א' באדר, ה'תשס"ח.
תאריך כל כך שמח, "משנכנס אדר מרבין בשמחה".
ברחבי הארץ מציינים את כניסת החודש בשמחה ובששון,
ובירושלים, השמיים נקרעים בקול ירייה.
כמו מלאך חבלה קרב לו המחבל אל הישיבה,
נוטל רשות לעצמו ליטול חייהם של שמונה תלמידים זכים וטהורים,
מכבה את להבת חייהם כמו היו נרות חנוכה הנכבים באחת.
"דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים"
נריה, יהונדב, רועי, יהונתן, יוחאי, דורון, אברהם ושגב
שושנים שכמותכם, פרחים, הנקטפים באכזריות כזאת.
דפי הגמרא עליהם ניתז דמכם ספגו את נשמת חייכם אליהם.
דפי הגמרא מכריזים לכל, זהו קידוש ה', זוהי אהבת תורה במסירות נפש.
היום אנו מתאחדים עם זכרכם - שמחים וצוהלים בשמחת חודש אדר,
אך בלב דולק לו הנר, מזכיר לנו אתכם,
קדושי ישראל.
.