' ייקום דמם של הנרצחים

ממש כמעט כמו הסיפור שלי...

כנ"ל..גם אני הייתי בסיבוב שערים באותו יום.

אני זוכרת שהגענו לאיזור תחנה מרכזית והיו מלא אמבולנסים ולא הבנו מה קרה

עד שאמרו שהיה פיגוע במרכז..

זה היה מזעזע..

זו נראה לי הייתה הפעם הראשונה שהייתי בסיבו"ש..

זה היה ממש מזעזע ומלחיץ,

אני לא אשכח את זה.

הי"ד!

הכרתי מישהו שלא הספיק להגיע לתפילה אז הלך ללמוד במרכז, בספריה ויצא משם רבע שעה לפני

אחותי התקשרה להגיד לי ואחר כך הקווים נפלו

אבא שלי אמר לאמא שהוא הולך למרכז לחפש ספר בספריה.

בדרך הוא החליט להתפלל קודם ערבית..

היינו בהכתרה של אחותי כשעצרו אותה באמצע ואמרו שיש פיגוע ונאמר תהילים.

אמאשלי כמובן נכנסה להיסטריה כמעט כי היא ידעה שאבא שלי היה אמור להיות שם,

ב"ה הוא הצליח לענות לה ולהרגיע אותה..

ואחי בא לירושלים וגם הוא תכנן להגיע למרכז, אבל הוא הלך קודם לסיבוב שערים.

אין לי מה לומר על הנרצחים, כי לא זכיתי להכיר.

אבל אני אבלה עליהם כמו כולם

בד"כ לא לקחתי כ"כ קשה אירועים דומים.

אך את הלילה הזה והימים שאחריו, לא אוכל לשכוח.

זכורני שהשו"ע היה פתוח לפניי על הסטנדר ביו"ד סי' צח, אך כול כולי

היה נתון לקולות הבוקעים מהרדיו, והדמעות שבאו בעקבותיהם.

אין לי ספק שהאירוע הזה גרם לי לטלטלה שהותירה לי חותם בנפש. לא יודע בדיוק 

מהו אותו חותם, אבל זה עשה משהו.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה